אהרן מגד


שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר

פרמטרים ריקים [ הוצאות ספרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אהרן מגד
אהרון מגד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
עיסוק סופר ומחזאי
לאום ישראלי
קבר הסופר אהרון מגד בבית הקברות כנרת. צילום אלי אלון
קברו של הסופר אהרון מגד בבית הקברות כנרת
Aharon Megged memorial plaque
לוחית זיכרון לאהרון מגד

אהרן מגד (10 באוגוסט 1920, כ"ח באב ה'תר"פ23 במרץ 2016, י"ג באדר ב' ה'תשע"ו) היה סופר ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל בספרות (2003).

תולדות חייו

בקו ובכתב 001
תפאורה להצגה "חנה סנש" בתיאטרון הבימה, 1958 (תפאורה מאת אריה נבון)

נולד בשם אהרן גרינברג בוולוצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, בגיל שש. הוא גדל במושבה רעננה, שם ניהל אביו את בית הספר. אחר כך למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. כשסיים את לימודיו בגימנסיה עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, והיה חבר קיבוץ שדות ים בשנים 19381950.

בשנת 1940 עבר עם הקיבוץ למקומו הנוכחי, דרומית לקיסריה העתיקה. את סיפורו הראשון, "מטען של שוורים", כתב בשנת 1943. לאחר מכן שהה בארצות הברית בשליחות, ושב לישראל בשנת 1948 עם קום המדינה. בשנת 1950 כתב את ספרו הראשון, "רוח ימים". באותה שנה עזב את שדות ים ועבר לגור בתל אביב. נמנה עם מייסדי השבועון "משא" עם קבוצה של חברים-סופרים, וערך אותו במשך 15 שנה. עבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". בין השנים 19681971 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.

בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק", המבוססת על הרומן פרי עטו "חדווה ואני". ב-1977 וב-1978 היה סופר-אורח ב"מרכז ללימודים עבריים" שליד אוניברסיטת אוקספורד. פעמים אחדות יצא למסע הרצאות בארצות הברית, והיה סופר-אורח גם באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.

מגד פרסם יותר מ-30 ספרים במהלך חייו. מחזותיו הוצגו ב"הבימה", ב"האוהל" ובתיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו באנגליה, בארצות הברית (בתרגום של רוברט וייטהיל-בשן), בארגנטינה, בצרפת ובשפות נוספות (למשל, לרוסית בתרגום של אברהם יהושע אלינסון).

היה נשוי לסופרת אידה צורית, ובניהם הם הסופר איל מגד ועמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אחיו הצעיר מתי מגד היה סופר וחוקר ספרות.

נקבר בבית הקברות כנרת.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב רופין 26.

הוקרה ופרסים

ב-1974 זכה בפרס ביאליק, על ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים". זכה בפרסים רבים נוספים, בהם פרס ברנר, פרס אוסישקין ופרס עגנון ושלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 2003 הוענק לו פרס ישראל בספרות. ב-2013 היה בין מקבלי אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

מספריו

סיפורת

  • רוח ימים (1950), סיפורים
  • חדווה ואני (1954)
  • ישראל חברים (1955), סיפורים
  • מקרה הכסיל (1960)
  • הבריחה (1962)
  • החי על המת (1965)
  • היום השני (1965), סיפורים
  • החיים הקצרים (1972)
  • על עצים ואבנים (1973)
  • מחברות אביתר (1973)
  • חצות היום (1973), סיפורים
  • על עצים ואבנים (1974)
  • העטלף (1976)
  • היינץ ובנו והרוח הרעה (1977)
  • עשהאל (1979)
  • מסע באב (1980)
  • הגמל המעופף ודבשת הזהב (1982)
  • מעשה מגונה (1987), סיפורים
  • פויגלמן (1987)
  • מבחר סיפורים (1989)
  • יום האור של ענת (1992)
  • געגועים לאולגה (1994)
  • עוול (1995)
  • דודאים מן הארץ הקדושה (1998)
  • פרספונה זוכרת (2000)
  • עד הערב (2001)
  • נקמת יותם (2003)
  • ירחי הדבש של פרופסור לונץ (2005)
  • זבובים (2008)
  • עשרת הימים הנוראים (2010)
  • קברות התאווה (2013)

ספרי עיון ומסות

  • מסע הילדים אל הארץ המובטחת (1984)
  • אזור הרעש (1985)
  • שולחן הכתיבה (1988)
  • ארץ אבנים (2011)

ספרי ילדים

  • אל הילדים בתימן (1946)
  • אהבת נעורים (1980)
  • נדב ואימו (1988)

מחזות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

בעקבות מותו:

הקודם:
אברהם רגלסון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אברהם קריב

1973
הבא:
ישראל כהן
23 במרץ

23 במרץ הוא היום ה-82 בשנה (83 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 283 ימים.

אחוזת בית (הוצאה לאור)

אחוזת בית היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 2004 על ידי העורכת שרי גוטמן. ההוצאה עוסקת בסוגות שונות, בהן ספרות מקור, ספרות מתורגמת ושירה, וכן ספרי עיון והגות ואף ספרי מתכונים.

בסוף שנת 2003 פרשה שרי גוטמן מתפקידה כעורכת הראשית של הוצאת "כנרת-זמורה-ביתן" והקימה את ההוצאה. בשנת 2009 הצטרפה אליה דנה אולמרט. בשנת 2010 הודיעה ההוצאה כי תשתף פעולה עם הוצאת ידיעות אחרונות בענייני שיווק ולוגיסטיקה.

בין הסופרים שפירסמו את ספריהם בהוצאה זו נכללים אהרן מגד, דבורה עומר, אמנון דנקנר, איל חלפון, גיל הראבן, שמעון אדף, אנה איסאקובה, סיון בסקין ודורי מנור.

ההוצאה פרסמה תרגומים לספרים של צ'ארלס דיקנס, לואיג'י פירנדלו, ז'ול ורן, מרינה צבטייבה, מריו ורגס יוסה, יואכים פסט, ג'ון סטיינבק, מרג'אן סטראפי, ויקאס סווארופ, ריצ'רד ייטס, מירנדה ג'ולי, סבסטיאן בארי, מרטין איימיס, כריסטיאן קראכט, גרהם סימסיון, פרנסואז סאגאן וסרגיי דובלטוב.

בשנת 2011 יצאו לאור שלושת הספרים הראשונים בסדרה "לקרוא את" בעריכת אריאל הירשפלד, המנתחת את כתיבתם הייחודית של סופרים עבריים. שלושת הספרים הראשונים בסדרה עוסקים בש"י עגנון, אורלי קסטל-בלום ודן צלקה.

לצד הספרים, הוציאה "אחוזת בית" בשנים 2014-2005 את כתב העת הספרותי "הו!".

אחוזת דג'אני

אחוזת דג'אני הוא רומן היסטורי בדיוני מאת אלון חילו, שיצא לאור בתחילת 2008 בהוצאת ידיעות ספרים. הרקע לרומן הוא ארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה בימי העלייה הראשונה. אף שגיבור הספר, האגרונום היהודי חיים מרגליות קלווריסקי הוא דמות היסטורית אמיתית, הרי שעלילת הספר בדיונית, ואינה מבוססת על כל מקור היסטורי או מחקרי הקשור בו. גיבור נוסף בספר הוא הילד הערבי צאלח דג'אני. פרקי הספר מסופרים לסירוגין מפיהם, בצורה של קטעי יומנים.

לדברי המחבר, זהו "ספר פוליטי במובן זה שהוא נוגע בנושאים פוליטיים בוערים, כמו הסכסוך היהודי-פלסטיני, זכות השיבה הפלסטינית ועברה המוסלמי של תל אביב. הספר נוגע גם בשאלת ההכחשה וההדחקה של האחוזות והכפרים הפלסטיניים בלב לבה של הישות הציונית היהודית-חילונית, בטריטוריה הקטנה בין נחל איילון (ואדי מוסררא בפי הפלסטינים) לבין הים התיכון, בין יפו (יאפא בפי הערבים) לנחל הירקון (נהר אלעוג'א אצל הערבים)."כדברי מחברו, הספר "נוגע בנושאים פוליטיים בוערים, כמו הסכסוך היהודי-פלסטיני". לפיכך אין פלא שהספר זכה לא רק לביקורת ספרותית, אלא גם לביקורת פוליטית, ויש שראו בו רומן אנטי-ציוני.

אידה צורית

אידה צורית מגד (נולדה ב-30 בינואר 1926) היא סופרת, מסאית, מחזאית ומשוררת ישראלית.

איי לייק מייק

"אַיי לייק מייק" הוא מחזה מאת אהרן מגד שהפך לסרט ולמחזמר מצליח.

המחזה בבימויו של ישראל בקר הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה ב-20 בספטמבר 1956.בשנת 1960 הופק סרט על בסיס המחזה, בבימויו של פיטר פריי ובהשתתפות גדעון זינגר, גאולה נוני, בתיה לנצט, זאב ברלינסקי, אילנה רובינא, אבנר חזקיהו וחיים טופול.

בשנת 1968 הוחלט להעלותו כמחזמר בתיאטרון גיורא גודיק בבימויו של יואל זילברג, ובו שיחקו בין היתר ליאור ייני, דליה פרידלנד, יגאל בשן, מוטי גלעדי, שלומית אהרון, טניה פרס ושולה חן. המחזמר זכה להצלחת ענק. גם הפזמונים מתוכו, למילותיו של חיים חפר וללחנים של דובי זלצר, הצליחו מאוד, בייחוד השירים "מה צריך בסך הכול בנאדם" ו"לחיי העם הזה". שירי המחזמר הוצאו באותה שנה על גבי תקליט (וכעבור מספר שנים גם על גבי דיסק).

עלילת המחזה עוסקת באם שאפתנית ששומעת על בחור יהודי-אמריקאי צעיר, בן למשפחה עשירה בשם מייק, המבקר בישראל כתייר. היא מנסה לשדך אותו לבתה תמרה, על מנת שהמשפחה תוכל לנסוע יחד איתם לארצות הברית. בתמרה מאוהב גם קיבוצניק עני. המשפחה נכנסת לסחרור לקראת הפגישה עם מייק, אך הוא מצדו נקשר לישראל ורוצה להיות חקלאי בנגב.

המחזה הוא סאטירה על "החלום האמריקאי" של ישראלים רבים, ועל הערצת הכסף והמעמד שבאים לפעמים על חשבון אהבת אמת. שמו מזכיר את סיסמת הבחירות "איי לייק אייק" ("I like Ike)" של דווייט אייזנהאואר.

המחזמר הועלה שוב בשנת 2016 על ידי תלמידי בית צבי.

אלי הירש

אלי הירש (נולד ב-8 באוקטובר 1962 בפתח תקווה) הוא משורר, עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ה.

הדאר

הדֹאר היה עיתון עברי שיצא לאור בארצות הברית בין השנים 1921 ל-2005 בחסות ההסתדרות העברית באמריקה.

העיתון נוסד בשנת 1921 כעיתון יומי, ולאחר שנה החל לפעול כשבועון. בשנות התשעים החל לצאת פעם בשבועיים ואחר כך כירחון ולבסוף כרבעון, בשיתוף עם ההיברו קולג' בבוסטון. בשנת 2005 נסגר עקב קשיים כלכליים.

עורכו הראשון היה מרדכי ליפסון, עם מערכת קולקטיבית (שמעון ברנשטיין, יום-טוב הלמן מנחם ריבולוב). משנת 1923 ועד מותו ב-1953 ערך את העיתון מנחם ריבולוב; בין השנים 1953–1958 משה מייזלש-עמישי; בשנת 1958–1959 חיים ליף, כעורך זמני; בין השנים 1959–1969 משה ינון; בין השנים 1970–1985 היה העורך יצחק עברי; אחריו, משנת 1985, העורך היה שלמה שמיר, עם העורכת הספרותית יעל פלדמן.

בשנת 2002 התמנה לעורך פרופ' לב חקק והוא ערך את "הדאר" עד סגירתו. כתב העת הפך לרבעון במתכונת חדשה וביריעה רחבה. הגיליונות היו חדשים בצורתם ובתוכנם והם כללו פרוזה, שירה, מחקרים בספרות עברית, לשון, אומנות יהודית, חינוך, מאמרים על הקהילה היהודית באמריקה, על העולם היהודי ועל ישראל, עולם המקרא, ביקורת ספרים, הזיכרון היהודי, עדות ישראל. בגליונות אלה השתתפו יוצרים חשובים מאמריקה ומישראל. בין המשתתפים מישראל היו א.ב. יהושע, משה שמיר, אהרן מגד, יצחק בן-נר, שמואל ורסס, אביב עקרוני, צבי צמרת, אמנון לורד, נורית גוברין וגרשון שקד.

לאחר סגירת "הדאר" החל לב חקק משנת 2006 והלאה לערוך את "הדור: השנתון העברי של אמריקה", המופיע כל שנה כספר ובו משתתפים יוצרים וחוקרים חשובים מישראל ומאמריקה.

ההיסטוריונים החדשים

"ההיסטוריונים החדשים" הוא כינוי למספר היסטוריונים ישראלים, מחברי היסטוריוגרפיה של תולדות היישוב במאה ה-20, שעבודתם עוסקת בסוגיות הציונות והסכסוך היהודי ערבי, חלקן מנקודת מבט פוסט-ציונית, וכולן ביקורתיות כלפי ישראל ומלוות בהצעות ערעור על מוסכמות בהיסטוריוגרפיה ובציבוריות בישראל.

הוצאת טובי

הוצאת הספרים "טובי" (באנגלית: The Toby Press) מוציאה לאור סיפורת בשפה האנגלית משנת 1999, והוציאה לאור סיפורת וספרי עיון בשפה העברית בין השנים 2007 ל-2010. בראש ההוצאה עומד בעליה, מת'יו מילר, בעליה של הוצאת קורן ירושלים.

חדוה ואני

חדוה ואני: ופרשת קורותינו בעיר תל-אביב הוא ספרו השני של אהרן מגד, שפורסם בשנת תשי"ד–1953 בהוצאת הקיבוץ המאוחד (ספרית ילקוט) וועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה. הספר זיכה את מגד בפרס אוסישקין.

העלילה סטירית ומתארת זוג, חדוה ושלומיק, אשר עובר מן הקיבוץ לעיר. בעלילה, מגד מקביל בין חיי הקיבוץ האידיאליסטיים והשקטים לבין העיר, המוצגת כמסואבת. חדוה מוצגת כבעלת מוטיבציה רבה מאוד להצליח בעיר, בכל מחיר, בעוד ששלומיק מעוניין לשוב לקיבוץ (אליו הזוג שב). בראיון שהעניק מגד בספטמבר 2008 למוסף "שבעה לילות" של ידיעות אחרונות אמר מגד כי הוא מתחרט על כתיבת "חדוה ואני":

"יש ספרים שאני מתחרט שכתבתי. למשל 'חדוה ואני‭,'‬ למרות שהוא הצליח מאוד והפך למחזה ולסדרת טלוויזיה. השפה הזאת שבה הוא נכתב, זה יותר מדי. קצת שלום עליכם, קצת מנדלי מוכר ספרים, קצת הזז ואחרים – זה לא בדיוק אני"עיבודו הנודע ביותר של הספר הוא לסדרת הטלוויזיה החלוצית "חדווה ושלומיק" ב-1971. השינויים הרבים שנעשו לסיפור הבסיס הובילו את מגד לבקש לשנות את שם הסדרה. הספר אף עובד למחזה (אשר הוצג בתיאטרון הבימה ב-1954, בבימוי ישראל בקר). במאמר "דמות האישה במחזות ישראלים" מנתחים משה צימרמן ואורית מס את אופן הצגת הנשים במחזה:

"חדווה היא האנוכיות בהתגלמותה, ההפך הגמור משלומיק, הקיבוצניק הטיפוסי, זה שחושב תמיד על טובת הכלל ורואה בחברה העירונית רק את המסואב. שלומיק נגרר לעיר אחרי חדווה, ושם היא השלטת. רק לקראת סוף המחזה רואים מי הוא הגבר. {[...]} בסופו של המחזה היא מטיחה בשלומיק דברים, שבהקשר אחר היו יכולים להישמע פחות קטנוניים: "האם חטא כל-כך גדול הוא לרצות ליהנות קצת מהחיים ומן הדברים הפעוטים? כן, כלום לא אהבת בעיר הזאת, לא את הבית ולא את הרחוב, לא את החול ולא את החג...". היא אינה מעלה, את הטענה העיקרית כלפיו, מדוע הוא לא נתן להם כל הזדמנות לבנות לעצמם חיים חדשים בעיר. הדברים בכלל אינם באים לכדי דיון."

למרחב

למרחב היה ביטאונה של מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ויצא לאור בין השנים 1954 עד 1971. עורכי העיתון היו ישראל אבן נור, משה כרמל, אברהם תרשיש ודוד פדהצור אך הרוח החיה, קובע הקו האידאולוגי וכותב רוב המאמרים הפרוגרמטיים בעיתון היה ישראל גלילי.

מגד

מגד הוא שם משפחה עברי, שפירושו "ממתק".

מגד, (مجد, Majd ,Maĝd, מג'ד) שם ערבי, שפירושו "תהילה", "הדר", "יופי" או "הלל". השם ניתן גם לבנים וגם לבנות.

האם התכוונתם ל...

מכון גנזים

מכון "גְּנָזִים" (או ארכיון גנזים) ע"ש אשר ברש הוא המוסד המרכזי בישראל לשימור יצירתם של הסופרים העבריים. מכון ביו-ביבליוגרפי לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה - אגודת הסופרים במדינת ישראל.

ספרות

סִפְרוּת היא שם כולל ליצירות אמנות המובעות באמצעות מילים כתובות. הגדרה מצמצמת יותר קובעת שמדובר ביצירות אמנותיות המובעות בכתב, שלא כמו המוזיקה או הציור שבהן היצירה מובעת באמצעות צליל או צבע. יצירת ספרות בהכרח מייצגת מציאות, בניגוד לאמנויות מופשטות. כמו כן, ביצירת הספרות קיים תמיד מספר המוסר את הדברים, מה שלא קיים באמנויות האחרות. ביצירה ספרותית ישנן דמויות ספרותיות שהן פרי המצאתו של הסופר, כמו בסיפור עם (אגדה), במשל או שהן מציאותיות וקיימות, כמו בביוגרפיה או ביומן. ההגדרה המצמצמת לספרות היא למעשה הגדרתה של ספרות יפה.

ספרות נכתבת בכל השפות, והיא מאפיין תרבותי שקיים ברוב ארצות העולם מאז המצאת הכתב. יש הסבורים כי גם התנ"ך, למשל, הוא יצירה ספרותית.

ספרות ישראלית

ספרות ישראלית היא הספרות שנוצרה במדינת ישראל. הספרות הישראלית נכתבה בעיקר בעברית, אך גם ביידיש, בלדינו, בערבית, ברוסית, ברומנית, באנגלית ועוד.

ההיסטוריה של הספרות הישראלית מעניינת גם משום היותה תוצר של תחיית השפה העברית כשפה מדוברת בעת המודרנית.

הספרות העברית בישראל הייתה המשך ישיר של הספרות העברית שנכתבה בארץ ישראל לפני הקמת המדינה ושל הספרות העברית שנכתבה בתפוצות ישראל ובמיוחד באותן קהילות יהודיות שבניהן עלו לישראל, חלקם או מרביתם. גלי העלייה הגדולים של ראשית המדינה הביאו לישראל ציבור גדול שלא דיבר עברית לפני כן, אך כדי להסתגל לחיים במדינת ישראל, נאלץ ללמוד עברית. מערכת החינוך הישראלית, שפעלה בעברית, האולפנים וכור ההיתוך של צה"ל, הרחיבה בהתמדה את מעגל דוברי וקוראי העברית ובכך יצרו את קהל הקוראים הפוטנציאלי עבור הספרות העברית.

ספריה לעם

ספריה לעם היא סדרת סיפורת של הוצאת עם עובד, שבמסגרתה יוצאים לאור כ-12 ספרים בעברית בשנה, מהם ספרי מקור ומהם תרגום. הסדרה החלה לצאת לאור באפריל 1955, אותחלה ומוספרה מחדש ב-1958, ומאז היא זוכה להצלחה רבה. בנוסף למכירת ספרי הסדרה בחנויות הספרים, לסדרה יש מפעל מנויים, שבמסגרתו מפרסמת ההוצאה בתחילת כל שנה את הספרים העומדים לצאת לאור בשנה זו, ומאפשרת למנויים להתחייב מראש על רכישת ספרים מתוך הסדרה, בהנחה גדולה.

עם הסופרים העבריים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים יהושע קנז, אהרן מגד, חנוך ברטוב, עמוס עוז, נתן שחם, סמי מיכאל, אלי עמיר, חיים באר ומאיר שלו.

עם הסופרים המתורגמים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים גרהם גרין, ברנרד מלמוד, אונורה דה בלזק, גבריאל גארסיה מארקס, ג'ון מקסוול קוטזי, פול אוסטר, אנטוניו מוניוס מולינה, איאן מקיואן, ז'ורז' סימנון, מייקל שייבון ורוברטו בולניו.

העורכים הנוכחיים (2017) של "ספריה לעם" הם משה רון, יובל שמעוני, דבורה נגבי ומאיה פלדמן. בעבר ערכו את הסדרה אליהו דוד שפיר, ירוחם לוריא, אברהם יבין, אמציה פורת, אילנה המרמן, נילי מירסקי, תרזה בירון-פריד ועוד.

ספרי הסדרה הם בפורמט של ספר כיס (אך על נייר באיכות גבוהה מהמקובל בספרי כיס). אחדים מספרי הסדרה יצאו לאור גם בפורמט גדול יותר, שבו האותיות גדולות יותר, לנוחות קוראים כבדי ראייה.

אחדים מספרי הסדרה, ובהם אנה קארנינה, יצאו לאור בשיתוף עם המפעל לתרגום ספרי מופת.

פרס אוסישקין

פרס אוסישקין הוא פרס ספרותי שניתן בעבר על ידי הקרן הקיימת לישראל.

פרס היצירה לסופרים עבריים

פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול (ידוע גם כפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים או פרס היצירה לסופרים ומשוררים) מוענק מדי שנה (למעט שנת 1978) מאז 1969 לסופרים בשפה העברית.

קריית וולפסון

קריית וולפסון היא שכונה של מגדלי מגורים וקוטג'ים מדורגים בירושלים, בשולי השכונות שערי חסד ורחביה. השכונה קרויה על שם איש העסקים והנדבן היהודי-בריטי יצחק וולפסון, שנמנה עם יזמיה. בתי השכונה משקיפים על עמק המצלבה, גן סאקר וגבעת רם. היא מוכרת כשכונת יוקרה לאוכלוסייה אמידה, ורבים מתושביה עולים מארצות הרווחה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.