אגם טאנה

אגם טאנהאמהרית: ጣና ሐይቅ) הוא מקור הנילוס הכחול, מקור המים החשוב של אתיופיה ומצרים. הוא מספק 80% ממימי הנילוס. זהו האגם הגדול באתיופיה ושטחו, הנע סביב 3,156 קמ"ר שמשתרע בין העיר בהר דר לבין העיירה הקטנה קונזלה, הוא השלישי בגודלו באגן הנילוס.[1][2] מחקר הידרולוגי העלה כי מפלס האגם צפוי להישאר יציב גם בתרחיש של בצורת קשה וממושכת: דרושה ירידה של 40-45% בכמות המשקעים הממוצעת באגן הניקוז של האגן למשך 7–8 שנים לפחות כדי שתקציב המים של האגם יצא משיווי משקל.[1]

בראשית המאה ה-20 בריטניה בקשה להקים סכר באגם טאנה על מנת להסדיר את משטר המים באגן הנילוס, המשתרע על פני מצרים וסודאן, שהיו תחת השליטה הבריטית. אתיופיה לא קבלה את ההצעה. יש סברה, כי בריטניה גמלה לאתיופיה על כך, כאשר איפשרה לאיטליה את המעבר בתעלת סואץ בבואה לכבוש את אתיופיה.

אגם טאנה
ጣና ሐይቅ
Lake tana
צילום לוויין של אגם טאנה
מיקום אתיופיה  אתיופיה
שטח 3,156[1] קמ"ר
אורך מרבי 84 קילומטר
רוחב מרבי 66 קילומטר
עומק ממוצע 8 מטרים
עומק מרבי 14 מטר
נפח 24 קילומטר מעוקב
גובה 1,788
נהר מזין אבאי הקטן, נחל ראב, נחל גאמארה
מקור לנהר הנילוס הכחול
איים מעל 21
ערים בהר דר, גורגורה
קואורדינטות 12°0′N 37°15′E / 12.000°N 37.250°E
Blue Nile
ראשיתו של הנילוס הכחול באגם טאנה.

איי האגם

באגם יש מספר איים. מספרם משתנה בהתאם לגובה פני האגם. ההנחה היא שגובה המים ירד בשני מטר בארבע מאות השנים האחרונות. המיסיונר הפורטוגזי, מנואל דה אלמיידה, שהיה במקום במאה ה-17 מספר על 21 איים באגם, כאשר על שמונה מהם יש מנזרים. הנוסע הסקוטי ג'יימס ברוס מעיד בספר אודות מסעותיו לגילוי מקור הנילוס בשנים 1768–1773 על אחד עשר איים מיושבים באגם. יש גם מקור נוסף, המונה 37 איים, כאשר ב-19 מהם יש כנסיות או מנזרים. באיים נמצאו שרידים מימי קיסרים אתיופיים מהעבר. כן מניחים כי אוצרות של הכנסיות נשמרו באיים אלה.

ההתיישבות היהודית סביב האגם

יהודים היו מתגוררים בעיירה הקטנה קונזלה ומסביב הכפרים לה בהם סקלט, גבגביט, פורהה, סנקרה. מרבית היהודים עלו לישראל עד שנת 2010

נקמת בריטניה

החל משנת 1902 בריטניה, ששלטה במצרים ובסודאן, פנתה לממשלת אתיופיה העצמאית בהצעה להקים סכר ביציאה מאגם טאנה. בריטניה ראתה בהקמת הסכר חלק ממשטר ויסות המים באגן הנילוס. היה בסכר גם אמצעי להפקת די חשמל על מנת לחשמל את כל אתיופיה - דבר שעשוי היה לתרום רבות להעלאת הרמה הכלכלית והחברתית של אתיופיה. בנוסף לכך, הציעה בריטניה לאתיופיה מענק כספי גדול ואפילו יציאה עצמאית לים סוף באמצעות נמל בתחום סומליה, לשעבר סומליה הבריטית. ממשלת אתיופיה סרבה להצעה. היא חששה כי השתלבותה בתוכנית יגרור את צירופה לתחום השליטה הבריטית. אתיופיה החליטה לשמור על העצמאות שלה מפני האימפריה הבריטית. תחנת כוח הידרואלקטרית הוקמה לבסוף בשנת 2003 ומיתנה את ספיקת המים דרך מפלי הנילוס הכחול, שנותרה מרשימה רק בעונה הגשומה.

פרופ' חגי ארליך בהרצאה בגלי צה"ל ביום 28 אוגוסט 2007[3] מעלה את האפשרות כי בריטניה - אולי אפילו בתת-המודע - הזניחה או הקריבה את אתיופיה בשל סירובה להקים את הסכר על האגם. עובדה היא שבריטניה איפשרה החל משנת 1934 למוסוליני להעביר את צבא איטליה, דרך תעלת סואץ דבר שהביא לכיבוש אתיופיה על ידי איטליה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  1. C.F. Beckham and G.W.B. Huntingford, Some Records of Ethiopia, 1593-1646, (series 2, no. 107; London: Hakluyt Society, 1954), p. 35 and note.
  2. Paul B. Henze, Layers of Time: A History of Ethiopia (New York: Palgrave, 2000), p.73

.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 S. Kebede, Y. Travi, T. Alemayehu and V. Marc, Water balance of Lake Tana and its sensitivity to fluctuations in rainfall, Blue Nile basin, Ethiopia, Journal of Hydrology, Volume 316, Issues 1-4, 10 January 2006, Pages 233-247
  2. ^ לשם השוואה, הכנרת קטנה פי 19 מאגם טאנה (166 קמ"ר לעומת 3,156 קמ"ר).
  3. ^ במסגרת סדרת תוכניות "האוניברסיטה המשודרת" בנושא: אתיופיה והמזרח התיכון - הרצאה מספר 9: היילה סלאסי ונקמת מוסוליני
אמהרה

אמהרה (אמהרית: አምሃራ) היא אחת מתשע המדינות המרכיבות את אתיופיה. אמהרה היא המדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה (לאחר אורומיה), והשלישית בשטחה (לאחר סומלי). בצפונה גובלת אמהרה בתיגראי, במזרחה בעפר; בדרומה באורומיה ובדרום-מערבה בבנישנגול-גומאז ובמערבה בדרום סודאן.

אנפרז

אנפרז (בגעז: አንፍረዝ) גם אמפרז (አምፍረዝ) הוא מחוז היסטורי בצפון אתיופיה לחופו הצפון-מערבי של אגם טאנה. המחוז גובל בדמביה בצפונו ובפוגרה בדרומו וכיום נכלל בתוך נפת גונדר רבתי.

לפנים יושב אנפרז בידי ביתא ישראל והיה לחלק משטחי גדעון. במאה ה-14 תחת הקיסר עמדה ציון הראשון ניהלו האתיופים מערכה צבאית כנגד יהודי המקום והאזור סופח לאתיופיה והחלו לפעול בו מרכזי מיסיון. במאה ה-16 האזור היה לאחד המקומות המעטים שצבא גארן לא הגיע אליהם, כך שהכנסיות והמנזרים במקום נשארו בשלמותם. במחצית השנייה של המאה ה-16 בשלטונו של הקיסר מינאס נבחר המקום למעון החורף של הקיסר. בנו של מינאס, הקיסר סרצה דנגל הקים באזור את גוזרה ששימשה כבירת האימפריה עד לשנת 1589.

בתחילת המאה ה-17 שימשה דברסן שבמחוז כמקום מושבו של הפטריארך הישועי. ב-1708 הוכתר במקום טאוופלוס לקיסר. במאה ה-19 עם העברת מרכז האימפריה לאדיס אבבה איבד האזור ממעמדו.

באזור עברה דרך מסחר חשובה שקישרה את האזורים דרומית לאגם טאנה לנמלי הים האדום, דבר שהעלה את חשיבותו. כיום עובר באזור הכביש המחבר את הערים בהר דר וגונדר.

אצ'פר

אצ'פר (געז: አቸፈር) הוא מחוז היסטורי בצפון מערב אתיופיה לחופו הדרום מערבי של אגם טאנה.

ההשערה היא שתושביו המקורים היו דוברי שפה נילו-סהרית שלאחר מכן נושלו על ידי האגאו. במסורת האתיופית נזכר המחוז כחלק מהשטחים שקיבל השליט הת והיה אזור שיושב בביתא ישראל. בשלהי המאה ה-16 החלה החדירה האתיופית לאזור ובכך הפך לוסאל ומחוז ספר. בעקבות ההתנגדות המקומית הקיסרים האתיופים סרצה דנגל וסוסוניוס ערכו במקום מערכות צבאיות עקובות מדם, השלטון האתיופי במחוז התחזק והמקומיים עברו תהליכי אמהריזציה.

למחוז חשיבות מסחרית בעיני האתיופים ובו עברו דרכי מסחר מאגאו מדר, גוג'ם ומאזורים דרומה מהם לאזורי הצפון לרבות גונדר. במחוז היו וישנם גם שווקים רבים שבהם נמכרים דגים, קפה, כותנה ובעבר גם שנהבים.

כיום שטח המחוז מחולק לשני נפות אצ'פר הצפונית ואצ'פר הדרומית.

בגמדר

בגמדר (געז: በጌምድር, תרגום: "ארץ הבג") הוא מחוז היסטורי באתיופיה.

היסטורית גבולותיו של המחוז היו נהר התכזה העליון במזרח עם וג ולסתה, נהר הבשלו עם אמהרה בדרום מזרח, הנילוס הכחול בדרום עם גוג'ם, אגן אגם טאנה במערב עם המחוזות דרה ופוגרה, ובצפון מערב באנפרז.

שמו של המחוז המורכב מהמילים "בג" ו"מדר" (ארץ) הוביל חוקרים למצוא משמעות למילה "בג". יש שהציעו שהמילה "בג" מקורה בעם הבג'ה ומשמעות שם המחוז הוא "ארץ בג'ה" ומשערים שבעבר ישבו באזור. היו שהציעו כי המילה "בג" היא למעשה המילה לכבש בשפות האתיו-שמיות ולכן המשמעות היא "ארץ הכבשים". אחרים העלו כי ייתכן שהמילה "בג" הגיעה מהמילה "בגה" שמשמעותה "עונה יבשה" ונמקו בכך שהאזור הוא אכן חסר מים ויבש.יושביו מקדם היו האגאו ולצידם ביתא ישראל. במסורת האתיופית נחשב האזור לחלק משטחי גדעון. במאה ה-14 החלו לפלוש למקום צבאות האימפריה האתיופית ולספח את האזור, במרוצות הדורות עבר האזור אמהריזציה ובמאה ה-16 תושבי האזור היו לאמהרים-נוצרים. בתקופה זו, בגמדר היה למחוז הגדול באימפריה ושהשתרע מהנהרות בשלו והנילוס הכחול בדרום ועד לנחל בלסה בצפון ומהתכזה במזרח ועד לאגם טאנה במערב.

בחלוקה המנהלית של שנות ה-40 של המאה ה-20 אוחד המחוז עם מחוז סמין תחת השם בגמדר וגבולות המחוז היו גבול סודאן במערב, התכזה בצפון ובמזרח, הנילוס הכחול, בשלו ואגם טאנה בדרום.

בירת המחוז הייתה העיר גונדר ששמה שימש כשם שני למחוז והחל משנת 1974 שונה שם המחוז הרשמי לשם גונדר.

בהר דר

בהר דר (באמהרית: ባህር ዳር) היא עיר במעמד מחוז בצפון מערב אתיופיה ובירתה של מדינת אמהרה. העיר ממוקמת על חופי אגם טאנה, במקורות הנילוס הכחול (באמהרית: עבי).

העיר ממוקמת כ-310 קילומטרים צפונית מערבית לאדיס אבבה. חברת התעופה האתיופית אתיופיאן איירליינס מפעילה טיסות בין שתי ערים אלו. מפלי הנילוס הכחול (באמהרית: טיס עבי, "מים מעשנים") נמצאים כ-30 קילומטרים דרומית לעיר.

בעיר ישנו שוק יומי קטן ושוק גדול כל סוף שבוע. בנוסף, ניתן למצוא בבהר דר גם מספר מועדוני מוזיקה. בעיר ממוקמת גם אוניברסיטת בהר דר, אליה נרשמו בשנה האקדמית שהחלה באוקטובר 2006 כ-4,400 סטודנטים.

גורגורה

גורגורה (געז ጎርጎራ ובעבר ጐርጐራ; פורטוגזית Gorgorra) הוא חצי אי וכפר בצידו הצפוני של אגם טאנה בצפון אתיופיה. חצי האי שרוחבו המרבי כ-15 ק"מ והבולט מרחק של 9 ק"מ אל מימי האגם, מהווה יעד תיירותי בשל כך ששוכנים בו מספר מנזרים. בכפר שבו מעגן קטן, התגוררו בשנת 2005 כ-4,800 תושבים. קו מעבורת מקשר בין הכפר גורגורה לבהר דר על הגדה הדרומית של האגם.

דמביה

דמביה (געז: ደምብያ) הוא אזור היסטורי בצפון-מערבה של אתיופיה וכיום נפה במדינת אמהרה שגבולותיה אגם טאנה בדרום, נפת טקוסה בדרום-מערב, נפת צ'ילגה במערב, בנפת ארמצ'הו עלית בצפונה ובנפת גונדר רבתי במזרחה.

הנילוס הכחול

הנילוס הכחול (באמהרית: ዓባይ; בערבית: النيل الأزرق, תעתיק מדויק: אלניל אלאזרק, תעתיק חופשי: א-ניל אל-אָזְרַק) הוא נהר באפריקה. הוא מתחיל את זרימתו באתיופיה בגובה של 2,750 מטר בסביבת העיר גש עבי כנהר "עבָאי הקטן", נופל לתוך אגם טאנה ויוצא ממנו כ"נהר עבאי".

לאחר צאתו מגבולות אתיופיה הוא זורם צפונה עד לסביבות ח'רטום, שם הוא מתחבר לנילוס הלבן, ושניהם יחד מתלכדים לנהר אחד - הנילוס. הנילוס הכחול מספק 70% מכמות המים לנילוס.

הרי סמן

הרי סֵמֵן (נכתב גם "סמיין" או "סימיאן"; באמהרית: ስሜን) הם רכס הרים בצפון אתיופיה המשתרעים ברמה האתיופית, צפונית-מזרחית לעיר גונדר. חלקם המערבי של ההרים הוכרז כפארק לאומי בשטח של 136 קמ"ר, וב-1978 הוא היה בין ראשוני אתרי המורשת העולמית.

הרמה האתיופית

הרמה האתיופית היא מסיב הרים רחב ידיים באתיופיה, אריתריאה ובצפון סומליה בצפון-מזרח אפריקה. פסגות הרמה האתיופית נישאות לגבהים של מעל 4,000 מטר, ורק חלק קטן ממנה משתרע בגובה של מתחת ל-1,500 מטר. הרמה האתיופית נחצית במרכזה מצפון-מזרח לדרום-מערב על ידי הבקע הסורי-אפריקני, ולאורכו משתרעים אגמי צפון אתיופיה ואגמי רמת אתיופיה שרובם מלוחים.

בחלק הצפון-מערבי שכולל את מדינות תיגראי ואמהרה באתיופיה ואת אריתריאה שוכנים הרי סאמיאן המוכרזים כפארק לאומי והמגיעים לשיאם בהר ראס דאשן (4,549 מטר). עוד שוכן אגם טאנה בחלק זה של הרמה, וממנו זורם הנילוס הכחול.

החלק הדרום-מזרחי של הרמה משתרע במדינות אורומיה ובמידה פחותה גם בסומלי ובצפונה של סומליה. הוא מגיע לשיאו באזור באלה המוכרז גם הוא כפארק לאומי ופסגתו בהר טולו דמטו (4,337 מטר).

הרמה האתיופית החלה מתרוממת לפני 75 מיליון שנים כאשר מאגמה מעומק כדור הארץ דחפה את פני הקרקע ויצרה כיפה הררית. לאחר מכן ביתר הבקע הסורי-אפריקני את הרמה לשלושה חלקים - שני חלקיה שנזכרו לעיל, וחלקו הדרום-מערבי של חצי האי ערב שהשתייך גם הוא לרמה האתיופית. המפגש של שלושת החלקים הוא במשולש עפר, ובצומת זה נפגשים שלושה לוחות טקטוניים - לוח ערב ממזרח ושני תת-לוחות של הלוח האפריקאי: הלוח הנובי שעליו שוכן חלקה הצפון-מערבי של הרמה והלוח הסומלי שעליו משתרע חלקה הדרום-מזרחי.

חבש

חבש (בגעז: ሐበሻ) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי בצפון-מזרח קרן אפריקה. גבולות החבל הם הים האדום בצפון, הנילוס הכחול בדרום, משולש עפר במזרח והגבול עם סודאן במערב. מבחינה גאוגרפית, האזור מכיל את צפון הרמה האתיופית, את אגם טאנה ואת אגן ניקוזו העקרי של הנילוס הכחול. מבחינה היסטורית, האזור הוא ערש מולדתם של העמים החבשים, שכיום מהווים את הרוב המוחץ של האוכלוסייה בחבל. מאזור זה צמחו המדינות ההיסטוריות ד'מאט, אקסום, האימפריה האתיופית וכיום היורשות התרבותיות שלה הם אתיופיה ואריתריאה, שהחבל מחולק ביניהם. דמוגרפית, האזור מיושב על ידי אמהרים בעיקר בדרום ובמרכז, תגרים בצפון-מרכז ותגרה בצפון.

טנה

האם התכוונתם ל...

טקוסה

טקוסה (געז: ጣቁሳ, גם: דגוסה) מחוז היסטורי ונפה בצפון מערב אתיופיה. הנפה גובלת בנפת אלפה מדרומה, אגם טאנה במזרחה, נפת דמביה בצפון-מזרחה, נפת צ'ילגה בצפונה, נפת מטמה בצפון-מערבה ונפת קווארה במערבה.

הנפה ידועה כמקום שבו התרחש הקרב ההיסטורי בין כוחותיו של דג'זמץ קאסה היילו לבין ראס עלי השני והדג'זמץ וובה היילה מריאם. לאחר מכאן התרחשו בנפה שני קרבות נוספים כנגד היילו, הראשון כנגד הכוחות בראשות אמו של עלי, מנאן והשני ברשותו של ראס ברו עליגז.

יוהנס השלישי, קיסר אתיופיה

יוהנס השלישי (ג'ון השלישי) היה קיסר אתיופיה לסירוגין בין 1840–1851 היה בנו של הקיסר תקלה גיורגיס הראשון, קיסר זה היה "קיסר בובה" והאימפריה האתיופית נשלטה באופן מעשי על ידי סגן הקיסר עלי השני. על השני גם הכריח את יוהנס לשאת את אמו לאישה, הקיסרית מנן ליבן אמדה שמשלה ביד רמה הן על בנה והן על בעלה השני, הקיסר.

בזמן המאבק בין עלי השני ויריבו הדאג'זמץ וובה היילה מריאם של סאמיאן, הקיסר יוהנס הודח והושב מספר פעמים בין 30 באוגוסט 1840–1851 והתחלק עם דודנו סהלה דנגל בשלטון. ההדחה הראשונה של יוהנס הייתה באוקטובר 1841 בגלל תמיכתו בדאג'זמץ וובה לאחר מכן הוא הוחזר ב-1845 ואז שוב פעם הודח והוחזר ב-1850 מסיבה לא ידועה.

ההיסטוריון ארנסט וואליס באדג' מתאר את יוהנס כך:

לפי דונלד כראמאי יוהנס הושפע מחדירת המיסיונרים הקתולים ושיתף פעולה עם האיטלקי ג'סטין דה ג'קוביס ובכך הוטבל לנצרות קתולית.

לא הרבה ידוע על שלטונו וגורלו של יוהנס. ידוע שיוהנס שלט כקיסר ב-18 ביוני 1847 בזמן שאשתו מנן נלחמה עם כוחות צבא בחופו הצפוני של אגם טאנה כנגד קאסה היילו מקווארה, בקרב זה היילו ניצח לכד את הקיסר ואשתו ולאחר מכן שיחרר אותם בתמורה לתואר דאג'זמץ ובתמורה לשטחיו של ראס קינפו בגוג'אם לאחר שזה מת לא מזמן. מקור נוסף מתאר שיוהנס הסכים לוותר על הכתר בתנאי שלא ייאחדו אותו עם אשתו ששנא אותה.

לאחר הדחתו הסופית מהכתר, יוהנס חי חיי פשטות וב-1856 מספר גורמים קתולים באתיופיה ניסו לשכנעו לחזור לשלטון אבל הוא התעניין יותר בעלייה לרגל לירושלים, שנתיים לאחר מכן יוהנס נהפך לנאמנו של הקיסר החדש תוודרוס השני ולבסוף הוטבל חזרה מהקתוליות לכנסייה האתיופית. אחד מהמסמכים ששרדו מה-11 ביוני 1869 מתארים בקשה מקיסר צרפת, נפוליאון השלישי לעזרה כלכלית.

ישועים

אגודת ישו (בלטינית: Societas Iesu), שחבריה מוכרים כיֵשׁוּעִים (Jesuits), היא מסדר בכנסייה הקתולית שהוקם ב-1534 כדי להילחם בהתפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית בדרכי חינוך. את הארגון הקים איגנטיוס מלויולה. הישועים מופקדים על חינוך ותעמולה, והם אחד המסדרים הקתוליים המוכרים והחשובים ביותר ומילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה הנוצרית של אירופה. במסדר היו נכון ל-2016 16,378 אחים, מתוכם 11,785 כמרים שנסמכו. ראש המסדר הנוכחי, ה-31 במספר, הוא האב ארתורו סוסה.

מפלי הנילוס הכחול

מפלי הנילוס הכחול הם מפלים על נהר הנילוס הכחול באתיופיה. הם נקראים גם בשם טיס עבאי, שפירושו באמהרית "מים מעשנים". המפלים נמצאים כ-30 ק"מ במורד הנהר מאגם טאנה והעיר בהר דר. המפלים נחשבים כאחד ממוקדי התיירות הראשיים של אתיופיה.

מעריכים כי גובה המפלים נע בין 37–45 מטר, המורכבים מ-4 זרמים המגיעים ממקורות המשתנים מזרם חלש בתקופת היבשה ועד מעל ל-400 מטר רוחב בתקופה הגשומה. מפלי הנילוס הכחול בודדו את האקולוגיה של אגם טאנה משאר האקולוגיה של הנילוס, ולבידוד זה היה תפקיד מכריע באבולוציה של החי האנדמי לאזור.

במרחק קצר במורד המפלים נמצא גשר אבן שנבנה בשנת 1626 בהוראת הקיסר סוסניוס.

מרטין פלאד

יוהאן מרטין פלאד (Johann Martin Flad;‏ 1831–1915) היה מיסיונר ממוצא גרמני שפעל באתיופיה במשך כ-60 שנה ופעולותו המרכזית הייתה לנצר את יהודי אתיופיה.

פלאד נולד ב-1831 בעיירה אידינגאן ("Üdingen") שבמערב גרמניה והחל את לימודיו כמיסיונר בכנסיית "כּרישונה הקדושה" ("St. Chrischona") בבזל שבשווייץ. בתחילה היה חלק ממשלחת בזל שנכנסה לאתיופיה ב-1855 ובמשלחת הוא התלווה למיסיונר לודוויג קראפף ("Lugwig Krapf") שנשלח על ידי הבישוף האנגליקני של ירושלים, סמואל גובאט, לקיסר האתיופי תוודרוס השני, מטרת המשלחת הייתה להמשיך את הפעילות המיסיונרית באתיופיה שבה גובאט החל ב-1826 ועד שגורש ב-1838 יחד עם כל המיסיונרים האחרים.

בין השנים 1861–1915 הוא פעל בשורות החברה הלונדונית לקידום הנצרות בין היהודים ובשליחותם עמל כארבע שנים בניסיון לנצר את קהילת יהודי אתיופיה. יחד עם מיסיונרים נוספים הוא הקים בית ספר נוצרי באוורה שליד גונדר ב-1856 וב-1861 הקים מרכז מיסיונרי ליד ג'אנדה שלחופה הצפוני של אגם טאנה.

פלאד, אשר פעל בקרב ביתא ישראל במשך ארבע שנים וזכה גם להצלחות מוגבלות, נזרק לכלא על ידי הקיסר תוודרוס השני. חלק מפעולותיו היה תרגום התנ"ך לאמהרית השמעת דעות ולימוד במרכזים נוצריים באתיופיה. יומנו האישי יחד עם זה של אשתו הוא מקור חשוב ללמידת הזמן שבו פעל לרבות על המשלחת הצבאית הבריטית. פלאד שימש גם בתור שליח בין קיסר אתיופיה לשליט מצרים, בתור שליח למלכה הבריטית ויקטוריה ובתור מתווך בין קיסר אתיופיה למפקד המשלחת הבריטית במקדלה ב-1868.

במהלך מסעותיו ונסיעותיו בין אתיופיה לאירופה פלאד הבא עמו כמאה מסמכים וספרות עשירה באמהרית, כמו גם עבודות של מיסיונרים אחרם שפעלו באתיופיה באותה התקופה ולפניה.

תקלה היימנות הראשון, קיסר אתיופיה

תקלה היימנות הראשון (בגעז: ተክለ ሃይማኖት, בעברית: צמח דת) היה קיסר אתיופיה בתאריכים 27 במרץ 1706 - 30 ביוני 1708. הוא הוכתר בשם "להאל סגד" (בגעז: ለዓለ ሰገድ, בעברית: לו הקשת משתחווה). תקלה היה בנו של הקיסר שקדם לו ייאסו הראשון מהקיסרית מלקוטוויט. קיסר זה מכונה לעיתים קרובות בשם ירגאם תקלה היימנות שפירושו תקלה היימנות המקולל מכיוון שרצח את אביו הקיסר ייאסו.

תקלה הוכתר לקיסר כאשר אביו פרש מתפקיד הקיסר והחל לחיות באי אגם טאנה. אמו הקיסרית מלקוטוויט תמכה במינויו, והוא הוכתר לקיסר בעיר הבירה גונדר. אביו התנגד למינוי בנו לקיסר ועל כן תקלה רצח אותו.

בספטמבר 1707 החלה התקוממות בגוג'אם. מנהיג ההתקוממות הכריז על עצמו כקיסר אתיופיה בשם עמדה ציון השלישי והדיח את תקלה. לאחר שעמדה ציון נהרג, בקרב עקוב מדם במאציה בין תומכי תקלה לתומכי עמדה ציון, חזר תקלה לשלטון. שלטונו של תקלה היימנות היה שנוי במחלוקת משום שהחזיק בשלטון רק בזכות אמו, ותקלה נרצח על ידי תומכי אביו מבית המלוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.