אהרן הימן

הרב אהרן הימן (הימאן; בכתיב לועזי: Hyman; כ"ח בסיון תרכ"ג, 15 ביוני 1863כ"ג בשבט תרצ"ז, 3 בפברואר 1937) היה רב, חוקר דברי ימי חז"ל ומאמריהם ומחבר ספרים.

הרב אהרן הימן
Rabbi Aharom Heiman1
הרב אהרן הימן
השתייכות רבני ארץ ישראל תל אביב ולונדון.
תחומי עיסוק מחקר תולדות חז"ל ומאמריהם
רבותיו הרב הנצי"ב מוולוז'ין, ר' יצחק אייזיק הלוי
חיבוריו תולדות תנאים ואמוראים, תורה הכתובה והמסורה על תורה נביאים וכתובים, בית ועד לחכמים, ועוד.

קורות חיים

הימן נולד בעיירה סלוצק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) למרדכי ולפייגיל דבורה. בגיל 14 למד בישיבת רבי זלמן ר' עקיבא'לעס בבוברויסק, שלוש שנים למד בישיבת נובהרדוק ולאחר פטירת אביו (1880) בישיבת וולוז'ין. בגיל 21 שנים, בשנת תרמ"ד (1883/1884), הוסמך לרבנות על ידי גדולי רבני ליטא.[1] רבו, הנצי"ב, שראה בו את אחד המצטיינים שבתלמידיו, שידך לו לאישה את רחל בתו של הרב ראובן לפידות. לאחר נישואיו למד אצל רבי חיים צבי ברוידא, לימים רבה של זאגר ישן.

בשנת תרמ"ה (1884) נסע הימן ללונדון, ושם התקבל על ידי הקהילה וראשיה וכיהן כרב ומו"צ במשך כ-45 שנה. היה מן המייסדים של ישיבת עץ חיים בלונדון, אחת הישיבות הגדולות באנגליה. כן ייסד בלונדון את אגודת הת"ת ואת אגודת השוחטים.

בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, והתגורר בתל אביב. נפטר ב-3 בפברואר 1937.

נינו הוא שופט בית משפט השלום בתל אביב יפו, גיא הימן.[2]

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתביו

הערות שוליים

  1. ^ כך כותב בנו דב הימן בהקדמה לספר "תורה הכתובה והמסורה".
  2. ^ גיא הימן, באתר הרשות השופטת
אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אבימי בריה דרבי אבהו

אבימי בריה דרבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי, חי בסביבות שנת 323 (ד'פ"ג).

היה עשיר גדול ועסק בסחורה עם בני בבל ואנשי העיר מחוזא. בתלמוד הבבלי מובא שנצרך לשלוח לשם כסף, גלה לבבל יחד עם אמוראים ארץ ישראלים נוספים בשל רדיפות על רקע דתי ומשערים כי לכן לא מוזכרות מימרות בשמו במקורות הארצישראלים כמו התלמוד הירושלמי ומדרשים אחרים, ומוזכרות מימרות שהשמיע בחזרתו ממחוזא.כמו כן היה מפורסם בכיבוד אב. אביו התפאר בו ואמר כיצד מצוות כיבוד אב כגון אבימי בני.

אלישע בן אבויה

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה היה אחד מהתנאים ש"שנה ופירש". בר הפלוגתא של רבי עקיבא. בן אבויה חי אחרי חורבן בית שני ובשלב מאוחר יותר של חייו הפך לאפיקורס, כפר בתורה כולה והתחבר לרומאים. בשל כך, הוא נזכר בתלמוד בכינוי "אחר". על מקור הכינוי מסופר במסכת חגיגה (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד א'): מיד כשחדל לקיים מצוות, הלך לזונה. אמרה לו: וכי אינך אלישע בן אבויה? עקר צנון מערוגתו בשבת (ובכך ביצע מלאכת קוצר וחילל את השבת) ונתן לה. אמרה: אחר הוא.

אמרות רבות של אלישע בן אבויה, לפני התפקרותו, פזורות ברחבי התלמוד, במסכת אבות ובאבות דרבי נתן.

נכדו (בן בתו) היה התנא רבי יעקב.

יוסי ברבי בון

רבי יוסי ברבי בון (בתלמוד הבבלי מכונה: רבי יוסי בר אבין) היה אמורא ארץ ישראלי בתקופת הדור החמישי של האמוראים, המחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה.

רבי יוסי ברבי בון מוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי, שם הוא מהאמוראים המצוטטים ביותר, ומעט גם בתלמוד הבבלי, שם הוא מכונה "רבי יוסי בר אבין".

בתלמוד הירושלמי, דבריו חותמים בדרך כלל את הסוגיה, משום כך נהוג לייחס לו את עריכת התלמוד הירושלמי, בדומה לפעולתו של רב אשי, עורך התלמוד הבבלי. אמוראים ארץ ישראלים המאוחרים לו לא נזכרו בשמותיהם בתלמוד הירושלמי.

רבי יוסי ברבי בון היה תלמידו של רבי יוסי דמן יוקרת. לדעת אהרן הימן אביו של רבי יוסי היה האמורא רבי אבין.

מסופר עליו כי היה מנהל משא ומתן בענייני הלכה עם רבי מנא ותלמידיו, ובדרך כלל הוא זה שהיה מסיים את המשא ומתן בסוגיא.

ישיבת עץ חיים (לונדון)

ישיבת "עץ חיים" היא ישיבה אשכנזית-אורתודוקסית ותיקה בגולדרס גרין שבלונדון בירת הממלכה המאוחדת.

כ"ג בשבט

כ"ג בשבט הוא היום העשרים ושלושה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ג שבט היא,

ברב השנים, פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת יתרו.

כ"ח בסיוון

כ"ח בסיוון הוא היום העשרים ושמונה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושמונה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ח בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

פפוס ולוליאנוס

פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס הם זוג אחים מהדור השני והשלישי של התנאים (המאה ה-1 – המאה ה-2). ידועים בשם הרוגי לוד בשל אזכורם המרכזי בתלמוד על מסירות נפשם והוצאתם להורג על קידוש השם.

רב אחא (אמורא)

רב אחא היה כהן אחד מן האמוראים המפורסמים ביותר בין אמוראי ארץ ישראל. ברחבי התלמוד הירושלמי נמצאים מאות מאמרים בנושאי הלכה ואגדה שנאמרו מפיו. בתלמוד הבבלי רב אחא כמעט אינו מוזכר.

רב אחא נולד וגדל בעיר לוד והיה חבר טוב של בן עירו, רבי יהודה בן פזי.

רב דימי

רב דימי היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל.

בעל ספר יוחסין השלם ואחריו סדר הדורות קובעים כי רב דימי זה הוא רב דימי בר יוסף, ומשערים כי ייתכן שהוא אחיו של רב יצחק בר יוסף תלמידו של רבי יוחנן, אך הרב אהרן הימן קובע כי מדובר בטעות, ומנמק בכך שרב דימי בר יוסף היה תלמיד של רב ושמואל, בניגוד לרב דימי השני שהיה תלמיד של רב נחמן שהיה עונה לו על שאלותיו - לפעמים - בצחוק "אענה לך על שאלה זו כאשר תאכל כור של מלח". את המובא במסכת חולין כי אמירה זו נאמרה על ידי רב נחמן לרב דימי בר יוסף הוא מתקן ומביא כי הנוסחא המדויקת שבדקדוקי סופרים אינה גורסת רב דימי "בר יוסף". מצד שני, נראה כי גם רב דימי זה היה באותו דור, שהרי נראה כי הוא למד אצל רבי יוחנן. אם כי הרב היימן סובר שהיה ככל הנראה מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן, שהרי נראה כי היה תלמידו של רבי ירמיה - תלמידו של רבי זירא תלמיד רבי יוחנן.

רב דימי הגיע מארץ ישראל לבבל, ומסר משמועותיו של רבי יוחנן כאשר בא לבבל. מסר גם משמועותיו של זעירי. הוא היה חבר של אביי שדיבר אליו בלשון נוכח כחבר.

האר"י מביא כי הוא היה גלגול מנשמתו של חזקיה והשלים את שנותיו.

רב קטינא

רב קטינא היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל. מוסרים בשמו רבה בר רב הונא ורב חסדא.

רבי אבא בר פפא

רבי אבא בר פפא היה אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי, בדור השלישי.

רבי אבא היה חברו של רבי זירא, הוא עלה לפניו לארץ ישראל ונשלח על ידו לרבי יעקב בר אידי שישב בצור כדי לברר אצלו שמועה בהלכה. כנראה הספיק להגיע לארץ ישראל עוד בחייו של רבי יוחנן ולקבל תורה מפיו, והוא מוסר דברים בשמו במסכת עירובין.

לפי הרב יעקב צבי יאליש, אפשר שיש לזהותו עם אבא מר בריה דרב פפא. אך לדעת אהרן הימן, האחרון מאוחר בהרבה וחי בתקופה שלאחר חורבן ישיבות אמוראי ארץ ישראל ומעבר המרכז התורני כולו לבבל.

רבי אלכסנדרי

רבי אלכסנדרי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השני והדור השלישי.

היה דרשן גדול, וכל מאמריו בתלמוד עוסקים בענייני אגדה.

מימרות רבות בענייני אגדה מופיעות בשמו בתלמוד, ומהמפורסמות שבהן, שהיה הולך ומכריז מי מי רוצה לחיות? וכשהתקבצו סביבו אנשים היה מראה להם את הפסוק מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע.

רבי אלעאי (תנא)

רבי אלעאי היה תנא בדור השלישי.

היה תלמידם של רבי אליעזר בן הורקנוס ושל רבן גמליאל דיבנה. מוזכר פעם אחת במשנה, ושש פעמים בתוספתא. מפורסמת אמרתו: "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו".

בנו הוא התנא המפורסם רבי יהודה בר אלעאי, ונכדו הוא רבי יוסי ברבי יהודה. בן אחר הוא יוחנן ברבי אלעאי. מסופר במסכת סוכה, כי רבי אליעזר שבת בחג הסוכות בסוכתו של רבי יוחנן ברבי אלעאי (בנו של תלמידו) בקיסרי.

רבי אסי

רבי אסי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי לאמוראים. תלמידו של רבי יוחנן, חבר ובר פלוגתא של רבי אמי. ישב בעיקר בטבריה.

רבין (אמורא)

רבין (קיצור מן רבי אבין מוזכר בירושלמי כרבי אבון, רבי בון) היה מן האמוראים המפורסמים שחיו בארץ ישראל בדור הרביעי.

יש הסוברים כי היה יליד בבל, אך עלה לארץ וזכה להיחשב כאחד מגדולי חכמיה.

הוא היה תלמידם של רבי אבהו, רבי זירא ורבי אלעאי.

הפעילות של רבין שיוחסה לה חשיבות גדולה הייתה מעברו מארץ ישראל לבבל, ומבבל לארץ ישראל, ובתור חכם היה הוא מעביר תורה מהחכמים שישבו בארץ ישראל לחכמים שישבו בבבל. פעמים רבות מוזכר בתלמוד הבבלי שמועות והלכות שהביא עם הביטוי 'כי אתא רבין' (שפירושו – כאשר בא רבין, בארמית).

כמו עולא היה רבין מקשר בין חכמי ארץ ישראל ובבל, עבודה זו לא עשה בדרך אגב (תוך כדי נסיעה או ביקור במקום), אלא היה עושה זאת באופן קבוע ומכוון, על ידי זאת שהיה מבקר קבוע בבבל, אך התגורר בארץ ישראל, וכל זאת כדי לאחד את תורת ישראל בתפוצות.[דרוש מקור]נוסף לפעילותו בהעברת תורה מארץ ישראל לבבל, רבות המימרות בהלכה ובאגדה, המובאות בשמו בתלמוד ובמדרשים.

בנו בר מריון מוזכר בתלמוד. לפי אהרן הימן, מדובר באמורא המפורסם רבי אבין, מזקני תלמידיו של רבי יוחנן.

תולדות תנאים ואמוראים

הספר תולדות תנאים ואמוראים הוא ספר בן שלושה כרכים, הכולל בעיקר את תולדותיהם של התנאים והאמוראים.

הספר חובר על ידי הרב והחוקר אהרון היימן, והודפס בלונדון בשנת ה'תר"ע (1910). בספר כלולים תולדות התנאים והאמוראים, המלכים וגדולי אומות העולם, ואף הנשים המוזכרות בתלמוד הבבלי והירושלמי, תוספתא, מכילתא ספרא ספרי מסכתות קטנות, מדרש רבה, מדרש תנחומא וכל מפרשיהם, הזוהר, זוהר חדש ילקוט שמעוני, וספרי הקדמונים.

החכמים המוזכרים בספר הם החכמים שחיו בין התקופה של שמעון הצדיק משיירי אנשי כנסת הגדולה עד אחרוני הסבוראים, וכולל את קורות ימי חייהם הפרטיים, משפחתם ובני ביתם, רבותיהם, תלמידיהם, תקנותיהם והלכותיהם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.