אדם ברוך

אדם ברוך היה שם העט של ברוך מאיר רוזנבלום (כ"ו בניסן ה'תש"ה, 9 באפריל 1945י"ט באייר ה'תשס"ח, 24 במאי 2008) אשר היה משפטן, עיתונאי, עורך עיתונים, סופר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי.

אדם ברוך
Adam Baruch 1999 pic by moran shoub
לידה 9 באפריל 1945
פטירה 24 במאי 2008 (בגיל 63)
שם לידה ברוך מאיר רוזנבלום
עיסוק עיתונאי, עורך דין
לאום יהודי, ישראלי
פרסים והוקרה
http://adambaruch.org/

ביוגרפיה

אדם ברוך נולד בשכונת מאה שערים שבירושלים למשפחה מרקע חרדי. אביו, אשר רוזנבלום, היה משפטן וסוחר יודאיקה, אשר שימש בשנות ה-50 מנכ"ל משרד הפנים מטעם 'המזרחי'. אמו נחמה הייתה בתו של הרב יצחק יעקב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים ואב בית דין לקהילות האשכנזים. אדם ברוך הוא אחיו של עו"ד זרח רוזנבלום. דודו שמואל, בן הזקונים של הרב וכטפויגל, היה לוחם אצ"ל ונהרג בעת התקפת האצ"ל על יפו ב-1948. גופתו לא נמצאה עד היום.

ברוך גדל ברמת גן. למד במדרשיית נעם בפרדס חנה ותקופה קצרה גם בישיבת חברון. בהמשך למד באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול העתודה האקדמית במשפטים, והתמחה אצל עורכי הדין מיכה רבשטיין ואמנון זכרוני. התגורר בשכונת נגה ביפו. היה נשוי לצלמת אריאלה שביד, אם שני ילדיו הראשונים עידו רוזנבלום ועמליה רוזנבלום; לאחר מכן היה בן-זוגה של שירה אביעד, אם בן־זקוניו איתי אשר.

אדם ברוך נפטר במאי 2008 מסיבוך של מחלת הסוכרת, ונקבר בבית הקברות קריית שאול.

עיתונות

ערך את כתבי העת 'מושג' (19741976), 'מוניטין' (1982-1978), 'שישי-תרבות' (19951996) ואת העיתון 'גלובס' (1992–1996). היה ממייסדי השבועון אנשים. במהלך שנות ה-80 היה עורך מוסף "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' (ואף הוביל את העריכה המחודשת של רשת המקומונים מקבוצת ידיעות אחרונות). למשך תקופה קצרה ב־1992 שימש כעורך "מעריב" (בזמן שהעיתון היה בבעלות איל ההון היהודי רוברט מקסוול). בשנותיו האחרונות היה בעל טור קבוע ב"מוסף השבת" של 'מעריב' בשם "שישי" (טורים אישיים בעבר: 'קשר עין' – עמוד אמנות שבועי בידיעות אחרונות, ו'צבע שני' ב"כותרת ראשית").

אחד מהישגיו העיתונאיים החשובים של ברוך היה ראיון שקיים עם האלוף בדימוס שמואל גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז אפריקאית, ראיון שעליו התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי (ברוך היה דמות מרכזית בהצגה). כמו כן ראיין ברוך את הרב עובדיה יוסף לעיתון מעריב, לאחר סערה ציבורית שהתעוררה בעקבות התבטאות של הרב.

במדיה המשודרת יצר ברוך את סדרת הראיונות "אדם ברוך מחפש תשובה" (ששודרה בערוץ הראשון), ואת הסרט הקצר (24 דקות) "עד ראייה" (2003) בערוץ 2 (שעובד גם לתערוכה מוזיאונית). ב־2001 שימש כחבר במליאת רשות השידור. היה שותף עם התעשיין סטף ורטהיימר בחברת התקשורת "היום", ושמו נקשר בהתמודדות על המכרז להפעלת ערוץ המורשת יחד עם איש העסקים שלמה בן-צבי.

סגנון כתיבה

בתחילת כתיבתו העיתונאית נטה ברוך לכתיבה בסגנון הניו-ג'ורנליזם (שמְבַשרהּ היה האנטר ס. תומפסון) וכעורך קידם כתבים בסגנון זה (כרון מיברג ודוד אבידן). אדם ברוך הביא ל"מוניטין" את מקורות ההשראה שלו, המגזינים האמריקאים כגון "אסקווייר", "ניו יורק מגזין" ו"רולינג סטון". סגנונו של ברוך במוניטין השפיע על דור העיתונאים שלאחר מלחמת יום הכיפורים שהפנה עורף לכתיבה המפלגתית המגוייסת ופנה לעיצוב שפה אישית וכתיבה אינדיבידואליסטית ("אני" במקום "אנחנו"). לדברי עוז אלמוג סגנון הכתיבה העיתונאי שפיתח ברוך בכתבותיו ובמאמרים שערך, היו חדשניים ופורצי דרך וכללו מאפיינים כשפה רזה, תמציתית ומלוטשת, עמוסת רמזים, מטפורות ואסוציאציות מתוך העולם האינטלקטואלי המערבי ובקיאותו של ברוך בחברה ובתרבות היהודית והישראלית. רון מיברג, אחד הכותבים ששכללו את השפה העברית הניו-ג'ורנליסטית הזו, תיאר את לשונו של ברוך כ"נעה בבת אחת מהנורמטיבי לתיאורי. שפה שבנתה יחס מדויק בין פני השטח לעומק. שפה הפונה לעם הארץ ולבני המעלה באותו תחביר. [...] מלים שנעו באחת משפע לרזון, מפרט לכלל, מ"סיפור" ל"הלכה", מנקודתי לפנורמי, ממקור לציטוט"[1].

עם השנים, כאשר צמצם את כתיבתו העיתונאית לכדי טור שבועי אחד, זנח ז'אנר זה לטובת סגנון כתיבה חדש המזוהה עמו במדורו "שישי". הטור היה אוסף רשימות קצרות מאוד המתייחסות לנושאים שעל סדר היום הציבורי. ברבות מאותן רשימות ענה ברוך על שאלות הקוראים (בעיקר בתחומי היהדות וההלכה) והן שו"ת הלכתי. בנוסף כלל הטור בוקסה אמנותית קבועה, ואת הרפליקה 'יקירתי'. סגנון כתיבתו של ברוך נטה לפשטות וקיצור, והוא הושפע במידה ניכרת מסגנונם של ספרי השו"ת ההלכתיים שבהם עסק ושעליהם הרבה לכתוב.

כתיבת הפרוזה של ברוך (כפי שהיא מתבטאת בספרו "הוא היה גיבור") אופיינה גם היא בפשטות וריאליזם, אך גם ביכולת לבנות סיפור מורכב.

מלבד עיסוקיו העיתונאיים-אמנותיים הקפיד ברוך להציג עצמו כמשפטן (חבר לשכת עורכי הדין בישראל, בעל רישיון עורך דין) וכלכלן. בטוריו עסק גם בשאלות משפטיות וכלכליות. ברוך העיד על עצמו: "התנתקתי מעריכת דין, לא התנתקתי מהמשפט ומקריאת פסקי דין. אני חושב כעורך דין ואני מזהה את עצמי, עד היום, כעין משפטן."[2]

יהדות

בכתיבתו ניסה אדם ברוך להלך על קו התפר שבין היהודי לישראלי (למשל בסדרת ספריו ההלכתיים־למחצה: 'סדר יום', 'חיינו' ו'בתום לב') ופעל כפרשן בתחומים שבין המסורתי למודרני בראי ההלכה כשהוא מזדהה עם עצם תפיסת ההלכה שנקבעה בגלות על פני תפיסת ההלכה של בית שני ולפניה. מתוך כך צידד פעמים רבות בתפיסות בעולם החרדי הליטאי על פני תפיסות יהודיות אחרות. לצד הערכה לפעלו התורני של ברוך וסיועו להסברת ההלכה במגזר שאינו שומר תורה ומצוות, רבים מהממסד הרבני זלזלו בניסיונו של ברוך להפוך למעין אדמו"ר חילוני ללא כל הסמכה, בשל הקלות, לדעתם, שבה הרשה לעצמו לפסוק בעניינים הלכתיים ואתיים, וגם משום אורח חייו שלא היה דתי במובן האורתודוקסי המקובל., כתיבתו התמציתית בנושאים אלה, מעידה על ידיעה רחבה והבנה מעמיקה בתחומי היהדות השונים, ובעיקר בממשק שבין מוסר, רוח ההלכה והלכה, ומכאן מעמדו כמורה רוחני בלתי מוצהר.

ברוך היה ממעריציו ומקורביו של הרב עובדיה יוסף (מסה על תפיסתו של הרב יוסף על פי הפסיקות ההלכתיות שלו נמצאת בספרו של ברוך 'סדר יום') ושימש פעמים רבות כמסבירו בציבור. בנוסף הוא הרבה להתעסק בתפיסתו התאולוגית של הרב יואל טייטלבויםאדמו"ר מסאטמר).

אורח חייו של ברוך היה מסורתי (הוא חבש בקביעות כובע קסקט כסוג של כיסוי ראש), והיה ממחדשי בית הכנסת "זיכרון ברוך" על שמו של רבי ברוך ספרין הי"ד האדמו"ר מקומרנא בשכונת נגה ביפו.

ברוך היה החתן הראשון של פרס ישעיהו ליבוביץ למחשבה מודרנית (1999), וכן זכה בפרס אבי חי (2002).

אמנות ותרבות

ברוך התחיל את דרכו כמבקר אמנות משפיע מטעם 'ידיעות אחרונות', ונמנה עם מעצבי דעת הקהל באמנות הישראלית. בין השנים 1996–2002 כיהן כנשיא בית הספר לאמנות קאמרה אובסקורה.

ברוך הופיע בתפקיד עצמו בסרטו של אסי דיין "מר באום" (1997) ובפרק בסדרה "הבורגנים". דמותו, בשמה, מופיעה גם במחזהו של הלל מיטלפונקט -"גורודיש", שהועלה בהצלחה ב"תיאטרון הקאמרי".

בתחום התרבות הרבה ברוך לכתוב על יצירותיהם ומורשתם של: דוד אבידן, חנוך לוין, רפי לביא ויחיאל שמי.

עליו

בשנת 2010 יצא "מות האדמו"ר", סרט על חייו של ברוך בבימויו של העיתונאי רון מיברג. הסרט נעשה ללא שיתוף משפחתו של ברוך וזכה לביקורות פושרות. בקיץ 2018, עשור למותו, הוקרן סרטם של ילדיו, עמליה ועידו, "סוכני הזיכרון". בתקופה זו הוצגה תערוכת ציור וטקסט על פי מכתביו האחרונים של ברוך, במוזיאון בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד מאוחד. אוצר התערוכה היה רינו צרור.

תערוכות שאצר

עבודות אישיות

  • "עד ראייה", (תערוכת יחיד), מוזיאון תל אביב, 2003.
  • ציור במסגרת הפרויקט האמנותי "פרופיל תל אביב" (שברוך היה בין יזמיו).

קטלוגים

ספריו

  • לוסטיג ("ספר אוטוביוגרפי בעיקרו"), ספרי מוניטין, 1985
  • יחיאל שמי - פיסול חילוני, הקיבוץ המאוחד, 1988
  • הוא היה גיבור, הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1998
  • סדר יום : חיי יום יום בראי ההלכה, הוצאת כתר, 2000
  • בתום לב : גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל הוצאת כתר, 2001
  • חיינו : ספר תקנונים יהודי ישראל, הוצאת כתר, 2002
  • מה נשמע בבית כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2004
  • תקשורת : אנתולוגיה, 1972–2008 , (עריכה - שירה אביעד, רינו צרור, מורן שוב), הוצאת דביר, 2010

לקריאה נוספת

  • מירי בת-משה הורביץ, "הסמנטיקה של השיח - השיח החידתי של אדם ברוך", למ"ד לאיל"ש, תשס"ד-2003.
  • מירי בת-משה הורביץ, "ללשון הסיפור המיניאטורי של אדם ברוך", קול ליעקב, תשס"ג-2003.
  • מירי בת-משה הורביץ, "יש נביא בעירו - התרחיש הטיעוני כאחת מדרכי הטיעון של אדם ברוך ב'שישי'", חלקת לשון, תש"ס-2000.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עוז אלמוג, מעיתונות מגויסת לביקורתית
  2. ^ כתב מילים אלו במדור המשפטי של מעריב, 15 באפריל 1993.
1945

שנת 1945 היא השנה ה-45 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1945 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2008

שנת 2008 היא השנה השמינית במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2008 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

24 במאי

24 במאי הוא היום ה-144 בשנה (145 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 221 ימים.

9 באפריל

9 באפריל הוא היום ה-99 בשנה (100 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 266 ימים.

אנשים (עיתון)

אנשים היה שבועון-חברה שהתפרסם בישראל בתחילת שנות השמונים. מקור השם במגזין האמריקאי People, ש"אנשים" תוכנן להיות במתכונתו. מטרתו המוצהרת הייתה להציג את "הנשים והגברים שעשו את השבוע". הוקם על ידי אנשי העסקים רפי שאולי ומיקי אלבין. בין חברי הצוות המייסד היו רבים מחברי מערכת הירחון מוניטין, ובהם העורך אדם ברוך. העורך הראשון של "אנשים" היה רינו צרור, ולאחריו יגאל גלאי. אלכס אנסקי ומרדכי שפיגלר היו בעלי טורים קבועים.

במהלך השנים כתבו ב"אנשים" גם חיים ממן, אילן שאול, שאול ביבי, אבישי מתיה ויסמין אבן.

גורודיש (מחזה)

גורודיש (במקור: גורודיש: היום השביעי) הוא מחזה מאת הלל מיטלפונקט. המחזה, שנכתב והוצג לראשונה בשנת 1993 על במת התיאטרון הקאמרי (בבימויו של מיטלפונקט ועם יגאל נאור בתפקיד הראשי), מגולל את סיפורו הטראגי של שמואל גונן ("גורודיש") שהיה גיבור מלחמת ששת הימים (מפקד חטיבה 7) ואלוף פיקוד הדרום בעת מלחמת יום הכיפורים. ועדת אגרנט שחקרה את תוצאות המלחמה תלתה בו חלק ניכר מהאשמה בכשלונות הצבאיים שאפיינו את ימיה הראשונים של המלחמה. איש אשר "ממפקד מהולל שהכול חפצים ביקרו, הפך ל"מצורע" של החברה הישראלית. כל מה שנמצא בו ראוי להערצה שש שנים קודם לכן, הופך למושא של בוז ושנאה". המחזה ראה אור בהוצאת אור עם. ההצגה הוצגה שנית בקאמרי בעונת 2014/2015, עם שינויים בעיצוב בתפאורה והמוזיקה כ"גורודיש - גירסת 2015", עם נתן דטנר בתפקיד הראשי.

גלובס

גלובס הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי. הוקם בידי יצחק דוידוב והיה בראשיתו שירות מידע למנויים. העיתון המודפס מופץ במהדורות ערב בימים ראשון עד חמישי. העורכת הראשית היא נעמה סיקולר. מערכת העיתון לרבות בית הדפוס שלו ממוקמים בראשון לציון.

גלובס הוא העיתון הכלכלי הבולט הראשון בישראל.

ה'תש"ה

ה'תש"ה (5705) או בקיצור תש"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1944, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 7 בספטמבר 1945. שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

חיים בר און

חיים בר און (6 ביוני 1944 – 15 בפברואר 1998) הוא מהמוציאים לאור של העיתון הכלכלי "גלובס".

יוסי גנוסר

יוסי גנוסר (31 בדצמבר 1945 – 13 בינואר 2004) היה בכיר בשב"כ, ואיש עסקים שהתפרסם בקשריו עם בכירים ברשות הפלסטינית.

כ"ו בניסן

כ"ו בניסן הוא היום העשרים ושישה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ"ו בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

מוניטין (ירחון)

מוניטין היה ירחון ישראלי שיצא לאור בין השנים 1978 עד 1993, עסק במגוון נושאים ונחשב חדשני בתקופתו. בתקופה האחרונה להוצאתו לאור נקרא "מוניטין-פנטהאוז".

עידו רוזנבלום

עידו רוזנבלום (נולד בכ"ג בחשוון ה'תשל"ז, 16 בנובמבר 1976) הוא תסריטאי, שחקן, מנחה טלוויזיה, עיתונאי ובמאי ישראלי.

ערוץ 8

HOT8 (בעבר נקרא גם "ערוץ 8" ו"ערוץ המדע" ולפני כן, "תרבות, מדע וטבע") הוא ערוץ טלוויזיה ישראלי של חברת הטלוויזיה בכבלים "הוט". הערוץ החל בשידוריו באפריל 1992 בהפקת חברת ICP, ובין השנים 1996–2012 הופק על ידי חברת "נגה תקשורת". מאז סוף דצמבר 2012 מופק הערוץ על ידי חברת "סלוצקי אפיקי תקשורת".

תוכני הערוץ כוללים סרטים דוקומנטריים, הן מקוריים והן זרים, תוכניות תרבות, מדע, טבע, היסטוריה, איכות הסביבה, סוציולוגיה ואמנות.

פנקס הקהילות

פנקס הקהילות: אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה היא אנציקלופדיה להנצחת הקהילות היהודיות שחרבו בשואה, אשר יוצאת לאור בהוצאת יד ושם בירושלים. עד כה יש באנציקלופדיה עשרים ושניים כרכים באחד-עשר חלקים, שראו אור בין השנים תש"ל–תשס"ז (1969–2007).

הפרויקט זכה בשנת תשל"ג (1973) בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הוא מקבל תמיכה כספית מטעם "קרן הזיכרון לתרבות יהודית" שמושבה בארצות הברית. ד"ר שמואל ספקטור היה העורך הראשי במשך שנים רבות ועורך של מספר כרכים. בנוסף לו עבדו לפחות עשרים ושישה עורכים ועורכי משנה.

פרס אבי חי

פרס אבי חי הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי קרן אבי חי, ליחידים ומוסדות הפועלים לקירוב לבבות בין המחנות השונים בחברה היהודית בישראל. גובה הפרס הוא 100 אלף ש"ח. בשנת 2005 (תשס"ה) הוענק הפרס בפעם הארבע עשרה.

"קרן אבי חי" היא קרן פרטית שנוסדה על ידי סנפורד (זלמן) ברנסטין בשנת 1984 בישראל ובצפון אמריקה כאחת. הקרן, הפועלת בריכוזי יהודים בלבד, תומכת בקירוב לבבות בין המחנות השונים בחברה היהודית בימינו. בין דתיים לחילוניים, בין ישראלים לבין יהודי התפוצות. כפי שהדברים מנוסחים במצעה של הקרן עצמה: הקרן מחויבת להמשכיותם של עם ישראל והיהדות מצד אחד; ולמרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי מאידך.

הפרס, המוענק מטעם הקרן, ניתן לפעילים, יחידים ומוסדיים, בעיקר בתחום החינוך. מורים, מחנכים, ראשי מוסדות חינוכיים, המצטיינים בפעולה חינוכית שעונה על מטרות היסוד של קרן אבי חי. עד היום[דרוש מקור: נא לציין תאריך] זכו בו כשלושה עשר אישים, מתחומי החינוך היהודי השונים, ובהם: הרב פרופסור דוד הרטמן, המחנך וההיסטוריון פרופסור אברהם שפירא (פצ'י), מייסדת בית הספר ליהדות עלמא ד"ר רות קלדרון, מייסד בית מורשה פרופסור בנימין איש שלום, מייסדת ונשיאת מרכז הרצוג טובה אילן, פרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן, העיתונאי והאוצר אדם ברוך, חבר בית השיטה ומייסד מכון החגים הקיבוצי אריה בן-גוריון, הרב מנחם פרומן, ד"ר צבי צמרת, ומפקד חטיבת כרמלי הושע פרידמן בן שלום, ממובילי הקיבוץ העירוני בירושלים ומראשי מכינה קדם-צבאית בית ישראל.

רינו צרור

רינו צרור (נולד ב-25 באוגוסט 1953) הוא עיתונאי, עורך ואיש טלוויזיה ישראלי.

רפי לביא

רפי לביא (23 בפברואר 1937 - 7 במאי 2007) היה אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר תקליטורים של מוזיקה קלאסית ומבקר אמנות במקומון "העיר".

שישי (שבועון)

שישי הוא שבועון ישראלי שיצא לאור בשנים 1993–1994.

בשנת 1993 קרס השבועון הוותיק, "העולם הזה", וקבוצת משקיעים, בראשות חיים בר און וארנון (נוני) מוזס רכשה בו את השליטה. הקבוצה הפכה את השבועון לשבועון חדש בשם "שישי" בעריכת אדם ברוך ורינו צרור. השבועון הפסיק להופיע בשנת 1994, אך המותג והלוגו "שישי" נותרו בטורו השבועי של אדם ברוך בעתון "מעריב".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.