אהרן אבן-חן

אהרן אבן-חן (פיינשטיין)[1] (7 בספטמבר 190817 במאי 1990) היה עיתונאי, סופר ואיש ציבור ישראלי, מראשוני העיר נתניה.

אהרן אבן-חן
Aharon Even-Chen
מדינה ישראל  ישראל

תולדות חייו

אבן-חן נולד בי"א באלול תרס"ח (1908) במושבה ראש פינה, בן ליוסף פיינשטיין, ממגיני הגליל, ונכד לאהרן פיינשטיין, ממייסדי ראש פינה ומחלוצי ההתיישבות בארץ ישראל. למד בבית-הספר של ראש פינה אצל המורה שמחה וילקומיץ ובקולג' הסקוטי בצפת. עבד במשק הפלחה של הוריו, באריזת הטבק ובסלילת כביש ראש-פינה-מטולה. כשבגר הצטרף לארגון "ההגנה".

עבודתו העיתונאית

עוד בטרם מלאו לו 20 החל לשלוח כתבות לפרסום בעיתון "דואר היום" שבהן דיווח על אירועים בגליל. עורך העיתון איתמר בן-אב"י הבחין בכישרונו והזמין אותו לעבור לירושלים ולעבוד כחבר המערכת. בשנים 36–1935 שימש אבן-חן כמזכיר המערכת.[2] ידידות אמיצה נקשרה בין אבן-חן לבן-אב"י, שנמשכה גם בפעילות ציבורית משותפת.

בשנת 1936 עבר אבן-חן לכתוב בעיתון "הארץ" בהזמנתו של עורך העיתון גרשום שוקן, ושימש בין השאר כסופר העיתון באזור השרון.

עם הקמת העיתון "מעריב" ב-1948 נמנה אבן חן עם צוות העיתונאים המייסדים בראשות עזריאל קרליבך. על הידיעות והכתבות במעריב היה חותם בשם העט ג. שרוני.

בשנת 1946 זכה בפרס ראשון בתחרות הארצית לרפורטז'ה מטעם אגודת העיתונאים. בשנת 1969 זכה בפרס שלמה מרץ של מסדר ז'בוטינסקי.[3]

פעילות ציבורית

Doar Hayom newspaper's staff 1920s
מערכת עיתון "דואר היום" בשנות ה-20. בשורה הראשונה משמאל לימין: העיתונאי אורי קיסרי, לאה אבושדיד, איתמר בן אב"י וישעיהו קרניאל (עזמות). בשורה השנייה, שני מימין: העיתונאי והסופר אהרן אבן-חן, ולימינו רעייתו עטרה אבן-חן.

העבודה המשותפת עם איתמר בן-אב"י הביאה את אהרן אבן-חן גם לפעילות בהסתדרות בני בנימין אליה הצטרפו גם אלכסנדר אהרונסון ועובד בן עמי, שהיה כתב העיתון בפתח תקווה. בין היישובים שהוקמו על ידי בני בנימין הייתה העיר נתניה. אבן חן היה ממייסדי העיר ומפעילי הציבור בה, ובן עמי שימש מאוחר יותר כראש העיר. בשנים 1936–1950 שימש אבן-חן כמזכיר מחלקת התרבות של נתניה וכחבר ועדת השמות לרחובות העיר. בין השאר הקים ב-1937 את הספרייה העירונית, פרי יוזמתו של איתמר בן-אב"י, שייעד אותה להיות "מוסד רוחני גדול, אשר ישמש מרכז לתרבותנו".[4]

תיעוד יצירתו של בן-אב"י

הקשר המיוחד עם איתמר בן-אב"י הביא את אבן-חן לפתוח במפעל לתיעוד יצירתו של בן-אב"י לאחר שזה נפטר ב-1943. הוא ערך את עזבונו העיתונאי, אסף את כתביו והוציא לאור ב-1961 את הספר 'עם שחר עצמאותנו'. הספר יצא בהוצאת "הוועד להוצאת כתבי איתמר בן אב"י".[5]. לאחר מכן הוציא לאור ספר נוסף ובו מאמרים של בן אב"י - 'חלומות ומלחמות' (1978).

ספריו

  • שוָרים חרשו בהר; רישומים: מ. אריה, תל אביב: נ. טברסקי, תשי"ד 1953.[6] (סיפורים)
  • יונים על הגג; ציורים: זאב, תל אביב: נ. טברסקי, תשכ"ה 1965.[7] (אוסף רפורטז'ות מחיי הארץ, שפורסמו ב"מעריב")
  • חתונה בצידון: אגדות שהיו; רישומים: אבא פניכל, רמת גן: מסדה, 1972.[8]
  • לילות כנען; איורים: תרצה טנאי, תל אביב: ספרית מעריב, 1983.[9] ("רשימות שארץ ישראל של חלום ומעשה מקופלת בתוכן" )

בעריכתו:

  • גבעת עדה: אריה סמסונוב ואהרן אבן-חן (עורכים), תל אביב: במצור, תרצ"ח 1938. (חלק מהמאמרים לקוח מהעיתונים "דבר", "הבוקר", "הארץ" ו"בוסתנאי")
  • ישראל שלנו - קומץ-עלים לזכר ישראל גולדשטין ז"ל, אהרן אבן-חן (עורך), ראש פינה: תש"ד 1944
  • עת עלינו לנתניה - יצא לאור מטעם ראשוני המתיישבים בנתניה במלאת כ"ה שנים לעלייתם על הקרקע, אהרן אבן חן ומשה הופמן (עורכים), 1952
  • אבן יהודה - קובץ לחג מחצית-היובל של המושבה; אהרן אבן-חן (עורך), אבן יהודה, תשי"ח 1958.
  • עם שחר עצמאותנו: זכרונות-חייו של הילד העברי הראשון, כתבי איתמר בן-אב"י, עורך ומו"ל: אהרן אבן-חן, הוצאת הוועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן-אב"י, 1961.
  • חלומות ומלחמות, כתבי איתמר בן אב״י, עורך ומו"ל: אהרן אבן־חן, הוצאת הוועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן־אב״י, 1977.
  • משה שקד: ספר זיכרון לאיש רב-פעלים, אהרן אבן-חן (עורך), נתניה, תשל"ה 1974.
  • שלושה ימים בסיון: סיפורה של איכרה ממשמר-הירדן; כתבה: רבקה גרבובסקי; כינס וערך: אהרן אבן-חן, [תל אביב]: [חמו"ל], 1987.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמו המעוברת "אבן-חן" הוא תרגום של "פיינשטיין".
  2. ^ דואר היום, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות.
  3. ^ אבן-חן וגולן – חתני "פרס מרץ", מעריב, 5 ביוני 1967. הפרס הוענק לו על מאמרו האלבום של בכור אלחדף, מעריב, 5 באוקטובר 1966.
  4. ^ על ההיסטוריה של הספרייה העירונית הייחודית של נתניה באתר הספרייה.
  5. ^ האתנועים הגיעו – השביתה פרצה (תוספת ארכיונית ל'קנטון יהודה'), בבלוג של יואב קרני
  6. ^ סקירה: ל., א. אבן-חן: שוורים חרשו בהר, מעריב, 1 בינואר 1954; פתחי ספרים | ביטוי לכפר העברי, דבר, טור 1, 29 בינואר 1954.
  7. ^ ביקורת: משה בן-שאול, חמשים אבני-חן: ה"יונים" של אהרון אבן-חן, מעריב, 19 בנובמבר 1965.
  8. ^ ביקורת: איזה פרליס, המציאות כאגדה, מעריב, 27 באוקטובר 1972.
  9. ^ ביקורת: איזה פרליס, נשכחות מהווי הישוב, מעריב, 13 במאי 1983.
אבא פניכל

אַבָּא פֵנִיכֵל (13 בנובמבר 1906 – 4 ביוני 1986) היה מהציירים הבולטים באמנות הרישום בישראל ודמות בולטת במערכת החינוך לאמנות. מאז בואו לארץ ועד ימיו האחרונים המשיך ללמד במוסדות אמנות בתל אביב, לרבות המדרשה למורים לציור, מוזיאון הלנה רובינשטיין, והאוניברסיטה העממית, והקים דור מורים חובבי אמנות.

אבן חן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אהרן פיינשטיין

אהרן דב פיינשטיין (1832–1905) מחלוצי ההתיישבות בארץ ישראל לפני העלייה הראשונה, ממייסדי ראש פינה.

איתמר בן-אב"י

איתמר (בן-ציון) בן-יהודה (31 ביולי 1882 – 8 באפריל 1943) הוא "הילד העברי הראשון", בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן-יהודה, עיתונאי עברי ועסקן ציוני.

דואר היום

דואר היום (בכתיב חסר: דֹאר היום באנגלית: Palestine daily mail) היה יומון עברי שהופיע בארץ ישראל בין השנים 1919–1936, בעריכתו של איתמר בן-אב"י.

דן רובינשטיין

דן רובינשטיין (נולד ב-1940) הוא צייר ישראלי-שווייצרי. בן בכור להורים פליטי גרמניה הנאצית, נשוי לסופרת מרתה רובינשטיין ואב לשניים.

גדל בנתניה, ובהגיעו לגיל 11 פקדה אותו מחלה קשה שהטילה את צילה וחותמה על חיי המשפחה וגרמה לכך שמרבית שנותיו עברו עליו בבתי חולים. מגיל 20 ובמשך כארבע שנים רותק כליל למיטה, כאשר מחלתו הובילה אותו להתעמקות בפילוסופיות שונות, בייחוד בזו של הרמב"ם.

בשנת 1963 פרסם העיתונאי אהרן אבן-חן במעריב כתבה תחת הכותרת "דני רוצה להיות בריא". כתבה זו הביאה את דן לקליניקה שהתמחתה בשיטות הריפוי הטבעי בציריך, שם החל לצייר. הנושאים שהעסיקו אותו לראשונה היו העולם צר האופקים הסובב אותו, החדר הקטן, אגרטל הפרחים, נעליים, אליהן התגעגע לאחר 5 שנים במיטה.

יוסף דוידסקו

יוסף דוידסקו (31 בדצמבר 1891 - 21 באוגוסט 1945), היה תושב זכרון יעקב ואיש ניל"י. הוצא להורג בידי מחתרת לח"י באשמת בגידה ומסירת ידיעות לבריטים.

ישעיהו קרניאל

ישעיהו קרניאל (עַזְמָוֶת) (18 במאי 1881 ברלאד, רומניה - 15 בדצמבר 1942 חיפה) היה איש העלייה הראשונה, פעיל ציבור, מורה, בנקאי ועיתונאי עברי.

לאה אבושדיד

לאה אבושדיד (בן-אב"י) (1889 - 15 בפברואר 1982) הייתה אשתו של איתמר בן-אב"י, בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן-יהודה. ידועה בתרבות הישראלית בשל פרשת חיזורו אחריה.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

משה גליקין

משה גְליקין (19 בנובמבר 1874 – 2 ביולי 1973) היה מייסד חוות מגדל, חבר הוועד הלאומי באספת הנבחרים הראשונה, ציר לקונגרסים הציוניים, ממייסדי שכונת הדר הכרמל בחיפה ואזרח כבוד של העיר.

משמר הירדן (מושבה)

מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן הייתה מושבה שהוקמה בגליל העליון בזמן העלייה הראשונה. המושבה הותקפה על ידי הסורים,

נכבשה ונחרבה במלחמת העצמאות והייתה הנקודה היחידה בארץ שלא שוקמה בידי תושביה אלא נבנתה בסמוך בידי אחרים שלא נמנו עם צאצאי המייסדים. תושביה המקוריים נושלו מביתם ואדמתם נגזלה על ידי קיבוץ גדות.

משמר הירדן במלחמת העצמאות

בתחילת יוני 1948, במהלך מלחמת העצמאות הדפו עשרות בודדות של מתיישבי המושבה משמר הירדן דלים בחימושם ללא עזרה מחטיבה 9 של צה"ל, שהופקדה על הגנת הגליל העליון המזרחי, שתי התקפות של צבא סוריה שחצה את נהר הירדן ופלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. בהתקפה השלישית, ב-10 ביוני, תש כוחם של המגינים, המושבה נכבשה ונהרסה והנותרים בחיים הלכו בשבי. הגליל העליון הועמד בסכנת ניתוק מיתרת שטחה של מדינת ישראל. במבצע ברוש במסגרת קרבות עשרת הימים נפלו 100 לוחמים בניסיון כושל של צה"ל לשוב ולהשתלט על המובלעת הסורית במשמר הירדן. השטח חזר לריבונות ישראל בעקבות הסכם שביתת הנשק עם סוריה ביולי 1949.

מגיני משמר הירדן שחזרו מהשבי הסורי לא הורשו לחזור לבתיהם ושדותיהם, המושבה לא הוקמה מחדש ועל אדמותיה השתלטו קיבוצי הסביבה ובראשם קיבוץ גדות.

משפחת עבו

משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת - משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

השם עבו - מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".

נס הקוממיות

נס הקוממיות הוא אות הוקרה שהוענק על ידי צה"ל במסדר צבאי ליישובים ומוסדות אשר לחמו במלחמת העצמאות ונשארו על מקומם. נס הקוממיות חולק ל-91 יישובים ביום העצמאות בשנת תשט"ו, 1955. הנס חולק ל-70 יישובים בטקס מרכזי באצטדיון רמת גן בנוכחות שר הביטחון דוד בן-גוריון ולעוד 20 יישובים בטקסים מקבילים בעפולה ובבאר שבע. בדיווח על עשרת היישובים שעתידים לקבל את הנס בטקס בעפולה – בית יוסף, בית קשת, גשר, טירת צבי, כפר החורש, משמר העמק, מסדה, סג'רה, עין גב ושער הגולן – נאמר שהם הצטיינו במלחמת השחרור. בתעודה שנלוותה לנס הקוממיות של מגדיאל נרשם: "וזאת התעודה בישראל כי המושבה מגדיאל הייתה בלוחמי מלחמת הקוממיות ועזרה באמונה לניצחון צבא הגנה לישראל, ועל כן הוענק לה אות הקוממיות".

חלוקת הנס הביאה לטענות על קיפוח של יישובים שונים אשר לא נכללו ברשימת מקבלי הנס. כך למשל, ראש מועצה אזורית הדר השרון הביע מחאה פומבית בחגיגת ל"ג בעומר על כך שהיישוב כפר הס לא קיבל את הנס ובעיתון דבר, הובעה מחאה על כך שבאר טוביה, כפר ורבורג, בצרון וגן יבנה לא קבלו את הנס. בעקבות המחאות הוענק נס הקוממיות ביום העצמאות תשי"ז לשמונה יישובים נוספים. הנס של כל יישוב הוענק בלווית מגילת קלף המספרת את סיפור הגבורה של עמידת היישוב לשני נציגים של היישוב.

לגבי חלק מהיישובים נוצרה מחלוקת לגבי זכאותם לנס הקוממיות. שער הגולן לא קיבל את נס הקוממיות באותן שנים בגלל שפינו את יישובם לאחר ארבעה ימי לחימה. לאור מחאת אנשי משמר הירדן על שלא קבלו את הנס, טען דובר משרד הביטחון שהיישוב אינו זכאי לנס כי הוא חרב במלחמת העצמאות. כנגד דברים אלו נטען שמשמר הירדן הוא המשך ישיר ליישוב שחרב, הגם שהוא זז 2 קילומטר, ועל כן היישוב זכאי לנס הקוממיות. נס הקוממיות הוענק לבסוף למשמר הירדן, לאחר כ-30 שנה, כאשר משרד הביטחון הסכים להעניק את נס הקוממיות ליישובים שעברו למקום אחר, דוגמת בארות יצחק שקבלה את הנס בח' בתמוז תשמ"א. סביב הפרשה עלו טענות שההתנכרות למושבה נבעה מהיותה מזוהה עם הימין.

מאוכזבים אחרים מאי קבלת נס הקוממיות היו חברי קיבוצים שנטשו את קיבוצם והקימו קיבוץ חדש בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד. במענה לבקשת חברי קיבוץ עינת שהשתתפו בלחימה כחברי רמת הכובש לקבל את נס הקוממיות, כתב דוד בן-גוריון, שר הביטחון, שהדבר אינו אפשרי כי הנס ניתן ליישובים ולא לבודדים.

לאחר מלחמת ששת הימים בה שב צה"ל לשטחי יהודה ושומרון והקמת כפר עציון פנו מתיישבי כפר עציון בבקשה להענקת נס הקוממיות ליישובים שחרבו בעקבות המלחמה. באמצע שנת 1969 הוענק נס הקוממיות לכפר עציון, לאחר שעמד בדרישה של יישוב שנשאר על אדמתו.

בנוסף להענקת נס הקוממיות ליישובים, הוענק הנס גם לבית חולים הדסה בשנת 1956 ולחברת החשמל בנהריים בשנת 1982.

היישובים השונים הציגו את נס הקוממיות בדרכים שונות. בבארות יצחק מוצב נס הקוממיות ליד הדגל בטקס יום העצמאות. יישובי מצודות אוסישקין הציבו את נסי הקוממיות שלהם על במת הטקס בחגיגות עשרים שנה להתיישבותן. בדגניה א' מתקיים בכל שנה טקס ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בו מעבירים ותיקי הקיבוץ את נס הקוממיות לצעירים לפני גיוס. בדגניה א' ובביריה מוצג נס הקוממיות במוזיאון המקומי ובצפת נלקח הנס לתהלוכה ברחובות ביום הזיכרון.

קווין מרי (אונייה)

"קווין מרי" (באנגלית: RMS Queen Mary) היא אוניית תענוגות בריטית שהושקה בשנת 1934. כיום היא מתפקדת כ"מלון צף" בלונג ביץ'.

ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג), כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.