אהרן ילינק

הרב אהרן (אדולף) ילינקיידיש: יעללינעק ולעיתים יעלליניק; גרמנית: Adolf Jellinek;‏ 26 ביוני 182129 בדצמבר 1893/ כ בטבת ה'תרנ"ד[1]), בן יצחק יהודה, היה מלומד יהודי-מורבי, מראשי חכמת ישראל. כיהן כדרשן ליברלי בווינה. ערך את קובצי המדרשים והקבלה "בית המדרש" המאגדים למעלה ממאה מדרשים.

אהרן ילינק
Adolph Jellinek (1503618).II
Adolf jellinek 1860
אהרן ילינק ב-1860

חייו

אהרן ילינק נולד בעיירה דרסלביצה שבמורביה לאביו יצחק יהודה. כנער למד בישיבה ובמקביל למד לבדו לימודי חול ושפות. בשנת 1838 עבר לפראג והיה תלמידו של שלמה יהודה ליב רפפורט (שי"ר), שבהשפעתו נפתח ללימודי חכמת ישראל. בשנת 1842 עבר ללייפציג, בה חי ופעל עד 1856. בלייפציג למד פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטה ומשנת 1850 הוא נזכר בכתבים שונים בקביעות כדוקטור. בשנותיו בלייפציג החל לדרוש בבית כנסת שהיה תחת פיקוחו של הרב המחוזי זכריה פרנקל[2] ועד מהרה התפרסם כדרשן ונואם פופולרי וכמטיף הן בענייני דת והן בענייני השעה. בשנת 1856 עבר לווינה והפך לרב-מטיף בבית הכנסת טמפלגאסה. על אף שבשנת 1892 קיבל את התואר "רב ראשי" לא קרא לעצמו מעולם "רב" אלא "מטיף" (Prediger). ב-1862 ייסד בווינה את בית המדרש לרבנים (Theologische Israelitische Lehranstalt). מוסד זה היה אמור לעמוד בתווך בין עולם הישיבות לבתי המדרש המודרניים לרבנים של התנועה הרפורמית.

נפטר בערב שבת, כ בטבת ה'תרנ"ד, ונקבר ביום ראשון, כ"ב בטבת, בחלקה היהודית הישנה, שבבית הקברות המרכזי בווינה[3].

אהרן ילינק הוא סבה של מרסדס ילינק, שעל שמה נקראת המכונית הגרמנית המפורסמת מרצדס.

דעות והשקפות

אחת ממטרות חייו של ילינק הייתה לאחד את הקהילות היהודיות ברוח של השלמה ומתינות. הוא התנגד הן לרפורמים והן לאורתודוקסיה הנוקשה. לפיכך, ניסה לשלב בדרשותיו את רוח היהדות כפי שהבין אותה עם עיקרי הנאורות וגאווה דתית שהתבססה על ידע רב ויכולת רטורית. הוא ראה ביהדות גורם מוסרי בעולם שנושא את העקרונות הנעלים של שוויון, הומניזם וחירות האדם בהם האמין.

ילינק היה ליברלי יותר מקודמו בווינה, יצחק מנהיימר. הוא לא התנגד לשימוש בעוגב לליווי התפילות, לא קרא את הנוסח הארמי של הכתובה בטקסי קידושין ולא תבע קיום טקסי חליצה. הוא אישר גיור בלי טבילה במקווה. במקביל, ההיסטוריון מיכאל מאיר תיאר אותו כרחוק מהאידיאלים הרפורמיים.[4] ב-1846 סירב להזמנתו של אברהם גייגר להשתתף בוועידת ברסלאו, והזהיר את צבי הירש פאסל השמרן שחכך בדעתו בנידון כי "רק רדיקלים הרסניים" יתכנסו שם ושאם פאסל יגיע, הוא יהיה לבדו מבין אלה שלא יחזיקו בהלך מחשבה כזה.[5] ילינק היה מקורב לזכריה פרנקל והושפע ממנו רבות; בכהונתו בווינה המשיך בקו השמרני מאוד שהתווה מנהיימר, אף כי היה ליברלי יותר ממנו.[6]

ב-1871, כשהציעו גורמים בקהילה למחוק את התפילות הקוראות לחידוש עבודת הקורבנות ולקיבוץ גלויות על ידי המשיח, התנגד לכך ילינק במתינות, בעוד הרב הממונה משה גידמן עמד בראש האופוזיציה הקיצונית ואיים להתפטר. ילינק היה ידוע כבלתי-קפדן מבחינה דתית וכנראה לא שמר מצוות באדיקות. בו זמנית, תקף את הרפורמים על כך שלא כיבדו את ציוויי התלמוד וראה בו חשיבות גדולה. הוא עצמו התנגד לשימוש בתוויות זרמיות כ"רפורמי" ו"אורתודוקסי".[2] השמרנים בעיר, הן האורתודוקסים ממש והן גידמן, היו מצויים בחיכוך מתמיד עמו. ב-1868 ערך חופה לאישה שגוירה על ידי גייגר ולא טבלה במקווה, שהרבנים עזריאל הילדסהיימר וגידמן סירבו להשיאה.[7]

עמדותיו הנחרצות ותפקידו המרכזי כדרשן המפורסם ביותר במרכז אירופה הביאו אותו ללחום מספר מלחמות. בפברואר 1848 חבר לאחיו, הסטודנט הרמן ילינק בתמיכה במהפכת אביב העמים ואף האיץ בכל היהודים הצעירים להצטרף למהפכה כציווי דתי להגן על החירות. הרמן ילינק הוצא להורג בספטמבר אותה שנה ואהרן ילינק נאלץ למתן את דרשותיו.[8] בשנות ה-80 של המאה ה-19 נלחם כנגד עליית האנטישמיות ונגד ההתקפות המרות של האנטישמים נגד התלמוד.

הוא האמין כי על היהודים לחיות כמיעוט בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית, להכיר את תרבותה ולהיות פתוחים אליה, תוך גאווה והכרה בערכם התרבותי והמוסרי, מבלי להתבולל בקרב הרוב אך גם מבלי להתבדל ולהסתגר מפניו. הוא היה מתנגד חריף לחיבת ציון ולציונות.

דרשותיו מקובצות במספר כרכים (בגרמנית).

פעילות אקדמית וספרותית

ליקוט מדרשים

ילינק היה אספן של כתבי יד עבריים, בייחוד מדרשים וספרי סוד קדומים. בתמיכת והמרצת מורו, יום טוב ליפמן צונץ, החל להדפיס ולהוציא מדרשים קטנים, ספרים חיצוניים ומאמרים קבליים קדומים ונדירים בקונטרסים. עבור רוב הכתבים הייתה זו הוצאתם הראשונה בדפוס. בשנות ה-50 של המאה ה-19 אוגדו הקונטרסים לשישה קבצים (כל אחד מהם נקרא "חדר") תחת השם "בית המדרש".

תלמידו המובהק אייזיק הירש וייס, המשיך בהוצאת קובצי מדרשים בגליונות כתב עת שנקרא אף הוא "בית המדרש".

חקר הקבלה

ילינק היה הראשון שחקר את הקבלה באופן מדעי. הוא ההדיר את הספר האפוקליפטי "ספר האות" של אברהם אבולעפיה, ושלל את הייחוס המקובל במחקר עד אז של ספר הזוהר לאבולעפיה[9]. אחד מחידושיו החשובים במחקר הקבלה היה השוואת הטקסט של ספר הזוהר עם טקסטים של משה די לאון, מקובל בן המאה ה-13. הוא לא היה הראשון להבחין בדמיון בין שני סוגי הטקסטים, אך היה הראשון שביסס את הדמיון באמצעות דוגמאות ותוך שימוש בבלשנות עברית וארמית[10]. כיום מייחס המחקר המודרני את כתיבת ספר הזוהר לדי לאון.

בנוסף, הוציא לאור מספר ספרים קבליים קדומים ב"גנזי חכמת הקבלה" (1853) ופרסם את מחקריו בספר Beiträge zur Geschichte d. Kabbala ("מחקרים לתולדות הקבלה" בגרמנית).

פילוסופיה יהודית

ילינק היה חוקר בתחום הפילוסופיה היהודית וההקשרים שלה הן עם מיסטיקה ותאולוגיה נוצרית (1853,Thomas von Aquino in d.jüdischen) והן ההקשרים בין הפילוסופיה היהודית למיסטיקה יהודית וקבלה (1854 ,Philosophie und Kabbala).

ביבליוגרפיה

אחת מתרומותיו הגדולות של ילינק למחקר הייתה פרסומם של עשרת ה"קונטרסים" (בשנים 18771884) שנעשו תוך ליקוט דייקני תוך עריכת מחקריו וההדרת כתבי היד העתיקים, אשר כוללים שמות חיבורים ואישים.

  • קונטרס המפרש - ביבליוגרפיה של מפרשי התלמוד
  • קונטרס המזכיר - שמות אנשים ומקומות הקשורים להלכות חתימת גט
  • קונטרס המגיד - ביבליוגרפיה של חיבורים על ספרות האגדה
  • קונטרס תרי"ג - ביבליוגרפיה של ספרות המצוות
  • קונטרס הרמב"ם - ביבליוגרפיה של חידושים ופירושים של ספר משנה תורה לרמב"ם
  • קונטרס הכללים - ביבליוגרפיה של חיבורים על כללי התלמוד
  • קונטרס ורמייזא וקהל וינה - שמות אנשים שנספו בגזירות תתנ"ו
  • קונטרס המפתח - ביבליוגרפיה של מפתחות ומראי-מקומות לתלמודים
  • קונטרס המקונן - ביבלוגרפיה של ספרי הזכרת נשמות של קהילות יהודיות אשכנזיות בימי הביניים
  • קונטרס המספיד - בביליוגרפיה של הספדים

קישורים חיצוניים

Adolf Jellinek grave, Vienna, 2016
קברו של אהרן ילינק בחלקה היהודית הישנה, בבית הקברות המרכזי בווינה

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ הכיתוב על מצבתו
  2. ^ 2.0 2.1 Robert S. Wistrich, Die Juden Wiens im Zeitalter Kaiser Franz Josephs, Böhlau Verlag, 1999. עמ' 95-97.
  3. ^ ע"פ הכיתוב על מצבתו, והוויקיפדיה בגרמנית
  4. ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ע' 222
  5. ^ Michael Miller, Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010. עמ' 89-90.
  6. ^ Jaacob Katz (editor), Toward Modernity: the European Jewish Model, Transaction Publishers, 1987. עמ' 53.
  7. ^ ויסטריך, עמ' 122.
  8. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 155, 172
  9. ^ מ. ישעיהו, מאמר כולל: ילינק אדולף (אהרן), בתוך: שמעון פדרבוש (עורך), חכמת-ישראל באירופה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ה. עמ' 395-396.
  10. ^ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א' עמוד 62. מחקרו של ילינק התפרסם בגרמנית: Moses ben Shem Tov de Leon und sein Verhältnis zum Sohar, Leipzig 1851
אהרן תאומים

רבי אהרן תאומים (~1630, ה'ש"צ בערך - נקבר ב-8 ביולי 1690, ב' באב ה'ת"ן) היה רב ומחבר ספרים אשכנזי. רבן של וורמס וקרקוב.

אליעזר בן נתן

רבי אליעזר בן נתן (נקרא גם רבי אליעזר הזקן או רבי אליעזר ממיינץ) (ד'תת"נ, 1090, לערך - ד'תתק"ל, 1170), היה מרבני תקופת הראשונים, ומבעלי התוספות הראשונים במגנצה (מיינץ) שבגרמניה.

ארזי הלבנון (קינה)

ארזי הלבנון היא קינה הנאמרת בתשעה באב בקהילות אשכנז המזרחי וחלק מקהילות אשכנז המערבי, ומתארת את מותם של עשרה הרוגי מלכות בזמן חורבן בית המקדש השני ואחריו. מחבר הקינה הוא רבי מאיר בן יחיאל בן המאה ה-13.

בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט

בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט (ברומנית: Templul Coral, "טמפלול כוראל") הוקם בבוקרשט, ברומניה, כבית כנסת רפורמיסטי מתון, על ידי קהילה שכללה מספר רב של יהודים אורתודוקסים וחילונים שבחרו להתפלל כפי מנהג אשכנז המערבי. בית הכנסת הכוראלי בבוקרשט הפך לבית הכנסת המרכזי של יהדות רומניה. נכון ל-2009, הרבנים המכהנים בו הם הרב הראשי של רומניה, מנחם הכהן, והרב סורין שלמה רוזן.

בית הכנסת "הכוראלי" נבנה לפי תכנונם של שני אדריכלים מווינה, אנדרלה ופרייוואלד. לפי דגם בית הכנסת טמפלגאסה בווינה שהוקם בשנים 1855–1858.

בית המדרש (קובצי מדרשים)

בית המדרש הוא שמם של קובצי מדרשים קטנים, ספרים חיצוניים ומאמרים קבליים בהם פורסמו למעלה ממאה מדרשים נדירים. הקבצים פורסמו בשני חלקים על ידי אהרון ילינק. תחילה יצאו לאור ארבעה "חדרים" (כרכים) ב-1853, בלייפציג ולאחר מכן, ב-1877 יצאו בווינה עוד שני "חדרים".

בנוסף יצא לאור כתב עת באותו שם על ידי אייזיק הירש וייס בארבעה גיליונות בין השנים תרכ"ה (1865) - תרכ"ח (1868).

ילינק, מייסדו של בית המדרש לרבנים בווינה, היה אספן כתבי יד עבריים מימי בית שני ועד ימי הביניים, וביניהם מדרשים קטנים רבים (רובם מדרשי אגדה). בהמרצת ובתמיכת מורו יום טוב ליפמן צונץ, החל לערוך את כתבי היד, לחקור אותם ולבסס מהם גרסאות על סמך מספר מקורות כהכנה להוצאתם בדפוס. בין המדרשים שהדפיס ילינק היו טקסטים מספרות ההיכלות, שזו הייתה הופעתם הראשונה בדפוס ובמהדורה ביקורתית. בתחילה הוציא קונטרסים נפרדים והחל מ-1853 קיבץ את המדרשים ל"חדרים", כל "חדר" הכיל מספר מדרשים בעלי זיקה משותפת. הקובץ "בית המדרש" הכיל שישה "חדרים" ומבוא בגרמנית. בראש החיבור נכתב:

בשנת 1865 החל תלמידו וידידו, אייזיק הירש וייס, להוציא בווינה כתב עת ובו מדרשים נוספים שהתקין ילינק לדפוס וכן "מאמרים שונים בענייני תורה וחכמה וספור קורות ישראל בזמן העבר וההווה."

הקבצים זכו להצלחה ונדפסו במספר מהדורות.

בית הקברות המרכזי בווינה

בית הקברות המרכזי בווינה (בגרמנית: Wiener Zentralfriedhof או Zentralfriedhof), הוא אחד מבתי הקברות הגדולים בעולם, והחשוב מבין 50 בתי הקברות שבווינה שבאוסטריה.

בית מדרש לרבנים

האם התכוונתם ל...

יוסף אבן צדיק

רבי יוסף אבן צדיק (נפטר בשנת 1149) היה דיין, משורר ופילוסוף יהודי בספרד בימי הביניים. הוא מחבר הספר "עולם הקטן" שבו שיטה נאו-אפלטונית ביסודה, המעורבת עם אריסטוטליות ותורות מועתזיליות.

יצחק דמן עכו

רבי יצחק בן שמואל דְּמִן עכו (ארץ ישראל שנים ה'י-ה'ק 1250–1340), נחשב לאחד מגדולי וחכמי העיר עכו בדורו. התפרסם בין היתר בזכות מחקר ההתחקות שלו על מקורותיו של ספר הזוהר, שהופץ לראשונה בזמנו על ידי רבי משה די ליאון, המתואר בספר יוחסין השלם. חיבר ספרים רבים, אך רובם הגדול לא נדפס.

מאיר איש-שלום

מאיר איש-שלום (פרידמן) (10 ביולי 1831 – 26 בנובמבר 1908, כ"ט בתמוז ה'תקצ"א – כ"ט בחשון ה'תרס"ט) היה מחשובי חוקרי היהדות, מוציא לאור של חיבורים תורניים בעריכה מדעית ומחבר פירושים לספרים שונים.

מביא לבית הדפוס

המביא לבית הדפוס (מלבה"ד) הוא מונח עברי לתפקיד שהגדרתו איננה מתוחמת ותלויה במקום ובתרבות אך ניתן לכנותו "מתווך בין העולם האינטלקטואלי לעולם המעש". תפקידי המביא לבית הדפוס התגבשו עם המצאת הדפוס עוד לפני שהוגדרו ותוחמו באופן מובהק תפקידי המוציא לאור, בעל בית הדפוס, העורך הספרותי והמגיה. באופן כללי, המביא לבית הדפוס יוזם הדפסת ספר ומכין אותו לדפוס על ידי ליקוט כתבי יד, בדיקתם מבחינה טכנית (שלמוּת, אפשרות טכנית להדפיסם), הגהה שלהם ומציאת מוציא לאור ובית דפוס שיסכימו להוצאתם. חשיבותם הייחודית של מביאים לבית הדפוס בספרות העברית נבעה מכך שחלק גדול מן הדפוס העברי התרכז בפרסום חוזר של טקסטים ישנים, לעיתים עם פירוש או תרגום או הוצאת מהדורות חדשות ואיכותיות יותר, מפעל שריכז מספר שותפים לעשייה והצריך יזם שיוציאם לפועל, יגייס תמיכה כספית ויתאם בין גורמים שונים. תחום פעילות נוסף של הבאה לבית הדפוס היה עריכת קבצים, בהם הודפסו יחדיו מספר חיבורים (בין שראו אור לפני כן בדפוס ובין שראו אור לראשונה), פעולה שהעניקה ממד של ליקוט ופרשנות משווה, בהציבה זה לצד זה טקסטים שונים. פעילות חשובה וייחודית נוספת הייתה הצלתם של כתבי יד על ידי הבאתם לדפוס בטרם יאבדו; גם לפעילות זו נופך של ברירה וקביעה מה יכחד ומה יישמר לעתיד.

ניתן לשייך את המביאים לבית הדפוס לשלוש קבוצות: אישים העוסקים בתחום מבחינה מקצועית ואידאולוגית ומומחים בעולם ההפקה, גיוס ההון וההוצאה לאור; אישים בעלי עניין בספר או במחבר מסוים, שאין בכוחו או ברצונו להוציא את ספרו לאור (או שאיננו עוד בין החיים), ופעילים בהוצאתו של ספר זה או מחבר זה בלבד ובני משפחה ויורשים של מחברים, הנוטלים אחריות על עיזבונם.

לעיתים הוסיף המביא לבית הדפוס הקדמה משלו לספר ובה תיאר את תולדות ההפקה, מאמציו להוציא את הספר והתנצלות אם נפלו שגיאות הגהה (בדומה ל"הסכמה" בראש ספרים תורניים). הקדמות אלה מספקות מידע רב לגבי תפקידיו המגוונים של המביא לבית הדפוס והיקף תרומתם של אישים מסוימים.

שימוש נוסף בהגדרה "מביא לבית הדפוס" מתקיים בכתבים פסאודואפיגרפיים (ספרים חדשים המיוחסים למחבר קדום) שבהם מסתתר המחבר האמיתי תחת הכינוי "מביא לבית הדפוס", ולעיתים אף מפרט כיצד התגלגלו לידיו כביכול מגילות עתיקות, שהוא רק מביאן לדפוס.

מדרש לקח טוב

מדרש לקח טוב, המכונה גם פסיקתא זוטרתא, הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות על פי מדרשי התלמוד: מכילתא, ספרא, ספרי ויתר המדרשים הקדומים. שמו של הקובץ נובע מכך שכל עניין הנדון בו פותח בתיבה "בטוב" או "בטובה".

המדרש חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11 (לפי אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא חי בשנת ד"א תת"ן בערך (1090) בימי רש"י ורבי יצחק אלפאסי).

הספר נדפס בשנת ה'ש"ו (1546).

מדרש תמורה

מדרש תמורה (או מדרש תמורות) הוא ספר מדרש קטן המיוחס לתנאים רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

המדרש נקרא "תמורה" בשל המוטו העובר בדרשותיו לכל אורכו, לפיו לכל דבר יש תמורה, כלומר: מצב הפכי המשלים את התמונה ויוצר הרמוניה (לדוגמה בחברה האנושית: עוני ועושר, יופי וכיעור), מלבד הקדוש ברוך הוא שלא תיתכן בו שניות כזו בשל עקרון אחדות השם.

המדרש נזכר לראשונה בספר בית הבחירה למאירי, בפתיחה למסכת אבות, והוא מוזכר גם אצל רבי אברהם אבולעפיה בשם ספר תמורה. הוא נדפס לראשונה בידי הרב חיד"א בסוף ספרו "שם הגדולים" ואחריו בידי רבי אברהם בן הגר"א. אהרן ילינק כלל אותו בספרו "בית המדרש" (חדר א' סימן ט'), אך הוא סבור שאין מקורו תנאי, אלא חובר במחצית הראשונה של המאה ה-13. לדעתו עמדו לפני המחבר "ספר הנפש" של גלינוס, וכתבי רבי אברהם אבן עזרא.

מוריץ ילינק

מוריץ (מור) ילינק (בהונגרית: Jellinek Mór;‏ 1823- 13 ביוני 1883) היה כלכלן הונגרי-יהודי, סיטונאי, נשיא בורסת הדגנים בבודפשט. מור ילינק הוא אביו של ארתור ילינק, שהיה עורך דין וחבר בית הנבחרים ההונגרי. הוא היה אחיו של הרב המלומד הוינאי אהרן ילינק.

מנחם בן חלבו

רבי מנחם בר חלבו (סביבות 1070-1080) היה ראשון פרשני המקרא הצרפתיים הידועים לנו. ר' מנחם חי ופעל בצפון צרפת במאה ה-11, ופירש כנראה את כל ספרי המקרא, בנוסף לפירושי פיוטים שחיבר. ייתכן שחיבר גם פירוש יחיד במינו על סדר עולם, שלא הגיע לידינו. את פירושי המקרא שלו קיבץ בספר הקרוי "פתרונים", ועל שמם נקרא בפי חכמי צרפת גם בשם "רבי מנחם קרא". תלמידו המובהק הוא רבי יוסף קרא, תלמידו-חבירו של רש"י.

מנחם די לונזאנו

רבי מנחם בן יהודה די לונזאנו (הרמד"ל), ~ ה'ש"י (1550) - לפני ה'שפ"ו (1626), רב, מקובל, משורר, חוקר המסורה ומהדיר ספרי מדרש, ומהעולים הקדמונים לארץ ישראל.

מרצדס-בנץ

מרצדס-בנץ (בגרמנית: Mercedes-Benz) היא חטיבה בתאגיד דיימלר AG העוסקת בייצור מכוניות יוקרה. בנוסף זהו סימן מסחרי רשום של דיימלר בו נעשה שימוש על ידי חטיבות אחרות בתאגיד המייצרות משאיות, אוטובוסים וכלי רכב מסחריים תחת שם המותג מרצדס-בנץ.

מקור השם בשנת 1926 לאחר שבוצע מיזוג חברות בין שתי יצרניות רכב גרמניות: חברת "דיימלר-מוטורס" וחברת "בנץ" לחברת דיימלר-בנץ, והוסכם כי השם מרצדס-בנץ יהיה סימנה המסחרי של החברה, זאת במחווה למכונית החשובה ביותר של חברת דיימלר מכונית המרצדס, ובמחווה לשם משפחתו של קרל בנץ. במאי 2016 פרסם המגזין פורבס כי שווי ערך המותג מרצדס-בנץ הוא 26 מיליארד דולר אמריקני.

רבי ישבב הסופר

רבי יְשֵבָב הסופר סופר ותנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה. תלמידו של רבי יהושע וחברו של רבי עקיבא.רבי ישבב הסופר היה נדיב, ואת כל נכסיו חילק לעניים, דבר שלא כל חבריו ראו בעין יפה. פעם אחת רצה לחלק חמישית מנכסיו לעניים, ורבי עקיבא לא הניח לו לעשות זאת.

רבי ישבב הסופר נמנה בין עשרת הרוגי מלכות. מסופר, שביום שהוציאוהו להורג היה בן תשעים שנה וביקש מתלמידיו להחזיק איש ברעהו ולאהוב שלום ומשפט.

על פי המסורת רבי ישבב לא זכה לקבורה, שכן גופתו הושלכה לכלבים.

שמחה פינסקר

שמחה פינסקר (31 במרץ 1801 ־ 29 באוקטובר 1864) היה חוקר הקראים ואביו של יהודה לייב פינסקר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.