אדריכלות גותית

אַדְרִיכָלוּת גּוֹתִית היא סגנון אדריכלות שהתפתח באירופה בימי הביניים, שבא לידי ביטוי בעיקר בקתדרלות, בכנסיות ובמנזרים שנבנו בתקופה זו. האדריכלות הגותית החלה להתפתח באמצע המאה ה-12 בצרפת ובאנגליה, והיא נחשבת לאחד הפרקים המיוחדים והמרשימים בהיסטוריה של אדריכלות המערב.

Chartres-Cathedral
הקתדרלה הגותית וזוג צריחיה המחודדים המתנשאים מעל גגות העיר שארטר, צרפת.
Notre-Dame de Paris 2013-07-24
הקתדרלה הגותית נוטרדאם בפריז. החזית המערבית עטורת הפיסול של הקתדרלה היא החזית הגותית הידועה ביותר בעולם.

סקירה כללית

סגנון האדריכלות הגותית הופיע באמצע המאה ה-12 בצרפת, והתפשט בגרסאות שונות ברחבי אירופה עד שהחל לדעוך במאה ה-16. האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים תמירים, מורכבים ומפוארים, אשר היו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים יותר מהמקובל באדריכלות הרומנסק שקדמה לה. רבים מחשיבים את האדריכלות הגותית לשיאה של אדריכלות ימי הביניים ולשיאה של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. בזכות הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהיא יוצרת בחללי הפנים של המבנים, סגנון זה היה למושא השראה לאדריכלים ולאמנים רבים.

האדריכלות הגותית משקפת היטב את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והאמונה הנוצרית, ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:

  • הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר.[1]
  • שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה (פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמונים, קונסוננס), לפי החיבורים שכתבו אוגוסטינוס ותאולוגים נוצרים אחרים.[2]
  • פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
  • קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
  • בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
  • הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
  • עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
  • פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור האל והאדרת שמה של הכנסייה ולא עבור בני אדם.
  • ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה של אנשים רבים, שרובם נותרו אלמוניים. כך, לדוגמה, ידוע לנו כי הבישוף של פריז מוריס דה סילי היה זה שהביא לתחילת הקמתה של קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163), אך לבד מז'אן דה של ופייר דה מונטריי לא ידועים שמותיהם של יתר בוני הקתדרלה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
  • חלק מהפסלים, הגרגוילים, גרוטסקות והכימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
  • משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעיתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.

בניגוד לאדריכלות הרומנסק ממנה צמחה, דגלה האדריכלות הגותית ב-3 תפישות שייחדו אותה מהאדריכלות המערבית שקדמה לה:[3]

  1. השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית.
  2. התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה.
  3. שימוש במדע הגאומטריה ותורת הפרופורציות ההרמוניות שגילה פיתגורס (יחסים בין חלוקת המיתר לקטעים שמניבים צלילי קונסוננס) בתכנון ובניית המבנה.

האדריכלות הגותית התפתחה במרכז צרפת (באחוזות המלך של איל דה פרנס) על רקע הפריחה בתרבות, בדת ובכלכלה שהתרחשה במאה ה-12 ועליית כוחן של המלוכה (בית קאפה) הערים וגילדות בעלי המלאכה. מסעי הצלב הפכו את הבנייה באבן לנפוצה יותר באירופה והעושר הרב שנצבר עקב פריחת המסחר גרם לשאיפת הכמורה, המלוכה והאצולה לבנות כנסיות אבן מפוארות ואדירות. על רקע זה התפתחה האדריכלות הגותית שנועדה לענות על צרכים אלה ולהעביר מסר תאולוגי הן לאיש הדת המלומד והן לפשוטי העם שאינם יודעים קרוא וכתוב.

בזיליקת סן-דני בפריז (1136, 11401144) הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותיים כגון תכנון הרמוני, בנייה אוורירית לגובה, חלונות ויטראז' גדולים וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת סנס (בנייתה החלה ב-1142) ואילו קתדרלת נוטרדאם בפריז (11631345) נחשבת עד היום לאבטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית. קתדרלת שארטר (1134-1260), קתדרלת בורז' (11951270), קתדרלת ריימס (12111427) וקתדרלת אמיין (1220-המאה ה-15) היוו את השיא של הגותיקה בצרפת ושילבו בין אדריכלות חדשנית, מידות גדולות ועושר רב של אמנות גותית ופיסול גותי. באנגליה אומץ הסגנון הגותי קצת אחרי צרפת ועבר שינויים מקומיים עם דגש על קווים אנכיים ואופקיים וקמרונות מורכבים, בין המבנים הגותים באנגליה ידועים קתדרלת קנטרברי (11751493), קתדרלת יורק (12201472), קתדרלת לינקולן (10921311) וקתדרלת סולסברי (1220–1280) לצד כנסיית וסטמינסטר (1245-1517). בגרמניה והקיסרות הרומית הקדושה בלטו קתדרלת קלן (12481880), המינסטר של אולם (13771890), קתדרלת אאכן, קתדרלת פרייבורג (12301513), קתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה (11471511) וקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג (13441929). בספרד החלה האדריכלות הגותית כייבוא הסגנון הצרפתי, כגון בקתדרלת בורגוס (12211568) וקתדרלת לאון (המאה ה-13המאה ה-16), אך התפתחה לסגנון גותי ספרדי שהושפע מהאדריכלות המוסלמית של חצי האי האיברי, כגון בקתדרלת סביליה (1402–המאה ה-16) - הקתדרלה הגדולה בעולם מבחינת נפח. באיטליה האדריכלות הגותית לא זכתה לעדנה רבה, אך ראוי לציין בה את קתדרלת מילאנו (13861965) אחת הקתדרלות הגותיות הגדולות בעולם ואת סנטה מריה דל פיורה (12961466) בעלת הקמרונות הגותיים והחזית הנאו-גותית. בצפון ומזרח אירופה התפתח הסגנון הגותי לגותיקת לבנים בה נבנו מבנים מלבנים אדומות וכללו צריחים חלקים.

מאז נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון גותי (כאשר לעיתים הבנייה נמשכה אף מאות שנים), עשרות מגדלים, מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית כנסת מייזלובה בפראג). האדריכלות הגותית רווחה באירופה החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16 וזכתה לעדנה מחודשת במאה ה-19, במה שידוע כ"תחייה הגותית". גם כיום נמשכת הבנייה בסגנון הגותי (נאו-גותיקה), בעיקר במבני דת נוצריים.

את השם "אדריכלות גותית" טבע חוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי בתקופת הרנסאנס ככינוי גנאי לאדריכלות ימי הביניים אותה ראה כברברית, ולשם כך השתמש בשם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה במה שהוביל לימי החשיכה באירופה.

מאפייני הסגנון

אדריכלות הכנסיות

צריח מחודדחלון רוזטהבית הרוחבהספינה הראשיתמקום המצלבבית המקהלהאפסיסתמיכות דואותמגדל דרומימגדל צפוניחלון רוזטהתמיכות דואותמקום המצלבקתדרלת נוטרדאם דה שארטרקתדרלהאדריכלות גותיתצריח מחודד Flamboyant Gothicצריח מחודד גותי מוקדםהספינה הראשיתבית המקהלהאפסיסמקום המצלבבית הרוחבGothic-Cathedral-Parts08He.jpg
הספינה הראשיתבית הרוחב הצפוניבית הרוחב הדרומינרתקסהמגדל הצפוניהמגדל הדרומימקום המצלבבית המקהלהאפסיסאמבולטוריוםאמבולטוריוםקפלהקפלהקפלההחזית המערביתCathedral-plan-blue01.jpg
Reims Kathedrale
החזית המערבית של קתדרלת נוטרדאם דה ריימס, צרפת.

ניתן למנות מאפיינים אחדים שתורמים לאופי הייחודי של אדריכלות הכנסיות הגותית:

  • התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה. באדריכלות הגותית המבנה הוא חלק מהאמנות של הבניין ולא נועד לשמש רק כמתלה ליצירות אמנות (כגון פסלים או ציורי קיר) ויש דגש על הגימור האדריכלי והצורה של המבנה.[3]
  • השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית. ראו הרחבה בפסקה אור.
  • הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקוים הבולטים היו תמירים וגבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים, גמלונות ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
  • הקתדרלות נבנו לגובה רב ובלטו מעל סביבתן. נעשה שימוש בבנייה גבוהה מאוד ותמירה מאוד גם בפרופורציה (יחסית לרוחבן). הדבר ניכר גם במבנה עצמו יחסית לסביבתו וגם בתכנון של חלל המבנה.
  • הקתדרלה התנשאה לגובה רב גם בזכות מגדלים וצריחים מחודדים שנוספו למבנה. לרוב נבנו שני מגדלי פעמונים בחזית המערבית (הראשית) של הקתדרלה ולעיתים גם מגדל נוסף מעל מרכז המבנה (בדרך כלל צריח מחודד מסוג "פלש", אך בגותיקה האנגלית נפוצו מגדלי מצלב בצורת ריבוע עם 4 צריחונים בפינות). מכל צדי הקתדרלה נבנו עשרות צריחונים קטנים (לעיתים הללו הסתיימו בפסלים) הנקראים צריחון. על רוב הצריחים היו זיזים חדים הנקראים קרוקט, וגם אלה הוסיפו לתחושת השאיפה השמיימה של הצריחים.
  • האדריכלים ויתרו על העצמאות הארכיטקטונית של כל אלמנט (כגון עמוד או כותרת) ויצרו אותם כחלקים אחידים במבנה הגותי.
  • המבנים תוכננו באופן מתוחכם, כך שהבנייה לגובה רב בעלת המפתחים הרחבים הייתה יציבה למדי:
    • קשתות מחודדות שימשו ביעילות כמקור תמיכה במשקל העצום של הבניין ושל הקירות שכן צורת הקשת המחודדת, לעומת קשת חצי מעגלית, קרובה יותר לפרבולה שהיא הצורה האופטימלית להעברת עומסים בקשת.
    • קמרונות צלעות שימשו כקורות תמיכה. זהו קירוי המבוסס על קשתות אבן שנתמכו בעמודים ענקיים ונמשכו לאורך קווי הרכס של הקמרון. קשתות אלה תומכות בשאר התקרה, שהיא למעשה "מילוי" ללא יכולת נשיאה קונסטרוקטיבית.
    • תמיכות דואות, שהן "פיגומי אבן" שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות לקרקע ומוקמו כצלעות משני צידי הקתדרלה, ובכך מנעו מהקיר לקרוס הצידה עקב העומסים. בכנסיות קטנות יותר נעשה שימוש בתמיכות רגילות הצמודות לקירות.
  • בדרך כלל מבנה הכנסייה היה של בזיליקה: חזית בעלת מגדל או שניים, ואחריה ספינה ראשית (אולם התווך) בעלת אגפים משניים, המופרדת באמצעות בית רוחב מבית המקהלה שבו התרחשו הסקרמנטים הנוצריים ושם ישבה המקהלה. המבנה מסתיים באפסיס, ולעיתים יש מסביבו זר קפלות בתצורת Chevet. (ראו: אדריכלות כנסיות)
  • החזית: החזית המערבית הייתה בדרך כלל החלק הגדול והמפואר ביותר בכנסייה. החזית הקנונית הייתה סימטרית (או סימטרית בקירוב) וכללה 2 מגדלים (עליהם תוכננו צריחים מחודדים, אך בקתדרלות רבות בנייתם לא הושלמה), שלושה שערי כניסה (ראו בהמשך) וחלון גדול (חלון רוזטה או חלון קשתי מחודד) במרכזה. קתדרלות רבות מכילות חזיתות שלא עומדות בדיוק בדגם זה עקב אילוצים שונים, חזיתות שלא הושלמו, שילוב סגנונות מקומיים או הריסות ושחזורים במהלך הדורות.
  • שלושה שערי כניסה הבנויים כשער ניצחון רומי, בעלי משקופים קשתיים (טימפנון) המתארים אירועים מרכזיים כיום הדין, צליבת ישו, הכתרת המדונה, עלילות קדושים ועוד. בקתדרלות גדולות לכל חזית (המערבית, הדרומית והצפונית) הייתה מערכת של 1–3 שערים. בקתדרלות קטנות יותר היה שער כניסה אחד בחזית.
  • חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, עלילות קדושים וסיפורים היסטוריים של המקום. לעיתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו את הכנסייה באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
  • חלון רוזטה - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי. הרוזטה הייתה נפוצה בעיקר בגותיקה הצרפתית, אך בגותיקה האנגלית ובגותיקה הגרמנית לרוב ויתרו עליה בחזית המערבית.
  • פיסול גותי: פסלים רבים ועשירים המתארים מאורעות שונים מהתנ"ך ומההברית החדשה, מיום הדין האחרון (העתיד לבוא), הכתרת המדונה, וגלריית מלכי ישראל. על אלה נוספו פיתוחים אמנותיים וכצפוי - גרוטסק או כימרה, פסלי מפלצות מכונפות, וגרגוילים, שהם מרזבים מעוצבים בצורת לוע מפלצת או דמות מעוותת. הפיסול הגותי והתבליטים הגותים תוכננו בקפידה, והם מציגים דיון שיטתי במסרים אותם רצו להעביר. כמו כן האדריכלות הגותית מסמנת התקדמות רבה בדיוק תיאור הפרטים והמרקמים לעומת פיסול הרומנסק, והפסלים מקבלים נפח רב והופכים לתלת ממדיים.
  • אקוסטיקה - מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.
Notredame Paris

קתדרלת נוטרדאם בפריז משלבת אדריכלות גותית מוקדמת, אדריכלות גותית בשיאה, סגנון גותי קורן ותוספות נאו-גותיות מהמאה ה-19.

Amiens-cathédrale

חזית קתדרלת אמיין, חזית של הגותיקה בעיצומה

Burgos Cathedral 01

חזית קתדרלת בורגוס, חזית גותית מהמאה ה-15

Cologne cathedral aerial (25326253726)

קתדרלת קלן - מופת של אדריכלות גותית

Chartres - cathédrale - rosace nord

חלון רוזטה וחלונות ויטראז' בבית הרוחב הצפוני של קתדרלת שארטר

Mausoleum(05)

גרגויל - מרזב מפוסל בצורת מפלצת

Picardie Beauvais2 tango7174

בית המקהלה בקתדרלת בובה (גובה: 48 מטר), מבט מזרחה

Chartres

השערים המפוסלים של החזית המערבית בקתדרלת שארטר

Lincoln Cathedral East window

חלון גותי עם ויטראז' מזכוכית צבעונית בקתדרלת לינקולן

St Vitus stained glass

חלונות ויטראז' בקומת התאורה של האפסיס של קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג, הבנויה בסגנון גותי מאוחר גרמני

Clermont-Ferrand-Cathedral-0016

קתדרלת קלרמון-פראן מתנשאת מעל שמי העיר של ימי הביניים

אור

Sainte chapelle - Upper level
כנסיית סנט שאפל מדגימה באופן מצוין את חשיבות האור הצבעוני החודר לכנסייה הגותית והאווירה אותה הוא יוצר

לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית של המאה ה-12 והמאה ה-13. הוגים כמו יו מסן ויקטור ותומאס אקווינס ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות. התאולוגיה הנוצרית ייחסה משמעות רבה וחשובה לאור, ועל כן הכנסיות הגותיות של ימי הביניים נוצרו בין השאר כדי לבטא יחס זה (לעומת הכנסיות החשוכות של הרומנסק).[4]

אחד ממאפייניה של האדריכלות הגותית ודבר המבדל אותה מסגנונות אחרים הוא השטח הנרחב של החלונות, כמו בסנט שאפל, בבזיליקת סן-דני, בקתדרלת גלוסטר, בקתדרלת שארטר או בקתדרלת מילאנו. הגדלת שטח החלונות לעומת אדריכלות הרומנסק התאפשרה על ידי פיתוח קמרון הצלעות לתמיכת הגג בעוד שקומת התאורה נתמכת בידי קשתות מחודדות (שמתעלות את עומס הקיר כלפי מטה עם פחות מאמצי פישוק ובכך מאפשרת קירות דקים יותר.[5][6]) ותמיכות דואות (שמונעות ממאמצי הפישוק של הגג והקמרונות לגרום לקריסת הקיר הצידה). עמודי התמיכה הפנימיים, הצרורות האמונות, מערכת הקשתות המחודדות, קמרונות הצלעות מאבן והתמיכות הדואות יצרו שלד מאבן שהחזיק את המבנה ואפשר שחרור שטח רב בקירות לבנייה קלה יותר של חלונות.[7] קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור לכנסייה. השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לדקים, אווריריים ושקופים הגיעו לשיאם בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).

בזכות שיטת התמיכה החדשה, הצליחו האדריכלים הגותיים לממש את חזונם של מנהיגי הכנסייה (כמו סוגריוס (Suger), אב המנזר של סן-דני ויועץ לכתר, ורנו דה מוקון, בישוף שארטר) לבנות כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית וקדושה בתוך חלל הכנסייה. בנוסף לאווירה, ניצלה הכנסייה את האור הבוקע מחלונות כדי לספר ולפאר סיפורים מהתנ"ך וסיפורי קדושים באמצעות ויטראז'ים מזכוכית צבעונית בשפה גרפית שגם האנאלפבית יכול להבין. את האפקט של התאורה השלים חלון הרוזטה, חלון עגול וגדול בצורת פרח, שדרכו בקע האור לספינה הראשית והאיר על המזבח.

השאיפה לגובה

Cathedrale.XIIIe.siecle
קתדרלה גותית, אידיאליזציה רומנטית מאת אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק המתבססת על קתדרלת ריימס. שימו לב לשאיפה לגובה המתבטאת בריבוי מגדלים ועליהם צריחים מחודדים לצד צריחונים המדגישים את הקו האנכי.

תקופת "הגותיקה בשיאה" מכונה בדרך כלל באנגלית "High Gothic" גם משום כמות הבנייה הגותית בתקופה זו ובעיקר משום שהקתדרלות החדשות נבנו יותר ויותר גבוהות. כך למשל, קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מהראשונות[8] והחשובות שבקתדרלות הגותיות, תוכננה מראש על ידי הבישוף מוריס דה סילי להיות בעלת אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הכי גבוה שהיה עד אז בצרפת. בנוסף לקמרונות הגבוהים (שנעו בין 30 ללמעלה מ-40 מטר) נוספו לקתדרלה גם מגדלים (בדרך כלל מגדלי פעמונים) ובראשם צריחים מחודדים (Spires) שהוסיפו לגובהה (אם כי רבים מהם קרסו במהלך השנים עקב סופות או מכות ברק). ערים אשר החליטו לבנות קתדרלות ראו במבנה מרכזי זה גאווה עירונית שככל שהייתה מפוארת וגבוהה יותר, כך יוקרתה של העיר הייתה רבה. בדומה לתחרות המודרנית סביב בניית גורד השחקים הגבוה ביותר, כך התנהלה הבנייה של הקתדרלות הגותיות באירופה בשלהי ימי הביניים.

היעדר מהנדסים אזרחיים באותה תקופה, והעובדה שהאדריכל היה למעשה רב-בנאי שרוב הכשרתו מבוססת על ניסיונו, הבנייה הגבוהה התפתחה ב"ניסוי וטעייה". קתדרלות חדשות בחנו כל פעם מחדש את קצה גבול היכולת של הבנייה התמירה תוך כדי פיתוח ושכלול טכנולוגיות הבנייה (כגון פיתוח התמיכות הדואות והצריחונים). לא ידוע בדיוק כמה, אך קתדרלות גותיות רבות מאוד קרסו עוד בטרם הושלמה בנייתן בגלל אי יציבות הנובעת מבנייה גבוהה מדי או דקה מדי באופן יחסי לגובה. המפורסמת בקתדרלות שקרסו היא קתדרלת בובה (1225) בצרפת, שהביאה לשיא את הבנייה הקלה, האוורירית והתמירה.

הקתדרלה הגותית הגבוהה ביותר שנבנתה בימי הביניים היא קתדרלת לינקולן שבאנגליה, שהייתה המבנה הראשון שהחזיק בתואר "המבנה הגבוה ביותר בעולם" לאחר הפירמידה הגדולה של גיזה (מאוחר יותר הצריח הגבוה, בגובה 160 מטר, קרס). הכנסייה הגבוהה ביותר בעולם כיום היא המינסטר של אולם בגרמניה, שצריחה מתנשא לגובה 161.53 מטר. היא הושלמה ב-1890 והחזיקה בתואר הבניין הגבוה ביותר בעולם עד 1901.[9] הקתדרלה הגבוהה ביותר בצרפת היא קתדרלת רואן עם צריח מחודד המתנשא לגובה 151 מטר, בעבר החזיקה בתואר זה קתדרלת בובה, שמגדלה בגובה 153 מטרים קרס. הקתדרלה הגבוהה ביותר באנגליה כיום היא קתדרלת סולסברי עם צריח בגובה 123 מטר. ניתן לציין גם את קתדרלת קלן שגובה חזיתה 157 מטר וגובה קמרונותיה כ-46 מטרים (בבית המקהלה), את קתדרלת מילאנו, שגובה קמרונותיה הוא 45 מטר והיא אחת הכנסיות הגדולות בעולם, קתדרלת אמיין, שגובה קמרונותיה הוא 42.3 מטרים והיא הכנסייה הגדולה בצרפת, ואת קתדרלת סביליה, הקתדרלה הגדולה בעולם מבחינת שטח ונפח. הקתדרלה בעלת הקמרונות הגבוהים ביותר (כ-48 מטר) היא קתדרלת בובה שקרסה באמצע בנייתה ולא הושלמה.

Salisbury-Cathedral-by-Steve-Somers

קתדרלת סולסברי, הקתדרלה הגבוהה בבריטניה, עם צריח מחודד המתנשא לגובה 123 מטר.

Rouen Cathedral as seen from Gros Horloge 140215 4

קתדרלת רואן, הקתדרלה הגבוהה בצרפת עם צריח מחודד נאו-גותי המתנשא לגובה 151 מטר.

Cologne-Cathedral-0006

קתדרלת קלן, עם החזית הגדולה בעולם - 157 מטר. החזית הושלמה ב-1880 על פי תוכניות מימי הביניים.

Ulm-Minster-61

המינסטר של אולם היא הכנסייה הגבוהה בעולם, עם צריח המתנשא לגובה 161 מטר - כ-20 מ' יותר מאשר מגדל שלום.

אופטימיזציה מבנית

סכימת כוחות בתמיכה דואה
התמיכות הדואות העבירו את עומסי המבנה והגג מהקירות אל עמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך אפשרו לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ענקיים תוך תמיכה איתנה במבנה האדיר.
Arc.en.lancette
קשת מחודדת, האופיינית לגותיקה, איור של ויולה-לה-דוק.

הקתדרלות הגותיות נחשבות להישג מרשים מאוד מבחינת טכנולוגיית הבנייה וכשיא היכולת האנושית של בנייה מלבנים. בבניית הקתדרלות שאפו כאמור להגיע לגובה הרם ביותר וליצור פתחים גדולים ככל האפשר על מנת להחדיר אור למבנה. הרצון ליצור ספינות ראשיות בעלות נפח גדול ככל האפשר עם חלונות גבוהים ועמודים תמירים מצריך מטבע הדברים שימוש במסות אבן גדולות שתתמכנה את המבנה. עם זאת, ההישג המרשים של הבנייה הגותית הוא היכולת להקטין באופן משמעותי את מסת הבנייה על ידי שימוש בקמרונות צלעות ותמיכות דואות שמחוזקות על ידי צריחונים. העובדה כי שיטות בנייה אלה היו מבוססות כולן על לבנים המונחות אחת על השנייה באופן פשוט מאוד יחסית לטכנולוגיות המודרניות והאופן שבו השתלבו עם העיצוב האדריכלי והאמנותי היא שהופכת את האדריכלות הגותית לפלא בנייה. האופטימיזציה המבנית של הקתדרלות הגותיות והפיכת שלד הבניין לחלק מעיצובו נתנו השראה לאדריכלים רבים גם בעידן המודרני.

הכנסייה הגותית בנויה על בסיס שלד שבו תומכים עמודים רבים. מהעמודים יוצאות קשתות מחודדות שיוצרות קמרונות צלעות שתומכים בתקרה ובגג ומעבירים את משקלו אל הקירות ובעיקר אל העמודים המורכבים הגדולים. מאחר שגובה התקרה היה עצום ומשקלה רב, הופעלו על העמודים והקירות מאמצי פישוק שאיימו לגרום לקירות ולעמודים לקרוס הצידה. כדי לפתור בעיה זו השתמשו הבנאים בשני פתרונות עיקריים: מעבר מקשת חצי-עגולה אל קשת מחודדת, ושימוש בתמיכות דואות. הקשת המחודדת מסיטה באופן יעיל יותר מאמצי פישוק מכוח הפועל הצידה לכוח הפועל כלפי מטה. התמיכות הדואות, שנקראות גם "קשתות דואות" (בצרפתית: arc boutant), היו קשתות אלכסוניות שתמכו בקירות ובעמודים מבחוץ והעבירו את העומסים לעמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך מנעו מהקירות לקרוס הצידה. על העמודים החיצוניים של התמיכות הוצבו בדרך כלל מבנים הנקראים צריחונים, להם היה הן תפקיד קישוטי והן תפקיד מבני: הפעלת עומס כלפי מטה על העמוד ובכך להטות את מאמצי הפישוק שעוברים לעמוד דרך התמיכות דואות לכוח שפועל כלפי מטה. כך נתמכה המסה הגבוהה והעצומה של המבנה הגותי בידי מערכת שלדית של עמודים, קשתות וקמרונות - דבר שאפשר לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ויטראז' מלאי אור.

בימי הביניים לא היה קיים מדע של הנדסה אזרחית והאדריכלות הייתה מקצוע שנלמד לרוב מאב לבן. השיכלולים הטכנולוגיים שהובילו לבנייה מסוג זה היו בעזרת ניסוי וטעייה. כחלק מהמירוץ לבניית הקתדרלה הגבוהה ביותר ניסו הבנאים לבחון את קצה גבול היכולת מבחינת תמירות גדולה ככל האפשר וכמות קטנה ככל האפשר של מסת לבנים. קתדרלות רבות וחלקי כנסיות רבים התמוטטו תוך כדי בנייתם משום שחרגו מגבול היכולת של הבנייה בלבנים. הקתדרלות הגבוהות והמרשימות ביותר שקיימות עד היום בהן השימוש בחומר הוא האופטימלי ביותר, שרדו למעשה כמעין "ברירה טבעית".

Tours - Cathédrale Saint-Gatien - voûtes de la nef

קמרון צלעות בקתדרלת טור. קמרונות הצלעות היו דרך יעילה לשאת את משקל התקרה והגג.

Lincoln-BrayfordPool

קתדרלת לינקולן (1092-1311), שהייתה הגבוהה בזמנה (160 מטר) עד לקריסת הצריח המרכזי ב-1549.

האמנות הגותית

לצד האדריכלות הגותית התפתחה אמנות שכללה פיסול גותי, ציור גותי, איור כתבי יד, יצירת חלונות ויטראז', צורפות, גילוף בעץ וקישוט רהיטים ומזבחות בצורה גותית. אמנות זו פיארה את הקתדרלות ואת הכנסיות, והייתה בעלת עושר בלתי-רגיל בפרטים. לעומת אמנות הרומנסק, האמנות הגותית הייתה יותר מושכלת ורציונלית, והגיעה לרמות חדשות בתיאור מדויק של בני אדם, מרקמים וחומר. ניתן לציין את קתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס בהן התרחשה התקדמות ניכרת באמנות הגותית, בעיקר בפיסול, והן הפכו למודל משפיע בכל רחבי אירופה. לצד האמנות הקנונית התפתח גם פיסול השוליים שכלל דמויות מעוותות ומפלצות, כגון פסלי הגרגוילים - מרזבים בצורת מפלצות, שדים או דרקונים. האמנות הגותית התפשטה ברחבי אירופה והושפעה הן מהאמנות הקנונית בצרפת והן מהסגנונות המקומיים וכנראה גם מהתיאטרון העממי בימי הביניים. לצד תיאורים דתיים היא תיארה גם מעמדות, פטרונים, אצילים ובעלי מלאכה. בשיאה, שאפה האמנות הגותית להציג תמונת עולם שלם וסגור תוך שימוש בעיצוב כוללני בו יש דיאלוג בין הסמלי לשימושי.[10]

Ange au sourire

המלאך המחייך, קתדרלת ריימס

Amiens cathedral Son et lumière 002

שערי קתדרלת אמיין, מוארים במצגת אורקולית המנסה לשחזר את הצבעים המקוריים של הפסלים

Altar of Veit Stoss, St. Mary's Church, Krakow, Poland

טריפטיכון של מזבח גותי

Fra Angelico 073

ציור גותי של פרה אנג'ליקו

היסטוריה

רקע היסטורי

לקראת המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, ועושרה העצום התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעיתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלטה השושלת הקפטינגית, שתרמה אף היא באופן ניכר לבניית הקתדרלות, ולצידה היו מספר דוכסויות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפניה ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

Île-de-France map
אזור איל דה פרנס (באדום), שם נולדה האדריכלות הגותית

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפניה בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה - גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלמדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון, ביזנטיון וספרד המורית. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני האצולה ופשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז וצפון צרפת, באיל דה פרנס, החל להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים וגדולים הרבה יותר.

רקע רעיוני

אוגוסטינוס הקדוש כתב מספר חיבורים על מבנה הכנסייה האידיאלי. ביסוד מבנה זה עמדו 2 רעיונות עיקריים: פרופורציות גאומטריות הרמוניות ומילוי הכנסייה באור קדוש. האדריכלות של הכנסייה אמורה לייצג את שלמות מעשה הבריאה של אלוהים ולהיות למעשה דגם של העולם או ירושלים השמיימית עם בית המקדש (שאנשי ימי הביניים לא ידעו בדיוק כיצד הוא נראה).

השקפות אלה נהפכו לכדי פילוסופיה-תאולוגיה שלמה בידי פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי, שזוהה בטעות עם דיוניסיוס הקדוש פטרון צרפת, וזכו לעדנה באסכולה של בית הספר הקתדרלי של שארטר במאה ה-12.

Facade cathedral
החזית המערבית של קתדרלת שארטר. החזית נבנתה בשנים 11341145 בסגנון גותי מוקדם, והורחבה בשנים 11941260 בסגנון גותי בשל. הצריח הצפוני נוסף ב-1513.

השקפות אלה זכו לתמיכה מברנאר מקלרבו שהיה בזמנו אחד מהסמכויות הדתיות החזקות באירופה. ברנאר לא אהב את האסתטיקה של כנסיות הרומנסק ואת הפיסול הפזרני והיותה של הכנסייה לא יותר ממתלה ליצירות אמנות רגשניות. ברנאר כתב על כך מספר חיבורים וכתוצאה מכך במסדר הציסטריאני החלו בבניית כנסיות צנועות וסגפניות יותר, שבהן הושם יותר דגש על אדריכלות ופחות על קישוטים וראוותנות. לעומת זאת, ברנאר התיר לקתדרלות וכנסיות עירוניות להמשיך להשתמש באמנות וקישוטים כדי ללכוד את לבם של המאמינים פשוטי העם.

רעיונות אלה השפיעו במידה רבה על סוגריוס, אב מנזר סן דני ועוצר הכתר הצרפתי, על אנרי, הארכיבישוף של סנס, ועל ז'פרואה דב לב, הבישוף של שארטר - שלושתם חברים קרובים של ברנאר מקלרבו. ואכן, במקומות אלה נולדה האדריכלות הגותית.

הולדת הסגנון הגותי

האדריכלות והאמנות הגותיות התפתחו בצרפת, בעיקר באחוזות המלך (של בית קאפה) באיל דה פרנס (Ile de France) ובדגש על אזור העיר פריז ומחוזות שמפניה ופיקרדי, בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנו מחדש בידי אב המנזר ויועץ הכתר סוגריוס (Suger) הקצה המזרחי והחזית המערבית של בזיליקת סן-דני סמוך לפריז שהייתה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים (כיום, רק השער הדרומי שרד משיפוצים שנעשו בכנסייה במאה ה-13). תואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנט אטיין בסנס (Sens) שבנייתה החלה ב-1142. ב-1145 נבנתה מחדש החזית המערבית של קתדרלת שארטר (Chartres) בסגנון גותי מוקדם, ובה החל להתפתח הפיסול הגותי. הקתדרלה הגותית הנודעת ביותר היא כנראה קתדרלת נוטרדאם בפריז, שבנייתה החלה בשנת 1163 והושלמה ב-1345, בה יש שילוב של אדריכלות גותית מוקדמת ואדריכלות גותית בשיאה. האדריכלות הגותית היא סגנון אירופאי אמיתי, שלא נבע מהאדריכלות המזרח-תיכונית אלא התפתח כולו באירופה,[11] ומהווה אבן דרך באדריכלות ימי הביניים.

הגותיקה בעיצומה

ReimsCathedral0116
קתדרלת ריימס - השיא של הגותיקה בעיצומה בצרפת. הקתדרלה המפוארת של ריימס שימשה להכתרת מלכי צרפת.

בין השנים 1140 עד למאה ה-16 (שיא ושלהי ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - מקום הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות[12] וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד ובוהמיה.

בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 התגבש הסגנון של האדריכלות הגותית והוא יושם בתחילה לקתדרלות מרכזיות שנהרסו ונבנו מחדש, אך גם לכנסיות קטנות יותר וטירות. תקופה זו התאפיינה בעידון וזיקוק הסגנון הגותי וביצירת מאפיינים קנוניים שמזוהים עם האדריכלות הגותית (כגון קמרונות צלעות, תמיכות דואות וצריחונים, וחלוקת הקיר ל-3 אזורים - ארקדה, טריפוריום וקומת תאורה).

בסוף המאה ה-13 אחרי שהתפשט ברוב אירופה, התפתח הסגנון הגותי והשתכלל, תוך שילוב מסורות הבנייה המקומיות. הסגנונות הגותים המקומיים, שהחלו באימוץ הסגנון הצרפתי, שילבו מאוחר יותר השפעות מקומיות וקיבלו אופי שונה מהסגנון הצרפתי.

החל במאה ה-13 במקביל לקתדרלות, אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים. מאות כנסיות, טירות, מבני ממשל ומבני ציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול בפראג) ניבנו בסגנון הגותי.

האדריכלות הגותית במאה ה-14

PragueCathedral03
קתדרלת ויטוס הקדוש (1344-1929) נמצאת בלב טירת פראג. הקתדרלה הושלמה בגל התחייה הגותית לפיו תוכניותיהם של האדריכלים המקוריים מתיאס מאראס ופטר פרלר.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 חל מעבר הדרגתי מבניית קתדרלות עירוניות גדולות לבניית כנסיות רבעים בעלות תפקידים שונים, לצד כנסיות מסדרי העוני הנזיריים. נהוג לסמן[13] את ראשיתו של תהליך זה בבנייתה של הקפלה המלכותית סנט שאפל (1242-1248) שבה אוחסן נזר הקוצים של ישו. קפלה זו היוותה חידוש בשימוש באלמנטים של קתדרלה גותית, אך ללא ממדיה העצומים, וניסיון להעניק תחושה יותר אינטימית מאשר תחושה של גודל עצום. מנגד, לא פסקו הניסיונות לבנות קתדרלות גבוהות יותר, כגון קתדרלת בובה (1225), עם קמרונות בגובה של כ-48 מטר וצריח בגובה 153 מטר. אולם חלק ממנה קרס במהלך הבנייה וגם הצריח קרס, ובנייתה לא חודשה מאז. כיום מה שנותר מקתדרלת בובה כולל את האפסיס, בית המקהלה והטרנספט, כאשר שרידים אלה נתמכים בפיגומי מתכת מודרניים כדי למנוע את קריסת מה שנותר.

במאה ה-14 החל הדגש באמנות הגותית לעבור לכנסיות קטנות יותר (עם אלמנטים אדריכליים השואבים מהקתדרלה ועטורי קישוטים), לקישוט חפצי קדושה ומזבחים (כגון בטריפטיכון) ולקישוט רהיטי הכנסייה. בכנסיות הקטנות התפתח דגם של כנסיית-אולם, השונה מדגם הבזיליקה ובו כל הספינות בגובה שווה, והקמרונות משמשים לקישוט של תקרה כמעט שטוחה. אבני המפתח בקמרונות של כנסיות אלו שימשו מצע נרחב לפיסול. על רקע זה החלו להתפתח קמרונות מורכבים יותר כגון קמרון רשת שפיתחו היינריך פארלר ופטר פארלר.[14] משפחת פארלר מייצגת עוד תופעה שהחלה במאה ה-14: עליית מעמדו של האדריכל והנצחתו בפיסול לצד שליטי העיר ופטרוניה.

במקביל, החלה האדריכלות הגותית להיות מיושמת גם למבנים אזרחיים, כגון בתי עיריות, בתי גילדות, ארמון הבישוף, בתי חולים ועוד. האדריכלות האזרחית שאבה מהאדריכלות הדתית (פרטים כגון: חלונות, קשתות מחודדות ועמודים) אך השתמשה בהם לבניית מבנים בעלי תפקידים שונים. השימוש בצורת הנעלות של הגותיקה היה הן למבני דת נעלים דוגמת קתדרלות וכנסיות, והן למבנים "נחותים" יותר כגון ממגורות ובתי סוהר. דבר זה מבטא תפישה בה כל היבט של החיים בעיר הגותית קשור במידה מסוימת לדת ולישו ויוצר אחידות בעיר וברבדים השונים של החיים.[15]

Sainte Chapelle - Upper level 1

קפלת סנט שאפל בפריז - יישום האדריכלות הגותית לכנסיות קטנות

Heilig-Kreuz-Münster Schwäbisch Gmünd

כנסיית הצלב הקדוש בשוואבישה גמינד, בה תקרת קימורי רשת

Leuven Stadhuis

בית העירייה של לוון - אדריכלות גותית מאוחרת מיושמת על מבנים אזרחיים

האדריכלות הגותית אחרי ימי הביניים

באיטליה חלה נטישה של האמנות הגותית במאה ה-15 לטובת רנסאנס. האמן וחוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי הוא זה שטבע את השם "גותית" לאמנות ימי הביניים ככינוי גנאי, על שם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה, מאחר שראה בה "ביטוי לתפישות כאוטיות, מעוותות ונבערות מדעת, המבטאות את נפשו המסוכסכת של הברברי".[16] בעוד באיטליה של הרנסאנס ראו באמנות הגותית אמנות ברברית, בצרפת המשיכו להעריך את האמנות הגותית.

במאה ה-16 החלה נטישה של הסגנון הגותי גם בצרפת ומרכז אירופה לטובת הבארוק והרוקוקו. למרות זאת, האמנות הגותית עדיין שרדה בקרב האנשים ובפרט באמנות העממית. במהפכה הצרפתית ב-1789 נהרסו מבנים גותיים רבים בצרפת על ידי המהפכנים מאחר שנתפשו כסמל לפיאודליזם, האריסטוקרטיה ושלטון הכנסייה המדכא. הרס זה נעצר רק במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח צרפתיים, בהם הסופר ויקטור הוגו, המשמר פרוספר מרימה והאדריכל ויולה לה-דוק.

התחייה הגותית

Palace of Westminster from the London Eye, 21 August 2007
מנזר וסטמינסטר מימי הביניים ולידו ארמון וסטמינסטר ומגדל השעון ביג בן שעוצבו בסגנון נאו-גותי אנגלי

בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 זכתה האדריכלות הגותית לעדנה במה שנקרא "התחייה הגותית" (Gothic Revival), ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד אז, זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך. וכתוצאה מכך שופצו עשרות קתדרלות גותיות באירופה או שהושלמה בנייתן. בנוסף, מבני ציבור חדשים שאינם מבני דת - כגון פרלמנטים ואוניברסיטאות - החלו להיבנות בסגנון הגותי. מבנים ידועים הנכללים בקטגוריה זו הם בניין הפרלמנט ההונגרי בבודפשט (1885-1904), בניין הפרלמנט הבריטי (ארמון וסטמינסטר) בלונדון (1840-1870), קתדרלת פטריק הקדוש בניו יורק (1858-1888) והקתדרלה הלאומית של וושינגטון (1907-1990). רשימת הקתדרלות ששופצו והושלמו כוללת את הדואומו במילאנו, קתדרלת קלן, קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג ועוד רבות אחרות.

בסגנון התחייה הגותית נבנו גם מבנים מסוגים חדשים לתקופתם אשר חיפשו סגנון המסוגל לייצגם. בניו יורק של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה הסגנון הנאו-גותי פופולרי בבנייתם של גורדי שחקים ובנייני משרדים רבי קומות. הידועים ביותר בהם הם בניין סינגר (1908) ובניין וולוורת' (1910-1913) אשר נבנו כגורדי שחקים גותיים בהשראת צריחי הקתדרלות התמירים והמחודדים.

View of Woolworth Building and surrounding buildings New York City 1913

בניין וולוורת' - גורד שחקים בסגנון נאו-גותי

Washington National Cathedral in Washington, D C 1

הקתדרלה הלאומית של וושינגטון - שילוב של סגנון נאו-גותי אנגלי עם סגנון גותי צרפתי, בעלת תמיכות דואות

מאפיינים אזוריים של הסגנון הגותי

Notre-Dame de Paris 2009-04-28
קתדרלת נוטרדאם דה פארי (1163-1345), בה יש שילוב של סגנון גותי מוקדם עם סגנון גותי בשל וסגנון גותי קורן.

כאמור, האדריכלות הגותית נולדה בלב צרפת, באזור האיל דה פרנס שהושפע מאוד מהמלוכה הצרפתית. במהלך המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי ברחבי צרפת עם התחזקות ההשפעה של המלוכה הצרפתית, וכבר אז נכנסו שינויים מקומיים לסגנון. בסוף המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי גם לאנגליה וספרד ובמאות שאחרי התפשט בשאר חלקי אירופה. ברוב המקומות קבלת הסגנון הגותי התרחשה בשני שלבים עיקריים: הראשון שבהם הוא ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי כפי שהוא והשני הוא התאמתו ושילובו עם הסגנונות המקומיים ומסורות הבנייה האזוריות. בהמשך שוכללו הסגנונות הגותיים המקומיים ויצרו סגנונות מובחנים המאפיינים כל אזור, אך גם מושפעים מאזורים אחרים עקב מעבר של רבי-בנאים וסדנאות בנאים ברחבי אירופה.

האדריכלות הגותית בצרפת ובמרכז אירופה

באדריכלות הגותית בצרפת ובמרכז אירופה מובחנים מספר שלבים[17]:

Cathédrale Saint-Ètienne, Sens-6998

קתדרלת סנס בעלת המגדל הבודד

West facade of the Laon cathedral-5639

החזית של קתדרלת לאן שימשה השראה לחזית נוטרדאם דה פארי

Cathedral of Laon, Nave (Interior) (3486789846)

ארבעה אזורי קיר בקתדרלת לאן

Cathedrale Saint Jean Lyon ceiling over nave

קמרון סקספרטיט גותי מוקדם בקתדרלת ליון

Le Mans-Cathédrale

קתדרלת לה-מאן עם התמיכות הדואות בנות שלוש הקומות

  • האמנות הגותית בעיצומה (מ-1200 עד 1250): ידועה כ-High Gothic באנגלית, כ-Le Gothique Classique בצרפתית או כסגנון גותי בשל, ובה התגבשו מידות, פרופורציות ועיצוב קנוניים באדריכלות הגותית. בתקופה זו נפוצו האמנות והאדריכלות הגותית ברחבי צרפת ומרכז אירופה. כאן יש חזרה לקמרון בעל 4 צלעות וקיר המחולק ל-3 אזורים (קומת עמודים וקשתות - ארקדה, גלריה או טריפוריום, וקומת תאורה). הכותרות בעמודים קטנו על מנת לא לעצור את התנופה של העמודים כלפי מעלה ובכך הודגש הקו האנכי בפנים המבנה. כמו כן, בסגנון זה הבשילו התמיכות הדואות והפכו לפתרון הקנוני לבניית קירות קלים וגבוהים, ושירתו הן מטרות מבניות והן מטרות אסתטיות. עוד שינוי משמעותי בסגנון זה מהגותיקה המוקדמת הוא הגדלת קומת התאורה מחלון יחיד בכל קטע ל-2 חלונות מחודדים המאוחדים בראשם בחלון עגול וקטן. סגנון זה מתבטא היטב בקתדרלת שארטר (1194-1260), קתדרלת ריימס (1211-1427), קתדרלת בורז' (1195-1270) וקתדרלת אמיין (1220-המאה ה-15).
Bourges - 002 - Low Res

קתדרלת בורז' - האדריכלות הגותית בעיצומה

Notre Dame de Chartres

קתדרלת שארטר - אחת הקתדרלות הגותיות החשובות והמשפיעות ביותר

Chartres2006 018

קתדרלת שארטר, מציגה פיסול גותי מוקדם ופיסול גותי בשיאו, בתמונה: החזית הדרומית

Cathédrale ND de Reims - toits (02)b

קתדרלת ריימס - יצירת מופת של הגותיקה בשיאה

Reims Cathedrale Notre Dame interior 002

קתדרלת ריימס - מבט מבפנים מערבה, בחזית המערבית קבועות שתי רוזטות

Cathedral of Amiens front

קתדרלת אמיין, בעלת הקמרונות הגבוהים בצרפת

Voutes amiens

מבנה קיר בן 3 אזורים עם קומת תאורה מוגדלת בקתדרלת אמיין

Normandie Eure Evreux2 tango7174

בית המקהלה הקורן של קתדרלת אוורה, שימו לב לקומת הטריפוריום המואר

Basilica di saint Denis vetrata 01

מבנה הקיר המשופץ של בזיליקת סן-דני, שנהפך לעיצוב המכונן של קירות וקומות תאורה שנבנו בסגנון Rayonnant

Abbaye Saint-Ouen de Rouen as seen from Gros Horloge 140215 3

כנסיית סנט אואן ברואן - סגנון גותי מאוחר

Sainte Chapelle - Rosace

חלון רוזטה בסגנון גותי לוהב, סנט שאפל

Beauvais Cathedral Exterior 2, Picardy, France - Diliff

חזית בית הרוחב הדרומית של קתדרלת בובה בסגנון גותי לוהב

Senlis Cathedrale Transsept Detail

עמוד מקושט בסגנון הלהבות, בית הרוחב של קתדרלת סנלי, המאה ה-16

Toul Cathedral 03

החזית הפלמבויינטית של קתדרלת טול (Toul)

Rose-window in Graça Church in Santarém

חלון רוזטה בסגנון הלהבות, כנסיית גרסה בסאנטרם

Vendome03

החזית הפלמבויינטית של כנסיית מנזר השילוש בוונדום

האדריכלות הגותית באנגליה

Lincoln Cathedral Presbytery, Lincolnshire, UK - Diliff
הקצה המזרחי הישר של קתדרלת לינקולן עם חלון ויטראז' גדול
Lichfield-Cathedral-Air002a
קתדרלת ליצ'פילד בעלת 3 הצריחים מוקפת במבני דת ומדשאה גדולה
Bath.abbey.fan.vault.arp
קמרונות מניפה, מאפיין בולט של הגותיקה האנגלית, במנזר באת'

הסגנון הגותי הובא לאנגליה על ידי גיום דה סנס (ויליאם מסנס), שבנה מחדש את בית המקהלה בקתדרלת קנטרברי (1175-1493). בסגנון הגותי האנגלי הדגש עבר מבנייה לגובה (בלא מעט מקרים, הבנייה היוותה המשך של קתדרלה רומנסקית קיימת, והבנייה הגותית שמרה על גובה המבנה הרומנסקי) לבנייה לאורך (קתדרלות אנגליות רבות הן ארוכות ביותר), הדגשת הקו האופקי (על חשבון הקו האנכי) והתמקדות בפרטים עשירים, מורכבים ומפותחים. באנגליה נערכו מספר שינויים בסגנון הצרפתי ובהם: קתדרלות עם שני בתי רוחב (כגון קנטרברי וסולסברי), קתדרלות ללא תמיכות דואות (קתדרלת סולסברי וקתדרלת ולס), ויתור על חלון רוזטה בחזית המערבית, קתדרלות ללא מגדלים בחזית (כגון קתדרלת ולס וקתדרלת סולסברי), קתדרלות עם מגדל מצלב גדול במרכז ומעליו צריח מחודד (אם כי רבים מצריחים אלה נהרסו במהלך השנים), קתדרלות עם סיומת מזרחית ישרה (כגון קתדרלת יורק) ופיתוח קמרונות הצלעות הבסיסיים לקמרונות מורכבים ומפותחים. קתדרלות רבות באנגליה נבנו במהלך מאות שנים ולכן חלקים שונים שלהן בנויים בסגנונות שונים, ללא ניסיון ליצור אחדות סגנונית.

הסופר הבריטי, קן פולט, הקדיש את ספרו 'עמודי תבל' (The Pillars of the Earth) להתפתחות האדריכלית הדרמטית באנגליה בשלהי המאה ה-12, עם המעבר מבניית קתדרלות בסגנון הרומנסקי לבנייה בסגנון הגותי, וזאת מבלי להזכיר את שני הביטויים הנ"ל אפילו פעם אחת לכל אורך הספר.

באדריכלות הגותית באנגליה מובחנים הסגנונות הבאים:

Canterbury cathedral plan

תוכנית קתדרלת קנטרברי, ניתן לראות את ההבדל בין בית המקהלה הגותי המוקדם לבין הספינה הראשית בסגנון גותי ניצב

York Minster, interior of the crossing tower

תקרה אופיינית לגותיקה האנגלית תחת המגדל המרכזי בקתדרלת יורק

WestminsterAbbey-north-facade001m

החזית הצפונית של מנזר וסטמינסטר

Winchester cathedral flags

הספינה הראשית של קתדרלת וינצ'סטר

Interieur cathedrale de wells

הדגש על האורך והקו האופקי בספינה הראשית של קתדרלת ולס

האדריכלות הגותית בספרד

Spain Andalusia Seville BW 2015-10-23 14-30-44
קתדרלת סביליה (1402-המאה ה-16), הקתדרלה הקתולית הגדולה בעולם, בסגנון גותי ספרדי המושלב בהשפעות מוריות

ספרד, שכללה אוכלוסייה משמעותית של שלוש הדתות: נצרות, אסלאם ויהדות, החזיקה גם במסורות בנייה שונות והייתה עדה לאדריכלות מוסלמית של ימי הביניים. במאה ה-12 החלה ה"רקונקיסטה" בה כבשו הנוצרים חלקים ניכרים מספרד בהם ישבו מוסלמים. בכיבושים אלה חיו תחת השלטון הנוצרי שלוש אוכלוסיות מיעוטים: ה"מוזערבים" - נוצרים שחיו בעבר תחת שלטון מוסלמי, והמודחארים - מוסלמים שבחרו לחיות תחת השלטון הנוצרי, ונוצרים שהיגרו מצרפת בתמורה לזכויות. במסגרת הרקונקיסטה, מבנים מוסלמיים רבים נהפכו למבנים נוצריים.[20]

האדריכלות הגותית בספרד החלה גם היא כייבוא של הסגנון הצרפתי (כגון קתדרלת בורגוס (1221-1568), קתדרלת לאון וקתדרלת טולדו (1226-1493) שנבנו בהשגחת אדריכלים צרפתיים), אך עד מהרה פיתחה סגנון עצמאי המשלב בין הגותיקה להשפעות המוריות, דבר שהתבטא במבנים יותר רחבים ומעוגלים, ובפחות דגש על הקו האנכי הצר. כמו כן, בספרד הפיסול הוא הרבה יותר קישוטי וסיפורי מאשר בגותיקה הצרפתית, ואלמנטים אדריכליים רבים מעוצבים בצורה אורנמנטלית.

באדריכלות הגותית בספרד מובחנים השלבים הבאים:

WLM14ES - 08082013 173643 LEÓN 0216 -

פנים קתדרלת לאון - האפסיס והמזבח המפואר

האדריכלות הגותית בגרמניה ומרכז אירופה

StPeter Regensburg
חזית קתדרלת רגנסבורג בגרמניה, הבנויה בסגנון גותי מאוחר, עם זוג צריחים בסגנון לוהב (Flamboyant) של תחרה גרמנית המתנשאים מעל העיר

לארצות השפלה (בעיקר הולנד ובלגיה) הגיע הסגנון הגותי דרך שלטונה של דוכסות בורגונדיה. מספר קתדרלות בארצות אלה בנויות בסגנון גותי בשל (קתדרלת מיכאל וגודולה הקדושים בבריסל) ואחרות, ובסגנון גותי מאוחר (כגון קתדרלת אנטוורפן). לעומת זאת, בארצות אלה היו נפוצים בתי עיריות הבנויים בסגנון גותי (כגון בלוון ובבריסל).

בגרמניה הגיע הסגנון הגותי באיחור של 100 שנה והיה צריך להתאים את עצמו למסורת הבנייה הקרולינגית של כנסיות וסטוורק (Westwerk) בעלות שני מוקדי פולחן: מזרחי ומערבי. הקתדרלות בגרמניה הושפעו גם מכנסיות מסדרי העוני, שכללו חלל אחיד או אגפים שווי-גובה והיו פשוטות בקישוטיהן, בחלונות הויטראז', בכותרות ובתוכנית הפיסולית. כתוצאה מכך לקתדרלות גרמניות יש בדרך כלל שני אזורי קיר במקום שלושה והחלונות והעמודים פשוטים יחסית. בעוד שקתדרלות כגון קתדרלת רגנסבורג (1273-1872), קתדרלת פרייבורג (1260-1320) וקתדרלת קלן (1248-1880, בית המקהלה נבנה בסגנון גותי קורן) נבנו על טהרת הסגנון הצרפתי קתדרלות כמו קתדרלת במברג (בעלת 4 מגדלים) וקתדרלת נאומבורג (בעלת שני בתי מקהלה, במזרח ומערב) שילבו בין הסגנון הגותי לסגנון הרומנסקי הקרולינגי וריבוי מגדלים עם צריחים האופייניים למזרח אירופה. ניתן לציין את קתדרלת שטרסבורג (1176-1439) והמינסטר של אולם (1377-1890) שנחשבות לכנסיות גותיות מפוארות וחשובות ביותר. בניגוד לצרפת, בגרמניה בהרבה קתדרלות הושלמו הצריחים שעל ראש המגדלים (גם אם במאה ה-19), לרוב בסגנון תחרתי או בסגנון שווייצרי חלק. הצריחים הקנו לקתדרלה מראה מחודד השואף כלפי מעלה. אף על פי שהסגנון הגותי יובא מצרפת, החל מהמאה ה-18 היסטוריונים גרמנים כגון האנס יאנצן ראו בו "[היצירות הגותיות הן] הביטוי החזק ביותר לרוח הנוצרית של ימי הביניים ולרוח הגרמנית".[21] ואכן, במאה ה-19 התרחשה תחייה גותית גם בגרמניה ונשלמה בנייתן של קתדרלות רבות בסגנון הגותי.

הסגנון הגותי הגיע גם אל בוהמיה והקיסרות הרומית הקדושה. הקתדרלות החשובות באזורים אלה הן קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג (1344-1929), קתדרלת סטפנוס הקדוש (שטפנסדום) בווינה (1304-1511) וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (1388-1905).

StrassburgMuenster

קתדרלת שטרסבורג הצרפתית-גרמנית

Koelner Dom Innenraum

הספינה הראשית בקתדרלת קלן, בגובה של 43 מטר

Freiburger Münster

קתדרלת פרייבורג, בעלת מגדל בודד בתור חזית

Dom Regensburg retouched

קתדרלת רגנסבורג, מבט מצפון מזרח

Luc Viatour Hotel de ville Bruxelles 1

בית עיריית בריסל (תחילת בנייה: 1402)

Leuven Stadhuis

בית עיריית לוון

האדריכלות הגותית בצפון ומזרח אירופה

באזור צפון ומזרח גרמניה, בפולין ובמדינות הבלטיות וצפון ומזרח גרמניה התפתח סגנון "גותיקת לבנים" (Brick Gothic) שהתאפיין בבנייה בלבנים אדומות בלבד ולא מסלעים חצובים מסותתים. בסגנון זה הייתה גם נטייה לבניית צריחים כפרמידות רב-צלעיות חלקות ולא כחרוטי תחרה. אחד המבנים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את סגנון זה הוא קתדרלת אופסלה בשוודיה (1435-1893).

Uppsala Cathedral

קתדרלת אופסלה הבנויה בסגנון "גותיקת לבנים"

Église Sainte-Marie de Lübeck

כנסיית מריה הקדושה (ליבק) היא כנסיית הלבנים בעלת הקמרונות הגבוהים בעולם

Bazylika mariacka gdansk ubt.jpeg

בזיליקת מריה הקדושה בגדנסק. כנסיית הלבנים הגדולה בעולם.

St. Anne's Church in Vilnius 2005

כנסיית סיינט-אן בוילניוס, ליטא

Krakow Boze Cialo-2

פנים כנסייה בקרקוב

Lübeck Holstentor

מבנה בעיר ליבק אשר הוכרה כאתר מורשת עולמית בזכות ריבוי המבנים בסגנון גותיקת הלבנים המצויים בה

Roskilde-domkirke-2003-nord

קתדרלת רוסקילדה בדנמרק עם צריחים מחודדים האופייניים לגותיקת הלבנים

Roskilde domkirke, exteriör 6

קתדרלת רוסקילדה - פרטי הלבנים במגדל הדרומי

האדריכלות הגותית באיטליה

במאה ה-12 איטליה הושפעה מהאדריכלות הביזנטית. במאה ה-13 הגיעה אליה האמנות הגותית עם נזירים ציסטרסיאניים שהיגרו אליה מצרפת, ובמאה זו ובמאה ה-14 התפשט סגנון זה בקרב מסדרי העוני של הנזירים. המסורת האדריכלותית של איטליה מנעה את קבלת הסגנון הגותי בשלמותו, ומה שהתקבל בעיקר היו אלמנטים קישוטיים של הגותיקה. בתקופה זו נבנו מספר קתדרלות עם אלמנטיים גותיים, כאשר הבולטת שבהן היא קתדרלת מילאנו (1386-1858), שדבקה בסגנון הגותי הצרפתי (ובעלת ספינה ראשית בגובה 45 מטר[22] ). קתדרלות אחרות אימצו מספר אלמנטיים גותים, בעיקר בקישוט החזית והפנים. בבתי עיריות וארמונות צורות הקישוט הגותיות היו נפוצות יותר (כגון בארמון הדוג'ים בוונציה). במאה ה-15 החל הרנסאנס באיטליה, והחזרה לצורות אדריכלות קלאסית דחקה את האדריכלות הגותית.

Paldoges v1 082005

ארמון הדוג'ים בוונציה הבנוי בסגנון גותי ומאופיין בקשתות מחודדות

Firenze.Duomo01

חזית נאו-גותית של הסנטה מריה דל פיורה בפירנצה בה קיים עיצוב איטלקי מסורתי עם השפעה גותית רבה

Orvieto Duomo z01

חזית קתדרלת אורבייטו עם גמלונים משולשים, חלון רוזטה וצריחים גותיים

מילון מונחים

Gothic-Cathedral-Parts08He

חלקי הקתדרלה הגותית
קתדרלת שארטר

Cathedral-plan-blue01

תוכנית הקתדרלה הגותית
(קתדרלת שארטר)

Gothic-wallstructure02

חלקי הקיר הגותי
(דגם תלת ממדי)

מקורות

ראו גם

ערך זה הוא חלק מסדרת
תולדות אדריכלות המערב
אדריכלות מצרים העתיקה
אדריכלות קלאסית
אדריכלות יוון העתיקה
אדריכלות רומית
אדריכלות ימי הביניים
אדריכלות ביזנטית
אדריכלות רומנסקית
אדריכלות נורמנית
אדריכלות גותית
אדריכלות הרנסאנס
אדריכלות הבארוק
אדריכלות נאו-קלאסית
התחייה הגותית
אדריכלות מודרנית
אדריכלות פוסט-מודרנית
סגנונות באדריכלות
P Architecture
פורטל האדריכלות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בחלק מן הערים נבחרה נקודה נוחה ובולטת בעיר למיקום בניית הקתדרלה גם מחוץ למרכז הקיים של העיר. בניית הקתדרלה גרמה עם השנים לשינוי מרכז הכובד העירוני ומרכז עיר חדש התפתח סביבה.
  2. ^ Otto von Simson, The Gothic Cathedral, chapter 2
  3. ^ 3.0 3.1 Otto von Simson, The Gothic Cathedral, pages 3-6
  4. ^ Otton Von Simson, The Gothic Cathedral, pages 50-55.
  5. ^ Nikolaus Pevsner, An Outline of European Architecture
  6. ^ Wim Swaan, The Gothic Cathedral .
  7. ^ Banister Fletcher, A History of Architecture on the Comparative Method.
  8. ^ אך לא הראשונה. קדמו לה קתדרלת סנס, קתדרלת נואיון, קתדרלת לאן והחזית המערבית של קתדרלת שארטר.
  9. ^ ב-1889 הושלמה בנייתו של מגדל אייפל אשר גובהו כמעט כפול מזה של הקתדרלה אך לפי הגדרות רווחות אינו נחשב לבניין. ב-1901 הפסידה המינסטר של אולם את התואר לבית העירייה של פילדלפיה.
  10. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 136-137
  11. ^ סגנון הרומנסק אומנם התפתח באירופה אך הושפע רבות מהאדריכלות של המזרח התיכון, האדריכלות הביזנטית והאדריכלות הצלבנית.
  12. ^ ראו רשימת קתדרלות בצרפת ותמונות בויקישיתוף.
  13. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 113
  14. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 116.
  15. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, פרק י"א.
  16. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 11
  17. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 18
  18. ^ פאול פרנקל, Gothic Architecture.
  19. ^ כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - Architecture of the Great Church, עמ' 124.
  20. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, פרק ח'
  21. ^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 101
  22. ^ הגבוהה בעולם אחרי זו של קתדרלת בובה שבנייתה לא הושלמה (48 מטר) והספינה ללא קמרונות של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא (45-46 מטר).
ערך מומלץ
אדריכלות גותית - מונחים

רשימת מונחים בנושא אדריכלות גותית. הרשימה כוללת גם מושגים הקשורים באדריכלות הכנסיות של ימי הביניים, ואדריכלות התחייה הגותית.

בסוגריים מופיעה צורת הכתיב של המושג באנגלית. לכל מושג קיים גם תעתיק מקורי באנגלית או בשפת המקור (לרוב יוונית או לטינית, צרפתית וגרמנית).

אדריכלות גותית אנגלית

אדריכלות גותית אנגלית היא קבוצה של תת-סגנונות של האדריכלות הגותית שהיו נפוצים באנגליה של ימי הביניים מ-1180 עד לסביבות 1520.

אדריכלות גותית ספרדית

אדריכלות גותית ספרדית היא תת-סגנון של האדריכלות הגותית שהתפתח בספרד בימי הביניים.

הסגנון הגותי הגיע לספרד מצרפת במאה ה-12, והחל להופיע לצד מבנים רומנסקיים. במאה ה-13, כתוצאה מהצליינות מצרפת לספרד ובפרט בדרך סנטיאגו (מסלול צליינות בעקבות יעקב הקדוש), הגיע לספרד הסגנון הגותי הבשל (High Gothic). סגנון זה, שהושפע מהאדריכלות הצרפתית והגרמנית, התבטא במספר קתדרלות בספרד - שהיו הטהורות ביותר מבחינת אדריכלות גותית חצי האי האיברי. בסוף המאה ה-13 החל להתפתח בספרד סגנון גותי מקומי, שלא היה רק ייבוא סגנוני ממרכז אירופה אלא כלל גם השפעות של האדריכלות המורית. סגנון זה אף אומץ על ידי אדריכלים מובחרים שהשתמשו בו לעיתים, ויצרו שילוב של טכניקות אירופאיות עם קישוטים ספרדיים-ערביים.

אמנות גותית

אמנות גותית הוא סגנון אמנותי שהיה נפוץ במשך כ-200 שנים בשיא ימי הביניים. מקורו של סגנון זה בצרפת בשלהי התקופה הרומנסקית במאה ה-12. סגנון זה החל בסגנון אדריכלי חדש שהתאפיין בעיקר בבנייה לגובה ובהוספת תומכות דואות (flying buttresses) שהקלו על מסת המבנה ואפשרו שילוב חלונות שעוטרו בדימויים מהברית הישנה והחדשה. הקתדרלות הגותיות הראשונות נבנו ברחבי צרפת ובמהרה התפשט סגנון הבניה החדש ברחבי אירופה והיה נפוץ בה במשך כ-200 שנים. בשלהי המאה ה-14 הפך הסגנון הגותי לסגנון המכונה סגנון גותי בינלאומי. סגנון אמנות זה היה הסגנון האמנותי העיקרי באירופה עד שלהי המאה ה-15 וראשית תקופת הרנסאנס.

סגנון זה כלל אלמנטים אדריכליים, פיסוליים, ואף ניתן היה לראותו בריהוט, בצורפות, בויטראז'ים ובפרסקאות. הסגנון כלל אלמנטים דתיים רבים, ומטרתו הייתה להמחיש את חשיבות הדת והסיפורים הדתיים והשפעתם על כל הפנים של החברה. הנחת היסוד הייתה שתושבי אירופה ברובם אינם יודעים לקרוא, והסגנון ניסה להעביר את סיפורי הקודש באמצעות המחזתם - הן באמצעות תיאורים ישירים והן באמצעות אלגוריות. מסיבה זו סגנון זה היה נפוץ בעיקר בכנסיות ובקתדרלות.

האמנות הגותית נולדה והתפתחה כאמנות דתית, שמטרתה לעטר מוסדות ומבני דת (כגון כנסיות, קתדרלות ומנזרים), ולהעביר את תפישת העולם של הכנסייה. רק בשלהי ימי הביניים, עם התפתחות המסחר והתפתחותו של מעמד ביניים בורגני נוצר סגנון גותי חילוני, ששימש במילון הצורני והטכניקות של האמנות הגותית כדי לעטר גם מוסדות, מבנים וחפצי אמנות חילוניים (כגון טירות, ארמונות, בתי עיריות, רהיטים ועוד). הסגנון הגותי החילוני התפתח באיטליה לסגנון הרנסאנס.

בזיליקת סן-דני

הבזיליקה של סֶן-דֵני (Basilique Saint-Denis) היא כנסייה בסגנון גותי שבפרבר הפריזאי הצפוני סן דני (אזור Seine-Saint-Denis), אשר שימשה כאתר הקבורה של מרבית מלכי צרפת, המקביל למנזר וסטמינסטר שבאנגליה. כמעט כל המונרכים הצרפתיים נקברו בבזיליקה, אולם בשונה ממנזר וסטמיניסטר, המקום לא שימש כאתר ההכתרה של המלכים (תפקיד שמילאה קתדרלת ריימס).

גותיקה מנואלינית

גותיקה מנואלינית או גותיקה פורטוגזית מאוחרת היא סגנון קישוטי אדריכלי פורטוגזי מתחילת המאה ה-16 הידוע בהידור ובמורכבות של קישוטיו, ומשלב אלמנטים ימיים וייצוג של תגליות ממסעותיהם של ואסקו דה גאמה ופדרו אלברש קברל. סגנון זה מסנתז אלמנטים של אדריכלות גותית מאוחרת עם השפעות של Plateresque ספרדי, אלמנטים איטלקיים ופלמים. סגנון זה מסמן את המעבר מגותיקה מאוחרת לאדריכלות הרנסאנס. בניית הכנסיות והמנזרים בסגנון זה מומנה בחלקה הגדול מרווחי הסחר בתבלינים עם אפריקה והודו.

הסגנון נקרא בשמו על ידי פרנסיסקו אדולפו דה וארנהאגן, ויקונט פורטו סגורו, בספרו מ-1842 ,"תמצית היסטורית ותיאורית של מנזר בלם, כולל פירושם של מונחים שונים, הקשורים בעיקר לאדריכלות גותית", בתיאור מנזר ההיירונימיטים בליסבון. הוא קרא בסגנון על שם מנואל הראשון, מלך פורטוגל, שמהלך שלטונו בשנים 1495–1521 התפתח הסגנון. הסגנון הושפע במידה רבה מההצלחה המדהימה של האימפריה הפורטוגזית ועידן התגליות בידי נווטים פורטוגזים, שנדדו עד לחופי אפריקה והודו ואף גילו את ברזיל. ניתן לראות זאת למשל בייבוא אלמנטים ממקדשים בהודו המזרחית.

גם אם הסגנון רווח רק במשך תקופה קצרה (1490–1520), הוא שיחק תפקיד חשוב בהיסטוריית האמנות הפורטוגזית. השפעת הסגנון חייה גם לאחר מותו של המלך. הפורטוגלים, שהעלו על נס את כוחם הימי, ביטאו זאת גם באדריכלות (כנסיות, מנזרים, ארמונות וטירות) ואמנויות אחרות כגון פיסול, ציור, צורפות, עבודות בחרסינה וריהוט.

אמנים חשובים בסגנון המנואליני:

מתחום האדריכלות: ז'ואאו דה קסטיליו, פרנסיסקו דה ארודה, דיוגו דה ארודה, מטאוס פרננדס, דיוגו בויטאק, דיוגו דה קסטיליו, דיוגו דה טורלבה, ז'רום דה רואן.

מתחום הפיסול: דיוגו פירס.

מתחום הציור: ואסקו פרננדס, גאספאר ואז, ז'ורז'ה אפונסו, קריסטובאו דה פיגיירדו, גארסיה פרננדס, גרגוריו לופז.הסגנון הקישוטי מאופיין בקישוטים וירטואוזים ומסובכים בשערים, חלונות, עמודים וארקדות. בסוף התקופה המנואלינית הסגנון נהפך לחיוני באופן מוגזם.

מספר אלמנטים מופיעים באופן סדיר בעבודות האבן המסובכות:

אלמנטים שניתן למצוא על ספינות: הספירה הארמילרית, מכשיר ניווט והחותם האישי של מנואל הראשון, המהווה גם סמל ליקום), ספירות, עוגנים, שרשראות עוגן, חבלים וכבלים.

אלמנטים הקשורים לים כגון צדפות, פנינים ומיתרים של אצות.

מוטיבים בוטניים כגון ענפי דפנה, עלי אלון, בלוטים ואיצטרובלים, כמוסות פרג, קלחים וקוצים.

סמלים של הנצרות כגון צלב מסדר ישו הפורטוגלי (מסדר צבאי ששיחק תפקיד מרכזי במסעות הגילויים ועזר במימונים) המקשט גם את ספינות הצי הפורטוגזי.

אלמנטים מארצות שהתגלו על ידי הצי הפורטוגזי: כגון פיתוחי האבן ב-Claustro Real במנזר בטליה, שהושפע מבניינים בהודו.

עמודים המגולפים כמו חבלים מלופפים (זה לא רעיון מקורי: עמודים כאלה ניתן למצוא גם בבזיליקת יוחנן הלטרני ברומא.

קשתות חצי-מעוגלות (במקום קשתות גותיות מחודדות) בדלתות וחלונות, שלעיתים מורכבות מ-3 או יותר עקומות קמורות.

אומנות צרורות.

כותרות בנות 8 צדדים.

חוסר סימטריה.

צריחונים חרוטיים.

שינניות משופעות.

שערים מקושטים עם נישות וחופות.עד מותו ב-1521, מימן המלך מנואל הראשון כ-62 מיזמי בנייה. מבנים רבים הבנויים בסגנון המנואליני נחרבו ברעידת האדמה בליסבון ב-1755 והצונאמי שבא אחריה. בליסבון נהרסו הארמון המלכותי של מנואל הראשון, ובית החולים של כל הקדושים, בנוסף למספר כנסיות. למרות זאת, מספר מבנים מנואלינים שרדו, בהם מנזר ההיירונימיטים (שתוכנן בעיקר בידי דיוגו בויטאק) ומגדל בלם (תוכנן בידי פרנסיסקו דה ארודה כמונומנט לתגליות), שניהם ממוקמים קרוב אחד לשני בשכונת בלם. גם שער כנסיית Nossa Senhora da Conceição Velha בעיר התחתית בליסבון שרד.

מחוץ לליסבון, הכנסייה ובית מועצת הכנסייה במנזר הצלוב בטומאר (תוכננו בידי דיוגו דה ארודה) הם מונומנטים מנואלינים חשובים. בפרט, החלון הגדול של בית המועצה, עם הפיסול של הצמחים והחבלים המלופפים, הוא אחד ההישגים היוצאים מגדר הרגיל של הסגנון המנואליני.

מונומנטים מנואלינים חשובים אחר הם מסכי הארקדות בקלויסטר המלכותי (תוכננו בידי דיוגו בויטאק) והקפלות הלא-גמורות (תוכננו בידי מטאוס פרננדז) במנזר בטליה והארמון המלכותי של סינטרה.

עוד מבנים מנואלינים חשובים הם כנסיית המנזר של ישו בשטובאל (אחת מהכנסיות המנואליניות הקדומות ביותר, שתוכננה גם היא בידי דיוגו בויטאק), מנזר סנטה קרוז בקוימברה, הכנסיות הראשיות בגולגה, וילה דה קונדה, מורה קמינחה, אוליבנצה וחלק מקתדרלת בראגה (הקפלה הראשית), וישאו (הקמרונות של הספינה הראשית) וקתדרלת גוורדה (השער הראשי, עמודים, קמרונות).

מבני ציבור בסגנון מנואליני קיימים ב:

אבורה: Paço de Évora (נבנה ב-1525, תוכנן בידי פדרו דה טרילו, דיוגו דה ארודה ופרנסיסקו דה ארודה) וטירת אבורה-מונטה (1531).

ויאנה דו קסטלו, גימאראש ועיירות אחרות.הסגנון הרחב לאמנויות הקישוט והתפשט ברחבי האימפריה הפורטוגזית, לאיים האזורים, איי מדיירה, מובלעות בצפון אפריקה, ברזיל, גואה בהודו ואפילו מקאו בסין. השפעת הסגנון ניכרת גם בדרום ספרד, האיים הקנריים, צפון אפריקה והקולוניות הספרדיות של פרו ומקסיקו.

גרגויל

גרגוילים הם פסלים שמאפיינים את האדריכלות הגותית. פסלים אלה שימשו בדרך כלל כמרזבי מים קישוטיים. הגרגוילים ממוקמים תמיד על סף הגג של המבנים הגותיים (כמרזבים) ולכן עוצבו כמפלצות דמויות שדים או דרקונים אשר פונות כלפי חוץ ומפחידות את האנשים שעומדים למרגלות המבנה.

הגרגויל הוא מאפיין גותי המשקף אלמנטים מסוימים של התקופה שבה היה פופולרי - הקדשת תשומת לב רבה לפרטים פיסוליים גם אם אף אחד (חוץ מהאל כביכול) לא יכול להתבונן בהם מקרוב, והשלטת פחד על ידי הכנסייה. יש הטוענים שמטרת הגרגוילים לא הייתה להפחיד את האנשים אלא להפחיד רוחות רעות ושדים ולמנוע מהם להיכנס לתוך הכנסייה.

בקרב חוקרי אמנות גותית נהוג להבחין בין "גרגויל" ל"גרוטסק" כאשר הראשון הוא מרזב המעוצב כמפלצת והשני הוא כל פסל של מפלצת שאיננו מרזב. עם זאת, מחוץ לחוגים המקצועיים מקובל לכנות את שני סוגי הפסלים בשם "גרגויל".

התחייה הגותית

התחייה הגותית או נאו־גותיקה היא תנועה באדריכלות שראשיתה בסוף המאה ה-18 בבריטניה. היא הפכה פופולרית מאוד באדריכלות של המאה ה-19 באירופה וזכתה לעדנה גם בתחילת המאה ה-20 בצפון אמריקה. התחייה הגותית ניסתה לשחזר את האדריכלות הגותית של ימי הביניים באירופה באמצעים ובהקשרים מודרניים יותר. היא התפתחה במקביל לאדריכלות הנאו-קלאסית של אותה תקופה, שחיקתה את האדריכלות הקלאסית, גם היא הייתה נפוצה מאוד בבריטניה וארצות הברית. באותה תקופה גם שופצו והושלמו קתדרלות גותיות רבות באירופה.

השפעה רבה על פריחתה המחודשת של האמנות הגותית הייתה לתנועה הרומנטית של המאה ה-19, שהעריצה את האדריכלות הגותית, כפאר היצירה הרומנטית. מקור הרומנטיקה היה בצרפת של אחרי המהפכה, ואכן בצרפת באה לידי ביטוי התחייה הגותית בשיפוץ ובהשלמה של כנסיות עתיקות רבות. האדריכל, התאורטיקן והמשמר ויולה לה-דוק (1879-1814), אחד החלוצים של שימור מבנים, היה פעיל מאוד במהלך תקופה זו בהשלמת חלקים של כנסיות גותיות ברוח הרומנטית של ימי הביניים. הידוע שבמבנים אלו הוא כנסיית סיינט שאפל שבפריז. את השימור והשיפוץ של מבנים גותיים הובילו הסופרים ויקטור הוגו (1802-1881) ופרוספר מרימה (1875-1803). בבריטניה בלט אוגוסטוס ולבי נורת'מור פיוג'ין שראה בגותיקה אדריכלות נוצרית אמיתית ותכנן מבנים רבים בסגנון הגותי האנגלי.

אדריכל נוסף שהושפע מרוח התחייה הגותית, אולם פעל באופן אחר לגמרי, הוא אנטוני גאודי שעיקר עבודותיו נבנו בברצלונה. גאודי פיתח סגנון ייחודי מאוד שהושפע גם מהאר נובו אך שיקף את הרומנטיקה של האדריכלות הגותית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכנסיית סגרדה פמיליה.

ויטראז'

ויטראז' היא אמנות שמשתמשת בטכניקות שונות לחיבור זכוכיות צבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני.

הוויטראז' אפשר שיהיה דו ותלת ממדי. בוויטראז' דו ממדי משתמשים לזיגוג פתחים כדוגמת חלונות ודלתות, וכן לעיטור מראות, לחיפוי קירות ולמחיצות. ואילו בוויטראז' התלת ממדי יוצרים אגרטלים, צנצנות, אהילים למנורות וכלי נוי ותכשיטים שונים. הוויטראז' התלת ממדי נעשה לעיתים בטכניקה מעורבת שבה משלבים ביצירה חומרים נוספים, טבעיים בדרך כלל, כגון עץ או מתכת.

הוויטראז'ים הראשונים נוצרו במאה ה־12 במערב אירופה בהשראת סגנון הרומנסק, אך הגיעו לשיאם רק עם הולדת האדריכלות הגותית, ששמה דגש על אור. לאורך השנים מאז אמנות זו נפוצה ברחבי העולם, כשהיא מתחזקת ונחלשת לסירוגין, על פי צווי האופנה ולפי הסגנון האמנותי שאפיין כל תקופה.

ניתן לפאר עם ויטראז' מבנים ציבוריים כדוגמת בתי תפילה, מבני ממשל וספריות, או בתים פרטיים, בדרך כלל כאלו המעוצבים בסגנון עתיק.

בשונה מזכוכית שקופה המראה את מה שמעבר לה, הרי שזכוכית ויטראז' משנה את המראה הנשקף בעדה ומושכת תשומת לב לעצמה. בוויטראז' יש יופי, פאר, והדר והוא מייצר אווירה. היצירה הססגונית מקנה למקום בו היא מוצבת צבעים בגוונים שונים. לצבעים אלו יש השפעה על הנחשפים להם. צבע אדום לדוגמה, מחמם ומעניק אנרגיה. לעומתו צבע ירוק, מסמל אביב ומשרה שלווה והרמוניה. צבעי הזכוכיות מהן עשוי הוויטראז', נוצקו לתוך הזכוכית במהלך יצירתה ולכן הצבע שומר על יופיו לתמיד.

בעברית משמשות לעיתים גם צורות הכתיב ויטרז' / ויטרג' / ויטראג'. מקור המונח במילה הלטינית "vitrum" - זכוכית, וככל הנראה הוא הגיע לעברית המודרנית דרך השפה הרוסית, ששאלה אותו מן הצרפתית. הוויטראז' מכונה בעברית גם זכוכית צבעונין, והאקדמיה ללשון העברית קבעה את המונח חַלּוֹן מַסְכִּית, על פי המילה המקראית "מַשְׂכִּית" שמשמעותה ככל הנראה "קישוט" או "ציור".

חלון רוזטה

רוזטה היא חלון עגול גדול המקבל את שמו מדמיונו לשושנה (באנגלית: Rose Window). רוזטות אופייניות מאוד לסגנון הגותי אך נעשה בהם שימוש דומה גם בסגנונות מאוחרים יותר, אלא לרוב ביתר פשטות.

הרוזטה היא חלון בעל מסגרת אבן (Tracery) המכיל בתוכו ויטראז'ים היוצרים ביחד את צורת השושנה. הרוזטה מחולקת לצורות משניות - עיגולים קטנים יותר, פלחי המעגל וצורות שונות המזכירות תלתנים ועלים.

מיקום הרוזטה הוא בדרך כלל בחזית הראשית (המערבית) מעל לשער הכניסה המרכזי. לעיתים נבנות רוזטות גם בחזית המזרחית וגם בקצוות הטרנספט (בית הרוחב). בפנים הכנסייה, הרוזטה יוצרת (תלוי בשעה ביום) אפקט של אלומת אור רך וצבעוני החודר דרכה ומשרה אווירה של קדושה.

טרנספט

באדריכלות כנסיות טרנספט, או בעברית: בית הרוחב, הוא מעבר הניצב לספינה הראשית (Nave) בכנסייה או קתדרלה ויוצר עמם צורת צלב. הטרנספט מפריד בין המקדש, האפסידות ובית המקהלה (Choir) לספינה הראשית ולמעברים המכילים מקומות ישיבה או עמידה לקהל. הטרנספט חוצה את המעברים הראשיים במקום המצלב (crossing) ועל ארבעת העמודים המרכזיים אפשר להקים צריח מרכזי, קמרון מפואר וגדול או כיפה.

לבד מן צורת הצלב הסמבולית, אשר משמעותה התעצמה במשך הדורות, משמש הטרנספט כחלל בעל תפקידים פונקציונאליים. בכנסיות בהן נמצא קבר קדוש, כמו כנסיות זיכרון או כנסיות בעלות מזבח מיוחד, מאפשר הטרנספט למאמינים להתקרב אל המונומנט המקודש. בטקסים הדתיים משמש הטרנספט גם כמקום מושבם של הכמרים ושל המקהלה הכנסייתית. מאחר שבדרך כלל המזבח ממוקם במזרח הכנסייה, ואילו הטרנספט משתרע מצפון לדרום, משמשים הקיר הצפוני והדרומי בטרנספט כאמצעי להחדרת אור טבעי לכנסייה.הם מכילים בדרך כלל חלונות מקושטים בויטראז'ים, ולעיתים אף חלון רוזטה המופיע במרכז הקיר.

נדיר למצוא קתדרלות ללא טרנספט אם כי קיימות קתדרלות כאלה. לעיתים הטרנספט כה קצר עד שהוא מכיל רק שתי קפלות, אחת בכל צד. ברוב המקרים הטרנספט מתרחב מעבר לצידי המבנה, יוצר צורה ברורה של צלב. כאשר הטרנספט קצר יותר מהבניין הניצב לו נוצרת צורה הנקראת צלב לטיני. צלב יווני נוצר כאשר אורך כל הזרועות זהה, כלומר אורך הספינה הראשית שווה לאורך הטרנספט. טיפוס זה אופייני בעיקר לכנסיות ביזנטיות. כאשר שתי קצות הטרנספט מסתיימות באפסיס עגול וגם קצה הספינה הראשית מסתיים באפסיס אומרים שלכנסייה יש "מבנה תלתני". במספר קתדרלות אנגליות יש יותר מבית רוחב אחד. לצורת הצלב של תוכנית הכנסייה אין משמעות איקונוגרפית מיוחדת.

כאשר בכנסייה יש רק צד של הטרנספט, זו לרוב תוצאה של הרס בשל שריפה או מלחמה לעיתים גם בשל חוסר במימון להשלים את הבנייה. למשל, בקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג רק המקהלה וחלק מהטרנספט הדרומי הושלמו, עד הבניה מחדש במאה ה-19.

סגנון גותי לוהב

סגנון גותי לוהב, הידוע גם כגותיקה לוהבת, סגנון הלהבות או כ-Flamboyant, הוא תת-סגנון של האדריכלות הגותית שהתפתח בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15. סגנון זה נקרא על שם צורות הלהבות של תחרת החלונות והאבן ונהפך לשם נרדף לראוותנות בעקבות עושר הפרטים והקישוטים שלו.

סגנון הלהבות הוא חלק מהאדריכלות הגותית המאוחרת (Late Gothic) ובא בעקבות הגותיקה הקורנת (Rayonnant). הסגנון היה נפוץ בצרפת, ספרד ופורטוגל. הסגנון המקביל באנגליה (מבחינת הזמן) הוא סגנון גותי ניצב (Perpendicular Gothic) ובגרמניה ה-Sondergotik. בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 סגנון זה התפתח לגותיקה מנואלינית בפורטוגל וגותיקה איזבלינית בספרד, בסגנונות אלה הועמק השימוש הראוותני והפזרני בקישוטים ותחרת אבן.

הסגנון מאופיין בתחרת חלונות וקישוטי אבן עשירים ומלאי פרטים בצורת להבות אש או עלים מלופפים. צריחים בסגנון זה (האופייניים גם לאדריכלות גותית מאוחרת ולתחייה הגותית) הם בעלי מרקם תחרה.

מבנים נודעים בסגנון זה הם כנסיית סן מקלו ברואן, בית הרוחב של קתדרלת סנלי, חזית קתדרלת טור, קתדרלת מולן, כנסיית סנט אנה (וילנה), בזיליקת נוטרדאם דה ל'אפין וחלון הרוזטה של סנט שאפל.

סגנון גותי קורן

סגנון גותי קורן, הידוע גם כגותיקה קורנת או כ-Rayonnant (מבוטא "ראיונאנט"), הוא תת-סגנון של האדריכלות הגותית שהתפתח בצרפת באמצע המאה ה-13 ומשם התפשט לשאר אירופה עד שהוחלף בסגנון גותי מאוחר במחצית המאה ה-14. הסגנון מהווה חידוד והעמקת ההישגים של הגותיקה בשיאה (High Gothic) ושאף לתת למבנים הגותיים מראה תחרה אוורירי ומלא אור.

צריח מחודד

צריח מחודד (אנגלית: Spire) הוא תוספת מוגבהת, לרוב בצורת חרוט או פירמידה רב-צלעית, המתנשאת בראש של מגדל או גג מבנה גבוה. מקור המילה הוא אנגלו-סקסוני, והיא גזורה מהמילה Spear שפירושה חנית. מטרתו העיקרית של הצריח היא קישוט המבנה והפגנת עוצמה ועושר.

מעשית, לצריח היו שלושה תפקידים:

לשמש כנקודת ציון עירונית.

להכיל אמצעי אזעקה שאותו ניתן להשמיע בחוזקה, כגון פעמון או אדם שקורא בקול (כמו המואזין במינרט).

לקשט את המבנה.עם זאת, עיקר שימושו של הצריח המחודד היא סמלית. סמלית, לצריחים המחודדים שני תפקידים:

להכריז על העוצמה של בוניו, מזמיניו והמקום בו נבנה. ככל שהצריח גבוה ומפואר יותר כך הוא מעיד על עוצמה רבה יותר.

לגרד את השמיים ולשאוף גבוה.אלו הן הסיבות מדוע צריחים נפוצים במבנים דתיים, ובפרט בקתדרלות וכנסיות נוצריות. מלבד ההצבעה על רוחניות בשאיפה השמיימה, הצריחים היוו גם עדות לעוצמה ולעושר של המסדר הדתי שהחזיק במבנה בהן הן נבנו. לעיתים הצריחים עוטרו בחודם בקישוט כגון צלב, סהר או שבשבת.

צריחון

צריחון (Pinnacle; מכונה בעברית גם פינקל בעקבות שמו הלועזי) הוא צריח מחודד קטן השכיח מאוד באדריכלות הגותית. בנייה של צריחונים מקובלת מאוד כסיומת עליונה של קתדרלות גותיות רבות, בראש מגדל הפעמונים או צריחים גדולים במבנה, סביב שפת הגג של המבנה ובראשן של תמיכות דואות.

מקור המילה האנגלית הוא במילה הלטינית "pinnaculum" שפירושה "נוצה קטנה".

תפקידיו של אלמנט זה הם בעיקר שניים:

עיצובי - הצריחונים נותנים למבנה מראה מחודד ועוצמתי. ריבוי צריחונים מוסיף למראה התחרה האופייני לסגנון הגותי וכן לשאיפה של המבנה להימתח לגובה. הצריחונים היו עטורים לעיתים קרובות בקרוקטים, זיזי אבן חדים ומעוקלים בצורת עלים או ווים, שהוסיפו למרקם התחרה ותחושת השאיפה למעלה. בנוסף לעיטורים אלה, צריחונים רבים היוו מצע לפיסול וכללו פסלי מלאכים וקדושים (בדרך כלל או בנישה מתחת לצריחון או בראשו).מבני - הצריחונים היו כבדים מאוד במכוון. הם היו עשויים ברובם מאבן ועם תוספות של עופרת שהיא כבדה במיוחד. מיקום הצריחונים הוא תמיד מעל לנקודות במבנה אשר פועלים עליהם כוחות אופקיים כגון דפנות של קמרונות או של תמיכות דואות. על ידי הוספת מאמץ לחיצה משמעותי הפונה כלפי מטה, משתנה כיוון וקטור המאמץ הכללי הפועל על התמיכה לזווית קרובה יותר לניצב לקרקע. לצריחון היה תפקיד נוסף - לשבור את הרוחות הפוגעות בתמיכות הדואות ובכך למנוע מסופה ורוח עזה לגרום לקריסת התמיכות והמבנה.

קמרון צלעות

קמרון צלעות הוא שכלול מהתקופה הגותית של קמרון צולב קלאסי. הגאומטריה המרחבית הבסיסית דומה מאוד לזו של הקמרון הצולב, צורת החיתוך המתקבלת משני קמרונות חבית החותכים אחד את השני בניצב. להבדיל מקמרון צולב קלאסי בו נבנית הצורה מלבנים, בקמרון צלעות נבנות קודם כל הקשתות הצידיות והאלכסוניות היוצרות את "קווי הרכס" הנראים בתקרה. בדומה לקמרון צולב, קמרון צלעות נבנה בדרך כלל מעל ארבעה עמודים מסביב לריבוע או מלבן ומאפשר מעבר בארבעה כיוונים. בנקודת המפגש בין שתי הצלעות הצולבות ממוקמת אבן ראשה שהיא הנקודה החשובה ביותר בקמרון מבחינה מבנית ולרוב גם מבחינה אסתטית. אבנים ראשות בקמרונות רבים זוכות לעיטורים המדגישים אותן והופכים אותן לקישוט בולט בתקרה.

בקמרונות הצולבים הרגילים שני קמרונות החבית אשר חתכו זה את זה היו בצורה של חצי מעגל ולכן צורת הקשת שהתקבלה בעקיפין באלכסון הקמרון הייתה בצורת אליפסה. בקמרונות הצלעות, מכיוון שנבנות קודם כל שתי הקשתות האלכסונית בצורה של חצי מעגל, ארבע הקשתות ההיקפיות הן בצורה של קשת מחודדת הבנויה משני חצאי קשתות בעלות רדיוס זהה אך מרכז אחר. במקרים רבים מרכז כל קשת היה בבסיס הקשת השנייה.

קמרון הצלעות החל להופיע בקתדרלות הגותיות בתקופת הגותיקה המוקדמת. עד אז נבנו קמרונות צולבים או קמרונות חבית פשוטים. מאוחר יותר התפתחו בעיקר באנגליה סוגי קמרונות נוספים שהם שכלולים עיטוריים של קמרונות הצלעות. הידוע ביניהם הוא קמרון מניפה שהוא יישום הרעיון של בניית הקשתות המדגישות את צורת התקרה אלא בכיוונים רבים היוצרים צורה המזכירה מניפה או עצי דקל.

קרוקט (אדריכלות גותית)

קרוקט (באנגלית: Crocket) הוא קישוט אדריכלי בצורת חוד, קרס או עלה אבן מעוקל, הנפוץ באדריכלות הגותית. הקרוקט שימש לקישוט חוץ המבנה הגותי, בעיקר לקישוט משטחים משופעים כמו צריחים מחודדים, צריחונים, גגות וכן גמלונים מקושטים מסוג Wimperg. לרוב הקרוקטים עוצבו בצורת עלי אבן מעוקלים, ניצני פרחים או חודים. מקור השם "קרוקט" הוא מהמילה הצרפתית croc שפירושה וו או קרס, עקב דמיון הקרוקט לראש מטה הכמורה של הבישוף. הקרוקט שימש גם לקישוט רהיטים, מזבחות ויצירות מתכת בסגנון גותי.

תחרת חלונות

תחרת חלונות (באנגלית: Tracery) הם צלעות וקישוטי אבן שנועדו לעטר חלונות ויטראז' ולהחזיק את הזכוכית הצבעונית. תחרת החלונות הייתה נפוצה בעיקר באדריכלות הגותית ובה הגיעה לשיאה. לעיתים, המונח מתייחס גם לתחרת אבן שלא מקשטת חלונות אלא אלמנטים אחרים של המבנה, כגון קמרון (אדריכלות), דבר שהיה נפוץ בסגנון הגותי הניצב באנגליה. השם בעברית לאלמנט אדריכלי זה ניתן עקב דמיונו לאריג תחרה אוורירי.

תמיכות דואות

תמיכות דואות (נקראות גם קשתות דואות או כנפיים דואות, בצרפתית: Arc-boutant) הן אלמנט אדריכלי, הבנוי מחצאי קשתות "המרחפות" באוויר ותומכות את הקמרון הפנימי של המבנה מצידו האחד, על ידי העברת הכוחות שהוא מפעיל כלפי חוץ לעמוד רחב. האלמנט התפתח מתוך צורך הנדסי לתמוך את קמרונות הקתדרלות שהתנשאו לגובה רב, והוא נפוץ בבנייה של מבנים בסגנון הגותי.

התמיכות הדואות הן שכלול של התמיכות המלאות בהן השתמשו באדריכלות הרומנסק כדי לתמוך קמרונות מהצד. השימוש בהן במאה ה-12, בפעם הראשונה בעת שניסו אדריכלי קתדרלת נוטרדאם דה פארי לבנות אולם תווך גבוה יותר מכל אולם שנבנה עד לתקופתם, דבר שהצריך תמיכה מבנית נוספת.

התמיכות הדואות נראות מחוץ למבנה כמו צלעות דקות. העמוד אליו עוברים הכוחות היה רחב ומדורג על מנת שיוכל לתמוך בכוחות הגדולים שנבעו מהקמרון. ברוב המקרים גם הוצב מעל העמוד, בנקודה בה הקשת מתחברת אליו, צריח או פסל עופרת הנקרא "צריחון" (Pinnacle), שמטרתו הייתה הגברת הלחיצה של העמוד לכיוון האדמה על מנת שלא יקרוס הצדה. הצריחון עוצב כפסל או כצריח מחודד והתאים בסגנונו לגותיקה.

מתחת לתמיכה הדואה הייתה תמיכה נוספת מקורה אשר מתחתיה היה חלל הספינה המשנית של הקתדרלה.

אף על פי שמטרתן העיקרית של התמיכות הדואות הייתה הנדסית (תמיכה בקמרונות הגבוהים של הספינה הראשית), היה להן גם ערך אסתטי. מבנן הדק והקליל תרם למבנה התחרה של הקתדרלה הגותית, והדגיש את השאיפה לגובה. עקב סגולות אלה, בכנסיות רבות שניבנו או הושלמו בגל התחייה הגותית (בעיקר במאה ה-19) ניבנו תמיכות דואות, גם אם לא היה צורך הנדסי בהן בזכות טכנולוגיות הבנייה החדשות.

אדריכלות גותית
ערכים ראשיים אדריכלות גותית • אמנות גותיתאדריכלות גותית - מונחיםהתחייה הגותית
גותיקה
סגנונות גותיים סגנון גותי קורןסגנון גותי לוהבאדריכלות גותית אנגליתאדריכלות גותית ספרדיתגותיקה מנואלינית
מונחים ואלמנטיים גותיים אדריכלות כנסיותקמרון צלעותחלון רוזטהויטראז'תחרת חלונותתמיכות דואותצריחוןצריח מחודדקרוקטגרגוילגרוטסק
מבני מפתח בזיליקת סן-דניקתדרלת נוטרדאם (פריז)קתדרלת שארטרקתדרלת בורז'קתדרלת ריימסקתדרלת אמייןסנט שאפלארמון האפיפיורים, אביניוןקתדרלת קלרמון-פראןקתדרלת אוורהקתדרלת שטרסבורגקתדרלת רואןכנסיית סנט אואןקתדרלת בווהקתדרלת קלןקתדרלת ויטוס הקדוש, פראגשטפנסדום, וינההמינסטר של אולםמריינקירכה, ליבקקתדרלת בורגוסקתדרלת לאוןקתדרלת סביליהמגדל בלןקתדרלת מילאנוארמון הדוג'ים, ונציהקתדרלת קנטרבריקתדרלת לינקולןקתדרלת סולסברימנזר וסטמינסטרקתדרלת יורק
קטגוריות קטגוריה:אדריכלות גותית • קטגוריה:קתדרלות בסגנון גותי • קטגוריה:מבנים גותיים • קטגוריה:מבני התחייה הגותית • קטגוריה:אדריכלים גותיים • פורטל:אדריכלות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.