אברהם שמואל שטיין

אברהם שמואל שטיין (2 באוקטובר 1911[1]20 בדצמבר 1960) היה עיתונאי, סופר, עורך, מתרגם והיסטוריון ישראלי, חבר מערכת "דבר".

Avraham Shmuel Stein V10 3605
אברהם שמואל שטיין

ביוגרפיה

נולד בביאליסטוק, פולין, מצאצאי רבנים ובכללם הרב יהושע לייב דיסקין ("הרב מבריסק")[דרושה הבהרה]. מנעוריו שקד על לימודים תורניים, אך התמסר גם ללימודי חול. למד בגימנסיה העברית "תרבות", וכבר בצעירותו החל לפרסם סיפורים, מאמרים ומסות ספרותיות.

שטיין יצא ללמוד באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה ואחר כך השתלם ב"מכון למדעי היהדות" בברלין. הוא התעמק בחקר ההיסטוריה של העם היהודי, ונמשך לדמויות של האישים המשיחיים השונים. כבר אז החליט לכתוב ספר על תקופת משיח השקר יעקב פרנק ועל בתו חוה, שנחשבה ל"נביאה" ועמדה בראש התנועה הפרנקיסטית אחרי מות אביה (שני הרומנים ההיסטוריים שלו, "אש מריבה" על שבתי צבי ו"והאש השאירה אפר" על יעקב פרנק, ראו אור בשנות החמישים. האחרון זכה בפרס קאסל מטעם יהדות מקסיקו).

במות ד"ר משה ביילינסון, מחשובי העתונאים ב"דבר", פנה העורך ברל כצנלסון אל א"ש שטיין (שכבר כתב ב"דבר" מאז 1932) וביקשו להיצטרף לעיתון. בעזרת האוניברסיטה העברית הנפיקו לו הבריטים סרטיפיקט והוא עלה ארצה ב-1936 והצטרף ל"דבר" כחבר מערכת. לאורך שנות ה-50 ועד למותו היה עורך לילה של העיתון "דבר" ולאחר מכן עורך מדורים שונים ומסגנן בשעות היום.

בנוסף לעבודתו ב"דבר", היה שטיין מייסד ועורך הבטאון "ים" (בטאון 'החבל הימי לישראל'); עורך "תלמים" בטאון תנועת המושבים; עורך מערכות פועלי ת"א-יפו, של מועצת הפועלים, 1957 (עורך נוסף: ל. קופרשטיין); מייסד ועורך הד הדפוס (ביטאון הסתדרות פועלי הדפוס); ומשתתף קבוע בהפועל הצעיר, במעלה, הצופה, עתידות וכתבי-עת עבריים נוספים.

בשנים 1951-1949 - שימש כעורך העיתון האידי אונזער ווארט בפאריס, בשליחות האיחוד העולמי 'פועלי ציון-התאחדות' באירופה.

שטיין פרסם אין ספור מאמרים בעיתונות היידיש בתפוצות ובארץ: "יידישע צייטונג", "פארווערטס", "צוקונפט", "הדואר", "מעקסיקאנער שריפטן", "די גאלדענע קייט", "נייע ישראל צייטונג", לעצטע נייעס", "פאלק אונד ציון", "דער מאמענט", "עטיודן", "ראדיא", "אונזער שטימע", "פרובלמות", "יידיש פאסט", "ליטערערישע בלעטער" ועוד.

במקביל לעבודתו העיתונאית, היה שטיין אמן הסיפור היפה. מפרי עטו ראו אור 10 ספרים.

לאחר מלחמת העולם השנייה, התמסר, בין השאר, לעריכת ספרי יזכור לקהילות שהושמדו בשואה (ראה להלן).

נפטר בתל אביב בא' בטבת תשכ"א, בגיל 48. ונטמן בבית העלמין קריית שאול.

היה נשוי לרות לבית ירוזלימסקי, ואב לשלושה: אמנון-ישראל, תמר-דבורה ואבשלום-משה. בנו הצעיר אבשלום נהרג בשנת 1970 במלחמת ההתשה.

בשנת החמישים למותו, הונצח שמו ברחוב בהוד השרון, ברובע הסופרים העבריים.

ספריו

  • עלים טרופים ברוח: ספורים וציורים, תל אביב: עם עובד, תשי"ב.
  • אהבה בצל הצלב: ספורים,‫ תל אביב: עין, תשי"ג.[2]
  • חבר ארתור: דמויות ופרקים מחיי הבונד, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"ג. (על שמואל מרדכי (ארתור) זיגלבוים, מנהיג "הבונד")
  • האפופיאה של ה"בונד", "גשר", רבעון לשאלות חיים האומה. שנה ג', טבת תשי"ח 1957.
  • אש מריבה: טרילוגיה היסטורית, תל אביב: מ’ ניומן, תשט"ו.[3] (תוכן החלקים: חידת הקמיעות (פולמוס עמדיןאייבשיץ); דודאי צבי (עלילות שבתאי צבי); נקמת מרעים (תועבת פרנק)).
  • והאש השאירה אפר: רומן היסטורי על יעקב פרנק ועדתו, תל אביב: אל"ף, תשי"ז.
  • בת המושבה: רומן ארץ ישראלי; הציורים: יחיאל קריזה, תל אביב: אל"ף, תשי"ח.
  • אשכולות: אלבום דמויות וטפוסים; רשומים: אבא פניכל,‫ תל אביב: אל"ף, תשי"ט.
  • אדרת אליהו: סיפור היסטורי (על צאצאי ותלמידי הגאון מווילנה ופעלם בבניין ויישוב ארץ-ישראל), תל אביב: אל"ף, תשכ"ד - 1964.
  • דיוקנאות, ירושלים: מ’ ניומן, תשכ"ז.[4]
  • "שבע חופות" - אסופת נובלות בעזבונו - עתה בעריכה לקראת פרסום. ‬
  • מתפוצה לתקומה - על א"י, היהדות, העם היהודי והאנטישמיות. אסופת מאמרים. הוצאת אחוה חיפה 2013.

חיבורים

  • "מסכת גבורה ליום ההגנה – י"א באדר", תל אביב: שרות התרבות של צבא הגנה לישראל, תש"ט.
  • "א בריוו צו א יידישן קאמוניסט" (מכתב לקומוניסט יהודי), 'פועלי ציון התאחדות' בצרפת, תש"י 1949.
  • "במעגל העזרה ההדדית", עשור למשען (1945-1935), מועצת פועלי חיפה, שבט תש"ו - 1946.
  • "הדרך למדינה ודרכנו במדינה", פרקי הסברה לצבא ההגנה לישראל, ת"א תש"ט - 1948.
  • "ההתיישבות העובדת", פרקי הסברה לצבא ההגנה לישראל, אלול תש"ט - ספטמבר 1948.

בעריכתו

  • א.ש. שטיין (עורך), הנוטר העברי: סיכומים וסיכויים (תרצ"ו–תש"ו – 1936–1946), תל אביב: הוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, תש"ז - 1946.
  • א.ש. שטיין ומ. בוגדאן (עורכים ומתקינים לדפוס), "כפר יחזקאל", עשרים וחמש שנות אנוש ומפעל; למלאת כ"ה שנים לכפר יחזקאל, תרפ"ב - תש"ז.
  • ישראל אין קאמף: זאמלונג פון שילדערונגען און רעפארטאזשן פון דער יידיש אראבישער מלחמה; צוזאמענגעשטעלט און איבערזעצט דורך א"ש שטיין,‫ תל אביב: הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - מחלקת החלוץ, תש"ח. (ביידיש)
  • יענקלה חבלן; קובץ לזכרו של קצין החבלה יעקב נונברג שנהרג במלחמת השחרור. עורך א.ש. שטיין. יצא לאור בסיוע חזית 5 צה"ל, ת"א-פאריס חשון תש"י-נובמבר 1949.
  • "כובשים ובונים": חמישים שנה לפועל העברי בפתח-תקוה. ערכו - א.ש. שטיין וז. יואלי. מועצת פועלי פ"ת - תשט"ו.
  • "הד הדפוס" - בטאון הסתדרות פועלי הדפוס.
  • "על משמר בריאותנו", כנסת ישראל לא"י, ועד הקהילה העברית בחיפה, מנחם אב, תש"ג.
  • "העזרה הסוציאלית" - פרקי מעשים ומגמות הוי ומחשבה, כנסת ישראל לא"י, ועד הקהילה העברית בחיפה, שבט תש"ד.

ספרי יזכור:

  • א.ש שטיין (עורך), פנקס קרמניץ: ספר זיכרון, תל אביב: ארגון עולי קרמניץ בישראל, תשי"ד.
  • א.ש שטיין (עורך), פנקס קלצק (חברי המערכת: אליהו פיש, הרב יצחק הלוי אפשטיין, אהרן כהן),‫ תל אביב: ארגון יוצאי קלצק בישראל, תש"ך 1959.
  • א. ש. שטיין (עורך), פנקס בנדין (חברי המערכת: דוד ליור, מרדכי המפל [ואחרים]),‫ תל אביב: ארגון יוצאי בנדין בישראל, תשי"ט.
  • א. ש. שטיין (עורך), ראדום, תל אביב: ארגוני יוצאי ראדום בישראל ובתפוצות, תשכ"ב 1961.
  • א.ש שטיין, גבריאל ווייסמאן (רעדאקטארן), פנקס סאכאטשעוו, ירושלים: ארגון סאכאטשעוו אין ישראל, ביי דער מיטבאטייליקונג פון פאראייניקטן סאכאטשעווער רעליף-קאמיטעט אין אמעריקע, תשכ"ב. ‬(עברית ויידיש)
  • א.ש שטיין, י’ כרוסט, א"מ אורז'יצר (עורכים), ספר הזיכרון לקהלת קמין-קושירסקי והסביבה, תל אביב: ארגון יוצאי קמין-קושירסקי והסביבה בישראל, ובסיועו הפעיל של הלנדסמנשפט הקמין-קושירסקי בארצות הברית וארגנטינה, 1965.
  • א.ש. שטיין (עורך), ברנוביץ - ספר זיכרון; הוצאת ארגון יוצאי ברנוביץ בישראל, תל אביב, תשי"ד - 1953.

תרגומיו

  • א.ד. גארדאן, אויסגעוויילטע שריפטן; קיצור כתבי א.ד. גורדון בכרך אחד. תורגם ליידיש על ידי א.ש. שטיין. (הוכן ונערך בידי נ. תרדיון בהשתתפות א. שוחט. ת"א תרצ"ו).
  • דוד ליור, עיר המתים: השמדת היהודים באזור זגלמביה; תרגם מכתב-יד (ביידיש) א"ש שטיין, תל אביב: נ’ טברסקי, תש"ו.
  • מנדל מאן, בשערי מוסקבה; תרגם מכת"י ביידיש א"ש שטיין,‫ תל אביב: עיינות, תשט"ז. ‬(תיאור מאורעות שנת 1941).
  • תיאודור הרצל, כתבי הרצל בעשרה כרכים; תרגם מגרמנית, כרך ה': סיפורים, סיפורים פילוסופיים, בתמורות הזמן, על ילדים, אגדות. ירושלים: הספרייה הציונית, תש"ך–תשכ"א.
  • הארי ס. טרומן - זכרונות - בתרגום א.ש. שטיין, ש. גלאי, ד. סיון, אל. קרמר. תל אביב - 1955.
  • מתוך כתבי ד. ב. בורוכוב.
  • ברל לוקר, בחבלי קיום ותקומה - כתבים ונאומים נבחרים. מוסד ביאליק והספרייה הציונית תשכ"ד 1963. תרגם מיידיש את החלק: 'עם קשה עורף' (אסופת מאמרים) והמאמר 'המלחמה והעם היהודי'.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, עמ' 908.
  2. ^ ראו נתן גורן, ספר ההתפעמות, דבר, 4 בספטמבר 1953.
  3. ^ עמנואל בן-גריון, "אש מריבה" – לא. ש. שטיין, דבר, 12 באפריל 1955.
  4. ^ ראו: אברהם ריבלין, דיוקנאות, דבר, 14 באפריל 1967.
אבא פניכל

אַבָּא פֵנִיכֵל (13 בנובמבר 1906 – 4 ביוני 1986) היה מהציירים הבולטים באמנות הרישום בישראל ודמות בולטת במערכת החינוך לאמנות. מאז בואו לארץ ועד ימיו האחרונים המשיך ללמד במוסדות אמנות בתל אביב, לרבות המדרשה למורים לציור, מוזיאון הלנה רובינשטיין, והאוניברסיטה העממית, והקים דור מורים חובבי אמנות.

בנימין זאב הרצל

בנימין זאב תאודור הרצל (בגרמנית: Theodor Herzl; בהונגרית: Herzl Tivadar; י' באייר ה'תר"ך, 2 במאי 1860 – כ' בתמוז ה'תרס"ד, 3 ביולי 1904) היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ומדינאי יהודי, יליד בודפשט. מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. בתנועה הציונית, ואחר כך בציבוריות היהודית ביישוב בארץ ישראל וברחבי העולם, וכן בספרות, ביצירה ובמחקר, הוענק לו התואר "חוזה המדינה".

מאז כינוס הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 עד פטירתו של הרצל, הפכה התנועה הציונית לתנועה מדינית ומעשית, דינמית ומשמעותית. רעיונותיו של הרצל מצאו הד בקרב יהדות אירופה, והגיעו לקהילות היהודים בכל העולם. תמיכת המוני היהודים ברעיונות הציונות השפיעה על התגברות גלי העלייה לארץ ישראל, והיא זו שאפשרה בסופו של דבר את הקמת מדינת ישראל.

גבריאל וייסמן

גבריאל וייסמן (בכתיב יידי: וויַיסמאַן; 17 באוגוסט 1900, ראדום, פולין הרוסית – 1988, רמת גן) היה משורר, סופר ילדים, עיתונאי ועורך, מבקר, פולקלוריסט ומסאי יידי פולני-ישראלי.

הבונד

בּוּנְד - האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין (ביידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן; בקיצור הבונד, "האיגוד") היה מפלגה יהודית סוציאליסטית ואוטונומיסטית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ולשוויון כלכליים וחברתיים ועמם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גאוגרפי. בנוסף לסניף שנותר בברית המועצות, שדוכא לבסוף בידי המשטר הקומוניסטי, קמו גופים נפרדים בפולין, בליטא, ברומניה ובלטביה. בפולין בעיקר היה הבונד כוח פוליטי חשוב, שקיבל בשיאו 100,000 קולות בבחירות הארציות ב-1928. מרבית אנשי הבונד נרצחו בשואה. מחוץ למזרח אירופה הוסיפו שלוחות שהלכו וקטנו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

הרמון הנדריקס

הרמון הנדריקס (באנגלית: Harmon Hendricks; ‏1773–1838) היה תעשיין וסוחר נחושת ופילנתרופ יהודי בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19. היה בעליה של "הנדריקס ואחיו", החברה הוותיקה ביותר בתעשיית הנחושת האמריקנית ומראשונות בעלות מכרות הנחושת בארצות הברית. נחשב כמי שהפך את ארצות הברית מיבואנית ליצרנית נחושת[דרוש מקור]. כיהן נשיא קהילת שארית ישראל.

זגלמביה

זַגְלֶמְבּיה (בפולנית: Zagłębie Dąbrowskie, "זגלמביה דוֹמְבְּרוֹבְסְקִיֶיה" – 'שדות הפחם של 'דומברובה', העיירה הגדולה באזור) היא אזור גאוגרפי והיסטורי בפולין, המהווה עם אזורים נוספים בדרום פולין את פולין הקטנה.

יהדות ארצות הברית

יהדות ארצות הברית היא הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם לאחר יהדות ישראל. הקהילה היהודית בארצות הברית מגוונת ומחולקת בין זרמי היהדות השונים.

מרבית יהודי ארצות הברית הם צאצאי מהגרים מאירופה שהגיעו אל "העולם החדש" בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. ארצות הברית הייתה המדינה הראשונה בעולם שהעניקה, כבר בסוף המאה ה-18, שוויון זכויות מלא ליהודים.

היהודים השתלבו היטב בחברה האמריקנית מכמה סיבות:

הפרדה בין דת ומדינה - בארצות-הברית נהוגה הפרדה חוקית בין דת ומדינה וקיימת סובלנות בסיסית כלפי בני דתות שונות.

לאומיות אזרחית - הלאומיות האמריקנית מבוססת על שותפות אזרחית וקבלת החוקה ולא על מוצא אתני משותף. כל אדם מכל קבוצה אתנית או דת כלשהי יכול להיהפך לאמריקני בזהותו.

מדינת הגירה - ארצות הברית היא מדינת מהגרים המורכבת מקבוצות אתניות שונות. היהודים אינם נתפסים כחריגים אלא מהווים קבוצה אחת מני רבות.

תרומה חברתית - התרומה של יהודים רבים לחיי הכלכלה, המדע והתרבות באמריקה זכתה להערכה רבהעל פי ההערכות מספר היהודים בארצות הברית נע בין 5.25 ל-8.3 מיליון יהודים, המהווים כ-2% מהאוכלוסייה האמריקאית.

יוסף שה-לבן

יוסף שה-לבן (כ"ח בכסלו תרס"ז 15 בדצמבר 1906 – 1982) היה חוקר ומבקר ספרות, מורה לספרות ומחנך.

סעדיה שושני

סעדיה שושני (י"ט באדר א' ה'תרמ"ט, 20 בפברואר 1889 - כ"ה בכסלו ה'תשל"ב, 13 בדצמבר 1971) היה איש ציבור מימי היישוב וראשית ימי מדינת ישראל. היה ממייסדי אגודת "מכבי יפו", מראשוני אנשי "ההגנה" בתל אביב, חבר המפקדה העליונה הארצית של ההגנה, ראש "הקבוצה היפואית", ראש ועדת "כופר היישוב", ממייסדי המשטרה העירונית בתל אביב בראשית ימי המנדט, וסגן ראש עיריית תל אביב-יפו בשנים 1953–1959. כמו כן היה שותפו של דודו אהרון איתין בבית הדפוס "דפוס איתין את שושני".

ראדום (עיר)

ראדום (בפולנית: Radom, להאזנה (מידע • עזרה); ביידיש: ראָדעם) היא עיר במרכז פולין, כ-100 ק"מ מדרום לוורשה, ובה 229,300 תושבים.

שטיין

שטיין (בגרמנית: Stein; מילולית: אבן), מילה ממנה נגזר שם משפחה וכן שמם של מספר מקומות באזורים דוברי גרמנית.

האם התכוונתם ל...

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.