אודסה

אוֹדֵסָהאוקראינית: Одеса; ברוסית: Одесса) היא עיר נמל אוקראינית לחוף הים השחור, ומרכז מחוז אודסה. אוכלוסייתהּ מונה כ-1,010,783 נפש (נכון ל-2017), ובכך היא העיר הרביעית בגודלהּ (מבחינת האוכלוסייה) באוקראינה, אחרי קייב, חרקוב ודניפרו.[3]

באודסה נמל הים מסחרי הגדול ביותר באוקראינה והיא מהווה עיר מרכזית בתחומי מסחר, תעשייה, תיירות ומדע.

במאה ה-19 הייתה אודסה העיר השלישית בגודלה גם באימפריה הרוסית, אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג. בהיסטוריה האדריכלית שלהּ השפעה של הסגנונונות הצרפתיים והאיטלקיים, כמו הבארוק, הרוקוקו והגותי, שהיו נפוצים יותר במערב אירופה.

אודסה הייתה עיר נמל חופשית מ-1819 ועד 1858. בתקופה הסובייטית היא הייתה עיר הנמל החשובה ביותר של ברית המועצות וגם בסיס של הצי הסובייטי. ב-1 בינואר 2000 הוכרז הנמל של אודסה כנמל חופשי וכאזור סחר חופשי לעשרים וחמש שנה.מימיו של נמל אודסה אינם קופאים בחורף, אך הוא בעל ערך צבאי מוגבל בלבד. השליטה של טורקיה על הדרדנלים והבוספורוס איפשרה לנאט"ו לשלוט על התעבורה הימית בין אודסה לים התיכון. למעשה, באודסה יש שני נמלים גדולים: באודסה עצמה, ויוז'ני (שהוא גם נמל נפט בינלאומי חשוב), הנמצא בפרברי העיר. נמל חשוב נוסף, צ'ורנומורסק, נמצא מדרום מערב לאודסה. יחד הם מהווים מרכז תחבורה גדול, המתחבר גם לקווי מסילות ברזל. מפעלי זיקוק ועיבוד הנפט והכימיקלים של אודסה מקושרים לקווי הצינורות האסטרטגיים של רוסיה ושל האיחוד האירופי והיא משמשת גם בסיס מרכזי לצי האוקראיני.

אוֹדֵסָה
Одеса
סמל אודסה
סמל אודסה
דגל אודסה
דגל אודסה
פוטומונטז' של אודסה

פוטומונטז' של אודסה
מדינה אוקראינה  אוקראינה
מחוז מחוז אודסה אודסה
מחוז משנה Flag of Odessa, Ukraine (1999).svg אודסה
ראש העיר גנאדי טרוחאנוב[1]
רשות מחוקקת מועצת העיר אודסה
תאריך ייסוד 2 בספטמבר 1794
שטח 236.9 קמ"ר
גובה 50 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,010,783[2] (2017)
 ‑ במטרופולין 1,200,000 (2014)
 ‑ צפיפות 4,256 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 46°28′N 30°44′E / 46.467°N 30.733°E
אזור זמן UTC +2
www.omr.gov.ua
Odessa-logo
לוגו העיר
Odessa Opera House
בית האופרה של אודסה
Maritime Museum in Odessa 04
המוזיאון הימי
Одеса - Будівля Археологічного музею P1050189
המוזיאון הארכאולוגי

אטימולוגיה

השם אודסה הוענק לראשונה בינואר 1795 והוא נובע משמו של היישוב אודסוס (ביוונית עתיקה: Ὀδησσός). בתקופה ההיא נהוג היה להעניק ליישובים שנכבשו מידי העות'מאנים שמות יווניים (כמו סבסטופול, טירספול וחרסון).

היסטוריה

יסוד ושנים מוקדמות

Ekaterininskay square Odessa 2010
פסל מייסדת העיר, יקטרינה השנייה
Aivazovsky. Moon over Odessa
ציורו של איוואן אייוואזובסקי, ״אודסה בליל ירח מלא״. 1846

במאה ה-14 סחרו באזור טטרים קרימאים. החל משנת 1529 הייתה אודסה בשליטתה של האימפריה העות'מאנית. בזמן המלחמה העות'מאנית-רוסית כבשו הכוחות הרוסיים בפיקודו של אדמירל דה-ריבס (אשר היה ספרדי במוצאו) את היישוב הטטרי ח'אדדזיביי ואת המבצר הטורקי אני-דוניא, ליד מיקומה הנוכחי של העיר.

אודסה נוסדה רשמית ב-1794 כמבצר רוסי ימי על אדמות שנכבשו מטורקיה, כתוצאה מהסכם יאש ב-1792. הצארינה יקתרינה השנייה החליטה לקרוא לעיר על שם המושבה היוונית־רומית העתיקה אודסוס בתרקיה, בעיקר מסיבות פוליטיות, על מנת למשוך סוחרים זרים.

העיר הפכה תוך זמן קצר לסיפור הצלחה גדול. התרחבותה הראשונית הייתה בעיקר הודות לפעילותו של הדוכס ארמאן עמנואל רישליה, ששירת כמושל העיר בשנים 1803–1814. לאחר שברח מהמהפכה הצרפתית הוא שירת בצבאה של יקטרינה כנגד הטורקים. הוא שתכנן את התשתית של העיר ואת צורתה. רישליה נחשב אחד האבות המייסדים של אודסה.

ב-1819 הפכה אודסה לעיר נמל חופשית, מעמד עליו שמרה עד 1879. היא נעשתה לביתם של אוכלוסיות מגוונות, כמו רוסים, אוקראינים, יהודים, יוונים וסוחרים שייצגו לאומים אירופיים רבים. האופי הקוסמופוליטי שלה תועד על ידי המשורר הרוסי הגדול פושקין, שחי בגלות פנימית באודסה בשנים 18231824. במכתביו הוא מספר כי אודסה היא עיר שבה "אפשר להריח את אירופה. מדברים צרפתית ויש עיתונים ומגזינים אירופאים לקריאה".

התרחבותה של אודסה הופסקה בשל מלחמת קרים בשנים 18531856. בזמן המלחמה כוחות בריטיים וצרפתיים הפגיזו את אודסה, אך היא התאוששה בזריזות, והגידול בסחר הפך את העיר לנמל יצוא החיטה הגדול ביותר ברוסיה. ב-1886 חוברה העיר במסילת ברזל לקייב וחרקוב, וכן ליאשי שברומניה.

המאה ה-20

ב-1905 פרצה באודסה התקוממות של פועלים, שנתמכה על ידי הצוות של אוניית המלחמה הרוסית פוטיומקין והעיתון איסקרה של לנין. סרטו המפורסם של סרגיי אייזנשטיין משנת 1925 "אוניית הקרב פוטיומקין" מתעד את ההתקוממות, וכולל סצנה שבה מאות אזרחים רוסים נרצחים על מדרגות האבן הגדולות (הידועות בשם מדרגות פוטיומקין), באחת מהסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע הרוסי בפרט והקולנוע בכלל. במעלה המדרגות המובילות לנמל, עומד פסל של רישליה. הטבח התקיים למעשה ברחובות הסמוכים, ולא על המדרגות עצמן, אך הסרט גרם לרבים לבקר באודסה על מנת לראות את מקום "הטבח". מדרגות אודסה ממשיכות להיות אטרקציה תיירותית באודסה. הסרט נעשה באולפני הסרטים של אודסה, אחד מהאולפנים הוותיקים ביותר בברית המועצות לשעבר.

לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 ובזמן מלחמת העולם הראשונה, אודסה הוחזקה על ידי מספר קבוצות, כולל ה"צאנטרלנה ראדא" האוקראיני, הצבא הצרפתי, הצבא האדום והצבא הלבן. לבסוף, ב-1920, השתלט הצבא האדום על אודסה ואיחד אותה עם הסובייט האוקראיני, שמאוחר יותר נעשה לחלק מברית המועצות.

תושבי אודסה סבלו מאוד מרעב גדול ששרר בשנים 19211922 כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה.

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה אודסה לאחר מצור והוחזקה בידי כוחות גרמניים ורומניים מ־1941 ועד 1944, העיר סבלה הרס רב והרוגים רבים.

כ-280,000 תושבי אודסה, ברובם יהודים, נרצחו או גורשו במהלך המלחמה, במה שקרוי הטבח באודסה. חלקים רבים מאודסה נפגעו באפריל 1944, כאשר הצבא האדום שחרר את העיר. העיר הייתה אחת מארבע הערים הראשונות שקיבלו את התואר "עיר גיבורה" ב־1945.

לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה נפתחו מפעלי תעשייה רבים והעיר הפכה למרכז, תעשייתי חשוב כשנמל הים שלה היה לנמל הגדול ביותר שלחופי הים השחור. העיר התפתחה מאוד והייתה לאחת הערים המתויירות ביותר וליעד תיירותי מועדף בתיירות הפנים של ברית המועצות.

בשנת 1952 נבנתה תחנת הרכבת של אודסה ובשנת 1961 נחנך נמל התעופה הבינלאומי אודסה.

העיר גדלה מאוד ובשנת 1974 הפכה לעיר בת מיליון תושבים על פי מפקד האוכלוסין.

אוקראינה העצמאית

ב־1991, לאחר נפילת ברית המועצות, נעשתה העיר חלק מאוקראינה העצמאית.

אודסה נחשבת למרכז תעשייתי והתעשייה בה כוללת בניית ספינות, זיקוק נפט, כימיקלים, עיבוד מתכות ומזון והיא מהווה בסיס מרכזי של הצי האוקראיני ובסיס צי הדיג.

בשנת 2014 העיר הייתה לאחד ממוקדי העימותים בתקופת מלחמת האזרחים באוקראינה, לאחר שפרצו מהומות נגד השלטון החדש בראשות פטרו פורושנקו, שדוכאו מהר מאוד.

פוליטיקה וממשל

Odesa Duma DSC 3292 51-101-0302
בניין מועצת העיר אודסה

בתקופת האימפריה הרוסית העיר היוותה למרכז המחוזי של פלך אודסה ופלך חרסון.

על ניהול העיר מופקדת מועצת העיר ובראשה עומד ראש עיריית אודסה, הגוף הניהולי הוא ועדת ההוצאה לפועל של המועצה העירונית.

באודסה ארבעה מחוזות אדמיניסטרטיביים:

  • מחוז קייב,
  • מחוז מלינובסקי,
  • המחוז הסמוך לים (פרימורסקי),
  • מחוז סובורוב.

העיר אודסה גובלת עם החבלים הבאים: חבל אווידיפול, חבל בליאבסקי וחבל לימאן הנמצאים במחוז אודסה.

אכיפת חוק

גוף השיטור העירוני היא משטרת הסיור של העיר אודסה (Патрульна поліція у м.Одесі) ומשטרת מחוז אודסה, המהווים חלק מהמשטרה הלאומית של אוקראינה. מטה המשטרה שוכן ברחוב היהודי 12, בעיר אודסה.

גאוגרפיה ואקלים

אודסה נמצאת על גבעות מדורגות, הצופות על מפרץ אודסה הקטן. חלק גדול מהעיר כולל המרכז ההיסטורי שוכנים על גבעה בגובה 50 מטר מעל פני הים.[4][5]

חופי אודסה

Odessa Arcadia Public Beach
רובע הנופש ארקדיה
Odessa Langeron
מראה מהאוויר של חופי אודסה

חופי אודסה משתרעים לאורך מאות קילומטרים, לאורך החופים מתפתל שביל "דרך הבריאות" האסור לתנועת כלי רכב ומיועד לאופניים.

אקלים

מזג האוויר בעיר נוח ויבש (במונחים מזרח אירופיים), עם טמפרטורות ממוצעות בינואר של 2- מעלות וביולי של 22 מעלות. באודסה יורדים כ-350 מילימטר גשם בשנה.[6]

הטמפרטורה הממוצעת מגיעה לכדי 10.7 מעלות °C, כמות המשקעים השנתית — 456 מ"מ.[7]

דמוגרפיה

מספר
התושבים
באודסה[8][9][10][11]

שנה איש[12]
1795 2,349
1,800 6,000
1802 9,000
1813 35,000
1829 52,000
1832 60,000
1844[13] 77,800
1849 86,729
1858 104,200
1863 118,900
1866 119,400
1873 193,513
1880 217,000
1885 240,600
1891 297,600
1892 327,725
1897[14] 403,815
1907 449,700
1910 506,000
1911 498,100
1912 635,000
1914 481,500
1915 504,615
1920 454,200
1923 316,800
1925 325,354
1926 411,400
1936 534,000
1937 548,190
1939 601,651
1956 607,000
1959 667,182
1964 721,000
1966 753,000
1967 776,000
1970 892,000
1973 962,000
1974 1,000,000
1981 1,072,000
1989 1,115,371
1991 1,100,700
1995 1,060,000
1998 1,027,600
2001 1,029,049
2005 1,00,7131
2008 994,739
2009 1,008,604
2010 1,009,204
2011 1,009,100
2012 1,008,200
2013 1,014,900
2014 1,017,000
2015 1,016,500
2016 1,010,800

מספר התושבים בעיר נכון ל-1 בינואר 2017 נאמד ב¯993,120 תושבי קבע ו-1,00,783 איש בסך הכל.

במפקד האוכלוסין האוקראיני משנת 2001 אוכלוסיית העיר עמדה על 1,029,049 תושבים (מהם — 480,341 גברים, שהיוו 47% ו-548,708 נשים, שהיוו 53%), מספר התושבים — 1,010,298.

נכון לשנת 1989 התפלגות האוכלוסייה היה כדלקמן: 48,9% אוקראינים, 39,4% רוסים, 5,4% יהודים, 1,5% בולגרים ואחרים.

דמוגרפיה (באלפים)
(נכון לשנת 2001)[15]

אוקראינים 622.9 (61.6 %)
רוסים 292.0 (29.0 %)
בולגרים 13.3 (1.3 %)
יהודים 12.4 (1.2 %)
מולדבים 7.6 (0.7 %)
בלארוסים 6.4 (0.6 %)
ארמנים 4.4 (0.4 %)
פולנים 2.1 (0.2 %)
בסך הכל 1,010.3 (100.0 %)

בעיר יש עירוב של לאומים רבים, כאשר הקבוצות האתניות העיקריות הן אוקראינים, רוסים ויהודים. בעיר ישנה קהילה גדולה של יהודים. על פי מפקד אוכלוסין משנת 1897 חיו באודסה 124 אלף יהודים שהיוו 30.5% מכלל האוכלוסייה (שעמדה על 404 אלף תושבים). רוב מוחלט של יהודי המקום נרצחו באכזריות בטבח אודסה בתקופת השואה. כמות היהודים שנותרה הייתה קטנה. משנות ה-70 של המאה ה-20 מספר היהודים הלך ופחת. בתחילת שנות ה-90 היו היהודים כ-5% מסך התושבים. עם העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, פחת המספר משמעותית. נכון לשנת 2015 חיו בעיר כ- 40,000 יהודים, פחות מ-1%.[16]

כלכלה

Oděsa, přístav
טרמינל המשא בנמל אודסה
Odessa Seaport
מראה אווירי אל נמל אודסה

באודסה נמצא נמל הים הגדול ביותר באוקראינה,[17][18] דרכו מגיעות כל הסחורות אל העיר והוא מהווה גורם משמעותי בכלכלת העיר. משנת 2014 שוכן בעיר גם המטה המרכזי של הצי האוקראיני (שעבר לשם מסבסטופול, בעקבות סיפוח חצי האי קרים) והעיר נחשבת לאחד ממרכזי המסחר הגדולים במזרח אירופה.[19]

בשנת 2011 המגזין "פוקוס" הכתיר את אודסה בתור העיר בעלת איכות החיים הגבוהה ביותר באוקראינה.[20]

תחבורה

Одесский фуникулёр
הפוניקולר של אודסה, 2007
Одесса (2015)
תחנת הרכבת של אודסה

אודסה מהווה צומת תחבורה חשוב באוקראינה ובה תחנת רכבת, רשת אוטובוסים, רכבת קלה וחשמלית (הפעילה מאז 1910), פוניקולר (שנחנך ביוני 1902) ונמל תעופה בינלאומי הנמצא במרחק של כשבעה קילומטר ממרכז העיר ומשרת את העיר והמחוז. בעבר היו תוכניות לחנוך רכבת תחתית, אך תוכניות אלה לא יושמו לבסוף.

מנמל התעופה הבינלאומי יוצאות טיסות סדירות לווינה מדי יום (Austrian Airlines ו-Ukraine International) וחברת התעופה Ukraine International אף מוציאה טיסות ישירות לנתב"ג, איסטנבול, לנקה, ורשה, מינסק ואף לקייב בטיסות פנים.

בעיר אודסה שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות (תחנת פריבוז והתחנה המרכזית).

תקשורת

התקשורת הסלולרית בעיר מופעלת על ידי חמש מפעילות סלולר אוקראיניות: קייבסטאר, Vodafone אוקראינה, אינטרטלקום, Lifecell וחברת TriMob. משנת 2012 בעיר פועלת רשת Wi-Fi במספר אתרי תיירות (רשת City Public Internet Acces).[21][22] בעיר פועלות גם ספקיות תקשורת נוספות כדוגמת: אוקרטלקום, TENET‏, Briz ו-Vega.

בעיר פועלים יותר משישים עיתונים, למעלה מעשרים תחנות רדיו וכ-19 ערוצי טלוויזיה.

ספורט

Shevch4
אצטדיון צ'רנומורץ

אודסה היא אחד ממרכזי הספורט הגדולים באוקראינה ובה בתי ספר להחלקה על הקרח, שחמט, אגרוף, אתלטיקה, כדורגל, כדורסל וספורט מים.[23]

בעיר מספר מגרשי כדורגל: אצטדיון צ'רנומורץ, אצטדיון ספרטק, אצטדיון סק"א ואצטדיון דינמו. העיר מיוצגת בליגת העל האוקראינית בכדורגל על ידי קבוצת צ'רנומורץ אודסה. בעבר התקיימה קבוצת כדורגל בשם סק"א אודסה.

העיר יוצגה בעבר בתחום כדורעף נשים על ידי קבוצת ג'ינסטרה, שזכתה במספר אליפויות לאומיות וקבוצת דיאמנט אודסה, בתחום כדורעף גברים.

אודסה מיוצגת גם בליגת העל האוקראינית בכדורסל על ידי קבוצת הכדורסל "אודסה", שזכתה בעבר בגביע האוקראיני.

תיירות

Украина, Одесса - Морской вокзал 21
הנמל ובית המלון "אודסה"

אודסה היא מרכז תיירותי פופולרי. אזור הנופש של אודסה משתרע על קילומטרים רבים לחופי הים השחור ומכונה בשם רובע אקדמיה ובו מרחצאות רפואיים רבים בתוך העיר ובסביבתה, בתי מרפא, מסעדות, מועדוני לילה שפעילים 24 שעות ביממה ובתי מלון.

למשפחתו של לב טולסטוי היה ארמון בעיר, שעדיין ניתן לבקרו.

מרבית בתי העיר מהמאה ה-19 נבנו מאבן גיר שנחצבה בסמוךכ. המחצבות הנטושות הורחבו מאוחר יותר על ידי מבריחים בני המקום, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה ושימשה גם לוחמים פרטיים בתקופת מלחמת העולם השנייה. ההרחבות הרבות יצרו מבוך מסובך של מנהרות תת-קרקעיות מתחת לאודסה, הידועות כ"קטקומבות". בתחילת המאה ה-21 הן מהוות אטרקציה לתיירים אוהבי אתגרים.

תרבות

Operniy-5
בית האופרה של אודסה

באודסה עשרות מוזיאונים ותיירות ובה פועל אולפן הסרטים של אודסה המארגן את פסטיבל הסרטים הבינלאומי באודסה.

בעיר פועלים מספר בתי תיאטרון, לרבות: התיאטרון האקדמי הלאומי לאופרה ובלט של אודסה, ששוכן במבנה שנבנה בשנים 18841887 ועל בימתו הופיע שליאפין.

באודסה פועלים גם התזמורת פילהרמונית המחוזית של אודסה, התיאטרון האקדמי לקומדיה מוזיקלית של אודסה, תיאטרון הדרמה הרוסי האקדמי של אודסה, תיאטרון הדרמה המוזיקלי האקדמי האוקראיני של אודסה, הקרקס הממלכתי של אודסה ועוד.[24]

אודסה היא עיר הולדתם של הקומיקאים מיכאיל ז'בנצקי ויעקב סמירנוף.

דת

נצרות

Preobrazhenskaya-70-7
כנסיית פראוברז'נסקי באודסה

בעיר קיימת קהילה גדולה מאוד של נוצרים, רובם מהכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, אך יש גם קתולים, לותרנים ופרוטסטנטים. בעיר פועלות מספר כנסיות.

אסלאם

מאז התפרקות ברית המועצות כמות המוסלמים בעיר עולה בהתמדה. בעוד ב-1989 עמד מספרם על אלפים בודדים, בתחילת המאה ה-21 נאמד מספרם ב-30 אלף איש, בשל הגירה של טורקים רבים.[25] מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 פועל בעיר מסגד מרכזי.[26]

יהדות

Chabad odessa1.jpeg
חנוכיה מוצבת מול מדרגות פוטיומקין בלב העיר מדי חנוכה

כאשר כבשו הרוסים את המקום מידי הטורקים ב-1789 נמצאו באודסה ששה יהודים. ב-1794, משעלה מספרם, ניתנו ליהודים מגרשים להקמת בתים, חנויות וגינות, וכעבור ארבע שנים הוקם בית כנסת. הרב הראשון, רבי יצחק רבינוביץ מבנדרי, התמנה ב-1809. יהודים היוו אז כעשרה אחוזים מכלל תושבי העיר. ב-1840 הגיע מספרם ל-12,00.[27]

היהודים החלו להגיע בכמויותיהם לעיר במחצית המאה ה־19, כאשר העיר הייתה נמל חופשי (משוחרר ממכס), ועסקו בעיקר במסחר זעיר. הקהילה היהודית גדלה משמעותית עד כי ב־1897 הוערכה אוכלוסיית היהודים בכ־165,000 איש, שהיוו 37% מהאוכלוסיית העיר,[28] ובכך הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה בברית המועצות.

במאה ה־19 התגבשה באודסה תנועת ההשכלה היהודית: יהודים רבים למדו בבתי־ספר רוסיים ובאוניברסיטאות, ונוסד בה בית־ספר יהודי מודרני. בסוף המאה היא נעשתה לבסיס תמיכה חשוב ברעיונות הציונות. בעיר פעלו מלומדים וסופרים ציוניים בולטים, בהם אחד העם, יוסף קלוזנר, מנדלי מוכר ספרים, יהושע חנא רבניצקי וחיים נחמן ביאליק שכתב בה חלק נכבד משיריו.

תיאור נאמן של ההווי היהודי העשיר באודסה מוצאים בסיפורים של ס"ס יושקביץ, ב"חמשתם" של זאב ז'בוטינסקי ובעיקר ב"סיפורי אודסה" של יצחק באבל.[27]

לא מעט פוגרומים בקהילה היהודית פרצו באודסה בשנים 1821, 1859, 1871, 1882 ו־1905. לאחר הפרעות, ובמיוחד לאחר 1882 ובתום מלחמת העולם הראשונה, היגרו רבים מתושבי אודסה היהודים לארצות אחרות - בעיקר לארצות הברית. חלק מהעוזבים עלו לארץ ישראל. למרות הפוגרומים גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בזכות היהודים שהגיעו מהאזורים הכפריים.

לאודסה יצא שם רע בקרב היהודים החרדים בתחום המושב והיא נודעה כעיר ש"אש גיהנום סביב לה", ביטוי המיוחס לרבי משה צבי מסאווראן.[29] הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") גר בעיר בין השנים 1897–1911, ושימש כראש ישיבה. הרב זוסיא פרידמן היה רב העיר במשך 40 שנים בין תרנ"ז (1897) לתרצ"ז (1937). כן כיהן כרב העיר הרב יוסף הלפרין. בשואה נספו כ-99,000 מתושבי אודסה היהודים.[30]

בשנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה העיר בשיעור גבוה. בין שנות ה-70 לשנות ה-90, היגרו רוב יהודי אודסה לישראל, ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות. שכונת ברייטון ביץ' בדרום רובע ברוקלין בעיר ניו יורק זוכה לכינוי "אודסה הקטנה"' בגלל מספרם הרב של מהגרים רוסים ואוקראינים החיים בה. כמו כן, נוצרו בתקופה זו קהילות של תושבי אודסה לשעבר במוסקבה ובלנינגרד, בשל הגירה פנימית בקנה מידה גדול. האוכלוסייה היהודית בעיר מונה אלפים בודדים. בעיר שתי קהילות יהודיות; הקהילה המרכזית - קהילת חב"ד בראשות הרב אברהם וולף, וקהילה ליטאית ("תקוה") בראשות הרב שלמה בקשט, בנו של הרב חיים מנחם בקשט.[31] בקהילות אלו קיימים גני ילדים ובתי ספר יסודיים, תיכוניים, מספר מסעדות כשרות אוניברסיטה יהודית ובית יתומים.[32][33]

השכלה ומדע

אודסה מהווה מרכז גדול של מדע והשכלה ובה שוכנת האוניברסיטה הלאומית של אודסה, שקיימת מאז מאי 1865 ובה למד גם הפיזיקאי הנודע ג'ורג' גאמוב.

בנוסף פועלים בעיר מוסדות להשכלה גבוהה כדוגמת: האוניברסיטה הלאומית לרפואה של אודסה, האוניברסיטה הלאומית לכלכלה של אודסה, האקדמיה למשפטים של אודסה והאוניברסיטה הממלכתית לחקלאות של אודסה ומכוני מחקר רבים נוספים.

ערים תאומות

לקריאה נוספת

  • Odessa. Memories / Ed. By Nicolas V. Iljine; essay by Patricia Herlihy; contributions by Bel Kaufman, Oleg Gubar and Alexander Rozenboim. — A Samuel and Althea Stroum Book, University of Washington Press, Seattle&London, 2003. — 144 p.
  • רחל ארבל, עורכת, מחווה לאודסה בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, תל אביב, 2002

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Одесса выбрала нового мэра - Новым мэром Одессы стал Геннадий Труханов - dumskaya.net
  2. ^ Чисельність населення (за оцінкою) на 1 січня 2017 року та середня чисельність за 2016 рік (01.01.2017)
  3. ^ אודות גודל האוכלוסייה באוקראינה על פי יישובים, 2001
  4. ^ Информация про г. Одессу на сайте Верховного Совета Украины
  5. ^ Трансграничное диагностическое исследование бассейна реки Днестр
  6. ^ METEOPROG.UA: Клімат Одеса
  7. ^ Погода и Климат — Климат Одессы
  8. ^ מפקד האוכלוסין של אודסה 2001
  9. ^ Одесса в Большой советской энциклопедии
  10. ^ Численность населения городов Украины по Всеукраинской переписи населения 2001
  11. ^ Статья в журнале «Держава» «Сколько действительно населения в Одессе?»
  12. ^ Почему одесские армяне учат украинские песни?
  13. ^ Вся Одещина. Адресная и справочная книга на 1926 год — с. 196
  14. ^ Результаты первой всеобщей переписи населения Российской империи 1897 г. по г. Одесса Херсонской губернии на сайте «Демоскоп Weekly»
  15. ^ Данные Всеукраинской переписи населения 2001а в Одесской области
  16. ^ אמיר תיבון, עיר עם חיוך: יהודי אודסה שומרים על גאוות יחידה, חברת החדשות, 12 בפברואר 2015
  17. ^ Ассоциация портов Украины и всего Чёрного моря: члены
  18. ^ Ports of Ukraine
  19. ^ Одесса | о городе<
  20. ^ Где жить. Фокус представляет рейтинг лучших городов Украины
  21. ^ В Одессе ввели бесплатный Wi-Fi для туристов / Новости / proIT
  22. ^ "В Одессе появился бесплатный Wi-Fi". Одесский сайт о культурно-общественной жизни города.
  23. ^ Новости спорта Одессы
  24. ^ tea-atr.com
  25. ^ Одесса и мусульманство
  26. ^ Мечеть Исламского культурного центра г. Одесса
  27. ^ 27.0 27.1 קהילת יהודי אודסה, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 01-5-2019
  28. ^ תחומי הערוב במפת העיר אודסה. אוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית, ‏1895 לערך
  29. ^ תולדות רבני אודסה באתר מגדל. (ברוסית)
  30. ^ אודסה, באתר "יד ושם"
  31. ^ מידע על הקהילה
  32. ^ http://הרב%20שמציל%20את%20היתומים http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4615559,00.html
  33. ^ http://www.chabad.odessa.ua/templates/blog/post.asp?AID=1658934&postid=25560&p=1 ;http://tju.od.ua/
אודסה (מחוז)

מחוז אודסה (באוקראינית: Одеська область) הוא אחד ממחוזות אוקראינה, שוכן בדרום המדינה לחופו הצפון-מערבי של הים השחור, בירתו העיר אודסה.

שטח המחוז הוא הגדול באוקראינה, ומשתרע על 12,860 קמ"ר. מצפון גובל המחוז במחוזות ויניצה וקירובוגרד, במזרח במחוז מיקולאייב, בדרום ברומניה, ובמערב במולדובה.

בפברואר 1954 אוחד מחוז איזמאיל למחוז אודסה. מחוז זה שכן בצידו הדרומי של נהר הדניסטר, וכונה בעבר בוג'אק (דרום בסרביה).

אוקראינה

אוּקְרָאִינָה (באוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

למרות שאוקראינה אינה חלק מרוסיה, הן המנטליות והן השפה בה נחשבות כדומות לשכנתה הרוסית, אך היחסים המדיניים בין המדינות נמצאים בשפל שיא, בעיקר לאור משבר אוקראינה והמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים באוקראינה.

אוקראינה שוכנת על שטחים שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, לאימפריה הרוסית ולברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והאוטונומיה הקוזאקית. אוקראינה הפכה עצמאית בשנת 1917 בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה, אך תוך שנתיים הצטרפה כאחת הרפובליקות לברית המועצות. אוקראינה קיבלה את עצמאותה המדינית המלאה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991.

אחד העם

אַחַד הָעָם הוא שם העט של אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז, פלך קייב – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז, תל אביב), שהיה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית.

איגור בלאנוב

איגור בלאנוב (באוקראינית: Ігор Іванович Беланов; נולד ב-25 בספטמבר 1960) הוא כדורגלן עבר סובייטי-אוקראיני. זכה בכדור הזהב בשנת 1986.

הגביע האוקראיני

הגביע האוקראיני בכדורגל (באוקראינית: Кубок України з футболу) הוא טורניר כדורגל הנערך מדי שנה בידי התאחדות הכדורגל האוקראינית ובו לוקחים חלק מועדוני כדורגל מקצוענים מאוקראינה.

הים השחור

הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית.

אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.

ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה, הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.

בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אפקסינוס פונטוס) - "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה. הרומים כינו אותו Pontos Axeinos (הים האואקסיני).

הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים - כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב.

ויניצה (מחוז)

מחוז ויניצה (באוקראינית: Вінницька область) הוא מחוז בדרום-מערב אוקראינה, בירתו היא העיר ויניצה. המחוז נמצא באזור הטבעי-היסטורי של פודוליה.

מצפון גובל המחוז במחוז ז'יטומיר, במזרח - במחוזות קייב, צ'רקאסי וקירובוגרד, בדרום - מחוז אודסה, המדינה מולדובה והחבל הבדלני טרנסניסטריה, במערב - מחוזות צ'רנוביץ וחמלניצקי.

שטח המחוז הוא 26.5 אלף קמ"ר ומתגוררים בו כ-1.65 מיליון תושבים (הנכון לשנת 2010). כ-95% מתושבי המחוז הם אוקראינים, כ-4% - רוסים וכ-1% בני לאומים אחרים (פולנים, בלארוסים, מולדובנים, יהודים וכו').

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יהושע חנא רבניצקי

יהושע חנא רבניצקי (נולד ב-13 בספטמבר 1859 באודסה – נפטר ב-1944 בתל אביב) (י"ד אלול, תרי"ט – י"א אייר, תש"ד), סופר, מבקר ספרותי, עיתונאי, עורך, מוציא לאור ופובליציסט. ידוע בעיקר בשיתוף הפעולה שלו עם חיים נחמן ביאליק בהוצאה לאור של מיזמים שונים, ובראשם: "ספר האגדה", שבו כינסו מבחר גדול מאגדות חז"ל שהופיעו בתלמוד ובמדרשים.

יוסף קלוזנר

יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד – 27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.

מחוזות אוקראינה

מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת אוקראינה ל-24 מחוזות (область, אובלסט), רפובליקה אוטונומית אחת ושתי ערים בעלות מעמד מיוחד. בעקבות האירועים בקרים ב-18 במרץ 2014 רוסיה הודיעה על סיפוח חד-צדדי של חצי האי קרים.

מיקולאייב

מִיקוֹלַאיִיב (אוקראינית: Микола́їв) או ברוסית נִיקוֹלַייֵב (רוסית: Никола́ев) - עיר באוקראינה. מרכז מחוז מיקולאייב. נמצאת בדרום המדינה דרומית לקייב, מזרחית לאודסה, על נהרות הבוג הדרומי ואינגול. אוכלוסיית העיר מונה 487,752 איש (2017).

מיקולאייב (מחוז)

מחוז מיקולאייב (באוקראינית: Миколаївська область) הוא אחד ממחוזות אוקראינה, שוכן בצפון-מזרח המדינה, ובירתו העיר מיקולאייב.

שטח המחוז כ-24.5 אלף קמ"ר, מדורג במקום ה-14 בגודלו, ומהווה 4.07% משטחה הכולל של אוקראינה. בשנת 2014 התגוררו במחוז 1,166,210 תושבים, נתון המדרג אותו במקום ה-18 באוקראינה.

המחוז גובל בצפון במחוז קירובוגרד, במזרח במחוז דניפרופטרובסק, ובדרום-מזרח במחוז חרסון, בדרום בים השחור, במערב במחוז אודסה. את המחוז חוצה נהר הבוג הדרומי.

מנדלי מוכר ספרים

שלום יעקב אברמוביץ', הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים (ביידיש: מענדעלע, קרי "מֶנְדֶלֶה מוֹיְכֶֿר סְפֿוֹרִים", ברוסית: Соломон Моисеевич Абрамович;‏ 2 בינואר 1836 יוליאני: 21 בדצמבר 1835‏‏ – 8 בדצמבר יוליאני: 25 בנובמבר‏ 1917), היה מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.

מנדלי, שנודע בכינוי "הסבא" של הספרות העברית והיידית המודרנית, היה בן הדור האחרון להשכלה, אולם בהמשך חייו חווה את תקופת חובבי ציון וראשית הציונות, שהשפיעו על יצירתו. מרבית ספריו וכתביו תורגמו לעברית ויצאו לאור בישראל.

משה לייב ליליינבלום

משה יהודה לייב לִילְיֶינְבְּלוּם (בראשי תיבות: מל"ל; בכתיב יידי: ליליענבלום; ברוסית: Мойше Лейб (Моисей Лев) Гиршевич Лилиенблюм; כ"ט בתשרי תר"ד, 22 באוקטובר 1843, קיידאן, פלך קובנה, האימפריה הרוסית – ג' באדר א' תר"ע, 12 בפברואר 1910, אודסה, פלך חרסון, שם) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.

צ'רנומורץ אודסה

מועדון הכדורגל צ'רנומורץ אודסה (אוקראינית: Футбольний клуб Чорноморець Одеса) הוא אחד ממועדוני הכדורגל היותר חשובים וידועים באוקראינה ולפני כן בברית המועצות. המועדון נמצא בעיר הנמל אודסה שבדרום אוקראינה.

ש. אנ-סקי

ש. אנ-סקי (בכתב רוסי: С. А́н-ский;‏ 1863, צ'שניק, מחוז ויטבסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 8 בנובמבר 1920, אוטבוצק, פולין) הוא כינויו הספרותי של שלמה זיינביל (זינוול) רפופורט (ברוסית: Семён Акимович (Шлойме Зейнвил) Рапопорт), שהיה סופר, משורר ומחזאי ביידיש וברוסית, מחבר המחזה הנודע "הדיבוק" ("בין שני עולמות"), פולקלוריסט יהודי וסוציאליסט פעיל.

שאול טשרניחובסקי

שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (בכתב רוסי: Саул Гутманович Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875 – ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

שלום עליכם

שלום (בן מנחם נחום) רבינוביץ' (ביידיש: שלום נחומאָוויטש ראַבינאָוויטש; שלום נחומוביץ' רבינוביץ';‏ 2 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית – 13 במאי 1916, ניו יורק), שנודע בשם העט שלום עליכם (ביידיש נהגה Sholem Aleichem), היה מגדולי הסופרים ביידיש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.