אברהם שלמה זלמן צורף

הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז) (תקמ"ו 1786 - י"ט באלול ה'תרי"א 16 בספטמבר 1851), נמנה עם מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים בראשית המאה ה-19.

בשנת 1836 הוא השיג את רשות שליט הארץ לחדש את ההתיישבות של יהדות אשכנז בירושלים: בניית בית הכנסת החורבה ומתן פטור מהחוב שחל על בני העדה.

הותקף על רקע לאומני ומת ב-1851, כמה חודשים מאוחר יותר. צורף נחשב לנפגע פעולות האיבה הראשון.

נכדו, הרב יואל משה סלומון, היה ממייסדי פתח תקווה. נינו, חיים סלומון, היה ממייסדי חברת התרופות "סלומון לוין ואלשטיין" שממנה התפתחה חברת התרופות "טבע".

אברהם שלמה זלמן צורף
Shlomo zalman zoref tomb stone
מצבת קבורתו המשוחזרת של הראש"ז בהר הזיתים
לידה 1786
תקמ"ו
קדאייני, האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 16 בספטמבר 1851 (בגיל 65 בערך)
י"ט באלול ה'תרי"א
ירושלים, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה מצבות לזכרו בבית הקברות הר הזיתים ובהר הרצל
מקום פעילות ירושלים
תחומי עיסוק צורף
בני דורו יהודה ביבאס
שמואל סלנט
צאצאים מרדכי סלומון

תולדות חייו

צורף נולד בעיר קיידאן שבליטא לאביו יעקב. בילדותו למד תורה עם אחד מתלמידי הגר"א וממנו ספג את השאיפה לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.

במאי 1811 יצא עם אשתו ושלושת ילדיו בעליית תלמידי הגר"א לעלות לארץ ישראל. בהושענא רבה תקע"ב (אוקטובר 1811) הגיעה המשפחה לחופי ארץ ישראל, והשתקעה בעיר עכו במשך כמה חודשים. בהמשך עקרה המשפחה לצפת, שם ביקש צורף להשתלב בהווי המקומי: הוא פתח חנות לצורפות, החליף את לבושו לבגדים המקובלים על יהודי ספרד, ולמד את השפה הערבית.

בשנת 1816 עלה לירושלים, בעלייה שבראשה עמד רבי מנחם מנדל משקלוב. באותה תקופה הייתה ירושלים סגורה בפני עליית יהודים אשכנזים, בגלל חוב ישן של רבי יהודה החסיד. צורף ומשפחתו נכנסו לעיר בהתחפשות לחזות של יוצאי ספרד.

בבואו לירושלים פתח חנות לצורפות, ממנה קיבל את הכינוי "צורף". עם זאת, יש משערים ששם המשפחה צורף הגיע אליו מאבותיו, וכי הוא נכדו של רבי העשיל צורף, מקובל החשוד בשבתאות שפעל בווילנה[1].

באותן השנים נהג לצאת לחו"ל בתור שד"ר על מנת לאסוף תרומות לטובת היישוב הספרדי בירושלים. היו שהתנכלו לו וכאשר הגיע לאחד הקהילות באיטליה חשדו בו ראשי הקהילה כי הוא מתחזה. כאשר עמדו על הטעות התנצלו לפניו ושמו התפרסם בקהילות איטליה[2]. באותן שנים היה בקשר קרוב עם הרב יהודה ביבאס ואף פעל למען מינויו לרבה הספרדי של אמסטרדם, דבר שלא צלח לבסוף[3]. הצלחתו בגיוס התרומות הביאה לכך שייזום תוכנית לשיקום שטח בית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" והפיכתו למרכז יישוב יהודי. ואכן בשנת 1836 יצא למצרים ובעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה קיבל פירמאן (צו מלכותי) ממוחמד עלי באשא, שליט מצרים (ששלט באותה עת בארץ ישראל), אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו:"חצר האשכנזים", (לימים "החורבה" וסביבותיה), ולבנות בתוכה מעונות ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם"[4].

רבי יהוסף שווארץ בספרו "תבואות הארץ" כותב: "ביום י"ט אלול התחלנו לפנות האשפה והזבל ויחלו לבנות. עד פרשת וארא תקצ"ז נגמר בית המדרש וכבר יכולנו להתפלל בו ונחנכה ביום ההוא בשמחה גדולה: ברוך מציב גבולות אלמנה, ויקרא את שמו "מנחם ציון" או בפי העם "בית המדרש הישן". ויבנו עוד כל הבניינים והבתים הנחרבים והנהרים אשר בכל החצר הגדול הזה"[5]. כך היו במרכז של העדה האשכנזית מושב לבית דין צדק, תלמוד תורה לנערים וישיבה.

Zechariah prayer
בתמונה בני היישוב הישן בתפילה בסמוך לקבר זכריה ונראות בה המצבות באזור בטרם הוסרו

השלמת הבנייה עוררה מורת רוח בקרב תושבי ירושלים הערבים, והם חיפשו דרכים לנקום בו. כל זמן שהיה הממונה היחיד על כספי החורבה, דאג להעביר כספים למנהיגי הערבים "למען השלום". אולם כאשר גדל היישוב, וקמו מנהיגים וממונים חדשים, נאלץ לחדול מלתת שלמונים לערבים. דבר זה הקים נגדו אויבים רבים[דרוש מקור]. פעמיים ניסו להתנקש בחייו: בפעם הראשונה ירה בו ערבי, אך החטיא את המטרה. היורה נמצא למחרת טבוע בבור. בפעם השנייה, בדרכו אל בית הכנסת "מנחם ציון" להתפלל תפילת ותיקין, התנפלו עליו מספר ערבים, והיכוהו בחרב בראשו. החרב פגעה במוחו וגרמה לו לאובדן זיכרון ושיתוק. צורף שרד את הפגיעה במשך עשרה חודשים, אך לבסוף גסס. ביומו האחרון קרא לכל בני משפחתו, וביקש להדליק נרות ולהכין כיסאות לאורחים הרבים והחשובים שיבואו לבקרו. אז שאל לשלום כל אחד מבני משפחתו וכך "יצאה נשמתו היפה, האמיצה, המסורה לעיר קדשו, בחברת בני ביתו הנאהבים והנעימים"[2].

נפטר בי"ט באלול[6] ה'תרי"א (1851).

פרנסי העדה הספרדית, הממונים על בית הקברות, סירבו להביאו למנוחת עולמים עד שישולם חובו מימי היותו שד"ר. רק לאחר פנייתו של רבי שמואל סלנט, רבה של העדה האשכנזית, אל החכם באשי, הושגה לו אחוזת קבר ליד קבר זכריה בהר הזיתים. חלקה זו נחפרה בידי ארכאולוגים בשנת 1960, וכל הקברים שבה הוסרו. שמו של צורף ושל הרב משה בידרמן נכתבו על הקיר בסמוך למקום שבו היו קבריהם, ובשנת 2010 הוצבו במקום מצבות חדשות הנושאות את שמם של בני הזוג צורף.

צורף מוזכר כנרצח הטרור הראשון בארץ ישראל בעת החדשה ומונצח בלוח מספר אחת בהר הרצל[7].

צאצאיו

בנו של צורף, מרדכי, כבר נקרא בארץ ישראל בשם סלומון. ההשערה היא כי השלטונות העות'מאניים רשמו בדרכונו את השם, על סמך שם אביו - זלמן, כנראה בהשפעת ה"סולימאן" הרווח בערבית. יש הסוברים כי הוא עצמו הסב את הכינוי היידישאי של אביו מזלמן לסולומון, ואימצו כשם משפחה. כך או כך, הוא המשיך להיקרא "מרדכי צורף" בסביבתו היהודית. מרדכי סלומון היה ממחדשי ההתיישבות החקלאית בארץ וכבר ב-1839 בעת ביקורו השני של מונטפיורי העביר לו תוכנית מפורטת בדבר ייסוד כפר חקלאי בארץ ישראל.

נכדו, הרב יואל משה סלומון, היה ממייסדי פתח תקווה, ונינו, חיים סלומון, היה ממייסדי חברת התרופות "סלומון לוין ואלשטיין" שממנה התפתחה חברת התרופות "טבע"[8].

באוקטובר 2011, כאשר מלאו 200 שנים לעלייתו לארץ, אירגנו צאצאיו כינוס משפחתי גדול בירושלים. לפי הערכות של חוקרים ושל בני המשפחה, מספר צאצאיו הוא כ-20 אלף, והם נושאים 800 שמות משפחה שונים. 95% מהמשפחה חיה בישראל[9][10].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהודה ליבס, "נבואתו של השבתאי ר' העשיל צורף מווילנא בכתבי ר' מנחם מנדל משקלוב תלמיד הגאון מווילנא ומייסד היישוב האשכנזי בירושלים"
  2. ^ 2.0 2.1 הגואל שבא לירושלים
  3. ^ אריה מורגנשטרן, בין רבי יהודה ביבאס לשד"ר ה'פרושים' הירושלמי, פעמים 40, תשמ"ט, עמודים 156-159
  4. ^ המקור: רבי אברהם משה לונץ מצוטט בהגואל שבא לירושלים
  5. ^ עמוד תע"ב
  6. ^ לפי תבואות הארץ תשעה באב
  7. ^ דף לזכר אברהם שלמה זלמן צורף, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  8. ^ הדס מנור, ‏הכול נשאר במשפחה, באתר גלובס, 19 בפברואר 2004
  9. ^ עופר אדרתמדורת השבט: בני משפחתו של אברהם שלמה סלומון עורכים כנס לזכרו, באתר הארץ, 29 ביוני 2011
  10. ^ אתר אינטרנט של כנס 200 שנה לעלייתו של שלמה אברהם זלמן צורף
אברהם שלמון

אברהם ("אברמיק") שלמון (נולד ב-2 בינואר 1942) היה טייס קרב ואלוף הפלות בחיל האוויר הישראלי, הפיל במהלך שירותו 14.5 מטוסים.

בית הכנסת העתיק מוצא

בית הכנסת העתיק מוצא הוא בית כנסת הנמצא סמוך לסיבוב מוצא בכביש ירושלים-תל אביב. מיקומו של בית הכנסת ליד שרידים ארכאולוגיים מהתקופה הישראלית ומתקופת בית שני יחד עם מעינות שופעי מים בקרבתו, הביאו למסקנה כי בסביבתו שכנה העיר מֹּצָה המקראית.

בית הכנסת מנחם ציון

בית הכנסת מנחם ציון הוא בית הכנסת הראשון בעת החדשה שנבנה על ידי העדה האשכנזית בירושלים. נמצא בשימוש עד ימינו.

בשנת 1836 יצא ר' אברהם שלמה זלמן צורף למצרים ובעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה קיבל פירמאן (צו מלכותי) ממוחמד עלי באשא, שליט מצרים (ששלט באותה עת בארץ ישראל), אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו:"חצר האשכנזים", (לימים "החורבה" וסביבותיה), ולבנות בתוכה מעונות ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם".

רבי יהוסף שווארץ בספרו "תבואות הארץ" כותב: "ביום י"ט אלול התחלנו לפנות האשפה והזבל ויחלו לבנות. עד פרשת וארא תקצ"ז נגמר בית המדרש וכבר יכולנו להתפלל בו ונחנכה ביום ההוא בשמחה גדולה: ברוך מציב גבולות אלמנה, ויקרא את שמו "מנחם ציון" או בפי העם "בית המדרש הישן". ויבנו עוד כל הבניינים והבתים הנחרבים והנהרים אשר בכל החצר הגדול הזה".

ר' ישעיה ברדקי התנגד לבניית בית הכנסת וחשש שבנייתו תגרום לזעם אצל הערבים שעדיין חשו שהעדה האשכנזית חייבת להם כסף מחובות העבר. בעידוד חותנו ר' ישראל משקלוב בנה ר' ישעיה מברדקי בית כנסת אחר בשם "סוכת שלום", והעדה התפלגה לשתי קבוצות.

בית הכנסת מנחם ציון נחנך בכ"ח בשבט תקצ"ו ושימש כמרכז הקהילה עד בנייתו של בית הכנסת הגדול של חורבת יהודה החסיד בסמוך.

המקום לא נחרב במלחמת העצמאות ונותר בשממונו עד מלחמת ששת הימים. בשנת 1980 חזר בית הכנסת לשימוש מלא. הוכנס אליו ריהוט חדש, וארון קודש שהובא מקהילה יהודית באיטליה. בית הכנסת משמש כיום (2019) את הקהילה הדתית לאומית ברובע היהודי.

בית הקברות היהודי בהר הזיתים

בית הקברות היהודי בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש במדרונותיו של הר הזיתים, ממרגלותיו שבנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, המכיל קברים מתקופות שונות, בהם קברים רבים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.

קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, במערות קבורה ברחבי ההר ובהפסקות מסוימות, נמשכת עד היום. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנתם, או שארונם הובל לאחר מיתתם לקבורה בהר.

הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לקבורה בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".

העשיל צורף

רבי יהושע העשיל בן רבי יוסף צורף (שצ"ג - כ"ד אייר, ת"ס, 1633-1700) מוילנה, היה מקובל ומנהיג רוחני בפולין, מחבר "ספר הצורף", נחשד על ידי חוקרים בשבתאות.

י"ט באלול

י"ט באלול הוא היום התשעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"ט באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

יהודה החסיד (ירושלים)

רבי יהודה חסיד לבית משפחת סג"ל, נולד בדוּבְּנוֹ (דובנא) שבפולין בשנת ה'ת"כ (1660), כאחת-עשרה שנים לאחר גזירות ת"ח ות"ט, שבהן טבחו ביהודים בערי דרום אוקראינה. הוא פעל כדרשן בעיירה שידלוב שבליטא, והתפרסם בחסידותו.

יואל משה סלומון

יואל משה סלומון (י"ח באדר תקצ"ח, 8 במרץ 1838 – י"ב בחשוון תרע"ג, 22 באוקטובר 1912) היה שד"ר, עיתונאי, עורך ומדפיס, מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח תקווה.

ישעיה ברדקי

רבי ישעיה ברדקי (ה'תק"ן, 1790 - י"ח בחשוון ה'תרכ"ג, 11 בנובמבר 1862) היה מראשי הקהילה האשכנזית הפרושית במאה התשע עשרה בירושלים.

כולל (היישוב הישן)

כולל היה כינוי להתארגנות הכלכלית, העדתית, החברתית והדתית בארץ ישראל של חבורת יהודים יוצאי עיר או ארץ משותפת בימי היישוב הישן. היהודים שהתגוררו עדיין באותן ערים או ארצות תרמו את כספי החלוקה להחזקת הכוללים, כדי לממן את ישיבתם של אחיהם בארץ ישראל. בשל כך התפתחו הארגונים לפי ארצות-מוצא. יהודי שעלה לארץ היה נרשם בפנקס (כעין מיפקד) של גבאי קהילתו בארץ, כדי שיהיה זכאי לסיוע מהארגון הקהילתי. ההכללה בפנקס היא כנראה מקור השם "כולל".

הכוללים פעלו בעיקר בירושלים, ובמאה ה-19 פעלו עשרות; לדוגמה כולל חב"ד, כולל אונגרין, כולל רייסין, כולל הולנד ודויטשלנד (הו"ד), כולל חיבת ירושלים, כולל ורשה ואחרים. במחצית המאה ה-19 איחד ר' יוסף ריבלין כמעט את כל כוללות האשכנזים תחת הוועד הכללי כנסת ישראל, אם כי לאחר זמן היו שוב כאלה שנפרדו לכולל משלהם.

הכוללות הקימו "חצרות" לבני הקהילה, ובהן דירות מגורים, בית-מדרש, חנויות או בתי-מלאכה. עולה מחו"ל שנמנה עם כולל מסוים יכול היה לפנות להנהלת הכולל בבקשה להתגורר בחצר הכולל "שלו". שכונת בתי מחסה למשל הוקמה על ידי כולל הו"ד; שכונת בתי אונגרין הקומה על ידי כולל שומרי החומות שמקורה מהונגריה; כולל רייסין הקים את חצר רייסין בנחלאות, וכיוצא בזאת כוללים אחרים. במלחמת העולם הראשונה התרסקה יהדות מזרח אירופה שהייתה מקור כלכלי חשוב לתרומות לכוללים, ופעילותם נפגעה.

רוב הכוללים שהיו פעילים עד 1914, אינם פעילים עוד. והשם 'כולל' משמש היום בעיקר לכולל אברכים.

כולל שומרי החומות

כולל שומרי החומות הוא ארגון קהילתי תורני, במתכונת כולל, שהוקם בירושלים ב-1856. מייסדיו היו יוצאי יהדות הונגריה ופעלו להיטיב את מצבם של בני קהילתם בעיר. הכולל כונה לעיתים "כולל אונגרין".

הכולל מתפקד עד היום ומחזיק תלמוד תורה, כוללי אברכים והקים קריות מגורים בגבעת שאול, ברמות אלון וברמת שלמה.

מנחם מנדל משקלוב

רבי מנחם מנדל אשכנזי בן ברוך בנדט משקלוב (? - ל' בשבט ה'תקפ"ז, 27 בפברואר 1827), היה רב, מקובל, מתלמידיו המובהקים של הגר"א ומראשי העולים בעליית תלמידי הגר"א.

מרדכי סלומון (פתח תקווה)

מרדכי סלומון (ה' בחשוון ה'תרכ"ט, אוקטובר 1868, ירושלים – ה'תשי"ז, 26 בינואר 1957, פתח תקווה) היה פעיל ציבור וחקלאי ישראלי, חוקר תולדות היישוב וסופר. בנו של יואל משה סלומון, ממייסדי נחלת שבעה ופתח תקווה.

למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים. בעודו בחור צעיר יצא לפתח תקווה ולכפר יהודיה להשתתף עם אביו בעבודות המשק ובנין המושבה. לאחר שאביו חזר לירושלים, נשאר במקום בעבודתו החקלאית עד זקנתו.

משגדלו בניו ונשתחרר מהעבודה היומיומית במשק ובפרדס, התמסר לעבודת מחקר וכתיבה היסטוריוגרפית בתולדות היישוב האשכנזי המחודש בארץ ישראל.

סלומון אסף וריכז את הזיכרונות ששמע מפי אביו ואחרים. על פי הדברים שחקר ושמע כתב את ספרו "שלשה דורות בישוב", שבו תיאר את פעולותיהם של אבי-סבו ר' אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז) בגאולת אזור חורבת רבי יהודה החסיד בעיר העתיקה בירושלים, וכן את פעולות סבו ר' מרדכי סלומון ואביו יואל משה סלומון.

נפטר בשנת 1957, בן 88, ונקבר בפתח תקווה.

נכדתו היא הציירת חגית לאלו.

עליית תלמידי הגר"א

עליית תלמידי הגר"א הוא גל העליות של קבוצות עולים מליטא שהתיישבו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-19 ובמהלכה.

עלייה זו כללה מאות עולים ובתוכם משפחות צעירות, שעלו ארצה בשלושה גלים עיקריים. הם נקראו כך מפני שכמה מהבולטים שבהם הכירו את הגר"א והיו קרובים למשנתו.

עליה זו נתמכה כמו כל היישוב בארץ גם מכספי החלוקה שנאספו על ידי השד"רים.

אנשי עלייה זו וצאצאיהם ב"יישוב הישן" נקראו "פרושים".

פרושים (היישוב הישן)

פרושים הוא כינוי לתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19 ולצאצאיהם בקרב אנשי היישוב הישן.

תלמידי הגר"א הגיעו ארצה בשלוש קבוצות עיקריות, החל משנת תקס"ח 1808. בראש העולים עמד הרב ישראל משקלוב ועמו רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי סעדיה משקלוב, אברהם שלמה זלמן צורף ורבי אריה נאמן הכולל. בשל ניתוקם וסגירותם, הפרושים משמרים מסורות מסוימות שנזנחו על ידי יתר הליטאים כמו חבישת שטריימל בשבת.

צורף (פירושונים)

צורף הוא בעל מלאכה שמקצועו הוא צורפות, כלומר עיבוד מתכות אצילות (כסף, זהב, ופלטינה) לשם ייצור תכשיטים, לרוב תוך שיבוץ אבנים יקרות. המילה משמשת כשם משפחה, על פי רוב נגזר מהעיסוק במקצוע הצורפות, בעברית תרגום השמות זלוטניק וגם אסייג אמזלג.

האם התכוונתם ל...

קבר זכריה

קבר זכריה הוא שמה של מצבה מונוליטית משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל המהווה חלק מקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית ולמרגלות הר הזיתים. קבר זכריה ניצב בסמוך לקבר בני חזיר, ובמרחק מה מיד אבשלום.

הקבר מוכר בזכות גג הפירמידה שבראשה. גוף המצבה מעוטר בכותרות חצובות בסגנון הסדר האיוני, שהיה אופייני בארץ ישראל במאה הראשונה לפני הספירה. בוני המצבה הושפעו מן האדריכלות המצרית והיוונית בתקופתם.

קדאיניאי

קדאיניאי (בליטאית: Kėdainiai, ביידיש: קיידאן, בפולנית: Kiejdany, ובגרמנית: Kedahnen) היא אחת הערים העתיקות בליטא. העיר ממוקמת כ-51 ק"מ צפונית לקובנה על גדות הנהר נבז'יס, ומהווה בירת מחוז.

שלמה מטולוצין

הרב שלמה מטולוצין היה מגדולי תלמידי הגר"א ומראשוני תלמידיו שעלו לארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.