אוגדה

אוגדה או דיוויזיה היא יחידה צבאית שכפופה לגיס (קורפוס בלעז), מורכבת משתיים עד חמש חטיבות או רגימנטים וכוללת בדרך כלל בין 10,000 ל-20,000 חיילים. האוגדה היא יחידה בעלת יכולת פעולה עצמאית לחלוטין, וכוללת יחידות מסתערות ויחידות תומכות לחימה -תעופה, סיור, הנדסה, מודיעין, לוגיסטיקה ועוד.

Division Nato
סימון נאט"ו לאוגדה

סוגי אוגדות

אוגדת חיל רגלים

אוגדת חיל רגלים היא אוגדה שהדרג הלוחם העיקרי בה מורכב מחיל רגלים. סוג אוגדה זה הוא מהוותיקים בעולם. אוגדת חיל רגלים כוללת כמה סוגי יחידות משנה כגון: אוגדות רגילות, אוגדות קלות, אוגדות נחתים ואוגדות צנחנים.

יחידות מהסוג הזה עדיין מקובלות בעולם. חיילים באוגדות אלה חמושים בדרך כלל בנשק קל מסוגים שונים ובדרך כלל יש להם גם יחידות ארטילריה אורגניות או יחידות ארטילריה שמתווספות אליהן. כיום מקובל לצייד יחידות אלה גם בנגמ"שים.

ההבדל בין אוגדה "קלה" לרגילה הוא במשקל הכולל של הציוד ורמת הניידות. לרוב, חייל באוגדה קלה יהיה חמוש בציוד קל יותר (למשל יחידות סיוע יכילו תותחים בקוטר קטן יותר) ויהיו להם אמצעי תובלה רבים יותר.

יחידות צנחנים בסדר גודל של אוגדה הן נדירות יחסית וקיימות רק בצבאות גדולים. לרוב מדובר ביחידות עלית מאומנות היטב. לרוב חימושן קל יותר מזה של האוגדות הרגילות.

אוגדות נחתים קיימות כיום רק בצבא האמריקאי. תפקידם דומה לזה של אוגדות הרגילות, אך הן גם מאומנות לצליחת סער של מכשולי מים או צליחה מתוך נחתות.

אוגדה הררית

היא בעיקרו של דבר אוגדה שנועדה להלחם בהרים קשים למעבר. יחידות אלה מאומנות לתנאים אלה וציודם מותאם לכך. לדוגמה: התותחים של יחידות אלה יכולים להתפרק לחלקים קטנים יותר. גם תובלה של היחידות אלה יכולה לכלול רכיבים שאין באוגדות רגילות כגון בהמות משא דוגמת פרדות שיכולות לעבור במקום שבו תתקע כל משאית.

אוגדה ממוכנת ומשוריינת

אוגדה הבנויה על חיל רגלים ממוכן הייתה מקובלת במלחמת העולם השנייה. יחידות אלה עשו שימוש נרחב באמצעי תובלה, בין היתר בנגמ"שים. הסיבה ליצירתן הייתה, העדר אמצעי תובלה המספיקים לכל הצבא והצורך להוסיף יחידות חיל רגלים שילחמו לצד יחידות השריון. לרוב, יחידות אלה כללו גם טנקים (בדרך כלל במספר קטן בהרבה מהתקן של אוגדות שריון) ותותחים מתנייעים. כיום יחידות אלה לא מקובלות וגם חיל רגלים רגיל משתמש בנגמ"שים.

אוגדות שריון הן החזקות ביותר. לרוב כוללות כמה מאות טנקים ומשמשות כחוד החנית בהתקפה לשבירת קווי האויב.

אוגדות שריון כוללות גם אמצעי סיוע כגון ארטילריה וחיל רגלים. הסיבה להכללת יחידות אלה באוגדות שריון, שיש להן לכאורה תותחים משל עצמם היא אופן הלחימה השונה. תותחי טנקים יורים בדרך כלל בכינון ישיר ולא כל כך יעילים לירי תלול מסלול. כמו כן, מקלעי הטנק אמנם יכולים להגן עליו במידה מסוימת מחיל רגלים עוין, אך בסביבה עתירת אמצעי נ"ט, המקלע לא יספיק ויש צורך בחיל רגלים שיגן על הטנק.

כמו כן, נהוג להוסיף ליחידות שריון יחידות הנדסה קרבית להגברת כושר הפריצה של השריון, התגברות על מכשולים ופינוי שדות מוקשים.

אוגדות פרשים

אוגדות פרשים, בדומה לאוגדות הרגלים הן מהוותיקות ביותר בעולם. כיום לא נותרו עוד יחידות כאלה בצבאות מתקדמים מבחינה טכנולוגית ואת מקומן תפסו יחידות ממוכנות ומשוריינות. בעת קיומן הורכבו מכל סוגי הפרשים, מקלים עד כבדים וסיוע ארטילרי ניתן להן בארטילריה רכובה.

תפקידן היה לרוב, סיור ותקיפת אגפי האויב, רדיפה אחרי אויב מובס וכיוצא באלה. בהמשך, עם התפתחות הנשק האוטומטי הפכו יחידות הפרשים לסוג של חיל רגלים רכוב על סוסים והלוחמים נלחמו פעמים רבות על רגליהם ולא על גבי סוסים.

בישראל

אוגדה בצה"ל היא יחידה בדרג המבצעי שכפופה לפיקוד או לגיס, ומורכבת משלוש עד חמש חטיבות. אוגדות ראשונות בצה"ל היו יחידות ארעיות ורק ב-16 בדצמבר 1968 (כשנה וחצי לאחר מלחמת ששת הימים) הוחלט כי עוצבת היסוד הקבועה בצה"ל תהיה אוגדה ולא חטיבה.

באוגדה ישראלית משוריינת בתקן מלא מעל ל-300 טנקים. בצבאות אחרים אוגדה משוריינת יכולה לכלול גם כ-100 טנקים בלבד. מפקד אוגדה בצה"ל הוא קצין בדרגת תת-אלוף, וקודם ליצירת דרגה זו דרגת מפקדי אוגדה הייתה אלוף. בצבאות העולם מפקד אוגדה הוא קצין בדרגת מייג'ור גנרל.

במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים היו קיימות בצה"ל אוגדות ייעודיות שהוקמו על פי הצורך המבצעי, אך עקב מלחמת ההתשה הוקמו אוגדות קבע גיזרתיות כמו אוגדה 252.

אוגדות בצה"ל

מדינות אחרות

כיום צבא בריטניה כולל חמש אוגדות סדירות, צבא ארצות הברית כולל 10 אוגדות סדירות ו-8 במילואים (המשמר הלאומי), וחיל הנחתים האמריקני כולל 3 אוגדות סדירות ואחת במילואים.

קישורים חיצוניים

אוגדת אזור יהודה ושומרון

אוגדת איו"ש (אוגדת אזור יהודה ושומרון) (אוגדה 877) היא אוגדה מרחבית ומילואים בפיקוד המרכז של צה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף יניב אלאלוף.

אוגדת הבשן

עוצבת הבשן ("אוגדה 210"; בעבר עוצבת נתיב האש, "אוגדה 366", "אוגדה 49") היא אוגדה מרחבית הכפופה לפיקוד הצפון, בצבא ההגנה לישראל.

האוגדה הוקמה מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים במהלך כוננות כחול לבן.

החל מפברואר 2018 מפקד האוגדה הוא תת-אלוף עמית פישר.

אוגדת עזה

עוצבת שועלי האש, המוכרת יותר בשם אוגדת עזה (אוגדה 143), היא אוגדה מרחבית (אוגמ"ר) של צה"ל הכפופה לפיקוד הדרום ואחראית על אבטחת הגבול של ישראל עם רצועת עזה. האוגדה כוללת שתי חטיבות - צפונית ודרומית. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תא"ל אליעזר טולדנו.

עד לביצוע תוכנית ההתנתקות שכן בסיס האוגדה בגוש קטיף, סמוך לנוה דקלים. לאחר מכן הועתק לבסיס במערב הנגב הצפוני, סמוך לקיבוץ אורים. ב-2008 הסתיימה בנייתו של בסיס חדש - מחנה רעים, שנבנה עבור האוגדה בעלות של למעלה ממאה מיליון שקלים, בסמוך לקיבוץ רעים, ומפקדת האוגדה ומפקדות החטיבות המרחביות הכפופות לה עברו לשכון בו.

המבצעים העיקריים של האוגדה ברצועת עזה בשנים האחרונות כללו את מבצע קשת בענן, מבצע ימי תשובה, ביצוע תוכנית ההתנתקות, מבצע גשמי קיץ, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן.

בספטמבר 2015, הוחלט לשנות את שמה של האוגדה מ"שועלי הדרום" ל"שועלי האש", ואת מספרה מ-643 ל-143, כהוקרה לעוצבת עמוד האש שפורקה בשנת 2014.

המכללה לביטחון לאומי

המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) נועדה להקנות השכלה על יסודות הביטחון הלאומי ברמה אקדמית בנושאים מדיניים וחברתיים בביטחון המדינה. המכללה מיועדת לבכירי מערכת הביטחון הישראלית: צה"ל, שירות הביטחון הכללי (שב"כ), "המוסד", משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר (שב"ס), התעשייה הצבאית, רפא"ל וכן מבקר מערכת הביטחון, משרד החוץ, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. קציני צה"ל המגיעים ללימודים במכללה לביטחון לאומי מיועדים בדרך כלל לתפקידים בכירים כגון: מח"ט, מפקד אוגדה, קצין חיל ראשי ותפקידים בכירים אחרים. הלימודים במב"ל הם תנאי לקידומו של הקצין בצה"ל. המכללה לביטחון לאומי משמשת כמוסד הממלכתי הגבוה ביותר ללימוד ומחקר בעיות הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

בראש מערך הלימודים במב"ל עומד מד"ר (מדריך ראשי) בדרגת אלוף-משנה הכפוף למפקד המכללות הצבאיות אשר משמש בתפקידו גם כמפקד מב"ל. המדריך הראשי במב"ל הוא אל"ם יונתן סיידה מרום. בין קודמיו בתפקיד: רפאל ורדי, שלמה גזית, יוסי בן-ארי, עפרה בן ישי, רות ירון, גיל שלו, ענאן ווהבי ואיציק כהן.

תוכנית הלימודים במכללה לביטחון לאומי מקבילה ללימודי תואר שני במדע המדינה במגמת ביטחון לאומי, ועמידה בה מזכה את בוגר המכללה גם בתואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה, שבה נלמדות במקביל גם תוכניות מצוינות צבאיות נוספות, כתוכנית חבצלות וקורס חובלים.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה (שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובראשי תיבות: מבצע של"ג) התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.

מבצע שלום הגליל נערך בין 6 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.

על פי ההגדרה הבלתי רשמית והרחבה ביותר, כללה מלחמת לבנון את השלבים הבאים:

שלב הקרבות והלחימה הפעילה (מבצע שלום הגליל):

4–5 ביוני 1982: הסלמה בגבול לבנון, בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת, שלמה ארגוב.

6–11 ביוני 1982: כניסת כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון ולחימה נגד כוחות סוריים ופלסטיניים עד להפסקת אש.

12 ביוני 1982 - סוף אוגוסט 1982: זחילה ולחימה של צה"ל על כביש ביירות-דמשק, כיתור ולחימה בביירות, עד ליציאה מסודרת של כוחות פלסטיניים וסוריים מביירות.

29 בספטמבר 1982: יציאת צה"ל מביירות, וסיום המלחמה באופן רשמי.שהיית כוחות צה"ל בלבנון:

אוקטובר 1982 - ספטמבר 1983: שהיית ישראל בלבנון עד הנסיגה מהרי השוף.

ספטמבר 1983 - יוני 1985: שהיית ישראל בלבנון על קו האוואלי.

יוני 1985 - מאי 2000: שהיית ישראל ברצועת הביטחון ולחימה בתקופה זו, עד לנסיגה חד-צדדית של ישראל אל הגבול הבינלאומי ב-24 במאי 2000.המלחמה הביאה להגליית מפקדות אש"ף לתוניס, ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון השיעי הקיצוני חזבאללה, שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה"ל שנותרו בדרום לבנון. 654 חיילי צה"ל נהרגו במהלך מלחמת לבנון. במקביל, נתקלה המלחמה ומהלכיה בביקורת פנימית קשה בישראל מצד גורמים שונים.

מנחם מרון

מנחם (מנדי) מרון (21 באוגוסט 1928 – 28 באוגוסט 2017) היה אלוף בצה"ל, מנכ"ל משרד הביטחון ומנהל ישראלי.

עוצבת אדום

עוצבת אדום (אוגדה 80) היא אוגדה תחת פיקוד הדרום בצבא ההגנה לישראל. עוצבת אדום פועלת לשמירת הביטחון השוטף לאורך גבולה הדרומי של מדינת ישראל עם מצרים וירדן.

מפקד העוצבה החל ממאי 2019 הוא תת-אלוף גור שרייבמן.

מפקדת האוגדה ממוקמת בקרבת העיר אילת.

עוצבת געש

עוצבת געש (אוגדה 36) היא אוגדה משוריינת סדירה בפיקוד הצפון בצה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף אבי גיל.

עוצבת האש

עוצבת האש הוא כינויה של אוגדה 98. זוהי אוגדת מילואים של חטיבות צנחנים בצה"ל. האוגדה כפופה לפיקוד המרכז ולוחמיה מתמחים בביצוע איגוף אנכי הן בצניחה, נחיתת סער באמצעות מסוקי סער ומטוסי תובלה ולוחמת עומק באופן כללי.

עוצבת הגליל

עוצבת הגליל (אוגדה 91) היא אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון בצבא ההגנה לישראל. מפקדת העוצבה שוכנת בבירנית. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף שלומי בינדר.

העוצבה אחראית על כל גזרת לבנון, מראש הנקרה במערב ועד להר דב במזרח. העוצבה כוללת את "עוצבת ברעם" שהיא החטיבה המערבית (חטיבה מרחבית 300) ואת "עוצבת חירם" שהיא החטיבה המזרחית (חטיבה מרחבית 769).

עוצבת המפץ

עוצבת המפץ (אוגדה 319) היא אוגדת מילואים משוריינת הכפופה לפיקוד הצפון.

האוגדה נודעה גם בשמות אוגדה 38, אוגדת האלוף שרון במלחמת ששת הימים, אוגדה 146 ואוגדת משה פלד.

תחילתה של האוגדה בשנת 1954 והיא הוגדרה כ"מפקדה משימתית על חטיבתית" בפיקוד המרכז, הצורך בהקמת מפקדות על חטיבתיות בצה"ל בין דרג החטיבה לדרג הפיקוד עלה כבר במבצעים הנרחבים בסוף מלחמת העצמאות כמבצע עובדה, מפקדה הראשון היה אל"ם מישאל שחם.

ערב מבצע קדש שונה שם העוצבה מ"מפקדה משימתית על חטיבתית " ל"אוגדה משימתית 38", מפקדה היה אל"ם יהודה ואלך. במבצע קדש הופעלה האוגדה בפיקוד הדרום בפיקודו של אל"ם ואלך והוטל עליה לפרוץ בציר המרכזי ולכבוש את מתחמי אום כתף ואבו עגילה, האוגדה נכנסה לקרב בלא ידיעת המטרה האסטרטגית של המבצע (שנשמרה בסוד מהדרג הלוחם), בצורה חפוזה ובכוחות שאינם מאומנים, פיקוד האוגדה נעקף על ידי דרג הפיקוד והמטכ"ל ובקרב שהתפתח לא הצליחה האוגדה לכבוש את המערך המצרי וספגה אבדות קשות ובכללם אחד המח"טים שהסתער בראש כוחותיו (אל"ם שמואל גלינקא), רק החלטת אלוף הפקוד להטיל את חטיבה 7 הביאה לפריצת הציר. ולעמידת האוגדה במשימתה.

במלחמת ששת הימים הופעלה שוב האוגדה כלפי מתחמי אום כתף ואבו עגילה בפקודו של האלוף אריאל שרון, בקרב שנחשב לקרב מופת אוגדתי נכבשו המתחמים והאוגדה המשיכה במרדף אחרי הצבא המצרי המתמוטט עד לתעלת סואץ. לאחר המלחמה הוטלה על האוגדה האחריות על כלל מרחב סיני וזאת עד להקמת אוגדת סיני.

בתחילת שנות ה-70 החל צה"ל בבניית דרג האוגדה כמפקדה קבועה שלה יחידות קבועות והעוצבה הפכה לאוגדה קבועה שמחנותיה באזור ירושלים, תחילה מספרה היה 146 והיא שימשה כעתודה מטכ"לית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד בראשה משה פלד והיא שכנה בפיקוד המרכז, האוגדה הוטלה לרמת הגולן, ביצעה את התקפת הנגד בדרום הרמה אשר נחשבת לאחד המהלכים המכריעים במלחמה והמשיכה בכיבוש המובלעת הסורית.

לאחר הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה הועברה לסיני ולאחר מכן הוכפפה לפיקוד הצפון ומספרה שונה ל-319.

תחת פיקוד הצפון לקחה האוגדה חלק במלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. לאוגדה שלושה בסיסים: מחנה חוות השומר, מחנה ציפורית ומחנה נפתלי.

עוצבת הפלדה

עוצבת הפלדה (אוגדה 162), היא אוגדה משוריינת סדירה הכפופה לפיקוד הדרום של צה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף סער צור.

עוצבת סיני

עוצבת סיני (אוגדה 252, "אוגדת סיני", וגם "מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני") היא אוגדת מילואים בפיקוד הדרום, והעוצבה הקבועה הראשונה שהוקמה בצה"ל. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף דדו בר כליפא.

העוצבה הוקמה ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני ולהקים חזית ישראלית איתנה בהגנת בגבול הישראלי-מצרי. את הפיקוד על העוצבה החדשה קיבל האלוף אברהם אדן.

העוצבה לקחה חלק פעיל במלחמת ההתשה (1969–1970) תחת פיקודו של האלוף שלמה להט, וכן במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), כשנטלה חלק נכבד בקרבות בסיני ובצליחת תעלת סואץ תחת פיקודם של האלופים אברהם מנדלר (שנהרג במהלך הקרבות) וקלמן מגן.

במלחמת לבנון הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית בלבנון במסגרת הגיס הצפוני.

עוצבת עידן

עוצבת עידן (אוגדה 340, בעבר אוגדה 880) היא אוגדת מילואים הכפופה לפיקוד המרכז. מפקדת האוגדה ממוקמת במחנה נחשונים.מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף דוד זיני.

עוצבת עמוד האש

עוצבת עמוד האש הייתה אוגדה משוריינת בצה"ל. הייתה ידועה גם כ"אוגדה 143" (1968 - 1974, 2004 - 2014), "אוגדה 31" (1964–1968), "אוגדה 611" (1974–1986) ו"אוגדה 560" (1986 - 2004).

האוגדה הוקמה ב-1964 בפיקוד הדרום ומפקדה הראשון היה אברהם יפה. היא לקחה חלק פעיל במלחמות ישראל, כאוגדת מילואים בפיקוד הדרום. לאחר פירוקה ב-2004, הועברו כינויה, תג יחידתה ומספרה הישן, 143, לאוגדת אתגר בפיקוד הצפון, אוגדה שהוקמה ב-1974 ולחמה במלחמת לבנון ופעלה תחת המספרים 90 ו-78. האוגדה פורקה ב-2014 וב-2015 הועברו מספרה וסמלה לאוגדת עזה.

עיטורי צה"ל

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן

קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן היו השלב הראשון של המערכה הצבאית בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים. שלב זה ארך חמישה ימים, מה-6 באוקטובר 1973 ועד ה-10 בחודש.

עם פרוץ האש תקפו הסורים את כוחות צה"ל ברמת הגולן לכל אורך הגבול, ותוך יממה אחת הצליחו לכבוש שטח נכבד בדרום הרמה. החל מ-8 באוקטובר החלו כוחות צה"ל במתקפת נגד, במהלכה השתלטו מחדש על כל רמת הגולן (למעט מוצב החרמון), תוך השמדת רוב הכוחות הסוריים שחדרו לשטח שבשליטת ישראל.

רומן גרפי

רומן גרפי (באנגלית: graphic novel) הוא סוג של ספר קומיקס המכיל בדרך כלל עלילה ארוכה ומורכבת, בדומה לעלילת רומנים. להבדיל מרצועת הקומיקס המכילה תכנים מבדחים ומשעשעים, התכנים ברומן הגרפי לרוב אינם קומיים ומיועדים לרוב למבוגרים.

הרומנים הגרפיים מודפסים לרוב בכריכות קשות ועמידות יותר מאשר חוברות הקומיקס. הם לעיתים מודפסים בחלקים - כמו קומיקס בהמשכים, בשל שיקולים כגון בעיות כספיות או עקב החלטת חברת ההוצאה לאור.

רומנים גרפיים ידועים שפורסמו בהמשכים, לפני שאוגדו לכרך אחד, הם למשל "Watchmen" של אלן מור, ו"Box Office Poison" של אלכס רובינסון. קיימת מחלוקת לגבי מה נחשב רומן גרפי ומה לא - האם סדרה קצרה (לרוב פחות מעשר חוברות) בהמשכים שאחר-כך אוגדה יכולה להיחשב רומן גרפי.

דוגמאות לרומנים גרפיים מקוריים:

מאוס: סיפורו של ניצול

Watchmen

The Dark Knight Returns - סיפור עם הדמות באטמן, מאת פרנק מילר

הנכס מאת רותו מודן

עיר החטאים מאת פרנק מילרדוגמאות לרומנים גרפיים מעובדים:

"תמרה דרו", מאת פוזי סימונדס, היא רצועת קומיקס שבועית שיצאה לאור כרומן גרפי וגם כסרט קולנוע בשם זה, ונוצרה על פי ספרו של תומאס הרדי, "הרחק מהמון מתהולל".

"שי ועגנון" הוא עיבוד לקומיקס, בידי שי צ'רקה, של שלושה מסיפורי ש"י עגנון - "מאויב לאוהב", "מעשה העז" ו"האדריכל והקיסר".

הסיפור "יגון", מאת אנטון צ'כוב (בתרגומם של מ.ז. וולפובסקי ועמנואל ביחובסקי) עובד לרומן גרפי בידי אילנה זפרן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.