אודה נובונאגה

שם זה נכתב במקור בהתאם לסדר המזרחי; שם המשפחה הוא אודה.

אוֹדה נוֹבּוּנאגהיפנית: 織田 信長‏; 23 ביוני 153421 ביוני 1582) היה היוזם של איחוד יפן תחת שלטון השוגון בסוף המאה ה-16, שלטון שהסתיים עם רסטורציית מייג'י ב-1868. נובונאגה היה דאימיו בתקופת סנגוקו בהיסטוריה של יפן. חזונו בדבר איחוד יפן נמשך והושלם על ידי יורשיו טויוטומי הידיושי וטוקוגאווה איאיאסו. הוא היה בנו של אודה נוֹבּוּהידֶה, סגן מושל צבאי בעל אדמות במחוז אווארי (כיום מחוז אאיצ'י). חייו של נובונאגה היו רצופים בכיבושים צבאיים שהביאוהו בסופו של דבר לכיבוש אדמותיהם של שליש מהדאימיו של יפן לפני מותו ב-1582. ממשיך דרכו, טויוטומי הידיושי - תומך נלהב של נובונאגה - הפך למעשה לאדם הראשון שכבש את כל יפן, והראשון שאיחד את המדינה כולה תחת שליט אחד מאז מלחמת אונין.

אודה נובונאגה
織田信長
Odanobunaga
אודה נובונאגה בפורטרט מהמאה ה-16
מקום קבורה אוסקה, יפן
ידוע בשל התחיל את איחוד יפן

ראשית חייו

אודה נובונאגה נולד ב-1534, בנו השני של אודה נובוהידה, ובילדותו ניתן לו השם קיפּוֹשי (吉法師). במהלך תקופת ילדותו והתבגרותו נודע נובונאגה בהתנהגותו המוזרה וקיבל את השם "הטיפש מאווארי" (尾張の大うつけ). עם הגעת הנשק החם ליפן, החל נובונאגה לגלות עניין בנושא, ואף נודע בשל חיבתו לרובים. הוא אף נודע בהתעלמותו מדרגתו בכך שהיה מבלה עם נערים אחרים מאזורו, אפילו שהיו נחותים ממנו בסולם החברתי.

איחוד מחוז אווארי

Oda Nobunaga-Portrait by Giovanni NIcolao
אודה נובונאגה בציור של נזיר ישועי

בשנת 1551 נפטר אודה נובוהידה באופן מפתיע, ובמהלך הלווייתו השליך נובונאגה קטורת על מזבח המקדש. התנהגות זו הביאה לניכור מצד משפחתו, שראתה בו אדם בינוני ולא מרוסן, ולעליית קרנו של אחיו, נובויוקי, שהציג גינונים ראויים. מורו ונושא כליו הנאמן של נובונאגה, הירָטֶה מָסַהידֶה, התבייש בהתנהגותו של תלמידו וביצע ספוקו. למקרה זה הייתה השפעה רבה על נובונאגה, ובעקבותיו החל להתרכז בעניינים צבאיים ומאוחר יותר בנה מקדש לזכרו של הירטה.[1]

על אף שנובונאגה היה יורשו החוקי של נובוהידה נחלק שבט אודה למספר מחנות סביב שאלת זהות היורש. מעבר לכך, כל שבט אודה היה למעשה תחת שלטונו של המושל הצבאי של אווארי, שִיבָּה יוֹשימוּנֶה. אחיו של נובוהידה, נובוטומו, ניצל את פגיעותו של שיבה וקרא תיגר על זכותו של נובונאגה להנהגת השבט. כשנודע ששיבה תמך בסתר בנובונאגה, הוציא אותו נובוטומו להורג.

על מנת להגדיל את כוחו, שכנע נובונאגה את דודו האחר, נובומיצו, להצטרף אליו ויחד הם הרגו את נובומוטו בטירת קיוסו, שמאוחר יותר הפכה לביתו של נובונאגה למשך מעל לעשור. לאחר מכן, בזכות קשריו עם שיבה יושיקאנה, בנו של יושימונה והמושל הצבאי החדש של אוווארי, כרת נובונאגה ברית עם שבט אימגאווה ממחוז סורוגה (כיום מחוז שיזואוקה) ועם שבט קירה ממחוז מיקאווה (כיום מזרח מחוז אאיצ'י), ובכך הסיר את האיום שהיווה שבט אימגאווה על אווארי.

לפני שהפך לראש משפחת אודה נאלץ נובונאגה להתמודד עם בגידות בתוך משפחתו. ב-1556 תמך אחיו הבכור של נובונאגה, נובוהירו, בבנו של הדאימיו של מחוז מינו, סאיטו יושיטאצו, שהיה עוין לנובונאגה. בתגובה, שלח נובונאגה צבא למינו על מנת לדכא את העוינות, אך המשלחת הצבאית נכשלה ויושיטאצו השתלט על המחוז. מספר חודשים לאחר מכן קשר אחיו נובויוקי קשר עם שיבאטה קצואיאה ועם היאשי הידסאדה למרוד בנובונאגה. האחרון הביס את שלושת הקושרים בשדה הקרב, אך חנן אותם לבקשת אימו. שנה לאחר מכן ניסה נובויוקי למרוד פעם נוספת, אך שיבאטה הזהיר את נובונאגה, וזה הוציא להורג את אחיו. ב-1559 סילק נובונאגה את כל מתחריו מבית והצליח לאחד את משפחת אודה תחתיו.

קרב אוקהאזמה

ב-1560 יצא אימגאווה יושימוטו, ראש שבט אימגאווה, לקיוטו בראש צבא בן 25,000 חיילים בכוונה לכבוש אותה. בדרכו לבירה היה על הצבא לעבור דרך אווארי, ולמרות הנחיתות המספרית הקריטית ממנה סבל צבאו, נחוש היה נובונאגה למנוע את מעבר הצבא בנחלתו, זאת על אף מחאות יועציו הצבאיים.

מרגליו של נובונאגה דיווחו לו שאימגאווה וצבאו חונים במקום שנקרא דֶנגָאקוֹ-הָאזַמָה, בסמוך לכפר אוקֶהאמזה, אזור אותו הכירו היטב. נובונאגה ידע שהצבא חונה בעמק צר - מיקום אידיאלי להתקפת פתע בידי כוח קטן יותר. הוא פנה לכיוון צבא אימגאווה, ובחסות סופת גשמים הצליח להתקרב לצבא האויב, וכשפסק הגשם נתן את הפקודה לתקוף.

ההתקפה זרעה בלבול ובהלה במחנה אימגאווה, ויושימוטו חשב תחילה שמדובר בקטטה בין אנשיו. כשהבחין בחיילי נובונאגה קרבים אליו הבין שהוא תחת התקפה, אך לא הספיק להגיב בזמן וראשו נערף. כשנפוצה הידיעה על מותו של יושימוטו התפזר צבא אימגאווה ונמלט. נובונאגה זכה בניצחון שהקנה לו שם ברחבי יפן והסיר את האיום המתמיד מצד שבט אימגאווה. בנוסף, אחד מהשבטים הוסאלים של שבט אימגאווה, שבט מצודאירה, ניצל את התבוסה של אדונו הפאודלי והכריז על נחלתו - מיקאווה - נחלה עצמאית. להכרזה זו עתידה להיות השפעה בשנים הבאות, שכן טוקוגאווה איאיאסו בא משבט זה.

Oda Nobunaga statue in Kiyosu park
פסלו של נובונאגה בטירת קיוסו

טנקה פובו

סאיטו יושיטאצו, הדאימיו של מינו, נפטר ממחלה ב-1561 ובנו טצואוקי ירש אותו, אך במהרה הוכיח עצמו מנהיג חלש, בניגוד לאביו ולסבו. נובונאגה ניצל מצב זה ולאחר ששכנע רבים מהסמוראים של מינו לעבור לשורותיו כבש את מינו ב-1567. לאחר שהשתלט על טירתו של טצואוקי שינה שמה ואת שם העיירה שהקיפה אותה לגיפו, והתיישב בה. מקור השם גיפו הוא בשם הטירה שהקים ג'וֹאוּ ווּוָאנְג, מייסד שושלת ג'ואו ומאחד סין במאה ה-11 לפנה"ס, והיה בכך רמז לשאיפותיו של נובונאגה. בנוסף, הוא החל להשתמש בחותם עם הכיתוב טֶנְקָה פוּבּוּ (天下布武), שפירושו "הממלכה תחת החרב." ההתנגדות היחידה לכיבוש זה הגיעה מצדו של אזאי נגמאסה, הדאימיו של אומי, שראה במינו חלק מנחלתו. נובונאגה מיהר לפייס את נגמאסה ואף השיא לו את אחותו אואיצ'י. גם ברית עתידה הייתה להביא לנובונאגה תועלת רבה בסלילת דרכו לקיוטו.

ב-1565 נרצח השוגון אשיקאגה יושיטרו, ובמקומו העלו הקושרים לכס את אשיקאגה יושיהידה בן השנתיים, כשליט בובה. אחיו של יושיטרו, אשיקאגה יושיקאי, חיפש נקמה והגיע לגיפו ב-1568 במטרה לבקש מנובונאגה לעלות על קיוטו ולסלק את הקושרים ואת שוגון הבובה. נובונאגה הסכים לסייע לו ויצא עם צבאו לקיוטו, שם הביס במהירות את שבט מיושי ששלט בבירה באותה עת, והמליך את יושיקאי כשוגון החדש. אף על פי שסירב לתפקיד סגן השוגון, החזיק נובונאגה בהשפעה רבה בבירה, ותוך זמן קצר הפך השוגון החדש לבובה בידיו. יושיקאי, מצדו, לא היה מרוצה מהמצב, ולאחר זמן החל להתקשר עם דאימיו שונים במטרה להקים ברית כנגד נובונאגה.

שבט אסקורה בלט במיוחד בהתנגדותו לעלייתו של שבט אודה, שכן האחרון היה באופן מסורתי כפוף לשבט אסקורה. כשנודע לנובונאגה על התסיסה הוא מיהר לשלוח כוחות צבא לאסקורה, אך גיסו נגמאסה הפר את הברית שלו עם נובונאגה על מנת לכבד את הברית ארוכת-השנים בין אזאי לאסקורה. לבסוף התייצבו כוחות אזאי-אסקורה מול כוחותיו של נובונאגה, שבינתיים חבר לטוקוגאווה איאיאסו, אך נחלו תבוסה בקרב אנגאווה. לאחר מכן התפנה נובונאגה לטפל בפלגים האחרים של ברית אנטי-נובונאגה, בהם היו גם נזירים בודהיסטים חמושים, ובמהלך קרבות אלה קנה נובונאגה לעצמו שם של לוחם אכזר.

ב-1573 התפנה נובונאגה לטפל בשוגון אשיקאגה, שהכריז עליו אויב המדינה. כוחותיו נכנסו לקיוטו והביסו בקלות את כוחותיו של השוגון. נובונאגה הגלה את יושיקאי ולמעשה הביא את שוגונות אשיקאגה לקיצה. עוד באותה שנה חיסל נובונאגה את שבט אזאי, דבר שהוביל את נגמאסה לשלוח את אשתו בחזרה לאחיה ולבצע ספוקו. עד 1574 האויב היחיד של שבט אודה היה שבט טקדה, בהנהגתו של טקדה קצויורי. סדרה של קרבות ומצור ממושך התנהלו לאורך מספר שנים עד להשמדתו הסופית של שבט טקדה ב-1582, אז עמד אודה נובונאגה בשיא כוחו.

KoyaOdaNobunagaNoHaka
קברו של נובונאגה בהר קויה

תקרית בהונו-ג'י

לאחר חיסול טקדה, היריב הבא של נובונאגה היה שבט מורי, ועל כן הוא שלח כוחות צבא על מנת להכניעו. טויוטומי הידיושי, שהיה גנרל בצבאו של נובונאגה, הטיל מצור על טירת טקמאצו שהייתה בשליטת שבט מורי. מכיוון שלטירה הייתה חשיבות רבה להישרדות השבט, נשלחו לטירה כוחות רבים. הידיושי ביקש סיוע מנובונאגה, ששיגר אליו כוחות צבא בפיקודו של אקצ'י מיצוהידה. באותה עת שהה נובונאגה במקדש הונו-ג'י בקיוטו, ומכיוון שהיה בלב נחלותיו לא ראה צורך בפמליה גדולה ובמשמר כבד.

בערב ה-20 ביוני 1582 אירח נובונאגה מספר חברים לטקס תה במקדש הונו-ג'י. במהלך הלילה הגיע צבאו של מיצוהידה למקדש, לאחר שסטה ממסלולו המתוכנן, וכיתר אותו. בשעות הבוקר המוקדמות נתן מיצוהידה את הפקודה לתקוף, וחייליו הכריעו במהירות את משמר הראש החלש שהגן על נובונאגה. החיילים העלו את המקדש באש, וכשראה נובונאגה שהוא לכוד על ידי הלהבות ביצע ספוקו.

הסיבות לבגידתו של מיצוהידה אינן ודאיות, אך אחד עשר ימים לאחר ההפיכה, הוא נהרג בקרב ימזאקי, במסגרתו הובס צבאו והושמד על ידי כוחותיו של הידיושי, שהפך ליורשו של נובונאגה.

נובונאגה, הידיושי ואיאיאסו

טויוטומי הידיושי, שאיחד את יפן ב-1590, וטוקוגאווה איאיאסו שיסד את שוגונות טוקוגאווה ב-1603, היו בעלי ברית נאמנים של נובונאגה. לאחר מותו, המשיכו השניים האחרים בתנופת האיחוד בה החל נובונאגה, ומשפט בן התקופה גרס "אודה טוחן את עוגת האורז הלאומית, הידיושי לש אותה, ובסוף טוקוגאווה מתיישב ואוכל אותה."[2]

הידיושי בא ממשפחת איכרים והפך לאחד מהגנרלים המובילים של נובונאגה. כשהחליף אותו והפך לדאימיו העליון ב-1586, קבע הידיושי שמעמד הסמוראים הוא קבוע ועובר בירושה, ואסר על המעמדות האחרים לשאת נשק. בכך הוא מנע ניעות חברתית, כזו שסייעה לו להגיע למעמדו. הגבלות האחווה נותרו על כנן עד לנפילת שוגונות טוקוגאווה. הידיושי חיזק את תביעתו לירושת נובונאגה בכך שהביס את אקצ'י מיצוהידה, זמן קצר לאחר שהאחרון בגד בנובונאגה וגרם למותו.

איאיאסו בילה את ילדותו כבן ערובה של שבט אודה, ולכן בילה זמן רב עם נובונאגה. אף על פי שלאחר שהפך איאיאסו לראש השבט שלו פרצו מספר עימותים בינו לבין שבט אודה, אך בסופו של דבר קשר עצמו איאיאסו עם נובונאגה והשניים הפכו להיות בעלי ברית קרובים.

תרבות

Emblema Oda
המון של אודה

ככל שהשתלט נובונאגה על חלקים גדולים יותר ביפן וצבר הון רב, הוא החל לתמוך באמנות, בה השתמש על מנת להציג את עושרו ואת יוקרתו. הוא אף בנה גנים נרחבים וטירות גדולות ממדים שנחשבו לאמנות אדריכלית. האמן קָנוֹ אֶייטוֹקוּ שעיצב את טירת אזוצ'י השוכנת לחופו של אגם ביווה לפי הוראתו של נובונאגה, כיסה אותה בזהב וקישט אותה בפסלים מבחוץ, ובפנים תכנן דלתות הזזה מעוטרות, פרגודים מאוירים וציורי קיר ותקרה. באותה תקופה פיתח סן-נו-ריקיו את טקס התה היפני, אותו הפיץ נובונאגה והפך אותו לדרך מקובלת לדון בנושאי פוליטיקה ועסקים. גם שורשי תיאטרון הקבוקי טמונים בתקופה זו, והמשיכו להתפתח בתקופת אדו.

בנוסף, נובונאגה הביע עניין בתרבות האירופאית, שהייתה חדשה ביפן באותה עת. בנוסף על כלי נשק, הוא אסף גם חפצי אמנות אירופאים, ואף גילה עניין בנצרות ובמסדר הישועי שפעל ביפן. אף על פי שלא פעל לטובת הנוצרים, הרשה נובונאגה את פועלם. ממשיכי דרכו הידיושי ואיאיאסו נקטו בגישה שונה והקשו על התנהלות הנוצרים עד שהאחרון גירש את כולם מיפן.

בתרבות הפופולרית

דמותו של אודה נובונאגה מופיעה תכופות בספרות, באנימה, במנגה, במשחקי וידאו ובקולנוע. לרוב הוא מוצג כדמות אכזרית ומרושעת, אף על פי שישנם תיאורים מנוגדים, למשל בסרטו של אקירה קורוסאווה, קגמושה, הציג הבמאי את נובונאגה כדמות נמרצת ובעלת כבוד לאויביה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Berry, Mary E. Hideyoshi. Harvard Univ Asia Center, 1989. ISBN 9780674390263.
  • Oishi, S. and C. Nakane. Tokugawa Japan: The Social and Economic Antecedents of Modern Japan. University of Tokyo Press, 1991. ISBN 9780860084907.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שיגזאנה, עמ' 31-30.
  2. ^ Oisho and Nakane, עמ' 14.
1582

שנת 1582 היא השנה ה-82 במאה ה-16. באוקטובר שנה זו התחיל השימוש בלוח הגרגוריאני באמצעות השמטה של 10 ימים, ולכן אורכה של שנה זו היה 355 ימים עבור מי שעבר להשתמש בלוח הגרגוריאני. אורך השנה נותר 365 ימים כמו בשנה רגילה - עבור מי שהמשיך להשתמש בלוח היוליאני.כל התאריכים שלהלן עד 4 באוקטובר הם לפי הלוח היוליאני, התאריך למחרת הוא 15 באוקטובר וכל התאריכים מיום זה ואילך הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אוסקה

אוסקה (ביפנית: 大阪市, ‏Ōsaka-shi) היא העיר השלישית בגודלה ביפן ובירת מחוז אוסקה. נכון לשנת 2010, העיר מונה כ-2.6 מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחבל הארץ קנסאי שבהונשו, על גדת נהר היודו באזור מפרץ אוסקה. אוסקה היא הבירה הכלכלית וההיסטורית של יפן ומרכז פיננסי חשוב עד היום. אוכלוסיית היוממות של העיר היא השנייה בגודלה ביפן, אחרי טוקיו.

אקצ'י מיטסוהידה

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אקצ'י. אקצ'י מיטסוהידה (באנגלית: Akechi Mitsuhide;‏ 10 במרץ 1528 – 17 ביולי 1582), ראשית נקרא ג'וביי (Jubei) על ידי שבטו, היה סמוראי וגנרל אשר חי בתקופת הסנגוקו של יפן הפאודלית. שמו המלא היה אקצ'י ג'וביי מינאמוטו-נו-מיטסוהידה (Akechi Jūbei Minamoto-no-Mitsuhide). מיטסוהידה היה גנרל תחת הדאימיו אודה נובונאגה, אף על פי שהוא התפרסם בזכות המרד שלו נגד נובונאגה בשנת 1582, אשר הוביל למותו של נובונאגה על הונוג'י (Honnō-ji).

גיפו

גיפו (ביפנית: 岐阜市, "גיפו-שִי") היא בירת מחוז גיפו בחבל צ'ובו שביפן. לאורך ההיסטוריה של יפן נודעה העיר בחשיבותה בזכות מיקומה במרכז המדינה. במהלך תקופת סנגוקו, מצביאים רבים, כולל אודה נובונאגה, השתמשו באזור כבסיס לניסיון לאחד ולשלוט בכל יפן . גיפו המשיכה לשגשג גם לאחר איחוד יפן, כשאקובה (עמדה על דרך סחר בימי אדו), ומאוחר יותר כאחד ממרכזי האופנה הבולטים ביפן. לפני שהפכה לעיר מודרנית, הייתה גיפו חלק מנפת אצומי, אך במאה ה-20 הוגדרה מחדש כעיר ליבה לאומית.

העיר שוכנת על מישור הסחיפה של נהר הנאגרה.

גיפו (מחוז)

מחוז גיפו (ביפנית: Gifu-ken ,岐阜県) הוא אחד ממחוזות יפן. המחוז, שבירתו היא העיר גיפו, נמצא באזור צ'ובו שבמרכז האי הונשו, האי המרכזי של יפן.

בזכות מיקומו המרכזי באזור יפן, שיחק המחוז תפקיד משמעותי בדרכי יפן, כמחבר בין המזרח למערב. במהלך תקופת סנגוקו, נודעה האמירה על גיפו - "השולט בגיפו, שולט ביפן".

היסטוריה צבאית של יפן

ההיסטוריה הצבאית של יפן מאופיינת בתקופה של מלחמות שבטיות שהתמשכו עד למאה ה-12 לספירה, כשלאחריהן התנהלו מלחמות פיאודליות שהגיעו לשיאן בקיומן של ממשלות צבאיות שנודעו כשוגונים. המיליטריזם הפאודלי עבר למיליטריזם הקיסרי במאה ה-19 לאחר נחיתתו של קומודור מת'יו פרי ועלייתו של הקיסר מייג'י. תקופה זו הובילה לאימפריאליזם ההולך וגואה עד לתבוסתה של יפן על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. כיבושה של יפן על ידי האמריקאים ציין את ההיסטוריה הצבאית המודרנית של יפן, עם ניסוחה של חוקת יפן החדשה שאסרה על יציאה למלחמה כנגד אומות אחרות.

טויוטומי הידיושי

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא טויוטומי. טויוטומי הידיושי (ביפנית: 豊臣 秀吉;‏ 2 בפברואר 1536, או 26 במרץ 1537 - 18 בספטמבר 1598) היה דאימיו, מצביא ופוליטיקאי בתקופת סנגוקו בהיסטוריה של יפן. הוא המשיך את דרכו של אדונו שמת, אודה נובונאגה, ואיחד את כל יפן תחתיו. תקופת שלטונו מכונה תקופת אזוצ'י-מומויאמה, על שמה של טירתו של הידיושי. הוא זכור בשל מורשת איחוד המדינה ובשל החוק שקבע שאסר על כל המעמדות לשאת נשק, מלבד מעמד הסמוראים. בשל מיקומו הכרונולוגי בין אודה נובונאגה וטוקוגאווה איאיאסו, זכה הידיושי לכינוי "המאחד השני של יפן".

טוקוגאווה איאיאסו

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא טוקוגאווה. טוֹקוּגאווה אִיאֶיָאסוּ (ביפנית: 徳川 家康;‏ 31 בינואר 1543 - 1 ביוני 1616) היה המייסד והשוגון הראשון לשוגונות טוקוגאווה, ששלטה ביפן החל מקרב סקיגהארה ב-1600 ועד רסטורציית מייג'י ב-1868. איאיאסו השתלט על יפן ב-1600, קיבל את התואר "שוגון" ב-1603, פרש מתפקידו ב-1605, אך המשיך להחזיק בשלטון דרך בנו עד מותו ב-1616. לאחר מותו קיבל איאיאסו את השם טושו דאיגונגן (東照大権現).

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

נינג'ה

נינג'ה (בקאנג'י: 忍者) הוא מושג מאוחר משלהי המאה ה-17 שנטבע בדיעבד על מנת לתאר קבוצות מגוונות של לוחמי גרילה סדירים או שכירי חרב מתקופת הסנגוקו ביפן.

סחר הנאנבאן

סחר הנאנבאן (ביפנית: 南蛮貿易, "סחר הברברים הדרומיים") או תקופת סחר הנאנבאן (南蛮貿易時代) היא תקופה בהיסטוריה של יפן שהחלה בהגעת האירופאים הראשונים - מגלי ארצות, סוחרים ומיסיונרים פורטוגזים - ליפן ב-1543, והסתיימה עם סילוקם מהארכיפלג היפני ב-1614, בעקבות יישום המדיניות הבדלנית - סאקוקו.

סמוראי

סמוּראי (ביפנית: 侍 או לעיתים: samurai ,士) הוא מונח מקובל לתיאור של בן מעמד האצולה הלוחמת ביפן בתקופה הטרום-תעשייתית. מקור השם הוא בפועל "סבוראו", שמשמעו "לשרת".

הסמוראים היו הנינגות הראשונות והם היו בעלי קרקעות אשר התארגנו בהובלתם של בני אצולה במחוזות יפן הרחוקים מהבירה כדי להגן על אדמתם מברברים ומשודדי ים. החל מהמאה ה-10 מעמד לוחמים זה התחיל לצבור כוח ובמאה ה-12 תפס את השלטון ביפן, והחזיק בו עד לאמצע המאה ה-19. במהלך השנים השתנה אופי המעמד בהתאם לתקופה: בעוד שהסמוראים של המאה ה-11 היו לוחמים רכובים ממשפחות נבחרות שהצטיינו בשימוש בקשת ובנינג'יטסו, הסמוראים בסוף המאה ה-16 היו מעמד רחב שספג לתוכו לוחמים משכבות שונות של האוכלוסייה. החל מהמאה ה-17 איבד מעמד הסמוראים את תפקידו כמעמד לוחם לא פידואלי, ולאחר חדירת השפעה מערבית ליפן והרפורמות של תקופת מייג'י בוטלו זכויותיהם של הסמוראים כאצילים בפועל.

הסמוראים התנהגו בהתאם לבושידו, קוד התנהגות נוקשה המבוסס על הנאמנות לאדון ולשמירת הכבוד העצמי. כתבים שונים המגדירים מהו בושידו התחילו להופיע במאה ה-13, אך קוד ההתנהגות הזה ככל הנראה הרבה יותר ותיק. הסמוראי שאף לנהל את חייו כך שכבודו לא ייפגע, ובמקרה של הכתמת כבודו, למשל במקרה של תבוסה בקרב, היה רשאי לבצע התאבדות טקסית הנקראת "ספוקו" (או "הארקירי" הארה = בטן ביפנית), אשר הייתה מטהרת את כבודו. הפילוסופיה של חיי הסמוראים הושפעה לא מעט מזרמים דתיים, לרבות הזן בודהיזם.

הסמוראים היו מעמד משכיל ותרבותי, שהעריכו ידע ויופי. במהלך התקופות הרגועות עסקו הסמוראים בשירה ובאמנויות המסורתיות של יפן, כגון איקבנה וטקס התה. תרבות הסמוראים, המשלבת היבט של מעמד לוחם ומעמד שווה - אצולה בפועל, מהווה נדבך חשוב בתרבות יפן, ודמות הסמוראי הפכה לדמות ייצוגית של תרבות יפן במדינות המערב. גם ביפן המודרנית ישנם אנשים השומרים על קוד הבושידו, והסמוראים הפכו לגיבוריהם של סרטי קולנוע, אנימה ומשחקי מחשב רבים.

סן נו ריקיו

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא סן.

סן נו ריקיו (יפנית: 千利休; ‏1522–1591) היה נזיר, משורר ואמן תה ידוע אשר נולד בעיר סאקאי תחת השם סן סואקי (Sen Soaki) ועיצב מחדש את טקס התה היפני (Cha no Yu). ריקיו צירף את כל שלמד ויצר טקס תה צנוע ופשוט בו שילב פילוסופיה ואסתטיקה על פיהן אף עיצב את מהלך טקס התה ואת כלי הכנת התה והגשתו.

קנאזווה

קנאזווה (ביפנית: 金沢市) היא עיר הבירה של מחוז אישיקווה שבחבל צ'ובו שביפן. העיר שוכנת לחופו של ים יפן, בחלק האמצעי של האי הונשו. אוכלוסיית העיר מונה 462,478 תושבים, נכון לשנת 2010.

שבט טאירה

שבט טָאִירָה (Taira-shi 平氏) הוא אחד ממשפחות האצולה היפניות מתקופת הייאן.

יחד עם שבט מינאמוטו, היה טאירה שם משפחה אשר הוענק כתואר כבוד מהקיסר לבניו ונכדיו אשר לא עמדו בתור לרשת את תוארו. שבט טאירה נקרא גם שבט הֵיישִׁי (平氏) או הֵייקֶה (平家, מילולית בית טאירה), תוך שימוש בקריאה הסינית של הסימניות של טאירה (הֵיי) ושבט (שי).

כנצר למשפחה הקיסרית, מספר נכדים של הקיסר קאמוּ, הקיסר ה-50, היו הראשונים לקבל את השם טאירה בשנת 825 או מאוחר יותר. לאחר מכן, צאצאיהם של הקיסרים נימְיוֹ, מוֹנטוֹקוּ וקוֹקוֹ קיבלו גם הם את שם המשפחה. מענפים תורשתיים אלה, אשר יצאו מקיסרים שונים, התהוו משפחות שונות אשר שמן יוחס לשמו של הקיסר בתוספת התואר היישי, למשל קאמו היישיי.

שבט טאירה היה אחד מארבעת השבטים אשר שלטו בפוליטיקה היפנית במהלך תקופת הייאן - האחרים היו מינאמוטו, פוג'יווארה, וטָצִ'יבָּאנַה.

משפחת קאמו היישי, אשר נוסדה בשנת 889 על ידי טאירה נו טָקַמוֹצ'י, נינו של הקיסר אקמו, הוכיחה עצמה כמשפחה החזקה ביותר בשבט לקראת סוף תקופת הייאן, כאשר טאירה נו קיומורי ייסד את הממשלה הראשונה בהיסטוריה של יפן שהונהגה על ידי סמוראים. נינו של טקמוצ'י, טאירה נו קוֹריהירָה, עבר למחוז איסֶה (כיום חלק ממחוז מיאֶה), וייסד שושלת דאימיו. נכדו טאירה נו מָסַמוֹרי, ונינו, טאירה נו טָדַמוֹרי הפכו לתומכים נאמנים של הקיסרים שירקאווה וטוֹבָּה, בהתאמה. טאירה נו קיומורי, בנו ויורשו של טדמורי, עלה לדרגת השר העליון במדינה עקב ניצחונותיו במרד הוגֶן ובמרד הייג'י. קיומורי הכתיר את נכדו אָנְטוֹקוּ לקיסר בשנת 1180, צעד שהוביל למלחמת גֶנפֵּיי. בניו של קיומורי, האחרונים לעמוד בראש משפחת קאמו היישי, נהרגו במהלך המלחמה על ידי צבאותיו של מינאמוטו נו יוריטומו בקרב דאן נוֹ אוּרה, הקרב האחרון במלחמה. סיפור סופה של המשפחה מסופר באפוס עלילות הייקה.

ממשפחת קאמו היישי צמחו ענפים רבים, בהם הוג'ו, הָטַקֵיָאמַה, מיאוּרָה וצ'יבָּה.

אנשי שבט אוֹדָה, ממנו הגיע אודה נוֹבּוּנאגַה (1534-1582) טענו כי הם צאצאי שבט טאירה, מטאירה נו צ'יקנאזֶה.

שוגון (ספר)

שוגון הוא הספר הראשון בסאגה האסיאתית של ג'יימס קלאוול. הסיפור בספר מתרחש ביפן בשנת 1600, ונותן דיווח בדיוני על עלייתו של טוקוגאווה איאיאסו לכס השוגון. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ימאי אנגלי, אשר דמותו מבוססת בחופשיות על מעלליו של ויליאם אדמס.

הסיפור עובד למיני סדרת טלוויזיה, סרט קולנוע, מחזמר בברודוויי, וכמה וכמה משחקי מחשב.

שוגונות טוקוגאווה

שוגונות טוֹקוּגאוַוה או הבאקופו של טוקוגאווה (ביפנית: 徳川幕府) הייתה דיקטטורה פאודלית צבאית ביפן, שנוסדה על ידי מקים השושלת והשוגון הראשון שלה טוקוגאווה איאיאסו בשנת 1603 והתקיימה עד לשנת 1868. תקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה נקראת ביפן תקופת אדו, והיא קרויה על שם בירתה ומרכזה של השוגונות - אדו (טוקיו של ימינו). סופה של השוגונות הגיע עם הרסטורציה של מייג'י שלקחה את סמכויות השלטון מידי השוגון והשיבה אותם לקיסר.

לאחר תקופת סנגוקו, הוחזר באופן חלקי השלטון הריכוזי במדינה על ידי אודה נובונאגה וטויוטומי הידיושי, במהלך תקופת אזוצ'י-מומויאמה. לאחר קרב סקיגהארה בשנת 1600, נטל את השלטון טוקוגאווה איאיאסו, השלים את השבת השלטון הריכוזי ולאחר מכן נטל את התואר שוגון בשנת 1603.

בתקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה, שלא כמו בתקופתם של השוגונויות שקדמו לה, התבססה ביפן ההיררכיה המעמדית הנוקשה ששרידיה נמצאים בחברה היפנית עד היום, אשר עוצבה במקור על ידי טויוטומי הידיושי. המעמד הלוחם, מעמד הסמוראים, היה המעמד העליון בחברה, כשאחריו היו מעמד האיכרים, האמנים ולבסוף - מעמד הסוחרים.

בסוף המאה ה-19 הצליחו מספר דאימיו שהתאחדו עם כוחותיו של הקיסר לבצע מהפכה שהדיחה את אחרון השוגונים של השושלת, ולהחזיר את השלטון במדינה לקיסר, ובכך שמו קץ לכ-200 שנות בידוד ביפן. שוגונות טוקוגאווה הגיעה לסופה הרשמי עם פרישתו של השוגון ה-15 בשושלת, טוקוגאווה יושינובו, ותחילת הרסטורציה של מייג'י.

שיזואוקה (מחוז)

מחוז שיזואוקה (ביפנית: Shizuoka-ken 静岡県) הוא מחוז באזור צ'ובו שבאי הונשו, יפן. בירת המחוז היא העיר שיזואוקה.

תקופת אזוצ'י-מומויאמה

תקופת אזוּצִ'י-מוֹמוֹיאמָה הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה ככל הנראה מ-1568 ועד לשנת 1600. בתקופה זו אוחדה יפן שהייתה עד אז שסועה ומפורדת לטריטוריות שנלחמו זו בזו. התקופה קיבלה את שמה משמן של טירותיהן של שני השליטים הבולטים של התקופה: אודה נובונאגה ששלט בטירת אזוצ'י וטויוטומי הידיושי ששלט בטירת מומויאמה.

תחילתה של התקופה חופפת את שלהי תקופת אשיקאגה שקדמה לה. ב-1568, בעוד יפן שסועה במלחמות אזרחים ואוזלת ידו של השלטון המרכזי ניכרת בכל. הצליח נובונאגה, שהיה בן למשפחת סמוראים, לאחד תחתיו מספר מחוזות ביפן ולצאת לקרב על עיר הבירה קיוטו. נובונאגה הצליח לכבוש את העיר, הקים בה את טירתו והחזיר לשלטון את אשיקאגה יושיאקי, נצר לשוגונות אשיקאגה ששלטה לפנים במדינה והשוגון ה-15 במספר והאחרון משושלת זו. יושיאקי שימש כשליט בובה תחת ידיו של נובונאגה ולאחר 5 שנים, ב-1573, הדיח אותו נובונאגה סופית מהשלטון.

בשנת 1582 נרצח נובונאגה בידי אחד מאנשיו ואת מקומו כשליט בפועל של המדינה תפס עוזרו האשיבה הידיושי, שלימים נודע כטויוטומי הידיושי, גדול מצביאיה של יפן. הידיושי יצא למלחמה ברוצח של אדונו והביס אותו עד מהרה והצליח לאסוף די כוח כדי לחזור ולשלוט בבירה קיוטו ומשם גם להשתלט על כל יפן שהפכה שוב למדינה מאוחדת תחת דגלו ב-1590. הידיושי לא קיבל את התואר שוגון, כיוון שלא נמנה עם משפחות האצולה ביפן, אך תחת זאת קיבל מן הקיסר את התואר טאיקו - תואר כבוד שני במעלה. הידיושי העביר את מפקדתו לאוסקה אך השאיר נציגות גם במומויאמה, משם ניהל את קשריו עם החצר הקיסרית. לאחר שהתפנה מאיחוד ארצו, פנה הידיושי למלחמות חוץ וניהל שתי מערכות כושלות נגד קוריאה ואף התכוון להגיע בכיבושיו לסין.

כאשר נתבשרה יפן על מותו של הידיושי בשנת 1598, הועבר השלטון בקיסרות לעוזרו השני של נובונאגה טוקוגאווה איאיאסו, שעם קבלת הכח לידיו יצא להתקפה כנגד כל בני הידיושי באשר הם, וזאת כדי לנטרל כל דרישת ירושה מצד יורשיו החוקיים של אדון הקיסרות הקודם. לאחר שוך הקרבות, בשנת 1600, החזיק איאיאסו בכח שלטוני אדיר ביפן. בשנת 1603 הוא זכה לקבל את התואר שוגון והקים באדו (טוקיו של ימינו) את שוגונות טוקוגאווה שעתידה לשלוט ביפן עד לאמצע המאה ה-19. הקמת שוגונות טוקוגאווה בידי טוקוגאווה איאיאסו מסמלת ביפן את תחילתה של תקופת אדו, הידועה גם כתקופת טוקוגאווה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.