אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

אב הרחמים

אָב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ[1] לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם. וְיִנְקֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים. הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:[2] וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַ-ה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן:[3] וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:[4] וְאוֹמֵר, כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים:[5] וְאוֹמֵר, יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:[6]

הרקע ליצירת התפילה

בשנת 1096 פתחו הנוצרים במסע הצלב הראשון, ובמסגרתו טבחו ביהודים בפרעות המכונים בקהילות ישראל "גזירות תתנ"ו". העילה לפתיחת מסע הצלב הייתה פגיעה של הסלג'וקים (שליטי ארץ ישראל דאז) בנוצרים שבאו לבקר. האפיפיור אורבנוס השני יצא לצרפת וקרא לכבוש את ארץ הקודש והמונים נענו.

בדרכו לארץ ישראל ערך האספסוף פרעות ביהודי עמק הריינוס. הפרעות החלו בקהילות שו"םשפיירא (שפייר), ווורמייזא (וורמס) ומגנצא (מיינץ). המוני יהודים הוטבלו בכוח לנצרות וחלקם עלו על המוקד על קידוש השם. רבים מהם העדיפו להתאבד בטרם יוכרחו להתנצר בעל כורחם.

לזכר הצרות חוברו קינות וסליחות רבות. בין השאר חוברה בוורמייזא גם תפילת אב הרחמים. התפילה עוסקת בקריאה לאלוהים שינקום את נקמת דם עבדיו השפוך ועוד פסוקים בעניין הנקמה בגויים.

מחבר התפילה אינו ידוע, ויש אומרים שנמצאה מונחת על בימת קריאת התורה[7]. התפילה משובצת בפסוקים מספר דברים, ספר שמואל ב', ספר יואל וספר תהילים.

זמני אמירת התפילה

התפילה נאמרת בכל תפוצות וקהילות אשכנז. היא נאמרת בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה, יקום פורקן ותפילות נוספות ולפני אמירת אשרי יושבי ביתך והכנסת ספר התורה לארון הקודש.

נמנעים מלומר תפילה זו בימים של שמחה, כגון ימים שאין אומרים בהם תחנון, בשבתות ארבע פרשיות (שקלים, זכור, פרה והחודש), כשיש ברית מילה או חתן בבית הכנסת או בשבתות מברכים (השבת שלפני ראש חודש). בשבתות החלות בספירת העומר נוהגים לומר את אב הרחמים כחלק ממנהגי האבלות בימי הספירה, גם אם זו שבת מברכין או שיש ברית מילה או חתן[8][9], זאת מפני שגזרות תתנ"ו התרחשו בימי ספירת העומר[9]. בקהילות שונות נהגו לומר אב הרחמים גם בשבת שלפני ראש חודש אב.

לפי מנהג אשכנז המערבי, תפילה זו נאמרת רק בשתי שבתות בשנה: בשבת לפני שבועות ובשבת לפני תשעה באב. בשאר שבתות השנה התפילה אינה נאמרת כלל.[10]

לאחר השואה נהג הרב צבי יהודה קוק לומר תפילה זו בכל שבת משבתות השנה, ואף בשבתות שהוזכרו מעלה, שבהן לא נהגו לומר את התפילה, כיוון שהכיר אישית הרבה מגדולי ישראל שנספו בשואה. מנהגו זה היה מנהג אישי ולא כהנהגה לכלל[11].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ג
  2. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ג
  3. ^ ספר יואל, פרק ד', פסוק כ"א
  4. ^ ספר תהלים, פרק ע"ט, פסוק י'
  5. ^ ספר תהלים, פרק ט', פסוק י"ג
  6. ^ ספר תהלים, פרק ק"י, פסוקים ו'-ז'
  7. ^ מחזור "הדרת קודש" עמוד נ"ב
  8. ^ הגהת הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"ד סעיף ז'.
  9. ^ 9.0 9.1 מגן אברהם, שם, סעיף קטן ה' ופירוש מחצית השקל במקום.
  10. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 233
  11. ^ לפי עדות שמשו הרב יוסף בדיחי.
ארבע פרשיות

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הן פרשות מיוחדות שתקנו חז"ל לקרוא בנוסף לפרשת השבוע בארבע שבתות לאורך חודש אדר הסמוך לניסן, דהיינו בשנה רגילה חודש אדר ובשנה מעוברת אדר ב'. השבתות עצמן נקראות בשמות מיוחדים: "פרשת שקלים", "פרשת זכור", "פרשת פרה", "פרשת החודש".

בשבתות הללו אין אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות קודם תפילת מוסף, אך אומרים "צדקתך" במנחה (אלא אם כן זה שבת ערב ראש חודש, שבת ראש חודש או ערב פורים שאין אומרים "צדקתך"). במנהג התפילה של נוסח אשכנז ישנם פיוטים רבים מיוחדים לשבתות אלו.

אתה יצרת

אַתָּה יָצַרְתָּ היא הברכה האמצעית (קדושת היום) הנאמרת בתפילת העמידה של מוסף של שבת (תפילת שבע) החל בראש חודש. אמירת "אתה יצרת" כברכה ייחודית לשבת ראש חודש, שונָה מהנהוג בחגים החלים בשבת, בהם מתפללים תפילת מוסף של חג, וכביטוי ליום השביעי, מוסיפים תוספות שבת.

במה מדליקין

במה מדליקין הוא פרק שני במסכת שבת העוסק בעיקר במצוות הדלקת נרות שבת.

המנהג ברוב הקהילות לומר 'במה מדליקין' בערבי שבתות קודם תפילת ערבית, הראשונים נתנו מספר טעמים לאמירתו.

ברכת גבורות

ברכת הגבורות, או ברכת מחיה המתים, היא הברכה השנייה בתפילת העמידה. ברכה זו היא אחת משלוש ברכות השבח שבתחילת תפילת העמידה ועניינה הוא שבח לאל על יכולותיו וגבורתו. הברכה נמצאת אחרי ברכת אבות ולפני ברכת קדושת השם. בחזרת הש"ץ אומרים לאחר ברכת מחיה המתים קדושה, כהקדמה לברכת קדושת ה' שבאה אחריה.

ברכת החודש

בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ (ביהדות ספרד ותימן: הכרזת ראש חודש או תיקון ראש חודש) היא תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו נקראת שַׁבַּת מְבָרְכִים, על שם הברכה, והיא נחשבת לשבת חגיגית יותר מהרגיל.

ויכולו

וַיְכֻלּוּ היא פסקה קצרה בחומש בראשית בסיום פרשת בריאת העולם, בה מתוארת סיום הבריאה בשבת, וקביעתה למנוחה על ידי אלוהים. פסקת ויכולו משמשת כחלק אינטגרלי מהקידוש בליל שבת וכן כחלק מתפילת ליל שבת.

יצחק גראנבום

יצחק גראנבום (Izak Graanboom;‏ 1738 - 12 במרץ 1807), הרב של עדת ישורון הפורשת באמסטרדם, מחבר הספר זרע יצחק.

יצחק גראנבום היה יליד שוודיה, גר צדק, ששימש בקהילת אמסטרדם הישנה בתפקידי הוראה ורבנות. הוא היה לרב הראשון של קהילת "עדת ישורון" ול"זמר הראשון" בבית הכנסת שלה. הוא הנהיג שינויים שונים בתפילה בציבור, בסידרי בית הכנסת ובתכני התפילה, למשל: ביטול תפילת אב הרחמים.

מי שברך

מִי שֶׁבֵּרַךְ הוא כינוי לקטע קצר של תפילה יהודית, הנאמרת בדרך כלל במהלך קריאת התורה, או לאחריה. מהות התפילה היא ברכה לזולת. קיימות תפילות מי שברך שונות המותאמות לזמנים ואירועים שונים.

מנהגי אבלות בימי ספירת העומר

בין פסח לעצרת היא התקופה שבין חג הפסח לחג השבועות (הנקרא גם עצרת), בהקשר למנהגים (חלקם מכונים גם מנהגי אבלות) שקיימים באותה תקופה. יש המכנים ימים אלו בהקשר לאותם מנהגים "ימי הספירה", שבהם סופרים את ספירת העומר.

סולם מי שברך

סולם מי שברך הוא שטייגר מוזיקלי, פופולרי במוזיקה היהודית, הרומנית וכן במוזיקת כליזמר. שמות נוספים הוא "סולם אוקראיני" ו-"סולם אב הרחמים". במוזיקה ערבית הוא מכונה מקאם נגריז.

הסולם מבוסס על מודוס דורי אך הדרגה הרביעית מוגבהת, או באפשרות אחרת: סולם מינור הרמוני המבוסס על הדרגה הרביעית (בדוגמה המצורפת: סולם לה מינור הרמוני המבוסס על רה). מרווחי הסולם הם: טון, חצי טון, טון וחצי, חצי טון, טון, חצי טון, טון. האקורדים המנוגנים בדרך כלל בסולם זה הם: דרגה ראשונה, שנייה ושלישית.

מלבד השימוש בסולם זה כבסיס לשיר, הוא משמש רבות כקטע מעבר או חריגה בשיר בסולם המינורי שבטוניקה שלו (למשל בדוגמה המצורפת, שירים בסולם רה מינור הרמוני, יכולים לעבור או לחרוג לסולם זה).

דוגמה לשיר בסולם זה הוא השיר המפורסם "הבן יקיר לי" של החזן שמואל מלבסקי, וכן היצירה "מריה המתוקה" של ברט קמפרט.[דרושה הבהרה]

ספירת העומר

סְפִירַת הָעֹמֶר היא מצוות עשה מהתורה לספור כל יום במשך 49 ימים החל מהקרבת קורבן העומר. ביום החמישים של הספירה חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר היא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה.

עשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים ביהדות לעשיית תשובה. היום הראשון בעשרת ימי תשובה הוא ראש השנה, הנקרא בתנ"ך "יום תרועה". היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים עצמו, החל בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא בין כֶּסֶה לעשור, על פי הפסוק בתהילים (ספר תהלים, פרק פ"א, פסוק ד') "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

קדושה דסידרא

קדושה דסִדרא (או קדושת ובא לציון) הוא קטע תפילה מסדר היום היהודי. התפילה כוללת פסוקי קדושה מנבואת המרכבה של ישעיהו ויחזקאל, פסוקי תחנונים, ותחינה הפותחת באמירת יהי רצון.

קדושה דסידרא נאמרת בימי חול לאחר תחנון וקריאת התורה, בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר המזמורים אשרי יושבי ביתך ותהילה לדוד, ובתפילת ערבית של מוצאי שבת. ביום הכיפורים קדושה דסידרא נאמרת לפי שיטת מחבר השולחן ערוך בתחילת תפילת מנחה, ולשיטת הרמ"א בתחילת תפילת נעילה.

עיקר חשיבות הקדושא דסידרא הוא בהיותה המסיימת הרשמית של תפילת שחרית. המשמעות להלכה היא שרק לאחר אמירת קדושא דסידרא מותר לחלוץ תפילין (אם אדם טרוד וממהר לעיסוקיו האחרים). לאחר קדושה דסידרא שליח הציבור אומר קדיש תתקבל שבו כלול הקטע "עושה שלום", ובכך מצוין סוף חזרת הש"ץ.

התלמוד הבבלי משבח את אמירת קדושה דסידרא: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". תרגום מארמית: העולם מדוע מתקיים? על קדושה דסידרא, ועל (קדיש) יהא שמיה רבא (הנאמרת לאחר לימוד אגדה).

שבת חזון

שַׁבַּת חֲזוֹן היא השבת שלפני תשעה באב והאחרונה משבתות תלתא דפורענותא. היא חלה באמצע תשעת הימים, ולאחריה מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב. פרשת השבוע של שבת זו היא תמיד פרשת דברים.

השבת מכונה על שם ההפטרה הנקראת בה, הפותחת ברוב עדות ישראל במילים "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". ההפטרה עוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון: "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן... שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים... יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מצב זה הוביל לגלות עשרת השבטים ולחורבן בית המקדש.

תהילים כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ הן מילות הפתיחה של פרק כ' בספר תהילים הנאמר בתפילת שחרית בין אשרי לקדושה דסידרא. בשל פתיחה זו, מכונה הפרק לעיתים גם "למנצח". על פי תוכנו הוא מזמור להצלחת המלך ולישועה בשדה הקרב.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שחרית של שבת

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזמרא רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.