אברהם קצנלסון

ד"ר אברהם קצנלסון (ניסָן) (18 באפריל 1888, י"ח באייר ה'תרמ"ח18 במאי 1956, ט' בסיוון ה'תשט"ז) היה רופא יהודי ועסקן ציוני. כיהן בראש מחלקות הבריאות של הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, חבר הוועד הפועל הציוני, ההנהלה הציונית, אספת הנבחרים ומועצת המדינה הזמנית. מחותמי מגילת העצמאות.

אברהם קצנלסון
Avraham kazanelson
אברהם קצנלסון, 1946
לידה 13 באפריל 1888
בוברויסק, האימפריה הרוסית
פטירה 18 במאי 1956 (בגיל 68)
פתח תקווה, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1924
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה אוניברסיטת סנקט פטרבורג, אוניברסיטת מוסקבה
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
מנכ"ל משרד הבריאות ה־1
15 במאי 19482 במרץ 1949
(41 שבועות ו-5 ימים)
ציר ישראל בשוודיה ובנורווגיה ה־1
19501956
(כ־6 שנים)
ציר ישראל בדנמרק ה־1
19501953
(כ־3 שנים)
ציר ישראל בפינלנד ה־1
19501956
(כ־6 שנים)
אביגדור שוהם ←

קורות חיים

Israel UN delegation 1950
משלחת ישראל לאו"ם בראשות אבא אבן, 1950; מימין: גדעון רפאל (משרד החוץ), ד"ר אברהם קצנלסון (משרד הבריאות), אבא אבן, ד"ר יעקב רובינסון (עורך דין) וארתור לוריא (קונסול ישראל בניו יורק וסגן ראש המשלחת)

קצנלסון נולד בבוברויסק, אח ליוסף, ראובן - אביו של שר המשפטים לשעבר שמואל תמיר, שמואל, ורחל רעיית נשיא המדינה זלמן שזר. למד בחדר ובגימנסיה והיה תלמיד האקדמיה למדעי היהדות בסנקט פטרבורג ובאוניברסיטאות סנקט פטרבורג ומוסקבה. למד גם באקדמיה להיגיינה סוציאלית בברלין. בשנת 1912 קיבל תואר דוקטור למדעי הטבע ובשנת 1914 הוסמך לרפואה. בשנות מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) שירת כרופא צבאי בצבא הרוסי. בשנים 19191920 היה מנהל המשרד הארצישראלי בקושטא וטיפל בעולים שעשו דרכם לארץ ישראל.

משנת 1912 היה חבר הוועד הפועל הציוני. בשנים 19211924 היה חבר המשרד הראשי של התאחדות הפועל הצעירצעירי ציון בברלין ובווינה[1] והוביל את המפלגה יחד עם אליעזר קפלן וחיים ארלוזורוב[2]. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל והיה מנהלו הראשון של משרד ההתאחדות בארץ ישראל[3].

שימש מנהל מחלקת הבריאות של הסוכנות היהודית (19241930) וחבר הנהלת הוועד הלאומי ומנהל מחלקת הבריאות (19311948). בין השאר היה חבר בליגה למלחמה בשחפת[4]. כיהן כחבר אספת הנבחרים השנייה, השלישית והרביעית מטעם הפועל הצעיר ולאחר מכן מפא"י. נשא תפקידים ציבוריים נוספים כחבר הוועד המנהל של הטכניון ובמועצת רדיו ארץ ישראל בימי המנדט הבריטי[5]. כחבר ההנהלה הציונית היה מזכיר ועד הבריאות. בפברואר 1932 נבחר לוועד הקהילה של ירושלים מטעם מפא"י[6].

במלחמת העצמאות קצנלסון היה ממקימי "השירות הרפואי", (19 בדצמבר 1947), במשותף עם ד"ר משה פלר, ד"ר יוסף מאיר, ד"ר משולם ליבונטין וד"ר משה קריגר. דוד בן-גוריון רושם ביומנו לאחר פגישה עם צוות ההקמה : "הוקמה ועדה רפואית לשעת חירום ונקבעו רופאים אזורים. הוחלט על תוספת 500 מיטות בבתי-החולים הקיימים, עם פרסונל רזרבי ( בייחוד קבוצות צוותי ניתוח). דרושים 76,600 לא"י לציוד - מיטות, שולחנות-ניתוח, ולתוספת מיטות".[7].

קצנלסון היה חבר מועצת המדינה הזמנית מתוקף היותו חבר הנהלת בוועד הלאומי, ונמנה עם חותמי מגילת העצמאות. מיום הקמת המדינה ועד מרץ 1949 היה המנהל הכללי של משרד הבריאות[8]. בשנת 1949 צורף למשלחת ישראל לאו"ם[9] והיה שותף לדיונים על האמנה למניעת זנות, בהם הביע עמדה נגד פיקוח ממשלתי על הזנות[10].

לאחר מכן הצטרף לסגל משרד החוץ. מנובמבר 1950 שימש כחמש שנים ציר ישראל בסקנדינביה[11] וישב בסטוקהולם. בראשית 1956 שב משליחותו בשל מחלה, וכעבור שבועות ספורים נפטר.

משנת 1919 היה נשוי לסימה בת זאב קפלן, רופאה. היה אב לשמואל (רופא, פרופסור, מחלוצי הכירורגיה הפדיאטרית בישראל) ולזאבה (זיקה), אשתו של מתי פלד, אשר קרויה על שם סבה מצד אמהּ.

זכרו מונצח ברחוב "אברהם ניסן" בשכונת קריית היובל בירושלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מועצת המפלגה בנהלל, הפועל הצעיר, 28 במרץ 1924
  2. ^ אבא אחימאיר, מותו של יוסף כצנלסון, חרות, 26 באפריל 1957
  3. ^ מועצת ההתאחדות לענייני הקונגרס, הצפירה, 22 במאי 1927
  4. ^ לקראת וועידת מחצית היובל לליגה למלחמה בשחפת, על המשמר, 28 בפברואר 1950
  5. ^ חג עשור לרדיו ירושלים, דבר, 29 במרץ 1946
  6. ^ תוצאות הבחירות לועד הקהלה, דואר היום, 3 בפברואר 1932
  7. ^ גרשון ריבלין, אלחנן אורן, (עורכים), דוד בן-גוריון מן היומן (מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, עמוד 27, "הקמת שירות רפואי", 19.12.1947
  8. ^ דין וחשבון ועדת דירוג עובדי הממשלה, 1949
    מיניסטריון הבריאות יתחיל לפעול בת"א ב-15 במאי, מעריב, 18 באפריל 1948
    ד"ר א. קצנלסון התפטר מתפקידו במשרד הבריאות, חרות, 2 במרץ 1949
  9. ^ הצטרף למשלחת ישראל באומ"א, הצופה, 27 בספטמבר 1949
  10. ^ נגן על הנשים הללו מפני החברה המנצלת, על המשמר, 7 באוקטובר 1949
  11. ^ ד"ר א. קצנלסון יתמנה נציג ישראל בסקנדינביה, על המשמר, 14 במאי 1950
ארתור לוריא

ארתור לוריא (Arthur Lourie;‏ 10 במרץ 1903 – 4 באוקטובר 1978) היה מנהיג ציוני ודיפלומט.

בת-שבע כצנלסון

בת-שבע כצנלסון (1897 - 30 באוגוסט 1988), פעילה ציונית וחברת הכנסת השנייה.

כצנלסון נולדה באוקראינה בשנת 1897. עלתה ארצה בשנת 1911 ולמדה בגימנסיה העברית בתל אביב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה את לימודיה באוניברסיטת ז'נבה. באירופה נישאה לד"ר ראובן כצנלסון, ובשנת 1920 שבה לארץ.

לצד עבודתה בהוראה בעיר העתיקה בירושלים, הייתה שותפה לפעילות ציבורית בייסוד ויצו העולמית, הנהגת ארגון נשים עבריות ופעילות התנדבותית בעליית הנוער. מטעם ויצו שימשה כיו"ר סניף ירושלים.

בשנים 1951–1955 כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת הציונים הכלליים.

עסקה רבות בשליחות לארגונים בינלאומיים והייתה למעלה מעשור נציגת מועצת ארגוני הנשים בישראל בתנועת האמהות הבינלאומית.

גדעון רפאל

גדעון רפאל (רוּפֶר) (5 במרץ 1913 – 10 בפברואר 1999) היה מראשוני משרד החוץ במדינת ישראל ומבכיריו לאורך שלושים שנות שירות ציבורי.

הוגו להרס

ד"ר צבי-הוגו לֶהרס (Hugo Lehrs;‏ תרס"ד, 1904 - ט"ו בטבת ה'תש"ח, 28 בדצמבר 1947) היה מנהלו היהודי של בית החולים הממשלתי בבית צפאפא. נרצח בתחילת מלחמת העצמאות במילוי תפקידו.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

המכללה האקדמית בווינגייט

המכללה האקדמית בוינגייט (או בשמה המלא "המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט") היא מכללה אקדמית הנמצאת במתחם מכון וינגייט. הלימודים במכללה מקנים הכשרה אקדמית המשולבת בהכשרות מקצועיות בתחומי התנועה, האימון, השיקום, הספורט וההוראה בחינוך גופני.

יחסי איסלנד–ישראל

בין מדינת ישראל והרפובליקה של איסלנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז 1949, אשר החלו עם הכרתה של איסלנד במדינת ישראל.

שגרירות ישראל בנורווגיה משמשת גם כשגרירות ישראל באיסלנד, בעוד שלאיסלנד יש קונסוליה השוכנת בתל אביב-יפו.

יחסי אסטוניה–הממלכה המאוחדת

יחסי אסטוניה–הממלכה המאוחדת, הן יחסי החוץ בין אסטוניה והממלכה המאוחדת.

כצנלסון

האם התכוונתם ל...

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מפא"י

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה - "מפלגת העבודה") מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים,) היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה - מפלגת העבודה הישראלית - אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר - דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 - "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים.

משולם ליבונטין

ד"ר משולם לֶיבונטין (אייר תרמ"ד 1884 – 18 בספטמבר 1957) היה רופא, מנהל בית החולים הדסה (תל אביב) ומייסד ארגון מגן דוד אדום בתל אביב.

נורית פלד-אלחנן

נורית פלד-אלחנן (נולדה ב-17 במאי 1949 בירושלים) היא פילולוגית ישראלית, מומחית בספרות השוואתית, פרופסור לשפה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, מתרגמת ופעילת שמאל רדיקלי בישראל. כלת פרס סחרוב לשנת 2001. ידועה במחקריה על הדיוקן הפלסטיני בספרי הלימוד הישראלים, אותו ביקרה כגזעני. היא אחת ממקימי "טריבונל ראסל על פלסטין" (באנגלית, Russell Tribunal on Palestine) יחד עם שגרירת הרשות הפלסטינית באיחוד האירופי ליילה שהיד, חבר הקונגרס הבלגי פייר גלאנד והדיפלומט הצרפתי בדימוס וממנסחי מגילת זכויות האדם סטפן הסל.

ניסן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רחל כצנלסון-שזר

רחל כצנלסון-שזר (ט"ו בחשוון תרמ"ו, 24 באוקטובר 1885‏, בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית – 11 באוגוסט 1975, ד' באלול תשל"ה, ירושלים) הייתה אשת ציבור ישראלית. נמנתה עם מייסדות מועצת הפועלות ופעלה לקידום הנשים בישוב. רעייתו של נשיא מדינת ישראל זלמן שזר.

שולמית כצנלסון

שולמית כצנלסון (אוגוסט 1919 – 6 באוגוסט 1999) הייתה מחנכת ישראלית, מייסדת ומנהלת אולפן עקיבא, כלת פרס ישראל למפעל חיים בחינוך (1986) ומועמדת לפרס נובל לשלום.

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלן • אברהם קצנלסון • פנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות
מנכ"לי משרד הבריאות
אברהם קצנלסון • יוסף מאירחיים שיבאשמעון בטישגדעון מרשאול זימןרפאל גז'ביןברוך פדהיעקב מנצ'למרדכי שניברוך מודןדן מיכאליתיאו דב גולןיורם לסמשה משיחמרדכי שנימאיר אורןגבי ברבשיהושע שמרבעז לבאבי ישראליאיתן חי-עםרוני גמזוארנון אפקמשה בר סימן טוב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.