אהרן צ'חנובר

אהרן צ'חנובר (Aaron (Aharon) Ciechanover; נולד ב-1 באוקטובר 1947) הוא ביוכימאי ישראלי והמדען הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, הוענק לו פרס נובל לכימיה לשנת 2004 "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002, וחתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003).

אהרן צ'חנובר
פרופ' אהרן צ'חנובר
פרופ' אהרן צ'חנובר
ענף מדעי ביוכימיה
מדינה ישראל  ישראל
תרומות עיקריות
גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים
Aaron Ciechanover Speaking at the Technion, February 2018 (cropped)
פרופ' אהרן צ'חנובר נושא דברים בטכניון, פברואר 2018

קורות חייו

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית ממעמד הביניים. משפחתו דגלה בחינוך, בדגש על חינוך ליהדות ואהבת הציונות. אביו, יצחק, היה פקיד במשרד עורכי דין ולאחר מכן הפך לעורך דין, ואמו, בלומה (ני לובשבסקי), עקרת בית ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין מהעיר צ'חנוב (ולכן שם משפחתו) לפני מלחמת העולם השנייה. גדל בהדר הכרמל ולמד בבית הספר "חוגים". כשהיה בן תשע התייתם מאמו וכעבור כשש שנים מת גם אביו. מאז גדל אצל דודתו מרים ואצל אחיו הבכור, יוסף (יוסי) צ'חנובר, הגדול ממנו ב-14 שנים, שלימים הפך לעו"ד, יועץ משפטי ומנכ"ל משרד החוץ.[1]

לימודים

עם סיום לימודיו התיכוניים, הצטרף צ'חנובר לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע[2] ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר הדסה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972 התחיל שיתוף פעולה עם הביוכימאי הישראלי אברהם הרשקו. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה. עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי. בשנים 19811984 שהה בהשתלמות לצורך פוסט-דוקטורט ב-MIT. בשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לסימון חלבונים לפירוק בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.[3]

תפקידים

בשנת 1984 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 1985 היה פרופסור אורח במכון דנה פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בשנת 1987 היה פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס.

בשנים 19942000 שימש מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה על שם משפחת רפפורט בטכניון בחיפה.

משנת 1996 עד שנת 2007 היה חבר מועצה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 2000 היה פרופסור אורח באוניברסיטת קיוטו שביפן.

בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בשנת 2003 הפך לפרופסור אורח בנושא חלוקה ריאתית וטיפול רפואי קריטי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.[3]

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004 ובאקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008.[4] מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמבצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.[5]

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.[6]

מחקריו

לאחר שירותו הצבאי, בחר צ'חנובר להמשיך ללמוד ולחקור במקום ללכת להתמחות כרופא. צ'חנובר הצטרף למעבדה של פרופ' אברהם הרשקו במחלקה לביוכימיה בטכניון ושם החל את עבודת המחקר שלו. ב-1976–1981 גילו השניים את מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוק חלבונים. המחקר שלהם מתבסס על כך שגופינו הוא דינמי, חלבוני הגוף נהרסים ומתחדשים ומדי יום אנחנו מחליפים 6%-8% מהחלבונים בגופינו. הם בדקו מדוע גופינו צריך את התפקוד הזה, ואינו יכול להישאר סטטי. הם ראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.[1][7]

תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ודבר זה עלול ליצור מחלות. הפרעות בתפקוד זה נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות, ועל כן גילוי זה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.[7]

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא הובל על ידי ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.[8]

צ'חנובר כתב כ-96 מאמרים מדעיים בנושאים שחקר, 24 מאמרי סקירה ו-21 ספרים העוסקים באוביקוויטין. הוא הוזמן להרצות במעל 90 כנסים בינלאומיים.

בשנת 2015 עופר בינה וחברת סאן-פארמה החול בפיתוח תרופה על בסיס רעיונות של צ'כנובר[9]

פרסים

- בשנת 1997 זכה בפרס הנרי טאוב בטכניון עבור הצטיינות מחקרית.[3]

- בשנת 1999 זכה בפרס וכטר מטעם אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2000 זכה בפרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2000 זכה בפרס אלקלס.

- בשנת 2001 זכה בפרס מיכאל לנדאו למדעי החיים (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2002 זכה בפרס א.מ.ת (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס).

- בשנת 2002 הוכר כדוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.

- בשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל בחקר הביולוגיה.

- בשנת 2004 זכה בפרס נובל בכימיה (יחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז). זו הייתה הפעם הראשונה בה ישראלים זכו בפרס נובל במדעים.[3]

חיים אישיים

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך".[10] כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית - ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס "אדי" לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת...אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי - לא. זו תרבות".[11]

נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, מנהלת המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל שבחיפה. לזוג בן אחד, יצחק (צחי).

לקריאה נוספת

  • שי חורב, אהרן צ'חנובר, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 304–305, 2018.
  • גדי בלום וניר חפץ, חינוך ואקדמיה - אהרן צ'חנובר, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 235 - 267.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Aaron Ciechanover - Biographical, nobelprize.org
  2. ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטת ירושלים, דבר, 30 ביוני 1971
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Ciechanover, Aaron (1947–) - PERSONAL HISTORY, INFLUENCES AND CONTRIBUTIONS, BIOGRAPHICAL HIGHLIGHTS, PERSONAL CHRONOLOGY:, THE WORLD’S PERSPECTIVE, LEGACY - Hershko, Prize, Research, and Technion, http://encyclopedia.jrank.org
  4. ^ אביטל להב ורויטרס, האפיפיור וסטיבן הוקינג נפגשו, באתר ynet, 2 בנובמבר 2008
  5. ^ Research at Nanjing University
  6. ^ האנשים שלנו, באתר הקרן החדשה לישראל
  7. ^ 7.0 7.1 ראיון עם צ'חנובר, מתוך הסדרה הנובליסטים
  8. ^ הטכניון, ‏צוות בראשות חתן פרס נובל אהרן צ'חנובר גילה שני חלבונים מעכבי סרטן, באתר "הידען", 13 באפריל 2015
  9. ^ הטכניון וסאן פארמה יפתחו יחד תרופות לסרטן, גלובס, ‏2015-05-04 (בעברית)
  10. ^ "הרבי לקח אותי לגבהים", באתר חב"ד,
  11. ^ מתוך ראיון עם צ'חנובר (דקה 9:00)
1937 במדע

ערך מורחב – 1937

1947

שנת 1947 היא השנה ה-47 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1947 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1947 במדע

ערך מורחב – 1947

1 באוקטובר

1 באוקטובר הוא היום ה-274 בשנה בלוח הגריגוריאני (275 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 91 ימים.

2004 בישראל

2004 בישראל (ה'תשס"ד-ה'תשס"ה) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 56 שנה מיום היווסדה.

אברהם הרשקו

אברהם הֶרְשְׁקוֹ (נולד ב-31 בדצמבר 1937) הוא ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, ביחד עם אהרן צ'חנובר ואירווין רוז "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים".

הרשקו, המכהן כפרופסור בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, חולל מהפכה בהבנת מנגנוני הוויסות של תהליכים תוך-תאיים. בגילויו העניק פרופ' הרשקו מפתח להערכת מעורבותה של מערכת פירוק החלבונים בגרימת מחלות שונות, וקידם את הדרך למניעתן של מחלות אלו ולריפוין.

הוא יהודי ניצול שואה מהונגריה. נבחר כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ישראל וחבר זר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

אוביקוויטין

אוביקוויטין (Ubiquitin) הוא חלבון הפועל בכל התאים האיקריוטים, ומשמש את התא לסימון חלבונים שנועדו לפירוק. מטרת מערכת היא לפרק חלבונים תקינים בעלי אורך חיים קצר, שסיימו את תפקידם או חלבונים חריגים בעלי קיפול לא נכון, לשם הבטחת תפקודו התקין של התא. זיהוי החלבונים שיש לפרק נעשה בעיקר על-פי שינויים במבנה המרחבי שלהם.

אריה ורשל

אריה ורשל (באנגלית: Arieh Warshel; נולד ב-20 בנובמבר 1940) הוא פרופסור אמריקאי ישראלי לכימיה ולביוכימיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2013 ביחד עם מרטין קרפלוס ומיכאל לויט על "פיתוח מודלים מרובי-סקאלות ‏‏ להבנת מערכות כימיות מורכבות".

ביוכימאי

ביוכימאי הוא אדם העוסק בביוכימיה.

הכשרה למקצוע ביוכימאי ניתנת באוניברסיטאות, במסגרת המחלקה לביוכימיה, בהתמחויות שונות.

ביוכימאים פעילים באוניברסיטאות, בהוראה ובמחקר בענפי הביוכימיה הרבים. ביוכימאים מועסקים גם בתעשיית התרופות, בתעשיית המזון, בייצור אמצעי לוחמה כימית ועוד.

אין מחלקים פרס נובל לביוכימיה, אך ביוכימאים נמנים עם מקבלי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה ופרס נובל לכימיה.

ביולוג

ביולוג הוא מדען המבצע מחקרים בביולוגיה.

ביולוגים עוסקים בהוראה, במחקר ובתעשייה בענפי הביולוגיה הרבים. רוב הביולוגים פונים לאקדמיה, כלומר לאוניברסיטאות ומכוני מחקר. חברות מסחריות מציעות תחומי עיסוק רבים לביולוגים בתעשיית התרופות, תעשיית המזון, תכנון וייצור של ציוד ומכשור מדעי ובתחום הביוטכנולוגיה (חברות המתמחות בייצור אנזימים, נוגדנים וכימיקלים לשימוש במחקר הביולוגי).

דן שכטמן

דן שכטמן (נולד ב-24 בינואר 1941) הוא פרופסור מחקר בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, שגילה והביא להגדרתו של מבנה גבישי חדש של גבישים כמו-מחזוריים (קוואזי-מחזוריים). על גילויו זה זכה בפרס ישראל לפיזיקה לשנת 1998 ובפרס נובל לכימיה לשנת 2011.

ה'תשס"ג

ה'תשס"ג (5763) ובקיצור תשס"ג –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-7 בספטמבר 2002, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 26 בספטמבר 2003.המולד של תשרי חל ביום השבת, 12 שעות ו-982 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג זשה, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה שנייה לשמיטה, ושנת 6 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 23 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,934 לחורבן הבית, ושנת 2,314 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ג 55 שנות עצמאות.

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (באנגלית: American Academy of Arts and Sciences) היא ארגון המוקדש לידענות ולקידום הלמידה בארצות הברית. זהו ארגון לאומי כלל-אמריקאי המאגד את אנשי המדע הבכירים בארצות הברית ובעולם, מארגן כנסים ותומך במחקרים.

ג'יימס בודוין (James Bowdoin), ג'ון אדמס וג'ון הנקוק ייסדו את האקדמיה בבוסטון במהלך המהפכה האמריקאית. מטרתם, כפי שהוצהרה בכתב האמנה הייתה "לטפח כל אמנות ומדע שייתכן שיובילו לקידום תחומי העניין, הכבוד, המעמד, והאושר של בני אדם חופשיים, עצמאיים ומוסריים." רוברט פיין הרכיב את האקדמיה לראשונה מ-58 מנהיגי קהילה מקומיים. אנשים בולטים אחרים הצטרפו במהרה בכללם בנג'מין פרנקלין (שהחברה הפילוסופית האמריקאית שלו בפילדלפיה דירבנה את מנהיגי בוסטון ליצור חברה בעלת נטייה פוליטית יותר), ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון. ברשימת חברי הארגון למעלה מ-170 חתני פרס נובל. חברות בארגון או חברות כבוד של אזרח זר בארגון נחשבת ליוקרתית ביותר. בשנים האחרונות, רוב מקבלי פרס נובל נבחרו לחברים בטרם זכייתם בנובל כפי שקריאה קפדנית ברשימת זוכי פרס נובל ורשימת החברים הנוכחיים באקדמיה תגלה.

מטה האקדמיה הנוכחי ממוקם בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא תומכת בוועידות, פרויקטי מחקר, ומפרסמת כתב עת מדי רבעון בשם "Dædalus". האקדמיה הנוכחית מונה כ-4,000 חברים בעלי נתינות של ארצות הברית וכ-600 חברים בעלי אזרחות זרה. במהלך השנה האקדמית, חברים מוזמנים לדיונים קבועים ולפגישות בקיימברידג' ובמטות האזוריים של הארגון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה באירוויין.

יוסף צ'חנובר

יוסף צ'חנובר (יצהר) (נולד ב-1 באוקטובר 1933), איש כלכלה ומנהל ישראלי. לשעבר מנכ"ל משרד החוץ.

יושינורי אוסומי

יוֹשִינוֹרִי אוֹסוּמִי (ביפנית: 大隅 良典, תעתיק: Ōsumi Yoshinori; נולד ב-9 בפברואר 1945) הוא ביולוג של התא, ומומחה באוטופגיה. פרופסור במכון הטכנולוגי של טוקיו. חתן פרס קיוטו בקטגוריית המדעים הבסיסיים לשנת 2012.

ב-3 באוקטובר 2016 הוכרז אוסומי כחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנה זו בזכות הישגיו בתחום האוטופגיה.

ישראלים זוכי פרס נובל

משנת 1966 ואילך חולקו שבעה פרסי נובל לשנים עשר אזרחים ישראלים: פרס נובל לספרות בשנת 1966, שני פרסי נובל לשלום בשנים 1978-1994 וארבעה פרסי נובל לכימיה בשנים 2004-2013. בנוסף חולקו לארבעה אזרחים שמחציתם ישראלים שני פרסי בנק שוודיה לכלכלה לזכרו של אלפרד נובל, שאינם חלק ממורשתו של אלפרד נובל, בשנים 2002 ו-2005.

לרוב ממתינה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים עשרות שנים להתבהרות החשיבות האמיתית של תגליות מדעיות כבירות. בהתאם לכך, חלפו למעלה מחמישים שנה מהקמת מדינת ישראל בשנת 1948 ועד שהוענק פרס נובל מדעי ראשון לאזרח ישראלי.

מיכאל לויט

מיכאל (מייק) לֶוִיט (באנגלית: Michael Levitt; נולד ב-9 במאי 1947) הוא ביופיזיקאי אמריקאי-ישראלי, פרופסור לביולוגיה חישובית ולביולוגיה מבנית באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, וחבר האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית והחברה המלכותית הבריטית למדעי הטבע. חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2013 ביחד עם מרטין קרפלוס ואריה ורשל על "פיתוח מודלים מרובי-סקאלות להבנת מערכות כימיות מורכבות".

פרס א.מ.ת

פרס א.מ.ת. (אמנות-מדע-תרבות) הוא פרס המוענק בישראל מדי שנה, מאז שנת 2002. הפרס, בסך מיליון דולר אותו חולקים הזוכים, ממומן על ידי קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, אשר הוקמה לצורך עניין זה על ידי אגודת ידידי ישראל באמריקה הלטינית.

הפרס ניתן בחסותו של ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח, ומדעי החברה. הפרס מוענק מדי שנה על-פי תחומי משנה המתחלפים במחזוריות מדי שנה.

הקריטריונים לזכייה בפרס מבוססים על הצטיינות והישגים מקצועיים או אקדמיים שיש בהם פריצת דרך בתחום העיסוק של הזוכה וכן תרומה מיוחדת לתרבות ולחברה הישראלית. ההחלטה על הזוכים מתקבלת על ידי ועדה בראשות שופט, הממנה ועדות משנה שמורכבות ממומחים בתחומים הרלוונטיים. את הקרן ייסד הנדבן אלברטו מוסקונה ניסים.

תוכנית פולברייט

תוכנית פולברייט (באנגלית: Fulbright Scholar Program) היא תוכנית של הממשל האמריקאי להקצאת מענקי מימון לחילופי סטודנטים, חוקרים ומרצים, אשר נחשבת לאחת מתוכניות המלגות היוקרתיות ביותר בעולם.

התוכנית שמנוהלת על ידי מחלקת המדינה, נוסדה ועוגנה בחוק האמריקאי ב-1946, מאז התרחבה באופן משמעותי ופועלת במעל 155 מדינות ברחבי העולם.

מהקמת התוכנית זכו ארבעים ושלושה מבוגריה בפרס נובל ושבעים שמונה בוגרים זכו בפרס פוליצר. תוכנית המענקים מעניקה 8,000 מלגות מדי שנה ללימודי תואר שני, דוקטורט ופוסט-דוקטורט.

בשנת 2010 העניקה תוכנית פולברייט העולמית כ-6,000 מלגות בעשרות מדינות שונות בעלות כוללת של למעלה מ-322 מיליון דולר. עד ל-2010, השתתפו מעל 300,000 אקדמאים בתוכנית. מתוכם, 114,000 מארצות הברית והשאר מרחבי העולם.

זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005)
ספרות שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)
זוכי פרס נובל לכימיה
19011925 ואן 'ט הוף (1901)פישר (1902)ארהניוס (1903)רמזי (1904)פון באייר (1905)מואסאן (1906)בוכנר (1907)רתרפורד (1908)אוסטוולד (1909)וולך (1910)קירי (1911)גריניאר, סבטייה (1912)ורנר (1913)ריצ'רדס (1914)וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917)הבר (1918) • לא הוענק (1919)נרנסט (1920)סודי (1921)אסטון (1922)פרגל (1923) • לא הוענק (1924)ז'יגמונדי (1925) Nobel Prize
19261950 סוודברג (1926)וילנד (1927)וינדאוס (1928)הרדן, פון אוילר-שלפין (1929)פישר (1930)בוש, ברגיוס (1931)לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933)יורי (1934)פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935)דביי (1936)הוורת', קארר (1937)קון (1938)בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942)דה הוושי (1943)האן (1944)וירטאנן (1945)סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946)רובינסון (1947)טיסליוס (1948)ג'יוק (1949)דילס, אלדר (1950)
19511975 מקמילן, סיבורג (1951)מרטין, סינג' (1952)שטאודינגר (1953)לינוס פאולינג (1954)ויניו (1955)הינשלווד, סמיונוב (1956)טוד (1957)סנגר (1958) • היירובסקי (1959)ליבי (1960)קלווין (1961)פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963)הודג'קין (1964)וודוורד (1965)מוליקן (1966)אייגן, נוריש, פורטר (1967)אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971)אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974)קורנפורת', פרלוג (1975)
19762000 ליפסקומב (1976)פריגוז'ין (1977)מיטשל (1978)בראון, ויטיג (1979)ברג, גילברט, סנגר (1980)פוקוי, הופמן (1981)קלוג (1982)טאובה (1983)מריפילד (1984)האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987)דייזנהופר, הובר, מישל (1988)אלטמן, צ'ק (1989)קורי (1990)ארנסט (1991)מרקוס (1992)מוליס, סמית' (1993)אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמליי, קורל, קרוטו (1996)בויר, ווקר, סקואו (1997)קוהן, פופל (1998)זוויל (1999)היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך נולס, נויורי (2001) • וורטריך, פן, טנקה (2002)אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שאובין, גרבס, שרוק (2005)קורנברג (2006)ארטל (2007)שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008)יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009)הק, נגישי, סוזוקי (2010)שכטמן (2011)לפקוביץ', קובילקה (2012)ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014)לינדל, מודריץ', סנקאר (2015)סטודרט, סובאז', פרינחה (2016)דובושה, פרנק, הנדרסון (2017)ארנולד, סמית', וינטר (2018)גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.