אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, כִּי-לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, כֵּן-עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ; וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן, אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ, בְּקִרְבָּם

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.[1] יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

הסבר שמו

שמו של אדני צדק הוא שם תאופורי. פירוש השם אדני צדק הוא: (האל) צדק אדון.

בנוסח תרגום השבעים שמו של אדני צדק הוא אדני בזק. יש חוקרים הסוברים כי השם אדוני צדק הוא שם כללי למלכי ירושלים וזאת גם לדעת רד"ק הטוען כי כל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא, אדוני צדק או מלכי צדק.[2]

האל צדק ידוע כאל פיניקי ונזכר גם בכתבי פילון איש גבל.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהודה אליצור עיונים בספר יהושע: דיוני החוג למקרא בבית דוד בן-גוריון, ירושלים, קריית ספר, 1960, עמ' 3.
  2. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל : יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 158.
  3. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 95.
אדני בזק

אדני בזק היה המלך ששלט בעיר הקדומה בזק, המלך הנוכרי הראשון אותו הרגו בני ישראל לאחר מות יהושע. שמו - אדוני בזק, מראה על שליטתו בבזק, כמו אדני צדק (ספר יהושע, פרק י', פסוק א').

בתנ"ך, נכתב על פרשת כיבוש העיר בזק על ידי בני יהודה כך:

בני יהודה עלו להילחם בכנעני ובפריזי, וכבשו את בזק והרגו את אנשיה כפי שצוו (הריגת שבעת עממין). הם תפסו את מלך בזק, ועינו אותו על ידי קיצוץ בהונות ידיו ורגליו. הם השאירו אותו בחיים (המנהג היה שהשארת המלך של האויב בחיים מעיד על ניצחון במלחמה) ולוקחים אותו לירושלים משום שזה המקום הבא שהם עלו לכבוש אותו, ושם אדוני בזק מת.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

דביר מלך עגלון

דְּבִיר היה מלך עגלון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה דְּבִיר עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל יהוה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום דביר בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את דְּבִיר ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את דְּבִיר ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם דביר) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

שמו של דביר מלך עגלון הוא שם יחידאי במקרא. לדעת שמואל אחיטוב הופעת שם זה ומנגד אי הופעת שמה של העיר דביר בין ערי הברית מעוררת תהיות לגבי מטרת הסופר, ששינה את שם העיר לשמו של המלך, מלך עגלון.

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

יפיע מלך לכיש

יָפִיעַ היה מלך לכיש הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה יפיע עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל ה' נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום יפיע ברח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף למקדה בה הם התחבאו מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את יפיע ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את יפיע ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם יפיע) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

שמו של המלך מבטא את האמונה שהאל יופיע וימזל מזלו של האדם הנושא את שמו. בשפה האוגריתית ישנו דמיון לשם יפעבעל.

מלחמת מלכי הדרום

מלחמת מלכי הדרום או מלחמת גבעון היא סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים שתחילתו, על פי הסדר עולם, בג' בתמוז ב'תפ"ח. המלחמה נעשתה במסע מלחמה אחד בלבד והתרחשה בחבל יהודה.

מלחמת מלכי הצפון

מלחמת מלכי הצפון היה סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים. המלחמה התרחשה בעמק יזרעאל, הגליל ולבנון.

מלכי-צדק

מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, היא ירושלים (ראו תהילים, ע"ו, ג'), כהן לאל עליון, הוא דמות מקראית. דמותו החידתית במקרא קנתה לו מעמד מיוחד בקרב חוגים שונים ביהדות בית שני, ומאוחר יותר, גם בנצרות. ככל הנראה, למלכי ירושלים היה שם שעבר בירושה בין מלכי העיר, וכך נקרא המלך בימי יהושע בן נון אדני צדק (יהושע, י', א'), על שם האל הכנעני הראשי בעל שעל שמו נקרא גם כוכב צדק.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן היא נחלת שבט ראובן כפי שהוגדרה בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג. הכתוב מציין שנחלת השבט חולקה על ידי משה, והנחלה לא חולקה בגורל, כמו אצל שבטים אחרים. הנחלה מקיפה את חבלי הדרום של עבר הירדן של ארץ ישראל.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עגלון (עיר מקראית)

העיר המקראית עֶגְלוֹן מופיעה במקרא לראשונה, בסיפור על מלכה דְּבִיר אשר נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כאשר נחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון, כאמור:

"וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..." (יהושע י', ג'-ה').

לפי המתואר במקרא, יהושע הביס את צבאם של חמשת המלכים ורדף אותם עד חורמה. עגלון הוחרבה בידי צבאו של יהושע שהצליח להגיע עד לחומות העיר ולפרוץ אותם אחרי הטלת מצור כבד על העיר: "וַיַעֲבׁר יְהוֹשֻעַ וְכָל יִשְרָאֵל עִמּוֹ מִלָכִישׁ עֶגְלֹנָה, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ..." (יהושע י', פס' ל"ד-ל"ו).

האזכור האחרון של עגלון מופיע בתקופת ההתנחלות, בו מסופר שהעיר נכללה בנחלת שבט יהודה: "זׁאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה...לָכִישׁ וּבַצְקַת וְעֶגְלוֹן." (יהושע ט"ו, פס' כ'-ל"ט).

בתרגום השבעים כתוב בפסוקים המצוטטים לעיל "עדולם" במקום עגלון. זוהי סיבה אפשרית לכך שאוסביוס ומתרגמו היירונימוס הקדוש איחדו באונומאסטיקון את עגלון ואת עדלם לעיר אחת: "עגלון ה(נקראת) גם עדלם, אשר את מלכה דביר הכה יהושע. במטה יהודה. והיום הוא כפר גדול מאוד למזרח בית גוברין בי' מילים ממנה ."

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פראם

פִּרְאָם היה מלך ירמות הכנענית. הוא נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן".לפי המסופר בספר יהושע, עלה פראם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל יהוה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום פראם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את פראם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את פראם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם פראם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

צדק

האם התכוונתם ל...

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.