אגס

אַגָּס (שם מדעי: Pyrus) הוא סוג במשפחת הוורדיים, שבו 25 מיני עצים, חלקם מניבים פרי הטוב למאכל אדם. מוצאו של הסוג מאזור פרס.

אגס
Pear DS
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: ורדיים
סוג: אגס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pyrus
ליניאוס, 1753
אגס
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 83.96 ג'
קלוריות 57 קק"ל
חלבונים 0.36 ג'
פחמימות 15.23 ג'
שומן 0.14 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין B1 0.012 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.026 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.161 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.029 מ"ג
 ‑ ויטמין C 4.3 מ"ג
ברזל 0.18 מ"ג
סידן 9 מ"ג
מגנזיום 7 מ"ג
זרחן 11 מ"ג
אשלגן 116 מ"ג
סיבים תזונתיים 15.23 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
אגס בפסיפס מקורינתוס
זוג אגסים בפסיפס מווילה מקורינתוס, יוון

מאפיינים

עונת פריחת האגס היא האביב - בה פורח פרח צחור בעל ריח מתקתק. המאביקים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, לרוב דבורים, הנמשכות לצבעם הבוהק של הפרחים ולריחם. מועדי הבשלת הפרי- מן הקיץ עד הסתיו המאוחר. פרי האגס דמוי תפוח והוא מכונה פרי מדומה מכיוון שהחלק הנאכל בו הוא מצעית הפרח, ולא השחלה המופרית.

בישראל גדל בר מין אחד של אגס - המין אגס סורי, הגדל באזור החורש הים-תיכוני. מטעים מסחריים של אגס תרבותי נפוצים מאוד בישראל.

האגס התרבותי

המין העיקרי אותו מגדלים באופן תרבותי עבור פריו בעולם המערבי מכונה אגס תרבותי (Pyrus communis), ולו כ-5,000 זנים, שמתוכם ידועים בשמותיהם כ-1000 זנים נפרדים שבויתו באופן נפרד. זהו עץ פרי גבוה ורחב-נוף שמסוגל להגיע לגובה של עד 17 מטרים בתנאי הגידול המתאימים. זני האגס המרובים שונים זה מזה בתכונות רבות, שהעיקריות בהן הן: גודל הפרי וצורתו, טיב הציפה - יבשה או עסיסית, רכה או קשה, כמות הסוכר וכמות המינרלים והוויטמינים.

למרות זניו הרבים של האגס, גדל בישראל זן עיקרי אחד הנקרא ספדונה. פריו בגודל בינוני, ירקרק, בעל ציפה דקה ועסיסית, מתמוססת ובעלת טעם טוב. הקטיף - מאמצע יולי עד ראשית אוגוסט. כושר השתמרותו טוב (באווירה מבוקרת אפשר לאחסנו אפילו עד אפריל). ה"ספדונה" הובא לארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מאיטליה, ביחד עם שני זני אגסים אחרים (ג'נטיל וקוסטיה), על ידי שמואל סבוראי מקיבוץ עין חרוד[1]. ביחד עם רעייתו, שרה יצקר הוא גידל אותם בחלקה נסיונית של עצי פרי בקיבוצו. זנים אלו נקלטו היטב בישראל עקב היותם פחות רגישים להיעדר קרה בחורף.

לאגס התרבותי מספר מזיקים עיקריים: סס הנמר, כנימת הפרלטוריה, פילוקסרת האגס, עש התפוח, זבוב הפירות, גרב ומין מסוים של חיידק שקיבל את השם חירכון (Fire blight באנגלית) התוקף גם את האגס הסורי. בשנים האחרונות (מסוף שנות ה-90) תוקף חיידקים זה מטעים נוספים.

האגס בספרות הקדומה

האגס איננו מוזכר בתנ"ך, אך בדברי חז"ל ידוע האגס ומדובר בו בהזדמנויות שונות כגון: בנושא כלאיים, הרכבה ושביעית. האגס מתואר כעץ הקרוב לקרוסטמלין לעניין כלאיים והרכבה: "ובאילן-האגסים והקרוסטמלין, הפרישין והעוזררין אינן כלאיים זה בזה" (בבלי כלאיים, פ"א ,ד); "ר' יוסי בי ר' בון והתני אף הרוגייני' בשוקי של ציפורין היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס" (ירו' כלאיים, פ"א, ה"ד, ב', ע"א).

האגס באמנות

האגס מעוטר באמנות הרומית והביזנטית בציורי הקיר, בגילופי אבן ובפסיפסים מאיטליה, מטורקיה ומיוון. לעיתים האגס מלווה במיני פרות אחרים בתיאורים של מחרוזות צומח במסגרות של תמונות, האגס משובץ בצנצנות זכוכית מלאות פרות נאים, או מונח על מדפי מטבח עמוסי מצרכים, פרות וירקות.

באמנות של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית, האגס מעוטר רק בפסיפסים איכותיים ובעיקר בווילות פרטיות ובכנסיות מארץ ישראל. עיטורי האגס שכיחים בעיקר במבנים מאזורי יהודה, גליל והשומרון. אזורים אלו מקבילים לאזורים בהם קיימת תפוצה טבעית של האגס הסורי, אשר שימש כפרי מאכל בפני עצמו וגם שימש ככנה להרכבת מינים מתורבתים. גם כיום משמש עץ האגס הסורי ככנה לחקלאים מן המגזרים הערבי והדרוזי בגליל. בנוסף לכך אזורי ההר מאפשרים גידול יציב ואיכותי של עצים ממשפחת הוורדיים הזקוקים למנות צינון בחורף. האגסים עוצבו לראווה בפסיפסים כפרות בודדים במדליונים, הם הוצגו לראווה או להגשה בקערה או בצעיף וגם שולבו בתיאורים של עצים צעירים או בוגרים הנושאים עלווה עשירה ופרות גדולים, צבעוניים ומרשימים באיכותם.

קישורים חיצוניים

Williams Christ Pears

אגסים מוצעים למכירה

Pear blossoms

פרחי אגסים

Pears

אגסים על ענף

Eight varieties of pears

שמונה זנים שונים של האגס התרבותי

הערות שוליים

  1. ^ אסף גור, פירות ארץ ישראל - תולדות ומקורות, עמ' 237, 242
אגס סורי

אַגָּס סוּרִי (שם מדעי: Pyrus syriaca) הוא עץ נשיר בינוני ממשפחת הוורדיים, המין היחיד בסוג אגס הגדל בר בישראל.

האגס הסורי הוא צמח מוגן בישראל. תפוצתו היא ים-תיכונית - אירנו-טורנית, והוא גדל בקרקעות שאינן מלוחות, בדרך כלל בחורש ים תיכוני, בגליל ובגולן.

בחודשים מרץ-אפריל העץ מתכסה בשפע של פרחים לבנים; הפירות מבשילים רק בסתיו, בחודשים ספטמבר-אוקטובר. הפרי מתאים למאכל אדם אם כי נופל בטיבו מהאגס התרבותי, בעיקר בשל גופים דמויי-אבן, קשים ובלתי אכילים, המצויים בציפת הפרי. הפרי הבשל נופל אל הקרקע, וריח הרקב שלו מושך אליו חזירי בר. אלו ניזונים מהפירות וכך מפיצים את הזרעים למרחק.

תושבי הכפרים הערביים והדרוזיים בצפון הארץ משתמשים בעצי האגס הסורי בתור כנה להרכבה של ענפי אגס תרבותי. העץ המתפתח בעקבות ההרכבה מניב פירות משובחים, כמו עצי האגס התרבותי.

אנטוניו אגש מוניש

אנטוֹניוּ קאטָנוּ דה אַבְּרֵאוּ פְרֵיירֶה אֶגַשׁ מוּנִישׁ (29 בנובמבר 1874 – 13 בדצמבר 1955) היה נוירולוג פורטוגזי. יש המחשיבים אותו מראשוני הפסיכוכירורגיה המודרנית, בתור הממציא של לובוטומיה, שיטה שעבורה היה מוניש לפורטוגזי הראשון שזכה בפרס נובל (1949).

ביצים בנוסח בנדיקט

ביצים בנוסח בנדיקט הוא מאכל הכולל שני חצאי מאפין אנגלי, מעליהם בייקון מעושן או האם, ביצים עלומות ורוטב הולנדז.

ישנן גרסאות שונות באשר למקור המאכל:

בראיון עיתונאי משנת 1942 סיפר למואל בנדיקט, סוכן וול סטריט בגמלאות, כי בשנת 1894 נכנס למלון וולדורף-אסטוריה ברצותו להיפטר מחמרמורת הבוקר שחש, והזמין קלי עם חמאה, ביצים עלומות, בייקון מטוגן פריך ורוטב הולנדז. רב המלצרים התרשם מאוד מהארוחה המוזמנת, הוסיף אותה לתפריטי ארוחת הבוקר וארוחת הצהריים והחליף את הקלי במאפין אנגלי קלוי ואת הבייקון בהאם.

בספטמבר 1967 כתב קרייג קלייבורן טור בניו יורק טיימס על מכתב שקיבל מאדוארד מונטגומרי, אמריקאי שחי אז בצרפת. במכתב הוא טען כי יוצר המאכל הוא קומודור בנדיקט, בנקאי ובעל יאכטה, שנפטר ב-1920 בגיל 86. מונטגומרי הציג מתכון לביצים בנוסח בנדיקט, שטען כי קיבל מאמו שקיבלה אותו מאחיה, שהיה ידיד של הקומודור.

לאחר פרסום הטור התקבלה בעיתון תגובתה של מייבל בולטר, שאישרה את הטענה, וסיפרה כי מר וגברת בנדיקט נהגו לסעוד בקביעות במסעדת דלמוניקו'ס כשגרו בניו יורק בסוף המאה ה-19. באחד הימים שאלה גברת בנדיקט את רב המלצרים האם יש לו משהו חדש להציע, וכשענה לה שהיה מעוניין לשמוע הצעה ממנה, היא הציעה ביצים עלומות על מאפין אנגלי קלוי, עם פרוסת האם דקה, רוטב הולנדז וכמהין מעל.

במסעדות שונות מוגשות גרסאות אחרות של ביצים בנוסח בנדיקט, רובן מכילות ביצים ורוטב הולנדז, ומתווספים רכיבים שונים כגון תרד, תחתיות ארטישוק, אנשובי, סלמון מעושן, אספרגוס ועוד.

ביצת פסחא (מדיה)

בֵּיצַת פַּסְחָא (לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: תַּכְמִין) היא הודעה או תכונה נסתרת בתוכנת מחשב, משחק וידאו, אלבום מוזיקה, DVD, אתר אינטרנט, או ספר. היא אינה מוצגת בדרך השימוש הרגילה ואין בה תועלת למשתמש. בישראל נהוג לכנותה גם אפיקומן.

השם מושאל ממנהג חג הפסחא הנוצרי, ביצי פסחא - ביצים שצובעים אותן, מחביאים והילדים מחפשים.

בתוכנות מחשב, ביצי פסחא הן הודעות, תמונות, קולות או שינויים בהתנהגות התוכנה, אשר מתרחשים בהן כאשר המשתמש מבצע שורת פעולות כמו פקודות טקסט, הקשות עכבר או לחיצות על המקלדת. מתכנתים נוהגים לעיתים לשתול ביצי פסחא כאלה בתוכנות שהם כותבים לשם שעשוע, חתימה אישית, רמז/מתנה לדבר קרב בתוכנה/משחק. בעבר מתכנתים קראו בשם "ביצי פסחא" להודעות נסתרות שכתבו בתור בדיחה בשורות הקוד של התוכנה.

מקום מאוד מקובל להסתיר "ביצת פסחא" בתוכנה הוא בחלון ה-"אודות" המציג מידע כללי על התוכנה ועל מספר הגרסה שלה.

גויאבה

גויאבה (מספרדית Guayaba; שם מדעי: Psidium) היא סוג של צמח ממשפחת ההדסיים, המונה כ-100 מינים של שיחים טרופיים וסובטרופיים ועצים קטנים, ובהם: גויאבת התפוח, גויאבת ההר, גויאבת התות, וגויאבת קוסטה ריקה. צמחי הגויאבה גדלים בעיקר באיים הקאריביים, באמריקה המרכזית ובצפון אמריקה הדרומית.

על אף שמקור הגויאבה במרכז אמריקה, עם הפצת הגויאבות ליתר חלקי העולם הפך הפרי נפוץ גם באזור הלבנט ובאזורים הטרופיים והסובטרופיים במזרח הרחוק. כך למשל, הפכה הגויאבה לפרי הלאומי של פקיסטן ומיץ הגויאבות המצרי הפך למשקה נפוץ מאוד בקרב מטיילים ונופשים בחופי סיני.במקסיקו משמש הפרי להכנת שייקים ומשקאות בתוספת אלכוהול, וכן להכנת ממתקים. בברזיל נפוץ ביותר ה”גויאבדה”, קינוח העשוי מריבת גויאבה קרושה בתבנית החתוכה לקוביות. במזרח הרחוק מגישים את הפרי טרי עם מסלה, ובארצות הים התיכון יש העושים שימוש בגויאבה האדומה כתחליף לעגבנייה בימות החורף.

הגויאבה היא בעלת עלים נגדיים, אליפטיים ופשוטים, וגודלם נע בין 5 ל־15 ס"מ. פרחי הגויאבה הם לבנים ובעלי חמישה עלי כותרת.

פרי הגויאבה אכיל לאדם. צורתו כצורת אגס, ורוחבו בין 3 עד 12 ס"מ. לגויאבה קליפה עדינה, ריח עז, וצבעה נע בין ירוק, צהוב ואדום. פנים הגויאבה כתום בהיר או לבן בז', והוא מכיל זרעים קשיחים רבים. לפרי ערך תזונתי רב והוא עשיר במיוחד בויטמינים ובברזל ובחלבון מן הצומח וצריכתו נחשבת לבריאה. הגויאבה עשירה בוויטמין A, וויטמין B וויטמין C.

כמו כן הגויאבה מכילה כמות גדולה יחסית של פלבנואידים, ויטמין E, ויטמין K, סידן, מגנזיום, זרחן, לוטאין, קרטנים, רטינול, סלניום, נחושת, אבץ, אשלגן, נחושת ומנגן - בצורה זמינה לגוף, וכן סיבים תזונתיים המסייעים בתהליך העיכול. 13% מהפרי הוא חלבון ממקור צמחי.

פירות הגויאבה נגועים לעיתים בזחליהם של מספר סוגי עשיים.

דוב"ב

דּוֹבֵ"ב הוא מושב בגליל העליון, כשבעה ק"מ מצפון להר מירון וסמוך לגבול הצפון. המושב נכלל במועצה האזורית מרום הגליל, ומסונף לתנועת המושבים. שם המושב הוא ראשי תיבות שמו של דוד בלוך-בלומנפלד, מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל, שהיה ראש עיריית תל אביב. המושב נוסד בשנת 1957 על ידי עולים ממרוקו ומפרס במסגרת תנועת מן העיר אל הכפר.

מרבית תושבי המושב, עוסקים בחקלאות. בעבר היה הענף העיקרי מטעים (תפוח עץ, אגס, אפרסק, שזיף). כיום הענף העיקרי הוא הלול (בעיקר מטילות ומעט פטם). כן קיימים מספר משקים המתמחים בגידול בקר לבשר ומתבססים על מרעה, ומשקים המתמחים בגידול כבשים לבשר, ומתבססים על האבסת מספוא בדיר. במושב גם מספר משקים, אשר בנו חדרי אירוח, ומתמחים בתיירות מקומית בגליל.

בשנת 2009 הוכרז מושב דובב כ"כפר תיירותי". בסיוע משרד התיירות, שניתן בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הוחלט להשקיע בתחום התשתית והתיירות במרכז היישוב.במסגרת פרויקט הכפר התיירותי, בוצעו עבודות תשתית במרכז היישוב, כגון: עבודות ריצוף, שיפור והרחבת המדרכות, עבודות גינון נרחבות, גדרות ומעקות דקורטיביים, הקמת תאורה תיירותית והחלפת עמודי התאורה הקיימים, טיפול בכניסה ליישוב, והתקנת שלט כניסה חדש. במרומי הגבעה שביישוב, הוקמה אטרקציה תיירותית להעשרת חווית הביקור במקום - תצפית נוף הכוללת חנייה ואמפיתיאטרון, הצופים על שטח לבנון.

כק"מ צפונית-מערבית למושב נמצאת שמורת הר דוב"ב. השמורה סמוכה לגבול לבנון והביקור בה מותנה באישור ביטחוני.

דרומית למושב ליד בית העלמין, נמצאים קבריהם של רבי נחמן קטופא, מר זוטרא ועובדיה הנביא.

הקופסונים

הקופסונים (באנגלית: The Boxtrolls) הוא סרט אנימציה בטכניקת סטופ מושן עם בובות. סרט יצא לאקרנים בשנת 2014 על ידי אולפני לייקה.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

השריר האגסי

השריר האגסי (TA: Musculus piriformis, בלטינית: בעל צורת אגס) ממוקם בחלקו העמוק של העכוז. כיווצו של השריר מביא לייצוב של ראש הירך במרחשת ולהנעת הירך לכיוון סיבוב חיצוני ופשיטה וגם להרחקת הירך כאשר היא כפופה.

דרך השריר או בסמוך לו עובר עצב השת. כאשר השריר מגורה, יפגע גם העצב ויופיעו תסמינים הקשורים לפגיעה בעצב השת.

ורדיים

ורדיים או ורדניים (שם מדעי: Rosaceae) הם משפחה גדולה של צמחים בסדרת הוורדנאים. במשפחה 100 - 120 סוגים (3,000 - 4,000 מינים) — עצים (רובם נשירים), שיחים ועשבים רב-שנתיים. הורדיים נפוצים כמעט בכל העולם (מלבד הקטבים ומדבר סהרה), בעיקר בחצי הכדור הצפוני.

כוכב אפריקה

כוכב אפריקה הוא אחד מ-11 יהלומים שלוטשו מיהלום ה"קולינן", שהתגלה ב-1905 במכרה קולינן בדרום אפריקה. הקולינן נחשב ליהלום הגולמי הגדול ביותר שהתגלה עד כה. כוכב אפריקה מכונה גם "קולינן 1" (1 Cullinan), צבעו צהוב והוא בעל צורת אגס (74 משטחים), משקלו 530.2 קארט. עד ל-1985 נחשב כוכב אפריקה ליהלום המלוטש הגדול בעולם.

ליזוזום

ליזוזום (באנגלית: Lysosome; מיוונית: ליזיס - פירוק, סומה - גופיף) הוא אחד מהאברונים בציטופלסמה של התאים האאוקריוטיים.

סדר אלפביתי

סדר אלפביתי הוא שיטה נפוצה לארגון שמות ברשימה, לפי סדר האותיות בשפה שבה כתובה הרשימה. לשפות שונות קיימים חוקים שונים לאופן הסידור האלפביתי. השיטה מקלה על חיפוש שם או כותרת ברשימות ועל אופן ההתמצאות בזמן עיון בהן. השיטה קרויה גם סדר לקסיקוגרפי, משום שהיא מאפיינת את סדר הערכים בלקסיקון.

ברשימה של פריטים כגון: תפוח, אגס, ענבים ומנגו יסודרו הפריטים לפי האות הראשונה של שמם. בסדר אלפביתי של השפה העברית, האות א' במילה "אגס" באה לפני האות מ' במילה "מנגו", האות מ' במילה "מנגו" באה לפני האות ע' במילה "ענבים" והאות ע' במילה "ענבים" באה לפני האות ת' במילה "תפוח". לפיכך סדר המילים ברשימה אלפביתית יהיה מוצג כך:

אגס

מנגו

ענבים

תפוחאם האות הראשונה במילים מסוימות ברשימה זהה, הפריטים יהיו מוצגים לפי האות השנייה בשמם, והרשימה תהיה מסודרת כך:

תינוק

תמר

תנין

תפוחכאשר האותיות הראשונה והשנייה במילים הנתונות ברשימה הן זהות, הפריטים יסודרו לפי האות השלישית, וכן הלאה, עד שכל הפריטים יהיו מסודרים לפי השיטה.

פירות יבשים

פירות יבשים הם פירות שיובשו, באופן טבעי או באמצעות מיכון. פירות יבשים נפוצים הם צימוקים, תמרים, תאנים ושזיפים. ניתן לייבש פירות נוספים, כגון תפוח, אפרסק, בננה, קיווי, מנגו, אננס, אגס, חבוש, פפאיה, משמש, אפרסמון, חמוציות, תות שדה, עגבנייה.

לפירות יבשים חיי מדף ארוכים ובכך עשויים להוות חלופה לפירות מחוץ לעונה, בעיקר בהיעדר אמצעי קירור.

הפירות היבשים נאכלים כחטיף, כתוספת לגרנולה, יוגורט ודגני בוקר, ומשמשים באפייה כתוספת לתערובות של עוגות.

בתהליך הייבוש הפירות מאבדים מים רבים ומצטמקים, עד כדי שביעית ממשקלם המקורי. עקב איבוד המים טעמם מודגש ועז יותר משל פרי טרי. תהליך הייבוש גורם לאבדן מרבית ויטמין C שהיה בפרי. ריכוז הסוכר בפרי יבש גבוה הרבה יותר מזה שבפרי טרי, כך שהם מקור מזון עתיר אנרגיה ולפיכך גם עתיר קלוריות.

לפירות יבשים המשווקים לצרכנים מוסיפים לעיתים גופרית דו-חמצנית, ל"תיקון" צבעו של הפרי. תוסף זה עלול לעורר אסתמה אצל הרגישים לו. פירות יבשים אורגניים מיוצרים בלעדיו, ולכן צבעם כהה יותר וטעמם דומה יותר לזה של הפרי הטרי. ישנם פירות שניתן "לתקן" את צבעם על ידי הוספת מיץ לימון העשיר בוויטמין C לפני ייבושם.

תוסף אחר שמוסיפים לפירות יבשים כגון צימוקים הוא חומר זיגוג, למשל E905 אשר הוא תוצר של תעשיית הנפט. תוסף זה נקשר לסרטן הקיבה.

פירות יבשים נחשבים מאכל מסורתי בט"ו בשבט, כיוון שבעבר, בטרם היות אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בחג. יש האופים בט"ו בשבט עוגת פירות יבשים דחוסה מאוד, הנפרסת לאחר אפייתה לפרוסות דקיקות.

עוגיות פלורנטין מהמטבח האיטלקי מבוססות על שקדים ופירות יבשים.

קטיושה (שיר)

קַטְיוּשה (ברוסית: Катюша) הוא אחד מהשירים הרוסיים המפורסמים ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה והידועים ביותר בעולם. השיר הושמע לראשונה ב-1938 בידי הזמרת ולנטינה בטישצ'בה בליווי התזמורת של ויקטור קנושוויצקי, ולאחר מכן הפך לאחד השירים הקבועים ברפטואר של מקהלת הצבא האדום. השיר הולחן על ידי המלחין היהודי מרדכי מטוויי בְּלַנְטֶר והמילים נכתבו על ידי המשורר מיכאיל איסאקובסקי. השיר עוסק בקטיושה (שם חיבה הנגזר מיקטרינה או קטרינה: יקטרינה -> קטיה -> קטיושה) – שם נפוץ לנערות רוסיות. מילות השיר עוסקות באהוב נפשה של נערה, שיצא להגן על המולדת, ולו היא שומרת אמונים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הפך השיר גם להמנון הפרטיזנים האיטלקיים.

השיר תורגם לעברית על ידי נח פניאל, יהודי יליד פולין שנמלט בתקופת מלחמת העולם השנייה לווילנה ועלה ארצה בשנת 1941 עם קבוצת חלוצים שהתפזרו בקיבוצים שונים והפיצו את השיר. בעברית מכונה השיר לעיתים "לבלבו אגס וגם תפוח".

הבית הראשון של הגרסה העברית, בתרגום נח פניאל, שניסה לשמור על רוח המקור:

לִבְלְבוּ אַגָּס וְגַם תַּפּוּחַ,

עַרְפִלִים כִּסּוּ אֶת הַנָּהָר

וְקַטְיוּשָׁה אָז יָצְאָה לָשׂוּחַ

אֱלֵי חוֹף תָּלוּל וְנֶהְדָּר.

קיבה

הקיבה היא איבר דמוי שק או כיס בצורת אגס, העשוי שלוש שכבות שרירים. הקיבה היא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול. בגוף האדם, היא מונחת מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן.

אצל בעלי חיים טורפים שניזונים בעיקר מחלבונים, סביבת הקיבה חומצית בדרך כלל. אצל בני אדם שניזונים גם מפחמימות, הופכת הקיבה לסביבה חומצית רק כשנאכל מזון חלבוני[דרוש מקור]. באכילת מזון חלבוני מופרש ההורמון גסטרין. בתגובה להפרשתו מופרשת חומצת מלח מתאי בלוטות רירית הקיבה. הזימוגן פפסינוגן, אשר מופרש מדפנות הקיבה, הופך לאנזים הפעיל פפסין רק בסביבה חומצית זו.

בעוד שלאדם קיבה אחת, לבעלי חיים שונים עשויות להיות מספר קיבות. כך למשל, לפרה יש ארבע קיבות, ולמרבית הלווייתנאים יש שלוש.

רחם

הרֵחֶם הוא איבר שרירי וחלול בעל דפנות עבות הנמצא בגופן של רוב נקבות היונקים כחלק ממערכת הרבייה, ומשמש להתפתחות העובר בתוכו.

צורתו של הרחם מזכירה צורת אגס חלול. אצל נקבות האדם, משקלו הטיפוסי של הרחם הוא כ-50 גרם ואורכו כ-8 ס"מ, במהלך ההיריון, כאשר מתפתח העובר בתוכו, משקלו יכול להגיע עד לקילוגרם אחד הודות לרקמה הגדלה בו והוא מתארך עד 33 ס"מ. הרחם מצופה מבפנים אפיתל רירי המהווה המשך רצוף לאפיתל של צינור הביציות. הקרום הרירי עשיר בכלי דם ומתעבה בעונות של פעילות רבייתית. אל הרחם מחוברות שתי החצוצרות, שהן צינורות מרופדים אפיתל ריסני בעל מבנה דמוי משפך. בתוך שקע הרחם מונחת השחלה.

שארלוט (קינוח)

שארלוט (או שארלוט רוס) הוא סוג של קינוח קר, המורכב מדפנות ותחתית עשויות לחם, עוגת ספוג או עוגיות/ביסקוויטים, עם מלית של מחית פרי או פודינג.

בקינוח הקלאסי השתמשו בלחם ישן טבול בחמאה, כדרך לניצול שאריות לחם. כיום מקובל יותר השימוש בעוגת ספוג או בישקוטים.

בשל פשטות ההכנה התפתחו גרסאות רבות של שארלוט. ברובן הקינוח מוגש קר ולכן מקובל כקינוח קיצי. ישנן גרסאות בהן הקינוח מכוסה לאחר המילוי בחומר הדיפון. בגרסאות אחרות אין כיסוי ולעיתים חלקן העליון מעוטר בפיסות פרי, אגוזים או עיטורי קרם. בגרסאות מסוימות ה"קערה" מכילה שכבות עוגה/עוגיות וביניהן מילוי.

בשארלוט פירות משולבים בדרך כלל מחית פרי או פרי משומר או טרי עם פודינג או קצפת. פירות שמקובל להכליל בשארלוט הם תות שדה, פטל, תפוח עץ, אגס, בננה. יש המצפים את הקינוח בשכבה דקה של ג'לי באותו טעם כשל הפירות.

גרסאות ללא פרי מכילות פודינג או קרם בוואריה. שארלוט שוקולד מכיל מוס שוקולד בין שכבותיו. שארלוט עם קריש פירות הדר היא גרסה מודרנית לקינוח.

מקור השם "שארלוט" אינו ידוע בוודאות. הקינוח נפוץ בכל רחבי אירופה אך עם זאת יש המייחסים את שמו למילה האנגלית העתיקה "charlyt" שפירושה "תבשיל פודינג". אחרים מייחסים את המצאת המאכל לשף מארי-אנטואן קארם (1783-1833), אשר ייתכן וקרא לו כך על שם המלכה שארלוט (1744-1818), אמו של ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת, אצלו הועסק. את גירסת ה"שארלוט רוס" של הקינוח הקדיש קארם למעסיק אחר שלו - אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה.

שנאפס

שנאפס (גרמנית: Schnaps) הוא משקה חריף שזוקק מדגנים, שורשים או פירות, ובהם דובדבן, תפוח, אגס, אפרסק, תות ומשמש, או לעיתים סלק סוכר או תפוחי אדמה. לרוב, החומר הבסיסי בייצור שנאפס הוא החתיכות שנשארות מתהליך הייצור של מיץ. בשנאפס אותנטי אין תוספות של סוכר או חומרי טעם, אלא רק חומרים ארומטיים מסוגים שונים. משקאות אלו מיוצרים בארצות: גרמניה פולין וכן בסקנדינביה בהולנד ובקנדה (אפטרשוק).

השנאפס בעל דמיון בטעם ובמרכיבים לוודקה, עם טעמים עדינים - כתלות בחומרי הבסיס מהם הוא עשוי. בדרך כלל הוא מכיל כ-40 אחוזי אלכוהול בנפח. למרות זאת, ישנו סוג נוסף, המיוצר באמריקה, והוא משתייך בעצם לקטגוריית הליקרים. בסוגים אלו נעשה בדרך כלל שימוש באלכוהול בסיסי (שנאפס, וודקה או רום), על מנת "לחלץ" את הטעמים מהפירות המוספים אליו. לעיתים קרובות מוסיפים למשקה רכיבים אחרים, בעיקר סוכר. רמת האלכוהול במשקה זה היא כמחצית מזו בסוג הגרמני- כ-20 אחוזים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.