אהרן אייזנברג

אהרן אליהו אייזנברג (14 בנובמבר 1863, ג' בכסלו תרכ"ד23 בספטמבר 1931, י"ב בתשרי תרצ"ב) היה מראשוני "חובבי ציון" ברוסיה, חלוץ, איש העלייה הראשונה, ממקימי המושבה רחובות.

אהרן אייזנברג
Aharon Eisenberg V02 982
ראש וועד נס ציונה ה־2
18891891
(כשנתיים)
שמואל הוכברג ←

קורות חייו

אהרן אייזנברג נולד בשנת 1863 בעיירה פינסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסיתתחום המושב היהודי), ברוסיה הלבנה, בנם של הרב אברהם משה איזנברג "בעל השם" ורחל. זכה בנעוריו לכינוי "העילוי מפינסק" בשל הצטיינותו בלימודי התורה. הוא היה פעיל מצעירותו בתנועת חיבת ציון, ובשנת 1886 עלה לארץ ישראל עם אשתו בלהה לבית יהושע משל. כשהגיע לארץ השתלם במקצוע הסתתות ועסק בו ביפו ובראשון לציון. כדי להיות עצמאי בפעולותיו עבר לוואדי חנין (נס ציונה) והתיישב עם משפחתו במרתף בנחלת ראובן לרר, מקום שהפך במהרה למרכז "בני משה" בארץ.

אייזנברג נהג להיפגש בשבתות בתל דוראן, עם חבריו שמואל כהן מראשון לציון ויהודה גרזובסקי מעקרון. בפגישתם בז' באדר 1889 גילה להם אייזנברג את רצונו לגאול את אדמת דוראן ולהקים עליה מושבה יהודית. אייזנברג הלך בעקבות חלומו ורתם אליו את יהושע חנקין. חלומם של אהרון אייזנברג ושל חברים שהצטרפו אליו, השתלב בחלומה של חברת "מנוחה ונחלה" - קבוצת יהודים מוורשה, ששאפה להקים ולנהל מושבה עצמאית בארץ ישראל. כך, התאחדו חברי "מנוחה ונחלה" ויחידים בראשותו של אייזנברג, רכשו את אדמות דוראן מידי יהושע חנקין, שקנה אותה מידי בוסטרוס רוק והקימו את רחובות, שהפכה לאחת מהמושבות הבולטות בארץ. אהרון אייזנברג מונה כמנהל העבודה במקום מטעם אגודת "מנוחה ונחלה". הוא התיישב במושבה החדשה והקדיש לה את שארית חייו. בשנת 1901, בהשתדלותו של אהרון אייזנברג, נקנתה חלקת אדמה מאדמות רמלה, על גבולה הצפוני של המושבה, כשלוש מאות דונם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הורחבו גבולות רחובות מאז היווסדה. בשנת 1901, אחרי לוין-אפשטיין, נבחר אהרון אייזנברג כראש הוועד ושימש בתפקיד זה עד להפיכתה של רחובות למועצה מקומית, בשנת 1923. ביום הכיפורים תרצ"ב התמוטט בבית הכנסת לאחר מחלה ממושכת, ומאז לא שבה הכרתו. הוא נפטר בי"ב תשרי תרצ"ב. על מצבתו נחרת: "רבי אהרן איזנברג, יוצר המושבה ובונה".[1]

פעילות ציבורית

אייזנברג היה שותף לפעילות ציבורית רחבה לא רק ברחובות: הוא נמנה עם מקימי אגודת "קרן קיימת", ששאפה לגאולת הקרקע; השתתף במשלחת היישוב לפריז אל הברון רוטשילד; ייסד את חברת "אגודת נטעים", שבאמצעותה ניתנה האפשרות לנתינים זרים לרכוש אדמה בארץ ישראל, וניהל אותה; היה חבר בוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל, מראשי בני ברית ועוד.

חלקו בעליית יהודים מתימן

הוגה הרעיון להעלאת יהודי תימן היה ארתור רופין שעוד בשנת 1904 הציע את יהודי תימן כתחליף לפלאחים המקומיים שעבדו במושבות[2]. אהרון אייזנברג היה מעוניין להעסיק את יהודי תימן ובכך להפחית את עלות השכר של "אגודת נטעים" אותה ניהל ושהייתה החברה העסקית הגדולה ביותר בתקופת העלייה השנייה. אגודת נטעים שמה לה למטרה להעסיק "מהגרים חדשים, בורים בעבודות האדמה, שיתקשו למצוא עבודה במקום אחר" . אייזנברג התקשה לעמוד מול דרישת בעלי המניות של החברה לצמצום עלויות באמצעות העסקת פלאחים בשכר נמוך במושבות. במכתב ששלח למנחם אוסישקין בשנת 1909 ציין אייזנברג כי העובד העברי לא מקבל את כל צרכיו בארץ ולכן עוזב לאחר מספר שנים. אך היהודי התימני יכול להיות "פועל נאמן" שניתן לבטוח כי הוא יישאר בארץ, "וטוב יותר מכך – הוא אינו יכול לעזוב" והוא "נותן תקווה להיפטר מן העובד הערבי"[3]

אייזנברג נעזר בארתור רופין שכמייצג קרן קיימת לישראל יכול היה להבטיח מימון ליוזמה, ואילו רופין נעזר באייזנברג שהיה בעל נתינות עות'מאנית שהייתה תנאי חוקי לרשום בעלות על קרקע. בשנת 1909 כתב אייזנברג כי יהודי תימן "חיים במידת ההסתפקות במועט" והסביר כי כדי לזרז את בואם של האלפים יש לצאת בתעמולה בעלת אופי דתי -משיחי כך "ששום אחריות כלשהי לא תיפול עלינו לעולם"[4]. ארתור רופין צידד בתוכנית זו וקבע כי "אם התימנים ידעו שמישהו הבטיח לדאוג לקיומם תהיינה להם דרישות רבות"[5].

הנצחתו

בעיר רחובות נקרא על שמו רחוב וכן שכונה – שכונת רמת אהרון שבדרום מזרח העיר.[6] השכונה נבנתה בשטח הכרם שהיה שייך לאייזנברג, אותו תרמו בניו לאחר מותו לצורך כך.

משפחתו

אשתו בלהה נפטרה בשנת 1936.[7] צאצאיו:

בן דודו (אחי אביו):

נכדתו (בתו של עובד אייזנברג):

  • בתיה אייזנברג מרכס – פעילה חברתית ואשת חינוך.

לקריאה נוספת

  • 'איזנברג, אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 523–524.
  • עבר הדני, אהרן פלדמן (עורך), אהרן א' איזנברג: קורותיו, כתביו ותקופתו הישובית (בצרוף הקדמה מאת משה סמילנסקי), תל אביב: מסדה, תש"ז 1946.
  • רחל-לי רז, אהרן אליהו איזנברג: תרומתו לגאולת אדמות בארץ ישראל ולמעמד הפועל העברי,‫ ירושלים: ר. רז, 1987. (עבודת גמר; כולל גם דברים משלו)
  • אליאב ‬שוחטמן, 'איש העלייה הראשונה על לאומיות יהודית ומסורת ישראל', האומה 150 (תשס"ג), 175-183. (על אהרן איזנברג)

קישורים חיצוניים

מפרי עטו: מתוך "האכר היהודי" (הוספה מיוחדת ל"הצבי" לענייני עבודת האדמה):

הערות שוליים

  1. ^ הקמת המצבה על קברו של ר' אהרן איזנברג, דואר היום, 13 באוקטובר 1932.
  2. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989
  3. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 101-99
  4. ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 102-98
  5. ^ שילה, מרגלית., נסיונות בהתיישבות : המשרד הארצישראלי-1908-1914, ירושלים : יד יצחק בן-צבי, 1998
  6. ^ "רמת אהרן אייזנברג", דואר היום, 16 באפריל 1935.
  7. ^ בלהה איזנברג ז"ל, דואר היום, 2 בפברואר 1936.
  8. ^ דוד תדהר (עורך), "בן-כרמי אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2196. וכן אורי קיסרי, דמדומי מעריב: כרמי אייזנברג, מעריב, 29 במרץ 1948; אורי קיסרי, דמדומי מעריב: מכרמי ועד כרמי, מעריב, 7 באפריל 1948.
  9. ^ דוד תדהר (עורך), "אמציה אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3804.
  10. ^ קופות מלווה וחיסכון של העובדים, אתר מפלגת העבודה הישראלית
  11. ^ דוד תדהר (עורך), "עובד אייזנברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1520
  12. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר חיים הררי (בלומברג)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 497.
  13. ^ דוד תדהר (עורך), "ליפמן יהושע צוקרמן (אייזנברג)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 487.
אוריה פלדמן

אוריה פלדמן (28 באפריל 1887, קַלַרַשׁ, אז בפלך בסרביה, האימפריה הרוסית, כיום במולדובה – 4 בספטמבר 1958, תל אביב). אגרונום, מראשוני המורים לטבע בארץ ישראל, סופר, עורך ומתרגם.

אייזנברג

אייזנברג או איזנברג (Eisenberg) הוא שם משפחה יהודי-אשכנזי נפוץ.

פירוש השם מגרמנית הוא הר מברזל או הר של ברזל.

האם התכוונתם ל...

אלון גילון

אלון גילון (8 בינואר 1942 - 9 באוקטובר 2014) היה משפטן ישראלי, מזכיר ורשם בית המשפט העליון וסגן מנהל מערכת בתי המשפט הישראלית.

בן כרמי אייזנברג

בן כרמי אייזנברג (י"ד בטבת תרנ"ב 23 בדצמבר 1891 - י"ח בטבת תר"פ 9 בינואר 1920) היה לוחם ציוני.

גד פרומקין

גד פְרוּמְקִין (2 באוגוסט 1887 - 10 במרץ 1960) היה משפטן יהודי ישראלי ושופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

חיים מיכל מיכלין

חיים מיכל מִיכְלִין (כ"ט בשבט תרכ"ז, פברואר 1867 – י"ט באב תרצ"ז, יולי 1937) היה איש ירושלים, עסקן ציבורי ופעיל בבניית שכונות בירושלים ויישוב ארץ ישראל.

יהודית הררי

יהודית (איזנברג) הררי (4 באוקטובר 1885, ה' בחשון תרמ"ו, פינסק, בלארוס – 7 ביוני 1979, י"ב בסיוון תשל"ט, תל אביב, ישראל) הייתה מחנכת, מורה, גננת וסופרת, ממייסדי תל אביב. ממקימי ארגון חובבי הבמה העברית וחברת מועצת תיאטרון הבימה. זוכת פרס כבוד לחינוך של עיריית תל אביב בשנת 1965, ממייסדי הסתדרות המורים.

יזהר הררי

יזהר הררי (16 ביולי 1908 – 1 בפברואר 1978) היה חבר הכנסת בכנסות הראשונה עד השביעית מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית הישראלית והמערך ויוזם החלטת הררי לכתיבת חוקה עתידית, פרקים-פרקים על ידי חקיקת חוקי יסוד.

יצחק לוי (עסקן ציוני)

ד"ר יצחק לוי (1866 – אפריל 1950) היה אגרונום ועסקן ציוני, ממנהיגי יהדות ספרד ומנהיגם באספת הנבחרים הראשונה, מראשי יק"א, שניהל את מושבות יק"א בארץ ישראל עד המאה ה-20 ועסק ברכישת קרקעות וביישובן. ב-1903 אף היה מעורב ברכישת קרקעות באל-עריש וביישובן ביהודים, על פי תוכנית שהגה הרצל, אך עם מותו של תיאודור הרצל בשנת 1904, ירד הנושא מהפרק. ממייסדי שכונת תלפיות בירושלים וממייסדי רמת הדר.

כרמי גילון

כרמי גילון (נולד בינואר 1950) היה ראש השב"כ (ממרץ 1995 עד פברואר 1996), שגריר ישראל בדנמרק, וראש מועצת מבשרת ציון לשעבר.

נחום מליץ

נחום מליץ (מֶלצַן) (כ' באייר תרנ"א, מאי 1891 – 16 בנובמבר 1964) היה עיתונאי ומתרגם ישראלי, חבר מערכת "דבר".

נטעים (אגודה)

אגודת נטעים הייתה חברה ציונית בבעלות פרטית, שנועדה לקדם התיישבות יהודית בארץ ישראל. היא נוסדה בשנת 1905 על ידי אהרן אייזנברג, חיים מיכל מיכלין וד"ר יצחק לוי. תוכנית הפעולה של אגודת נטעים הייתה להכין נחלות, מושבות ומטעים המוכנים להתיישבות ונושאים את עצמם כלכלית ולמכור אותם ברווח לעולים, כדי לחסוך מהעולים את הצורך להתחיל את ההתיישבות מבראשית. באפריל 1910 נרשמה החברה באופן רשמי אצל השלטונות העות'מאניים כחברה להתיישבות ברחבי האימפריה העות'מאנית, עם הון של 1,250,000 פרנק, שמקום מרכזה הרשמי הוא בקושטא. בכך הייתה נטעים האגודה ההתיישבותית הראשונה שהצליחה להרשם כחוק אצל השלטונות העות'מאניים.

עובד אייזנברג

עובד אייזנברג (13 ביוני 1896 – 17 ביוני 1956) היה איש ציבור ופעיל ציוני ביישוב.

עקיבא אריה ויס

עקיבא אריה וַיְס (כ"ז בכסלו תרכ"ט, 11 בדצמבר 1868 – ד' בסיוון ה'תש"ז, 23 במאי 1947) היה פעיל ציוני, אדריכל ומתכנן ערים, יוזם העיר העברית הראשונה אחוזת בית, שלימים תהיה תל אביב, וממייסדיה.

בשנת 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו לארץ ישראל והתיישב ביפו. כבר ביום עלייתו השתתף באספה של יהודי יפו, והציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית. הצעתו התקבלה, האגודה, "אחוזת בית" קמה, וויס התמנה ליו"ר ועד האגודה. ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, השנה בה החליפה אחוזת בית את שמה לתל אביב.

קולין גילון

קולין גילון (4 בינואר 1909 - 10 באפריל 1961) היה משפטן ישראלי ופרקליט המדינה השלישי.

ראובן לרר

ראובן לֶרֶר (תקצ"ב, 1832 - ט' באייר תרע"ז 1917, נס ציונה) היה מראשוני הדבוראים בארץ ישראל וממייסדי נס ציונה.

לרר היה בעליה של אחוזה חקלאית גדולה ליד אודסה, ובהמשך החליף אותה באחוזה חקלאית בארץ ישראל. האחוזה, שנקראה "נחלת ראובן" על שמו, הייתה אחד משלושת היישובים שהתמזגו ויצרו את המושבה נס ציונה שלימים הפכה לעיר. הברון רוטשילד ובנימין זאב הרצל ביקרו במשקו. הוא עסק בצרכי ציבור וייסד את בית הכנסת של המושבה.

רחובות

רְחוֹבוֹת היא עיר במישור החוף הדרומי בישראל. היא הוקמה כמושבה ביום י"א באדר תר"ן, 5 במרץ 1890 על ידי עולים מפולין שהתארגנו במסגרת חברת "מנוחה ונחלה", על עשרת אלפים דונם מאדמות דוראן, שנקנו על ידי יהושע חנקין, מבעליהן, בוטרוס רוק, שהיה ערבי נוצרי. ב-1914 אוכלוסיית המושבה מנתה 955 תושבים. רחובות הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר רחובות ידועה בזכות מכון ויצמן למדע והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית הנמצאים בתחומה. בעבר הייתה ידועה כעיר בה פרדסים רבים (על כן סמל התפוזים בדגלה), אך בעשור השני של המאה ה-21, אין עוד בשטחה חקלאות הדרים פעילה והפרדסים הנטושים הולכים ונמחקים על ידי הבנייה החדשה. שכנותיה של רחובות הן: בצפון נס ציונה, בצפון-מזרח רמלה, וכפר ביל"ו במזרח ובדרום-מזרח המועצה האזורית גזר, בדרום קריית עקרון, בדרום-מערב המועצה האזורית ברנר, במערב המועצה האזורית גן רווה ויבנה ובצפון-מערב, גובלת רחובות בכפרים הקטנים כפר אהרון וטירת שלום, הכפופים מוניציפלית לעיריית נס-ציונה.

ראשי עיריית נס ציונה Ness Ziona COA.png
ראשי הוועד ראובן לרר אהרון אייזנברג שמואל הוכברג דוד לנדאו שמואל סלוביס זאב כהנוב מאיר קומורוב בנימין ילובסקי ירמיהו בוקסר הרצל הוכברג בר כוכבא כהנוב
1883 - 1889 1889 - 1891 1891 - 1898 1898 - 1906 1906 - 1912 1912 - 1916 1920 - 1922 1922 - 1924 1924 - 1934, 1940 - 1947 1934 - 1936, 1937 - 1940 1936 - 1937
ראשי המועצה המקומית יוסף סמל אליהו מירון משה לוי ישראל שמיד מאיר הרמן ניסן קרופסקי
1949 – 1950 1950 – 1966 1966 – 1968 1968 – 1978 1978 – 1983 1983 – 1992
ראשי העיר ניסן קרופסקי יוסי שבו שמואל בוקסר
1992 – 1993 1993 – 2018 2018 - מכהן

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.