אהרן ציזלינג

אהרן צִיזְלִינְג (ז' באדר, תרס"א, 26 בפברואר 190116 בינואר 1964) היה חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

אהרן ציזלינג
אהרן ציזלינג
אהרן ציזלינג, 1951
לידה 26 בפברואר 1901
האימפריה הרוסית נרוצ'יובוצי, האימפריה הרוסית
פטירה 16 בינואר 1964 (בגיל 62)
ישראל עפולה, ישראל
תאריך עלייה 1914
מקום קבורה עין חרוד, ישראל
סיעה מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון
שר החקלאות ה־1
14 במאי 194810 במרץ 1949
(43 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194915 באוגוסט 1955
(6 שנים ו-26 שבועות)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1 - 2

ביוגרפיה

אהרן ציזלינג חותם על מגילת העצמאות 1948
אהרן ציזלינג חותם על מגילת העצמאות 1948

ציזלינג נולד בנרוצ'יובוצי, אחוזה חקלאית בפלך מינסק שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) לצבי מנחם ציזלינג ולאסתר לבית קפלן. לאחר שעלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1914, למד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב ובגימנסיה הרצליה. היה ממייסדי ”חבורת העמק” וקיבוץ עין חרוד והיה חבר בו עד יומו האחרון.

ציזלינג היה חבר הנהלת הוועד הלאומי, מראשי התנועה לאחדות העבודה[1], עמה עזב את מפא"י ועבר לאחדות העבודה - פועלי ציון ואחר כך למפ"ם. היה חבר בולט בצוות שניסח את מגילת העצמאות. כיהן כשר החקלאות בממשלה הזמנית. פרש ממפ"ם יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון, והמשיך להיות ח"כ מטעם "אחדות העבודה" עד לסוף הכנסת השנייה, אולם לא המשיך בפעילות במפלגה. אהרון ציזלינג היה ממייסדי המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר יחד עם האמן חבר הקיבוץ חיים אתר.

אביו של ציזלינג היה רב, ונמנה עם מקימי בית הכנסת הגדול של תל אביב ברחוב אלנבי. נכדו יפתח חזר בתשובה וכיום מכהן כראש ישיבה ביישוב הדתי רכסים שבמחוז חיפה.

נקבר בקיבוץ עין חרוד. על שמו של ציזלינג הוקמו רחובות בחיפה, אשדוד ובאר שבע.

כתביו

  • אגרות לרעיה ובנים, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה.
  • "בוש ונכלם": תשובה לראש-הממשלה דוד בן-גוריון על קליטת עליה ועל התנדבות, תל אביב: [חמו"ל], 1950.
  • אמת וסלף: על תקומת המדינה ומלחמת הקוממיות. תשובה לד’ בן-גוריון, תל אביב: למרחב, 1959.
  • יוסף חיים ברנר בחדרה בימי המלחמה, [ירושלים: חמו"ל, תשל"ו?].
  • עין-חרוד וירושלים: דברים, מאמרים, רשימות (ערך: שלמה אבן-שושן), תל אביב: יד טבנקין, תשמ"ח-1988.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מועצת מפא"י מתכנסת היום בירושלים, הארץ, 5 בינואר 1944
16 בינואר

16 בינואר הוא היום ה-16 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 349 ימים (350 בשנה בשנה מעוברת).

1964 בישראל

1964 בישראל הייתה השנה שבה חגגה ישראל 16 שנה מיום היווסדה.

26 בפברואר

26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).

אחדות העבודה - פועלי ציון

אחדות העבודה - פועלי ציון הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית בעלת מאפיינים מדיניים ניציים יחסית, שהוקמה בשנת 1954 בעקבות הפילוג במפ"ם. ב-1968 הייתה לאחת ממייסדות מפלגת העבודה, יחדיו עם מפא"י ורפ"י.

ב' בשבט

ב' בשבט הוא היום השני בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' שבט היא

ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

ה'תרס"א

ה'תרס"א (5661) או בקיצור תרס"א היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-24 בספטמבר 1900, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 1901. שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

ה'תשכ"ד

ה'תשכ"ד (5724) או בקיצור תשכ"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-19 בספטמבר 1963, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 6 בספטמבר 1964. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ד 16 שנות עצמאות.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

הממשלה הזמנית

הממשלה הזמנית של ישראל היא ממשלת ישראל שכיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר ה'תש"ח), ועד ל-10 במרץ 1949 (ט' באדר ה'תש"ט), מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. חבריה היו אנשי מנהלת העם, שהוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני מ־12 באפריל, ובראשה עמד יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון.

המשכן לאמנות על שם חיים אתר

המשכן לאמנות, עין חרוד על שם חיים אתר, מחלוצי המוזאונים הגדולים לאמנות בארץ ישראל. אוסף המוזאון גדול ומגוון ומכיל את אחד מאוספי האמנות היהודית הגדולים בישראל, אמנות ישראלית, אמנות קיבוץ, ואמנות עכשווית. למשכן לאמנות גם הוצאה לאור של ספרים וקטלוגים המופקים לרגל התערוכות המוצגות לצורך תיעוד ומחקר, המסגרת התערוכות מתקיימים סימפוזיונים, ימי עיון ואירועי השקות ספרים בהשתתפות אנשי אמנות ואקדמיה. וכן מפגשים עם אמנים מציגים וסיורים מודרכים בתערוכות.

ראשיתו של המוזיאון ב"פינת אמנות", שנפתחה בצריף האטלייה של חיים אתר, ממייסדי המוזאון (1953-1902), ב-7 בינואר 1938. כעבור כמה חודשים נבחר השם "משכן לאמנות", שיש בו כדי להעיד על התפקיד הרוחני והחינוכי שיועד לה בחיי הקיבוץ. אוספי המשכן הושתתו על שני היבטים מרכזיים: חשיבותה של האמנות, והזיקה לעבר היהודי. כך כתב חיים אתר, מי שהיה הסמכות האמנותית וקובע הטעם של האוסף, עם פתיחתה של ה"פינה":

הרוח החיה בהקמת המשכן היה חבר עין חרוד אהרן ציזלינג (1964-1901), עיקר עיסוקו היה בהשגת משאבים לבניית המוזאון, ויצירת האוסף האדיר שאצור במחסניו.

בשנת 1948 נפתח חלקו הראשון של מבנה הקבע. האדריכל שמואל ביקלס (1975-1909) תכנן יצירה ארכיטקטונית מופלאה בפשטותה, שאיכותה ביחסי המידות של האולמות ובניצול מקורי וייחודי של האור הטבעי. בבניין רחב הידיים נבנו בהדרגה 14 אולמות תצוגה, חצרות לפסלים, ספרייה, סדנאות, אודיטוריום ובית קפה קטן - קפה ביקלס.

בעיצומו של תהליך הבנייה של המשכן התחולל הפילוג בקיבוץ המאוחד (1952), במהלכו התחלק עין חרוד לשני קיבוצים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. באופן חריג נשמר המוזיאון כמוסד משותף של שני הקיבוצים ומרחב המוזיאון היה למקום של מפגש וחווית יחד בין החברים.

המוזיאון הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

ועדת החמישה

ועדת החמישה היא ועדת שרים שהוקמה ביולי 1948 מתוך הממשלה הזמנית, בעקבות טענות של ראש הממשלה דוד בן-גוריון על מרד פוליטי בשורות הצבא.

בפועל הוועדה תפקדה גם כגוף מגשר על פערי תפיסות בין בן-גוריון, בתפקידו כשר הביטחון, לבין ראש המפקדה הארצית ישראל גלילי, המטכ"ל, יוצאי הצבא הבריטי, ההגנה והפלמ"ח.

בראש הוועדה עמד יצחק גרינבוים, וחבריה היה אהרן ציזלינג.משה שרתוק, פנחס רוזן, ומשה שפירא. מסקנות הוועדה גיבו באופן כמעט מוחלט את טענות אלופי הצבא ומתחו ביקורת על ניהול הצבא בידי בן-גוריון. הוועדה המליצה על יצירת הפרדה בין הדרג המדיני והצבאי באמצעות "מנהל כללי לענייני הצבא" (תפקיד אשר "נתפר" עבור ישראל גלילי). בן-גוריון סירב לקבל את מסקנות הוועדה ואיים בהתפטרות מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון. איום זה של בן-גוריון גנז, למעשה, את מסקנות ועדת החמישה.

ועדת הסמל והדגל

ועדת הסמל והדגל הייתה ועדה של מועצת המדינה הזמנית, בראשותה של בבה אידלסון, שתפקידה היה לבחור דגל וסמל למדינת ישראל.

הוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1948, כחודשיים לאחר הכרזת העצמאות. בין חבריה היו נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ובהם אריה אלטמן, יזהר הררי, זרח ורהפטיג, סעדיה כובשי, מאיר דוד לוינשטיין, בנימין מינץ, אהרן ציזלינג, פנחס רוזן, צבי לוריא, דוד רמז, חיים משה שפירא ומשה שרת.

ב-28 ביולי התכנסה הוועדה לראשונה. כבר באותה הישיבה נתקבלה ההחלטה לגבי הדגל, ולפיה דגל התנועה הציונית יהיה לדגל המדינה. לגבי סמל המדינה, החליטה הוועדה כי הוא יכלול מנורה ושבעה כוכבים. בתוך כך, החליטה הוועדה גם למנות ועדה מקצועית שתרכז הצעות ותעביר לה את המלצותיה. בראש הוועדה המקצועית עמד האדריכל אבא אלחנני, והיו חברים בה גם אלעזר ליפא סוקניק, לאופולד קרקואר וראובן רובין.

ב-21 בספטמבר התכנסה הוועדה המקצועית לדון בהצעות שהועברו לה, וב-28 בספטמבר דנה בהן ועדת הסמל והדגל. הוועדה לא שינתה את החלטותיה המקוריות בעניין הדגל והסמל, אך החליטה כי המנורה שבסמל תעוטר בשופר ובכפות תמרים. החלטות ועדת הסמל והדגל הובאו לאישורה של מועצת המדינה הזמנית ב-28 באוקטובר, וזו אישרה את הדגל, אך הורתה לוועדה להביא בפניה הצעה חדשה לסמל.

ב-12 בנובמבר התכנסה הוועדה פעם נוספת, והחליטה לפרסם בעיתונות בקשה לקבלת הצעות נוספות, הפעם ללא הנחיות מפורשות. 131 מתושבי המדינה נענו לבקשה, והגישו 23 הצעות, מרביתן כללו את המנורה אף שהדבר לא היווה עוד תנאי. ב-28 בדצמבר צמצמה הוועדה את ההצעות לשלוש: ההצעה הקודמת, הצעה הכוללת מנורה על רקע מגן דוד ושבעה כוכבים, כשלצדיהם אריה וצבי, והצעה שלישית, הצעתם של האחים שמיר, שכללה מנורה ולצדיה עלי זית. הוועדה החליטה להוסיף להצעתם את הכיתוב "ישראל" תחת המנורה, וב-10 בינואר 1949 החליטה להביא בפני מועצת המדינה הזמנית את ההצעה הזו בלבד. ב-10 בפברואר אישרה מועצת המדינה הזמנית את ההצעה, וועדת הסמל והדגל סיימה את תפקידה.

ז' באדר

ז' באדר הוא היום השביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת צו.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מיקוש משאית חברי רמת הכובש

מיקוש משאית חברי רמת הכובש התרחש ב-4 באוגוסט 1938, במהלך ימי המרד הערבי הגדול. משאית שהובילה פועלים מבין חברי הקיבוץ עלתה על מוקש ועקב כך נהרגו שמונה מיושביה.

רמת הכובש שליד כפר סבא עלתה על הקרקע ב-1932. מראשית המרד הערבי הגדול ב-1936 עמד היישוב בפני התקפות רבות מצד הכפרים הערביים השכנים לה ולמעשה הותקף במהלכו יותר מכל יישוב יהודי אחר בארץ ישראל. בין אפריל לאוקטובר 1936 הותקף הקיבוץ 32 פעמים. במהלך החודש שלפני המיקוש נהרגו בפעולות איבה ארבעה מחברי הקיבוץ. היישוב הפך לסמל של עמידת ההתיישבות היהודית בפני המרד.

ביום חמישי, 4 באוגוסט 1938, בשעה 16:00 אספה משאית 17 פועלים, רובם חברי הקיבוץ, שעבדו בפרדסים שבקרבתו. המשאית נסעה חזרה אל היישוב. מטעמי זהירות נסעה המשאית לא בכביש שליד הכפר מיסכה, הקרוב למשק, אלא בכביש אחר. לפניה נסע טנדר ובו חמישה נוטרים, שחלקם הלכו ברגל לצידו. הנוטרים לא הבחינו בדבר מה חשוד, אך אחד מגלגליה האחוריים של המשאית פגע במוקש שהוטמן בדרך על ידי כנופיה ערבית והוא התפוצץ.

מכוח ההתפוצצות הועפה המשאית באוויר והתפרקה, ורוב יושביה נפגעו. ששה נהרגו במקום ושבעה נפצעו.

קול ההתפוצצות נשמע היטב בקיבוץ ובכפר סבא. שוטרים, נוטרים ורופאים הגיעו למקום הפיגוע ומצאו את הנפגעים פזורים על פני שטח נרחב. הפצועים הועברו לבית החולים בילינסון. אחד מהם מת מפצעיו בלילה ושני מת למחרת.

בין ההרוגים היו ששה גברים ושתי נשים, בגילאי 23 עד 31. שבעה מהם היו חברי הקיבוץ והשמיני תושב שכונת אליעזר שליד כפר סבא.

הידיעה על האסון חוללה אבל כבד בקיבוץ וביישוב היהודי בארץ.

גופות ההרוגים הובאו לבית התרבות בקיבוץ. למחרת, יום שישי, הוכנסו לתוך ארונות קבורה ונערכה להם הלוויה המונית בהשתתפות חברי הקיבוץ ואורחים רבים שהגיעו אליו. אהרן ציזלינג ספד לחללים.

הקיבוץ פרסם לזכר הקורבנות את החוברת "לזכר השמונה".

מנהלת העם

מִנְהלת העם הייתה הקבינט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה לנהל את ענייני היישוב והמלחמה.

מנהלת העם הוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני ב־12 באפריל 1948 לקראת הכרזת המדינה, לשם ניהול ענייני היישוב וניהול המערכה הצבאית, בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות שהתחוללה באותה עת. במנהלת העם היו 13 חברים והם: דוד בן-גוריון - היושב ראש, משה שרת (אז שרתוק), אליעזר קפלן, דוד רמז, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים, מרדכי בנטוב, אהרן ציזלינג, הרב יהודה לייב מימון (אז פישמן), פנחס רוזן (אז פליכס רוזנבליט), משה שפירא, בכור-שלום שטרית, הרב יצחק מאיר לוין.

חברי מנהלת העם נבחרו מבין חברי מועצת העם בת 37 החברים שהוקמה באותו מועד לשמש כפרלמנט עד להקמת המדינה. בניגוד למועצת העם, במנהלת העם לא היו נציגים קומוניסטים או רוויזיוניסטים (עיקרון שיישומו נקרא בהמשך בלי חרות ומק"י).

הישיבה הראשונה של מנהלת העם התקיימה ב-18 באפריל 1948 בבית קק"ל בתל אביב, שם התקיימו כל ישיבות המועצה עד ה-14 במאי 1948, יום תום המנדט הבריטי. בישיבה השנייה שהתקיימה ב-26 באפריל 1948 הוחלט על חלוקת התיקים. תיקי המפתח היו: שר הביטחון - דוד בן-גוריון (בנוסף לתפקידו כיושב ראש), שר החוץ - משה שרת, שר הכספים - אליעזר קפלן.

ב-12 במאי 1948, באחד הכינוסים האחרונים של מנהלת העם בבית קק"ל, דנו בהצעתו של מזכיר המדינה האמריקאי, הגנרל ג'ורג' מרשל (שהוועד הערבי העליון דחה אותה כבר), בה הפציר בהנהגת היישוב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהכריז על הפוגה של 3 חודשים במלחמה, לאור אזהרתו כי אם תוכרז המדינה יתקפו אותה צבאות ערב ויכריעו אותה בשל חולשת צבאות היישוב היהודי למול הצבאות הסדירים של מדינות ערב, וכן כי המצב עלול להוביל למלחמה כלל-אזורית. לבסוף נתקבלה ההכרעה על הכרזת המדינה, שתיקרא בשם "ישראל", במועד שנקבע, עם תום המנדט הבריטי ב־14 במאי. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הדיונים. לפי תיאור אחד, שמקורו בספרו של זאב שרף מזכיר הממשלה הזמנית, ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול. לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר - האם לקבוע מראש את גבולותיה על פי גבולות החלוקה וכי כול הנוכחים הסכימו על ההכרזה.

הוחלט אף לדחות את הצעת ההפוגה ולהימנע מלהכריז על גבולותיה של המדינה.

יום לפני הכרזת המדינה שלחה מנהלת העם הזמנות סודיות למוזמנים, בהן הם נתבקשו להגיע ביום שישי, 14 במאי 1948 בשעה 15:30 למוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, לשם קיום טקס הכרזת העצמאות.

במגילת העצמאות שקרא דוד בן-גוריון בטקס, שהייתה מגילת היסוד של מדינת ישראל, הוכרז בין היתר כי מנהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה ומועצת העם הופכת להיות למועצת המדינה הזמנית, המוסד המחוקק של המדינה.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

שרי החקלאות בממשלות ישראל
אהרן ציזלינג • דב יוסףפנחס לבוןלוי אשכולפרץ נפתליקדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיררפאל איתןיצחק שמיריעקב צוראהוד ברקחיים אורוןאהוד ברקשלום שמחוןציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםאורית נוקדיאיר שמיראורי אריאל סמל מדינת ישראל
חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקס • אהרן ציזלינג • משה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.