אדגר אלן פו

אדגר אלן פואנגלית: Edgar Allan Poe; ‏19 בינואר 1809 - 7 באוקטובר 1849) היה משורר ו[[סופר היה הבאות פארק(באנגלית-south park)והיה שם טוב מאוד ]] אמריקני. אבי סיפור האימה, סיפורת המתח והספרות הבלשית.

אדגר אלן פו
Edgar Allan Poe
Edgar Allan Poe, circa 1849, restored, squared off
חתימה
חתימה
Edgar Allan Poe 2
תמונת אדגר אלן פו שצולמה בטכניקת דאגרוטיפ בשנת 1848, שנה לפני מותו

ביוגרפיה

ילדותו

אדגר פו נולד ב-19 בינואר 1809 בעיר בוסטון, לדייוויד ואליזבת פו, זוג שחקנים. אביו היה בן למשפחה מכובדת מן הדרום, אך שיכור מועד שהתפרנס כשחקן נודד, ואימו הייתה בת למשפחת שחקנים ממוצא אנגלי. בהיות פו בן שנה נטש אביו את משפחתו וכעבור 15 חודשים נפטר. שנה אחרי כן התייתם פו גם מאימו, לאחר שמתה משחפת ב-8 בדצמבר 1811. פרנסיס אלן, שהייתה מיודדת עם אליזבת פו, ובעלה ג'ון, סוחר טבק אמיד מריצ'מונד, החליטו לגדל את פו משום שהיו חשוכי ילדים, אם כי לא אימצו אותו לבן לפי הדין. נראה שיראת הבריות שפקדה את פו מאוחר יותר בחייו צמחה מיחסו המשפיל של אביו המאמץ אליו כשהיה בגיל רך. יחד עמם עזב לאנגליה בשנת 1815 כדי לקדם את עסקיו של אלן. הוא נשלח על ידי אביו המאמץ ללמוד בסקוטלנד, אך הוחזר משם ללונדון על ידי אמו המאמצת כדי שילמד בקרבתה, בבית הספר המקומי בסטוק ניוינגטון.

תקופת לימודיו

בשנת 1820 שבו לריצ'מונד, וירג'יניה, לאחר שציפיותיו העסקיות של האב המאמץ לא נתגשמו. אז החל כותב שירים בחקותו את סגנונם של משוררים ידועים. בגיל 15 הכיר את אהבת חייו, אלמירה רויסטר. השניים בילו יחדיו שעות ארוכות. כדי שילמד דרך ארץ וגינוני נימוסין ביקשו אביו שיעשה את לימודיו באוניברסיטת וירג'יניה אשר בשרלוטוויל, לשם נסע בשנת 1826 ללמוד שפות, שירה ומתמטיקה. כבר אז סבל פו ממצוקה כספית משום שאביו לא נתן לו די ממון לכל צרכיו. בשנתו הראשונה החל לשתות לשוכרה ונקלע לחובות לאחר שהפסיד כספים במשחקי קלפים, עד כי אביו המאמץ סירב כי ימשיך ללמוד שם. לעונש זה הצטרפה הידיעה כי אהובתו, אלמירה, שנשבר ליבה מהיעדרו של פו, התארסה לבסוף עם בחור אחר, וכל זאת משום שאביה הסתיר מפניה את מכתבי האהבה ששלח לה פו. כדי לגאול עצמו מרגשי נחיתות התחיל פו מתרברב שסיים את לימודיו בהצטיינות וכי סבו פרש מן הצבא בדרגת גנרל.

שירותו בצבא

מלא מרירות, עזב פו את ביתו בשנת 1827 ושב לבוסטון, כדי לפרסם את קובץ שיריו הראשון, ובהם "טמרליין" - המספר על מלך הטטארים שביקש להדביר את העולם כולו לרגלי אהובתו, אך בשובו כמנצח ממסעות כיבושיו גילה שאיבד את מולדתו. על מנת להתקיים התגייס לצבא בשם הבדוי אדגר אלן פרי והוצב במחנה בפורט מולטריי. ב-2 במרץ 1829 נסע לבקר את הוריו בריצ'מונד, אז נודע לו שאמו המאמצת מתה משחפת. אביו המאמץ ששמע על כך שבנו המאומץ היה לחייל פשוט, סייע לו להתקבל ללימודי קצונה ושלחו במאי 1830 לאקדמיה הצבאית "וסט פוינט" כדי שיקודם בדרגה, אך זאת רק לאחר תחנונים ארוכים מצדו של פו.

את ביתו קבע פו בבולטימור אצל דודתו מריה קלם, שם התגוררו גם ילדיה וירג'יניה והנרי, וסבתו ואחיו הנרי. אחותו, רוזלי, שנטרפה עליה דעתה לא נמצאה עוד עימם. בשנת 1831 הוא גורש מהצבא בשל בעיות משמעת. בעת ההיא כבר נשא אביו המאמץ אישה חדשה, אך שנה מאוחר יותר מת גם הוא, מבלי שהזכיר את פו בצוואתו.

צרותיו ומחלתו

בשנת 1832 התיישב פו בריצ'מונד והתפרנס מעריכת עיתון מקומי. ב-22 בספטמבר 1835 נשא את דודניתו בת ה-13, וירג'יניה קלם. הוא החל לפרסם ספרי שירה וכתב סיפורים קצרים בעודו משתמש מדי פעם באופיום ובאלכוהול. מחמת עוניו החל מבקש לו משרה בנדודיו מעיר לעיר. תחילה נסע הזוג הצעיר לניו יורק ואחר עברו לגור בפילדלפיה, שם עבד גם כמבקר ספרות ופרסם רשימות בעיתונים אחדים. בשנת 1842 חלתה רעייתו בשחפת ופו לקח אותה עמו לגור בניו יורק כדי להקטין את מצוקתם, אך הדלות לא עזבה אותם. בשל מצבו הרעוע, החלה הידרדרות בנפשו והוא התמכר לשתיית משקאות חריפים וסבל מכך עד מותו.

Edgar Allan Poe's house in the Bronx
ביתו של פו בשנותיו האחרונות, ברובע ברונקס בניו יורק

למעט אושר זכה כאשר התפרסמה בהצלחה הפואמה "העורב" בשנת 1845, אולם ממון רב לא ראה מכך, והזוג המשיך להתקיים בעוני רב. כדי להקל על סבלה של אשתו, עברו השניים להתגורר בפורדהאם, אולם ב-30 בינואר 1847 היא נפטרה ממחלתה. ביולי 1849 שב לריצ'מונד ובחודשים האחרונים של חייו עוד הספיק להתרועע עם אהבת נעוריו, אלמירה שלטון, שהתאלמנה מבן זוגה, ואף זכה להתארס לה, אולם הרעלת הכוהל בגופו הביאה לבסוף גם למותו.

עד ימינו לא ברור דיו מה התחולל בימיו האחרונים. ידוע כי ב-27 בספטמבר נכח בהרצאה בעיר בוסטון. בדרכו לניו יורק התעכב בבולטימור. שישה ימים אחרי כן, ב-3 באוקטובר, הובהל מכר ותיק שלו לבית החולים, שם סופר לו כי מצאו את פו שרוע באחד הרחובות לבוש בבגדים לא-לו על גופו וממלמל מילים חסרות פשר. ב-7 באוקטובר 1849 נפטר בבית החולים (the Washington Medical College) בגיל 40. בעיתונים נכתב כי מת בעקבות דלקת במוח, מה שהיה מקובל באותה עת כלשון נקייה למוות "לא מכובד" כתוצאה מאלכוהוליזם.

יצירותיו

EdgarAllanPoeGrave
קברו של אדגר אלן פו בבולטימור, מרילנד

אדגר אלן פו ייזכר לעד בשל שירי האהבה שכתב והסיפורים הקודרים ומלאי המסתורין שחיבר. שירתו מעוררת רגשות עזים, ומתאפיינת בקצב מיוחד עד כי שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, נהג לעיין בה מדי יום. הסבל והבדידות בחייו באו לידי ביטוי ביצירה אחוזת ביעותים ודמוית חלום בלהות. סיפוריו מלאי הזיות וחודרים לעולמם של טרופי הדעת, מביעים את פחדם וכאבם ומתארים סיוט מתמשך שלא נגמר. תחת השפעת האופיום נבר בתת הכרתו ושלף מתוכה חרדות עמוקות אודות השתוללות מגפות, עינויים במערות קבורה וכאב חסר גבולות בעולם הזה.

סיפוריו של אדגר אלן פו זכו לפרסום רב, והשפיעו על סופרים ומשוררים כגון ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.

מסיפוריו הידועים:

  • "חיפושית הזהב" ובו מסופר על אדם אחד שגילה כתב עתיק ועליו הודעה שנכתבה בלשון סודית ומשפענח את כתב הסתרים גילה מטמון של שודדי ים.
  • "הרציחות ברחוב מורג", הסיפור הבלשי הראשון שנכתב אי פעם ובו מסופר על בלש החוקר פרשת רצח מסתורי ומוזר.
  • "הבור והמטוטלת" ובו מסופר על אדם הנמצא במרתף עינויים ומרותק למיטתו כאשר מעליו נעה מטוטלת בעלת להב חד היורדת מטה אט אט ומאיימת להורגו.
  • "מסיכת המוות האדום" ובו מסופר על נשף המתקיים בעולם רדוף אסונות ומחלות עד אשר חודרת למסיבה מגפה מבחוץ.
  • "תעלומת מארי רוז'ה" ובו מסופר על רצח אשה בפריס, על בסיס תעלומת הירצחה של מארי רוג'רס בניו-יורק. פו הציע את פתרונו לתעלומה ולאחר שהוכיח את אמיתותו, הסתייעה המשטרה בניו-יורק בחישוביו כדי ללכוד את הרוצח.
  • "הרפתקאותיו של ארתור גורדון פים" (The Narrative of Arthur Gordon Pym).
  • "חבית האמונטילאדו" בו המספר, מנטרסור, משכר את אורחו ביין נדיר ואז, כנקמה על עוול מלפני שנים רבות, כולא אותו ומותירו למות בתוך כוך במרתף מאחורי קיר שהוא בונה.
  • "מפלת בית אשר" בו מוצג קשר וזהות חולניים בין בית אשר - הבניין עצמו, ובית אשר - המשפחה. חברו של האחרון לבית אשר בא לבקרו, ושם מגלה שאשר עצמו ואחותו חולים שניהם במחלה נטולת הסבר. הוא מסרב לקבל את הסברו של אשר שזוהי גסיסתו של בית אשר כולו, ומפציר בו לנטוש את הבית. בסיום, אחרי שאחותו של אשר (שנפטרה בינתיים) קמה מקברה ומהלכת בבית, המספר נמלט ומאחוריו בית אשר מתמוטט ברעש גדול. הסיפור היווה בסיס לסרט ואופרה.
  • "הלב המסגיר" סיפור המספר על אדם מטורף (המספר) אשר התוודה כי רצח אדם זקן שהכיר ואהב, רק משום שעינו שלדעתו נראתה כמו עין נשר, החרידה אותו. המספר טוען שהוא לא מטורף ומספר על מעשיו עד להתוודותו.

עם שיריו הנודעים נמנים:

באחת הפעמים חיבר פו פרק משלו בעלילות סינבאד המלח, כהמשך לאגדות "אלף לילה ולילה". הנסיכה שחרזאדה הייתה מתחילה לספר למלך בכל לילה סיפור דמיוני חדש ורווי פלאות וממשיכה אותו רק בליל המחרת כדי שלא יערוף את ראשה כדרך שנהג עם כל נשותיו. פו התחכם לאגדה ושזר בסיפורו המצאות פרי תקופתו כמו קטר הרכבת, כדור פורח ושאר גילויים חדשים. בראות המלך - לפי פו - כי הסיפור דמיוני מדי, ציווה לערוף את ראשה של אשתו בטענה כי נפשה התערערה והיא חוזה, במוחה רדוף השדים, בדותות דמיוניות מדי. הייתה זו דרכו של פו להסב את תשומת לבה של החברה בדבר האמיתות שכביכול נותנת היא בהן את אמונה וכי לא כל דבר אשר נראה לגבינו כמעוות, דמוי טירוף או שאינו אחוז היטב במציאות הקיומית, רחוק הוא, בסופו של דבר, גם מן האמת של חיינו.

אדגר אלן פו חיבר גם מאמרים רבים בנושאים מגוונים ומסות ביקורת נוקבות. שניים מן המאמרים המפורסמים שלו בנוגע לשירה הם:

  • "העקרון הפואטי" – "האני מאמין" של פו בנוגע לכתיבת שירה.[1]
  • "הפילוסופיה של החיבור"[2] – הסבריו של פו בדבר הדרך בה כתב את "העורב", תוך כדי שימוש בעקרונות כתיבת השירה שלו.

בתרבות

דמותו של פו היוותה השראה לדמות הבינה המלאכותית בסדרה פחמן משודרג.[3]

תרגומים לעברית

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו בתרגום לעברית:

על תרגומי כתביו לעברית:

הערות שוליים

  1. ^ Edgar Allan Poe, The Poetic Principle
  2. ^ Edgar Allan Poe, The Philosophy of Composition
  3. ^ "Poe". Altered Carbon Wiki (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2018.
  4. ^ מוטי פוגלבתהומות של אדגר אלן פו, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2016
1849 בארצות הברית

1849 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 73 שנה מיום היווסדה.

Killers

Killers ("רוצחים") הוא אלבומה השני של להקת ההבי מטאל הבריטית איירון מיידן, שיצא לאור ב-2 בפברואר 1981. אלבום זה היה הראשון בו הופיע הגיטריסט אדריאן סמית', והאחרון בו השתתף הסולן פול דיאנו, שפוטר מהלהקה כתוצאה מצריכת אלכוהול וסמים. היה זה גם אלבום הבכורה של המפיק מרטין בירץ', שהפיק את שאר אלבומי הלהקה עד לאלבומם Fear of the Dark משנת 1992.

הסינגל "Wrathchild" הוא המפורסם מבין שירי האלבום, והוא מופיע כמעט בכל הופעה של הלהקה.

האלבום שונה מקודמו בכך שנכתבו לפחות שני קטעים אינסטרומנטליים בידי בסיסט הלהקה וכותב השירים הראשי שלה, סטיב האריס, בעזרתם של שאר חברי הלהקה. כל השירים, פרט ל-"Murders in the Rue Morgue" ול-"Prodigal Son", נכתבו טרם יצא אלבום הבכורה Iron Maiden, והם בוצעו מחדש לאחר הצטרפותו של סמית'.

השיר "Murders in the Rue Morgue" מבוסס על ספר מאת אדגר אלן פו. שם הרחוב הוא בדיוני, והוא ממוקם בפריז.

לאחר שחרור האלבום הלהקה יצאה לסיבוב הופעות לקידומו. לראשונה מאז הקמתה, הלהקה הופיעה באמריקה.

איגיון

איגיון או אִי-גָיוֹן (הלחם בסיסים של אי-היגיון, באנגלית: nonsense - נוֹנְסֵנְס) הוא התבטאות בכתב או בעל-פה, בשפה שלכאורה היא מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות ומוזרויות. האיגיון הוא סוגה בריטית מסורתית ונפוץ במיוחד בחמשירים. איגיון יכול להיות מופנה הן לילדים והן למבוגרים.

אלבום קונספט

במוזיקה, אלבום קונספט הוא יצירה המגובשת רעיונית, לרוב ממקור השראה ספרותי, או מעולם התיאטרון. בדרך כלל לאלבומי קונספט יש קשר כרונולוגי בין הרצועות (התחלה, אמצע, סוף) ויש גם זיקה בין רצועה לרצועה מבחינה מוזיקלית, כך שהמאזין מקבל תחושה שמדובר בקטע אחד ארוך.

אנבל לי

אנבל לי (באנגלית: Annabel Lee) הוא השיר האחרון שכתב המשורר האמריקני אדגר אלן פו. השיר נכתב בשנת 1849 ופורסם לאחר מותו של פו באותה השנה.

הלב המסגיר

"הלב המסגיר" (באנגלית: The Tell-Tale Heart; תורגם לעברית גם בשמות הלב המגלה סוד, הלב הבגוד, הלב המדובב, הלב המלשן, הלב הגלאי, ראו להלן) הוא סיפור קצר מאת הסופר האמריקאי אדגר אלן פו שפורסם בשנת 1843. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם המנסה לשכנע את הקוראים כי הוא אינו משוגע, בכך שהוא מתאר את הרצח שביצע.

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

העורב

האם התכוונתם ל...

העורב (פואמה)

הָעוֹרֵב (באנגלית: The Raven) היא פואמה גותית מאת המשורר האמריקני אדגר אלן פו, שפורסמה לראשונה בינואר 1845. הפואמה ידועה במוזיקליות שלה, במצלול הייחודי ובאווירת האימים והכישוף שלה. במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר הפורץ לביתו דרך החלון ומתיישב על פסלה של אתנה שמעל הדלת. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore (מילולית: "לא עוד", תורגם לעברית על ידי ז'בוטינסקי "אל עַד-אֵין-דוֹר").

הרציחות ברחוב מורג

הרציחות ברחוב מורג (באנגלית: The Murders in the Rue Morgue) הוא סיפור קצר של אדגר אלן פו שפורסם במגזין של גרהם בשנת 1841. הסיפור נחשב כסיפור הבלשי המודרני הראשון.

הסיפור נסוב סביב דמותו של ג. אוגוסטין דופין, הפותר את תעלומת הרצח האכזרי של שתי נשים בפריז. בזירת הרצח, דופין מוצא שיער שלא נראה אנושי.

בתור הבלש הבדיוני הראשון, דופין של פו מציג תכונות רבות שהפכו למוסכמות ספרותיות אצל הבלשים הבדיוניים הבאים, כולל שרלוק הולמס והרקול פוארו. למשל, ידידו האישי המשמש כמספר הסיפור וההתגלות הסופית המוצגת בטרם ההנמקה המובילה אליו.

חיפושית הזהב

חיפושית הזהב (באנגלית: The Gold-Bug) הוא סיפור קצר מאת אדגר אלן פו שעלילתו מתרחשת בסאליבנס איילנד שבקרוליינה הדרומית. הסיפור פורסם לראשונה בעיתון Philadelphia Dollar Newspaper ביוני 1843, לאחר שפו זכה בתחרות שערך העיתון ובפרס של $100.

ליאונרד סלטקין

ליאונרד סלטקין (Leonard Slatkin נולד ב-1 בספטמבר 1944) הוא מנצח, מלחין ומחבר יהודי אמריקאי.

סלטקין נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה למשפחה מוזיקלית - אביו, פליקס סלטקין, היה כנר, מנצח ומייסד רביעיית הוליווד. אמו, אלינור אלר, ניגנה בצ'לו ברביעיית מיתרים.

ליאונרד סלטקין למד באוניברסיטת אינדיאנה ובקולג' העירוני של לוס אנג'לס לפני שהתקבל לג'וליארד, שם למד ניצוח אצל ז'אן פול מורל. הופעתו הראשונה כמנצח הייתה בשנת 1966, ובשנת 1968 התמנה לעוזר בתזמורת סנט לואיס. הוא נשאר שם עד 1977, כאשר התמנה למנצח התזמורת הפילהרמונית של ניו אורלינס. לסנט לואיס חזר בשנת 1979 בתפקיד מנהל מוזיקלי. הוא נשאר שם עד 1996, כשקיבל לידיו את התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית בוושינגטון הבירה. בשנת 2000 התמנה למנצח ראשי של תזמורת רשות השידור הבריטית, משרה שבה כיהן עד 2004,

סלטקין ממשיך בתפקידו כמנהל מוזיקלי של תזמורת דטרויט ובעונת 2011-12 הוא מתחיל לכהן באותו תפקיד בתזמורת של ליון.

סלטקין ניצח על מגוון רפרטוארי רחב, ובייחוד נודע בפרשנויותיו למוזיקה אמריקאית של המאה ה-20 וליצירות מאת מלחינים בריטיים. יצירותיו הוא, הכוללות את "העורב" לקריין ותזמורת (על פי הפואמה של אדגר אלן פו, 1971), אינן ידועות ברבים.

מסיכת המוות האדום

מסכת המוות האדום (באנגלית: Masque of the Red Death) הוא סיפור קצר שנכתב על ידי אדגר אלן פו בשנת 1842.

הסיפור מספר על מגפה קטלנית, כשהאדם היחיד החסין ממנה אוסף את כל אנשיו אל ארמונו המבוצר במטרה שלא תגיע אליהם. הסיפור עובד לסרט בכיכובו של וינסנט פרייס בשנת 1964.

ספרות אימה

ספרות אֵימָה היא סוגה ספרותית שנכתבת מתוך מגמה לעורר אימה אצל הקורא או לספר על מקרי אימה שהתרחשו. הסוגה משתמשת באלמנטים על-טבעיים כגון כישוף, רוחות רפאים, מתים מהלכים, ערפדים וכיוצא באלה. כל ספרות בדיונית בעלת אלמנטים מורבידיים, מקאבריים, סוריאליסטיים, או מפחידים יכולה להיות מסווגת כ"ספרות אימה". ספרות זו משלבת לעיתים אלמנטים מתחום המדע הבדיוני והפנטזיה.

גיבורים בדיוניים מצאו עצמם במצבי אימה מתחילת ימי הספרות. מיתוסים ואגדות רבים מציגים מצבים ודמויות שנוכסו לאחר מכן לספרות האימה. הסופרים הראשונים שכתבו בסוגה זו המכונים "סופרים גותים". הרומן של הוראס וולפול משנת 1765, "טירת אוטרנטו", נחשב לנקודת מפנה בשורשי ספרות האימה, כשהפך סיפורי זוועות לספרות מקובלת. סופרים במאה ה-19, כבראם סטוקר יוצרו של הערפד דרקולה, ומרי וולסטונקרפט שלי יוצרתו של פרנקנשטיין (הנחשב אף ליצירת מדע בדיוני מוקדמת), המשיכו להעמיד את עמודי התווך עליהם תקום סוגת האימה בהמשך.

כחלוצי ספרות האימה המודרנית נחשבים א.ת.א. הופמן, ואבי הספרות הבלשית, הסופר והמשורר אדגר אלן פו, שיצר שילוב מעניין בסוגה זו של סיפורים בלשיים עם סיפורי אימה - שפעלו במאה ה-19. לדוגמה סיפורו של אדגר אלן פו, "הרציחות ברחוב מורג'". הסיפור הקצר "כפת הקוף" אשר נכתב על ידי הסופר האנגלי ו. ו. ג'ייקובס (W. W. Jacobs), בשנת 1902 כחלק מקובץ "The Lady of the Barge" הוא אחד מסיפורי האימה המוקדמים הנודעים והמשפיעים ביותר. כן ידוע הסופר האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט שפעל בשנות ה-30 של המאה ה-20. הסופר בן זמננו הידוע ביותר בסוגה זאת הוא האמריקאי סטיבן קינג. סופר בן זמננו המשלב ספרות אימה עם ספרות בלשית הוא הסופר היהודי-אמריקאי איירה לוין, מחבר "תינוקה של רוזמרי".

בישראל בולט בסוגה זו "לילה אדום" של גל אמיר, וכן "אמא הייתה זוחלת" של לימור נחמיאס ו"הלב הקבור" של שמעון אדף שכוללים מרכיבים חזקים של סוגת האימה. אדף טען ב-2007 כי בישראל לא נוצרה סוגה של ספרות אימה באופן מובהק.

ספרות גותית

הספרות הגותית והשירה הגותית הן תת-סוגות של הספרות הרומנטית שהתפתחה במאה ה-19. הספרות הגותית משלבת בין הגרוטסק לנשגב, ומתעסקת הרבה באפל, במסתורי ובעל-טבעי.

פו (מכתש פגיעה)

מכתש פו הוא מכתש פגיעה הנמצא על כוכב חמה אשר קרוי על שמו של המשורר והסופר האמריקני אדגר אלן פו. האיגוד האסטרונומי הבינלאומי הכריז על שמו של המכתש ב-2008.

פרס אדגר

פרס אדגר אלן פו (באנגלית: Edgar Allan Poe Awards; "פרס אדגר") הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי "אגודת סופרי המסתורין של אמריקה" (Mystery Writers of America). האגודה נוסדה בשנת 1945 והחלה בחלוקת הפרסים בשנת 1946. הפרס נחשב לצד "פרס שיימוס" ו"פרס אנטוני" לאחד מהפרסים המרכזיים המוענקים לסופרי מתח באמריקה. הפרס מוענק בקטגוריות שונות - ספר מתח בדיוני, ספר מתח תיעודי, טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון. הפרס, בצורת פסל קטן של אדגר אלן פו, מוענק בניו יורק מדי שנה למצטיינים בקטגוריות שונות ומגוונות לספרות מתח מסוגים שונים, וכן בקטגוריות של טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון, אך הפרס המרכזי והנחשב ביותר הוא ל"ספר המתח הטוב ביותר". הפרס נקרא על שם הסופר אדגר אלן פו

פתאום אחר ימים רבים

"פתאום אחר ימים רבים" הוא אלבומו השלישי של הזמר שלמה ארצי.

הקלטת האלבום החלה בסוף שנת 1971, והאלבום יצא בשנת 1972. ההקלטה האחרונה בוצעה לאחר פסטיבל הזמר והפזמון תשל"ב, שבו ביצע ארצי את השיר "השיר על ארץ סיני". "פתאום אחר ימים רבים" ממשיך את המגמה של ארצי מאותה תקופה, שבה התמקד בעיקר בשירי משוררים להם הלחין את לחניו.

בין השירים הבולטים באלבום זה ניתן למצוא את "אמא קטנה" שכתב דוד פוגל ואת "דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד" שכתב יהודה עמיחי.

האלבום כולל גם שני שירים באנגלית: "אנאבל לי" שהלחין ארצי על פי שירו של אדגר אלן פו, ו-"White Bird" שכתב והלחין ארצי.

רונן סוניס

ד"ר רונן צבי סוֹנִיס (נולד ב-30 בדצמבר 1972) הוא מתרגם ישראלי ודוקטור לספרות.

תרגומיו ומאמריו ראו אור בעיתונות היומית ובכתבי עת רבים כגון: 'הו!' (שסוניס נמנה עם מייסדיו), 'דחק', 'כרמל', 'מעין', 'עכשיו' ועוד. מראשית המאה ה-21 פרסם סוניס מאות תרגומי שירה, ובהם תרגומים לשירת ויליאם בלייק, מרטיאליס, ט.ס. אליוט, כריסטופר מרלו, אלכסנדר פושקין, בוריס פסטרנק, וו.ה. אודן, ג'ונתן סוויפט, אלן גינסברג, ויליאם בטלר ייטס, יעקב ישראל דה האן, אדגר אלן פו, ארתור ראמבו, אוסקר ויילד, ואחרים.

סוניס מלמד בתוכנית לכתיבה יוצרת ובהדגש לתרגום באוניברסיטה העברית בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.