אוויוניקה

אוויוניקהאנגלית: Avionics - Aviation Electronics - אלקטרוניקה אווירית) - שם כולל למערכות האלקטרוניקה והמחשבים בכלי טיס. דוגמאות למערכות אוויוניקה הן מערכות התקשורת, הניווט ההיגוי והטייס האוטומטי.

במטוסי הקרב, נחלקת האוויוניקה של המטוס לבקרת ירי (בקר"י), ניווט וקשר (נש"ר) ולוחמה אלקטרונית (ל"א).

המהפכה האלקטרונית של המחצית השנייה של המאה העשרים לא פסחה על ענף התעופה, ובאופן הדרגתי נוספו לכלי הטיס מערכות אלקטרוניות רבות, אם כתחליף למערכות המכניות או החשמליות הקיימות או למטרות חדשות לחלוטין. כפי שקרה בתחומים רבים אחרים, הטכנולוגיה ששימשה למטרות צבאיות, הקדימה בתחילה את זו האזרחית, והמערכות האלקטרוניות הראשונות נכנסו לשימוש במטוסי קרב.

כיום קיימות במרבית המטוסים המודרניים מערכות אלקטרוניות ספרתיות משולבות המשמשות למטרות שונות ומגוונות. בדרך כלל קיימת תקשורת נתונים בין המערכות השונות, בתקנים שונים לפי סוג המטוס.

המערכת האוויונית המתקדמת יצרה חברת GeneralDynamic למטוסי ה-F16 המתקדמים. במטוס זה נעשה שימוש לראשונה בצגים מתקדמים רב שימושיים אשר אפשרו העברת מרבית התפעול שנעשה עד אז על ידי קופסאות בקרה ייעודיות לתפעול בעזרת הצגים הנ"ל. שיפור נוסף היה הטמעת מחשבים נוספים לאוויוניקת המטוס: מחשב החימוש SMS, מחשב תצוגה עילית HUD, מחשב ניהול טיסה UFC או FMS, מחשבי התצוגות MFDS, והמחשב הקרקעי DTCLR אשר שימש להעברת נתוני מהקרקע למטוס.

כיום מקובל להתקין בין מכלולי המטוס, תקשורת נתונים ספרתית רחבת פס. במטוסים אזרחיים, נפוץ ערוץ תקשורת לפי התקן ARINC 629, שפותח על ידי בואינג. בתקן זה, תעבורת המידע היא דו-כוונית ועוברת דרך זוג גידים מפותל (Twisted Pair). במטוסי קרב, נפוץ פרוטוקול 1553 MUXBUS, תקשורת סיפרתית בקוד מנצ'סטר.

אוויוניקה בישראל

ישראל הייתה בין המדינות הבודדות בעולם מלבד ארצות הברית אשר רכשו את היכולת לתחזק אוויוניקה מערבית בחיל האוויר. היא גם פיתחה ושילבה עשרות מערכות במטוסים הכוללות מערכות ל"א, קסדה בעלת כוונת דיגיטלית חימושי אוויר קרקע מתקדמים מתוצרת רפאל וחימושים אמריקאים שונים, ועוד מגוון יכולות ומערכות שונות אשר שימשו את מטוסי הקרב שלה במשך השירות שלהם.

כמו כן ישראל פיתחה ושילבה מערכת תקשורת דיגיטלית אשר שיפרה לאין ערוך את היכולת הקרבית של המטוס, התמצאות הטיס במרחב, שיתוף משאבים ומידע רב ערך בין המטוסים ובין המטוסים לבין השולט בקרקע.

ישראל נחשבת היום למעצמת אוויוניקה בינלאומית, והיא מייצרת מערכות אוויוניות עבור חיל האוויר הישראלי ועבור חילות זרים רבים, בהם חיל האוויר האמריקאי וחיל האוויר הסיני.

14 במרץ

14 במרץ הוא היום ה-73 בשנה (74 בשנה מעוברת), בשבוע ה11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 292 ימים.

A-4 סקייהוק

A-4 סקייהוק (Skyhawk; מאנגלית: נץ השמים), הוא מטוס תקיפה חד מושבי המשמש בעיקר לסיוע לכוחות קרקע, שיוצר על ידי חברת דאגלס איירקראפט קומפני ובהמשך מקדונל-דאגלס (כיום בואינג). המטוס פותח בעקבות לקחים ממלחמת קוריאה ותוכנן לשירות בצי ארצות הברית מעל גבי נושאות מטוסים ובחיל הנחתים של ארצות הברית. A-4 סקייהוק הוא מטוס חד מנועי, חד מושבי, בעל כנף דלתא שלכתחילה סומל A4D על פי שיטת הסימול בצי עד 1962.

משקל ההמראה המקסימלי של המטוס הוא 11,100 ק"ג ומהירותו המקסימלית היא 970 קמ"ש. למטוס חמש עמדות לתליית חימוש, עליהן ניתן לשאת מגוון טילים, פצצות וסוגי חימוש אחרים. למטוס יכולת גם לשאת חימוש גרעיני, אותו ניתן להטיל בפרופיל טיסה הכולל טיסה נמוכה ועלייה לגובה לפני הטלת החימוש. לכתחילה הונע המטוס במנוע טורבו סילון מדגם רייט J65. בדגמים המתקדמים יותר, מ-E והלאה, הוחלף מנוע המטוס למנוע פרט אנד ויטני J52.

המטוס טס לראשונה בשנת 1954. עד שנת 1975, שנת הפסקת הייצור, יוצרו כ-3,200 מטוסים, מתוכם 555 מטוסים מדגם הדו-מושבי. המטוס השתתף במלחמת וייטנאם, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת פוקלנד. בעשור השני של המאה ה-21, 60 שנה לאחר תחילת ייצורו, עדיין משרתים מטוסי סקייהוק בחילות אוויר שונים ברחבי העולם, ובכלל זה בנושאת המטוסים של הצי הברזילאי, סאו פאולו.

F-105 ת'נדרצ'יף

ריפבליק F-105 ת'אנדרצ'יף (Thunderchief; מאנגלית: "מנהיג הרעם") הוא מפציץ קרב מתוצרת חברת ריפבליק אוויאיישן, שהיה ידוע בקרב טייסיו בכינוי "ת'אד", היה מטוס קרב על-קולי, של הדור השני, דו-מושבי וחד-מושבי, מסדרת המאה, ששימש את חיל האוויר האמריקני. הוא מטוס הקרב החד-מנועי הגדול ביותר שהופעל על ידי חיל האוויר האמריקני, ונעשה בו שימוש רב במהלך מלחמת וייטנאם הן במשימות תקיפה והן במשימות דיכוי הגנה אווירית.

התפקיד העיקרי שיועד ל-F-105 הוא חדירה בגובה נמוך ובמהירות גבוהה לתוך המרחב האווירי של האויב עם פצצה גרעינית יחידה בתוך תא פצצות פנימי. ה-F-105 טס לראשונה ב-1955, ונכנס לשירות ב-1958. בדומה למטוסים מתקדמים אחרים באותה תקופה, דגמים מוקדמים של המטוס סבלו מבעיות רבות במערכות האלקטרוניות, מערכת הדלק ובמנוע. אף על פי כן, יכול היה ה-F-105 לשאת משקל פצצות גדול יותר ממפציצים כבדים בעלי ארבע-מנועים מתקופת מלחמת העולם השנייה למרחק גדול יותר ובמהירות גבוהה הרבה יותר. כפועל יוצא, הפך ה-F-105 למטוס התקיפה העיקרי בשלבים המוקדמים של מלחמת וייטנאם, כשהוא מבצע למעלה מ-20,000 משימות במחיר 334 אבידות בקרב. דגמי ה"ויילד ויזל" הדו-מושביים, F-105F ו-F-105G, היו הפלטפורמות הייעודיות הראשונות למשימות דיכוי הגנה אווירית שלחמו נגד טיל הקרקע-אוויר S-75 דווינה (כינוי נאט"ו: SA-2 גיידליין) מתוצרת ברית המועצות.

על אף המשקל של 50,001 ליברות (22,680 קילוגרם), היה ה-F-105 מסוגל לעבור את מהירות הקול בגובה פני הים ואת מאך 2 בגובה רב, ובעל יכולת נשיאה של עד 14,000 פאונד (6,700 ק"ג) של פצצות וטילים בנוסף לתותח 20 מ"מ פנימי מסוג M61 וולקן. הת'אנדרצ'יף יצא משירות ב-1984, לאחר שיוצרו 833 מטוסים בסך-הכל.

F-15 איגל

F-15 איגל (Eagle; מאנגלית: "עיט") הוא מטוס יירוט טקטי דו-מנועי להשגת עליונות אווירית מתוצרת ארצות הברית. המטוס פותח ויוצר תחילה בידי חברת מקדונל דאגלס, ובהמשך בידי חברת בואינג. אב טיפוס של המטוס מדגם YF-15 טס לראשונה ב-27 ביולי 1972.

נגזרת של המטוס, F-15E סטרייק איגל (Strike Eagle; מאנגלית: "העיט התוקף"), הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ולאמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988.

עד כה יוצרו למעלה מ-1,500 מטוסי F-15 על דגמיו השונים, מתוכם 1,150 נמצאים בשימוש חיל האוויר של ארצות הברית. כיום פעיל במפעל בואינג שבסנט לואיס רק קו הייצור של F-15E ונגזרותיו. תהליך הוצאתו משירות של האיגל בארצות הברית החל ב-2005 עם כניסתו של F-22 רפטור, ויסתיים ככל הנראה בשנת 2025.

F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, וקיבל בו את הכינוי "בז" (דגמים A/B/C/D). ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של F-15E, דגם F-15I, שקיבל את הכינוי "רעם".

F-16 פייטינג פלקון

F-16 פייטינג פלקון (באנגלית: Fighting Falcon - "בז לוחם") הוא מטוס קרב סילוני רב־משימתי אמריקאי מהדור הרביעי שתוכנן על ידי ג'נרל דיינמיקס. הוא נועד במקור להיות מטוס קרב קל, והתפתח למטוס רב־משימתי מוצלח. ב־1993 מכרה ג'נרל דיינמיקס את עסקי ייצור כלי הטיס ללוקהיד קורפוריישן, כיום חלק מלוקהיד מרטין. יכולותיו הרב־תכליתיות הן הסיבה העיקרית להצלחתו, והוא מיוצא בהיקפים גדולים ונמצא כיום בשירותן של 25 מדינות. תוכנית ה־F-16 היא תוכנית מטוס הקרב המערבית הגדולה ביותר, וכנראה המשמעותית ביותר.

מאז תחילת הייצור ב־1976 יוצרו למעלה מ־4,500 מטוסים ומעל 3,500 עדיין בשימוש. ייצור המטוס נמשך עד היום לייצוא, לאחר שחיל האוויר האמריקאי הפסיק להצטייד בו והחל לרכוש מטוסים מתקדמים יותר.

ה־F-16 נחשב למטוס קרב מעולה לקרבות אוויר צמודים. הוא כולל חידושים כגון חופת בועה, מוט היגוי המותקן בצד, ומושב הנשען לאחור. זהו גם מטוס הקרב האמריקאי הראשון המסוגל לבצע פניות ב־9 ג'י. אף ששמו הרשמי של ה־F-16 הוא "פייטינג פלקון", הוא ידוע בקרב הטייסים האמריקאיים בכינוי "וייפר" (צפע).

ה־F-16 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1980 ומהווה כיום את עמוד השדרה שלו. ה־F-16 בחיל האוויר הישראלי קיבל את הכינויים "נץ" (דגמים A/B), "ברק" (דגמים C/D), "ברק 2" (דגמים CG/DG), ברק 2020 (דגמי C/D ו־CG/DG משודרגים) ו"סופה" (דגם I). למטוס ה-F-16 מורשת קרב עשירה ומוצלחת בחיל האוויר הישראלי, הן בקרבות אוויר והן בתקיפת מטרות קרקע, כולל השמדת שני כורים גרעיניים (בעיראק ובסוריה).

F-22 ראפטור

F-22 ראפטור (בעבר F/A-22 ראפטור) הוא מטוס קרב מהדור החמישי המשתמש בטכנולוגית החמקנות. הוא בעיקרו מטוס עליונות אווירית אך מצויד לביצוע משימות נוספות כמו תקיפות קרקע, לוחמה אלקטרונית ומשימות ריגול. לוקהיד מרטין היא הקבלן הראשי ואחראית לרוב מבנה גוף המטוס, מערכות הנשק והרכבתו הסופית של ה-F-22. שותפה בפרויקט היא בואינג, אשר מספקת את הכנפים, מבנה גוף אחורי ואת המערכות האוויוניות.

המטוס כונה F-22 ו-F/A-22 במשך השנים שקדמו לכניסתו הרשמית לחיל האוויר האמריקני. הוא נכנס לשירות במהלך דצמבר 2005 כ-F-22A. למרות תקופת פיתוח יקרה וארוכה, חיל האוויר האמריקני מחשיב את ה-F22 כמרכיב חשוב בכוח ההרתעה של ארצות הברית, וטוען שאף מטוס קרב קיים או מתוכנן לא יכול להתחרות עמו. באפריל 2009 מחלקת ההגנה של ארצות הברית הציעה להפסיק את הזמנתן של יחידות חדשות, דבר הנתון לאישור הקונגרס. תקציב 2010 של ארצות הברית, שעבר בשני בתי המחוקקים וקיבל את אישור הנשיא, לא כלל תקצוב להמשך הפרויקט ורכש של מטוסים נוספים.

במהלך חודש דצמבר 2011, בעקבות הפסקת המימון, נסגר קו הייצור למטוסי F-22 ראפטור חדשים.

F-35 לייטנינג II

F-35 לייטנינג II (באנגלית: F-35 Lightning II; מכונה "מטוס תקיפה משותף", ובקיצור JSF) הוא מטוס קרב חמקן מהדור החמישי, מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. המטוס פותח ביוזמת ארצות הברית ובריטניה במטרה להחליף את מטוסי הקרב של הדור הרביעי, נבחר בתוכנית Joint Strike Fighter וטס לראשונה ב-15 בדצמבר 2006.

מטוסי F-35 בנויים על העיקרון של ארכיטקטורה פתוחה, כלומר ניתן להתקין במטוס במהירות מערכות נשק חדישות, תוכנות וטכנולוגיות, בהתאם להתפתחות האיומים. דבר זה מקל על תוכניות שדרוג והארכת חיים. המטוס נותן יכולת לחדור לשטח רווי-איומים, לשאת לשם נשק וחימוש, להשמיד איומים וגם לשתף במודיעין את כל שותפי הפעולה.

המטוס מיוצר בשלושה דגמים עיקריים - דגם A להמראה ונחיתה רגילה, דגם B להמראה קצרה ונחיתה אנכית, ודגם C לפעולה מנושאות מטוסים. מלבד ארצות הברית שמיועדת לרכוש 2,443 מטוסים, ובריטניה שהיא שותפה בדרגה ראשונה, מדינות נוספות השותפות בפיתוח הן איטליה והולנד - בדרגה שנייה, אוסטרליה, קנדה, דנמרק, נורווגיה וטורקיה - בדרגה שלישית, ישראל וסינגפור - בשותפות ביטחונית.

העלות הכוללת של המטוס הופכת אותו למערכת הנשק היקרה בהיסטוריה. העלות הגבוהה יחד עם טענות לביצועים לקויים וחריגה ניכרת מלוח הזמנים הובילו לביקורת נרחבת על המיזם.ב-2018 ביצע ה-F-35 את התקיפה המבצעית הראשונה שלו (בעולם), בידי חיל האוויר הישראלי, ככל הנראה במסגרת העימותים עם איראן בסוריה באפריל ומאי 2018.

אמבראר E-Jets

אמבראר E-Jets‏ (Embraer E-Jets) היא סדרת מטוסי נוסעים סילוניים מתוצרת אמבראר, צרי-גוף, בעלי שני מנועים, לטווח בינוני, המיוצרים בברזיל. סידרה זו הוכרזה לראשונה בסלון האווירי בפריז בשנת 1999, וייצורה החל בשנת 2002. מאז זכתה סדרת E-Jets להצלחה מסחרית ונכון ל-31 בדצמבר 2009 נמכרו ונמסרו 605 מטוסים מסדרה זו, וקיימות 862 הזמנות נוספות. על פי תחזיות היצרן, עד לשנת 2016 ימכרו עוד 1,112 מטוסים מסדרה זו.

אלה כלי טיס חדישים מאוד יחסית לכלי טיס דומים בגודל ובטווח טיסה הקיימים היום בשוק, והם חסכוניים בדלק ומצוידים במערכות אוויוניקה מבוססות טוס-על-חוט.

ארקיע היא החברה היחידה בארץ שמפעילה, נכון לשנת 2018, מטוסים מהסדרה (שלושה מטוסים מדגם E-195 ושלושה מטוסים מדגם E-190), המשמשים אותה לטיסות לאירופה ולאילת.

בית הספר למקצועות הטכניים

בית הספר למקצועות הטכניים של חיל האוויר הישראלי (בראשי תיבות: ביסל"ט) היא יחידת הדרכה הממוקמת בבח"א 21 בחיפה, או בקיצור - "הטכני".

על בית הספר מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף.

לביסל"ט מגיעים חיילים וחיילות לאחר טירונות, או לפניה, במסגרת קד"צ, לצורך הכשרה במקצועות טכניים. מקצועות אלה מתחלקים בעיקרון לשניים: מקצועות האחזקה ומקצועות האלקטרוניקה (בעבר היו קיימות שתי יחידות - בית הספר לאחזקה ובית הספר לאלקטרוניקה, אך אלה אוחדו לביסל"ט).

מקצועות האלקטרוניקה הם כל המקצועות הקשורים בתחזוקת מערכות אלקטרוניות: אוויוניקה, קשר, לוחמה אלקטרונית וכו'. מקצועות האחזקה הם כל מקצועות המכונאות, החימוש והחשמל (למשל מכונאי מטוסים/ מסוקים (המכונה ממ"סניקים), חמשים (חימוש), חמ"מניקים (חשמלאי מכשירן), ועוד).

ביחידה מוכשרים אלפי טכנאים בשנה, המהווים למעלה מ-30% מכלל כוח האדם של חיל האוויר. תפקידם הוא לתחזק את כלי הטיס ואת המערכות האחרות בחיל ולהביאם למצב של זמינות תמידית. לאחר סיום הקורס הספציפי, מחולקים הטכנאים בין בסיסי חיל-האוויר שם ישרתו בשירותם הסדיר. החיילים שמשרתים במסגרת קורס קדם צבאי ממשיכים לטירונות ומשם ממשיכים לכנפיים השונות בחיל האוויר.

החיילים מוכשרים על ידי מק"סים (מק"ס - מפקד קורס) בוגרי הקורס, שנשארים בתום קורס ההכשרה שלהם בטכני ומצטרפים לצוות ההדרכה במקום להמשיך לשירות כטכנאי במקצוע שרכשו באחד מבסיסי חיל האוויר. לאחר הקורס עובר החייל קורס פו"ח (פיקוד והדרכת חיילים) ומוצב למספר חודשים באחד מהבסיסים כדי לרכוש מעט ניסיון במקצוע. לאחר מכן משרת המק"ס בבח"א 21 בחיפה. המק"ס מזוהה בתג יחידה של בח"א 21 ובשרוך הדרכה בצבע תכלת. מק"סים מנוסים עוברים קורס פו"מ (פיקוד והדרכה מתקדם) ולאחריו הם מלווים מק"סים צעירים בפן ההדרכתי. קורס נוסף הוא קורס חניכה שבסופו המק"ס מקבל שרוך כחול כהה (מתקדם). קורס נוסף בשם פו"ב (פיקוד והדרכה בכיר), מקביל לקורס ר"צ בשטח, ובוגריו עונדים סיכת לפיד.

דה הבילנד מוסקיטו

דה הבילנד מוסקיטו (באנגלית: de Havilland Mosquito; "יתוש") היה מטוס רב־משימתי בריטי בעל שני אנשי צוות, שהצטיין במספר תפקידים במהלך מלחמת העולם השנייה. המוסקיטו היה מטוס דו־מנועי, שבו הטייס והנווט ישבו זה לצד זה. למטוס היה תכנון לא מקובל - הוא התבסס על עץ לבוד, שהורכב מעץ תרזה ובלזה, בתקופה בה שימוש בעץ נחשב מיושן.

למוסקיטו היו גרסאות שונות שהתאימו אותו למשימותיו המגוונות. כך למשל, נשאה גרסת המפציץ שלו פצצות במשקל של עד כ־1,800 ק"ג, במהירות כזו שהקשתה על יירוטו, ואילו גרסת הקרב ניחנה בכושר תמרון שאיפשר לה להילחם במטוסי קרב חד־מנועיים. תפקידיו של המוסקיטו כללו משימות כמפציץ טקטי, מטוס ביון, מטוס קרב לפעולה בשעות היום או הלילה, מפציץ־קרב, מטוס חדירה ומטוס תקיפה ימית.

המטוס שירת בחיל האוויר המלכותי הבריטי ובחילות אוויר רבים אחרים בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. טיסת הבכורה התקיימה ב־25 בנובמבר 1940, והמטוס היה בשירות מבצעי בין השנים 1941 ל־1956 ושירת גם בחיל האוויר הישראלי עד שנה זו.

המוסקיטו התקבל בהתפעלות מצד גורמים רבים, ובהם אף מפקד חיל האוויר של גרמניה הנאצית, הלופטוואפה, הרמן גרינג:

המוסקיטו היווה השראה לחיקוי גרמני, הפוקה־וולף 154 TA מוסקיטו (Focke Wulf Ta 154 Moskito), שבדומה למוסקיטו הבריטי נבנה מעץ.

ווט F-8 קרוסיידר

ווט F-8 קרוסיידר (באנגלית: Vought F-8 Crusader) היה מטוס קרב חד מנועי על-קולי, ממטוסי הקרב של הדור השני, אשר נבנה במטרה לשרת על נושאות מטוסים מתוצרת ארצות הברית. המטוס שירת במגוון חילות אויר בשנים 2000-1957.

הקרוסיידר היה מטוס הקרב האמריקאי האחרון שנבנה עם תותחים כנשק עיקרי ועל כך כונה "The last of the Gunfighters". המטוס יועד להחליף את הווט F7U קאטלאס כמטוס היירוט קרב והפצצה של הצי האמריקאי.

המטוס היווה בסיס ל-ווט A-7 קורסייר II המוצלח.

יורופייטר טייפון

יורופייטר טייפון (באנגלית: Eurofighter Typhoon) הוא מטוס קרב דו מנועי רב־משימתי. מתוכנן ומיוצר על ידי שלוש חברות (בהן נציגויות של גרמניה, ספרד, איטליה ובריטניה) שהקימו חברת בת משותפת בשם "Eurofighter Jagdflugzeug GmbH" לצורך הפרויקט ב־1986, ומנוהל על ידי סוכנות ניהול מטוסי קרב של נאט"ו, המשמש גם הלקוח העיקרי. המטוס המשתייך לדור 4.5 נחשב לאחד המטוסים המתקדמים בעולם.

מטוס קרב

מטוס קרב הוא מטוס שתוכנן במטרה להשתתף באופן פעיל בלחימה על היבטיה השונים - אם זה ביירוט מטוסי אויב, השגת עליונות אווירית ובתקיפת מטרות קרקעיות.

מטוסי קרב בדרך כלל הם מהירים (מטוסי קרב מודרניים עוברים את מהירות הקול) ובעלי יכולת תמרון גבוהה ויש להם חימוש מתקדם הכולל מקלעים, תותחים אוטומטיים, טילים מסוגים שונים (בעיקר טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע) ופצצות מסוגים שונים, כולל פצצות מונחות. במטוסי הקרב המודרניים משולבות טכנולוגיות מתקדמות כמו מערכות אוויוניקה, מערכות הפעלת נשק מתקדמות, טילים מונחים, מערכת ניווט הכוללת מכ"ם, מכשיר ראיית לילה, מערכות לגילוי מטוסי אויב והתראות נעילה, ומערכות לוחמה אלקטרונית הכוללות מערכות שיבוש שונות.

מחירו של מטוס קרב מודרני מגיע לעשרות מיליוני דולרים. הוא נחשב לאחד מכלי הנשק החזקים ביותר בשדה הקרב בזכות ניידותו ועוצמת האש הגדולה שלו. באסטרטגיה הצבאית המודרנית מקובל לנסות להגיע ל"עליונות אווירית" בראשיתה של מערכה מול צבא סדיר, דבר המקנה יתרון טקטי ואסטרטגי שיש בו כדי להכריע את המערכה. עם זאת, בלחימה מול ארגוני גרילה בעלי חתימה נמוכה יש חשיבות פחותה לעליונות אווירית.

מטוס קרב של הדור החמישי

מטוסי הקרב של הדור החמישי הם מטוסי קרב שנכנסו לשירות בחילות האוויר של העולם מאז שנת 2000. מטוסים אלה מתאפיינים במערכות אוויוניקה מתקדמות וטכנולוגיות מתקדמות אחרות כגון חמקנות ולעיתים גם המראה אנכית.

האוויוניקה המתקדמת מצמצמת את כמות העבודה שנעשית על ידי הטייסים ובעקבות כך מאפשרת להם לתצפת על זירת הקרב באפקטיביות גדולה יותר ואף מגבירה את המוכנות לפעולה. היכולת החמקנית מנמיכה את נראותם של מטוסים במכ"מי האויב.

מטוס קרב של הדור השני

מטוס קרב של הדור השני (באנגלית: Second generation fighter) הוא מטוס קרב סילוני אשר נבנה מאמצע שנות ה-1950 ועד שנות ה-1960 המוקדמות. מטוסים אלו היוו את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטכנולוגיית התעופה הצבאית שהתבטאה במנועי סילון חזקים יותר, מבני גוף מתקדמים יותר, התאמה מיוחדת לטיסה על-קולית (חוק השטחים), ופיתוח תחום האלקטרוניקה המוטסת שקיבלה את השם אוויוניקה. כל אלה שינו את פני הלוחמה האווירית שהפכה להיות מלחמה טכנולוגית, בה לצד המחזיק בטכנולוגיה חדישה יותר היה את היתרון הראשוני בקרב.

מיראז' F1

דאסו מיראז' F1 הוא מטוס קרב צרפתי רב משימתי שעוצב ונבנה על ידי דאסו אוויוניקה, מסדרת המיראז', ונבנה כהמשך למיראז' 3.

זהו המטוס היחיד מסדרת המיראז' ללא כנף דלתא. נכנס לשימוש בתחילת שנות ה-70 (טיסה ראשונה ב-1966). מונע במנוע סילוני מסוג "סְנֶקְמַה אטאר" בעל דחף של 7,000 ק"ג (69 קילו-ניוטון, 15,500 ליברות) והוא שייך למטוסי הקרב מהדור השלישי. יוצרו בסך הכל כ-700 מטוסים.

סוחוי Su-35

סוחוי Su-35 (ברוסית: Су-35, קוד דיווח נאט"ו: "פלנקר-אי"; "Flanker-E") הוא מטוס קרב רוסי רב משימתי לכל מזג אוויר, שפותח במהלך שנות השמונים על ידי חברת סוחוי כשיפור ושדרוג כולל של ה-סוחוי-27. אב הטיפוס הראשון של המטוס הוצג לקהל במהלך הסלון האווירי בפארנבורו של שנת 1992. דגם חדש יותר של ה-סוחוי-35 הוצע במהלך תערוכת MAKS 2007 על ידי סוחוי. הדגם נקרא "סוחוי-35BM" ובו אוויוניקה וביצועים משופרים לעומת דגם ה-סוחוי-35.

עופר פליישר

עופר פליישר (נולד ב-14 במרץ 1966) הוא מהנדס מערכות אוויוניקה וכדורסלן עבר ישראלי. גובהו 2.08 מטרים, שיחק בעמדת הסנטר.

קופסה שחורה (תעופה)

קופסה שחורה בתעופה (באנגלית: Black Box), היא התקן הקלטה המותקן בכלי טיס הרושם ומתעד באמצעים אנלוגיים או דיגיטליים נתוני טיסה שונים ומקליט קולות של צוות הטיסה. מטרתה לסייע בחקירת תאונות או תקריות אוויריות. המונח המקצועי של הקופסה השחורה הוא מקליט טיסה (באנגלית: Flight recorder).

מטוסי נוסעים מחויבים לשאת מקלטי טיסה מאז שנות השישים. מקלט הקול (CVR) הראשון הותקן לראשונה באוסטרליה בעקבות התרסקות של מטוס פוקר F27 בשנת 1960.

תעופהתעופה צבאיתתעופה אזרחית
עקרונות אווירודינמיקהכוח עילויגררמספר מאךזווית התקפההזדקרותפרופיל אווירודינמיעומס כנףמערבולתאפקט קואנדהיחס גלישה
מטוס פעלולים

ציור של כדור פורח

מסוק
כלי טיס מטוסמסוקכדור פורחספינת אווירדאון
מבנה כנףכנפוןמדףמאזנותספוילרמעצור אווירמוטת כנפייםכונס אווירכני נסעהגה גובההגה כיווןתא הטייס
הנעה מנוע בעירה פנימיתמנוע כוכבי (רדיאלי)מדחףמנוע סילוןהיפוך דחףמנוע מגח סילוןמנוע על-מגח סילונימנוע רקטי
תופעות גלגול הולנדי • צימוד אינרציאליבום על-קוליהתעבות סביב כלי טיס • אוסצילציה • ורטיגוהתקרחות
מערכות מחווני טיסהצינור פיטומכל דלק נתיקמצנח בלימה • אוויוניקה • מערכת בקרת טיסהחיווט תעופתיקופסה שחורה
שלבי טיסה הסעה ודחיפההמראהטיפוסהנמכהשיוטנחיתהאווירובטיקההקפה
מקצועות צוות אווירטייסמהנדס טיסהצוות קרקעהנדסת אווירונאוטיקה
מונחים בתעופה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.