אגג

אֲגַג הוא דמות מקראית, אחרון מלכי העמלקים.

האיזכור הראשון בתנ"ך של אגג הוא בברכת בלעם, בה מברך בלעם את ישראל שממלכתם תינשא מעל זו של אגג:

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.

אגג היה מלך עמלק בעת ששאול המלך יצא למלא את מצוות השמדת עמלק בהנחיית הנביא שמואל. שאול לא ביצע את המצווה עד סופה כיוון שלא השמיד את רכוש עמלק ולא הרג את אגג, ועל כך ניבא לו שמואל כי ישלם בכתרו.

אגג הוצא בסוף להורג על ידי שמואל, הדיאלוג בין שמואל הנביא לאגג מובלט בסיפור על רגעיו האחרונים של אגג:
אגג חותם את חייו במילים "אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת" (אכן הגיע זמני למות), ושמואל הנביא עונה לו: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" (כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה).

על אף הריגתו של אגג בידי שמואל, ממקומות נוספים בתנ"ך מוכח שהעם העמלקי לא הושמד באופן סופי. בהמשך ספר שמואל מתוארות מלחמותיו של דוד בתקופת ישיבתו בשדה פלשתים, שם מוזכרת בין השאר לחימתו בעמלקים[1]. מספר פרקים לאחר מכן, בסוף ספר שמואל א' מתוארת פשיטה של עמלקים על העיר צקלג (עיר המזוהה על ידי מספר חוקרים כתל שרע) ורדיפה של דוד ואנשיו אחריהם, לאחר שלקחו בשבי את משפחותיהם[2]. גם לאחר שדוד ואנשיו מכים בעמלקים במשך יממה שלמה, ארבע מאות מהם מצליחים לברוח. מקום נוסף בו אנו פוגשים בשארית עמלק הוא בפתיחת ספר שמואל ב', שם דוד שב "מהכות את העמלק"[3] ואליו מגיע נער עמלקי המספר לו שהרג את שאול בעקבות בקשתו של שאול עצמו, לאחר שנפצע אנושות בקרב נגד הפלשתים בהר הגלבוע.

וַיֹּאמֶר לִי, מִי-אָתָּה; ויאמר (וָאֹמַר) אֵלָיו, עֲמָלֵקִי אָנֹכִי [...] וַיֹּאמֶר אֵלַי, עֲמָד-נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי [...] וַאֲמֹתְתֵהוּ--כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ

גרסתו של הנער העמלקי סותרת את המסופר על מות שאול[4], והפרשנים נחלקו מה מידת האמת בדבריו. בכל אופן, דבריו מציגים אירוניה הטמונה בקשר שבין חטאו של שאול כשלא השמיד את העמלקים, לבין העובדה שאחד מהם לבסוף הרג אותו, וכל זאת בשעה שדוד, שנבחר לרשת את כתרו, עושה חיל במלחמתו בעמלקים.

מאחר שעמלק הוא סמל האויבים של ישראל, גם מלכו נחשב כגדול האויבים של ישראל. ברוח זו מיוחס מוצאו של המן הרשע לאגג: "הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי"[5]. והפרשנים נחלקו בשאלה האם מדובר בצאצא גנטי ממש, או בבן במובן של ממשיך דרכו הרעיונית של אגג. לאחר אירועים אלו אין מסופר עוד דבר על קיומו של עמלק או מלכם אגג. מספר פסוקים בספר דברי הימים[6] מספרים על קבוצת לוחמים מבני שמעון אשר בימי המלך חזקיהו הכו את "שארית הפליטה לעמלק", כלומר - השמידו את אחרון העמלקים, ובכך כנראה הושמד סופית עם זה.

המדרש מספר כי בין נפילתו של אגג בשבי ובין הוצאתו להורג הפריד יום, אשר במהלכו הספיק אגג לקיים יחסי מין עם אישה כלשהי. בין צאצאי אישה זו, אומר המדרש, היה המן. כך מפרש המדרש את הצירוף "המן האגגי".

Gustave Doré Morte Agag
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי ה', בַּגִּלְגָּל.
הריגתו של אגג בידי שמואל הנביא. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ שמואל א, כז ח
  2. ^ שמואל א', פרק ל'
  3. ^ שמואל ב', א', א'
  4. ^ שמואל א, פרק לא פסוקים א-ז
  5. ^ אסתר, פרק ג פסוק א
  6. ^ דברי הימים א', ד', מ"ג
אכזריות

אכזריות היא היפוכם של הרחמים והחמלה, וניתן להגדירה גם כאדישות לסבלו של האחר. אכזריות נבדלת מסדיזם, שהוא הנאה מגרימת סבל לאחר.

אכזריות עשויה להיות אלימה, אם כי אין הכרח באלימות על מנת שמעשה יהיה אכזרי. לדוגמה, אם אדם טובע ומתחנן לעזרה, ואדם אחר יכול לעזור לו ללא עלות או סיכון, אבל הוא רק צופה בו בשעשוע או בחוסר עניין – הצופה הוא אכזרי, אם כי לא אלים.

ארבע פרשיות

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הן פרשות מיוחדות שתקנו חז"ל לקרוא בנוסף לפרשת השבוע בארבע שבתות לאורך חודש אדר הסמוך לניסן, דהיינו בשנה רגילה חודש אדר ובשנה מעוברת אדר ב'. השבתות עצמן נקראות בשמות מיוחדים: "פרשת שקלים", "פרשת זכור", "פרשת פרה", "פרשת החודש".

בשבתות הללו אין אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות קודם תפילת מוסף, אך אומרים "צדקתך" במנחה (אלא אם כן זה שבת ערב ראש חודש, שבת ראש חודש או ערב פורים שאין אומרים "צדקתך"). במנהג התפילה של נוסח אשכנז ישנם פיוטים רבים מיוחדים לשבתות אלו.

אשר הניא

אשר הניא הוא פיוט לחג הפורים, המסכם את סיפור המגילה. הפיוט חובר באקרוסטיכון של אותיות הא' ב'. מנהג אשכנז לאומרו לאחר קריאת המגילה בליל פורים. מפורסמים שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "שושנת יעקב", אשר על פי מנהג אשכנז כיום, נאמרים גם ביום שלאחר קריאת המגילה.

גלגל (אתר מקראי)

גִּלְגָּל הוא אתר מקראי הנזכר 39 פעמים בתנ"ך. השם האונומטופיאי, מהשורש 'גל', נובע מהצורה המעוגלת, האופיינית למתחמי נוודים. הגלגלים היו האתרים המרכזיים לשבטי ישראל בזמן התנחלות והשופטים.

המן האגגי

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי היה, על פי מגילת אסתר שבתנ"ך, הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס, אשר הסית את מלכו כנגד האוכלוסייה היהודית בממלכה, במטרה לבצע בה רצח עם. המן מכונה במגילת אסתר "צורר היהודים", וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה", שביקש להשמיד את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות. לבסוף סוכלה מזימתו, בעיקר בזכות אסתר והוא נתלה. בשיח היהודי נשתרש כינויו ל"המן הרשע", שם אמו אמתלאי בת עורבתי.

ויאהב אומן

וַיֶאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן (מקובל גם השם הכללי קרובות לפורים או קרובץ לפורים) היא קרובת י"ח (קרובה היא פיוט לחזרת הש"ץ, קרובת י"ח היא קרובה המיועדת לחזרת הש"ץ של יום חול המורכבת מתפילת שמונה עשרה) לפורים, שנחברה בידי הפייטן הארץ-ישראלי בן המאה השישית רבי אלעזר בירבי קליר. הקרובה נתקבלה בנוסח אשכנז לשחרית של פורים.

חרם (נידוי הלכתי)

עונש החרם בהלכה הוא הרחקת אדם מן הציבור. התלמוד מבחין בין חרם לנידוי, וחרם הוא העונש החמור מביניהם, כיוון שבנוסח הטלת החרם מופיעה המילה "ארור". חרם מוטל כאמצעי אחרון: אדם שעובר על דבר איסור במזיד מנדים אותו מהציבור מיד, אם לא חזר בו מנדים אותו שנית, ואם לא חזר בו מחרימים אותו. החרם מוטל על ידי בית הדין בנוכחות מניין (עשרה אנשים), בטקס שכולל תקיעה בשופר והחזקת ספר תורה. בחרם משתמשים רק נגד חוטא ובמקרים נדירים ביותר. התרת החרם נעשית אף היא על ידי בית הדין המכריז "שרוי לך מותר לך".

לילה אחד עם המלך

לילה אחד עם המלך הוא סרט אפי היסטורי שפורסם בשנת 2006 בארצות הברית. הוא מבוסס על הרומן "הדסה: לילה אחד עם המלך", שנכתב על ידי טומי טני ומארק אנדרו אולסן. הסרט הוא דרמטיזציה של הסיפור התנ"כי של אסתר, שסיכנה את חייה והלכה למלך אחשוורוש כדי לבקש שיציל את עם ישראל.

הסרט הופק על ידי מאט קראוץ' ולורי קראוץ' על ידי האולפן "Gener8Xion Entertainment". הוא היה במקום התשיעי מבחינת הכנסותיו במהלך השבוע שהוא יצא לאקרנים וזכה בפרס CAMIE‏. לוק גוס קיבל את הפרס עבור גילום דמותו של המלך קסרקסס. הסרט נבחר להיות מוצג ב-2007 בפסטיבל קאן.

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מחיית זכר עמלק

מחיית זכר עמלק היא אחת ממצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, ועניינה הוא להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם בבני ישראל מיד לאחר צאתם ממצרים.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

עד כה לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו והשאלה אם היא התקיימה בפועל או שהייתה רק אגדה, נתונה במחלוקת.

מצוות זכירת מעשי עמלק

מצוות זכירת מעשי עמלק היא מצווה המתייחסת לחובה לזכור את אשר עשה עמלק לבני ישראל בצאתם ממצרים. מצווה זו מהווה מעין אמצעי עזר לעודד את ביצוע מצוות מחיית זכר עמלק. על פי חז"ל, החובה היא גם להזכיר זאת בפה, ועל כן קוראים בכל שנה את "פרשת זכור" בשבת זכור - השבת שלפני פורים. המצווה כוללת מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

נצח ישראל

נֵצַח יִשְׂרָאֵל (לעיתים במלואו: נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר) הוא ביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. בשימושו הפופולרי, מביע הביטוי תקווה בגאולה ובניצחון עם ישראל על אויביו.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

עמלק

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות אודותיו. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ואת ציקלג, עירו של דוד בעת שהותו בארץ הפלשתים. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה.

על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע, ועל פי המסורת אף המן הרשע היה מצאצאיו. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

קוראי מגילה

קוראי מגילה הוא פיוט לפורים שחיבר המשורר רבי אברהם אבן עזרא, המתאר בקצרה את סיפור מגילת אסתר.

רג'יסייד

המונח רג'יסייד (הלחם המילים מלטינית: regis שפירושו מלך או מונרך + cida שפירושו "רוצח" או cidium שפירושו "הרג") מתייחס לרצח (כולל התנקשות והוצאה להורג) של מלך, קיסר או כל ריבון אחר.

שם משפחה יהודי

שם משפחה יהודי מעיד לכאורה על השתייכותו של אדם למשפחה יהודית. בתרבות היהודית כמו בתרבויות רבות אחרות נהוג שבני זוג וילדיהם מזוהים באותו שם משפחה, אשר עובר מדור לדור.

שם משפחה כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על קרבה משפחתית בין אנשים, ולעיתים קרובות קשה להוכיח קרבת-דם בין אנשים שנושאים שם משפחה זהה.

שמואל

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.