אדני המשכן

אדני המשכן הם אדנים ששימשו להעמדת העמודים והקרשים במשכן. במשכן היו בסך הכל 165 אדנים, 100 אדני כסף ו-65 אדני נחושת בגדלים שונים. כל אדן הונח על הקרקע ולתוכו הוכנס קרש או עמוד. משקלם הרב של האדנים (כ-50 ק"ג כל אחד) מנע מהעמודים ליפול. את כל האדנים נשאו בני מררי[1].

אדני הקרשים

במשכן היו בסך הכל 48 קרשים. לכל קרש היו שתי ידות, שהוכנסו לתוך האדנים, כל יד לתוך אדן אחד, כך שהיו שני אדנים לכל קרש - סך הכל 96 אדנים. האדנים היו עשויים מכסף ומשקלם היה כיכר כסף (כ-50 ק"ג). גודל כל אדן היה אמה על 3/4 אמה, בגובה אמה[2]. הם היו חלולים ועובי דופן האדן היה רבע אמה[3], כך שהחלל שנוצר היה בגודל של חצי אמה על רבע אמה[4]. ולדעת הרמב"ן[5], לא היה שיעור לעובי דפנות האדנים, אך היה צריך שכל הדפנות יהיו באותו העובי. אך לדעת הרא"ם, הדפנות הפנימיות של האדנים היו בעובי שני טפחים ואצבע (0.375 אמה), אך החיצוניות היו בעובי מינימלי, כדי שלא נצטרך לחרוץ יותר מדי בצידי הקרש.

האדנים עמדו בצפיפות זה לצד זה, והיו אחד מאמצעי ייצוב הקרשים, חוץ מהבריחים והטבעות. היריעות לא כיסו את האדנים ולכן הם נראו גם במבט מבחוץ[6].

אדני העמודים

דגם המשכן אוסניס קדומים 2
דגם של מיכאל אוספיס מקדומים. ניתן לראות היטב את עמודי החצר ואדני המסך (לחץ על התמונה להגדלה).

בשונה מהקרשים שהיו מחוברים זה לזה ואדניהם היו רק אמצעי אחד מתוך שלושה על מנת לייצב אותם – העמודים היו מרוחקים זה מזה והדבר היחיד שהיה מחזיק אותם שלא יפלו היה האדנים. בנוסף לכך, לכל עמוד היה רק אדן אחד ולא שניים. במקורות לא נמצא כתוב גודלם המדויק של אדני העמודים, אך ניתן לשער שהם היו רחבים יותר מהעמודים עצמם (שהיו אמה על אמה[7] ולא נמצא שהיה להם יתד בתחתיתם בדומה ליתדות הקרשים), על מנת להחזיק אותם.

עמודי החצר

לחצר היו בסך הכל 56 עמודים (לא כולל עמודי המסך)[8]. כל עמוד הוכנס לתוך אדן העשוי מנחושת. גודלם המדויק של האדנים לא נמצא במקורות, אך ניתן לשער שהם היו רחבים מספיק כדי שהעמודים, שהיו אמה על אמה, יכנסו לתוכם. אדנים אלו היו אמצעי ההצבה היחיד שהיה לעמודי החצר.

עמודי הפרוכת

הפרוכת נתלתה על גבי ארבעה עמודים[9]. כל עמוד הוכנס לתוך אדן העשוי מכסף, שמשקלו היה כיכר[10]. גם לאדנים אלו לא נמצא גודל מדויק.

עמודי המסכים

במשכן היו שני מסכים ששימשו להפרדה בין האזורים השונים במשכן. מסך פתח אוהל מועד הוצב בכניסה לאוהל מועד ושימש להפרדה בין החצר לאוהל עצמו. הוא נתלה על גבי חמישה עמודי שיטים המצופים בזהב[11]. מסך שער החצר נתלה בכניסה למשכן והפריד בין המחנה למשכן עצמו. הוא נתלה על גבי ארבעה עמודי שיטים המקושטים על ידי חישוקי כסף[12]. אם כן, היו בסך הכל תשעה עמודים למסכים ולכל עמוד היה אדן אחד בלבד. אדנים אלו היו עשויים מנחושת. גם לאדנים אלו לא נמצא גודל מפורש במקורות.

מימון האדנים

ליצירת האדנים השתמשו בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בשני חומרים: כסף ונחושת. בתורה מתואר כיצד השיגו את החומרים האלו:

(כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. ... (כג) וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ. (כד) כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ.

כלומר, העם התנדב והביא את כל החומרים הנצרכים למלאכת המשכן. כמות החומרים שנאספו, מפורטת בפרשת פקודי. משקל כל הנחושת היה 70 כיכר ו-2,400 שקל (סך הכל 212,400 שקל, בערך 3.5 טון)[13]. נחושת זו שימשה לכל כלי הנחושת שהיו במשכן, לכן לא ידועה בדיוק כמות הנחושת ממנה היו עשויים אדני העמודים.

לעומת זאת, על אדני הכסף התורה מפרטת יותר. העם נצטווה לתת מחצית השקל לצורך מימון האדנים ושאר כלי הכסף. כל אדם מעל גיל עשרים היה חייב לתת חצי שקל כסף למשכן[14]. כמות הכסף שנאספה מפורטת גם כן בפרשת פקודי ושם כתוב:

(כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. (כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. (כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן. (כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם.

בפסוקים אלו מבואר, שמספר האנשים שנתנו את הכסף הוא 603,550 אנשים. כל אחד נתן חצי שקל, סך הכל 301,775 שקלים. כמות זו שווה למאה כיכרות כסף ו1,775 שקלים, משום שכיכר כסף שווה לשלושת אלפים שקלים[15]. מהכיכרות נעשו כל אדני הכסף שבמשכן - אדני הקרשים ואדני הפרוכת - סך הכל מאה אדנים, כיכר לאדן. ומהכסף הנותר נעשו ווי העמודים והחישוקים המקשטים אותם.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ו.
  2. ^ רש"י, ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק י"ז.
  3. ^ רש"י, תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ח, עמוד ב', דיבור המתחיל "לרבי יהודה".
  4. ^ ראו איור כאן.
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק י"ז.
  6. ^ רש"י, ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ח'.
  7. ^ שפתי חכמים על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק י'.
  8. ^ 20 בצפון, עשרים בדרום, עשרה במערב ושישה במזרח.
  9. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ב.
  10. ^ ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק כ"ז.
  11. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז.
  12. ^ ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ט"ז.
  13. ^ ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק כ"ט ורש"י על פסוק כ"ד.
  14. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"א-ט"ז.
  15. ^ רש"י, ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק כ"ו.
אדן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אהליאב בן אחיסמך

אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ היה דמות תנ"כית משבט דן אשר היה שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

המושב אֲחִיסָמָךְ באזור השפלה נקרא על שם אביו.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

גרשון

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם - דמות מקראית, הוא בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית, בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

חצר המשכן

חֲצַר הַמִּשְׁכָּן הייתה החצר שסביב המשכן אשר שמשה לעבודת הקרבת הקורבנות. אורכה של החצר היה מאה אמות (כ-50 מטרים) ורוחבה חמישים אמות (כ-25 מטרים). בחצר הוצבו מזבח הנחושת והכיור. סביב החצר הייתה גדר של קלעים (מעין רשת) התלויה על 56 עמודי עצי שיטים.

השטח של החצר מהווה גם מקור לכך שמקום ששטחו הוא בית סאתים, שהוא 5,000 אמות רבועות, מותר לטלטל בו בשבת.

יריעות המשכן

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן

יריעות האוהל

עורות אילים מאדמים

עורות תחש

כיכר (יחידת מידה)

כיכר (ביוונית ובלטינית: טאלנט, טלנט) היא יחידת משקל שהייתה מקובלת בעולם העתיק.

כן (בסיס)

כַּן, אֶדֶן, תושבת או בסיס (בלועזית: פֶּדֶסטָל; באנגלית: pedestal, בצרפתית: piédestal) הוא מבנה או חפץ המשמש כבסיס לדבר מה, מוכר לרוב כשימוש עזר להצגת יצירת אמנות כמו פסל, פרוטומה או עמוד או לחפצי נוי כגון אגרטל.

כפורת

כַפּוֹרֶת הַזָּהָב שימשה כמכסהו של ארון הברית שהיה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון. בבית המקדש השני לא היה ארון הברית.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד, המופיע בתורה גם כמסך פתח האוהל, הוא מסך שנתלה בכניסה למשכן שיצרו בני ישראל במדבר ושימש להפרדה בין חצר המשכן לבין אוהל מועד. המסך היה תלוי במזרח האוהל על חמישה עמודי שיטים. את המסך נשאו בני גרשון על ידי העגלות. הציווי לעשיית המסך מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז ועשייתו בפועל מופיעה בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים ל"ז-ל"ח.

מררי

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, אחד מבניו של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן.

בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

משכן נוב

משכן נוב היה מבנה מקודש שהוקם, על פי המקרא, בעיר נוב, לאחר חורבן משכן שילה. לפי מסורת חז"ל, המבנה בנוב התקיים 13 שנה וחרב על ידי שאול המלך, ואז הועבר לגבעון. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות הפרטיות. בזמן שהות המבנה בנוב ארון הברית היה בקריית יערים.

לפי המסורת היהודית משכן נוב עמד בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"ד (889 לפנה"ס - 876 לפנה"ס).

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

קרשי המשכן

קרשי המשכן הם הקרשים ששימשו את אוהל מועד בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר. קרשים אלו נוצרו על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך ועליהם פרסו את יריעות האוהל. נושאי הקרשים היו בני מררי.

הציווי על עשיית הקרשים מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו-ל' ועשייתם בפועל מתוארת בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים כ'-ל"ד.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.