אדורים

אֲדוֹרַים הייתה עיר כנענית עתיקה. שמה השתמר בשם הכפר הערבי דוּרָא, וכן בשם התנחלות אדורה שהוקמה כ-5 ק"מ מצפון לה, על כביש חוצה יהודה מבית גוברין לחברון.

היסטוריה

התקופה הכנענית

העיר נזכרת במכתבי אל עמרנה. המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבינלאומית באותה התקופה.

"מכתבי אל עמארנה" הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלך אח'נאתון. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או 'חבירו') לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.

תקופת בית ראשון

רחבעם מלך יהודה ביצר אותה בין שאר ערי ממלכת יהודה, כפי שכתוב בספר דברי הימים:

וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם;
וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה.
וַיִּבֶן אֶת בֵּית-לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם, וְאֶת תְּקוֹעַ. וְאֶת בֵּית-צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ, וְאֶת עֲדֻלָּם.
וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה, וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ, וְאֶת עֲזֵקָה.
וְאֶת צָרְעָה, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן:
עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת;
וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן.
וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.

תקופת בית שני

בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", מוזכרות הערים "אדורים" ו"מרשה" (השוכנת מצפון-מערב לאדורים) כערים בעלי אוכלוסייה אדומית. יוחנן הורקנוס החשמונאי היה במהלך של כיבושים וחיזק את האחיזה היהודית בעבר הירדן ובשכם, שם הרס את מקדש השומרונים על הר גריזים. את מלחמתו הבאה ערך יוחנן נגד שתי הפוליס שבאדום (אדורים ומרשה) וכבש את אזור הרי חברון כולו: "והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם...ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים".[1]

אדורים מוזכרת פעם נוספת בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם ביהודה החשמונאית "לחמישה בתי-דינים". יוסף בן מתתיהו כתב בספרו "מלחמת היהודים" כי לאחר ניצחונו של גביניוס על אלכסנדרוס בן אריסטובולוס, הוא מינה את הורקנוס השני על "משמרת בית המקדש ואת יתר עסקי השלטון מסר לטובי העם". וכך, על הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, הוא ממנה את חמשת בתי-הדין: הראשון - בירושלים, השני - בגדר, את "בני הפלך השלישי תחת בית הדין" בצפון הארץ, בחמתא ליד טבריה, הפלך הרביעי - חבל יריחו ו"בראש החבל החמישי יישוב אשר בגליל. ומסיים יוסף בן מתתיהו, שלא מן הנמנע שנועדה להחניף לשלטון הרומאי: "והיהודים שמחו, כי נפדו משלטון היחיד, ומהיום והלאה ינהלו אותם טובי אחיהם".[2] אברהם שליט סבור כי אחד מחמשת המחוזות הוא אדורים.[3]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ג, סעיפים 258-257.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א פרק ח, פסקה ה (תרגום שמחוני).
  3. ^ אברהם שליט, המשטר הרומאי בארץ ישראל, עמ' 34.
אדורה

אֲדוֹרָה היא התנחלות ויישוב קהילתי בהר חברון מערבית לעיר חברון. שייכת למועצה אזורית הר חברון והוקמה בידי תנועת משקי חירות-בית"ר. היישוב שוכן מדרום לכביש חוצה יהודה, מעל אפיקו התלול של נחל גוברין, ולמרגלותיו נמצאים עין אלפארעה וח'רבת אלפארעה, המזוהה עם פִּרְעָתוֹן הנזכרת באזור זה בספר מכבים.

התנחלות תלם שוכנת בסמוך.

דורא

דוּרַא (בערבית: دورا), היא עיר בנפת חברון של הרשות הפלסטינית, כ-7 ק"מ דרום-מערבית לחברון. ככל הנראה, מקור השם "דורא" הוא מהמילה הכנענית שפירושה "בית".

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל החלה עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס מממלכת פרס, והסתיימה בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרפובליקה הרומית. לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב-323 לפנה"ס החלו מאבקי כוח על השליטה בארץ ישראל בין יורשיו השונים, והחלה מלחמת הדיאדוכים, ובהמשך נשלטה ארץ ישראל החל מ־301 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית תלמי, ומשנת 200 לפנה"ס בידי השלטון ההלניסטי של בית סלאוקוס. מרד החשמונאים, שפרץ ב-167 לפנה"ס, והיחלשות הממלכה הסלאוקית הביאו להקמת ממלכת החשמונאים העצמאית. בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את ירושלים, ובשנת 37 לפנה"ס החלה התקופה הרומית בארץ ישראל והסתיימה התקופה ההלניסטית.

כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון הביא לא רק לחילופי שלטון אלא גם לשינוי תרבותי באזור, והתרבות ההלניסטית החלה להשתרש בארץ ישראל. בשלביה המוקדמים הורגשה השפעת התרבות ההלניסטית באזורים העירוניים ובעיקר בעיר ירושלים. דווקא עם יסוד הממלכה החשמונאית הואץ תהליך ההתייוונות וחדירת המנהגים ההלניסטיים לחיי התושבים היהודים בארץ ישראל.

אף שהשלטון ההלניסטי הסתיים עם כינונה של ממלכת החשמונאים, נהוג לכלול את תקופת החשמונאים בתקופה זו בשל השפעת התרבות ההלניסטית על הארץ ועל שליטיה היהודים, בעיקר בתקופות המאוחרות יותר.

נגוהות

נְגוֹהוֹת היא התנחלות קהילתית-דתית במערב הר חברון במרחב המועצה האזורית הר חברון, המזוהה עם תנועת אמנה. היא שוכנת דרומית לתוואי נחל אדוריים, בגובה של כ-700 מ' ונשקף ממנה נוף פנורמי של השפלה וצפון הנגב, מאשדוד ועד שדרות.

נכון לשנת 2016 מתגוררות בה כ-45 משפחות.

נחל אדוריים

נַחַל אֲדוֹרַיִם הוא נחל אכזב הנובע בהר חברון, זורם מערבה לאורך כ-30 ק"מ עד שהוא חובר לנחל שקמה ומימיו נאספים למאגר שקמה שמצפון לרצועת עזה. הוא נקרא על שם אדוריים המקראית.

בתקופת הגשמים יוצר הנחל, בזכות שטח הניקוז הגדול שלו, זרימה חזקה בערוצו. לאורך הנחל מספר אתרים היסטוריים ובתקופת החורף מתאפיין המקום בפריחה מרהיבה (במיוחד של כלניות) המושכת מטיילים רבים.

עוזיהו

עֻזִּיָּהוּ או עֲזַרְיָהוּ מלך יהודה, בנו של אמציה, שימש כעוצר בשנים 785 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס, וכמלך בשנים 769 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס.

עוזיהו עלה בגיל 16 לכס המלוכה, ומלך 52 שנה. בחלק מהתקופה הזאת מלכו בנו יותם ונכדו אחז, כעוצרים. פרט מאלף בהקשר להכתרתו של עוזיה/עזריהו הוא שההכתרה נעשתה על ידי "כל עם יהודה":

מסתבר שביטוי זה מקביל לביטוי "עם הארץ" (למשל, מלכים ב', י"א, י"ח), ויש בו רמז לכך שהאצולה התערבה כאן בפרשת ההמלכה (הביטוי "עם הארץ" מתייחס בתקופת המקרא לאצולת הקרקע).

ספר מלכים עובר על תקופת שלטונו הארוכה של עוזיהו בשתיקה כמעט מוחלטת:

ספר דברי הימים מוסיף כנגד זאת פרטים נוספים על פעולותיו של עוזיהו (להלן).

עזקה

תל עזקה (זכריה) הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה. התל העליון ממוקם 347 מ' מעל פני הים, 117 מ' מעל לערוץ נחל האלה, ושטחו כ-45 דונם. האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהוה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב. עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון גת פלשתים, דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום, מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר חשובה. בחפירות באתר נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל 2, מצודה, מגדלים, חותמות למלך וממצאים נוספים. בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא.

רחבעם

רְחַבְעָם הוא מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו הנוכריה נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

שוכה

שֹוֹכֹה (גם: שֹוכו או שֹׂכֹה במקרא, וסוכו בלשון חז"ל) הוא שמן של מספר ערים בארץ ישראל הנזכרות בתנ"ך, בספרות חז"ל ובמקורות נוספים, לרבות מקורות ארכאולוגיים.

שנאת ישראל בעולם היווני-רומי

שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא שנאת ישראל שהייתה קיימת בעת העתיקה בשטחי הרפובליקה והאימפריה הרומית, ובשטחי העולם ההלניסטי בקרב הפגנים.

המגעים בין יהודים לעובדי אלילים צברו תאוצה בעקבות מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, אשר הביאו את ארץ ישראל על יהודיה תחת שלטון הלניסטי. קהילות יהודיות גדולות חיו לצד עובדי אלילים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא. הסיבות לשנאת היהודים בעולם היווני-רומי שנויות במחלוקת בקרב החוקרים: יש הסוברים כי הייתה זו ההיבדלות היהודית ממגע עם נכרים שגרמה לתיוגם של היהודים כמיזנתרופים ועוינים, בעוד אחרים סוברים שהיו אלו סכסוכים פוליטיים כמו מרד החשמונאים וחיכוכים בין הקבוצות היהודיות והלא-יהודיות בארץ ישראל, סוריה ורומא.

היוונים והרומאים הביעו השתוממות ואף לעג כלפי מנהגים יהודיים כמו ברית מילה, הימנעות מאכילת בשר חזיר ושמירת שבת. כנגד היהודים הופצו עלילות שקריות כמו עלילת החמור, עלילת קורבן האדם ועלילת המצורעים, וכן גרסה אלטרנטיבית עוינת לסיפור המקראי על יציאת מצרים.

תל איילון

תל איילון הוא תל ארכאולוגי בגובה של 280 מטרים מעל פני הים, השוכן במזרחו של פארק קנדה, כ-1,200 מטרים דרומית-מערבית למבוא חורון. התל מזוהה עם העיר הקדומה איילון אשר העניקה את שמה לעמק איילון ולנחל איילון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.