אוטובוסים בישראל

במערך התחבורה הציבורית בישראל פועלים (נכון לסוף 2013) מעל ל-14,000 אוטובוסים מתוך כ-17,000[1] אוטובוסים, והם משמשים ככלי התחבורה הציבורית העיקרי. מספר הנסיעות בתחבורה הציבורית באוטובוסים נאמד בשנת 2009 בכ-654 מיליון[2].

Bus to har-nof
אנשים עולים לאוטובוס עירוני בתחנת בניני האומה בירושלים
PikiWiki Israel 4230 children on bus in Mount Carmel
ילדי עין השופט ליד באר המים במוחרקה - אוטובוס "ריאו". צולם בשנת 1944.
Buses02
אוטובוסים שונים של חברת אגד

סוגים

אוטובוס נגיש לנכים

אנשים כבדי תנועה, ובכלל זה משתמשי כיסאות גלגלים מתקשים להשתמש באוטובוסים מהעיצוב שהיה נהוג בעולם במהלך מרבית המאה ה-20. הם עשויים גם להתקשות בהגעה מביתם אל תחנת האוטובוס. כמו כן אנשים עם לקות ראייה ובכלל זה עיוורים מתקשי לדעת מתי לרדת מהאוטובוס, על איזה אוטובוס לעלות וכיוצא בזה. עבור אנשים אלה ובהתאם לדרישות החוק, שונה עיצוב האוטובוסים.

כלל, יש בעולם שני סוגים של אוטובוסים הנגישים לאנשים עם לקות - אוטובוסים לאוכלוסייה הכללית שמכילים התאמות לאנשים עם לקויות שונות ואוטובוסים שנועדו רק לאנשים עם לקויות. הסוג האחרון נועד עבור מי שלקותו כה קשה עד שהאוטובוסים מהסוג הראשון לא מצליחים לשרת אותו.

אוטובוס נמוך רצפה

אוטובוס נמוך רצפהגרמנית: Niederflur – נמוך רצפה) הוא סוג של אוטובוס נגיש. אוטובוסים אלה הם בעלי רצפה נמוכה ולכן הם נגישים לקשישים, לאנשים המתקשים בטיפוס במדרגות בגלל לקות ולהורים עם עגלות ילדים. לאוטובוסים מדגם זה יש לרוב רמפה בדלת האחורית, שנועדה להעלות נכים בכיסאות גלגלים ישירות מהמדרכה.

אוטובוס נמוך רצפה ראשון בישראל, שפעל בקווים עירוניים, היה של חברת דן מדגם MAN NL 202 בשנת 1994. הוא נוסה בקווים שונים בתל אביב ולאחר מכן הורד משירות סדיר בקווי אוטובוס. האוטובוס שימש לאחר מכן להסעות תלמידים בגוש דן ובתחילת 2006 נגרט ופורק. האוטובוס היה היחיד מסוגו בארץ.

בשנת 1999 רכשה חברת דן אוטובוס נמוך רצפה מדגם חדיש יותר לניסיון – MAN NL 263. רכב זה זכה להצלחה רבה, ועל סמך הניסיון הוחלט ב"דן" להחליף את צי האוטובוסים הישן באוטובוסים מדגם MAN NL 263. בחברת אגד התקבלה החלטה דומה והוחלט להצטייד ברכבי MAN NL 313.

כיום, כל חברות התחבורה הציבורית המפעילות קווי אוטובוסים עירוניים, מפעילות אוטובוסים נמוכי רצפה ממגוון רחב של יצרנים. שתי חברות תחבורה ציבורית, חברת הנסיעות והתיירות נצרת ונתיב אקספרס, מפעילות אוטובוסים בין עירוניים נמוכי רצפה (אך עם מדרגות בדלת הכניסה), מתוצרת סולאריס.

אוטובוס ייעודי לנכים

אוטובוס שהותאם במלואו להסעת נכים. האוטובוס הוא בין עירוני או תיירותי בעל מרכב גבוה. באוטובוס זה קיימת דלת שלישית נוספת הנמצאת במרכז האוטובוס ולפעמים בצדו השני (צד הנהג). דלת זו מסתירה מעלון נכים. המנגנון ממוקם על חשבון חלק מתא המטען של האוטובוס וכולל משטח עמידה היורד עד גובה הכביש. דבר זה מאפשר להכניס את העגלה למעלון וזה מעלה אותו לתוך האוטובוס, שם הוא נוסע ממשטח המעלון לתוך האוטובוס ומתמקם ליד אחד החלונות. כן קיימת רצועת עיגון שמקבעת את הכיסא לדופן האוטובוס, וכך מונעת תזוזה בסיבובים, בעת האטה ובבלימה. בשעת נסיעת האוטובוס המנגנון מקופל בתוך תא המטען. בקדמת האוטובוס יש מספר שורות של מושבים רגילים למלווים של הנכים.

אוטובוס מדגם זה נמצא בחברת "Nazareth Tours" וזו החברה היחידה בישראל שבמשך שנים רכשה את האוטובוס עבור נסיעות תיירות של צליינים.

אוטובוסים בממדים לא מקובלים

אוטובוס ארוך

Longbus01m
אוטובוסים ארוכים

אוטובוס ארוך, אוטובוס מפרקי או אוטובוס אקורדיון הוא אוטובוס ארוך במיוחד שנועד לקווים עמוסים ביותר. אורך האוטובוס הוא כ-18 מטרים, כאשר חלקו האחורי מחובר לקדמי באמצעות מפרק מסתובב (נקרא ה"עיגול"), ומעיל גומי קשיח דמוי אקורדיון מבטיח שלא יהיה רווח בין החלקים. באמצעות המפרק, החלק האחורי של האוטובוס מסתובב בהתאם לפניות שמבצע החלק הקדמי וכך יכול האוטובוס הארוך לתמרן גם ברחובות יחסית צרים ופניות מורכבות. האוטובוס הארוך נפוץ בישראל.

אוטובוסים מסוג זה משרתים בעיקר את מרכז מדינת ישראל באזורים וערים שבהם השימוש בתחבורה ציבורית גבוה מהרגיל. יתרונם הוא תעבורת נוסעים בכמות הגדולה פי שניים מאוטובוס רגיל, היות שהם גם מכילים מקומות עמידה ולא רק מושבים.

אוטובוס גדול

אוטובוס גדל ממדים המשמש שדות תעופה להובלת נוסעים מבית הנתיבות למטוסים החונים. אוטובוס זה רחב, בדרך כלל בשני מטרים, מאוטובוס רגיל בעל מספר מצומצם של מקומות ישיבה ומספר רב של מקומות עמידה לצורך הסעת נוסעים אל המטוס וממנו למרחקים קצרים. האוטובוס נמוך, ללא מדרגות עלייה, ללא תאי מטען, בעל דלתות כניסה ויציאה משני צדדיו. תא הנהג ממוקם לפני הסרן הקדמי ונפרד לחלוטין מתא הנוסעים המתפרס בין שני הסרנים עד לאחורי הסרן השני. אוטובוסים אלו, מתוצרת החברה הגרמנית "Neoplan", נמצאים בשימוש בישראל.

אוטובוס דו-קומתי

Twostroiesbus01
אוטובוס דו-קומתי

מספר קטן של אוטובוסים דו-קומתיים פעלו בישראל עוד משנות ה-30 של המאה ה-20. עם השנים, אמנם, רובם הוצאו משירות.

בשנות ה-80 רכשה חברת אגד אוטובוסים מסוג NEOPLAN N122. האוטובוס הוצג במסיבת עיתונאים ואף כונה "קוטג' טורס". אוטובוס זה ארוך יותר מאוטובוס רגיל ובעל 2 סרנים מאחור, כשהשני משמש לעזרה בסיבוב. האוטובוס הופעל בעיקר בקו תל אביב-אילת. בשלהי שנות ה-80 הוחזר האוטובוס לגרמניה ובמקומו נרכשו כ-50 אוטובוסים בשתי רכישות שונות החל מ-1990. זהו אוטובוס בעל שתי קומות, הכולל 87 מקומות ישיבה. בתחילה הוא נרכש לצורך שירות בקווים הנוסעים לאילת ולנסיעות בין ירושלים ותל אביב, אך בעקבות בעיות שונות עבר לשרת במישור ושימש לנסיעות בין ערי מישור החוף לתל אביב. באגד שירתו כ-50 אוטובוסים שכאלו.

באפריל 2005 הוחלט לחדש את קו התיירות סובב ירושלים, תוך שימוש באוטובוסים מדגם זה. שלושה אוטובוסים מדגם זה שנותרו בשירות אגד נשלחו למוסך אגד בירושלים ושם שופצו והותאמו לשירות בקו. האוטובוס שופץ ונבנה בשתי גרסאות: אוטובוס "חורף" סגור ורגיל וגרסת "קיץ" שבה נוסר הגג של הקומה השנייה ונוצר "אוטובוס ספארי". האוטובוס עובד כיום על קו 99 - סובב ירושלים.

אוטובוס תיירותי

זהו אוטובוס הכולל מושבי בד מוגבהים (צריך לעלות מספר מדרגות בשביל להגיע אל תא הנוסעים) ותוספות כגון מיזוג אוויר אישי וטלוויזיה. בחלק התחתון של האוטובוס נמצא תא המטען שבו נישאים התיקים והמזוודות של הנוסעים. אוטובוסים מסוג זה נחלקים לשני סוגים עיקריים. אוטובוס בין עירוני לשירות בתחבורה ציבורית ואוטובוס תיירותי מובהק. אין הרבה הבדלים ממשיים בין שני הסוגים פרט להבדלי תקינה מסוימים (מיקום הדלת האחורית, גובה הנהג ביחס לנוסעים). אוטובוסים בין עירוניים ותיירותיים הם עיקר האוטובוסים הפועלים בישראל.

אוטובוסים העונים על צרכים ביטחוניים

אוטובוס ממוגן ירי

נפוץ בעיקר ביהודה ושומרון. זהו אוטובוס שנוספה לו ערכת מיגון כדי להגן על הנוסעים מפני ירי, מפני בקבוקי תבערה ומפני יידוי אבנים. המיגון כולל שלדה ממוגנת, חלונות מזכוכית משוריינת ולעיתים אף כיסויי פלסטיק וסורגי מתכת נגד אבנים ומטענים. את האוטובוס הממוגן מייצרים בישראל חברות "מרכבים" ו"הארגז".

בשנים 19952001 הרכיבה "הארגז" את האוטובוס ממוגן הירי שלה על שלדת DAF sb3000 עם מרכב שפותח על ידה בשיתוף עם תע"ש. המרכב הזה משמש להסעות תלמידים בעיקר ולא לתחבורה ציבורית.

ב-2001–2003 עברה "הארגז" לשלדת man 18-350, תוך הסבה של מרכב ה"ברק" למרכב ממוגן ירי שניתן למצוא בתחבורה הציבורית ואף בגרסה תיירותית.

בשנת 2017 פיתחה הארגז דגם ממוגן ירי על שלדת מרצדס OC500 עם סרן אחורי כפול.

"מרכבים" בחרה להרכיב בין השנים 19962003 את הדגם ממוגן הירי שלה על שלדת Volvo b10b תוך הסבת המרכב העממי שלה למרכב ממוגן ירי. בהמשך פיתחה "מרכבים" את ה"מארס דיפנדר" על שלדת Volvo b12b עם שני סרנים מאחור, מיגון מקיף והספק של 420 כוח סוס, כיום המארס דיפנדר מורכב על שלדת VOLVO B11R בעלת הספק של 430 כ"ס.

במלחמת העצמאות אוטובוסים משוריינים, שלוחות פלדה הגנו עליהם מפני אש קליעית ורסיסים, ניסו לשבור את המצור על ירושלים, אך נפלו בקסטל.

אוטובוס עם שירותים

עם חתימת הסכם השלום עם מצרים ופתיחת קו התחבורה תל אביב-קהיר, קיבלה חברת אגד בשנת 1982 את הזיכיון ממשרד התחבורה להפעלת הקו. לצורך כך רכשה אגד מחברת מרצדס אוטובוס דגם 303 בעל מרכב גבוה הכולל תא שירותים לצד הדלת האחורית ובמקום צמד המושבים הקרוב לדלת זו. הכניסה לתא השירותים הייתה מתחתית המדרגות דרך דלת קטנה. האוטובוס פעל בקו משך שנות ה-80. בכל נסיעה היו שני נהגים שהתחלפו ביניהם במהלך הדרך, בדומה להסדר שהיה קיים באותה תקופה בקו תל אביב-אילת. עם ירידת כמות הנוסעים בקו, הוחלט בשיתוף חברה מצרית מקבילה, לבצע החלפה במעבר הגבול, כלומר: חברת אגד הסיעה עד מעבר הגבול הישראלי, הנוסעים חצו ברגל את הגבול והועברו לאוטובוס מצרי שלקח אותם עד קהיר. האוטובוס נמצא כיום במוזיאון אגד.

אוטובוס מפואר

אוטובוס המוסיף להסעות נופך יוקרתי. המרווח בין כל שתי שורות מושבים גדול במיוחד והמושבים ניתנים להטיה מלאה כולל הדום לרגליים, כדוגמת מושבי מטוס במחלקת העסקים. לכל נוסע פתח מיזוג, תאורה, מסך LCD בגב המושב שלפניו, ומספר שקעי חיבור לאוזניות, מחשב נישא וערוצי מוזיקה. רוב האוטובוסים התיירותיים בישראל עונים גם לקטגוריה זאת.

אוטובוס היברידי

אוטובוס היברידי הוכנס לשירות פעיל על ידי חברת מטרופולין בקוים 29,39 בין כפר סבא להרצליה. האוטובוס, מתוצרת וולוו, דגם 7700, כולל מנוע דיזל אחורי ומנוע חשמלי המוזן ממערכת מצברים עילית הממוקמת על הגג בקדמת האוטובוס. מבנהו כשל אוטובוס רגיל, למעט בליטה בחלק הקדמי של הגג לצורך כיסוי המצברים.

כל עוד נסיעתו של האוטובוס איטית, בתנועה צפופה ואינה עולה על 20 קמ"ש פועל המנוע החשמלי בלבד. עם הגברת המהירות, מונע אוטומטית מנוע הדיזל המספק את הכוח הדרוש להאצה.

בטיחות ואבטחה באוטובוסים

מאבטחים

בתחילת האינתיפאדה השנייה, בעקבות פיגועי ההתאבדות והירי, משרד התחבורה הקים מחדש את היחידה לאבטחת התחבורה הציבורית וגייס מאבטחים לאבטחת אוטובוסים ותחנות[3]. צעד זה חזר על עצמו גם בדצמבר 2015, עם העלייה במעשי הטרור[4].

גילוי אש

בעקבות אירועים שונים בהם אוטובוסים עלו באש, שר התחבורה ישראל כץ הצהיר ב-2013 על כוונה לחייב התקנת מערכות גילוי אש והידוק הפיקוח על מוסכי אוטובוסים[5] וב-2016 חתם על תקנות המחייבות התקנת מערכת אוטומטית לכיבוי אש באוטובוסים חדשים[6]. בשנת 2015 דיווחו במכבי האש על מאות מקרי שריפות של אוטובוסים ברחבי הארץ.

חגורות בטיחות באוטובוסים

נושא חגורות הבטיחות התעורר בישראל בתחילת שנות ה-2000, לאחר תאונת דרכים בצומת כפר יונה תפסה כותרות. אוטובוס של המועצה האזורית עמק חפר, שהסיע את תלמידי בית הספר האזורי, נכנס לצומת ברמזור אדום ובמקביל נכנס לצומת רכב שטח צבאי שהתנגש באוטובוס וגרם להתהפכותו. הילדים, שלא היו חגורים, נזרקו בתוך האוטובוס וספגו חבלות קשות. שלושה מהילדים נהרגו והשאר נפצעו.

נקודת מפנה התרחשה כאשר שוהם הוציאה מכרז להסעות תלמידי בתי הספר. אחד מתנאי המכרז חייב חגורות בטיחות אישיות לכל תלמיד. חברת סופרבוס, שבעליה היו חברת כלמוביל, יבואנית מרצדס, זכתה בו לבסוף.

התקדמות נוספת חלה בשנים 20042005 בבית ספר ויצמן בהרצליה, עת יושב ראש ועד הורי בית הספר, אריאל גולן, הוציא מכרז לטיולים השנתיים של תלמידי בית הספר, ואחת מדרישותיו חייבה הסעת תלמידים בנסיעות בין עירוניות בישיבה כשכל אחד מהם חגור בחגורת בטיחות אישית. האוטובוסים התקבלו מחברת מטרופולין ועל אף שהנסיעה בהם עלתה יותר, גבר השיקול הבטיחותי על השיקול הכלכלי. המהלך נחל הצלחה.

כשנתיים לאחר מכן חייב משרד החינוך בחוזר מנכ"ל חגירת חגורות בטיחות אישיות לכל תלמיד בטיולי בתי הספר ובכל נסיעה בין עירונית. על פי הנחיות משרד התחבורה, כל האוטובוסים הבין עירוניים החדשים שייצורם החל ב-2005, חויבו בחגורת בטיחות אישית לכל נוסע. בכל האוטובוסים הבין עירוניים הקיימים הותקנו חגורות בטיחות במהלך אותה שנה.

חברות ההסעה הפרטיות- אוטובוסי תיירות

חברות ההסעה הפרטיות הראשונות נוסדו בישראל במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. בין חברות ההסעה הראשונות ניתן לציין את יונייטד טורס (חלק מדן של היום) בעלת 3 סניפים: תל אביב, חיפה וירושלים שהתמחתה בהובלת תיירים ונסיעות מיוחדות באוטובוסים מדגם ליילנד מרכב ונהול ומידיבוסים מדגם M.A.N., חברת תור נוף מתל אביב עם אוטובוסי ליילנד - מרכב ונהול. בשנות ה-70 נוספו החברות הבאות: א.מ.ר. טורס מרמת גן שיבאה אוטובוסי פיאט וקרני קוך (מטרופולין כיום) שיבאה מידיבוסים של וולוו לטיולי תנועת הצופים, חברת טיולי הגליל שפעלה מנצרת עם אוטובוסי ליילנד, חברת טיולי תפוז הירושלמית (נמכרה לאגד מאוחר יותר) שיבאה אוטובוסי מרצדס וחברת גת (חברה בת של אגד) שיבאה אוטובוסי מרצדס. לצידן פעלו עוד מספר חברות ערביות מנצרת: G.B.T. ושירותי אוטובוסים מאוחדים, ייבאו אוטובוסי וולוו והפעילו הסעות לתיירות לצד קווי תחבורה ציבוריים בין נצרת לחיפה במקביל לחברת אגד ובזיכיון משרד התחבורה. חברות נוספות פעלו ממזרח ירושלים וביניהן ניתן למנות את ג'אט, קוואסמי, בהלואן ומאונט אוליב שייבאו אוטובוסי מרצדס להסעת תיירים במיוחד מהאוניות הרבות שפקדו את נמל חיפה באותן שנים.

התחבורה הציבורית במגזר הערבי

ראשית התחבורה הציבורית במגזר הערבי במהלך שנות ה-50, עת קיבלו שתי חברות ערביות מנצרת זיכיון ממשרד התחבורה הישראלי להפעלת קווי שירות ציבורי מנצרת לחיפה ומנצרת לכפרים הערבים בסביבה. שתי החברות היו:

  1. נצרת טורס בבעלות משפחת עפיפי (נזרין טורס ונתיב אקספרס של היום)
  2. חברת GBT‏ (Galilee Buses Tours), גם היא היום בבעלות משפחת עפיפי.

החברות, שרכשו אוטובוסי "ליילנד", החלו מסיעות את תושבי נצרת ליישובים הערבים הסמוכים ולעיר התחתית בחיפה. החברות השתמשו בשני מסופי תחבורה: בעיר העתיקה של נצרת ובעיר התחתית של חיפה, בסמוך לתחנת הרכבת של חיפה מרכז. הן מיאנו מלהיעזר בתחנות ובמסופי התחבורה של חברת אגד.

עם תחילת שנות ה-70, עברו שתי החברות גם להסעת תיירים ובמיוחד לסיורי תיירות במקומות הקדושים לנצרות בנצרת ובסביבתה של טבריה. לצורך כך, נקנו אוטובוסי תיירות תוצרת חוץ: ליילנד בהרכבה יוונית ואוטובוסי וולוו, שניהם מצוידים במושבי תיירות ובמיזוג אוויר.

לאחר מלחמת ששת הימים החלה ישראל משקיעה בבינוי ובתשתיות בגדה המערבית ובמיוחד בערים הגדולות: ג'נין, שכם, רמאללה ובית לחם. בד בבד, עם פיתוח האזור, נוצר צורך אמיתי לתחבורה ושינוע ואת מקומם של העגלה והחמור החליפה תחבורה ציבורית. לכן בתחילת שנות ה-70 נוסדו חברות אוטובוסים במזרח ירושלים שקיבלו זיכיון להסעת תיירים למקומות הקדושים בירושלים ובבית לחם וגם לחיפה ולגליל. עם החברות הראשונות שהוקמו ניתן למנות: Jett, Bahaluwan, Mount Scopus, Mount Olive, BLT-Beit Lehem Tours, NET .

בערים השונות קמו מסופי תחבורה רבים בצמוד לשווקים: התחנה המרכזית הערבית של מזרח ירושלים מול מערת צדקיהו, התחנה המרכזית של חברון הסמוכה לשוק, התחנה המרכזית של בית לחם הסמוכה לכנסייה ולכיכר המרכזית, התחנה המרכזית של רמאללה ליד כיכר הממשל.

במזרח ירושלים

עד שנת 2004 שררה אנדרלמוסיה בקוי התחבורה הציבורית בשכונות הערביות במזרח ירושלים. עשרות חברות פרטיות ומשפחתיות הפעילו קוים בלתי סדירים או סדרים למחצה, בלא פיקוח נאות ובכלי רכב מיושנים. בשנת 2004 הגדירו עיריית ירושלים, משרד התחבורה ותוכנית אב לתחבורה ירושלים פרויקט לאיחוד של החברות למסגרת של חברה מאוחדת (شركة السفريات الموحدة, שרכת א-ספריאת אל-מווחדה, "חברת הנסיעות המאוחדת") ובה חמש חברות-בנות, המופעלות לפי זיכיון. יחד עם נציגי האוכלוסייה תוכננו ונקבעו מסלולים קבועים. כן נקבעו מספרי קווים ותדירות (גבוהה יחסית) וניתנו זיכיונות הפעלה לפי מכרז. החברה מפעילה צי של מיניבוסים מתוצרת מרצדס, שנרכשו בסיוע משרד התחבורה. המיניבוסים צבועים באופן אחיד בתבנית פסים ירוק-לבן (לקווים פנים-עירוניים) או כחול-לבן (לקווים כפריים/פריפריאליים) ונקראים בעגה המקומית "זברות" או "אוטובוסים פלסטיניים". המחירים מסובסדים ונקבעים לפי חוק.

מרכז ההפעלה הוא התחנה המרכזית של מזרח ירושלים ברחוב סולטאן סולימאן, ליד גן הקבר, בין שער שכם ושער הפרחים. בנוסף פרושות ברחבי מזרח העיר עשרות תחנות אוטובוס תקניות, חלקן משותפות עם קווי "אגד". הקווים נוסעים בעיקר בכבישים העירוניים והכפריים של מזרח ירושלים, אך גם בדרך חברון וכביש מספר 1 (דרך בר לב) וכן בשכונות "קו תפר" כמו גבעה הצרפתית ותלפיות מזרח. הקווים נחשבים לנוחים ויעילים ורוב תושבי האזור מעדיפים אותם על פני תחבורה פרטית, שנתח השימוש בה ירד מאד. גם ציבור קטן של יהודים משתמש בתחבורה ציבורית זו, בעיקר בשבת ותיירים בעלי תקציב נמוך[7][8].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי נתוני הלמ"ס: 14,217 אוטובוסים ציבוריים מתוך 16,917 אוטובוסים בסוף 2013 [1], לא כולל אוטובוסים זעירים
  2. ^ הצעה לתקציב המדינה לשנים 2011 - 2012, עמוד 193
  3. ^ היחידה לאבטחת אוטובוסים-מחזור מאי 2, וואלה, 2 במאי 2002
  4. ^ יחידת האבטחה של התחבורה הציבורית חוזרת, מהיום: מאבטחים אזרחיים באוטובוסים ובתחנות ההסעה בירושלים, דוברות משרד התחבורה, 13 בדצמבר 2015
  5. ^ ניר בן טובים, בקרוב: מערכות גילוי אש באוטובוסים, וואלה, 12 במרץ 2013
  6. ^ אוטובוס עלה באש בכביש רמות הסמוך לי-ם, ישראל היום, 5 בפברואר 2016
  7. ^ מאיה חושן, מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים באתר מכון ירושלים לחקר ישראל - ירושלים במספרים
  8. ^ אלי אושרוב, קווי 67': כך התייעלה התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2010
15 דקות (ארגון)

15 דקות – ארגון צרכני התחבורה בישראל הוא עמותה רשומה הפועלת בישראל ומקדמת תחבורה ציבורית זמינה ואיכותית, שיפור והוספת קווי שירות ציבוריים, כך שמערכת זאת תהווה חלופה ראויה לשימוש ברכב הפרטי ולעמידה בפקקים.

אוטובוס

אוטובוס הוא כלי רכב קרקעי ממונע וגדול, המיועד להסעת מספר רב של נוסעים. האוטובוס מיועד לנסיעה על כבישים, מה שהופך אותו לדינמי ביחס לכלי תחבורה אחרים המיועדים להסעת המונים. מרבית האוטובוסים משמשים כחלק ממערך תחבורה ציבורית עירוני או בינעירוני או למטרות תיירות.

האשטאג

הַאשְׁטָאג (מאנגלית: Hashtag, בהמלצת האקדמיה ללשון העברית: תַּג הַקְבָּצָה) הוא מחרוזת טקסט המשמשת לסימון וקטלוג נושאים ברשתות חברתיות ובאתרים נוספים ברחבי האינטרנט. זוהי דרך מהירה ופשוטה לתייג פוסט, תגובה, תמונה או "ציוץ" (כך נקראת הודעה בטוויטר) ולקשרו לנושא מסוים. תהליך התיוג מתבצע על ידי הוספת סולמית (#) לפני שם הנושא.

האשטאג הוצג לראשונה בשנת 2007 על ידי כריס מסינה בשירות המיקרו-בלוגינג טוויטר. טוויטר אימצה את הקונספט ושילבה אותו בפלטפורמה כאמצעי ארגון מידע. ביוני 2013 הוסיפה פייסבוק את השימוש בהאשטאג לתיוג פוסטים.

נתיב

האם התכוונתם ל...

תחבורה בישראל

התחבורה בישראל מבוססת בעיקר על כלי רכב פרטיים ועל תחבורת ציבורית . מאז תחילת שנות ה-90 מתפתחת גם התחבורה המסילתית במדינה בקצב מהיר.

העשור השני של המאה ה-21 עומד בסימן התפתחות הרכבות הקלות ותחבורת אוטובוסים מהירה וכן גם אופניים חשמליים וקורקינטים ממנועים

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אחראי מטעם הממשלה על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים.

גידול באוכלוסייה, שינויים דמוגרפיים, דרישות צבאיות, תיירות וכן גידול במינוע הם היבטים עיקריים בפיתוח ושיפור תשתיות התחבורה.

לרשויות המקומיות שמור תפקיד ביצועי, הן אחראיות על התכנון העירוני ועל קידום פרויקטים של תשתיות לרכב פרטי, הולכי רגל, רוכבי אופניים ותחבורה ציבורית. במקרים רבים הרשות מקבלת תקציבים ממשרד התחבורה למימוש התוכניות, לאחר שקיבלו אישור מהגורמים המקצועיים במשרד התחבורה.

הובלת מטענים מהווה גם היא נדבך חשוב בתחבורה בישראל. נמלי הים במדינה מהווים את שער היצוא העיקרי למחצבים ולמוצרי צריכה המיוצרים בישראל. נמלי האוויר משמשים בעיקר לתנועת נוסעים לישראל וממנה.

באוגוסט 2019 השיק משרד התחבורה מערכת מידע המציגה לציבור הרחב את כל המידע התחבורתי בישראל על גבי מפה אינטראקטיבית.

תחבורה ציבורית בישראל

התחבורה הציבורית הפנים-ארצית בישראל מתבצעת בעיקר באמצעות אוטובוסים, מוניות, מוניות שירות ורכבות בין עירוניות.

את התחבורה הציבורית בישראל מנהל באופן ריכוזי משרד התחבורה, אשר באחריותו מתן זכיונות ורישיונות למפעילים פרטיים ופיקוח על הביצוע, הגדרת מסלולי הקווים ותדירותם, קביעת תעריפי המחירים והסדרת אמצעי התשלום.

מאפיין בולט של התחבורה הציבורית בישראל היא השבתה כמעט מוחלטת בשבתות ובחגים. עוד בולט, בהשוואה למרבית המדינות המפותחות, היעדרן של מערכות להסעת המונים בערים הגדולות. בירושלים פועל קו יחיד של רכבת קלה, אך צפויים לפעול בעתיד קווים נוספים של רכבת קלה בירושלים לצד קווים נוספים שעתידים להיכנס לשימוש בגוש דן.

בשנת 2017 נרשמו 850 מיליון נסיעות נוסע באוטובוסים וברכבות, מתוכם 744 מיליון באוטובוסים, 64 מיליון ברכבת ישראל ו-42 מיליון ברכבת הקלה בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.