אדמונד הוסרל

אדמונד גוסטאב אלברכט הוּסֶרְלגרמנית: Edmund Gustav Albrecht Husserl;‏ 8 באפריל 185926 באפריל 1938) היה פילוסוף יהודי. נולד בפּרוסְניץ, כיום פרוסטֵייוֹב, במחוז מורביה שבצ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרית). הוא ידוע כ"אבי" הפנומנולוגיה. תלמידם של פרנץ ברנטנו וקרל שטומף. יחד עם אחרים, השפיע על אדית שטיין (הקדושה טרזה בנדיקטה של הצלב), מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי. ב-1887 הוסרל התנצר והצטרף לכנסייה הלותרנית. הוא לימד פילוסופיה בתחילה כמורה פרטי משנת 1887, ואז בגטינגן כפרופסור משנת 1901, ובפרייבורג משנת 1916 עד שפרש לגמלאות ב-1928. לאחר פרישתו, המשיך להשתמש בספרייה בפרייבורג למחקריו וכתיבתו, זכות שנשללה ממנו בשנת 1933 יחד עם סילוקו מהאוניברסיטה, בשל מוצאו היהודי. הוא מת בפרייבורג ב-26 באפריל 1938.

אדמונד הוסרל
Edmund Husserl
Edmund Husserl 1900
זרם פנומנולוגיה
תחומי עניין תורת ההכרה, מתמטיקה
הושפע מ רנה דקארט, פרנץ ברנטנו, קרל שטומף, גוטלוב פרגה
השפיע על מרטין היידגר, ז'ן-פול סארטר, קורט גדל, מוריס מרלו-פונטי, קרל מאנהיים, עמנואל לוינס, גרהם הרמן

חיים ויצירה

תמצית תורתו והשפעתו

הוסרל פיתח את הפנומנולוגיה השונה מהלוגיקה ומהפסיכולוגיה אמפירית. הלוגיקה חוקרת את הקשרים בין הגדרות ומנתחת מושגים, למשל כדי להבין את הפסוק "רווק הוא גבר לא נשוי". המדעים האמפיריים חוקרים את הקשרים בין תופעות בעולם הפיזי כמו בפסוק "רווקים גרים בדרך כלל בדירות שכורות", או בפסוק "משמעת קשה של ההורים יוצרת אצל הילד נפש חרדה". הלוגיקה עוסקת בפסוקים אנליטיים-מנתחים. המדע האמפירי עוסק בפסוקים סינתטיים-מוסיפים (מוסיפים ידע שלא היה אצלנו קודם). פסוקים אנליטיים הם אפריוריים, שכן הם קודמים לניסיון החושי. לעומת זאת פסוקים סינתטיים הם אפוסטריוריים, שכן הם אפשריים רק לאחר התנסות חושית כלשהי. כך עד סוף המאה ה-18 הייתה הבחנה דיכוטומית חדה בין מדעים אנליטיים-אפריוריים כמו המתמטיקה והלוגיקה לבין מדעים סינתטיים אפוסטריוריים כמו פיזיקה ופסיכולוגיה.

קאנט קבע כי ישנם משפטים סינתטים אפריורים. לדעתו, כאלה הם משפטי המתמטיקה, כמו גם משפטי תורת ההכרה, כשאלו עוסקים במושגים כסיבתיות, או אני.

הוסרל טוען שהפנומנולוגיה הטרנסצנדנטאלית עוסקת רק במשפטים הסינתטיים אפריוריים של האפיסטמולוגיה. אבל חיי היום יום מסתירים מאיתנו את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים. כדי לראות אותם אנו צריכים את המתודה הבאה: כמו שבאור יום אנו לא רואים את הכוכבים כי השמש מסנוורת אותנו, כך בחיי היום יום הפרקטיקה (פרנסה, לימודים) מסתירה את האני האמיתי שלנו שבו חבויות התובנות הפנומנולוגיות-טרסנצנדטאליות שיוצרות את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים של האפיסטמולוגיה. רק אם "נכבה" את חיי היום יום, נראה את האני הטרנסצנדנטאלי במלוא הדרו.

הוסרל השפיע מאד על תלמידיו הרבים וביניהם על היידגר . היידגר סבר שהמדע והמטפיזיקה המערבית סנוורו אותנו מלראות את התובנות של הפילוסופיה קדם-סוקרטית שנתגלו לפני טכנולוגיית הא-ב היווני. סוקרטס, אפלטון ואריסטו היו שמש חזקה מדי שסימאה את עינינו ובגללם איבדנו את החוכמה הפרה-סוקרטית. לוינס, דרידה ופורוש[דרוש מקור] טוענים שגם היהדות סונוורה על ידי המטפיזיקה היוונית והמערבית. מרשל מקלוהן טוען שכל טכנולוגיה קיימת מעוורת אותנו מלראות את הטכנולוגיות שהיו לפניה ואחריה.

לימודים וחיבורים מוקדמים

הוסרל למד בתחילה מתמטיקה באוניברסיטאות לייפציג (1876) וברלין (1878), עם הפרופסורים קארל ויירשטראס ולאופולד קרונקר. ב-1881 הוא נסע לווינה על מנת ללמוד אצל ליאו קניגסברגר, וקיבל את הדוקטורט שלו על עבודתו "תרומות לחשבון וריאציות".

רק ב-1884 הוא החל להאזין להרצאותיו של פרנץ ברנטאנו על פסיכולוגיה ופילוסופיה. ברטאנו הרשים אותו מאד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב-1886 באוניברסיטת הלה עם קרל סטומפ, תלמיד של ברנטאנו. תחת השגחתו כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של האריתמטיקה" (1891).

בחיבורים ראשונים אלה הוא ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא מנתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג המספר, ואז מנסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בניסיון זה הוא משתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטרס הוא קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי ספירה של מספר מסוים של חפצים. מברטאנו ושטומפף הוא לוקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל מסביר זאת באופן הבא: אם אתה עומד מול בית, יש לך את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם אתה מחפש את הבית, ונותנים לך הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במלים אחרות, יש לך הצגה מתאימה של משהו רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם אתה רק מסמל את הדבר הזה בצורות שונות.

אלמנט חשוב אחר שהוסרל לקח מברנטאנו הוא של התכוונות, והוא הרעיון שהמאפיין העיקרי של התודעה היא שהיא תמיד מכוונת. ברנטאנו ראה את ההתכוונות כמאפיין העיקרי של דברים מנטליים בניגוד לדברים פיזיים. לכל תופעה מנטלית, לכל אירוע פסיכולוגי, יש תוכן שמכוון כלפי דבר מסוים. לכל אמונה, רצון וכן הלאה קיים דבר כלשהו שהם עליו: הדבר בו מאמינים, הדבר אותו רוצים. ברנטאנו השתמש בביטוי "חוסר קיום מכוון" על מנת לאפיין את האובייקטים של המחשבה במוח. לעומת זאת לתופעות פיזיות, אין כל מכוונות.

פיתוחים מאוחרים

כמה שנים לאחר פרסומו חיבורו הגדול, "מחקרים לוגיים" (1900-1901), הגיע הוסרל להחלטה שעל מנת לחקור את מבנה התודעה, יש להבדיל בין פעולה של התודעה (ה"נואסיס") לבין התופעה שכלפיה היא מכוונת (ה"נואמטה"). ידע לגבי המהות של דברים יהיה אפשרי רק על ידי חוסר התבססות על כל ההנחות של הקיום של העולם החיצוני. לתהליך זו הוא קרא "אפוכה". מושגים חדשים אלה הביאו לפרסום ה"רעיונות" ב-1913, שם הם הוזכרו לראשונה, ולתוכנית להוצאה שנייה של ה"חקירות הלוגיות".

מה"רעיונות" והלאה, הוסרל התמקד במבנים האידיאלים, המהותיים של התודעה. השאלה המטפיזית שפילוסופים מסוימים העמידו לגבי קיום של דברים "אמיתיים" (כלומר, האם יש ביסוס אמיתי לתחושה שלנו של העולם) לא הייתה בעלת עניין רב להוסרל. הוסרל הציע, כי העולם של האובייקטים והכוונות (האופנים השונים שאנו מכווינים את עצמנו כלפי דברים) מומשג בדרך כלל ב"יחס טבעי", שמאופיין באמונה כי לחפצים עצמם יש תכונות מסוימות ושכאשר אנו רואים את החפצים אנו מבינים אותם. הוסרל הציע צורה חדשה להסתכל על דברים, פנומנולוגית, שבה בוחנים כיצד אנו, באופנים השונים שהכוונה שלנו מכוונת אליהם, "מרכיבים" אותם (בניגוד ל"יוצרים" אותם). בגישה הפנומנולוגית, האובייקט אינו דבר חיצוני שבעצמו מספק אינדיקטורים של מה הוא (כפי שמקובל במדעי הטבע), אלא הוא צביר של היבטים תפיסתיים ופונקציונליים שמקובצים יחד תחת הרעיון של אובייקט הוא טיפוס מסוים. התפיסה של חפצים כדברים אמיתיים מקובלת על ידי הפנומנולוגיה, אך היא מוגדרת כצורה שבה אנו רואים את החפצים, ולא כמאפיין מהותי של החפץ. כלומר, אין שום דבר במציאות ובממשיות של החפץ שמייחד את החפץ הזה באופן שבו אנו רואים אותו – אם כי אנו בדרך כלל מייחסים את ההבדלים בין החפצים להבדלים אמיתיים ביניהם, כגון צבע.

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת 1911, מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. התגלותו של האובייקט במהותו היא מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו.[1] הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה הבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כותב הוסרל, "הרי יש להן מהות הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת"[2] לשם פיענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות".[3]

בתקופה מאוחרת יותר, הוסרל החל לעסוק בנושאים המסובכים של אינטרסובייקטיביות (ובמיוחד, כיצד התקשורת בין אנשים על חפץ מדברת על אותו חפץ אידיאלי), וניסה שיטות חדשות על מנת להסביר לקוראיו את החשיבות של הפנומנולוגיה למחקר מדעי (ובמיוחד לפסיכולוגיה). ה"משבר של המדעים האירופאיים" הוא החיבור הלא גמור של הוסרל שעוסק בצורה הישירה ביותר בסוגיות אלו.

כתוצאה מהחקיקה האנטי-יהודית של הנאצים באפריל 1933, נשללה מהוסרל הגישה לספרייה בפרייבורג. תלמיד לשעבר שלו, וחבר המפלגה הנאצית, מרטין היידגר, הודיע להוסרל כי הוא מסולק מהאוניברסיטה. היידגר הסיר את ההקדשה למורו מהחיבור הידוע ביותר שלו, הוויה וזמן, כאשר הוא הודפס מחדש ב-1941.

ב-1939 כתבי היד של הוסרל, שהגיעו לכדי 40,000 דף, הופקדו בלוון ב"ארכיון הוסרל". רוב החומר הזה פורסם באוסף הידוע כ"הוסרליאנה".

תרגומים לעברית של יצירתו

  • מבחר מאמרים, מאגנאס, ירושלים, 1993.
  • הגיונות קארטזיאניים, מאגנס, ירושלים, תשל"ב.
  • משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית, מאגנאס, ירושלים, תשנ"ו.
  • על הפנומנולוגיה של הבין-סובייקטיביות, רסלינג, תל אביב, 2016.

לקריאה נוספת

  • ברגמן, שמואל הוגו, הוגי הדור, מאגנס, ירושלים, תש"ל.
  • זינגר, שמאי, כינון האני האחר בפנומנולוגיה של הוסרל והביקורת של סרטר, ירושלים, 2000.
  • שטרנברג, יצחק בן מרדכי, הרדוקציה הפנומולוגית במשנתו של הוסרל, רמת גן, תשנ"א (1990).
  • דן זהבי Husserl's Phenomenology. Stanford University Press 2003.
  • שמאי זינגר, הפנומנולוגיה של האחר - חתירתו של אדמונד הוסרל לכינון הבין-סובייקטיביות, הוצאת רסלינג, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 97.
  2. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98 (ההדגשה במקור).
  3. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98.
26 באפריל

26 באפריל הוא היום ה-116 בשנה (117 בשנה מעוברת), בשבוע ה-17 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 249 ימים.

8 באפריל

8 באפריל הוא היום ה-98 בשנה (99 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 267 ימים.

אוניברסיטת פרייבורג

אוניברסיטת פרייבורג, בשמה המלא האוניברסיטה על שם אלברט לודוויג בפרייבורג (בגרמנית: Albert-Ludwigs Universität Freiburg) היא אוניברסיטה ציבורית להוראה ומחקר בעיר פרייבורג אים ברייסגאו, במדינת באדן-וירטמברג בגרמניה, אחת האוניברסיטאות הוותיקות והיוקרתיות של גרמניה.

המוסד הוקם בשנת 1457 על ידי הארכידוכס האוסטרי אלברכט השישי לבית הבסבורג. היה אז האוניברסיטה השנייה שהוקמה בתחום הארכידוכסות אחרי אוניברסיטת וינה. משום כך היה מוכר בעבר גם כ"אוניברסיטה אלברטינה". בשנת 1820 נוסף לשם האוניברסיטה שמו של הדוכס הגדול של באדן, לודוויג הראשון.

אוניברסיטת פרייבורג היא האוניברסיטה החמישית לפי הוותק בגרמניה. אוניברסיטת פרייבורג כוללת 11 פקולטות ולומדים בה סטודנטים גרמנים וזרים. האחרונים מהווים כ-16% מכלל הסטודנטים ובאים מ-120 ארצות. בחורף 2013 - 2014 מספר הלומדים הרשומים בה היה 24,700.

באוניברסיטת פרייבורג לימדו בעבר דמויות חשובות בתחומי המדע וההגות כמו פרידריך מיינקה, מקס ובר, אדמונד הוסרל, רודולף קרנפ, פרידריך הייק, הנס שפמן, מרטין היידגר, חנה ארנדט, הנס-גאורג גאדאמר ויוהאן אגק.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מוריס מרלו-פונטי

מוריס מרלו-פונטי (בצרפתית: Maurice Merleau-Ponty;‏ 14 במרץ 1908 - 3 במאי 1961) היה פילוסוף צרפתי.

מרלו-פונטי שימש כפרופסור לפסיכולוגיה בסורבון וכפרופסור לפילוסופיה בקולג' דה פרנס. הגותו של מרלו-פונטי הושפעה מהפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ומתורתו של קארל מרקס. בספרו החשוב "פנומנולוגיה של התפיסה" שהתפרסם בשנת 1945, מרלו-פונטי ניסח את היחס שבין התפיסה האנושית לבין ההכרה. העין שימשה לו כמטפורה לבדיקת יחס זה.

מרטין היידגר

מרטין היידגר (גרמנית: Martin Heidegger; ‏26 בספטמבר 1889 - 26 במאי 1976) היה פילוסוף גרמני, מאבות האקזיסטנציאליזם המודרני.

יצירתו העיקרית היא החיבור "הוויה וזמן" (1927), שאותו הקדיש לאדמונד הוסרל, מורו לפילוסופיה. היידגר הצטרף למפלגה הנאצית והיה הרקטור של אוניברסיטת פרייבורג. במסגרת זו נאסר על הוסרל (שהיה ממוצא יהודי) להשתמש בספריית האוניברסיטה ופוטרו המורים היהודים באוניברסיטה (ראו: חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי).

נואוס

נואוס (מיוונית: νόος) בפילוסופיה ובדת הוא שכל או אינטלקט.

מתוך ה"נואוס" מופיעה רוח העולם, ממנה נובע היקום המתגלה.

הפילוסוף אדמונד הוסרל השתמש בביטוי "נואטי" כדי להתייחס לפעולה מכוונת של התודעה, האמונה, הרצון, שנאה ואהבה.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

פילוסופיה קונטיננטלית

פילוסופיה קונטיננטלית הנה מונח שניתן במקורו על ידי פילוסופים מהעולם דובר האנגלית, בעיקר אלו שעסקו בפילוסופיה אנליטית, כדי לתאר מגוון מסורות פילוסופיות שמקורן באירופה היבשתית (כלומר, שאינה כוללת את בריטניה). מקורן של רוב מסורות אלו הוא בגרמניה ובצרפת.

המונח כללי ומעורפל למדי, והוא כולל למעשה את רוב זרמי המחשבה הפילוסופית מהמאה ה-20 שאינם חלק מהפילוסופיה האנליטית. בין השאר, המונח כולל את זרמי המחשבה הבאים:

פנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ומוריס מרלו-פונטי

אונטולוגיה פונדמנטאלית של מרטין היידגר

ביקורת גנאלוגית של פרידריך ניטשה ומישל פוקו

פסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'אק לאקאן

אקזיסטנציאליזם של מרטין היידגר, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר

הזרמים השונים של המרקסיזם (קרל מרקס, לואי אלתוסר, אסכולת פרנקפורט, יורגן הברמאס)

הסטרוקטורליזם של מדעי החברה שפתחו קלוד לוי-שטראוס, לואי אלתוסר, פייר בורדייה, ז'ורז' דומזיל ומישל סר

ביטויים שונים של הגות פוסט-מודרניסטית (ז'אן-פרנסואה ליוטר, מישל פוקו, ז'אק דרידה)

פוסט-סטרוקטורליזם (ז'יל דלז, ז'אק דרידה, מישל פוקו, עמנואל לוינס, ז'וליה קריסטבה)

הסוציולוגיה של פייר בורדייה

הרמנויטיקה מבית מדרשם של הנס גאורג גדמר ופול ריקר

דקונסטרוקציה של ז'אק דרידה ובעקבותיו פול דה מאן

סמיולוגיה וסמיוטיקה שפתחו פרדינן דה סוסיר ואחריו רולאן בארת

ביקורת הספרות

ביקורת תרבות

תאוריות פמיניסטיותהמונח נמצא בשימוש בעיקר אצל פילוסופים לא-אירופאים או במחלקות ללימודים הומאניים לשם תיאור פעילות הנבדלת מהפילוסופיה האנליטית, ומההגות אשר עוסקת במדעים מדויקים, כגון מדעי-האדם, מדעי החברה,אסתטיקה, ספרות, או בתאוריות באדריכלות, קולנוע ותקשורת.

הבחנה "אנליטי/קונטיננטלי" מקורה יותר בהבדל סוציו-תרבותי בין היבשת האירופאית והארצות דוברות האנגלית, ולאו דווקא בהבדלים במסורת הפילוסופיות, שהרי פילוסופים חשובים רבים מהמסורת האנליטית היו אירופאים דוברי גרמנית (איתם ניתן למנות את לודוויג ויטגנשטיין, קרל פופר, הנס רייכנבך, קרל המפל וכן את מי שנחשב למייסד הזרם האנליטי, גוטלוב פרגה).

באופן כללי, הפילוסופים הקונטיננטליים טוענים נגד הפילוסופים האנליטיים כי הם מקבלים ומשתמשים באופן נאיבי בנקודת מבט מדעית ופורמליסטית, מבלי לחקור בצורה מספקת את הנחותיה המקדימות. הפילוסופים האנליטיים מאשימים את הפילוסופים הקונטיננטליים בעיסוק בפרשנות במקום בהבהרת בעיות פילוסופיות.

פנומנולוגיה

פֵנוֹמֵנוֹלוֹגְיָה הוא זרם או מתודה בפילוסופיה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנו באופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. הדברים שהתנסותנו היומיומית מביאה לידי הכרתנו מכונים פנומנה (phenomena, תופעות). מכאן המונח פנומנולוגיה - חקר תהליך הגעת הפנומנה להכרתנו. אבי גישה זו הוא הפילוסוף אדמונד הוסרל.

פנומנולוגיה (פסיכולוגיה)

פנומנולוגיה (Phenomenology) היא גישה תאורטית בפסיכולוגיה, המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.

בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.

בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם (או כל קבוצת אנשים), בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי. למעשה, הגישה גורסת כי לא ניתן להפריד בין הבדיקה האמפירית של תופעות לבין החוקר שבודק אותן, משום שעצם הבדיקה או התצפית משנה את התוצאות של המחקר. לכן, במקום לנסות לטהר את המציאות מה"הפרעה" של מרכיבי התצפית, יש להכיר בסובייקטיביות של המהות.

בשנות ה-60 גובשה הגישה הפנומנולוגית בכתביהם של מספר תאורטיקנים, שהביעו ביקורת כלפי הגישות הדטרמניסטיות שהיו מקובלות בתקופה זו, כגון גישת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. פרויד התמקד בכך שניתן להגיע לפתרון בעיות ההווה מתוך התבוננות במקורות הבעיה בעבר; לעומתו, הפנומנולוגים טענו כי יש להתמקד בהיכרות ובניסיון להבנה של האופן בו באות לידי ביטוי תופעות פסיכולוגיות שונות בהווה, או ה"כאן ועכשיו", כפי שכינה זאת פרידריך פרלס.

רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית. לשניהם משותפים מספר רעיונות פנומנולוגים, בהם ההתמקדות בחווייה הסובייקטיבית של האדם את עצמו ואת העולם כמושא החקירה בפסיכולוגיה. כך למשל, בשיטת הטיפול הפסיכולוגי שהציע הפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס, "טיפול ממוקד בלקוח", מתבטא תפקיד הפסיכולוג בהאזנה אמפתית לתיאור חוויותיו ורגשותיו של הלקוח וקבלתו באופן בלתי מותנה, והוא מונחה על ידי החלטות מקבל הטיפול ולא מנסה לשנות אותו בהתאם לדעותיו האישיות.

עם זאת, על הגישה הפנומנולוגית נמתחה ביקורת מזרמים שונים בפסיכולוגיה, בעיקר מזרם הביהביוריזם, על פיו יש לשאוף להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, ולפיכך יש לחקור רק את ההתנהגות הגלויה של האדם כדי ללמוד להבין אותה, ולא ניתן להסתמך על תיאוריו את תפיסתו הסובייקטיבית לגבי עצמו ולגבי העולם.

פסיכולוגיה חברתית

פסיכולוגיה חברתית (מאנגלית: Social Psychology) היא תחום מחקר ויישום במסגרתו נחקרת השפעת הזולת (יחידים וקבוצות) על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט.

ככלל, הפסיכולוגיה החברתית מיישמת מונחים וממצאים מתחום הסוציולוגיה, יותר מכל תחום פסיכולוגי אחר.

פסיכולוגיזם

בפילוסופיה של הלוגיקה, פסיכולוגיזם היא העמדה לפיה חוקי הלוגיקה נקבעים על פי מאפיינים אמפיריים של הנפש, וכי הפסיכולוגיה היא הבסיס להסבר עובדות וחוקים בתחומים רבים אחרים. עמדה זו צמחה במדע הפסיכולוגיה האמפירי של אמצע המאה ה-19.

אחד המתנגדים הראשונים והנועזים ביותר לפסיכולוגיזם היה הלוגיקאי גוטלוב פרגה, שקבע את ההפרדה בין הלוגי והפסיכולוגי, ובין האובייקטיבי והסובייקטיבי, כעקרון הראשון שלו בהקדמה לספרו "יסודות האריתמטיקה". לאחר תכתובת עם אדמונד הוסרל, בעקבות ספרו של הוסרל על יסודות המתמטיקה, שכנע פרגה את הוסרל להתנער מעמדותיו הפסיכולוגיסטיות. הוסרל הפך לאחד המתנגדים הגדולים לפסיכולוגיזם, ומהתנגדות זו נולדה האסכולה שייסד, הפנומנולוגיה.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואי • אדמונד הוסרל • מרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.