אגנוסטיות

אַגְנוֹסְטִיוּת, או אגנוסטיציזם, היא השקפה פילוסופית לפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להיצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות, אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים ולהיסק השכלי, ועל פיה, לבעיה לגבי הוכחת קיומו או אי קיומו של האלוהים, אין עדיין פתרון או שאינה ניתנת כלל לפתרון במהותה.

לפיכך, אגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.

ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.

מקור המונחים "אגנוסטיות" ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:

  • המילה (א) שפירושה "לא"
  • והמילה γνῶσις (גנוסיס) שפירושה "ידע"

מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי האקסלי, אם כי הרעיון שבבסיס ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו, היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם-סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:

ואשר לאלים, אין בידי כל אמצעי לדעת אם הם קיימים, בשל אי בהירותו של הנושא, ובשל חייהם הקצרים של בני אדם.

בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין, אלברט איינשטיין וברטראנד ראסל.

ואריאציות על אגנוסטיות

האגנוסטיות סבלה יותר מהשקפות פילוסופיות אחרות מאי בהירות מבחינה טרמינולוגית. יש שניסו לשייך אותה לאתאיזם. אתאיזם 'רך' (או 'אתאיזם שלילי') קורא לאי אמונה בקיומן של ישויות אלוהיות (בניגוד לאתאיזם החזק, הקורא לאמונה באי-קיומן של ישויות אלה). על אף הדמיון, קיים הבדל בין אתאיזם רך לאגנוסטיות, כיוון שאגנוסטיות דוגלת בחוסר האפשרות האינהרנטית לדעת אם האלוהים קיים או לא, בעוד שהאתאיסט הרך טוען רק כי הוא אינו מאמין שאלוהים קיים. הגישה המשלבת בין השניים נקראת אתאיזם אגנוסטי.

ואריאציות נוספות:

אגנוסטיות חזקה

אגנוסטיות חזקה היא אמונה הגורסת כי אין לאדם כל יכולת לדעת האם קיימת אלוהות כלשהי או לא. זוהי השקפה רחבה יותר מאשר אגנוסטיות חלשה, אשר טוענת שקיומה או אי קיומה של אלוהות כלשהי היא לא ידועה אך לא בהכרח לא ניתנת לגילוי. ההשקפה הטוענת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל או ישות אלוהית כלשהי אינה ניתנת לפתרון במהותה, או שאין לבני האדם כלים לשפוט לגביה.

אגנוסטיות חלשה

נקראת גם "אגנוסטיות אמפירית". ההשקפה הגורסת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל לא נפתרה עדיין, אך ייתכן כי היא פתירה, לכן אין לתת לה תשובה עד יצטברו הוכחות לכאן או לכאן. אך קיימת אמונה חלקית בכח עליון שאפשר לפרשו כ״אלוהים״.

אגנוסטיות אפאתית

נקראת גם אפתאיזם. ההשקפה הטוענת כי לשאלת קיומו של האל אין כל השפעה מעשית על המציאות, ולכן היא לא רלוונטית.

תאיזם אגנוסטי

משקף אמונה בקיומו של האל אך אי אמונה "בידיעה" שהוא קיים או ביכולת להוכיח זאת. קיים ויכוח אם השקפה זו היא אכן אגנוסטית. לפי פירוש אחר להשקפה זו, משמעותה אמונה ב"קיום" ישות על טבעית, אך אי ידיעה בקשר לטבע האמיתי שלה או למניעים של ישות כזו, אי ידיעה שממנה נובע ספק לא ב"קיום" הישות אלא בשאלה האם ישות זו היא אכן "אלוהים".

אתאיזם אגנוסטי

אתאיזם אגנוסטי הוא גישה של אתאיזם הטוענת כי האפשרות הסבירה ביותר היא כי לא קיימת אלוהות, אך גם טוענת שהוכחה גורפת ואמפירית לאי קיומה של אלוהות לא אפשרית בכלים של היום (כלי מחקר מדעיים ו״כלים״ פילוסופים) וכי קיימת סבירות נמוכה לקיומה של אלוהות כמו שקיימת סבירות מסוימת לכל טענה עד שתופרך חד משמעית בכלים אמפיריים.

איגנוסטיות

השקפה הגורסת שלפני שניתן יהיה להתייחס לשאלת קיומו של "אלוהים", צריכה להינתן קודם הגדרה ברורה ל"אלוהים". בהנחה והגדרה זו אינה קיימת, האגנוסטיקן מחזיק בדעה כי לקיומה של ישות אלוהית אין חשיבות או אינה ניתנה להיבחן בצורה ניסיונית.

ביקורת

הביקורת על הגישה האגנוסטית באה משני צידי המתרס.

דתיים רבים רואים בהטלת ספק בכל רמה שהיא מעשה כפירה. בנוסף מוצגת כנגד הגישה האגנוסטית הטענה שעומדת בבסיס טיעון פסקל, לפיה אמונה באלוהות היא רציונליות. זאת משום שבמידה והיא שגויה לא ייגרם נזק למאמין, אך במידה והתפיסה לפיה לא קיימת אלוהות שגויה, הכופרים באלוהות ייענשו על אי אמונתם.

מנגד, אתאיסטים רבים טוענים שקיומה של אלוהות לא סבירה בעליל, וכי המדע המודרני יודע להסביר תרחישים רבים שבעבר קושרו לתבוניות אלוהית, וכיום יודע שאין צורך במעורבות רוחנית בשביל שתרחישים אלו יקרו.

כמו כן טוענים אתאיסטים כי ללא שימוש בהיגיון, קיומם של כל האלים וכל סוג של מציאות על טבעית או אבסורדית יכול להיות מוגדר כ"אופציונאלי" עד שהופרך אמפירית וחד משמעית. לטיעון זה בניסוחים מעודנים יותר מצטרפים גם הוגים מהאתאיזם האגנוסטי כמו ברטראנד ראסל או ריצ'רד דוקינס שכתב בספרו "יש אלוהים?": "אני אגנוסטי רק במידה שבה אני אגנוסטי על פיות בתחתית הגינה."[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Dawkins, Richard (2006). The God delusion. Houghton Mifflin Harcourt. עמ' 51. ISBN 9780618680009. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2010.
אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

אפתאיזם

אַפָּתֵאִיזְם (הלחם בסיסים של אפתיות ותאיזם/אתאיזם) ידוע גם כאתאיזם פרגמטי או אתאיזם מעשי, היא אדישות או חוסר עניין כלפי נושא האמונה או חוסר אמונה באל.

אפתאיסטים רואים בשאלה האם קיים אל שאלה לא משמעותית ולא רלוונטית, ואין להם עניין לקבל או להכחיש את קיומו. הם גם אינם דוחים את האפשרות שקיים אל על הסף, אך אורח חייהם הוא חילוני, וקיום האל או אי-קיומו לא ישנה את התנהגותם. לפיכך, העיסוק בשאלה מבחינתם חסר תוחלת.

אתאיזם

אַתֶאִיזְם הוא דחיית האמונה בקיומן של ישויות אלוהיות. במובן צר יותר, אתאיזם הוא העמדה או האמונה הספציפית לפיה אין ישויות אלוהיות. בהגדרה על דרך השלילה אתאיזם הוא היעדר אמונה בקיום אלוהים או ישויות אלוהיות כל שהן. באופן המילולי אתאיזם הוא היעדר תאיזם, ולכן מנוגד בדרך כלל, לתאיזם. לעומתם, גישה שמתמקדת בהיעדר היכולת לדעת אם אלוהים קיים או לא ולכן מסרבת להאמין בקיומו או באי-קיומו אינה מכונה לרוב אתאיזם אלא אגנוסטיציזם.

אתאיזם אגנוסטי

אתאיזם-אגנוסטי הוא זרם פילוסופי המשלב בתוכו את האתאיזם והאגנוסטיות. אתאיסטים-אגנוסטיקנים הם אתאיסטים מאחר שאין בהם אמונה בקיום כל אלוהות מכל סוג שהיא ואגנוסטיקנים כיוון שהם לא מתיימרים לדעת או לקבוע האם האלוהות אכן קיימת או לא. האתאיסט האגנוסטיקן מנוגד לתאיזם אגנוסטי, שמאמין שקיימת אלוהות אחת או יותר, אך אינו מתיימר להיות בעל ידע כזה, או לקבוע לגבי זאת. אנשים המזדהים עם השקפה זו, עשויים להצדיק את עמדתם על ידי הפניה לאפיסטמולוגיה או תערו של אוקאם, או להתייחס לטענת קיום אלוהות כ"אפילו לא שגוייה".

אתאיזם יהודי

אתאיזם יהודי הוא אתאיזם בקרב יהודים. מאחר שהמונח "יהודי" מציין גם מוצא אתני ותרבות (ולא רק דת), המונח "אתאיזם יהודי" איננו אוקסימורון.

ביקורת האתאיזם

המונח ביקורת האתאיזם מתאר את הביקורת הכללית המופנית כלפי רעיונות ועמדות המזוהים עם מושג האתאיזם.

בקרב הוגים שאינם אתאיסטים, יש הדוגלים בקיום אלוהות מסוימת כאקסיומה או המציגים טיעונים שונים לקיומה. מעבר לכך ישנה ביקורת האתאיזם אשר מגיעה הן ממבקרים תאיסטים והן מקבוצות חילוניות שאינן מוגדרות מבחינה מחקרית כאתאיסטיות פר-סה, למשל ממבקרים אגנוסטים, דאיסטים ואחרים.

ניתן לחלק הביקורות לכאלו המבוססות על מהות האתאיזם, השלכות האתאיזם, אטיולוגיה לאתאיזם וביקורות אחרות (כולל ביקורת של יחידים וקבוצות אתאיסטיים על התנהלות הקבוצה האתאיסטית בכללותה).

ביקורות אודות מהות האתאיזם נוגעות לשלושת זרמיו של האתאיזם, אלו הם האתאיזם האגנוסטי (לפיו אין סיבות להאמין בקיום אלוהות אך אין לשלול רעיון האלוהות על הסף), אתאיזם חזק (לפיו יש להאמין כי אין אלוהות אך אין לשלול רעיון האלוהות על הסף) וכן אתאיזם גנוסטי (לפיו יש לטעון לידיעה כי לא קיימות ישויות אלוהיות).

דאיזם

דֶאִיזְם הוא השקפה פילוסופית נונתאיסטית, אודות רעיון האלוהות, הדוגלת בקיומה של מציאות מטאפיזית ראשונית-נצחית הקודמת לכל מציאות פיזיקאלית ואשר על פי הדאיסטים, בראה ללא סיבה ברורה לפחות את היקום המוכר במצבו הראשוני, כמתוכנן על ידי חוקים פיזיקאליים וכי החל מהיווצרותו אין אינטראקציה בין מציאות זו לבין יקום זה או שאינטראקציה זו נסתרת ומעטה ביחס להבניות אחרות למושג האלוהות (ובפרט דתיות-תאיסטיות).

מבחינה אידאולוגית, נהוג לחלק את הדאיזם לקלאסי ומודרני.

הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית, כדי לבסס את טענתו לקיומה של מציאות מטאפיזית האחראית, לשיטת האסכולה, לקיום המוכר, בראה אותו בצורתו האופיינית כמערכת טבעית, ושהיא אינה מתערבת בקיום הזה או בגורל האדם באופן המפר את חוקי הפיזיקה (כגון נס גלוי), אך נשאר פתוח לאפשרות של התערבות "נסתרת". הדאיזם המודרני לעומת זאת, מתיימר להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים כביכול, וידע, כבסיס לטענה לקיום מניע ראשון, תוך התפלספות אל מחוץ לגבולות הפרדיגמה הנטורליסטית, בעניין מקורה ואופיה של המציאות, ונקיטת עמדה של חוסר וודאות, ולעיתים אף חוסר משמעות לגבי הטענה להתערבות מצד גורם ראשוני כזה, במציאות.

אפשר שהמניע הראשון או המקור הראשון יכונה "אלוהים" (God), אך יש דאיסטים הסולדים מכינוי זה בטענה שהוא מטה או מטעה לחשוב שמדובר באחד מאלוהי הדתות (האברהמיות בפרט), אשר הדאיסטים עצמם, על פי הגדרה רלוונטית, אתאיסטים לקיומם. בניגוד לגרסה הקלאסית שהייתה מוגדרת יחסית, הנחות היסוד האינטגראליות של הדאיזם המודרני גמישות יותר, וייתכנו צורות שונות שלהן במעט. המונח "דאיזם" מתייחס, אלא אם צוין אחרת, לדאיזם מודרני.

דת פארודית

דת פארודית או דת מדומה היא מערכת אמונות שמחקות דתות, פלגים בתוך דתות, גורואים או כתות ידועות ובכך מהווה פארודיה עליהם.

מטרת הדת הפארודית היא ללעוג לאמונות רוחניות ולמאמיניהן, בדרך כלל באמצעות הומור או סאטירה. מהלך אופייני לדת פארודית היא להפוך את מושאי האמונה לדמויות נלעגות, ואז לטעון כי אין הבדל בין הדמות הנלעגת למושא האמונה הקיים. מהלך נוסף היא החלפת מנהג אחד במנהג אחר, מקביל, הנתפס כמטופש. על ידי המהלכים האלה, המאמין בדת הפארודית יכול לטעון כי אין כל הבדל בין הדת הפארודית שהוא מאמין בה לבין דתות אחרות המקובלות בעולם.

בדתות אלו אנשים מאמינים במושגים אשר נשמעים מופרכים אך כאשר הם מקבלים מעין "הסבר" כי הם נכונים יכולים האנשים להאמין בעקרונותיהם, כפי שנכתב בקנקן התה של ראסל.

הומניזם חילוני

הומניזם חילוני הוא זרם של הומניזם, הדוחה את העל-טבעי והרוחני כסממנים למוסר וקבלת החלטות נכונה, לטובת ההיגיון, האתיקה והצדק. כסוגים אחרים של הומניזם, הומניזם חילוני הוא עמדה מוסרית ודרך חיים המתמקדת בדרך בה על בני האדם לנהוג בשביל חיים טובים ומאושרים. המונח עצמו נוצר במאה ה-20 כדי להבדילו מזרם ההומניזם הדתי.

החד-קרן הוורודה הבלתי נראית

החד־קרן הוורודה הבלתי נראית (באנגלית: Invisible Pink Unicorn) היא דמות פרודית של אלה. הדמות מלעיגה טיעונים דתיים שמסתמכים על אי יכולת בני אדם להפריך או להוכיח קיומם של אלים, כדי להוכיח שאלים קיימים. כמו שאי אפשר להוכיח או להפריך את קיומו של אלוהים, אי אפשר להוכיח או להפריך את קיומה של אלה שהיא חד־קרן בלתי נראה. לרוב ממחישים את הדמות באמצעות ציור של חד־קרן ורוד שנמצא בשלבי היעלמות, או על ידי משטח ריק.

אתאיסטים וספקנים משתמשים לפעמים בדמות כדי להגחיך טיעונים דתיים, על ידי החלפת המילה "אלוהים" בביטוי "החד־קרן הוורודה הבלתי נראית".

ההיגיון מאחורי הדמות הוא שמכיוון שאי אפשר לראות אותה, ידוע שהיא בלתי נראית, וששאר תכונותיה מבוססות על אמונה.

חוסר דת

אדם חסר דת הוא מי שאינו משתייך לאף דת. חוסר הדת יכול להיות מקרי, או להתבסס על אידאולוגיה, כגון מיזותאיזם, אתאיזם, אגנוסטיות, דאיזם, ספקנות, או חילוניות. לחסרי דת יכול להיות יחס שלילי, חיובי או אדיש כלפי דתות.

חילון

חילון (בלועזית: secularization) הוא מעבר של חברה מזהות דתית או מזיקה לערכים ומוסדות דתיים, לכיוון זהות, ערכים ומוסדות חילוניים.

החילון בתרבות המערב החל במאה ה-18, בהשפעת ערכי עידן הנאורות והתפתחות המדע והטכנולוגיה. במרכזו של החילון עמדה תחושת הניכור אל הדת הנוצרית ואל עיקריה, בשל התחזקות הרציונליזם שסתר את ההיבטים האי-רציונליים של הדת כמו בשל התרופפות כוחה של הכנסייה הנוצרית לטובת עליית כוחה של המדינה הריכוזית החדשה. החברה היהודית, נטתה אל החילון מאותה תקופה, גם כן, אולם בגוון הייחודי לה ובהתאם למצבה כמיעוט בתוך רוב. התהליך בוצע גם במישור הפרקטי, של חילון הכנסיות והמנזרים והפקעת סמכויותיהם החוקיות ורכושם.

המושג חילון נגזר מהמונח חול, כלומר התחום שאין בו קדושה. המושג הזה מגדיר מראש את החילוניות באנטי-תזה לדתיות, החילוני הוא שאינו מקדיש עצמו לדת כלשהי.היעדר הדת יוצר הקבלה להומניזם אשר לא רואה במציאות דבר הגדול מן האדם, לפי שהאדם הוא אשר יצר את מושג האל כמו מושגים עיליים אחרים, ולפיכך אין ישות אשר תצדיק הכפפה של האדם אליה.

מחשבה חופשית

מחשבה חופשית היא תפיסה פילוסופית לפיה צריך כל אדם לבסס עמדה לגבי האמת לפי היגיון, התנסות, חוויה אישית ואימפרסיוניזם (התרשמותיות) בלי להתבסס על תפיסת עולמה של סמכות מסוימת, של מסורת או של דוגמה דתית תוך דחית האמונה. הישום הקוגניטיבי של המחשבה החופשית נקרא "חשיבה חופשית" ומבצעיה נקראים "חושבים חופשיים". המונח נכנס לשימוש במאה ה-17 לתאר את העיסוק החופשי שהתפתח אז במסורות הדתיות ובדוגמה הנוצרית. המושג מקושר לעיתים קרובות לביקורת על הדת, כפירה, אגנוסטיות, ואתאיזם. שורשי עקרון המחשבה החופשית נעוצים כבר בעת העתיקה, חשיבה ביקורתית כנגד הדת, הממסד והנורמות שגשגו בתקופה ההלניסטית, בין היתר בזכות משנתו של סוקרטס, שחי כמה עשרות שנים קודם לכן. רבים מייחסים השפעה גם לרפורמציה הפרוטסטנטית, תקופת הרנסאנס ועידן הנאורות על החשיבה החופשית במערב.

שנת 1600 נחשבת בעיני רבים כציון דרך בהיסטוריה של המחשבה החופשית בשל הוצאתו להורג של ג'ורדנו ברונו, נזיר מהמסדר הדומיניקני, אסטרונום, מדען ופילוסוף איטלקי שהוצא להורג בשל סתירה בין תאוריה אסטרונומית לאמונת הכנסייה הקתולית.

המחשבה החופשית קודמה באירופה בידי פילוסופים בני תקופת ההשכלה כדוגמת ג'ון לוק ווולטר.

בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התפתחה תנועה חברתית בעלת שם זהה (Freethought) ובעלת מאפיינים אנרכיסטיים, שדגלה בביקורת על הממסד הדתי ובהפיכת הפרט לחופשי מבחינה פוליטית ורוחני. רעיונותיה נתמכו על ידי כתבי עת פילוסופים בתקופה כדוגמת ליברטי ועל ידי הוגי דעות אנרכו-אינדיבידואליסטים שונים.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

נטורליזם (פילוסופיה)

בפילוסופיה, נטורליזם מתאר קבוצת גישות פילוסופיות (שנבעו בדרך כלל מהגישה המטריאליסטית או הפרגמטיסטית), אשר טוענות כי כל התופעות בעולם נשמעות לאותם הכללים. במיוחד מתייחסת טענה זו למושג העל־טבעיות: אם נגדיר את המונח "תופעה על טבעית" כ"תופעה שהיא מעל לחוקי הטבע" או "נשמעת לחוקים אחרים מאשר חוקי הטבע", טוען הנטורליזם כי לא קיימות תופעות על־טבעיות.[דרוש מקור]. סוג ספציפי של נטורליזם קובע שלא קיים דבר מלבד העולם הטבעי המוכר. סוג זה מכונה נטורליזם מטאפיזי.

רבים מבין הפילוסופים של המדע בימינו משתמשים במונחים "נטורליזם מתודולוגי" או "נטורליזם מדעי" כדי לתאר את התכונה המהותית והבסיסית של הגישה ואורח המחשבה המדעיים ("השיטה המדעית"), שבהם באה לידי ביטוי ההנחה המתודולוגית, שהאופן הטוב ביותר להבין ולהסביר את התופעות שאנו עדים להן בטבע הוא דרך גילויים והבנתם של חוקי טבע כלליים ואוניברסליים, מבלי לקחת בחשבון את שאלת קיומם או חוסר קיומם של יסודות על־טבעיים. כל ניסיון לחקור או להסביר תופעה הנצפית בטבע תוך שימוש ביסודות על־טבעיים או תוך הנחה שאלה קיימים הוא, לפי הגדרה זו, לא מדעי.

לדוגמה: הטענה, שתוך כדי תהליך היווצרות החיים והתפתחותם האבולוציונית היה מעורב כוח אלוהי (הטענה הבריאתנית או הטענה הקרובה אליה של התכנון התבוני), היא מכורח ההגדרה לעיל לא מדעית.

הנטורליסט יטען שאם קיימות תופעות שנהוג לכנותן "על־טבעיות" (כמו קריאת מחשבות, הגדת עתידות, גלגול נשמות, רוחות רפאים או פיות), הן בהכרח נשמעות לאותם חוקי הטבע כמו כל תופעה אחרת בעולם, ולכן ניתן להסבירן ולחוקרן באותם אמצעים ושיטות המשמשים לחקירת כל תופעת טבע (ולפיכך אינן על־טבעיות). אם אין ביכולתנו להסביר באופן זה תופעה שנראית על טבעית, הסיבה לכך, יטען הנטורליסט, היא בהכרח אזלת ידנו להבין את חוקי הטבע במידה מספקת. עם זאת, הנטורליסט פוטר טענות באשר לקיומן של תופעות מסוג זה כבלתי סבירות באופן כמעט מוחלט, מהסיבה הפשוטה, שעד היום כל ניסיון להוכיח את קיומן של תופעות כאלה תחת תנאים אובייקטיביים ומבוקרים ותחת פיקוחם של מדענים, נכשל (ראו: אתגר מיליון הדולר להוכחת העל־טבעי).

לעומת זאת, קיומו של אלוהים, או של כל אל, לדעתם של רוב הנטורליסטים, הוא בלתי אפשרי. כי אלוהים, מעצם הגדרתו הוא על-טבעי, ולטעון שאלוהים נשמע לאותם חוקי הטבע (שאינם מוגדרים 'על-טבעיים'), זה לטעון שאלוהים אינו מתאים להגדרתו כ'על-טבעי'. כלומר: המונח "אלוהים", המוגדר כדבר שאינו נשמע לאותם חוקי הטבע כמו שאר הדברים בעולם, אינו יכול להתייחס לשום דבר הקיים בעולם.

פילוסופים אחדים מחזיקים בגישה נטורליסטית על האלוהים. המפורסם שבאותם פילוסופים הוא שפינוזה, אשר לפי תפיסתו, אלוהים הוא שם כולל לכל החוקים שבטבע.

הנטורליזם הוא אבן היסוד של השקפת העולם של תנועת הברייטס, אשר שמה לה למטרה לקדם בחברה תפיסה חיובית של הנטורליזם, הכרה בזכותם של פרטים לדגול בו וקבלתם כחברים שווי ערך בחברה.

פוסט-תאיזם

פוסט-תאיזם היא גרסה של הנונתאיזם שלא דוחה את התאיזם כמו שהיא עושה אותו מיושן מדי לזמננו, ואלוהים הוא שלב בהתפתחות האנושית שכבר עבר. הגישה הפוסט תאיסטית, היא גם הגישה המתנגדת לאנטיתאיזם, והיא גם יכולה להסכים עם חלק מהביקורות על האתאיזם.

אין לבלבל בין פוסט-תאיזם לבין נאו-תאיזם, השקפה לפיה התאיזם בכללותו נכון, אך לא באופנים בהם הוא מוצג בדתות התאיסטיות, או שהקשר בין הדתות התאיסטיות לאלוהים הוא מועט אם בכלל קיים בחלק מהן.

פילוסופיה של הדת

הפילוסופיה של הדת היא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות הדת, עקרונותיה ומהותה, ומקומה בתרבות האנושית. לעומת התאולוגיה, העוסקת בשיטות של הדתות בדרך כלל מתוך הגיונן הפנימי והאמונה בהתגלות האל, מקור הסמכות של הפילוספיה של הדת הוא התבונה האנושית. והיא כוללת את דעותיהם של הוגי דעות ופילוסופים אשר ניסו להבין או להסביר את הדת, מתוך שיטות או תובנות מסודרות שמקורן הוא הניסיון האנושי של חיי האדם. בהיותה למעשה מחקר של הדת, אין הפילוסופיה של הדת אמורה לתת הסבר סופי וממצה של הראשונה, אלא הצעות שניסוחן מושפע מרוח הזמן.

המושג נכנס לשימוש כללי במאה ה-19.

פנאנתאיזם

פנאנתאיזם (מיוונית: πᾶν "הכול"; ἐν "ב־"; ו־Θεός "אל") היא תפיסה שלפיה העולם הוא חלק מהאל, אך האל אינו רק העולם, אלא גם מה שמעבר לו.

הפנאנתאיזם דומה לפנתאיזם בכך ששתי הגישות דוגלות בתפיסת אלוהות אימננטית, לפיה העולם אינו נבדל מהאל אלא הוא מזוהה עמו. אך בשונה מהפנתאיזם שאינו מכיר בדבר מעבר לתחום ההכרה והשפה, ובכך הוא בעצם חומרי, ומזהה את האל עם הטבע בלבד, הרי הפנאנתאיזם מאמין בקיומם של דברים מעבר לתחום ההכרה והשפה, ולכן לשיטתו אין האל מצטמצם בטבע והעולם בלבד, אלא כולל גם את מה שמעבר לו. בניגוד לפנתאיזם המניח אל סופי, הפנאנתאיזם מכיר בקיומו של אל אינסופי.

בניגוד לפנתאיזם שלפי התפיסה הרווחת אינה עולה בקנה אחד עם מסורות דתיות, והפירוש שהוא נותן למושג האל כמעט מעקר את המושג מהתכנים שנמסכו בו במסורות הדתיות השונות, הרי שהפנאנתאיזם מצליח לעלות בקנה אחד גם עם תפיסות דתיות שונות, כיון שהוא משאיר ביד האל את היכולת לחולל ניסים, הוא משאיר אותו אינסופי ובלתי נתפס, ודוגל, למעשה, בהבנה רגילה של מושג האל לצד האלהת הטבע. במסגרת זו אף ניתן להכניס מערכות של עולמות נסתרים, כדוגמת אלו המופיעים בקבלה.

מקובל כי הוגים יהודיים רבים, ואף דתיים, דוגלים בפנאנתאיזם. תופעה זו מופיעה בעיקר אצל פילוסופים יהודיים שהושפעו מתורת הקבלה, בה מופיעים משפטים שונים אודות הימצאותו של האל בכל מקום, כמו "לית אתר פנוי מיניה" (ארמית: "אין מקום הריק ממנו [מאלוהים]"), ו"שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו." (בראשית רבה ס"ח, ט'), לצד ביטויים המורים על אינסופיותו של האל. גישה פילוסופית לעניין מובילה כמעט בהכרח לפנאנתאיזם, וכך יש מגדירים את רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד כפנאנתאיסט, וכן את רבי אברהם יצחק קוק, בפרט על פי תלמידו הגדול הרב דוד כהן ("הנזיר") בספרו קול הנבואה. אך יש חוקרים שרואים את משנתם אלו כאקוסמיזם, לפיו היקום כפי שהוא נראה אינו בסופו של דבר אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט.

כמו כן מצויה תפיסה זו גם בפלגים שונים של רוב ככל הדתות: נצרות, הינדואיזם, סיקיזם, אסלאם, גנוסיס ובודהיזם.

בין הפנאנתאיסטים עצמם, הדוגלים בתפיסת אלהות אימננטית ועם זאת בהיות האל מכיל גם מה שמעבר לתחום הטבע, ההכרה והשפה, קיימים שני זרמים עיקריים:

זרם אחד יוצא מתוך הכרת האל כאינסופי, בתפיסה שדורשת הרחקת הגשמיות ממנו בצורה מוחלטת, ובעקבות כך הרי היא דורשת הרחקת כל תפיסה הגורסת שינוי באלהות, הן השתנות בזמן והן השתנות במקום. משכך, מציאותו בבריאה לא השתנתה מאומה אחרי הבריאה כיון שהאל לא השתנה לפני הבריאה ואחריה, ואם כך מצוי הוא בכל אחרי הבריאה כשם שהיה מצוי בכל לפני כן. תפיסה זו מחייבת אימננציה מוחלטת של האלהות בכל אתר ואתר של המציאות, ולצד זה הרי היא מכירה באל אינסופי ולא מוגבל.

הזרם האחר מגבש תפיסה של אימננציה על מנת לקרב את האל לעולם ולזהותו עמו, בדומה לפנתאיזם, וההבדל ביניהם הוא רק בתפיסת העולם - הפנתאיזם חומרי ולכן אינו מזהה את האל אלא עם הטבע בלבד, והפנאנתאיזם מכיר במציאות שמעבר לטבע גם כן ולכן מזהה גם עמה את האל.

פנתאיזם

פַּנְתֶאִיזְם (הרכב של המילים πάν (תעתיק: "פן"; מיוונית: "הכל") ו-θεός (תעתיק: "תאוס"; מיוונית: אלוהים); כלומר "הכל אלוהים") היא תפיסת עולם שעל פיה האל מצוי בכל; האל והטבע הם ישויות זהות. הפנתאיזם דוחה בעצם את האמונה באלוהות על-טבעית או חיצונית ליקום (טרנסצנדנטית). עמדה זו שגורה ומוכרת יותר בתחומי האמנות, בייחוד בספרות ובשירה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.