אהד זמורה

אׂהד זמורה (1933 - 21 בדצמבר 2003) היה מו"ל עברי, מבעלי הוצאת מחברות לספרות וזמורה ביתן מודן, עיתונאי ועורך בעיתון "דבר" במשך כשלושים שנה.

ראשית דרכו

אהד זמורה נולד לעדה וישראל זמורה, בבית שבו ביקרו תדיר גדולי המשוררים והסופרים של זמנו, עקב עיסוקו של אביו כבעל הוצאת הספרים "מחברות לספרות" והיותו מבקר ספרות חשוב וחבר אישי של סופרים ומשוררים רבים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, יונתן רטוש, בנימין תמוז, פנחס שדה, אהרן אמיר ועוד רבים.

במהלך שירותו הצבאי שירת במערכת העיתון במחנה גדנ"ע ואף היה עורכו הראשי.

מיד לאחר שירותו הצבאי פנה אהד זמורה ללימודי ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אולם בשנת 1955 עזב את לימודיו והחל לסייע לאביו בניהול הוצאת "מחברות לספרות" שנקלעה לקשיים כלכליים.

"דבר"

בשנת 1956 הצטרף למערכת עיתון "דבר" כמזכיר והתקדם בתפקידיו עד שבשנת 1964 מונה לעורכו הראשי של המוסף השבועי "דבר השבוע" והפך אותו למגזין מוביל. זמורה קיבץ סביבו חבורת כותבים צעירים (חלקם עיתונאים וחלקם סופרים ומשוררים) כנחום ברנע, דורון רוזנבלום, רות בונדי, מיכאל הנדלזלץ, עלי מוהר, דני קרמן, יאיר גרבוז ויונתן גפן ואחרים, אשר הפכו את "דבר השבוע" למוסף השבת האיכותי ביותר בעיתונות העברית. בנוסף שכנע סופרים בולטים כעמוס עוז, יורם קניוק, חיים באר, נסים אלוני, דן צלקה, חנוך ברטוב, ס. יזהר ומשה שמיר לכתוב רשימות וסיפורים במיוחד עבור גליונות החגים והמועדים המרכזיים (ראש השנה, יום כיפור, פסח, יום העצמאות ויום הזיכרון לשואה ולגבורה) של השבועון שהפכו עקב כך לפריטי אספנות).

בלי "דבר השבוע" לא יכולה הייתה להיות כאן עיתונות מגזינית טובה. כי "דבר השבוע" היה אב-מייסד של עיתונות זו, ובפועל היה המגזין הראשון של העיתונות הישראלית... אולי לא הייתה מאז תופעה כתופעת העורך אהד זמורה, שהספרות הייתה לו בית ולא קישוט או אפקט.

אדם ברוך, במאמר לרגל סגירת העיתון

בשנות השבעים שימש זמורה גם כעורך בפועל של העיתון, עורך חדשות ראשי וסגן ראשון לעורכת חנה זמר.

כמוציא לאור

במקביל לעבודתו ב"דבר" סייע אהד זמורה בידי אביו בניהול הוצאת "מחברות לספרות". אהד טען כנגד אביו שלא די באהבת ספר ללא גבול אלא שמוציא לאור חייב להתבונן על הוצאה גם כעסק כלכלי שחייב להרוויח כסף.

בשנת 1973 הצטרף לחבריו אשר ביתן ועודד מודן ויחד יצרו את הוצאת זמורה ביתן מודן. ההוצאה שינתה את פני ההוצאה לאור בארץ כיוון שהייתה הוצאה מסחרית שהוציאה לאור קטלוג רחב ביותר של ספרות מקורית ומתורגמת ופנתה לכל הקהלים.

בשנת 1986, שלוש שנים לאחר מות אביו, הגשים אהד זמורה את חלום חייו של אביו ורכש את הוצאת דביר הוותיקה, מייסודו של חיים נחמן ביאליק. באותה שנה פרש אהד זמורה מ"דבר".

בשנת 1996 רכש זמורה את חלקו של אשר ביתן והעביר את ניהול ההוצאה המאוחדת לידי בנו, ערן. ב-1979 הוא נעתר לבקשת ידידו הבמאי אברהם הפנר והופיע בתפקיד קטן בסרטו -"פרשת וינשל".

אחרית ימיו

לאחר שהעביר אהד זמורה את ניהול ההוצאה לבנו המשיך לכהן כנשיא ההוצאה עד יום מותו. בנוסף לביקורים בהוצאה ועריכה מזדמנת של ספרים בהם היה מעוניין, הקים לו ולבניו ומשפחותיהם נחלה משותפת במושב ניר צבי.

בשנים האחרונות לחייו היה חולה בסרטן הלבלב ממנו נפטר.

אבירמה גולן הספידה אותו במילים:

השילוב המשונה שבין אוהב ספרים וספרות לבין איש עסקים ממולח, המתייחס לאותם ספרים אהובים עצמם כמו להשקעה, ובאותו ניד עפעף גם מסוגל להשקיע הון עתק בספר שברור לכל שסיכוייו ליהפך לרב-מכר קלושים. חצי מיליון שקלים הושקעו בכל כתבי ס. יזהר, שאחרי הוצאתם לאור באה הכתיבה החדשה, הברוכה של יזהר לאחר שנים של שתיקה, ואהד הסתובב כמו אב גאה ומאושר וליטף את יזהר, האיש הצנוע שמעולם לא התפתה לשחק בתפקיד "גדול הסופרים", במבטים של אהבה; ההתעקשות - הזכורה לחבריו מאז ומעולם - להוציא לאור בעברית את "גרגנטוא ופנטגרואל" של רבלה, בכריכה מהודרת, בתרגום מלא... היו מי שספרו לו כל סיגר וכל חליפה הדורה וכל נסיעה ליריד הספרים בפרנקפורט. המו"לות שלו נראתה לאנשים מסוימים עסקית מדי, עשירה, נינוחה. אבל אהד פשוט אהב כל כך את החיים הטובים. הוא אכל אותם בכוח, שתה אותם בכוח, היה מוכרח לטעום כל דבר ולגעת בכל דבר. והיה צוחק בקולי-קולות וצועק ברוגז מקפיא על מי שלא הבין מה הוא רוצה.

קישורים חיצוניים

אדריכלות ישראלית

אדריכלות ישראלית היא האדריכלות שהתפתחה בארץ ישראל מאז 1850, עת ארץ ישראל החלה להיפתח להשפעות אירופאיות והחלה בה בנייה שאיננה ערבית/מסורתית.

במחנה גדנ"ע

במחנה גדנע היה כתב עת לנוער של פיקוד הגדנ"ע. יצא לאור מלפני קום המדינה ובהמשך בהוצאת משרד הביטחון ועד תחילת שנות ה-90, עת הוחלט על צמצום מספר הבטאונים הצבאיים. בגלגוליו הראשונים נקרא: "עלומים", "ניב עלומים" ו"במחנה עלומים".

עיתון נוסף שהחל לצאת במקביל בשנות החמישים, "במחנה גדנ"ע למתערה", פנה במיוחד אל הנוער העולה וקישר בין תושבי מחנות העולים והמעברות ל"ישראל הוותיקה". בהמשך שינה את שמו ל"באהלי גדנ"ע" וביולי 1959 אוחד עם ב"מחנה גדנ"ע". בני נוער הוזמנו להשתתף בכתיבה והקבועים שבין הכותבים הצעירים זכו למעמד של כתבים צעירים (כ"צים). בין הכתבים הצעירים של כתב העת דאז, ראוי לציין את: אברהם בן-עזרא, הגר שפר, פנחס גייסטמן, דן לאור, גפי אמיר, גולן יוכפז, גיא בכור, מנחם בן, עמנואל רוזן ואמיר גבע.

אחד המדורים הפופולריים של במחנה גדנ"ע היה "קלשון" - אסופת בדיחות בעריכת יהושע (יוש) הלוי, בהשתתפות קבועה של הכותבים - אברהם בן-עזרא, עלי מוהר, פנחס גייסטמן, פנינה שרפסקי ואחרים.

בין עורכיו וכתביו של ב"מחנה גדנ"ע" נמנו: מרדכי נאור (עורך בשנים 1971-1962), זאב ענר, יורם טהרלב, יוסי גמזו ויהודה אטלס (סגן עורך בשנים 1961–1966), עלי מוהר, אמיר חצרוני, אהד זמורה (מזכיר המערכת בראשית שנות ה-50), דן אלמגור, רחל חלפי, ירמיהו יובל, זאב סגל, יורם דינשטיין, יוסי שריד.

בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל

בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל הוקמו על ידי שלטונותיה על מנת שיהוו את מקום קבורתם של חללי מערכות ישראל. כיום קיימים בישראל 43 בתי קברות צבאיים, ובכמאה בתי קברות אזרחיים הוקמו חלקות מיוחדות לקבורתם של חללי מערכת הביטחון.

דב אלפון

דב אלפון (נולד ב-24 במרץ 1961) הוא עיתונאי, מנחה טלוויזיה ועורך ישראלי.

דביר (הוצאת ספרים)

דביר היא הוצאת ספרים לספרות עברית, לשירה ולחכמת ישראל.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דבר השבוע

דְּבַר השבוע היה שבועון חדשות מצולם מבית ההוצאה לאור של העיתון "דבר", שיצא לאור באופן סדיר משנת 1946 ועד לשנת 1996.

דורון רוזנבלום

דורון רוזנבלום (נולד בספטמבר 1947) הוא עיתונאי, סאטיריקן, כותב ופובליציסט ישראלי. חתן פרס סוקולוב (1998) ופרס שווימר (1973) לעיתונות.

היה חבר מערכת, כותב רפורטז'ות, פובליציסט, מבקר ובעל טור בעיתונים "דבר", "הארץ", "כותרת ראשית" ו"חדשות". השתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה וכתב לבמות שונות.

הלי זמורה

הלי זמורה הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור חבר במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

זמורה

האם התכוונתם ל...

יחזקאל לופבן

יחזקאל (חזי) לוּפְבַּן (י"ג באב תרפ"ט, 19 באוגוסט 1929 - כ"ט באדר א' תשס"ח, 6 במרץ 2008), שנודע בשם העט "עדו סתר", היה עיתונאי וסופר עברי.

ישראל זמורה

ישראל זמורה (7 במאי 1899, בסרביה (אז האימפריה הרוסית) - 4 בנובמבר 1983, תל אביב) היה עורך, מבקר ספרותי ומוציא לאור ישראלי.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ומאז החל לקחת חלק פעיל ומרכזי בעולם הספרותי בארץ. הוא תרגם לעברית יצירות מרוסית ומצרפתית, פרסם מאמרים וביקורת ספרותית והיה חבר מערכת כתב העת הספרותי כתובים. בהמשך, היה ממקימי חבורת יחדיו וחבר מערכת כתב העת טורים, בהם היו חברים סופרים ומשוררים חשובים בעלי זיקה לספרות ולשירה המודרניסטית כמו שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג.

בשנת 1939 יסד את כתב העת "מחברות לספרות" והיה עורכו הראשי, ובשנת 1940 הקים הוצאת ספרים בשם זהה, הוצאת מחברות לספרות, מתוך כוונה להוציא לאור יצירות איכותיות בעלות ערך ספרותי, יצירות מקור מודרניסטיות, ספרות קלאסית כלל עולמית וספרות ילדים איכותית ומובחרת.

ההוצאה, שהייתה מפעל חייו, הוציאה למעלה מ-300 כותרים של ספרות מובחרת.

כנרת זמורה-ביתן דביר

כנרת זמורה-ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ היא קבוצת הוצאת ספרים ישראלית המאוגדת כתאגיד, מהוצאות הספרים הגדולות בישראל והיא חברה בהתאחדות המו"לים בישראל. בית החברה נמצא בפארק תעשיות חמן בשוהם/חבל מודיעין.

ההוצאה התגבשה בסדרת שיתופי פעולה, רכישות ומיזוגים מאז שנת 1973. כיום מחזיקה ההוצאה בזכויות לאלפי כותרים, מספר רב של סופרים מישראל ומחו"ל ומוציאה לאור ספרים בכל הסוגות הספרותיות מספרי בישול, ספרי ילדים ועד ספרות קלאסית (מקטלוג הוצאת דביר). כמו כן להוצאה חלק בבעלות על רשת חנויות "צומת ספרים". בשנת 2013 פתחה ההוצאה את סדנאות הכתיבה "המגירה".

מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

מחברות לספרות היא הוצאת ספרים שפעלה ביישוב ובישראל בשנים 1940–1973, ושבה לפעול בשנת 1988 במסגרת הוצאת זמורה-ביתן.

פרשת וינשל

פרשת וינשל הוא סרט דרמה ישראלי משנת 1979 בבימויו של אברהם הפנר שגם כתב את התסריט.

זה סרטו השלישי הארוך של הפנר ובמרכזו עומדת עיתונאית שיוצאת לחקור פרשת רצח של יהודי אנגלי אשר ביתו בחיפה היווה מקום מפגש לאינטלקטואלים, אמנים ופוליטיקאים בשנות השלושים של המאה הקודמת. הפרשה דומה מאד לפרשת רצח ארלוזורוב שגם היא לא פוענחה עד היום ועודנה סלע מחלוקת בין שמאל לימין.

אברהם הפנר היה מועמד לפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בשיקגו ב-1979.

ראובן הכט

ד"ר ראובן רודולף הֵכְט (15 באוגוסט 1909, אנטוורפן – 14 באפריל 1993, חיפה) היה ציוני-רוויזיוניסט, תעשיין וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ח על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

רות בונדי

רות בּוֹנְדִי (בצ'כית: Ruth Bondyová;‏ 19 ביוני 1923 – 14 בנובמבר 2017) הייתה עיתונאית, סופרת, מתרגמת וביוגרפית ישראלית, כלת פרס סוקולוב לעיתונות (1967), פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2006) ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (2014).

רימון (שבועון)

רימון הוא שמו של שבועון שהחל לצאת לאור בישראל בשנת 1956 ביוזמה ובמימון של השב"כ, כשבועון מתחרה לשבועון "העולם הזה", ונסגר כעבור שנה וחצי.

"העולם הזה" היה כלי ביטוי אנטי־ממסדי קיצוני וביקר בחריפות את שלטונו של דוד בן-גוריון ומפלגתו מפא"י. כן תקף השבועון את שירותי הביטחון, שאותם כינה "מנגנון החושך". עורך השבועון, אורי אבנרי, היה בין הראשונים שקראו למתן זכויות לעם הפלסטיני. "העולם הזה" צבר פופולריות רבה בישראל וזכה לתפוצה גבוהה. השבועון היה לצנינים בעיני הממסד של מפא"י באותם הימים, וכונה בפיהם "השבועון המסוים".איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, חשש כי השבועון מהווה מקור להסתה חתרנית. לכן, החליט לממן בשנת 1956, מתקציב שירותי הביטחון, הוצאה לאור של שבועון מתחרה, בשם "רימון". הראל קיווה ששבועון זה יגרום לנטישת קוראים של "העולם הזה" ונדידתם ל"רימון".

הגיליון הראשון יצא באוגוסט 1956. עורכו הראשי של "רימון" היה הסופר שלמה טנאי, והעורך האחראי היה העיתונאי חזי לופבן. עם הכותבים בשבועון נמנו דוד אבידן, אהד זמורה, יעקב אגמון, מרדכי נאור ואריה אבנרי. השבועון היה בעל נימה סנסציונית, והודפס בצבע - דבר נדיר בעיתונות העברית באותה תקופה. "רימון" נהנה גם ממידע שסיפקו לו שירותי הביטחון. בשבועון נכללו גם התקפות ישירות על "העולם הזה" ועורכו, אורי אבנרי. גם האנציקלופדיה העברית ספגה ביקורת עזה, על שתוכנה מלמד כי לעורכיה זיקה לתנועת החרות. העיתון "חרות", שהתפלמס עם ביקורת זו, ציין ש"רימון" הוא "בטאון הש.ב."שלמה טנאי, עורך "רימון", טען בשיחה עם ראש הממשלה משה שרת ב-4 בספטמבר 1956 שתפוצת העיתון גבוהה מתפוצת "העולם הזה". אך העיתון לא שרד. "רימון" נפל ברמת הכתיבה שלו מ"העולם הזה", ונתפס בציבור כעיתון של הממסד, מה שבאופן אירוני חיזק את "העולם הזה" כעיתון אנטי־ממסדי. בסופו של דבר, תוכניתו של איסר הראל נכשלה, ו"רימון" נסגר באפריל 1958.

רפאל בשן

רְפאל בשן (בלומנשטיין) (20 בדצמבר 1930 – 9 בנובמבר 2001) היה עיתונאי ומראיין ב"מעריב" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות". בלט בעיתונות הישראלית בראיונותיו הייחודיים, שבהם הביא בין הטקסטים גם תיאור של הבעת ותגובת מרואייניו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.