אהרן ברק

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כנשיא בית המשפט העליון (19952006), היועץ המשפטי לממשלה (19751978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

Aharon barak 01
אהרן ברק
אהרן ברק
אהרון ברק
Aharon Barak
אהרן ברק (2008)
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1947
נשיא בית המשפט העליון ה־8
13 באוגוסט 199516 בספטמבר 2006
(11 שנים)
היועץ המשפטי לממשלה ה־6
19751978
(כ־3 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ומנחם בגין
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־12
1 בנובמבר 199312 באוגוסט 1995
(שנה ו-40 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר
שופט בית המשפט העליון
22 בספטמבר 197816 בספטמבר 2006
(28 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה

קורות חייו

ראשית חייו

נולד כאריק בריק בקובנה שבליטא, בנם היחיד של הירש (צבי), עורך דין, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה[1] ובמסתור מחוץ לגטו. ניצל עם אמו בזכותו של חסיד אומות העולם[2]. בנאום שנשא במאי 2002[3] תיאר תקופה זו בחייו:

ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.

ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר שני במשפטים. במקביל למד שם גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958–1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו מהצבא חזר ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1963[4] סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופסור גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו הוסמך כעורך דין.

קריירה אקדמית

בשנת 1966 נתמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית[5]. את מחקר הפוסט דוקטורט השלים בשנים 19661967 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית[6], ושם ייסד את כתב העת משפטים. בשנת 1973 זכה בפרס קפלון, וב-1974 מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בגיל 38, מהצעירים בזוכי הפרס). באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1987 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

היועץ המשפטי לממשלה

Sadat and Begin and their delegations at Camp David, September 17, 1978 (10729645586)
יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק, בעת שיחות השלום בקמפ דייוויד

בשנים 19751978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:

בספטמבר 1978 צורף ברק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי, ובתפקידו זה סייע לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד[9][10]. ג'ימי קרטר אמר לאחר מכן שברק "עשה" את הסכם קמפ דייוויד[11].[דרוש מקור]

שופט בבית המשפט העליון

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון, והיה הצעיר מבין השופטים.

בשנים 19821983 היה חבר בוועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הביטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו[12].

במקביל קידם שורה של סטנדרטים – הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב – אמת עדיף").

החל משנת 1992 התמקד בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע במאמר אקדמי שפרסם), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, כאשר המהפכה החוקתית העניקה לבתי המשפט (לא רק בית המשפט העליון) סמכות לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית[13].

Flickr - Government Press Office (GPO) - SUPREME COURT PRESIDENT AHARON BARAK AND PRIME MINISTER BENJAMIN NETANAYHU
נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך טקס בבית המשפט העליון לציון 50 שנה לבתי המשפט בישראל

בעת כהונתו כנשיא בית המשפט, יישם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם גם פוליטיקאים. הפרשן המשפטי פרופ' זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."

ב-14 בספטמבר 2006, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון, ושלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים[14], העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שאמור להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

המשך קריירה אקדמית

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, הוא ממשיך להעביר קורסים באוניברסיטת ייל האמריקנית.

בסוף 2007 הביע ברק התנגדות לשינויים שביקש שר המשפטים, דניאל פרידמן לחולל במערכת המשפט[15].

בעקבות קידומה של הצעת חוק יסוד: החקיקה בידי שרת המשפטים איילת שקד, שנועדה להסדיר בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת ולהגביל את היכולת הזו במספר תנאים, אמר ברק בינואר 2018 כי גם אם הכנסת תקבע בחוק יסוד שאין בית המשפט העליון רשאי לבטל חוקים, יוכל בית המשפט העליון לבטל את חוקי הכנסת מכוח מגילת העצמאות.

על יחסו לציונות אמר:

על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן.

ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08

בדצמבר 2010 נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית "מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי". [16]

קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[17].

בדצמבר 2018 הביע דעתו בעניין חוק הלאום: "אני חושב שזה חוק חשוב אבל היה כדאי שיבוא בסוף תהליך כינון החוקה ולא באמצעו. ... נקודת המוצא שלי היא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של עם היהודי. הסעיף הראשון בחוק הלאום מקובל עליי וגם בכמה פסקי דין כתבתי שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, תוך ציטוט של מגילת העצמאות. אבל עדיין קיימים היבטים של השוויון, שלא מטופלים מספיק בחוק." והוסיף: "אני מקבל שאין מקום להכניס התייחסות לשוויון בתוך חוק הלאום, משום שהשוויון נוגע לזכות האישית ומקומן של הזכויות האישיות הוא בחוקים אחרים. הבה נבטיח שזה יהיה חלק מהזכויות האישיות."[18]

פסקי דין עיקריים

עם סיום כהונתו של ברק בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:

... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל[19].

להלן פסקי דין בולטים של אהרן ברק:

  • ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
  • ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
  • בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר – כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
  • ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו הפכה לרוח המקובלת בנוגע לפרשנות חוזה[דרוש מקור].
  • ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המיסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המיסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה.
  • ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
  • ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.

הערכה וביקורת

ברק זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרן ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה פרופ' רות בן ישראל[20]) ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק"[21].

פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:

... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית[22].

פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי Haifa Faculty of Law Blog: הנשיא ברק - האומנם אקטיביסט?, haifalawfaculty.blogspot.com.

Barak & Elon
השופטים אהרן ברק ומנחם אלון

בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיאי בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי[23] ומאיר שמגר[24], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון ופרופסור רות גביזון, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. חלקם השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית". בלט בביקורתו על הגישה השיפוטית של ברק שר המשפטים לשעבר, פרופ דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בעיקר ביקר בחריפות את תפיסת העולם השיפוטית של ברק, שלפיה "הכל שפיט", וכי אין נושא שמערכת המשפט איננה יכולה ואיננה רשאית לפסוק בו.

פרופ' ריצ'רד פוזנר[21], שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, כתב בביקורת על ספרו של ברק, כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, ברק היה עשוי להימנות עם ראשוני מקבליו. עם זאת כתב שכאשר העיר רוברט בורק "שברק 'קובע שיא עולמי בהיבריס שיפוטי', הוא התקרב מאוד לאמת [...] מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי ביהמ"ש העליון השתלטניים ביותר שלנו [...] הוא מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח [...] הוא היה שודד-ים משפטי, ואולי ישראל הייתה זקוקה לזאת. אולם, אין בספר ולו בדל של הכרה בכך. ברק כותב לא רק ללא ספק-עצמי, אך גם ללא מודעות לכך שגישתו המשפטית עלולה לשקף תנאים מקומיים ואישיים"[25].

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון אמר:

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס שמלוא כל הארץ משפט. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו', שכוונתו לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'[26].

ברק התנגד נחרצות למינוי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בנימוק "האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון"[27].

מחוץ לקהילה המשפטית יש הרוחשים לברק איבה גלויה. פסיקותיו בענייני ביטחון ספגו ביקורת מימין (למשל[28]) ומשמאל (למשל[29][30]) גם יחד.

פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לאיבה עזה כלפיו מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:

הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון[31].

משפחתו

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה אשתו מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם למדו משפטים. ביקורת שנמתחה על ברק טוענת כי יש נפוטיזם במינוי אשתו לבית הדין הארצי לעבודה ובכך שילדיו התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, כל זאת כשברק מכהן בבית המשפט העליון וידוע שיתמנה לנשיאו[32].

ספריו

ספריו ומאמריו הרבים של אהרן ברק הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית.

ספרים שכתב:

  • אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
  • מהותו של שטר (1974).
  • שיקול דעת שיפוטי (1987).
  • פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
  • חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
  • פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
  • שופט בחברה דמוקרטית (2004). תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy.
  • מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010).

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתבות ומאמרים:

ממאמריו:

מנאומיו:

הערות שוליים

  1. ^ יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
  2. ^ הצלתו של אהרון ברק בשואה, באתר יד ושם
  3. ^ הלקחים שלמדתי מהשואה
  4. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
  5. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה, מעריב, 5 במאי 1966
  6. ^ הועלו בדרגה באוניברסיטה, מעריב, 13 באוגוסט 1968
  7. ^ אביחי יהוסף ואחרים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 43
  8. ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
  9. ^ רועי מנדל, אהרן ברק: היו רגעי תסכול ואימה בקמפ דיוויד, באתר ynet, 26 במרץ 2014
  10. ^ ברק העיד שצירופו לצוות היה תנאי של משה דיין. ברק בחן את ההסכם, והתנגד לסעיף הבוררות שנכלל בו, מפני שהסעיף קבע שמחלוקות יתבררו בבית הדין הבינלאומי לצדק. בעקבות דרישתו, הסעיף נמחק. כשהכנסת כוננה את חוקי היסוד ב-1992, היה לי ברור שיש פה מהפכה, www.israelbar.org.il
  11. ^ בשם החוק: היועץ המשפטי והפרשות שטילטלו את המדינה, דביר, 2012
  12. ^ דפנה ברק-ארז, "מהפכת השפיטות: הערכת מצב", הפרקליט נ(1)
  13. ^ פרוטוקול מס' 208 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 29.4.04(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  14. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
  15. ^ יובל יועז, ברק: לא להגביל השפיטות בחקיקה, באתר הארץ, 17.11.07
  16. ^ מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, דוברות האוניברסיטה העברית, 22 בדצמבר 2010
  17. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  18. ^ בת אל בנימין, אהרון ברק: "חוק הלאום הוא חוק חשוב שנחקק באופן גרוע", באתר ערוץ 20, 18 בדצמבר 2018.
    פרופ' אהרן ברק מתבטא לראשונה בנושא חוק הלאום, בערוץ יוטיוב של הבינתחומי הרצליה
  19. ^ דורית ביניש, טקס הפרידה מאהרן ברק
  20. ^ שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
  21. ^ 21.0 21.1 יובל יועז, שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
  22. ^ "מהפכן, נעים לשון אבל מהפכן", בגיליון המיוחד של בטאון לשכת עורכי-הדין לכבוד פרישת ברק.
  23. ^ אתר מנוף(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  24. ^ שמגר: הכל שפיט? פגיעה בהפרדת הרשויות, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2012
  25. ^ המקור: Richard A. Posner, Enlightened Despot, The New Republic, April 23, 2007. הנוסח בתרגום ג'וני גרין, "רודן נאור": ריסוק גישתו השיפוטית של אהרן ברק, באתר 'זווית אחרת'
  26. ^ מתוך ראיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001
  27. ^ יועז, יובל (12 בנובמבר 2005). "ברק מתנגד למינוי גביזון: האג'נדה שלה אינה ראויה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2019.
  28. ^ רותי אברהם, שנלר: בג"ץ פוגע בליבת הדמוקרטיה, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2006
  29. ^ ורד לוי-ברזילי, אצלי זה פוליטי, נקודה, באתר הארץ, 5.11.2005
  30. ^ גדעון ספירו, עמוד הקלון, ינואר 2007, באתר "יש גבול".(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  31. ^ ראיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08
  32. ^ אימפריה פרטית, www.court.org.il
13 באוגוסט

13 באוגוסט הוא היום ה-225 בשנה בלוח הגרגוריאני (226 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 140 ימים.

16 בספטמבר

16 בספטמבר הוא היום ה-259 בשנה, (260 בשנה מעוברת) בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 106 ימים.

אקטיביזם שיפוטי

אקטיביזם שיפוטי היא גישה, לפיה בית המשפט אינו צריך להצטמצם רק בתפקיד "פה למחוקק", כלומר במתן פרשנות לחוק, אלא מתפקידו לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן. בנוסף לכך, יש הרואים בביטול של ערכאה נמוכה על ידי ערכאה גבוהה יותר סוג של אקטיביזם שיפוטי. היפוכו של אקטיביזם שיפוטי הוא ריסון שיפוטי.

בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט

הוצאת בּוּרְסִי היא הוצאת ספרים ישראלית העוסקת בספרות משפטית. ההוצאה החלה את דרכה בשנות ה-30 על ידי משפחת בורסי (חנה בורסי) ונרכשה על ידי חדווה ושלמה פרץ. היום כמו אז עוסקת בורסי בהוצאה לאור של ספרי משפט וספרות מקצועית במגוון רחב של נושאים. כמו כן בורסי מתמקדת בהוצאה לאור של ספרים שנכתבים בידי שופטים בהווה ושופטים בדימוס. ראויים לציון ספרי הסדרה שנכתבה על ידי השופט אהרן ברק בנושא "פרשנות במשפט" (שהופצה ושווקה על ידי בורסי) והכרכים שהוצאו לאור לזכרו של השופט חיים כהן, וכן "ספר לנדוי" (3 כרכים) שהוצאו כהוקרה לשופט משה לנדוי. סדרת הכרכים חוזים (3 כרכים) מאת פרופ' דניאל פרידמן וסדרת הספרים העוסקים בדיני קניין (4 כרכים) דיני חוזים מיוחדים מאת הפרופ' מיגל דויטש וספר בנושא תורת המשפט מאת הד"ר עומר שפירא. "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה". מאת: עו"ד יעל גרוסמן ועו״ד רוני בלקין.

גדר ההפרדה

גדר ההפרדה (גם חומת ההפרדה או גדר הביטחון, לעניין השם ראו בהמשך) היא מחסום הפרדה הנבנֶה על ידי ישראל בעיקר לאורך הקו הירוק מאז 2002, לשם מניעת מעבר בלתי מורשה של פלסטינים מיהודה ושומרון למרכזי אוכלוסייה ישראליים, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים.

דניאל פרידמן

דניאל פרידמן (נולד ב-17 באפריל 1936) הוא פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כיהן כשר המשפטים בממשלת ישראל השלושים ואחת.

המהפכה החוקתית

המהפכה החוקתית בישראל היא תהליך של הרחבת הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת, בעקבות חקיקתם, בשנת 1992, של שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. השופט אהרן ברק, בעת שכיהן כשופט בית המשפט העליון ואחר כך כנשיא בית המשפט העליון, התייחס אל חוקים אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי הדומה לחוקה, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ופרשנותם באופן זה על ידי בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת השלטון במדינה ובמעמדן של זכויות האדם בישראל, יחד עם עליית כוחו של בית המשפט העליון (בפרט בשבתו כבג"ץ) לעומת הכנסת והממשלה.

ביסוס המהפכה החוקתית מיוחס לאסכולה אותה הוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הדוגלת באקטיביזם שיפוטי. נבחרי ציבור רבים וכן משפטנים (ביניהם נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי, המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון והפרופ' רות גביזון) חולקים על גישה זו, ולשיטתם לא היה מוסמך בית המשפט העליון לעשות שימוש בחוקי יסוד אלו על מנת להנהיג "מהפכה חוקתית".

בעקבות המהפכה החוקתית, הפך נושא האקטיביזם השיפוטי ומעמדו של בג"ץ לנקודת מחלוקת מרכזית בשיח הפוליטי בישראל.

הסכמי קמפ דייוויד

הסכמי קמפ-דייוויד הם הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון, אשר נחתמו על ידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין בשנת 1978, וסללו את הדרך לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים במרץ 1979.

לאחר ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בנובמבר 1977, החלו שיחות שלום ישירות בין ישראל למצרים. אולם בחלוף הזמן נקלעו השיחות לקשיים, וארצות הברית החלה להיות מעורבת יותר ויותר. כאשר השיחות נקלעו למבוי סתום, הזמין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, את מנחם בגין ואת אנואר סאדאת לוועידת פסגה ב"קמפ דייוויד", מעון הקיץ של הנשיא במרילנד שהחלה ב-4 בספטמבר. עם חברי משלחת ישראל נמנו גם שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן, שנטלו חלק פעיל גם בשיחות המוקדמות וכן עוזרים ויועצים עליהם נמנו יחיאל קדישאי, אהרן ברק, אפרים פורן, דן פתיר, אליקים רובינשטיין, מאיר רוזן, אברהם טמיר, שמחה דיניץ ואילן תהילה. לאחר יותר מעשרה ימי שיחות נערך טקס חגיגי בבית הלבן ב-17 בספטמבר 1978, ובו חתמו בגין וסאדאת על שני הסכמים, בנוכחות הנשיא קרטר.

ועדת כהן

ועדת כַּהַן (ובשמה הרשמי: "ועדת-החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות") היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-1 בנובמבר 1982 כדי "לחקור את כל העובדות והגורמים הקשורים למעשי הזוועה, אשר בוצעו על ידי הכוחות הלבנוניים, באוכלוסייה האזרחית במחנות הפליטים בסברה ושתילה". בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, וכיהנו בה היועץ המשפטי לשעבר, שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת.

ב-28 בספטמבר הסכים ראש הממשלה מנחם בגין להקים ועדת חקירה. לרשות חברי הוועדה עמדו שלושה אוספי עדויות: דורית בייניש, עדנה ארבל וניצב-משנה אלכס איש-שלום. השופטים ניסו לראות בעיניהם את מחנות הפליטים. הם נסעו לביירות עם אלוף פיקוד צפון אמיר דרורי, אולם מחסום של צבא לבנון מנע מהם להתקרב. נעשה מאמץ לגבות עדויות מלא-ישראלים, אולם הצלב האדום סירב לשגר לשם כך את אנשיו, ורק העביר מסמכים. גם כתב הניו יורק טיימס, תום פרידמן, לא הסכים למסור עדות. ייתכן ומערכת העיתון חששה מתקדים שיאלץ את כתביה למסור עדויות באירועים דומים בארצות אחרות. נגבו עדויות מכ-200 עדים, בהם גם פאדי פריים, מפקד הפלנגות.הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח סברה ושתילה, אך מספר קציני צה"ל ידעו במהלך הטבח על קיומו ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.

לא הכל הסכימו עם מסקנות הוועדה. רפאל איתן כתב שמסקנות הוועדה נראו לו מנותקות מן המציאות ושייתכן שהן הושפעו מהאיבה הגלויה ששררה בין יונה אפרת, שבמלחמת שלום הגליל גויס למילואים והיה עוזרו של איתן, לבין אריאל שרון.

במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", שבאה לתבוע את פיטורי שר הביטחון שרון כפי שהמליצה הוועדה, יונה אברושמי זרק רימון רסס על המפגינים ורצח אחד מהם - אמיל גרינצוויג.

חוקה (ישראל)

למדינת ישראל אין חוקה פורמלית, אך במהלך שנות קיומה נחקקו בה, בהתאם להחלטת הררי שהתקבלה באספה המכוננת, חוקי יסוד אחדים, העוסקים בסדרי השלטון ובזכויות האדם, כתחליף לחוקה. במקביל למהלך זה הועלו במשך השנים הצעות רבות לחקיקתה של חוקה, אך הן לא מומשו.

החל מפסק דין בנק המזרחי נהפכו חוקי היסוד לחוקה דה-פקטו על ידי בית המשפט העליון. מאז פסק הדין, חוקי היסוד הם המדרג הנורמטיבי העליון של החקיקה הישראלית והביקורת השיפוטית על חוקים רגילים נהפכה מהותית ולא טכנית כמו בעבר. את המהלך הוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק בהסכמת שמגר, כנגד דעתו החולקת של חשין.

י"ז באב

י"ז באב הוא היום השבעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז אב היא פרשת עקב.

ייעוץ וחקיקה (משרד המשפטים)

ייעוץ וחקיקה הוא שמו (משנת 2017) של האגף במשרד המשפטים בראשו עומד היועץ המשפטי לממשלה העוסק בליווי משפטי של הכנת החקיקה בממשלה ובכנסת ובייעוץ משפטי לרשות המבצעת לצד אחריות שזו תשמור על קיום החוק. למעשה אגף "ייעוץ וחקיקה" כולל את כל התחומים שבסמכות היועץ המשפטי לממשלה למעט הפרקליטות.

האגף כולל שבע מחלקות אשר בראש כל אחת מהן עומד משנה ליועץ המשפטי לממשלה. המשנים ליועץ המשפטי לממשלה מתמנים על ידי ממשלת ישראל לכהונה של 6 שנים. המחלקות השונות מונות כ-150 משפטנים.

כ"ט באלול

כ"ט באלול הוא היום העשרים ותשעה בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ט אלול היא פרשת וילך, אם ראש השנה שלמחרת חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. לעומת זאת, אם ראש השנה שלמחרת חל ביום חמישי או בשבת פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו.

משפט וממשל

משפט וממשל הוא אחד משלושה כתבי-עת משפטיים היוצאים לאור מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ואחד מכתבי-העת המשפטיים המובילים בישראל. כתב העת "משפט וממשל" יוצא לאור פעמיים בשנה, ועוסק בסוגיות הקשורות במשפט ציבורי ובנושאי מדיניות ציבורית. המערכת שלו מורכבת מעורך מסגל הפקולטה, ומחברי מערכת שנבחרים מקרב הסטודנטים המצטיינים.

כתב העת יצא לאור לראשונה ב-1992, זמן קצר לאחר הקמת הפקולטה, ומייסדו הוא דיקן הפקולטה דאז, פרופ' יצחק זמיר. זמיר ערך את שלושת הגליונות הראשונים, ובהמשך שימשו כעורכים אריאל בנדור, שהיה סגן העורך בשלושת הגיליונות הראשונים, שולמית אלמוג, שהייתה סגנית עורך בשלושת הגיליונות הקודמים, עלי זלצברגר, נויה רימלט, סנדי קדר, גיא דוידוב ואילן סבן. החל משנת 2017 עורך את כתב העת ד"ר עילי אהרנסון.

בכתב העת פורסמו מאמרים של הוגים ואקדמאים בולטים בישראל, הן מתחום המשפטים והן מתחומים המשיקים לו, כגון אהרן ברק, טובה שטרסברג-כהן, עלי זלצברגר, ש"ז פלר, גבריאלה שלו, אריאל בנדור, זאב סגל, יוסף אדרעי, דפנה ברק-ארז, רות גביזון, נויה רימלט, מרדכי קרמניצר, דוד אנוך, גיא דוידוב, מנחם מאוטנר, נטע זיו, מיכאיל קרייני והלל סומר.

משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב עת משפטי שיוצא לאור על ידי בית ספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. כתב העת נערך על ידי סטודנטים מצטיינים למשפטים בהדרכתו של עורך ראשי, שהוא איש הסגל האקדמי.

משפט ועסקים נוסד בשנת 2004, ומפרסם מדי שנה שני כרכים: הכרך הראשון מאגד מאמרים בנושאים חופשיים מענפי המשפט המגוונים, והכרך השני מאגד מאמרים משפטיים בתחום מסוים, שנבחרו מבין כל המאמרים שהוצגו בכנס השנתי של כתב-העת. למרות שמו, כתב העת אינו מתמקד רק בנושאים עסקיים.

בכתב העת ראו אור מאמריהם של בכירי המשפטנים בישראל, בהם: נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אהרן ברק, חבר הכנסת ושר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מבקרת המדינה ושופטת בית המשפט העליון (בדימוס) מרים בן-פורת, שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, פרופ' יצחק זמיר ואחרים.

באתר כתב העת מתפרסמות מעת לעת רשימות קצרות בנושאים אקטואליים.

פרשנות (משפט)

בתורת המשפט, פרשנות היא הפעילות לבירור משמעותו של החוק, ויישומו לסוגיות מעשיות העומדות בפני הציבור המציית לחוק ובפרט בפני השופט, הנדרש להכריע בוויכוחים על משמעות החוק.

אהרן ברק אפיין את הפרשנות: "הפרשנות יורדת לשורש המבנה החברתי ולבסיס היציבות החברתית ומערך הכוחות בחברה נתונה. היא מצויה ב'תפר' שבין תורת משפט לבין משפט חוקתי. היא קשורה קשר אמיץ לבעיות יסוד של דמוקרטיה, הפרדת רשויות ושלטון החוק".

שופט

שופט הוא אדם המכריע, בבית המשפט, בסכסוך בין מספר צדדים, או מכריע בתביעה פלילית שהגישה המדינה נגד נאשם.

השופטים הם המרכיבים את הרשות השופטת, והם אמורים למלא את תפקידם על-פי החוק, ללא משוא פנים וללא שיופעלו עליהם לחצים להטיית הדין.

תיאודור אור

תיאודור אור (נולד ב-20 במרץ 1934) היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון ושופט בית המשפט העליון לשעבר.

ישראל נשיאי בית המשפט העליון
משה זמורהיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןמשה לנדוייצחק כַּהן
מאיר שמגר • אהרן ברק • דורית בינישאשר גרוניסמרים נאוראסתר חיות
סמל ישראל
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
יצחק אולשןשניאור זלמן חשיןשמעון אגרנטמשה זילברגיואל זוסמןמשה לנדויחיים כהןיצחק כַּהןמאיר שמגרמרים בן-פורתמנחם אלון • אהרן ברק • שלמה לויןתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןאליעזר ריבליןמרים נאוראליקים רובינשטייןסלים ג'ובראןחנן מלצר סמל ישראל
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפיראחיים כהןגדעון האוזנרמשה בן זאבמאיר שמגר • אהרן ברק • יצחק זמיריוסף חרישמיכאל בן יאיררוני בר-אוןאליקים רובינשטייןמני מזוזיהודה וינשטייןאביחי מנדלבליט

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.