אד"ם הכהן

אד"ם הכהן הוא שם העט של אברהם דב-בער מיכלישוקר (אד"ם) הכהן בן חיים (לֶבֶּנזון) (בכתיב יידי: לעבענזאָהן; בגרמנית: Abraham Dob Bär Lebensohn; ברוסית: Аврахам Дов Лебенсон)‏ (1794 ה'תקנ"ד, וילנה19 בנובמבר 1878 כ"ג בחשוון ה'תרל"ט, שם), ראשון המשוררים העבריים בזמן תנועת ההשכלה ברוסיה, בלשן עברי ופרשן המקרא, מחלוצי הספרות העברית החדשה, וממנהיגיה הראשונים והבולטים של תנועת ההשכלה בליטא.

אד"ם הכהן
Lebensohn Abraham Dov Baer
אברהם דב-בער מיכלישוקר (אד"ם) הכהן בן חיים לבּנזון

קורות חייו ויצירתו

לבנזון נולד ולמד בווילנה, בירת גוברניית וילנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). בגיל 13 בערך התחתן, כנהוג ביהדות ליטא של אותם ימים, ועבר להתגורר אצל חותנו בעיירה מִיכַלִישׁוֹק (מיכאַלישאָק; מכאן שמו - מיכלישוקר). בשנת 1819 (או 1820) חזר לווילנה, ועסק בה בהוראה. לאחר מכן עבר לעסוק בתיווך הלוואות. בשנת 1822 החל בכתיבת שירים שהוזמנו אצלו לרגל אירועים משפחתיים.

הכרך הראשון של שיריו, שנקרא "שירי שפת הקודש", יצא לאור בלייפציג ב-1842. הוצאתו לאור היוותה ציון דרך חשוב בתהליך תחייתה של השפה העברית, והוא התקבל בהתלהבות עצומה בחוגי המשכילים שוחרי העברית. החלק השני של הספר יצא לאור בווילנה בשנת ה'תרט"ז, והחלק השלישי יצא לאור בשנת ה'תר"ל.

בשנת 1846 היה לראש משכילי וילנה. בשנת 1847 החל להורות עברית, ארמית ותורת הנאום בבית המדרש לרבנים בווילנה, שפעל בתיאום עם הממשלה. בשנת ה'תרכ"ז פרסם את הדרמה "אמת ואמונה", שאותה חיבר 25 שנה קודם לכן, ובה ביקורת על החרדים.

בשנת ה'תרנ"ה יצאו לאור בווילנה, בשישה כרכים, כל שיריו, וכן שירי בנו, מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל), שהיה אף הוא משורר עברי, שנפטר בהיותו בן 24. בתו של אד"ם הכהן הייתה אשתו של הבלשן, המילונאי, איש החינוך והצנזור העברי יהושע שטיינברג.

בספר הבדיחה והחידוד מאת אלתר דרויאנוב מופיעות אנקדוטות רבות על אד"ם הכהן. בהן:

אד"ם הכהן הוזמן לנשף-ריקודים. בא אל הנשף, ישב והסתכל באשה יפה, חשופה חזה ושוק, ונאנח.
אמרו לו: רבי אברהם-בּר, על מה אתה נאנח?
נאנח הוא שנית והשיב: על חורבן בית-המקדש אני נאנח.
אמרו לו: רבי אברהם-בּר, מה עניינו של חורבן בית-המקדש לנשף זה?
החזיר המשורר הכוהן: אילו בית-המקדש קיים, הייתי אני זוכה בחזה ושוק

על שמו רחובות בחיפה,[1] בתל אביב ובנתניה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיצירתו

הערות שוליים

  1. ^ אמציה פלד, רחוב אד"ם הכהן, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
אדם (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בית חנה

בית חנה הוא בניין בשדרות בן-גוריון מספר 75, פינת רחוב אד"ם הכהן, בתל אביב. הבניין, הקרוי על שמה של חנה צ'יזיק, נבנה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בסגנון הבינלאומי או סגנון הבאוהאוס, ותוכנן בידי האדריכל יעקב פינקרפלד.

ה'תקנ"ד

ה'תקנ"ד (5554) או בקיצור תקנ"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-7 בספטמבר 1793, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 24 בספטמבר 1794. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

הכרמל (כתב עת)

"הכרמל" היה כתב עת עברי בעריכת שמואל יוסף פין שיצא לאור בעיר וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא) בשנים 1860–1880, בתחילה כשבועון ואחר כך כירחון.

פין קיבל את הרישיון להוצאת "הכרמל" בנובמבר 1859, בערך באותו זמן שבו ניתן לאלכסנדר צדרבוים (ארז) הרישיון להוצאת "המליץ" באודסה. מטרתו הייתה להוציא כתב עת שיפנה לא רק לחוגי המשכילים אלא לכל ענפי החברה היהודית. העיתון החל לצאת בתמוז תר"ך (יוני 1860) במתכונת שבועון. היו בו תרגומים של הודעות הממשלה, מאמרים מחקריים ומדעיים בחלק עיוני שנקרא "השרון", ומוסף ברוסית, שהיה מתנאי הרישיון. מאמצע שנות ה-60 גבר חלקו של החלק החדשותי בכתב העת, והחלו לפרסם בו מאמרים פובליצסטיים מפרי עטם של בני הדור הצעיר והרדיקלי של ההשכלה ברוסיה, על פי מדיניות עריכה ליברלית למדי של פין. בין הכותבים ב"הכרמל" היו יהודה ליב גורדון (שפרסם בו את שירו החשוב "הקיצה עמי"), יחיאל מיכל פינס, אברהם אורי קובנר, אברהם פפירנא ורבים אחרים. פין עצמו כתב בכתב העת מאמרים פובליציסטיים רבים. הוא קרא להשתלבות היהודים בכלכלה ובתעשייה המודרנית, לחינוך מודרני ולשחרור האישה היהודייה. ב-1868 פתח מעל דפי כתב העת פולמוס, כשהציע שינויים הלכתיים קלים בהוראת שעה (היתר קטניות בפסח בשעת מחסור). למרות הבמה שנתן להם פין, התרעמו המשכילים הרדיקלים על עמדתו השמרנית ופשרנותו, וחלקם פנו לבמות אחרות.

החל בגיליון 14 של שנה ג' (י"ח בחשוון תרכ"ג) נדפס כתב העת בדפוס פין-רוזנקרנץ בווילנה, שהיה בבעלות משותפת של פין והאחים רוֹזֶנקרַנץ–שריפטזֶצֶר–ציוֹנסוֹן, זמן קצר לאחר היווסדו.

בעקבות עומס עבודה וקשיים כלכליים שינה פין ב-1870 את אופיו של "הכרמל" והפך אותו משבועון לירחון. כתב העת התמקד כעת יותר במחקר ובחכמת ישראל, ופורסמו בו בין השאר מאמרים של שלמה בובר, אד"ם הכהן, חיים זליג סלונימסקי, משה שטיינשניידר, הלל נח מגיד שטיינשניידר ושל פין עצמו. כשכתב פרץ סמולנסקין ביקורת חריפה על משה מנדלסון, "אבי תנועת ההשכלה", יצא פין במאמר להגנת מנדלסון. לקראת סוף שנות השבעים עבר מוקד הדיון בשאלות השעה לכתבי עת אחרים, בעיקר "השחר" ו"המליץ"; פין מסר את מלאכת העריכה לעוזריו, חיים ליב קצנלנבוגן, משה שמעון אנטוקולסקי וחיים ליב מארקון, ובסופו של דבר סגר את "הכרמל" ב-1880.

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

חנה צ'יזיק

חנה צ'יזיק (1889 - 19 בדצמבר 1951) הייתה חלוצה, אגרונומית, מנהיגת נשים ופועלות, וייסדה שני משקי פועלות, בנחלת יהודה ובצפון תל אביב.

יהודה לייב גורדון

יהודה לֶיְיבּ גורדון (בר"ת: יל"ג; ביידיש: יהודה לייב גאָרדאָן; ברוסית: Лев О́сипович Гордо́н, לב אוסיפוביץ' גורדון; כ"א בכסלו תקצ"א, 7 בדצמבר 1830, וילנה – כ"ד באלול תרנ"ב, 16 בספטמבר 1892, סנקט פטרבורג) היה מגדולי המשוררים העבריים של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה. קריאתו "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" הפכה לסיסמת המשכילים בני דורו.

כרם חמד

"כֶּרֶם חֶמֶד" היה כתב עת עברי של תנועת ההשכלה ואנשי חכמת ישראל, שיצא לאור בשנים תקצ"ג–תרט"ז (1833–1857).

כתב העת נוסד ב-1833 על ידי שמואל ליב גולדנברג, ונועד להיות המשכו של השנתון "ביכורי העתים", שחדל לצאת ב-1832. כוונתו של גולדנברג הייתה להוציא כתב עת יותר "מדעי", במובן של מדעי היהדות. שני הכרכים הראשונים יצאו בשנים תקצ"ג (1833) ותקצ"ו (1836) בווינה, וחמשת הכרכים ג'-ז' יצאו בשנים תקצ"ח-תר"ג (1838–1843) בפראג. בין המשתתפים בכרכים אלו היו שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) (שהייתה לו השפעה רבה על גולדנברג, ובמידה מסוימת יכול להיחשב כעורך-בפועל של כתב העת), שד"ל, רנ"ק, אברהם גייגר ואחרים, שפרסמו בו את יצירותיהם החלוציות בתחום חכמת ישראל. לצד זה פורסמו בו יצירות ספרותיות של יצחק ארטר, מאיר הלוי לטריס ואחרים, ומאמרים פובליציסטיים-מדעיים של שמשון בלוך, יהודה ליב מיזס, יעקב שמואל ביק ואחרים. המאמרים ב"כרם חמד" פורסמו בצורה ספרותית של מכתבים, אולי בשל החשש מצנזורה או מטעמים ספרותיים.

לאחר הפסקה של אחת-עשרה שנים, שבמהלכן גם נפטר גולדנברג (1846), יצאו שני כרכים נוספים של "כרם חמד" בברלין על ידי שניאור זק"ש – כרך ח' בתרי"ד (1854) וכרך ט' בתרט"ז (1856). בכרכים אלה הופיעו מאמרים של זק"ש עצמו וכן של זכריה פרנקל, יהושע השל שור, אהרון ילינק, יצחק אייזיק בן-יעקב, אד"ם הכהן, משה שטיינשניידר, יצחק מרדכי יוסט, אליעזר צווייפל ואחרים. אחרי שני כרכים אלה פסק "כרם חמד" להופיע.

"כרם חמד" היה הבמה המרכזית של מדעי היהדות ותנועת חכמת ישראל בראשיתה. בעקבותיו יצאו לאור בהמשך המאה ה-19 כתבי עת נוספים שעסקו בחכמת ישראל, ובהם "אוצר נחמד" בעריכת יצחק בלומנפלד (1855–1863), "בית המדרש" בעריכת אייזיק הירש וייס (1865–1867) ו"ישורון" בעריכת יוסף יצחק קובאק (1856–1878).

ליאו קסטנברג

ליאו קֶסטֶנברג (Leo Kestenberg;‏ 27 בנובמבר 1882, רוזנברג, סלובקיה – 13 בינואר 1962, תל אביב) היה יהודי גרמני ולאחר מכן ישראלי, שכיהן בתפקיד שר לענייני תרבות בממשלת פרוסיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית, ממייסדי המדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל אביב ומנהלה הראשון, וחתן פרס אנגל לשנת 1958, על הישגיו בתחום הפדגוגיה המוזיקלית.

מאיר הלוי לטריס

מאיר הלוי (מקס) לֶטֶריס (בכתיב יידי: לעטעריס; בלועזית: Max Letteris‏; 13 בספטמבר 1800 ז'ולקווה, גליציה – 19 במאי 1871, וינה) היה משורר וסופר עברי ועסקן ספרותי, איש תנועת ההשכלה בגליציה ובאוסטריה.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

מיכה יוסף לבנזון

מיכה יוסף הכהן לֶבֶּנזון (ביידיש: לעבענזאָהן; ברוסית: Миха Иосиф Лебенсон;‏ 22 בפברואר 1828 –

17 בפברואר 1852), המוכר גם בכינוי מיכ"ל (ראשי תיבות של שמו), היה משורר עברי אשר נמנה עם משוררי ההשכלה בווילנה, נפטר בדמי ימיו, והותיר את רישומו על קהל הקוראים של התקופה. מיכ"ל היה בנו של המשורר אד"ם הכהן.

מנוחה גלבוע

מנוחה גלבוע (20 במרץ 1926 - 3 בינואר 1998) הייתה פרופסור בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

מרדכי דוד ברנדשטטר

מרדכי דוד בּרַנדשטֶטֶר (לעיתים בראנדשטטר; בכתיב יידי: בראנדשטעטער; 14 בפברואר 1844, בריגל, גליציה (אוסטרו-הונגריה) – מאי 1928, טרנוב) היה סופר ומשורר עברי גליצאי בולט בתקופת ההשכלה, מראשי הקהילה היהודית בטַרנוב. כתב סיפורים הומוריסטיים וסאטיריים על יהדות גליציה.

קלמן שולמן

קַלמַן שוּלמַן (שולמאן; ‏1819 – 2 בינואר 1899) היה סופר ומתרגם עברי, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בווילנה.

שירה עברית

שירה עברית נכתבה עוד מימי המקרא וממשיכה להיכתב עד ימינו. לאורך הדורות התעצב והשתכלל סגנון השירה, והמשוררים בני התקופות המאוחרות כללו בשירתם התייחסות לשירי התקופות שקדמו להם.

שמואל יוסף פין

שמואל יוסף פִין (מכונה רש"י פין או רשי"פ; פֿין; בכתב לטיני: Samuel Joseph Fuenn (Fünn)‎; ט"ו בתשרי ה'תקע"ט, ספטמבר 1818 - י"ב בטבת ה'תרנ"א, 23 בדצמבר 1890) היה סופר וחוקר עברי, איש תנועת ההשכלה ומראשי הקהילה היהודית בווילנה. עורך כתב העת "הכרמל" ומחבר "האוצר", "קריה נאמנה" ו"שפה לנאמנים". בשנותיו האחרונות מראשי "חובבי ציון" בליטא.

שמעון יהודה סטניסלבסקי

שמעון יהודה סטניסלַבסקי (בכתיב שנהג בזמנו: סטאניסלאווסקי; 18 בדצמבר 1850 או 1849, ניקופול, פלך יקטרינוסלב, רוסיה – 1921) היה עיתונאי ופובליציסט יהודי רוסי, היסטוריון של יהדות רוסיה, מראשוני המשכילים ביקטרינוסלב. התמחה בכתיבת מאמרים ביוגרפיים על מבשרי ההשכלה וראשוני המשכילים במזרח אירופה.

שניאור זק"ש

שניאור זק"ש (או: זקש, זקס; Senior Sachs‏; 17 ביוני 1816 - 18 בנובמבר 1892), חוקר עברי, איש תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה ואחר כך במערבה. שימש כחוליה מקשרת בין הסופרים העבריים אנשי תנועת ההשכלה ובין חוקרי חכמת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.