אברהם מאיר הברמן

אברהם מאיר הַבֶּרְמןלועזית: Abraham Meir Habermann; ט"ז בטבת תרס"א, 7 בינואר 1901כ"ט בכסלו תשמ"א, דצמבר 1980), שנודע גם בשמו הספרותי הֵימָן הירושלמי, היה משורר ישראלי וחוקר הספרות העברית בימי הביניים, מחוקרי מדעי היהדות הפוריים ביותר. התמחה בחקר השירה והפיוט ובתולדות הספר העברי.

אברהם מאיר הברמן
אברהם מאיר הברמן
אברהם מאיר הברמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה

הברמן נולד בז'וראבנו (Zhurawno) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בחורף שנת תרס"א, 7 בינואר 1901, לאורי (מגזע ר' יואל סירקיש בעל הב"ח), ושרה פייבל (לבית בראטשפיס).[1] הוא למד ב"חדר" ובישיבה, ואת השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. בשנת 1928 נישא לבלהה הברמן.[2] בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא ביטא את אהבתו לעיר בשיריו המקוריים ובמחקריו על המשלים שחוברו על אודותיה. בעיר היה חלק מחבורת החוקרים והסופרים של שכונת רחביה, שעזבה את אירופה והחייתה את האסכולה הרוחנית-אקדמית שכבתה באירופה בשואה. היה ידיד קרוב של הסופר ש"י עגנון.[3]

בתחילת דרכו עסק בהוראה, ומאוחר יותר החל לעסוק גם בחקר הביבליוגרפיה העברית והפיוט העברי. הן ספרו הראשון[4] והן ספריו האחרונים[5] הוקדשו לדפוס העברי. בנוסף, פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחום זה.[6]

בעקבות פגישתו עם שלמה זלמן שוקן, בצוויקאו, גרמניה, הוא החל לעבוד בספרייתו בברלין ומאוחר יותר בירושלים. הברמן היה הספרן הראשי של מכון שוקן וחוקר במכון לחקר השירה העברית של הוצאת שוקן. בנוסף לכך, הרצה במכון לספרנות של האוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך, בשנת 1969, מונה לפרופסור לספרות שירת ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב.[7]

הברמן היה כאמור חוקר חרוץ ופורה מאוד. תחום מחקריו כלל, בין היתר, ביבליוגרפיה וביבליופיליה עברית, היסטוריה יהודית, ביוגרפיה של אנשי שם ומחקר יהודים, מגילות ים המלח, הלשון העברית, פיוט עברי, שירת ימי הביניים, מדרש, אגדה ומקרא. הוא פרסם למעלה משמונים ספרים ומאות מאמרים, רשימות ופיוטים.[8] את מחקריו כתב בעברית, אידית, גרמנית ואנגלית. הוא ניהל הוצאת כתבי-יד עתיקים במהדורות מצומצמות ועסק במחקר וההדרה של יצירות עבריות מימי הביניים (בהן מחברות עמנואל הרומי, שירי שמואל הנגיד, בן המלך והנזיר ומשלי שועלים). הודות לו נחשפה היצירה הפיוטית של חכמי אשכנז וצרפת. נוסף על כך, היה הברמן יוצר ספרותי בעצמו ובין היתר חיבר ספר משלים על ירושלים בסגנון המדרש[9] וכן יצירה בחרוזים, בסגנון המקאמה.[10]

הברמן בחר בשם העט שלו על שם אחד מעשרת מחבריו המסורתיים של ספר תהילים (תהילים פח, א), הֵימָן הָאֶזְרָחִי (כקיצור שם משפחתו), בשילוב עיר מגוריו ירושלים.

הוא נפטר בירושלים בכ"ט בכסלו, תשמ"א, בשעת הגהות על ספרו מפרי העט והעת.[11]

הנצחתו

  • בשנת תשל"ז יצא לאור ספר יובל לכבודו בשם: שי להימן, מחקרים בספרות העברית של ימי הביניים, מוגשים לא"מ הברמן (הימן הירושלמי) במלאת לו שבעים וחמש שנה (עורך, צבי מלאכי), ירושלים, הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1977.
  • לאחר פטירתו, הוקם לזכרו בעיר לוד "מכון הברמן למחקרי ספרות".
  • במסגרת מכון הברמן, יצא לאור לזכרו הספר: צבי מלאכי ‬(עורך), יד להימן, קובץ מחקרים לזכר א"מ הברמן,‫ לוד, תשמ"ד-1983.
  • בשנת תשע"א, יצא לאור קובץ נוסף לזכרו, תלמוד מאיר, ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, בעריכת אביגדור שנאן), תשע"א-2010.

חיבוריו

יבולו המחקרי והספרותי של הברמן כלל ההדרתם והוצאתם לאור של חיבורים קדמונים, התקנה לדפוס, השלמות, מאמרי מחקר ובקורת ועוד. רבים ממאמריו כונסו על ידו בשנותיו האחרונות במספר קבצים שיצאו לאור בהוצאת ראובן מס.

קובצי מאמריו

  • עיונים בשירה ובפיוט של ימי הבינים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ב-1972. ‬
  • כתב, לשון וספר - פרקי עיון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ג-1973. ‬
  • אנשי ספר ואנשי מעשה - סופרים, חוקרים, ביבליוגרפים, מדפסים ומוכרי ספרים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ד-1974.
  • חדשים גם ישנים - חיבורים שונים מתוך כתבי-יד בצירוף מבואות והערות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ו-1975.
  • מסכת סופרים וספרות - תולדות סופרים וחוקרים, דברי ביקורת, מאמרים ורשימות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1976.
  • פרקים בתולדות המדפיסים העברים - ראשונים ואחרונים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ח-1978.
  • קבוצי יחד - מאמרים ורשימות לחקר ספרות ישראל ותרבותו, ירושלים : הוצאת ראובן מס, תש"ם-1980.
  • מפרי העט והעת - קובץ מאמרים ורשימות בשדה הספרות והתרבות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשמ"א-1981.

ספרים אחרים מפרי עטו (רשימה חלקית)

  • עוללות דברי מליצה, הלצה, נוטריקון ועוד, ליפסיה: תרפ"ו.
  • המדפיסים בני שונצינו, תולדותיהם ורשימת הספרים שנדפסו על ידיהם, וינה: תרצ"ג.
  • הגניזה, ירושלים: הוצאת חברת קוהלת בע"מ, תש"ד.
  • תולדות הספר העברי - מהזמן הקדום עד הזמן האחרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"ה-1945.
  • הפיוט - מהותו והתפתחותו, תל אביב, הוצאת ספרית השעות, [1946].
  • תולדות הדפוס בצפת, צפת: הוצאת המוזיאון לאומנות הדפוס, תשכ"ב.
  • ההגדה המצוירת - כתבי יד וספרי דפוס, צפת: המוזיאון לאמנות הדפוס, תשכ"ג.
  • הספר העברי בהתפתחותו : מסימנים לאותיות וממגילה לספר, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ח-1968.
  • שערי ספרים עברים, צפת, הוצאת המוזיאון לאומנות הדפוס, תשכ"ט-1969.‬
  • תולדות הפיוט והשירה, שני כרכים, רמת-גן: הוצאת מסדה, 1970-1972.
  • הגניזה והגניזות : מהותן, עניינן והתפתחותן, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1971.
  • תווי ספר יהודיים - אכס ליבריס, צפת: הוצאת המוזיאון לאומנות הדפוס, תשל"ב.[12]
  • המדפיס דניאל בומבירגי ורשימת הספרים שנדפסו על ידם, צפת: הוצאת המוזיאון לאומנות הדפוס, תשל"ח-1978.‬
  • המדפיס קורנילייו אדיל ובנו דניאל ורשימת ספרי בית דפוסו, ירושלים : הוצאת ראובן מס, תש"ם-1980.‬ ‬
  • המדפיס זואן די גארה ורשימת בית דפוסו, מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ב. את הספר השלים וערך יצחק יודלוב.

ספרים שערך, ההדיר ו/או הביא לדפוס (רשימה חלקית)

  • גוילים :מאה ספורי אגדה (הימן ירושלמי), תל אביב, תש"ב.
  • סיפור רבי יוסי דילה ריינה ומעשה נורא משלמה מולכו / הביא לדפוס הימן הירושלמי, הוצאת ספרית השעות, [תש"ד].
  • רבינו גרשם מאור הגולה - סליחות ופזמונים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ד.
  • ברן יחד - ילקוט שירי תפילה עתיקים גם חדשים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ה.
  • כל שירי רבי שמואל הנגיד - בחמישה ספרים, תל אביב: הוצאת מחברות לספרות (הברמן ערך את כרך א: דיואן וכלול בו ספר בן תהלים, תש"ה-תש"ו).
  • כתבים נבחרים / אברהם ברלינר, שני כרכים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ה-תש"ט.
  • אגרת מוסר / אלעמי שלמה, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ו.
  • ספר גזירות אשכנז וצרפת - דברי זכרונות מבני הדורות שבתקופת מסעי הצלב ומבחר פיוטיהם, ירושלים: הוצאת תרשיש, תש"ו (עם מבוא מפי יצחק בער).
  • חלקת מחוקק - דברי מדרש ואגדה על משה רבינו ופטירתו, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ז-1947.
  • שירי היחוד והכבוד, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ח.
  • אגרת בעלי חיים / קולנימוס בן קולנימוס, ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ט (מהדורת ישראל טופורובסקי. הברמן הוסיף אחרית דבר).
  • כתבי ר' אברהם עפשטיין, שני כרכים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תש"י-תשי"ז.
  • הקיצותי כישן לאהבים - מתנת שיר / שלמה אבן-גבירול, תל אביב: דפוס הארץ, תשי"א.
  • עדה ועדות - מגילות-קדומים ממדבר יהודה, ירושלים: הוצאת מחברות לספרות, תשי"ב-1952.
  • מאמר על הדפסת תלמוד - תולדות הדפסת התלמוד / רפאל נתן נטע רבינוביץ, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ב.
  • אבן בחן / קלונימוס בן קלונימוס, תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, תשט"ז-1956.
  • מגילות מדבר יהודה, הוצאת מחברות לספרות, תשי"ט-1959.
  • מבחר השירה העברית / חיים בראדי ומאיר וינר, ב' כרכים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1963-1965.
  • הרצאות על כתבי יד עבריים / משה שטיינשניידר (תרגם מגרמנית ישראל אלדר; ערך א"מ הברמן), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ה.
  • עתרת רננים - פיוטים ושירים לשבתות ומועדים, ירושלים: הוצאת בן אורי, תשכ"ז-1967.
  • ספר משא גיא חזיון - לבנימין מן הענווים, הוצאת דביר, תשכ"ז (עורכים: ש. א. נכון, ג. וולי, ג. צרפתי, א"מ הברמן, י"י כהן, מ. שפיצר).
  • פיוטי רבי אפרים בר' יעקב מבונא, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תשכ"ט-1968.
  • ספר זכירה סליחות וקינות / ר' אפרים ב"ר יעקב, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ל-1970.
  • שירי אברהם הבדרשי ויצחק הגרני וחוגם, ירושלים: הוצאת בן אורי, תשכ"ט.
  • קידוש ירחים דרבי פנחס עם מבוא והערות / אברהם מרמרשטיין, ירושלים: הוצאת בן אורי, תשל"ג.
  • כתבי דוד ילין, ירושלים: הוועד להוצאת כתבי דוד ילין על ידי הוצאת ראובן מס (הברמן ערך וההדיר את כרך ג: לחקר השירה העברית בספרד, תשל"ה).

לקריאה נוספת

  • צבי מלאכי (עורך), שי להימן, תשל"ז:
    • צבי מלאכי, 'לאברהם מאיר הברמן – ביובלו', עמ' VIII-VII.
    • יונה דוד, 'כתבי אברהם מאיר הברמן – ביבליוגרפיה', עמ' 1 - 36.
  • הדואר, י"א בשבט, תשמ"א:
    • יעקב קבקוב, אברהם מאיר הברמן ז"ל (לרגל מלאות שלושים לפטירתו), עמ' 151 - 152.
    • ג. קרסל, א.מ. הברמן ז"ל חוקרם של מדפיסים, עמ' 156.
  • צבי מלאכי (עורך), יד להימן, תשמ"ד:
    • יצחק זילברשלג, א.מ. הברמן, דיוקנו ופריונו, עמ' ‬377 - 394.‬
    • יהושע ליבוביץ, הברמן בביתו ובבית רעיו, עמ' 395 - 396.
    • יעקב קבקוב, א.מ. הברמן החוקר והאדם, עמ' 397 - 400.
    • מאיר קצנשטיין, אחר פטירתו של פרופ' אברהם מאיר הברמן ז"ל, עמ' 401 - 402. ‬
  • ישראל לוין, "הפיוטים של הברמן" (על פרופ' א. מ. הברמן ז"ל, שלושים למותו), מעריב, מדור ספרות, מיום 09 בינואר 1981, עמ' 4.

קישורים חיצוניים

מספריו

על ספריו

ממאמריו

ערכים אנציקלופדיים

הערות שוליים

  1. ^ גנזים - אגודת הסופרים העברים בישראל, חוברת 100. ניסן תשמ"א, כרך ח', שנה 14, "שאלון אישי", עמוד 102
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם מאיר הברמן", אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ח' (1957), עמ' 3051; ראו גם יעקב קבקוב, אברהם מאיר הברמן ז"ל (לרגל מלאות שלושים לפטירתו), הדואר, י"א בשבט, תשמ"א (להלן: "קבקוב"), עמ' 151.
  3. ^ קבקוב, עמ' 152.
  4. ^ המדפיסים בני שונצינו, תולדותיהם ורשימת ספריהם, וינה, תרצ"ג.
  5. ^ ראו ספריו על המדפיסים דניאל בומבירגי (יצא לאור בשנת תשל"ח-1978); קורנילייו אדיל קינג ובנו דניאל (יצא לאור בשנת תש"ם-1980); וזואן די גארה (יצא לאור לאחר מותו, בשנת תשמ"ב-1982). את הספר השלים וערך יצחק יודלוב.
  6. ^ את מרבית מחקריו על הדפוס העברי קיבץ בספרו פרקים בתולדות המדפיסים העברים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ח-1978; ראו גם ג. קרסל, א.מ. הברמן ז"ל חוקרם של מדפיסים, הדואר, י"א בשבט, תשמ"א, עמ' 156.
  7. ^ קבקוב, עמ' 151.
  8. ^ רשימה של פרסומיו, עד לשנת 1977, פורסמה על ידי יונה דוד בקובץ מחקרים שנערך לכבודו, שי להימן : מחקרים בספרות העברית של ימי הביניים, מוגשים לא"מ הברמן (הימן הירושלמי) במלאת לו שבעים וחמש שנה. התקין וערך צבי מלאכי בהשתתפות יונה דוד. ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1977; רשימה מעודכנת פורסמה על ידי ניתאי שנאן, בקובץ שיצא לזכרו בשנת תשע"א-2010, תלמוד מאיר (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל), בעריכת אביגדור שנאן.
  9. ^ שביבי ירושלים, בהוצאת ההסתדרות הציונית, 1956.
  10. ^ ממחברות הימן הירושלמי. פורסמה בספרו האחרון מפרי העט והעת, ירושלים, תשמ"א, עמ' 272-282.
  11. ^ ראו א"מ הברמן, מפרי העט והעת, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשמ"א, אחרית הדבר.
  12. ^ ביקורת: דוד דוידוביץ, תווי-ספר יהודיים, דבר, 7 ביולי 1972.
אברהם ברלינר

אברהם (אדולף) בֶּרְלִינֶר (י"ג באייר ה'תקצ"ג, 2 במאי 1833 - ז' באייר ה'תרע"ה, 21 באפריל 1915) היה תאולוג והיסטוריון יהודי-גרמני.

אוצר יהודי ספרד

אוצר יהודי ספרד היה כתב עת מדעי על יהדות חצי האי האיברי: ספרד ופורטוגל, ובכלל זה על תור הזהב בספרד ועל צאצאי המגורשים לאחר הגירושים והמרות הדת בספרד בשנת 1492 ובפורטוגל. הוא ראה אור בירושלים משנת תשי"ט 1959 עד שנת תש"ל 1970. שנים עשר גיליונות בצורת כרך ראו אור בכותר.

גיליונות "אוצר יהודי ספרד" כללו את "דבר העורך", חלק ראשון ובו מאמרים היסטוריים בסוגה מחקרית-אקדמית, חלק שני "בשולי המחקר והספרות" - ביקורת מחקרים וספרים, ובחלקו האחרון תעודות, דברי זכרונות וספרות יפה.

השתתפו בכתיבת מאמרים ב"אוצר יהודי ספרד": יצחק בן-צבי, אליעזר רפאל מלאכי, דוד צבי בנעט, נחמיה אלוני, אברהם מאיר הברמן, נתן ביסטריצקי, אברהם אלמליח, נפתלי בן מנחם, דניאל גולדשמידט, יהודה רצהבי, יצחק רפאל מולכו, אשר שימש כעורך, שמעון מרכוס, ב' ארדיטי, שמואל סעדי הלוי, פנינה נוה, יהויקים פונט קוסו, חוסי לאקאלה סאלינאס, מרים נוביץ, יוסף נחמה, פסח תמנליס, ישראל לוין, משה אטיאש, שרגא אברמסון ודב ירדן.

אפרים בן יעקב מבון

רבי אפרים ברבי יעקב מבונא (ד'תתצ"ב - ד'תתקנ"ז, 1132–1197; לעיתים מופיע שמו רבי אפרים בר יעקב מבונא) מבעלי התוספות באשכנז, פרשן, פייטן, ופוסק. יחד עם אחיו רבי הילל, כונו "שני בני היצהר".

ר' אפרים נולד כנראה בבון, למד אצל רבי יואל הלוי (אביו של הראבי"ה), וכשעבר ר' יואל לקולוניה (קלן) מילא את מקומו כאב"ד בון, כשהראבי"ה שני לו.

מספר אגדות מפורסמות מסופרות בשמו, מהן המעשה ברבי אמנון ממגנצא שקידש את השם וכתב את הפיוט "ונתנה תוקף" הנאמר ביום כיפור, והמעשה בפייטן הקדמון יניי ור' אלעזר בירבי קליר.

ברוך בן שמואל

ברוך בן שמואל ממגנצא (נפטר בב' באייר ד'תתקפ"א, 25 באפריל 1221) היה רב, פוסק, פרשן תלמוד ופייטן במאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.

היה תלמידו של ר' אליעזר ממיץ וכן תלמידם של רבנו יהודה בן קלונימוס ממגנצא, של רבנו אפרים מרגנשבורג ושל ר' משה הכהן ממגנצא, והוא מצטט אותם לעיתים קרובות.

ר' ברוך ממגנצא היה מגדולי חכמי אשכנז של דורו והוא אף אחד החותמים על תקנות שו"ם שנערכו במגנצא בשנת ד'תתק"פ.

גזירות תתנ"ו

גזירות תתנ"ו או מאורעות תתנ"ו הם סדרת פרעות שהתרחשו בשנת 1096 (ד'תתנ"ו) באירופה במסע הצלב הראשון, וכללו טבח המוני של יהודים על ידי הנוצרים.

רוב היהודים סירבו להמיר את דתם והעדיפו למות ולא להתנצר, ובמקרים רבים רצחו יהודים את בני משפחתם והתאבדו כדי שלא להיטבל לנצרות בכוח.

המאורעות נצרבו כטראומה בתודעה של עם ישראל, בייחוד במסורת האשכנזית. מהגזירות נשתמרו קינות שחוברו לזכר הקהילות שחרבו, ובייחוד מרכזי התורה של גרמניה שבשלוש הערים שכונו בפי היהודים 'קהילות שו"ם' - שפירא, ורמייזא ומגנצא (כיום שפייר, וורמס ומיינץ). חלק מהקינות נאמרות בתשעה באב בבתי הכנסת של קהילות האשכנזים. כמו כן נשתמרו בספרות הנוצרית תיאורים ואיורים בהם נראה הטבח במהלך מסע הצלב, הן באירופה, והן לאורך מסעם במזרח התיכון ובייחוד בארץ ישראל.

דניאל בומברג

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.

דפוס אברהם כונת

דפוס אברהם כּוֹנָת (Conat) היה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בהיסטוריה. בית הדפוס החל לפעול כ-35 שנה בלבד לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג, ופעל בעיר מנטובה, בירת דוכסות מנטובה של האימפריה הרומית הקדושה (כיום בלומברדיה שבאיטליה), בין השנים 1473 ל-1476 לערך. הוא נוהל על ידי הרופא אברהם בן שלמה בן ברוך כונת, וסייעו לו אשתו, אֶשְׂטֶלינה, אברהם ידידיה האזרחי מקולוניא (שייתכן שהיה אף שותפו בבית הדפוס) וסדר הדפוס יעקב בן לוי מטָרַסקון (טרשקון) שבפרובאנס. כל המידע על בית הדפוס נלמד מתוך הקולופונים לספרים שהודפסו בו. כונת מכנה את עצמו בכל הקולופונים בכינוי "הכותב בכמה קולמוסים בלא מעשה נסים".

הימן

האם התכוונתם ל...

השיר אשר הושר

"השיר אשר הושר" הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, העוסק בחסידות ברסלב. הסיפור פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" והוא נכלל בקובץ סיפורי "ספר המעשים" שבכרך "סמוך ונראה".

ידעיה הפניני

רבי יְדַעְיָה בן אברהם הפניני או בֶּדֶרְשִׁי, בשמו המקורי אן בוניט En Bonet פרופיאט (1270–1340) היה פילוסוף ומשורר יהודי. נולד בבזייה בפרובאנס, ובצעירותו עבר להתגורר בברצלונה שבספרד.

רבי ידעיה הפניני העריץ את הרמב"ם וגישתו הפילוסופית גם בתקופה שבה היו עדיין שנויים במחלוקת קשה. בעקבות חרם הרשב"א על לימוד פילוסופיה מתחת לגיל 25 כתב את איגרת ההתנצלות, המלמדת זכות על העיסוק בפילוסופיה.

יצחק יחזקאל יהודה

יצחק יחזקאל יהודה (22 באוקטובר 1863, ט' בחשון תרכ"ד - 24 במרץ 1941, כ"ה באדר תש"א) היה מחנך, מתרגם, מוכר ספרים ומזרחן, שעסק בחקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית.

כ"ט בכסלו

כ"ט בכסלו הוא היום העשרים ותשעה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, פרשת בר המצוה היא פרשת ויגש.

מכון הברמן למחקרי ספרות

מכון הברמן למחקרי ספרות הוא מכון מחקר והוצאת ספרים במעמד של עמותה השוכנת מאז 1983 בעיר לוד, המפעיל את המוזיאון למורשת עדות ישראל (ע"ש ד"ר מיכל מלאכי-שרף). מבנה המכון והמוזיאון הוקם בשנת 1983, מייסדו ומנהלו של המכון הוא ד"ר צבי מלאכי.המכון נקרא על שמו של חוקר מדעי היהדות פרופסור אברהם מאיר הברמן שעסק בחקר השירה והפיוט ובתולדות הספר העברי. ספרייתו של פרופ׳ הברמן שימשה כבסיס לספריית המכון, וספרים שהודפסו מעזבונו אחר פטירתו יצאו לאור בהוצאת המכון. מטרת המכון היא איסוף ספרים, כתבי יד, מסמכים, שירה, סיפורים וחומר אחר הקשור למורשת יהדות צפון אפריקה ועדות המזרח ועריכת מחקרים אקדמיים בתחום.

בהוצאת הספרים של המכון יוצאים לאור מחקרים אקדמיים וספרים שונים ומחיבוריהם של החשובים בחוקרי יהדות המזרח, אירופה וארץ ישראל בימי הביניים. המכון מוציא מהדורות מדעיות של ספרות עברית מימי הביניים (פיוטים, מחזות, פרוזה וכו׳), ביניהם חיבורים רבים מרבני ופייטני צפון אפריקה, רבים מהם ממרוקו, תוניס וג׳רבה. המכון מוציא לאור כתב עת להגות יהודית בשם מהות, ובו חומר רב, כאשר עד כה ראו אור שלושים ושניים כרכים.

לספריית המכון נוספו עזבונות של סופרים ואנשי רוח שונים העומדים לשימוש חוקרים, ומהם פריטים המוצגים בתערוכות שונות במוזיאון למורשת עדות ישראל.

במכון ארכיון גדול של דפוסים יהודיים מתוניס, מרוקו וטריפולי ובו חומר רב - ספרים, עיתונים, תמונות ופריטי דפוס רבים. בין אוספי המכון ישנו אוסף גדול של דפוסים בתר-שואתיים, ובו חיבורים רבים שנכתבו בצפון אפריקה אחר השואה אודות השואה. בין החיבורים קינות רבות, תפילות שונות וחיבורים כהגדת היטלר ומגילת היטלר, שנכתבו אודות הכיבוש הנאצי בצפון אפריקה.

המכון עוסק בחקר יהדות אתיופיה, היה חלוץ המחקר על מורשת ומסורות הקהילה, הוציא ספרים ומאמרים רבים על תולדות ומורשת יהדות אתיופיה, ואף הפיץ אמצעים פדגוגיים שונים (חוברות, ספרים, קלטות וכדומה) בשיתוף משרד התרבות. ברשות המכון אוסף מסמכים וכתבי יד אתיופיים, ביניהם ארכיונים של ארגונים שונים שפעלו בקרב הפלשים באתיופיה ותכתובות מהקיסר היילה סלאסי, בהתייחסו ליהודים.

המכון שיתף פעולה עם עולים מיהודי הודו, שהוביל להקמת תערוכת קבע במוזיאון למורשת עדות ישראל, ולהשתתפות המכון בהוצאה לאור והפצת חומר רב על הקהילה.

מפעל הביבליוגרפיה העברית

מפעל הביבליוגרפיה העברית הוא גוף שיעודו עריכת ביבליוגרפיה של הדפוס היהודי.

המפעל רושם ומתאר כל הספרים שהודפסו באות עברית בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית וכו') למן ראשון ספרי הערש העבריים בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960. מסד הנתונים הביבליוגרפי נבנה על בסיס אוספי הספרייה הלאומית ואוספים אחרים בארץ ובעולם.

הביבליוגרפיה מונה למעלה מ-141,000 רשומות ביבליוגרפיות ו-15,000 ביוגרפיות, והיא כוללת: ספרים, כתבי עת ודפים בודדים (אפמרה). כל פרסום נבדק על ידי עובדי המיזם, ותיאור הספרים רחב מאוד ומקיף יותר מאשר תאורם בקטלוג הספרייה הלאומית וכולל, לדוגמה: הסכמות לספרים, הקדמות שחוברו על ידי מחברים אחרים וכדומה.

נכון ל-2011 רשם המפעל ותיאר קרוב ל-90% ממצאי הספרים היהודי העולמי והוא מקוון באתר הספרייה הלאומית.

נפתלי בן-מנחם

נפתלי בן מנחם (בלועזית: Naftali, or Naphtali Ben Menachem, or Ben Menahem; נולד בשם נפתלי פריעד (Fried, קרי: פְרִיד; י"ג בטבת, תרע"א, 13 בינואר 1911 – י' באדר תשל"ד, 4 במרץ 1974) היה חוקר ספרות עברית, ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן ספרים. פרסם מאות רשימות ביקורת על ספרים ומחבריהם, עמד בראש מפעל הביבליוגרפיה העברית במשך חמש עשרה שנה (עד ליום מותו), וכן היה חבר בהנהלת מוסד הרב קוק וחבר ההנהלה הראשונה של גנזך הציונות הדתית.

על מאמריו הראשונים חתם בשם נפתלי פריעד או פריד, על חלק אחר חתם בשם נפתלי אילון ועל חלק א. אמיתי, אך על מרבית מאמריו ועל כל ספריו חתם בשם נפתלי בן מנחם.

פרודיות לפורים

פָּרוֹדְיוֹת לפורים הן פרודיות המיועדות לקריאה בחג הפורים, הנפוצות בגרסאות שונות בקרב היהודים, החל מתקופת הראשונים. הפרודיות מחקות את המקרא, התלמוד, התפילה, הסליחות, ועוד. הנושא העיקרי הוא מצוות השכרות בפורים שהורחבה ל"איסור" שתיית מים ואף ל"בל יראה" על מים. הפרודיות גררו ביקורת רבנית שהביאה עד לכדי קריאה לשריפת הספרים.

תחכמוני (ספר)

"תחכמוני" הוא יצירה ספרותית מונומנטלית מאת המשורר והמתרגם היהודי-ספרדי יהודה אלחריזי (1165–1234), הנחשבת לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית בימי הביניים.

תנ"ך קורן

תנ"ך קורן הוא ספר תנ"ך שהודפס בהוצאת קורן ירושלים בשנת 1962, והיה לפרויקט הדגל של ההוצאה. הספר הפך לאחד מספרי התנ"ך הנפוצים בישראל. הוא ידוע בעיקר בזכות הגופן המיוחד שלו, וחידושים אחרים שנקטה ההוצאה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.