אהוד יערי

אהוד יערי (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי, מבכירי הפרשנים הישראליים לענייני המזרח התיכון, האסלאם והערבים. משמש כיום כפרשן הבכיר של חברת החדשות (לשעבר חדשות ערוץ 2) לענייני ערבים. חתן פרס סוקולוב ופרס רשות השידור.

אהוד יערי
Ehod Yaari
אהוד יערי, 2008
מדינה ישראל  ישראל
שנות פעילות 1969 - הווה
עיסוק עיתונאי, סופר, כתב ופרשן ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות
מעסיק דבר, גלי צה"ל, הטלוויזיה הישראלית, ג'רוזלם פוסט, חברת החדשות
תחקירים בולטים ראיונות בלעדיים עם מנהיגי העולם הערבי
סוג כתב פרשן לענייני ערבים

ביוגרפיה

Ehud Yaari
אהוד יערי, 2018

יערי נולד בארץ ישראל בשנת 1945. לדבריו בקרב משפחתו קיימת מסורת לפיה מוצאם הוא מהכוזרים[1]. הוא בעל תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1968 היה עוזר למתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף שלמה גזית במשרד הביטחון. בשנים 19691975 היה כתב לענייני ערבים בעיתון דבר ובגלי צה"ל. משנת 1975 שימש כפרשן לענייני המזרח התיכון בערוץ הראשון. משנת 1987 שימש כעמית ב"מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב". מ-1990 בעל טור בג'רוזלם ריפורט, מבית הג'רוזלם פוסט.

במהלך שנים אלה, שהה תקופות ארוכות במצרים ובלבנון ושנה אחת (1997) היה שליח הערוץ הראשון בוושינגטון. כמו כן, ערך ראיונות בלעדיים עם מנהיגי העולם הערבי, ביניהם אנואר סאדאת, חוסני מובארק, בשיר ג'ומאייל, חסן מלך מרוקו, עבדאללה מלך ירדן ויאסר ערפאת; שרי החוץ: הסורי - פארוק א-שרע, התוניסאי - חביב בן-יחיא, העומאני - יוסוף בן-עלווי ועוד. ערך גם ראיון עם ביל קלינטון.

יערי היה בין הדוברים הבולטים כנגד הסכמי אוסלו, ובעקבות כך אף כמעט הוחרם בידי התקשורת הישראלית[2]. לטענת יערי, העברתו לוושינגטון ב־1997 הייתה למעשה יציאה לגלות, שבאה בעקבות לחצים פוליטיים על הערוץ הראשון, שכללו גם ניסיונות להדיח את יערי מתפקידו[3].

בשנת 2000 עבר לחברת החדשות ששידרה אז בערוץ 2, שם הפך לפרשן לענייני ערבים, תפקיד בו הוא משמש עד היום. ביולי 2008 הצטרף כעמית בכיר ב"מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים" שבמרכז שלם.

משפחתו

היה נשוי לחוה יערי, ממנה התגרש לאחר שהורשעה יחד עם אביבה גרנות ברצח התיירת מלה מלבסקי ונדונה למאסר עולם.

ליערי בן ובת. בנו, יצחק (צחי) יערי בחר להמיר את דתו ולהתנצר[4]. בשנת 2005 הואשם יצחק בשורה של מעשי הטרדה ופגיעה בפרטיותה של מיקי חיימוביץ', מגישת חדשות ערוץ 10[5]. אולם ההליכים המשפטיים נגדו הופסקו לאחר שבית המשפט קבע כי אינו כשיר לעמוד לדין[6].

אחיו, יהודה יערי, הוא עיתונאי המרצה באוניברסיטת אריאל[7] ועורך בעיתון "ידיעות אחרונות".

סבתו מצד אמו (שולמית יערי) היא מניה צ'יזיק, אחותם של יצחק חרפי, חנה צ'יזיק, ברוך צ'יזיק, שרה צ'יזיק ואפרים צ'יזיק.

סדרות, מאמרים וספרים

פרסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבקה שפק ליסק, "האם יהודי מזרח אירופה הם צאצאי כוזרים?, באתר news1
  2. ^ אדם רז, "חזיתות מתנגשות: האנטומיה 'המוזרה' של הכרעת אוסלו של רבין", כתב עת "ישראלים", 2013, עמ' 97–131, הערה 26
  3. ^ יהושוע סימון, ‏"בתקופה האחרונה קרה כמה פעמים שידעתי מהצד הפלסטיני על פיגוע לפני שהמשטרה ידעה", באתר גלובס, 14 במאי 2002
  4. ^ בנו של אהוד יערי מספר על התנצרותו (הקישור אינו פעיל, 19.9.18)
  5. ^ צחי יערי נאשם בהטרדת מיקי חיימוביץ'.
  6. ^ ביהמ"ש: צחי יערי אינו כשיר לעמוד לדין.
  7. ^ סגל מרצים אוניברסיטת אריאל (הקישור אינו פעיל, 19.9.18)
1 במרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.

אולפן שישי

אולפן שישי היא מתוכניות הדגל של חברת החדשות של ערוץ 2, וכיום משודרת בקשת 12 ובעבר שודרה ברשת 13. התוכנית מוגשת כיום על ידי דני קושמרו ולצידו צוות הפרשנים הבכירים של חברת החדשות: אמנון אברמוביץ', אהוד יערי, רוני דניאל, רינה מצליח, ערד ניר, קרן מרציאנו ועמית סגל, והיא משודרת מדי ליל שבת החל מ-1995. התוכנית כוללת פרק חדשות, ובו סיכום של אירועי השעות האחרונות בחדשות הפנים והעולם, ומיד אחר כך פרק מגזין נרחב שבו כתבות תחקיר, כתבות דוקומנטריות, פאנל הפרשנים וראיונות. עורך התוכנית הוא רון ירון.

בשנות ה-90, נעימת הפתיחה והסגירה של התוכנית הייתה Newsday של ריצ'רד מייהיל, אשר שימשה שנים לאחר מכן כפתיח לתוכנית "הסיפור שלי" ששודרה בערוץ 10.

בין התאריכים יוני - אוקטובר 2000 התוכנית השתמשה, ככל הנראה בשוגג, במנגינה של חדשות ערוץ 4 הבריטי שנכתבה על ידי אלאן הוקשאו, ללא אישור הערוץ. כעבור ימים ספורים, הפתיח הוחלף כאשר דן שילון התחיל להגיש את התוכנית. כל הנעימות שבאו אחר-כך היו מקוריות.

עד ראשית שנת 2012 הנחה את התוכנית יאיר לפיד, שכיהן בתפקיד המגיש ארבע שנים עד שהחליט לפרוש לפוליטיקה. קדמו לו גדי סוקניק, עמנואל רוזן, אושרת קוטלר, דן שילון ואהרון ברנע.

בכל שנותיה הובילה התוכנית בנתוני הרייטינג על מתחרותיה: "יומן" בערוץ הראשון, "שישי" של "חדשות 10", ו"חדשות השבוע" של תאגיד השידור הישראלי.

במרכז השגיה העיתונאיים של התוכנית בשנים האחרונות:

חשיפת "מסמך גלנט", על ידי פרשני התוכנית אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל, שהובילה לטלטלה חסרת תקדים במערכת הצבאית והפוליטית בישראל.

ראיון ראשון עם רונה רמון, רעייתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, ימים מעטים לאחר נפילת בנה אסף בהתרסקות מטוסו. בראיון מתחה רמון ביקורת קשה על התקשורת הישראלית, שדרך אנשיה נודע לה על דבר מותו של בנה.

כתב התוכנית, חיים ריבלין, חשף פרקים נרחבים בפרשת הולילנד, שנקשרה בשמו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

ראיון ראשון עם ניצב בדימוס זאב אבן-חן, ששכל את בתו טופז באסון אוטובוס צוערי השב"ס בכרמל, והיווה למעשה ראשיתו של מאבק ציבורי נגד האחראים למחדל.

האות לראשיתו של הקרע במפלגת העבודה בין בכיריה לבין היו"ר אהוד ברק ניתן במסגרת ראיון שהעניק יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בנובמבר 2010 ל"אולפן שישי", ובו כינה את ברק "אהבל".

ראיון מיוחד עם עומאר אוסאמה בן לאדן, בנו של מנהיג "אל-קאעידה", אוסאמה בן לאדן.

ראיון עם עבד אל-חלים ח'דאם, מי ששימש סגן נשיא סוריה ושר החוץ, היה למעשה המקורב ביותר לחאפז אל-אסד והפך לאחד ממובילי המחאה נגד בנו בשאר.

חשיפה של הכתב שי גל של שורת מקרי הדרת נשים בעיר בית שמש, ובראשם תיעוד חששה של הילדה נעמה מרגוליס בת ה-8, תושבת העיר, לשוב מבית הספר לביתה לאחר שבעבר חרדים קיצוניים ירקו עליה וקיללו אותה משום שלא הייתה לבושה באופן מספיק צנוע, לדעתם. הכתבה הובילה למחאה ציבורית נרחבת.

חשיפה של מס' עסקים השייכים לקרובי משפחה ומקורבים ליו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. עסקים אלו היו חלק מתפעול הנמל.

חשיפת שורת הטרדות מיניות לכאורה שנעשו ע"י תת אלוף שי אלבז, המועמד לתפקיד מפקד חיל הים ומפקד שייטת 13 בעבר. אלבז סיים את דרכו ופרש מצה"ל בעקבות הפרסומים.

איתן הבר

איתן הבר (נולד ב-12 במרץ 1940) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה יצחק רבין. שימש כתב צבאי של העיתון "ידיעות אחרונות" במשך 26 שנים.

בשיר ג'ומאייל

בשיר ג'ומאייל (בערבית: بشير الجميّل, תעתיק מדויק: בשיר אלגֻ'מַיְל) (10 בנובמבר 1947 - 14 בספטמבר 1982) היה מנהיג לבנוני נוצרי. נרצח לאחר בחירתו לנשיא לבנון. בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הנוצריות.

הארגון לשחרור פלסטין

הארגון לשחרור פלסטין (בערבית: منظمة التحرير الفلسطينية, תעתיק מדויק: מנט'מת אלתחריר אלפלסטיניה, תרגום מילולי: ארגון השחרור הפלסטיני), הידוע יותר בראשי התיבות שלו אש"ף (באנגלית: PLO), הוא ארגון-גג שמאגד כמה תנועות לאומיות פלסטיניות. התנועה הגדולה ביותר והמרכזית בארגון היא פת"ח. מאז הקמתו ב־1964 ועד סוף שנות ה-80 היו מטרות הארגון המרכזיות: ייצוג פוליטי של העם הפלסטיני, ומאבק מזוין במדינת ישראל עד כדי חיסולה. ב-1993 הכיר מנהיג אש"ף במדינת ישראל במכתב רשמי לראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. בתגובה הכירה ישראל באש"ף כנציג לגיטימי של העם הפלסטיני.

הסכמי אוסלו

הסכמי אוסלו (באופן רשמי: "הסכם העקרונות") הם סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. ההסכם המקיף - "גישת החבילה", נועד להביא לפתרון קבע את מכלול הסוגיות התלויות ועומדות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההסכם הביא את אש"ף להכיר במדינת ישראל ואת ישראל להכיר באש"ף כנציג העם הפלסטיני. ההסכם הראשון נחתם באוסלו ב-20 באוגוסט 1993, והסכם "אוסלו ב'" נחתם תחילה בטאבה ב-24 בספטמבר 1995, וכעבור ארבעה ימים נחתם רשמית בבית הלבן.

הקרב על הבופור

הקרב על הבופור היה קרב במלחמת לבנון הראשונה, שבו כבשו חיילי צה"ל, מסיירת גולני ומפלחה"ן גולני, את מתחם הבופור, מכוח פלסטיני של אש"ף.

ועדת כהן

ועדת כַּהַן (ובשמה הרשמי: "ועדת-החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות") היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-1 בנובמבר 1982 כדי "לחקור את כל העובדות והגורמים הקשורים למעשי הזוועה, אשר בוצעו על ידי הכוחות הלבנוניים, באוכלוסייה האזרחית במחנות הפליטים בסברה ושתילה". בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, וכיהנו בה היועץ המשפטי לשעבר, שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת.

ב-28 בספטמבר הסכים ראש הממשלה מנחם בגין להקים ועדת חקירה. לרשות חברי הוועדה עמדו שלושה אוספי עדויות: דורית בייניש, עדנה ארבל וניצב-משנה אלכס איש-שלום. השופטים ניסו לראות בעיניהם את מחנות הפליטים. הם נסעו לביירות עם אלוף פיקוד צפון אמיר דרורי, אולם מחסום של צבא לבנון מנע מהם להתקרב. נעשה מאמץ לגבות עדויות מלא-ישראלים, אולם הצלב האדום סירב לשגר לשם כך את אנשיו, ורק העביר מסמכים. גם כתב הניו יורק טיימס, תום פרידמן, לא הסכים למסור עדות. ייתכן ומערכת העיתון חששה מתקדים שיאלץ את כתביה למסור עדויות באירועים דומים בארצות אחרות. נגבו עדויות מכ-200 עדים, בהם גם פאדי פריים, מפקד הפלנגות.הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח סברה ושתילה, אך מספר קציני צה"ל ידעו במהלך הטבח על קיומו ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.

לא הכל הסכימו עם מסקנות הוועדה. רפאל איתן כתב שמסקנות הוועדה נראו לו מנותקות מן המציאות ושייתכן שהן הושפעו מהאיבה הגלויה ששררה בין יונה אפרת, שבמלחמת שלום הגליל גויס למילואים והיה עוזרו של איתן, לבין אריאל שרון.

במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", שבאה לתבוע את פיטורי שר הביטחון שרון כפי שהמליצה הוועדה, יונה אברושמי זרק רימון רסס על המפגינים ורצח אחד מהם - אמיל גרינצוויג.

זאב שיף

זאב שיף (1 ביולי 1933, ליל, צרפת – 19 ביוני 2007, תל אביב, ישראל) היה עיתונאי ופרשן צבאי ישראלי.

יהושע שגיא

יהושע שגיא (ברמן) (נולד ב-27 בספטמבר 1933 בירושלים) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן בעבר כראש אמ"ן, חבר הכנסת, ראש עיריית בת ים ושגריר ישראל בפיליפינים.

יובל סמו

יובל סמו (נולד ב-20 ביוני 1969) הוא קומיקאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי.

הוא התפרסם לראשונה בתוכנית המערכונים "דומינו" כחבר בהרכב הקומי "שלישיית פרוזק", יחד עם שלומי קוריאט ואופיר לובל, ולימים גם כאחד מחברי הקאסט של תוכנית הסאטירה הפופולרית "ארץ נהדרת".

יורם בינור

יורם בינור (נולד ב-26 בספטמבר 1954) הוא עיתונאי ישראלי המתמחה בסיקור תחום הערבים ישראלים ושטחי יהודה והשומרון וחבל עזה.

מחמוד עבאס

מחמוד עבאס (בערבית: محمود عباس, להאזנה (מידע • עזרה) נולד ב-15 בנובמבר 1935 בצפת), הידוע בכינוי אבו מאזן (أبو مازن), הוא מנהיג פלסטיני, מחליפו של יאסר ערפאת כראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). מכהן כנשיא הרשות הפלסטינית מאז הבחירות בשנת 2005. בדצמבר 2009 הוארכה כהונתו ללא הגבלת זמן, והחמאס הודיע בתגובה כי אינו מכיר בו כנשיא. קודם לכן היה ממייסדי הפת"ח.

פת"ח

תנועת הפַתְ"ח (בערבית: فتح, היפוך של ראשי התיבות حركة تحرير فلسطين "חַרַכַּת תַחריר פלסטין" - התנועה לשחרור פלסטין) היא תנועה פלסטינית הממלאת תפקיד מרכזי בפוליטיקה הפלסטינית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. הפת"ח וארגוני הבת שלו הפעילו טרור נגד ישראל. ב-31 באוגוסט 1986 הכריזה עליו מדינת ישראל כארגון טרור. עם זאת, במהלך הסכמי אוסלו הכירה ישראל בארגון הגג אש"ף, המורכב בעיקרו מהפת"ח, כנציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני.

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

קול ישראל בערבית

קול ישראל בערבית (בערבית: صوت إسرائيل بالعربية, ידועה גם בשמה השני רשת ד'), הייתה תחנת רדיו ממלכתית ישראלית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל ופעלה עד שנת 2017, אז נסגרה התחנה ונפתחה מחדש בתאגיד השידור הישראלי, תחת השם רדיו מַכַּאן.

קול ישראל בפרסית

קול ישראל בפרסית (בפרסית: بخش فارسی رادیو اسرائیل) הייתה בעבר תחנת רדיו של קול ישראל, ששידרה בשפה הפרסית במסגרת שידורי רק"ע ורשת ה'.

שידורי התחנה נפסקו ב-2017, עם סגירת רשות השידור וחודשו במסגרת תאגיד השידור הישראלי תחת השם VoisFarsi. השידורים בפרסית בתחנת רק"ע נפסקו ומאז הם משודרים רק ב-VoisFarsi.

רון בן ישי

רון בן ישי (נולד ב-26 באוקטובר 1943) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, כתב ופרשן צבאי ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, מעוטר בצל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 2018.

רצח מלה מלבסקי

רצח מָלָה מלבסקי היה פרשת רצח שהסעירה את הציבור בישראל באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20. לאחר חקירה מאומצת ומשפט מתוקשר, הורשעו שתי נשים, חוה יערי ואביבה גרנות, ברצח התיירת מלה מלבסקי. הרצח היה ממניעים של בצע כסף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.