אהרן אהרנסון

אהרן אהרנסוןרומנית: Aaron Aaronsohn, ‏21 במאי 187615 במאי 1919) היה בוטנאי, אגרונום וגאולוג, ראשון לאנשי המדע היהודים בארץ ישראל[1] וראש מחתרת הריגול ניל"י.

אהרן אהרנסון
Aaron Aaronsohn 1876-1919
אהרן אהרנסון
פטירה 15 במאי 1919 (בגיל 42)
במימי תעלת למאנש
ענף מדעי בוטניקה
מדינה רומניה, ארץ ישראל
הערות פעיל ציוני וראש מחתרת ניל"י.
תרומות עיקריות
חקר צומח במזרח התיכון. גילוי "אם החיטה"

קורות חיים

נולד בבקאו שברומניה, בנם הבכור של אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, אביו נולד בעיירה מנוביץ' ליד פולטיציני שברומניה ועסק בסחר בתבואה.[2] אימו הייתה בתו של הרב שמואל גלאצאנו, ראש הקהילה בבקאו. לאחר נישואיהם עבר הזוג הצעיר לעיר זו[2] ושם נולד אהרן.

בשנת 1882 עלה יחד עם הוריו, שהיו ממייסדי זכרון יעקב ומראשוני העלייה הראשונה, התחנך בבית הספר בזכרון יעקב, בהמשך נשלח ללימודי אגרונומיה בבית הספר הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה שזה-עתה נוסדה, אולם בשל סכסוך מקצועי בינו לבין פקידי הברון וחלק מהאיכרים,[3] עזב את המקום, ונסע לטורקיה. שם ניהל חווה חקלאית גדולה, ממנה חזר ב-1900 לארץ ישראל.

מאחר שלמרות השתדלויות לא הצליח לקבל עבודה אצל הברון, בחברת יק"א או במסגרת אחרת ההולמת את השכלתו וכישוריו, החליט לפנות לעסקים פרטיים. בין השאר, הקים עם דוד חיים סוכנות לייבוא כלי עבודה חקלאיים מתקדמים (כגון משאבות וקומביינים) ועם עמיתיו ד"ר זליג סוסקין ויוסף טריידל את 'המשרד האגרו-טכני'

בעת מלחמת העולם הראשונה, הקים ועמד בראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עות'מאני בארץ-ישראל ולכיבושה בידי הבריטים, על-מנת לקדם את הקמת בית יהודי לאומי בארץ ישראל. מחתרת ניל"י תרמה לכיבוש הארץ על ידי הבריטים, זאת באמצעות השפע הרב של המידע שהעבירו אנשי הארגון מתוך הארץ, ובזכות הידע העצום של אהרן יחד עם אישיותו המיוחדת, שבשהותו במצרים, הפך לאחד מן היועצים הדומיננטיים לגופי המודיעין הבריטי. במושבה הצבאית הבריטית שבמצרים נפוצה האמרה ש"אהרנסון מנהל את המטכ"ל".

בנוסף, סייעו אהרן אהרנסון וחבריו בניל"י להטבת מצבה הקשה של יהודי הארץ בזמן המלחמה, על ידי העברה בחשאי של כספי עזרה מיהדות ארצות הברית באמצעות ספינת ריגול שהעמידו לרשותם האנגלים. בזכות קשריו המסועפים זכה אהרנסון להיות גם מן המשפיעים על מתן הצהרת בלפור, טיוטה של ההצהרה הועברה לעיונם שלו ושל אחיו שמואל אהרנסון, כפי שנתגלה לאחרונה עם חשיפת הארכיונים של שירות הריגול הבריטי.

אחרי המלחמה, נכנס לפוליטיקה: תחילה צורף ל'ועד הצירים' שניהל את ענייני היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת הכיבוש הבריטי, ואחר כך פעל לצד חיים ויצמן במשלחת הציונית לוועידת השלום בפריז (1919), שם הועיל רבות בזכות קשריו עם אישים רמי דרג מכל רחבי העולם. בזכות מומחיותו, כתב אהרנסון בין השאר את תזכיר הגבולות העתידיים של ארץ ישראל, אותן דרשה המשלחת הציונית בהדיינות על חלוקת הממלכה העות'מאנית המובסת ויצירת המפה הפוליטית החדשה של המזרח התיכון.

ב-15 במאי 1919 תוך כדי הדיונים של וועידת פריז, באחת מטיסותיו בין לונדון לפריז, נעלם המטוס הצבאי הקטן בו טס מעל תעלת למאנש, והוא בן 43.

התזכיר "פרו ארמניה"

על פי יומנו, נתבקש אהרנסון לכתוב דוח למשרד המלחמה הבריטי "על מעשי האכזריות בארמנים". ב-16 בנובמבר 1916 הגיש למשרד המלחמה תזכיר באנגלית, שכותרתו "פרו ארמניה",[4] בו כתב: "משימה קשה היא לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על טבח הארמנים… מעשי הטבח נתבצעו בקנה־מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן כה רב באופן כה שיטתי… עד כי כמה שלא ינסה אדם לרסן את עטו… עדיין יחשב כמי שעוסק בהגזמות." אהרנסון מדגיש בתזכיר, כי "מה שראה, בעיניו ממש, בסוריה, בקוניה ובקונסנטינופול" והמידע שהשיג "מפי הסוכנים ששלח לחלק של האימפריה הטורקית בו מתבצעים מעשי הטבח הללו בקנה־מידה רחב, די בו למלא כרכים שלמים ולסמר שיער." הוא מספר כי ביקר בעצמו בכמה מחנות של ארמנים, ביניהם בחורן, מחוז עג'לון ודרום-מזרח ים המלח. הוא מתאר סחר בבני אדם ב"שוק עבדים" ומציין שנכח בעצמו במכירות של נערות ארמניות בדמשק. לאחר מכן הוא מתאר כיצד מתנהל האיסוף והגירוש מקונסטנטינופול של הארמנים שאינם ילידי העיר. הוא מעיד כי ראה בעצמו, ב"צפייה לילית משך שבועות", עשרות קבוצות של 8–12 ארמנים המובלות למטה המשטרה ולאחר מכן "נעלמות בלא להותיר שריד". אהרנסון עושה השוואה עם חורבן בית שני: "הטבח רחב ההיקף ביהודים, שנעשה בצו המצביא הרומי טיטוס, הוא האירוע המתועד היחיד בהיסטוריה, השווה בהיקפו לטבח הארמנים".[5]

אהרנסון מטיל על הגרמנים אחריות לטבח ואף מביע חשש שגורל היהודים עלול להיות כגורל הארמנים, אולם את שני הנושאים השמיטו הבריטים בעריכתם.[6] שמו המקורי של הדוח בן 20 העמודים לא נשמר על ידי הבריטים ובעריכתם אותו נתנו לו את השם "הטיפול הטורקי בארמנים" (Turkish Treatment of Armenians). באותו חודש כתב אהרונסון דוח נוסף המיועד למשרד המלחמה, שכותרתו: "על הטבח הארמני" (On the Armenian Massacres). הדוח השני כולל בעיקר התייחסויות לשוד הרכוש הארמני וחלוקתו לטורקים בעלי השפעה, וכן ולנזק שייגרם למבנה האימפריה הטורקית בשל הטבח בארמנים. פעולות השוד המאורגן נקראו "קולוניזציה פנימית" ולדברי אהרונסון הוצעו לראשונה על ידי הגרמנים.[4]

עבודתו המקצועית והמחקרית

כבר בילדותו התעניין בחקלאות, ובשנת 1891, כשהיה כבן 15 בלבד, התמנה לעוזר-מתמחה בצוות המדריכים החקלאים של פקידות הברון רוטשילד בזכרון יעקב. בזכות כישרונו, נשלח על ידי הברון רוטשילד ובמימונו ללימודי אגרונומיה בבית הספר הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה בהמשך, ניהל בטורקיה חווה חקלאית גדולה, ממנה חזר ב-1900 לארץ ישראל.

הקים עם דוד חיים סוכנות לייבוא כלי עבודה חקלאיים מתקדמים (כגון משאבות וקומביינים) ועם עמיתיו ד"ר זליג סוסקין ויוסף טריידל את 'המשרד האגרו-טכני'; עסק ייחודי זה התמחה במתן שירותים מקצועיים (כמו סקרי היתכנות חקלאית והערכות הידרולוגיות, מדידה ומיפוי), בעיקר לטובת הפעילות היישובית של שלוחות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. במהלך השנים הבאות המשיך ועסק בתחומים רבים הקשורים לחקלאות ולפיתוח אגרו-טכני בארץ ישראל, פרסם מאמרים מקצועיים על במות מדעיות אירופיות, והיה לאישיות ידועה.

גילוי אם החיטה

אהרנסון ערך מסעות מחקר רבים ברחבי הלבנט (ארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה והלבנון - כולם אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), במסגרת מסעותיו בגליל ובחרמון שב וגילה בשנת 1906 את 'אם החיטה'.[7] תגלית זו הביאה לאהרנסון תהילה עולמית, ובין השאר - הזמנה של משרד החקלאות של ארצות הברית לביקורים ארוכים באמריקה. במסעו הגדול לאירופה, צפון אפריקה וארצות הברית (1908–1910) התקבל בכבוד רב ובהערצה בכל מקום. בארצות הברית נערכו כנסים רבים בהשתתפותו, ובאוניברסיטת ברקלי רצו למנותו לראש החוג לחקלאות במעמד של פרופסור, וזאת על אף שלא היה לו כל תואר אקדמי.

בעזרת הקשרים שיצר בארצות הברית עם פעילים ואילי-הון יהודים, הקים אהרנסון בשנת 1910 חוות ניסיונות חקלאית בעתלית, הראשונה מסוגה במזרח התיכון. במסגרת מחקריו המגוונים בחווה ניסה, בין השאר, להשביח ולזווג בין חיטה תרבותית לאם החיטה. מצד אחד גילה צמחים ארצישראלים מקומיים אחדים שלא היו ידועים קודם למדע, ומצד שני הביא לראשונה מחו"ל צמחים אחרים (כגון דקל הוושינגטוניה) שהתאקלמו בארץ ישראל. באותה תקופה הביא לארץ ישראל מכונית, שהייתה המכונית הפרטית הראשונה בבעלות תושב הארץ.[8]

לאחר מותו והנצחתו

לאחר מותו היה צורך לטפל באוסף הצמחים הגדול שהשאיר ולהמשיך להגדיר את הצמחים שבאוסף, ולסדרו. פרופסור הלל אופנהיימר נענה לבקשתה של משפחת אהרנסון למנותו למטפל באוסף הצמחים, הוא פרסם את רשימת צמחיית עבר הירדן שאסף אהרן אהרנסון בספר "צמח עבר הירדן" שיצא לאור בז'נבה, בשנת 1930, ותורגם אחר כך לעברית.

על שמו של אהרנסון נקראה המושבה כפר אהרון (אחר כך מושב, כיום שכונה של נס ציונה), שהוקמה בידי בני בנימין בשנת 1929. כן נקראו על שמו בניינה הראשון של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות (הקיים עד היום ליד כניסה הראשית לקמפוס) ורחובות בערים שונות ברחבי ישראל.

בשנת 1927 קרא הבוטנאי אלכסנדר איג את הצמח אהרונסונית פקטורובסקי, הגדל ליד ים המלח, על שמם של אהרנסון ושל עמיתו אליעזר פקטורובסקי.

אהרן אהרנסון לא התחתן ולא היו לו צאצאים. אולם צאצאיהם של שניים מאחיו, צבי ושמואל (סם) אהרנסון, חיים ופועלים בארץ.

מיצירותיו

מאמרים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • 'אהרונסון, אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 517.
  • אלכסנדר אהרנסון (בשם העט "חיל פשוט"), אהרן אהרנסון: גאון האדמה (21 במאי 1876 - 15 במאי 1919), הוצאת מלכה, זכרון יעקב, תש"י.
  • יעקב יערי-פולסקין, אהרן אהרנסון: סוד הלה-מאנש (אישים ומארעות, ז), הוצאת אישים ומאורעות, תל אביב, תש"א.
  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרנסון: האיש וזמנו, מוסד ביאליק, ירושלים, 1969.[9]
  • אורי קיסרי, דברים על אהרן אהרנסון: 25 שנים לפטירתו (תרע"ט - תש"ד), הוצאת אחיאסף, ירושלים, 1944.
  • Florence, Ronald (2007). Lawrence and Aaronsohn: T.E. Lawrence, Aaron Aaronsohn, and the seeds of the Arab-Israeli conflict. New York: Viking. ISBN 9780670063512.
  • Goldstone, Patricia (2015). Aaronsohn's maps: the man who might have created peace in the modern middle east. Berkeley, CA: Counterpoint. ISBN 1619025590.

מאמרים

  • מיכאל אבן-ארי, "אהרן אהרונסון כאיש-מדע", מדע כ"א, 1977, עמ' 14–17.
  • רן אהרנסון, "האיש, החיטה והחידה", עת-מול, שנה 24 (4), 1999, עמ' 22–23.
  • רן אהרנסון, "מבט חדש על מטולה: אהרן אהרנסון והקמתה של המושבה, 1897-1896", מרחבים בשינוי - תמורות גאוגרפיות בארץ ישראל וסביבתה, תל אביב 2016, עמ' 75–101.
  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרונסון וגורל ארץ-ישראל בוועידת השלום 1919, האומה, גיליון ה' (17), 1966, עמ' 26–40.
  • שמעון רובינשטין, מותו הטרגי של אהרן אהרונסון, האומה, גיליון ט"ו (50), 1977, עמ' 275.
  • עמרם שיר, לורנס איש ערב ואהרונסון איש ניל"י נפגשים, עת-מול, שנה 2 (3), 1977, עמ' 16–17.

מקורות

  • יורם אפרתי (עורך), יומן אהרון אהרנסון 1919-1916, הוצאת קרני, תל אביב, 1970.
  • יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; נספחים: אהרון אהרונסון, פרו ארמניה (תזכיר למשרד ההגנה הבריטי, 16.11.1916), עמ' 336–349.
  • שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון; תרגום - ברוך קורות, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תש"ס 2000.

ספרות יפה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שאול כ"ץ, ‏אהרן אהרנסון, ראשית המדע וראשית המחקר החקלאי בארץ-ישראל, קתדרה 3, פברואר 1977, עמ' 4
  2. ^ 2.0 2.1 אליעזר לבנה, אהרן אהרנסון : האיש וזמנו (עמ' 9), www.kotar.co.il - כותר, ‏1969 (בעברית)
  3. ^ מתוך הספר פעמון סדוק, מאת איתי בחור
  4. ^ 4.0 4.1 יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 192-191.
  5. ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; נספחים: פרו ארמניה, עמ' 336, 341-339, 343, 345.
  6. ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 194-193.
  7. ^ מיכה לבנה, על מהלך הגילוי של אם-החיטה, באתר צמח השדה
  8. ^ אורי קיסרי, צמיגים, בנזין וראפורטים, דואר היום, 15 באוקטובר 1933
  9. ^ ביקורת: אלכס זהבי, אהרן, אהרנסון - דיוקנו של מנהיג ארץ-ישראלי, האומה, גיליון ח' (29), 1970, עמ' 123-118.
אהרן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אלכסנדר אהרנסון

אלכסנדר (אלכס) אהרנסון (28 בספטמבר 1888 - 28 במרץ 1948) היה פעיל ציוני, עיתונאי ומחבר מארץ ישראל, בן למשפחת אהרנסון מזכרון יעקב.

הגדעונים (ארגון)

הגדעונים הוא ארגון שהוקם כאגודה חשאית בשנת 1913 (סוכות, תרע"ד) על ידי צעירים (בנים בלבד), בני אכרים במושבה זכרון יעקב. בראש הארגון עמד אלכסנדר אהרנסון, שפעל בהשראת אחיו הבכור אהרן אהרנסון ואבשלום פיינברג, ובהשפעת אחותו שרה אהרונסון

הארגון נחשב לארגון הנוער הראשון שהוקם ביישוב ועסק בפעולות הגנה ושמירה, בדומה לארגון השומר שהוקם על ידי אנשי העלייה השנייה. בנוסף לשמירה ניסו כוחם גם בהתיישבות, כאשר עשרה מחבריהם התנחלו באדמות יק"א שבשוני. כמו כן, עסקו הגדעונים בפעילויות למען הקהילה בזכרון יעקב כגון שיקום דרכים, מבנים ובית הקברות.

האגודה התפרקה כ-14 חודשים לאחר הקמתה, בשל הגיוס לצבא הטורקי בראשית מלחמת העולם הראשונה ובשל יציאתם מן הארץ של פעיליה המרכזיים.

הלל אופנהיימר

הלל (היינץ) ריינהרד אופנהיימר (Hillel (Heinz) Reinhard Oppenheimer; ‏4 באפריל 1899 - 15 ביוני 1971) היה פרופסור לבוטניקה, פיזיולוג של הצמח, מראשוני הבוטנאים באוניברסיטה העברית בירושלים, וממייסדי הפקולטה לחקלאות ברחובות, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת תשי"ט.

הר שיפון

הר שיפון הוא הר געש רדום ברמת הגולן הנמצא כקילומטר מדרום לקיבוץ אורטל וכ-4 קילומטרים צפונית מזרחית לנפח. והוא ההר הדרומי מערבי שבקבוצת הרי הגעש בצפון הגולן. גובהו 971 מ' והוא מתנשא מעל סביבתו כ-150 מטרים. בערבית הוא נקרא תל אבו ח'נזיר, כלומר תל אבי החזיר, כינוי ערבי לשד טוב המופיע בפתאומיות ממעמקי האדמה לעזרת עוברי אורח במצוקה ומשום חזירי הבר הנפוצים באזור זה. בעברית הוא קרוי על שם צמח שיפון ההרים, הצומח באזור. מסופר כי אהרן אהרנסון, אשר גילה את "אם החיטה", חקר את צמח השיפון הגדל באזור.

מפסגת ההר תצפית אל הגולן, הגליל והחרמון.

בשנת 2011 נחנך על פסגת התל תיאטרון אבן הצופה לכיוון סוריה. התיאטרון שנועד להנציח את פעולתה של חטיבת המילואים 679 במלחמת יום הכיפורים, צופה ממרומי התל על גזרת הלחימה בה השתתפה החטיבה בימי הבלימה בראשית המלחמה.

ועד הצירים

ועד הצירים לארץ ישראל (נודע גם בשמות הוועדה הציונית או הקומיסיה הציונית, וכן "הקומיסיה הציונית לפלשתינה" ו"הוועדה הארצישראלית"), שנודע בקיצור בשם ועד הצירים (באנגלית: Zionist Commission), היה משלחת מנהיגים ציוניים לארץ ישראל. הוא הוקם בעקבות הצהרת בלפור ופעל בין השנים 1918–1921, בראשותו של חיים ויצמן. מטרותיו העיקריות היו הנחת יסוד יציב לבניית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, דאגה ליהודי הארץ ולקשר בין ההסתדרות הציונית והיישוב העברי לבין השלטונות הבריטים בארץ ישראל.

הוועד כלל קבוצה של שמונה מנהיגים ציונים שבאה מטעם ההסתדרות הציונית לארץ ישראל באפריל 1918, לאחר כיבוש חלקה הדרומי על ידי הבריטים והתייצבות הכוחות הלוחמים משני עבריו של קו שתי העוג'ות, על מנת לקשר בין השלטון הבריטי לבין היישוב היהודי ולייעץ לו על יישום הצהרת בלפור. הוועד עסק גם בתחומי בריאות, חינוך, סעד והתיישבות יהודית. בין היתר פעל לייסוד האוניברסיטה העברית בירושלים. הוועד אף פעל להחזרת פליטים ומגורשים ואף גישר לקיום יחסים טובים בין היהודים לערבים ובין שאר האוכלוסייה הלא-יהודית שגרה בארץ ישראל.

הוועד מנה 11 שליחים. בראש עמד חיים ויצמן, ואחריו מנחם אוסישקין. מזכירו היה משה שרת, ועם אישיו הבולטים נמנו אהרן אהרנסון, איש ארץ ישראל, שהיה עוזרו של חיים ויצמן, והמייג'ור ויליאם אורמסבי-גור, קצין בריטי אוהד הציונות. כמו כן היו חברים בוועד: סילוואן לוי מכי"ח, לא ציוני שהצטרף על פי מינוי של הממשלה הצרפתית, זלמן דוד ליבונטין, ז'יל רוזנהק (פקיד יק"א), ישראל זיו, דוד אידר מאנגליה (נציג הארגון הטריטוריאליסטי היהודי, ITO), ג'יימס דה רוטשילד, אלטר מאיר, אמריקאי שנלווה לוועד כיועץ כלכלי לויצמן, מ. אלוני ורב החובל אנג'לו לוי-ביאנקיני מאיטליה. בראש הוועד עמדו אישים חשובים ובעלי יוקרה, דבר שהגדיל את השפעתו.

לפי מעמדו הרשמי היה הוועד רשאי לעסוק בעניינים ארגוניים, כלכליים ומדיניים, אך בסופו של דבר מיעט לעסוק בהתיישבות, בשל חילוקי דעות פנימיים רבים. השלטון הבריטי לא אהד את פעילותו ובמקומו נוסד הוועד הלאומי.

זכרון יעקב

זִכְרוֹן יַעֲקֹב היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. היא נוסדה כמושבה ב-6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה, והייתה המושבה השלישית של אנשי העלייה הראשונה.

המושבה יושבת על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

חוות אהרנסון

חוות אהרנסון, הידועה גם בשם "התחנה לניסיונות חקלאיים בעתלית", היא חווה חקלאית השוכנת כשני קילומטרים מזרחית ליישוב עתלית, שהייתה פעילה במיוחד בין השנים 1917-1910 ופעלה בצורה מוגבלת גם לאחר מכן. המקום שימש בעיקר כתחנה לניסויים חקלאיים, אולם בחווה גם פעלה רשת הריגול ניל"י.

כפר אהרון

כְּפַר אַהֲרוֹן, כיום שכונה בדרום נס ציונה. המקום נקרא על שם הבוטנאי והאגרונום הנודע אהרן אהרנסון.

כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים

הֲדַסִּים הוא כפר ילדים ונוער מיסודה של הדסה ויצו, הנמצא באזור מרכז הארץ, דרומית לאילנות, צפונית ליישובים כפר נטר ואבן-יהודה ומערבית לקדימה.

מכון טרומן

המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום הוא מכון מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים הממוקם בקמפוס הר הצופים.

משפחת אהרנסון

משפחת אהרנסון (בלועזית: Aaronsohn) היא משפחה יהודית ידועה בתולדות היישוב. בני המשפחה עלו לארץ ישראל מבקאו שברומניה בשנת 1882, עם תחילת העלייה הראשונה, ונמנו עם מייסדי המושבה זכרון יעקב. מקימי ארגון המחתרת "ניל"י" ומנהיגיו נמנו עם אנשי המשפחה, ולכן שמה של המשפחה נקשר תדיר לארגון זה.

בני המשפחה שעלו ארצה היו האב אפרים-פישל אהרנסון, האם מלכה והילדים אהרון וצבי (הירש). בארץ נולדו שמואל (סם), אלכסנדר (אלכס), שרה ורבקה. שתי בנות, ויטיה וליבה, מתו בלידתן בשנת 1888, ככל הנראה מקדחת. בנוסף, הגיעו לארץ בשנת 1882 גם קלמן משה אהרנסון, אח צעיר של אפרים-פישל, ואחותו שרה אהרנסון (לימים שוורץ), שהתיישבו בזכרון יעקב והקימו בה משפחות.

אפרים-פישל היה איכר, מחלוצי הכורמים, שהקים משק בזכרון יעקב. לפי כמה מקורות היה אפרים-פישל הראשון ממתיישבי זכרון יעקב שהפסיק לקבל את תמיכת הברון רוטשילד, פילנתרופ היישוב. הבן הבכור אהרון, נחשב איש אשכולות - אגרונום ומדען, סייר, יזם ופוליטיקאי. הוא נמנה עם הבולטים בקרב בני הדור הראשון שגדל בארץ, אשר נקראו אז "האתרוגים" (כינוי שהפך לאחר שנים ל"צברים"). אהרון זכה לפרסום עולמי בעקבות גילויו את 'אם החיטה' בשנת 1906. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים והנהיג את המחתרת "ניל"י", שבה פעלו גם אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי ואחרים.

תוך כדי פעולות המחתרת ולאחר חשיפתה, בין השנים 1919-1915, עברו אחדים מחברי המשפחה עינויים, כמו אפרים-פישל, שרה, צבי (וכן אחרים מחברי ניל"י); שרה התאבדה, בעקבות תפיסתה ועינוייה על ידי העותמאנים, ולאחר שגילתה כי הגיעה הוראה להוציאה להורג. אהרון נעלם עם מטוסו מעל תעלת למאנש בין בריטניה וצרפת.

האם מלכה נפטרה בשנת 1912 והאב אפרים-פישל - בשנת 1939. הבן צבי נפטר בשנת 1929, אלכס בשנת 1942, ושמואל בשנת 1950. האחרונה מדור "האתרוגים" והצעירה מבני משפחת אהרנסון, רבקה, נפטרה בשנת 1981.

בביתם של אפרים-פישל ומלכה בזכרון-יעקב, הוא "בית אהרנסון", הוקם מוזיאון לתולדות המשפחה ומחתרת ניל"י. על בני המשפחה ועל ניל"י נכתבו ספרים ומאמרים, ורחובות רבים ברחבי הארץ נקראו על-שם אהרן אהרנסון ועל-שם שרה אהרנסון, שני בני המשפחה הידועים ביותר. כל צאצאיהם של צבי ושל שמואל, היחידים מבני אהרנסון שהקימו משפחות משלהם, חיים ופועלים עד היום בארץ.

ניל"י

ניל"י (ראשי התיבות: נצח ישראל לא ישקר, מתוך ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט) היה ארגון מחתרתי שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הארגון מנה כמה עשרות חברים פעילים באופן מלא, ורבים נוספים שפעלו באופן חלקי. הוא התמקד במתן שירותי מודיעין לחיל המשלוח המצרי, שהיה הכוח הבריטי שנלחם מול האימפריה העות'מאנית במערכה על סיני וארץ ישראל, ושאף למנף את הקשר המודיעיני לכדי נכס מדיני, על מנת לקדם את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בנוסף לפעילות הריגול, עסקו אנשי ניל"י גם בהברחת כספים מחו"ל לכלכלת היישוב. לאחר כשנתיים של פעילות, חשפו העות'מאנים את המחתרת. חלק מראשיה נתפסו והוצאו להורג, וכמה מאנשיה נשפטו לעונשי מאסר. לאחר חשיפת הארגון הענישו העות'מאנים וכלאו גם אנשים רבים מהיישוב שכלל לא היו קשורים לפעילותו.

ניל"י - יצירת הקשר עם הבריטים

לאחר שהחליטו אהרן אהרנסון, אבשלום פיינברג ואלכסנדר אהרנסון על הקמת רשת ריגול (ניל"י) במטרה לסייע לצבא הבריטי לכבוש את ארץ ישראל עלה הצורך ביצירת קשר עם הבריטים, שבסיסם הקרוב היה במצרים. הניסיונות ליצירת הקשר עם הבריטים נתקלו בקשיים רבים, ונמשכו, למעשה, מאמצע שנת 1915 ועד תחילת 1917.

רבקה אהרנסון

רבקה אהרנסון (1892–1981) הייתה בתם הצעירה של מלכה ואפרים אהרנסון, ממייסדי זכרון יעקב, ואחותם של האגרונום אהרן אהרנסון, מייסד ומפקד ארגון הריגול ניל"י, ושל שרה, אלכסנדר, צבי ושמואל אהרנסון. היא הייתה לפי טענתה ארוסתו של אבשלום פיינברג, שלפני שנרצח, היה אף הוא פעיל מרכזי בארגון ניל"י.

שם עממי

בביולוגיה, שם עממי (באנגלית: common name) של טקסון או אורגניזם (ידוע גם כשם מקומי או שם מדובר (vernacular name)) הוא שם המבוסס על השפה המדוברת המקומית של חיי היומיום; שם זה לעיתים קרובות שונה וסותר את השם המדעי של אותו אורגניזם, אשר נכתב באותיות לטיניות.

לעיתים השמות העממים נוצרים על ידי הרשויות בניסיון להנגיש נושאים ספציפים לציבור בעל עניין (כגון דייגים, חקלאים, וכו'.) כדי שיהיו מסוגלים להתייחס ולהבדיל בין המינים והאורגניזם השונים, ללא צורך להיות מסוגלים לזכור או לבטא את השם המדעי הלטיני. במקרה וחלקים שונים במדינה משתמשים בשמות עממיים שונים, יצירת רשימה "רשמית" של שמות עממיים יכולה להוות סטנדרט בניסיון לייצר שיח זהה בין חלקי המדינה או מדינות שונות המשתמשות באותה שפה.

שעונית

שְעוֹנִית או פָּסִיפְלוֹרָה (שם מדעי: Passiflora) הוא סוג במשפחת השעוניתיים המונה מעל 200 מינים, ואין-ספור זנים והכלאות. רוב המינים בסוג מטפסים, ולצדם קיימים מספר מינים שיחיים ומספר עשבוניים. רוב המינים מטופחים למטרת נוי בלבד, רק מספר מינים בודדים מטופחים לשם מאכל, כגידול פרטי או מסחרי; המין הנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא השעונית הנאכלת.

שרה, גיבורת ניל"י

שָׂרָה, גיבורת ניל"י הוא ספר לילדים ולנוער מאת הסופרת הישראלית דבורה עומר, שיצא לאור בשנת 1967 ומתאר את חייה של שרה אהרנסון.

הספר עוסק בהתהוות מחתרת הריגול ניל"י ובפעילותה בזמן מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל העות'מאנית מנקודת מבטה של שרה אהרנסון. בראש מחתרת הריגול ניל"י עמד אחיה הבכור אהרן אהרנסון. הספר משלב בין פעילותה במחתרת לחייה האישיים, למשל היכרותה עם אבשלום פיינברג, יחסיה עם אחותה הצעירה רבקה ועוד.

שרה אהרנסון

שרה אהרנסון (6 בינואר 1890, י"ד בטבת תר"ן – 9 באוקטובר 1917, כ"ג בתשרי תרע"ח) הייתה מראשי מחתרת ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד שליטי ארץ ישראל הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.