אהרן אופנהיימר

אהרן אופנהיימר (נולד ב-1940) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל בתקופת המשנה והתלמוד באוניברסיטת תל אביב והיה מופקד על הקתדרה על שם סר אייזיק וולפסון למדעי היהדות.

אהרן אופנהיימר
פרופ' אהרן אופנהיימר
לידה 1940 (בן 79 בערך)
ענף מדעי יהדות והיסטוריה של עם ישראל
מדינה ישראל
תרומות עיקריות
חקר תקופת המשנה והתלמוד, רבי יהודה הנשיא

חייו ופועלו

אהרן אופנהיימר נולד וגדל בתל אביב. בוגר בית הספר צייטלין. למד לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ותלמוד באוניברסיטה העברית. עשה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. התזה שלו עסקה במעשר הראשון בהלכה ובמציאות בתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד. עשה את עבודתו תחת הנחייתו של פרופסור אברהם שליט והגיש אותה ב-1967. עשה את הדוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, תחת הנחייתם של הפרופסורים אברהם שליט ושמואל ספראי וסיימו ב-1973. נושא הדיסרטציה היה מושג "עם הארץ" והיא התפרסמה מאוחר יותר בצורת ספר בשם 'עם הארץ: מחקר בהיסטוריה חברתית של העם היהודי בתקופה ההלניסטית-רומית' (במקור: The 'Am Ha-Haaretz: A Study in the Social History of the Jewish People in the Hellenisitic-Roman Period.)

שימש במשך שמונה שנים העורך של כתב העת "קתדרה" ושלוש עשרה שנה היה עורך משותף של כתב העת "ציון". כיהן בתפקידים שונים באוניברסיטת תל אביב ובהם: ראש בית הספר למדעי היהדות, ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש המרכז לחקר התפוצות וראש הלימודים הכלליים. שימש כפרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל.

מחקרו

אהרן אופנהיימר עוסק בעיקר בתקופת המשנה והתלמוד בתולדות עם ישראל, המקבילות לתקופה הרומית והביזנטית בקרב עמי העולם. הוא חוקר את התקופה שמחורבן בית שני בשנת 70 לספירה ועד הכיבוש המוסלמי ב-638. הוא מתמקד בהנהגה וחברה, בתפוצה בבבל, במרד בר כוכבא.

שיטות מחקרו

אהרן אופנהיימר שם דגש על שימוש בספרות התלמודית בתור מקור היסטורי ורואה בה שתי בעיות: האחת, לספרות התלמודית אין שום יומרות להיות ספר היסטורי, מכיוון שהיא נכתבה כספרות הלכתית המורה חוק דתי, יש בה אגדה תאולוגית של חינוך דתי. בעיה שנייה היא שלפעמים מפריד זמן ממושך בין העריכה של המקור לבין התקופה שעליה הוא מספר. לפעמים יש גם הפרש במקום, למשל אם יש בתלמוד הבבלי ידיעה על מרד בר כוכבא או על כל אירוע בארץ ישראל בתקופת התנאים, יש לקחת בחשבון שהתלמוד הבבלי נערך כ-300 שנה אחרי סוף התקופה התנאית. כלומר סביב שנת 500 לספירה והוא בנוי בעיקר על חכמי בבל וכאשר חוקרים את ארץ ישראל ישנה גם בעיה של מרחק גאוגרפי מהמקום. אלו הם הקשיים שיש להתגבר עליה ובגינם ישנם חוקרים הסבורים כי הספרות התלמודית פסולה כספרות היסטורית. אופנהיימר מאמין כי זוהי שגיאה ודווקא משום שלא כתבו היסטוריה, יש בה תכונה של "משיח לפי תומו". היות שהכתבים הם קדושים בעיני כותביהם, לכן השינויים אינם גדולים כל כך. עם זאת, האירועים אוגדים סביבם הרבה נופך אגדי, ותפקיד ההיסטוריון הוא לנסות ולמצוא את הגרעין ההיסטורי בתוך כל הדברים שכוונתם הלכתית או אגדית. עם זאת, יש בתלמוד תיאורים של חיי היום-יום שחסרים במקורות היסטוריים כלליים. דוגמה לכך הוא פרטים בספרות הקלאסית על הצבא הרומי, שלא ניתן למוצאם אצל ההיסטוריונים הרומים. כאן מגיע אופנהיימר למתודת-עבודה שנייה שהירבה להשתמש בה במחקרו והיא לנסות ולהצליב בין עדויות מהספרות התלמודית והסופרים הרומים, אבות הכנסייה, הכרוניקות השומרוניות, ספרות בבלית, והממצא הארכאולוגי.

תוך כדי עיסוקיו השונים על פי המתודה שתוארה, הצליח אופנהיימר להגיע למסקנות וגם לחידושים במחקר.

הסיבות לגבי מרד בר כוכבא

ישנן שתי עדויות לסיבות למרד בר כוכבא. האחת מפיו של ההיסטוריון הרומי קאסיוס דיו, שסובר כי הסיבה הייתה בניינה של ירושלים כעיר נוכרית עם מקדש אלילי על ידי הקיסר אדריאנוס. השנייה היא של הספר "היסטוריה אוגוסטה", הכולל ביוגרפיות של קיסרים, שבו נכתב כי המרד פרץ כתוצאה מאיסור ברית המילה על ידי אדריאנוס. היו חוקרים שהעדיפו אחת משתי הסיבות והיו שסברו כי התקיימו שתי הסיבות גם יחד.

אופנהיימר משלב במחקרו את ההיסטוריה הכללית בצוותא עם פרופסור בנימין איזק, והם מצאו את ה"היסטוריה אוגוסטה" כמקור בלתי אמין והדברים המוזכרים בו אודות יהודים, כוונתם יותר לבדר, מאשר לספר מהלכים היסטוריים אמיתיים. בהמשך לכך בדק אופנהיימר את המקורות התלמודיים שהביאו חוקרים שונים לתמוך בסיבה של איסור המילה, ומצא שאין בהם כדי סיוע כזה. התוצאה היא הרצאה בכנס שהפכה למאמר 'איסור ברית המילה כסיבה למרד: עיון מחודש'[1]. במקביל לכך גילו הארכאולוגים מטמוני מטבעות שיש בהם מטבעות של 'איליה קפיטולינה', השם שאדריאנוס נתן לירושלים האלילית, עם מטבעות שקדמו למרד או בזמן המרד ובלי מטבעות יותר מאוחרים. דבר שמחזק את הטענה שבניין ירושלים כעיר נוכרית, היא הסיבה למרד בר כוכבא.

הקבורה מעבר לפרת

במשך עשר שנים עסק אהרן אופנהיימר בזיהוי היישובים בבבל שנזכרים בתלמוד הבבלי והוציא ספר שמוקדש לעניין הזה ושמו 'יהדות בבל בתקופה התלמודית' (במקור: Babylonia Judaica in the Talmudic Period). במסגרת המחקר מצא שנהגו לקבור יהודים מהצד המערבי של נהר הפרת שהיה מדברי. הדבר בא לידי ביטוי בספרות התלמודית, בספרות הגאונים, בממצא הארכאולוגי של בתי קברות יהודים ממערב לפרת ואצל הגאוגרפים הערבים בימי הביניים. הסיבה לכך שלקחו את גוויתו של מי שמת למשל במחוז ליד החידקל וטלטלו אותה אל מעבר לפרת, מרחק של עשרות רבים של קילומטרים, הייתה על מנת שהם ייקברו בגבולות ארץ ישראל המובטחת המגיעים עד נהר הפרת.

בגלל הירידה מארץ ישראל שאירעה אחרי מרד בר כוכבא, החלו חכמי ארץ ישראל לטעון שמי שקבור בארץ ישראל, כאילו קבור תחת המזבח ולעומת זאת יהודי שקבור בחוץ לארץ, ספק אם יקום לתחיה בתחיית המתים ואם כן, הרי רק אחרי תהליך לא נעים של גלגול מחילות (הכוונה היא להתגלגלות תת-קרקעית במערות ממקום המוות לארץ ישראל, שהרי רק בארץ ישראל מתים קמים לתחייה). המטרה של טיעונים אלה היא ברורה ושקופה לדעת אופנהיימר והיא לבלום את הירידה מארץ ישראל.

באו יהודים שניסו לאחד את הנעים עם המועיל, כלומר לחיות בתפוצות, בעיקר בבבל שמחוץ לתחומי האימפריה הרומית ולצוות על העברתם לקבורה בארץ ישראל אחרי מותם וכך הסבירו חוקרים את מציאותם של קברים של יהודים מהתפוצות בבתי קברות מתקופת התלמוד, כמו למשל בית שערים. כאן בא החידוש של מחקרו של אופנהיימר, בטענתו שלא כל יהודי יכול להרשות לעצמו להעביר גופה לארץ ישראל, שכן הדבר כרוך בלוגיסטיקה ובממון רב. יהודים שאינם עשירים אבל בכל זאת מעוניינים בתחיית המתים, נקברו מעבר לפרת, שזה הרבה יותר קרוב והרבה יותר פשוט וכבר נמצא בגבולות ארץ ישראל.

התמורות במצוות הדת לאורך ההיסטוריה

חוקרים רבים עסקו בפועלם של התנאים, שעמלו לסתום את החלל שנוצר עם חורבן הבית ולהבטיח קיום יהודי לאומי, בלי ירושלים ובהיעדר מקדש. לדוגמה חג הפסח בימי הבית התבטא בעלייה לרגל ובהקרבת קורבן פסח, שזה הקורבן היחיד שאדם אוכל בעצמו ללא שיתוף עם של כהן. אחרי החורבן התעוררה השאלה כיצד להגיב ולחגוג את חג הפסח, שכן ירושלים חרבה ואי-אפשר לעלות לרגל וגם אי-אפשר להקריב קורבנות בלי בית המקדש שבירושלים. בא רבן גמליאל, שהיה ראש לחכמים בתקופת יבנה, שאליה העבירו את המרכז מירושלים, והוא העביר את הפסח מהטקסים בחצרות המקדש אל כל בית בישראל, על ידי אמירת ההגדה של פסח ועל ידי העלאתם של המצה והמרור, שהיו בזמן המקדש תוספות לקורבן, לדרגה של מצוות עצמאיות. במקום בית המקדש והקורבנות, הועלה לימוד התורה למדרגת הערך המרכזי ביהדות ובמידה מסוימת גם התפילה בבית הכנסת.

במחקריו המשיך אופנהיימר הלכי חשיבה אלה, ושרטט את הצורות בהם ממשיכים התנאים בדרך זו עד ימי רבי יהודה הנשיא ועד בכלל. הוא טוען שחורבן הבית שהיה מאורע טראומטי בזמנו, ואפשר שבטווח הארוך היטיב עם עם ישראל והפך אותו מעם המכיל בדתו אלמנטים פגניים כגון בית המקדש וקורבנות, לעם ששם דגש על האינטלקט ומשקיע את עיקר מאמציו ומשאביו בלימוד. מכאן מובן שרבי יהודה הנשיא רצה לבטל את צום תשעה באב, שכן לעם היהודי נמצא פתרון בדמות לימוד התורה, והמצב המדיני בימיו בא לידי ביטוי ביחסים מתוקנים עם השלטונות הרומיים. אופנהיימר הרחיב את הדיבור על נושאים אלה בביוגרפיה הקרויה רבי יהודה הנשיא, שיצאה בסדרה "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי".

ספרים שכתב

  • Aharon Oppenheimer, The 'Am Ha-Haaretz: A Study in the Social History of the Jewish People in the Hellenistic-Roman Period. Leiden: E.J. brill, Netherland 1977
  • Aharon Oppenheimer, in collaboration with Benjamin Isaac and Michael Lecker, Babylonia Judaica in the Talmudic Period. Dr. Ludwig Reichert Verlag, Wiesbaden, Germany, 1983
  • Aharon Oppenheimer, Between Rome and Babylon: Texts and Studies in Ancient Judaism. Mohr Siebeck, Tubingen Germany, 2005.
  • אהרן אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, הסדרה "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי". ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2007.
  • אהרן אופנהיימר, על נהרות בבל. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2017.
  • Aharon Oppenheimer, Rabbi Judah ha-nasi. Statesman, Reformer, and Redactor of the Mishnah. Mohr Siebeck, Tubingen Germany, 2017.

ספרים שערך

  • מרד בר-כוכבא / עורך אהרן אופנהיימר. ירושלים: מרכז זלמן שזר להעמקת התודעה ההיסטורית היהודית: החברה ההיסטורית הישראלית, תש"ם 1980.
  • פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זיכרון לאברהם שליט / בעריכת אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט, מנחם שטרן. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"א, 1980.
  • מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים / העורכים: אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד 1984.
  • אדם ואדמה בארץ-ישראל הקדומה: קובץ מחקרים / העורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר, אוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו 1986.
  • בתי-כנסת עתיקים: קובץ מחקרים. העורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר, אוריאל רפפורט / ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח 1987.
  • יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד: מחקרים לכבודו של שמואל ספראי / העורכים: אהרן אופנהיימר, ישעיהו גפני, מנחם שטרן. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג 1993.
  • דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון / עורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר. ירושלים: מוסד ביאליק בשתוף בית הספר למדעי היהדות על-שם חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995.
  • היהודים בעולם ההלניסטי והרומי: מחקרים לזכרו של מנחם שטרן / עורכים: אהרן אופנהיימר, ישעיהו גפני, דניאל שוורץ. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, החברה ההיסטורית הישראלית, תשנ"ו 1996.
  • התפוצה היהודית בתקופתה ההלניסטית-רומית: קובץ מחקרים / עורכים: אהרן אופנהיימר, בנימין איזק. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ז, 1996.
  • יהודים ונכרים בארץ-ישראל: בימי הבית השני, המשנה והתלמוד / העורכים: אהרן אופנהיימר ואחרים. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ג 2003.

ספר יובל לכבודו

  • Judaea-Palaestina, Babylon and Rome : Jews in antiquity / edited by Benjamin Isaac and Yuval Shahar, Tübingen : Mohr Siebeck, 2012

לקריאה נוספת

  • ישראל לי לוין, (על) אהרן אופנהיימר, "הגליל בתקופת המשנה" (תשנא), ציון נז, ב (תשנ"ב 1992) 213–216.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The ban on circumcision as a cause of the revolt: a reconsideration, The Bar Kokhba War Reconsidered (2003) 55-69
אברהם שליט

אברהם חיים שליט (13 ביוני 1898 – 1979) היה חוקר תקופת הבית השני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת 1960.

אופנהיימר

אופנהיימר הוא שם משפחה יהודי-אשכנזי ופירושו הוא "יוצא אופנהיים". אופנהיים היא עיר במדינת ריינלנד-פפאלץ בגרמניה. חלק מנושאי השם משתייכים למשפחת אצולה (פטריקים) יהודית ונושאים בתארים "פון אופנהיים", "פון אופנהיימר", "פון אופנפלד" ו"ליכטנשטיין".

האם התכוונתם ל...

אריה כשר

אריה כשר (1935 – 26 באוקטובר 2011) היה פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שהתמחה בחקר היהודים וארץ ישראל בתקופת הבית השני. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1990).

בנימין איזק

בנימין איזק (נולד ב-10 במאי 1945) הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודים קלאסיים ומופקד על הקתדרה על שם פרד והלן לסינג להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת תל אביב, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל לשנת תשס"ח 2008 בחקר ההיסטוריה הכללית וחבר החברה הפילוסופית האמריקאית.

ברית מילה

ברית מילה (בקיצור: "בְּרִית") היא מצוות עשה יסודית ביהדות למול את עורלת כל הזכרים ביום השמיני ללידתם. המצווה היא גם חלק מהותי בתהליך הגיור של זכר, לרבות עבד כנעני. לפי המקרא מקורה בציווי של אלוהים לאברהם. אדם שלא נימול נקרא במקרא ערל ודינו של יהודי שלא נימול במזיד הוא כרת.

נהוג לערוך את הברית בטקס חגיגי, כשהמילה מבוצעת על ידי מוהל.

ברכת המינים

ברכת המינים היא הברכה ה-12 בתפילת שמונה עשרה, והיא מופיעה בין ברכת המשפט לבין ברכת על הצדיקים. ברכה זו היא אחת מ-13 ברכות הבקשה של תפילת שמונה עשרה. הברכה מבקשת את הכרתתם של אויבי ישראל, המלשינים והמינים.

נוסח הברכה המקורי היה "משומדים" (ולא מינים), אך שונה מאימת הצנזורה הנוצרית שראו בביטוי עלבון כלפיהם ומאז לא חזר הביטוי למקור ו"מינים" משמש גם כיום במרבית סידורי התפילה. הביטוי "מינים" מופנה בפרט כלפי הנוצרים, ותיקונה של הברכה מסמן את היפרדות הנצרות והיהדות.

ברכה זו תוקנה בתקופה מאוחרת יותר משאר הברכות בתפילת שמונה עשרה, והייתה לברכה ה-19 בה, אך למרות זאת לא שונה שם התפילה.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

התקופה הביזנטית היא תקופה בתולדות ארץ ישראל בין השנים 324 (או 395) ו-638, בה נשלטה הארץ על ידי האימפריה הביזנטית. בתולדות עם ישראל מקבילה תקופה זו לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.

סופה של התקופה הרומית המאוחרת ותחילתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל איננו מוגדר בנקודת ציון ברורה וחד משמעית. מבחינה תרבותית ודתית, ניתן לתקף את המעבר בין התקופות הללו בעלייתו לשלטון של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 324, המהווה את ראשית הפיכת הקיסרות לנוצרית. תחת קיסר זה, כוחה של הנצרות החל עולה כדת מועדפת, ואחר כך כדת המדינה בקיסרות הרומית. אולם מבחינה מדינית, ניתן לתקף את ראשיתה של התקופה הביזנטית רק במותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון בשנת 395, תאריך המציין את התפלגות הקיסרות הרומית לקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית.

יהושע קניאל

יהושע קניאל (Kaniel;‏ 20 באוגוסט 1939 – כ"ח בסיוון תשנ"ח, 1998) היה פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

יועז הנדל

ד"ר יועז הנדל (נולד ב-22 במאי 1975, י"ב בסיוון ה'תשל"ה) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת תל"ם בסיעת כחול לבן. דוקטור להיסטוריה, ובעבר פובליציסט, מגיש רדיו ישראלי, וראש המכון לאסטרטגיה ציונית.

ישיבת בית יוסף (גייטסהד)

ישיבת בית יוסף גייטסהעד (בקיצור: ישיבת גייטסהד) היא ישיבה גבוהה בעיר גייטסהד שליד ניוקאסל באנגליה. זוהי הישיבה הגדולה ביותר באירופה לאחר השואה ואחת הבולטות בה.

ישעיהו גפני

ישעיהו גפני (נולד ב-1944 בניו יורק) הוא נשיא המרכז האקדמי שלם ופרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

מנחם שטרן

פרופ' מנחם שטרן (5 במרץ 1925 – 22 ביוני 1989) היה היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1978 וחתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

סוריה פלשתינה

סוריה פלשתינה (בלטינית: Syria Palæstina; תעתיק: פַּלַַיסְטִינָה) הייתה פרובינקיה רומית שגובשה בשנת 136 לספירה, בתום דיכוי מרד בר כוכבא בידי אדריאנוס, משינוי שמה של פרובינקיה יהודה. חלקה הצפוני של הפרובינקיה סוריה פלשתינה פוצל בשנת 194 בין הפרובינקיות קוילה-סוריה ופניקיה. יתרתה הדרומית התקיימה עד שנת 358 עת נגרע ממנה חלקה הדרומי ונוצרה הפרובינקיה הרומית פלשתינה סלוטאריס והיא נבלעה לחלוטין בפלשתינה פרימה ופלשתינה סקונדה הביזנטיות עם פרסום הצו של הקיסר תיאודוסיוס השני בשנת 409 לחלוקתן וארגונן מחדש של כל הפרובינקיות במזרח האימפריה הביזאנטית.

פורים

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל שנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") או בט"ו באדר (בירושלים וביתר הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון; "פורים דמוקפים" או "שושן פורים"). החג נקבע כיום הודאה לה' על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה למלך אחשוורוש.

על פי מגילת אסתר, החג נקרא על שום ה"פור" (גורל בפרסית) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים. בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכות אסתר סוכלה מזימתו של המן שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר לזכר הצום שהונהג במלחמה. סברה אחרת קושרת למנהג זה את התענית של אסתר המלכה, טרם ניגשה למלך בבקשה לבטל את הגזירה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו וסעודת פורים שבה מקובל להשתכר "עד-דְלֹא-ידע". החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהחוק המקראי, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים (היהדות הרבנית). חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה, הנקרא "דברי קבלה", בשל היותו תקנה מזמן הנביאים. במקורות שונים נעשית השוואה בין פורים ליום הכיפורים.

ציון (כתב עת)

כתב-העת ציון, היוצא לאור בירושלים מאז שנת ה'תרצ"ו (1935), בהוצאת החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז שזר. לפני כן הופיעו ששה כרכים של "ציון" בראשית שנות ה-20 (מהדורה מחודשת של ששת הכרכים הללו ראתה אור בהוצאת החברה ההיסטורית הישראלית בשנות ה-70).

עוסק בתולדות עם ישראל, למן תקופת המקרא ועד לעת החדשה. מייסדיו היו ההיסטוריונים פרופ' בן-ציון דינור ופרופ' יצחק בער.

כתב העת רואה אור 4 פעמים בשנה. עורכיו כיום הם הפרופסורים מיכאל טוך, נדב נאמן וורד נעם. בעבר ערכו את כתב העת הפרופסורים אהרן אופנהיימר, עמנואל אטקס, אלברט באומגרטן, ג'רמי כהן ואחרים.

קתדרה (כתב עת)

קָתֶדְרָה לתולדות ארץ ישראל ויישובה הוא כתב עת לתולדות ארץ ישראל ויישובה, היוצא לאור ארבע פעמים בשנה (רבעון) מטעם 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה', שביד יצחק בן-צבי. כתב העת מוגדר כ"ספינת הדגל" של המכון, שכן הוא משמש כאחת הבמות החשובות למחקר ארץ ישראל בתחום ההיסטורי, הארכאולוגי והגאוגרפי, ובתחומי הכלכלה, החברה, התרבות והאמנות, מימי המקרא ועד ימינו.

שמואל ספראי

פרופ' שמואל סַפְרָאי (18 ביוני 1919 – 16 ביולי 2003) היה היסטוריון ישראלי של תקופת בית שני, תקופת המשנה ותקופת התלמוד, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לידע ארץ ישראל לשנת תשס"ב (2002).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.