אהבה

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.

אהבה מאופיינת בחיבה, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה. טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.

Two left hands forming a heart shape
זוג כפות ידיים יוצרות יחד צורה של לב, סמל של האהבה

סוגי האהבות

A 3-year-old embraces her brother less than a day after he was born
ילדה בת שלוש מחזיקה ומנשקת את אחיה פחות מיממה מרגע היוולדו, בבית החולים הדסה עין כרם
Sri Lankan woman and child
אהבה הורית בסרי לנקה

ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כל אחת עם מאפיינים משלה. אם מגדירים את האהבה כיחסים בין החיים בלבד, אזי ישנם חמישה סוגים של אהבות עיקריות:

  • אהבה הורית - בין הורים לבין ילדיהם. לרוב נתפסת אהבה זו כבלתי מותנית, ומתקיימת כתוצאה מכך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו[1].
  • אהבה משפחתית - בין ילדים להורים, אחים וקרובי משפחה, הקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית.
  • אהבה חברית - בין חברים, הקיימת בשל תחומי עניין משותפים, רעות וחברות ותחושת הזדהות עמוקה.
  • אהבה רומנטית - בין בני זוג, הכוללת קרבה נפשית ומשיכה גופנית לאחר.
  • אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו.

אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים אותן אהבות תופסות חלק גדול יותר מאהבתם לקרובים אליהם, לדוגמה:

  • אהבת האל - אהבה בין אדם לאלוהיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוהים.
  • אהבת אדם - אהבה לבני-אדם באשר הם, הנובעת מאהבת החיים.
  • אהבה לעיסוק מסוים - בין אם זה לחוכמה (פילוסופיה ביוונית – "אהבת חוכמה"), אמנות, וכולי.

אהבה רומנטית

El Beso (Pinacoteca de Brera, Milán, 1859)
"הנשיקה", יצירתו של הצייר האיטלקי פרנצ'סקו אייץ

אהבה רומנטית - צורך עז בקרבה גופנית ונפשית עם אדם אחר. אהבה זו כרוכה לרוב במשיכה מינית, אך קיימת גם אהבה רומנטית ללא משיכה מינית.

אהבה רומנטית היא נושא מרכזי באמנות, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ובאופן כללי, בכל תחומי התרבות. חקירתה המדעית היא ענף בפסיכולוגיה חברתית.

האהבה הרומנטית מופיעה כבר בתנ"ך, בפרט במגילת שיר השירים, שם התיאורים הרומנטיים וגילויי האהבה אינם עומדים בפני עצמם, לפי פרשנותם של חז"ל, אלא משמשים כמשל בלבד לאהבה בין אלוהים וכנסת ישראל. היא מוזכרת במיתולוגיה היוונית אפילו כעילה למלחמה גדולה. היא קשורה בקשר הדוק למושג האבירות בימי הביניים. הרמב"ם קרא לאדם לאהוב את אלוהים באותה מידה שבה הוא אוהב אישה ונכסף לה, ואף המקובלים טענו שאדם שלא חווה אהבת אישה, לא יוכל לחוות אהבת אלוהים. בתרבות היהודית בתקופת ימי הביניים הקדישו לה משוררים כדוגמת ריה"ל שירים רבים.

אף על פי כן, נראה שבשום תרבות היא לא קיבלה את החשיבות שמקנה לה התרבות המערבית המודרנית. יש הרואים במעמדה של האהבה הרומנטית בתרבות המערבית תחליף למעמד שתפסה הדת בימים עברו. בפרט, מעולם לא היוותה האהבה הרומנטית שיקול כה מרכזי ואף בלעדי בהחלטה על חתונה ונישואין, כפי שהיא מהווה היום.

אהבה רומנטית במחקר הפסיכולוגי

פסיכולוגים[2] הגדירו מספר הבדלים בין אהבה רומנטית לבין חיבה: משיכה מינית חסרה בחיבה, בעוד באהבה רומנטית היא תופסת מקום מרכזי. מרכיב הדמיון והפנטזיות חזק באהבה רומנטית, אך אינו מצוי במערכת יחסים רגילה המבוססת על חיבה. החיבה מופנית כלפי בני אדם המקנים גמולים ממשיים, אולם פרטנר לאהבה רומנטית עלול להביא דווקא מכאובים וייסורי נפש. הבדל נוסף הוא שהחיבה מאריכה ימים, ואילו האהבה הרומנטית עלולה להיות קצרת טווח.

בחיבה, לקנאה אין תפקיד גדול, ולעיתים קרובות, ידידו של הידיד הופך לידיד גם כן. באהבה רומנטית, הקנאה היא מוטיב מרכזי. אהבה רומנטית כרוכה בסערות ובטלטלות רגש, בעיקר בתחילתה, ואילו החיבה יציבה ורגועה.

בהקשר זה יש להעיר שבדורות האחרונים חלה עלייה חדה בשיעור הגירושין. בישראל הוא עומד על שליש, ובארצות הברית הוא מתקרב למחצית. ההסבר לכך נעוץ דווקא באידאולוגיה הרומנטית העומדת כיום מאחורי הנישואין. למעשה, ככל שהאמונה ברומנטיקה גבוהה יותר, צפויה השחיקה בנישואין להיות רבה יותר. זאת משום שהתחושות הרומנטיות מאכזבות ואינן נותרות לאורך זמן באותה עוצמה. ההסבר לכך הוא בחלקו ביולוגי, ומבוסס על מודלים אבולוציוניים ופסיכו-פיזיולוגיים.

הרחבה עצמית

אחת התאוריות הפסיכולוגיות הדומיננטיות בחקר האהבה הרומנטית מדגישה את מרכיב "ההרחבה העצמית" שבה. תכונותיו ויכולותיו של הפרטנר הרומנטי הופכים לזמינים עבור האדם.

במחקרים התברר שמאוהבים מוצאים בעצמם תכונות רבות יותר ומתקשים להבחין בין תכונות שבהם לבין תכונות שבבני זוגם.

סוגי האהבה

אחד המודלים לתיאור האהבה, שפותח בידי סטרנברג, נקרא "המודל המשולש של האהבה"[3]. המודל מניח שלאהבה יש שלושה מרכיבים: מרכיב רגשי שהוא האינטימיות, מרכיב הנעתי שהוא התשוקה ומרכיב הכרתי שהוא המחויבות. באמצעות צירופם של מרכיבים אלה, סטרנברג מחלק את האהבה לשמונה סוגים:

  • העדר אהבה - מצב שבו לא קיים אף אחד מהמרכיבים. סוג זה מאפיין הקשר של האדם עם רוב האנשים סביבו.
  • חיבה - לא אהבה, קיים רק מרכיב האינטימיות. סוג זה מצוי בין ידידים.
  • אהבת רעים - אהבה המכילה את מרכיב אינטימיות ואת מרכיב המחויבות. סוג זה מצוי בין חברים טובים.
  • אהבה ריקה - אהבה המכילה את מרכיב המחויבות בלבד. סוג זה קיים לעיתים אצל אנשים שנישאו באמצעות שידוך, ואצל בני זוג שנשואים במשך שנים רבות.
  • אהבה חסרת היגיון - אהבה המכילה את מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. סוג זה נחשב כבלתי יציב.
  • אהבה עזה - אהבה שבה נמצא רק מרכיב התשוקה. סוג זה גם נחשב כבלתי יציב.
  • אהבה רומנטית - אהבה שבה נמצאים מרכיבי האינטימיות והתשוקה. סוג זה נחשב כקצר טווח, ברוב המקרים.
  • אהבה מושלמת - אהבה שבה נמצא מרכיב האינטימיות, מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. לטענת סטרנברג, סוג זה קשה להשגה וקשה לשמור עליו לאורך זמן.

פסיכולוגים אחרים הציעו שיש שישה סוגים של אהבה[4]:

  1. אהבה לוהטת - מערכת יחסים המבוססת על תשוקה עזה לבן הזוג.
  2. אהבת משחק - מערכת יחסים המבוססת על משחק. אחד מבני הזוג מתייחס לאהבה כאל משחק.
  3. אהבה לוגית - מערכת יחסים המבוססת על חישובים רציונליים.
  4. אהבת חברים - מערכת יחסים המבוססת על חברות עמוקה בין בני הזוג.
  5. אהבה ללא אני - מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג מאבד את ייחודו ונטמע בבן הזוג השני.
  6. אהבה רכושנית - מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג מתייחס לבן הזוג השני בצורה רכושנית.

מודל נוסף של אהבה פותח בידי הפסיכולוג אריך פרום, שראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, ובה ראה את הפתרון האידיאלי לבעיית הבדילות הקיומית שהאדם חווה בחייו. על פיו יש שלשה סוגים של אהבה:

  • אהבה מזוכיסטית, שבו האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו, האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, אותה הוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף לפולחן אישיות.
  • אהבה סדיסטית, שבו האוהב מבטל את מושא אהבתו כלפי עצמו. האוהב מעצים את אישיותו בכך שהוא "בולע" את הזולת ושולט עליו, מכיוון שהוא רואה בו מכשיר להעצמה אישית ולבריחה מהחידלון ושאלות הקיום שלו. בדרגות הגבוהות אפשר למצוא אהבה זו אצל מנהיגים ו"גורוים" כלפי עדת מעריצים.
  • ואהבה בוגרת שהיא האידיאלית, שבו שני בני אדם עומדים זה מול זה במלוא אישיותם הלא מתבטלת, ומשלימים אחד את השני באופן הדדי, באופן שאינם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני.

היווצרות האהבה והימשכותה

הפסיכולוגיות ברשייד וולסטר הסבירו את היווצרותה של האהבה הרומנטית תוך שימוש בתאוריית הריגושים הדו-גורמית של סטנלי שכטר[5]. הן סוברות שעירור פיזיולוגי המיוחס לנוכחותו של פרטנר מתאים ליחסים רומנטיים מפורש כהתאהבות, גם כאשר הסיבה לאותו עירור שונה. כך, למשל, באחד הניסויים[6] נמצא כי זוגות שצפו בסרט פעולה החליפו ביניהם יותר ביטויי אהבה ביציאה מהקולנוע בהשוואה לכניסה אליו, ואילו בקרב זוגות שצפו בסרט ניטראלי מבחינה ריגושית, לא נמצא כל הבדל בביטויי האהבה. עם זאת, אין לראות בתאוריית הריגושים אלא הסבר חלקי לתופעת ההתאהבות.

האהבה ובחירת הפרטנר לאהבה תלויות גם בהערכתו העצמית של האדם. הפרטנר צפוי להיות כזה המספק גמולים הדומים לאלו המסופקים לו. לשם דוגמה, גברים עשירים נוטים לחזר אחרי נשים יפות, אך אדם אשר אינו מרגיש כי יש לו תמורה הולמת להציע, יסתפק בבת זוג מושכת פחות[7]. ניסויים הוכיחו כי אדם שהערכתו העצמית הועלתה באופן מלאכותי ובאמצעות פידבק שרירותי, הרשה לעצמו לחזר אחרי פרטנריות אטרקטיביות יותר.

לרעיון החליפין ההוגנים יש חשיבות גם בתוך הזוגיות עצמה, ולא רק בתחילתה. לתחושת בני הזוג שהצד השני מספק תמורה הוגנת להשקעתם יש חשיבות רבה, והעדרה של תחושה זו מסכן את הזוגיות.

בניגוד לקלישאה לפיה "ניגודים נמשכים", נראה שלהתאמה בין בני זוג יש תפקיד חשוב ביצירת קשר ובהמשכתו. התאמה זו צפויה להוות תנאי מוקדם להצלחת קשר, אך, מאידך, היא עצמה נובעת בחלקה מהקשר.

הסבר ביולוגי

Chemical basis of love
סכמה של התאוריה על הכימיה של האהבה

לפי מחקר המבוסס על מיפוי פעילות במוחם של אנשים מאוהבים כשהם מתבוננים בתמונות אהוביהם, מופעלת במוח אותה מערכת האחראית למנגנוני תגמול וכמיהה, אותם מסלולים עצביים הפעילים בהתמכרות לסמים דוגמת קוקאין[8].

טענה רווחת במחקר היא שפרומונים אנושיים (שניתנים לחיקוי באמצעות בשמים) מושכים, מראה חיצוני או אופי הדומים לזה של האדם עצמו או של הוריו – הם הגורמים העיקריים המשפיעים על התאהבות בין שני בני אדם. מאידך, קיימות עדויות מוצקות לתופעה הפוכה - משיכה עקב פרומונים לבן זוג שהמערכת החיסונית שלו שונה ככל האפשר[9][10].

כימיקלים במוח האנושי הם מרכיב הכרחי להתאהבות. ההורמונים אסטרוגן וטסטוסטרון אחראים על התשוקה המינית; אדרנלין גורם לתחושת "פרפרים בבטן"[11]; נוראפינפרין גורם להפעלת מערכת העצבים הסימפתטית אשר מאיצה את קצב פעימות הלב ומעלה את רמת העוררות לנוכח גירוי הקשור לבן הזוג; רמות נמוכות של הורמון הסרוטונין לאחר ההתאהבות גורמים לתסמיני התמכרות לבן הזוג. האפקט המשותף של הכימיקלים הללו בתוספת השפעתם של השינויים המעגליים במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר שינה, חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב.

אצל נקבות ההורמון אוקסיטוצין, המופרש בין היתר בעת קיום יחסי מין, משחק תפקיד חשוב ביצירת ההיקשרות בין בני הזוג ובשימור הקשר לאורך הזמן כמו גם בהיקשרות אם ילד. כמו כן ההורמון מהווה את הבסיס ליצירת מערכת יחסים מונוגמית. לעומת זו אצל גברים ההורמון המרכזי בתחזוק ההתנהגות החברתית בין בני הזוג הוא וזופרסין, כאשר התנהגות אופייניות להגנה על בת הזוג והצאצאים מקושרת להורמון זה.

בנוסף לזאת אנדורפינים והורמון הוזופרסין אחראים להתמוגגות סממני האהבה הראשונים ולייסוד קשרים ארוכי טווח[דרוש מקור].

השפעת הכימיקלים שהוזכרו מתעמעמת לאחר תקופת זמן מסוימת, וכשזה קורה הקשר הופך להיות דומה לקשר בין רעים.

בספרות ובפילוסופיה

פילוסופים, משוררים וסופרים רבים הגו בשאלה מהי האהבה וכיצד ניתן להגדיר אותה. אפלטון הגדיר את האהבה בביטוי הממצה: "האהבה היא התשוקה להוליד בתוך היופי"[12]. הפילוסופים היוונים דנו רבות בשאלה מה מבדיל בין אהבת אמת לבין אהבת בוסר. הדיונים עסקו גם במיתוס של אריסטופנס על הנפש התאומה, על פיו "בראשית חיו בני האדם מחוברים בזוגות, לכל יצור היו שני ראשים, 2 לבבות ו-4 רגליים ו-4 ידיים. ושתי הנפשות אהבו זו את זה אהבה גדולה ובילו את כל חייהם באושר שמיימי. אושר זה גרם להם לחטא ההיבריס וכתוצאה מכך נענשו על ידי האלים: זאוס חצה כל ייצור לשנים באמצעות חזיז הברק שלו והפריד כל איש מנפשו התאומה. ללא החצי השני, חייו של כל אדם היו מלאים כאב, וכדי להתגבר עליו הוא חיפש אחר החצי השני שלו - נפשו התאומה, על מנת שיוכל להתאחד עמה ולבלות איתה יחד." לפי מיתוס זה, המופיע ב"המשתה" של אפלטון - אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות ושאהבה אמיתית בהכרח הדדית.

מי שמשתוקק לאחר או אוהב אותו, ודאי לא היה משתוקק אליו או אוהב אותו או מחבב אותו אלמלא היה משתייך באיזה אופן שהוא אל הנאהב, או בנשמתו או באיזו תכונה או אופי או דמות של נשמתו. נתברר לנו, איפוא, שבהכרח מחבבים אנחנו מה שמשתייך אלינו מטבע בריאתנו...הכרח הוא, איפוא, שהמאהב האמיתי שאיננו מעמיד פנים, יאהבנו אהובו.

אפלטון, "ליסיס", תרגום: י"ג ליבס

בראשית העת החדשה הפילוסוף ברוך שפינוזה כתב כי לכל אדם שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזרת רגשת האהבה. לפי שפינוזה, "אהבה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר, אהבה היא תחושה של שמחה הנגרמת כל פעם שהנפש מעלה ברוחה סיבה חיצונית, כגון אשה יפה. שמחה, לפי שפינוזה היא "היפעלות (רגש) שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מבתחילה", הגדרה זו היא הגדרה מאוד אגוצנטרית ומגדירה את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה לאוהב, ולא לפי מידת הנכונות של האוהב להקריב למען מושא אהבתו (הגדרה אלטרואיסטית). לפי הגדרה זו של שפינוזה, דייג אכן אוהב דגים. לכן, סביר להניח שהשימוש שלו במילה "אהבה" איננו מיוחד ל"אהבה רומנטית". הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסט ציין כי "לא היה בעבר פילוסוף גדול כלשהו, שלא ראה חובה לעצמו להעלות תורת אהבה משלו."[13].

סטנדל, מגדולי הסופרים הצרפתיים, הציג בספרו "האהבה" את האהבה כתאוריה של "ההתגבשות" (קריסטליזציה), כפרי של הזיה. כשם שענף שנזרק למכרה מלח מתכסה בגבישים מזהירים המקשטים את הענף, כך הדימוי האמיתי של האישה שנופל לתוך נפשו של הגבר, מתכסה ברקמה של דמיונות, המקשטים אותו בכל סוגי השלמות האפשרית. האדם מתאהב כאשר דמיונו מקרין סגולות לא קיימות בזולת, וכאשר הוא מתפכח מהן, גם נעלמת האהבה. הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסֶט התנגד נחרצות לתפיסה זו, שראה בה גימוד וסילוף של האהבה, ובמסתו "פניה של האהבה" מ-1926 הגדיר את האהבה "כפעולה צנטריפוגלית של הנפש, הפונה לעבר מושא האהבה בזרימה מתמדת, ואופפת אותו באהדה חמה, מאחדת אותנו עמו, ומאשרת בעליל את קיומו"[14]. על פי אי גאסט פעולת האהבה היא מעשה אי רציונלי שבוקע מהמקום ההיולי והאותנטי של האדם, ומגלה את הרבדים הפנימיים שלו בבחירת מושא אהבתו[15], אי גאסט מבחין בין התאהבות לבין אהבה, בעוד שבהתאהבות הוא רואה "הלם אירוטי" ו"מצב נפשי נחות" ומכני, שבו כל שימת הלב ותודעתו של האדם כולה מצטמצמת למושא אהבתו, ויש בה דמיון רב להתלהבות מיסטית ומצב היפנוטי, הוא מאמץ את הגדרתו של אפלטון לאהבה כתשוקה להפרות את השלמות ולהוליד בתוכה, התשוקה להגיע לאיחוד והתערות, וגם להותיר סמל שלבש בשר לאיחוד הזה[16]. הגדרה נוספת שלו לאהבה שהיא התמזגות טוטלית ובמילותיו "האהבה הצרופה מתאפיינת בשני מרכיבים הקיימים בה בעת ובעונה אחת: תחושה של 'הקסמות' מן הזולת היוצרת 'אשליה' גמורה בתוכנו, האומרת כי שאפנו את הזולת בתוכנו, עד לעומק ההוייתי העמוק שלנו, והוא חי בנו הוויה שלמה שורשית"[17].

Erich Fromm 1974
אריך פרום, מחבר "אמנות האהבה"

הפסיכולוג והפילוסוף אריך פרום שהקדיש לעניין ספר בשם "אמנות האהבה", ראה באהבה את התשובה לבעיית הקיום האנושי ולחוויית הבדילות האנושית, שאותה ראה כאם כל המצוקות[18]. הוא קבע כי האהבה היא אמנות, שיש ללמוד אותה מבחינה תאורטית ויישומית, כשם שלומדים מוזיקה, נגרות או הנדסה. את האהבה הגדיר כ"השגת אחדות בינאישית בהתמזגות עם נפש שנייה"[19], והריסת המחיצות המבדילות בין האדם לזולתו. "פרדוקס של שתי נפשות שהיו לאחת, ובכל זאת נשארו שתיים". עוד קבע שלכל צורות האהבה יש יסודות משותפים והם:
1. הדאגה הפעלתנית לחייו והתפתחותו של מושא האהבה.
2. חוש האחריות לקיומו הפיזי או לצרכיו הנפשיים של מושא האהבה.
3. יחס הכבוד - לראות את האדם כמו שהוא, לחוש בעצמיותו הייחודית ולדאוג שיתפתח כפי שהוא.
4. ידיעתו והכרתו של האדם, לחדור אל סודו, ולהיות איתו בברית[20].

ויקטור פראנקל הגדיר את האהבה כהכרה בסגולת יחידאותו של אדם אחר, וראייתו בכל עצם אנושיותו ואישיותו. האהבה לתפיסתו היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שהוא מכנה אותה בשם "התעלות מעבר לעצמו"[21]. אחרים, בייחוד משוררים, העדיפו להגדיר את האהבה באמצעות אלטרואיזם ונתינה חסרת-גבולות כלפי מושא האהבה.

באמנות

Gardening in Neve Tzedek 2
כרזה על האהבה, בפתח בית בנווה צדק

באמנות, על כל סוגיה וגווניה, האהבה לוקחת חלק מרכזי, הן באמנות המקצועית והן באומנות העממית. ביצירות מוזיקליות, סיפורים, שירים, ציורים ופסלים האהבה היא נושא שכיח, המופיע באמנות של כל לאום או שכבת גיל.
האהבה במיתולוגיה היוונית והרומית מאזכרת את דמותו של ארוס הוא קופידון (אמור) לעיתים עם ולעיתים בלי בת זוגו - פסיכה. בימי הביניים נמנעו אמנים מלתאר את מעשה האהבה עצמו ונטו לרוב לתאר אהבה מיוצגת באהבת אם לבנה, בעיקר בציורי המדונה.
במאה ה-19 נעשה שכיח יותר מופע האהבה הארוטית, בעיקר אהבה בין אישה צעירה לבין גבר. שאר סוגי האהבה כמו אהבת גברים, אהבת נשים ואף אהבה מבוגרת זוכים לייצוג מועט. במאה ה-20 הפכו ייצוגי האהבה באמנות להיות חושניים יותר, עירום מרומז הפך לעירום חזותי ואף הוצג מעשה האהבה עצמו.
במוזיקה המודרנית (רוק, פופ, ראפ, מזרחית וכולי) מדובר על אהבה בחלק משמעותי מהשירים. והאהבה, על צורותיה וגווניה (רומנטית, עיוורת, אהבת רעים ועוד), גם כשאינה מוסברת בפירוש, מתפרשת בשירים.
חיים נחמן ביאליק מתאר בשירו "הכניסיני תחת כנפך", את הגעגועים לאהבה במילים: "הכניסיני תחת כנפך / והיי לי אם ואחות / ויהי חיקך מקלט ראשי / קן תפילותי הנידחות". והוא שואל:

אומרים אהבה יש בעולם - מה זאת אהבה?

חיים נחמן ביאליק, "הכניסיני תחת כנפך"

בשירו של אברהם חלפי "עטור מצחך" נאמר: "לא הייתי רוצה להיות לך אח / לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך" - מדובר על כך שהדובר רוצה את האהבה הפיזית והרומנטית, מעבר לאינטימיות והמחויבות).

ביהדות

שלוש מצוות הקשורות לאהבה ביהדות הן:

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אמר התנא רבי עקיבא "זהו כלל גדול בתורה"[22]. כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו.

חז"ל לא הסתפקו בהדרכה כללית לאהבה, אלא גזרו מכך הלכות שונות ובהם להעניש חוטא באהבה ולא בשנאה ובנקמה. (בבלי, סנהדרין נב/ב) ולבחור לאדם שראוי לעונש, עונש שיסבול בו פחות. (מסכת פסחים, דף עה א') חז"ל הורו לגבר לא לקדש אישה מבלי שראה אותה, למשל על ידי שליח, בגלל החשש שהיא תתגנה עליו ברגע שיראה אותה, והוא יפגע בה בניגוד לצו של ואהבת לרעך כמוך. (מסכת קידושין, מ"א א').

אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית שמושמת בתפילין ונקראת כמה פעמים ביום בקריאת שמע. על פי רבי עקיבא מגילת שיר השירים היא קודש קודשים, בשל תפיסתו שהיא מבטאת את האהבה אל האל. הרמב"ם קובע שהדרך הראויה בעבודת ה' היא האהבה, כלומר אמונה לשמה, ואילו היראה, כלומר אמונה שלא לשמה, היא בדרגה פחותה יותר.

החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט הדגישו את חשיבותה של העשייה מאהבה בעבודת ה'[23].

מעבר לאהבות אלו, גם האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרֵע, ומתוארת בשיר השירים:

""שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ,
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ,
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."
( שיר השירים ח' 6–7 )

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Sternberg, R. J. (1986). A triangular theory of love. Psychological Review, Vol 93 (2). 119-135
  • Sternberg, R. J. (1997). Construct validation of a triangular love scale. European Journal of Social Psychology, Vol 27 (3). 313-335
  • Sternberg, R. J. (1998). Triangulating love. The psychology of love (pp.119-138). New Haven, CT, US: Yale University Press

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לביקורת על רעיון ההכרח שבאהבת-אם, ראו ספרה של אליזבת בדינטר, "גם אהבה".
  2. ^ Berschied, E. & Walster, E. (1974). A little bit about love. In T. L. Huston, G. Levinger, E. McClintock, L. A. Peplau & D. R. Peterson, Close relationships, pp. 1-19. New York: Freeman.
  3. ^ Sternberg, R. J. (1986). A triangular theory of love. Psychological Review. 73, 119-135.
  4. ^ Borrello, G. M., & Thompson, G. (1990). An hierarchical analysis of the Hendrick-Hendrick measure of Lee's typology of love. Journal of Social Behavior and Personality, 5, 327-342.
  5. ^ Berscheid, E., & Walster, E. (1974). A little bit about love. In T. L. Huston (Ed.), Foundations of interpersonal attraction (pp. 356-382). New York: Academic Press.
  6. ^ Cohen, B., Waugh, G. & Place, K. (1989). At the movies: An unobtrusive study of arousal attraction. Journal of Social Psychology 129, 691-693.
  7. ^ Kiesler, S. B. & Baral, R. Z. (1970). The search for a romantic partner: The effects of self esteem and physical attractiveness on romantic behavior. In K. Gergen & D. Marlower (Eds.), Personality and social behavior, pp. 155-165. Reading, MA: Addison-Wesley.
  8. ^ H. E. Fisher, L. L. Brown, A. Aron, G. Strong, D. Mashek. Reward, Addiction and Emotion Regulation Systems Associated with Rejection in Love. Journal of Neurophysiology, 2010
  9. ^ Do Pheromones Play a Role in Our Sex Lives?
  10. ^ [Gene research finds opposites do attract]
  11. ^ Bennett, Howard (May 10, 2010). "Why do you get butterflies in your stomach?". The Washington Post. Retrieved 27 January 2013.
  12. ^ יופי במובן של דבר המבטא את השלמות. עיינו עוד במסות על אהבה, ירושלים: הוצאת כתר, 1985, עמ' 30, 84.
  13. ^ מסות על אהבה, עמ' 8
  14. ^ מסות על אהבה, עמ' 17.
  15. ^ מסות על האהבה, עמ' 78-85.
  16. ^ מסות על אהבה, עמ' 34.
  17. ^ מסות על האהבה, עמ' 122
  18. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 17.
  19. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 25.
  20. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 32-34.
  21. ^ הזעקה הלא נשמעת למשמעות, הוצאת דביר, עמ' 93-95.
  22. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף ל, עמוד ב')
  23. ^ ראו יואל כהן, ספר הערכים חב"ד, חלק א', ערכים: אהבה, אהבת ה' (עמודים רכג - תריב)
Light a Candle

Light a Candle (בעברית: נדליק ביחד נר) היה השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 2002 שנערך בטאלין שבאסטוניה. השיר הושר באנגלית ובעברית על ידי שרית חדד.

השיר הוא שיר פופ בשילוב מוזיקה ים תיכונית. השיר מטיף למאזיניו להצטרף אליו להדלקת נרות, כדי להאיר את המקום האפל, חסר התקווה והאונים.

השיר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2002 על ידי ועדה מטעם רשות השידור, שבחרה את השיר הזה, מתוך ארבעה שירים שבוצעו כולם על ידי חדד.

באירוויזיון שובץ השיר במקום העשירי בסדר ההופעה, אחר קרוליינה ממקדוניה עם "Od nas zavisi" ופראנסיס ג'ורדי השווייצרי עם "Dans le jardin de mone âme". עת סיום ההצבעה, קיבלה חדד 37 נקודות, וסיימה את התחרות במקום ה-12 מתוך 24.

Like

כפתור אהבתי (מאנגלית: Like תעתיק עברי: לייק) הוא כפתור הכלול בממשק הרשת החברתית "פייסבוק". הכפתור מעוצב בצורת אגודל זקוף, שהוא מחווה המסמלת, בתרבויות רבות בעולם, אישור או "הכול טוב". לעיתים מופיעה פשוט בדמות המילה Like, או "אהבתי" בגרסה העברית.

בפברואר 2016 נוספו עוד רגשות שאותן ניתן להביע באמצעות הכפתור, כמו כעס, אהבה וכדומה.

ונוס

ונוס (בלטינית: Venus) היא אלת הגנים והכרמים במיתולוגיה הרומית. בתקופה הקלאסית היא הוקבלה לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי היוונית. בלועזית קרוי כוכב הלכת נוגה על שמה. השם ונוס נובע מן המילה הלטינית Venia שפירושה חסד אלוהי.

זוגיות

זוגיות היא מערכת יחסים הדוקה בין שני פרטים. מאפיין בולט, אם כי לא הכרחי, של זוגיות הוא קיום יחסי מין בין בני הזוג.

יחסי מין

יחסי מין (מלעז: סקס) הם מגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

למטרת רבייה.

לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה בין שותפים ליחסי מין.

לשם הנאה.על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן/בת זוג אחר/ת או עם יותר משותף אחד, וישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואים. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

לעיתים, בני זוג ליחסי מין משתמשים גם באביזרי מין.

למילה "מין" אין כל קשר לשמו של אל הפוריות והפריון במיתולוגיה המצרית שנקרא "מין", זאת משום שהשימוש בה בהקשר זה מאוחר ובהשפעת שפות כדוגמת האנגלית.

יחסי מין הכוללים חדירה מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. יחסי מין בין בני אדם הכוללים חדירה, קרויים מִשגל.

יחסי אישות, הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים.

לימור לבנת

לימור אהבה לִבְנַת (נולדה בחיפה ב-22 בספטמבר 1950 י"א בתשרי ה'תשי"א) היא פוליטיקאית ישראלית המשמשת יושבת ראש הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. בעבר שימשה חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד וכיהנה כשרת החינוך, שרת התקשורת, שרת המדע, ושרת התרבות והספורט.

מיניות

מיניות היא אופיין של רגשות מיניים. מיניות בבני אדם היא הדרך בה בני אדם חווים ומבטאים את עצמם כיצורים מיניים. המחקר של המיניות האנושית מקיף מארג של התנהגויות חברתיות.

מהבחינה הביולוגית, מיניות מקיפה יחסי מין בכל צורותיהם, כמו גם ההיבטים הרפואיים הפיזיולוגיים (כמו מחלות מין) וכן ההיבטים הפסיכולוגיים של ההתנהגות המינית. מבחינה סוציולוגית התחום כולל את ההיבטים התרבותיים, הפוליטיים, והחוקיים. בפילוסופיה התחום עוסק בהיבטים המוסריים, הדתיים והרוחניים.

מהבחינה החברתית זוהי תופעה תרבותית, התופסת מקום גדל והולך בחברה הפוסטמודרנית. זו התירה מעליה את עול השמרנות ואת כבלי הדת, אשר פינו מקומם למתירנות ולעיסוק גדל והולך במיניות כתופעה תרבותית הדוניסטית (שלא למטרת רבייה).

מכתב

מכתב הוא מסר כתוב, מאדם אחד למשנהו. בעת האחרונה נהוג שמכתב יהיה כתוב על נייר, ויישלח במעטפה. תפקיד המכתב בתקשורת האנושית השתנה באופן מהותי מאז המאה התשע-עשרה. באופן היסטורי מכתבים היוו את דרך התקשורת האמינה היחידה בין שני אנשים המרוחקים זה מזה. עם התפתחות אמצעי התקשורת פחתה חשיבותם של המכתבים כדרך תקשורת שגרתית. המצאת הטלגרף, טלפון והאינטרנט השפיעו, כל אחד בתורו, על מנהגי כתיבת המכתבים ושליחתם. במדינות תעשייתיות מודרניות, חליפת מכתבים הפכה למעשה נדיר יותר, אשר הוחלף ברובו על ידי טכנולוגיות מתקדמות כמו הטלפון ודואר אלקטרוני. כתיבת מכתבים פחתה עד כדי כך שלעיתים עושים שימוש במונח "מכתב" כאשר מתכוונים למסר רשמי יותר, בדואר אלקטרוני.

באופן היסטורי, מכתבים קיימים מימי מצרים העתיקה ושומר והם היו חלק מתרבות יוון, רומא, וסין, עד לימינו אלה. מכתבים מרכיבים את תוכנם של כמה מספרי הברית החדשה. ארכיבים של התכתבויות, פרטיות, דיפלומטיות או עסקיות, משמשים כמקור מידע ראשוני להיסטוריונים.

מלודרמה

מלודרמה היא סגנון תיאטרלי, הפונה לרגשות יותר מאשר לתבונה. המילה מלודרמה רומזת על שני מרכיבים שונים מהם נוצר סגנון זה: "מלו" היא מלודיה, מוזיקה, ואילו "דרם" משמעותה פעולה או אקשן. מלודרמה היא לרוב סיפור דרמטי סטנדרטי המכיל בתוכו אלמנט או אירוע טרגי, אך שלא כבטרגדיה, במלודרמה הגיבור עשוי להצליח ולהשיג את מטרתו למרות האירוע הטרגי.

בז'אנר זה קיימת חלוקה ברורה בין טובים לרעים (הנוכל עתיד להיענש והטובים יזכו בשכר), העלילה בו לא מפותחת או מעמיקה, אלא בסיסית ופשוטה. המלודרמה מתאפיינת לרוב באירועים הנראים מוקצנים לאדם הלא מעורב בסיפור, כגון קרב מרובה משתתפים או סצנה דרמטית בין זוג אוהבים.

המלודרמה התפתחה במאה ה-19 באירופה. יסודותיה משפיעים ומופיעים בסגנונות התיאטרון המאוחרים יותר, בקולנוע ובטלוויזיה (בעיקר באופרות הסבון) עד היום.

סרט נעורים

סרט נעורים הוא ז'אנר אשר מכוון אל קהל יעד של צעירים ובני נוער, אשר בו העלילה מתמקדת בנושאים בעלי עניין עבור בני נוער, כגון התבגרות, אהבה ראשונה ומרד נעורים. לעיתים קרובות, העיסוק בנושאים רציניים אלו מוצג בצורה סטריאוטיפית וטריוויאלית.

סרט רומנטי

סרטי רומנטיקה (או סרטים רומנטיים) הם סוגה קולנועית שבמרכז עלילתה קיים סיפור אהבה המתרכז בתשוקה, ברגש, בחיבה הרומנטית בין הדמויות הראשיות ומערכת היחסים ביניהן. בדרך כלל, במהלך הסרט חוות הדמויות מתחים בחיי היומיום, מכשולים ובעיות פיננסיות, בריאותיות ובמקרים מסוימים חווה דמות אחת בגידה מבן הזוג השני.סרטים רומנטיים מדי פעם בוחנים נושאים שונים בין בני זוג כמו אהבה ממבט ראשון, אהבה נכזבת, אהבה אובססיבית, אהבה סנטימנטלית, אהבה רוחנית, אהבה אסורה, אהבה אפלטונית, אהבה מינית, אהבה נפיצה והרסנית, אהבה טראגית ועוד. סרטים רומנטיים משמשים לצופים כפנטזיה או בריחה מהמציאות. בסדרות טלוויזיה רומנטיות, התפתחות מערכת היחסים בין בני זוג עשויה להתפרס על פני מספר פרקים.

עגבנייה

עַגְבָנִיָּה תרבותית (שם מדעי: Solanum lycopersicum; סוֹלַנוּם העַגְבָנִיָּה) היא צמח ממשפחת הסולניים, צבעה הוא לרוב אדום, אם כי ישנם זנים צהובים, לבנים, ירוקים, כתומים ואף סגולים.

העגבנייה היא אחד הגידולים החשובים בחקלאות. בתחום הקולינריה, פירות העגבנייה מסווגים כירקות, הנצרכים בכמויות גדולות ונאכלים טריים וכמרכיב בתבשילים רבים וכן בתעשיית שימורי רסק העגבניות. עגבניות ירוקות לפני הבשלתן ניתן להחמיץ.

העגבנייה תורמת לבריאות. אמנם קיים בחלקי הצמח - בגבעולים ובעלים, רעל הסולנין, אך אין הסולנין נמצא בפירות עצמם.

רב אדא בר אבא

רב אדא בר אבא (או רב אדא בר אהבה השני) הוא אמורא שחי בדור החמישי לאמוראי בבל, תלמידו המובהק של רבא.

ריטה

ריטה יהאן-פרוז (לשעבר קליינשטיין; נולדה ב-24 במרץ 1962, י"ח באדר ב' ה'תשכ"ב), המוכרת בשמה הפרטי ריטה, היא זמרת ושחקנית ישראלית.

שיר השירים

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים (בראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שב"כתובים" בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי, כמשל ליחסי עם ישראל והקב"ה. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית כמו גם על הספרות העולמית.

שמחה

שִׂמְחָה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח טוב ומרומם. לרוב בעקבות התרחשות או חוויה אותה הוא מפרש כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו, או בעקבות היזכרות בחוויה כזו.

השמחה יכולה להשתנות בעוצמתה כעוצמת ההתרחשות או הרגש - משמחה פשוטה המתבטאת כשביעות רצון עבור דבר שיכול להיות בעל משמעות קטנה בחיי האדם, ועד שמחה עוצמתית ומציפה כמו למשל אדם שפוגש אהוב אחרי שנים רבות, או אדם שצפייה מאוד משמעותית בחייו מתגשמת.

השמחה מקושרת עם רגשות חיוביים אחרים ועוצמתה תהיה קשורה בהם, כמו למשל תחושת חופש, עצמאות, הגשמה עצמית, אהבה, אנרגטיות, תחושת של מוגנות ושייכות, ועוד. הרגש ההופכי לשמחה הוא העצב.

שרית חדד

שרית חדד (נולדה בשם שרה חוּדָדָטוֹב, ב-20 בספטמבר 1978) היא זמרת-יוצרת, מלחינה ומוזיקאית ישראלית, מהזמרות המצליחות והמושמעות ביותר בישראל. חדד זכתה שבע פעמים בתואר "זמרת השנה". כמו כן, זכתה בתואר "זמרת העשור" בעשור הראשון של המאה ה-21. נציגת ישראל באירוויזיון 2002.

מיניות האדם
תופעות פיזיולוגיות זוויגהתבגרות מיניתעוררות מיניתזקפהליבידונוזל טרום-שפיכה • סיכה נרתיקית • אורגזמה (שפיכה נשית / שפיכה גברית) • היריוןהפריה מלאכותית
בגרות מינית וחינוך מיני מניעת הריוןקונדום • רפואת רבייה (אנדרולוגיה • גינקולוגיהאורולוגיה) • מין בטוחחינוך מיני • טיפול מיני (סרוגייט) • מדריך למיניות • ליקוי בתפקוד מיני (אין-אונותהפרעה בתשוקה המינית • היפרסקסואליות) • מחלות מיןרפואת מין
זהות זהות מגדריתזהות מיניתנטייה מינית (הומוסקסואליות / ביסקסואליות / לסביות / א-מיניות) • הטרוסקסואליותאינטרסקסטיפול המרהגברים המקיימים יחסי מין עם גברים • נשים המקיימות יחסי מין עם נשים
מין וחוק חוק למניעת הטרדה מיניתגיל ההסכמה • הדבקת HIV במזיד‏ • גילוי עריותמעשה מגונה • חוסר צניעות בציבור • מעשה מגונה בפומביאונסהתעללות מינית • ניצול מיני • הטרדה מינית • התנהגות מינית פסולה • אלימות מיניתמעשה סדוםבעילה אסורה בהסכמהפדופיליה
סקסולוגיה ותופעות היסטוריות האבולוציה של הרבייה המינית • היסטוריה של ייצוגים מיניים • זנות ביוון העתיקהפדרסטיה ביוון העתיקה • המהפיכה המינית • אלפרד קינסיריכרד פון קראפט-אבינגהבלוק אליסמגנוס הירשפלד
זוגיות וחברה משיכה מינית • אהבה • מונוגמיהפוליאמוריהמין מזדמןסווינגינגנישואיםפיקוח ילודהפאראפיליהמופקרות • דת ומיניות • התנזרות מינית • הון מיני • אתיקה מינית • אובייקטיפיקציה מינית
יחסי מין מזמוזאוננותמשחק מקדיםהחדרת אצבעותתנוחות מיןיחסי מין ללא חדירהמין אוראלימין אנאלימציצה עצמיתBDSMפטיש לכפות רגלייםפטישיזם (סקסולוגיה)פטיש לכפות ידייםפוטג'ובהנדג'ובאורגיהשלישייהסייברסקסשיחה ארוטיתחנק ארוטי
שירותי מין ארוטיקהפורנוגרפיהסרט פורנוגרפיתיירות מין • מוזיאון סקס • מועדון חשפנות • חשפנותזנות (זנות ילדים / זנות גברית / בית בושת/ עבדות מין) • יחסי מין תמורתיים • חנות מין • אביזר מיןבובת מיןחומר סיכה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.