אברהם גרנות

ד"ר אברהם גרָנוֹת (גְרָנוֹבְסקי, בכתיב יידיש: גראַנאָווסקי; 19 ביוני 18905 ביולי 1962) היה פעיל ציוני, כלכלן, משפטן ופוליטיקאי ישראלי יליד בסרביה, יושב ראש הקרן הקיימת לישראל, מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת הראשונה והשנייה.

אברהם גרנות
Avraham Granot 1940
אברהם גרנות, 1940
לידה 19 ביוני 1890
פלורשט, בסראביה, האימפריה הרוסית
פטירה 5 ביולי 1962 (בגיל 72)
ירושלים ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1907
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה אוניברסיטת פרייבורג, אוניברסיטת לוזאן
חבר הכנסת
14 בפברואר 194910 בספטמבר 1951
(שנתיים ו-29 שבועות)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1 - 2
תפקידים בולטים

ביוגרפיה

גרנות נולד בשם אברהם גרנובסקי (Granovsky) בשנת 1890 בפלורשט שבמחוז סורוקה בבסראביה שבאימפריה הרוסית (כיום ברפובליקה מולדובה). בשנת 1907 עלה עם משפחתו ארצה ולמד בגימנסיה הרצליה. בשנת 1911 נסע להמשיך את לימודיו בחו"ל. למד משפטים וכלכלה בשווייץ באוניברסיטאות פרייבורג ולוזאן, ובשנת 1917 קיבל תואר דוקטור למשפטים. היה פעיל בקרן הקיימת לישראל בהולנד, ו בשנת 1922 עלה לארץ ישראל באופן סופי. עבד עם מנחם אוסישקין ונבחר למנהל ראשי של הקרן הקיימת בשנת 1940 (משנת 1945 באופן רשמי) כיורשו בתפקיד של אוסישקין. כיהן בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון של הקרן הקיימת.[1]

ביקור חברי הדריקטוריון בנגב - מר יוסף ויץ מר אברהם הרצפלד וד"ר אברהם גרנות-JNF011967.jpeg
ביקור בנגב עם יוסף ויץ ואברהם הרצפלד. 1942

בין 13 ל-18 בדצמבר 1942 השתתף בסיור בערבה שאורגן על ידי יוסף ויץ (בהשתתפות 12 אנשים, לרבות מהנדס המים שמחה בלאס, הבוטנאי מיכאל זהרי, והמודד והמומחה במיפוי קרקעות זלמן ליף).[2] באמצע שנות הארבעים עמד בראש ועדת המשנה לתיכון פני הארץ שהייתה ועדת משנה של ועדת התיכון של הסוכנות היהודית[3]{{ענת בר-כהן, עיצוב מדיניות תכנונית ואסדרה תכנונית טרום הקמת המדינה, אופקים בגאוגרפיה 70, עמ' 69–91.}}.

הציע עקרונות למדיניות חקלאית, היה יושב ראש הדירקטוריון של "מקורות" בשנים 19431961.

היה חבר מועצת העם ומחותמי מגילת העצמאות. ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית וחבר הכנסת הכנסת הראשונה מטעמה. נבחר גם לכנסת השנייה.

ירושלים - ד"ר אברהם גרנות ובנו-JNF010111.jpeg
אברהם גרנות ובנו, 1929

אשתו, מרים גרנות, הייתה מראשי מועצת "הדסה". בנו, יעקב (נולד ב-1921), משפטן, מילא תפקידים בכירים בבנק לאומי ובבנק לתעשייה. בתו של אברהם גרנות, נעמי, השתקעה עם בעלה בארצות הברית. נכדתו היא ההיסטוריונית יעל זרובבל, פרופסור לתולדות עם ישראל באוניברסיטת רטגרס בארצות הברית.

נפטר ביולי 1962 בבית החולים הדסה בירושלים, לאחר מחלה קשה. בן 72 במותו. נקבר בבית העלמין סנהדריה.[4]

על שמו נקראת שכונת "נווה גרנות" בירושלים וכן הרחוב "אברהם גרנות" שבתחומה, שם שוכן קמפוס מכון שכטר למדעי היהדות.[5] לזכרו הוקמה "קרן אברהם גרנות", המנוהלת על ידי הקק"ל ומחלקת מלגות לתלמידים וסטודנטים על עבודות בתחום המדיניות האגררית של ישראל.[6]

חוק נכסי נפקדים

בשנת 1948 היה שותף לקביעת המדיניות ביחס לאדמות הכפרים הנטושים. גרנות התנגד בתוקף להצעות למכור לידיים פרטיות אדמות אלה, על פי חזונו במדינת ישראל לא יימכרו קרקעות הציבור ויישארו בבעלות הלאום לשם השגת חברה שיוויונית.[7] במהלך מלחמת השחרור תבע גרנות לאפשר לקרן הקיימת לרכוש את נכסי הנפקדים תמורת סכום שישולם להם במסגרת הסכם מדיני.[8] גרנות האמין כי כיבוש צבאי כשלעצמו לא יקנה בעלות בקרקע אלא בהליך חוקי של קניית האדמה מבעליה בכסף " הקרקע תפדה בכסף, בכסף רב, כי צורת פדיון זו היא אשר תקנה לנו זכויות חוקיות לגבי הקרקע שנגאלה כבר בדם בנינו". בפברואר 1948 כשדוד בן-גוריון הציע בשיחה עם יוסף ויץ כי הקרן הקיימת תרכוש אדמות הנגב לאחר שיכבשו על ידי ההגנה ויופקעו התנגד לכך גרנות באומרו כי "אין אנו חיים בימי הביניים והצבא איננו גונב אדמות. אם הבדווים של הנגב יחזרו למקומותיהם בתום המלחמה הם יקבלו את אדמתם בחזרה". עמדה זו של גרנות הייתה מנוגדת לזו של יוסף ויץ ששלל תשלום עבור קרקע המצויה כבר בידי המדינה וביקש לקק"ל רק אפוטרופסות עליה ולעמדת היועץ המשפטי של הקק"ל עורך הדין אהרן בן-שמש שביקש להפקיע את נכסי הנפקדים באמצעות חוק ה"מחלול" העות'מאני המאפשר הפקעת קרקע לא מעובדת.[8] עמדתו של גרנות היא שהתקבלה בדירקטוריון קק"ל ביולי 1948. גרנות היה מיוזמי העסקאות שהעבירו כמיליון וחצי דונם מאדמות הנפקדים לקרן הקיימת על ידי הממשלה לאחר קבלת חוק נכסי נפקדים.

ספריו

  • הפרובלימות של הפוליטיקה הקרקעית בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת הקרן הקיימת לישראל, תרפ"ה 1925. (ראה אור באותה שנה בגרמנית, וכן ב-1926 באנגלית).
  • מסי הקרקע והחקלאות בארץ ישראל, ‫ירושלים: דפוס עזריאל, תרפ"ז. (ראה אור באותה שנה בתרגום אנגלי, וב-1928 בגרמנית.)
  • לשאלות התיישבותנו‫, תל אביב: מסחר ותעשייה, תרפ"ז.
  • קרקע והתיישבות, ירושלים: הוצאת מרכז החלוץ העולמי וברית הנוער, תרפ"ט 1929. (הופיע באנגלית ובגרמנית)
  • קנין לאומי וקנין פרטי בקרקע, תל אביב: דפוס אמנות, 1929.
  • מדיניות קרקעית עברית בארץ ישראל, ירושלים: ר' מס, תרצ"ח 1938.
  • המשטר הקרקעי בארץ ישראל, תל אביב: דביר, תש"ט.
  • בהתנחל עם, ירושלים; תל אביב: הקרן הקיימת לישראל על ידי דביר, תשי"א.
  • בשדות הבניין, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ב.
  • נתיבות ומפלסים, ירושלים ; תל אביב: דביר, תשי"ב.
  • דור תקומה: אישים בישראל, תל אביב: דביר, תשכ"ג. (מהדורה נוספת: תשי"ז 1956.)
  • תמורות אגראריות בישראל ובעולם, תל אביב: דביר, תשט"ו 1954.[9] (תורגם לאנגלית (1957), לספרדית (1956) ולצרפתית (1957))
  • Probleme der Bodenpolitik in Palästina, Berlin: Jüdischer Verlag, 1925. (בגרמנית)
  • Land problems in Palestine; authorised translation; with a foreword by the Rt. Hon. J. C. Wedgwood,‪ London: G. Routledge & Sons, 1926. (באנגלית)
  • Land taxation in Palestine; Authorized translation,‪ Jerusalem:‪ "Mischar W’Taasia" Pub. Co.,‪ 1927. (באנגלית)
  • Boden-Besteuerung in Palästina, Berlin‪: Jüdischer Verlag, 1928. (בגרמנית)
  • Les problèmes de la terre en Palestine; Traduction autorisée; Préface: Charles Gide, Paris: Rieder,‪ 1928. (בצרפתית)
  • Land settlement in Palestine; Translated from the German by Maurice Simon, London: V. Gollancz,‪ 1930. (Continuation of the author’s Problems of land policy in Palestine.) (Has also appeared in German and Hebrew.) (באנגלית)
  • Die Bodenfrage und der jüdische Aufbau in Palaestina, Wien:‪ C. Barth, 1931. (Has also appeared in Hebrew and English.) (בגרמנית)
  • Land and the Jewish reconstruction of Palestine; Authorised translation, Jerusalem: "Mischar w T’aasia" Pub. Co. (Palestine and Near East publications), 1931. (באנגלית)
  • Land settlement and development in Palestine: Some critical comments on the Report of Sir John Hope Simpson; Authorized translation, Jerusalem: Mischar w’Taasia, 1931. (באנגלית)
  • Das Steuerwesen Palästinas,‪ Jerusalem: Jewish Agency for Palestine, 1933. (בגרמנית)
  • The fiscal system of Palestine; Authorized translation, Jerusalem:‪ "Palestine and Near East" Publications ("Mishar ve-Taasia" Pub. Co.),‪ 1935. (באנגלית)
  • Um den Boden Palästinas, Jerusalem: Keren Kayemeth Leisrael (Schriftenreihe zur Bodenfrage), 1936. (בגרמנית)
  • The land issue in Palestine, Jerusalem: Keren Kayemeth Leisrael, 1936. (Sequel to the author’s book on Land and the Jewish reconstruction in Palestine.) (באנגלית)
  • Jüdische Bodenpolitik in Palästina,‪ Jerusalem: Hozaah Ivrith; Berlin: Jüdischer Verlag, 1938. (בגרמנית)
    • קטעים מהספר: Nationale Bodenpolitik: Theorie und Praxis der jüdischen Bodenpolitik in Palästina, Praha: Zionistische Propagandastelle (Kleine zionistische Bücherei),‪ 5698 1938.
  • Land policy in Palestin,‪ New York: Bloch Pub. Co., 1940. (באנגלית)
  • The land problem and the future, Jerusalem: The Head Office of the Jewish National Fund,‪ 1945. (באנגלית)
  • Land for the Jewish state,‪ Jerusalem: Jewish National Fund, Head Office, 1948. (באנגלית)
  • The land system in Palestine: History and structure; translated from the Hebrew by M. Simon,‪ London: Eyre & Spottiswoode, 1952. (באנגלית)
  • Agrarian reform and the record of Israel; Translated from the Hebrew by E. M. Epstein, London: Eyre & Spottiswoode, 1956.
  • La tierra y el labrador: Reformas agrarias en Israel y el mundo; traducida del hebreo por Pinhas Guler,‪ Buenos Aires: Editorial Candelabro, 1956. (בספרדית)
  • La politique agraire mondiale et l’expérience d’Israël, Traduit de l’hébreu par Saül Koubovi; Préface de François Perroux, Paris: Présses universitaires de France, 1957. (בצרפתית)

לזכרו

  • אברהם גרנות, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל – אגף ההסברה, תשכ"ב. (חוברת: דברי הערכה והספדים)
  • כלכלת ישראל: הלכה ומעשה, זיכרון לאברהם גרנות; ועדת המערכת: פרץ נפתלי, דוד הורוביץ, ישעיהו פורדר; העורך: יוסף רונן, תל אביב: דביר, תשכ"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מונה כמנהל כללי לרסקו, חרות, 9 באוגוסט 1957
  2. ^ ראו: שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, ע' 127
  3. ^ ענת בר-כהן, הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק), עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח.
  4. ^ לוויית א. גרנות היום בירושלים, מעריב, 22 ביולי 1962.
  5. ^ רחוב גרנות, באתר עיריית ירושלים.
  6. ^ סטודנט ערבי קיבל מלגה מ"קרן אברהם גרנות", דבר, 16 ביוני 1969
  7. ^ מיכל אורן ­נורדהיים, "והארץ לא תימכר לצמיתות"?
  8. ^ 8.0 8.1 מיכל אורן נורדהיים, גיבוש המדיניות הקרקעית ההתיישבותית של מדינת ישראל, 1948-1965, פרק 9
  9. ^ על הספר: פתחי ספרים, דבר, 3 בדצמבר 1954.
אליעזר ברוצקוס

אליעזר (ליאוניד) בּרוּצקוּס (19 בינואר 1907 – 1987) היה מתכנן ערים ומהנדס ישראלי שפעל בארץ משנות ה-30 ועד שנות ה-80 של המאה ה-20, ממעצבי מחשבת התכנון הלאומית הישראלית בראשיתה, ומהדמויות המובילות בתכנון הממסדי. מחלוצי ומפתחי מדיניות פיזור האוכלוסייה, שממנה נגזר מפעל עיירות הפיתוח בשנות החמישים. כונה "אבי התכנון היוזם במדינת ישראל". למרות תרומתו המכרעת לגיבוש תפיסת התכנון ועיצוב המרחב הפיזי הלאומי, הוא כמעט אינו מוכר מחוץ לחוגים המקצועיים.

בית הקברות סנהדריה

בית הקברות סנהדריה הוא בית קברות יהודי השוכן בצפון ירושלים בסמוך לשכונת סנהדריה, ובסמוך לצומת הרחובות שמואל הנביא, שדרות אשכול ובר-אילן (צומת סנהדריה).

בית הקברות סנהדריה, ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכר בשם קברי הסנהדרין.

גרנות (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

המפלגה הפרוגרסיבית

המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.

זלמן ליף

שניאור זלמן לִיף (ליפשיץ) (ז' באדר תר"ס, 1900, מרינה גורקי, רוסיה (בלארוס) – כ"ו בתשרי תשי"א, 7 באוקטובר 1950, ירושלים) היה מהנדס ומומחה קרקעות, מחלוצי המיפוי ופוטוגרמטריה בישראל. ייעץ לראש הממשלה דוד בן-גוריון ולשר החוץ משה שרת בנושא גבולות וקרקעות בתקופת קום המדינה.

יד חיים ויצמן

יד חיים ויצמן היא חברה לתועלת הציבור (חל"צ). יד חיים ויצמן מופקדת על גנזך ויצמן בו שמורים כל כתביו של ד"ר חיים ויצמן וכן עשרות אלפי מסמכים המתעדים את קשריו עם מדינאים ואנשי שם מכל העולם. בית ויצמן ואחוזת ויצמן, הכוללת קרוב ל-50 דונם של גנים המקיפים את הבית, את קבר בני הזוג ויצמן ואת כיכר הזיכרון בה מוצב פסלו של דני קרוון לזכר קורבנות השואה.

יוסף ויץ

יוסף וַיְץ (כ"ה בטבת ה'תר"ן, ינואר 1890 – 1972) היה מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. כונה בשם "אב היערות". מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל.

יעל זרובבל

יעל זרובבל היא היסטוריונית ישראלית המכהנת כפרופסור באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי. מחקריה עוסקים בהיסטוריה, בתרבות, בזיכרון ובהיסטוריוגרפיה ישראלית מודרנית. בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת פנסילבניה.

נכדתו של אברהם גרנות, חבר כנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית ומחותמי מגילת העצמאות. נשואה לפרופסור אביתר זרובבל.

יצחק גרינבוים

יצחק גִרִינְבּוֹיְם (Grünbaum, לעיתים Gruenbaum;‏ 24 בנובמבר 1879, ורשה – 7 בספטמבר 1970, גן שמואל) היה מנהיג ציוני, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם ושר הפנים הראשון של ישראל.

ישעיהו פורדר

ד"ר ישעיהו (הרברט) פורדֶר (לעיתים פֶרדֶר; בגרמנית: Foerder;‏ 25 במרץ 1901 – 9 ביוני 1970) היה איש ציבור, כלכלן ובנקאי ישראלי, חבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית ומנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של בנק לאומי.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מיכאל זהרי

מיכאל זֹהרי (9 באפריל 1898 - 15 באפריל 1983, ג' באייר תשמ"ג) היה בוטנאי ישראלי, חתן פרס ישראל. ידוע בזכות מחקרים יסודיים שערך על צמחיית ארץ ישראל והמזרח התיכון, וכן בשל כתיבת ספרות מקצועית המיועדת גם לקהל הרחב המתעניין בתחום. זהרי הוא ממחבריו של המגדיר לצמחי ארץ ישראל, יחד עם אלכסנדר איג ונעמי פיינברון.

מכון שכטר למדעי היהדות

מכון שכטר למדעי היהדות היא מכללה אקדמית ישראלית העוסקת בחקר מדעי היהדות ובלימוד והנחלת היהדות בגישה שוויונית ופלורליסטית, תוך הדגשת משמעותם ויישומם בחיים המודרניים. המוסד נוסד על ידי בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) ומזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית. הגישה האקדמית במכון שכטר משלבת דרכי לימוד מסורתיות עם גישות מחקר מודרניות. לצד הדיון ההיסטורי והטקסטואלי במקורות היהדות מתנהל שיח תרבותי ואקטואלי, המתמודד עם הדילמות המוסריות-חברתיות של החברה הישראלית בימינו. המכון שוכן בשכונת ניות בירושלים.

מקורות

"מקורות חברת מים בע"מ", חברת המים הלאומית של מדינת ישראל, היא חברה ממשלתית הפועלת תחת אחריות משרד התשתיות הלאומיות ומשרד האוצר. החברה נוסדה בשנת 1937 ומספקת כיום כ-80% ממי השתייה בישראל וכ-70% מצריכת המים בארץ. החברה פועלת כמפיק וספק של מים לפי הוראת חוק המים התשי"ט-1959, וכן מפעילה ומנהלת את מפעל המים הארצי בתוקף הסמכתה כרשות המים הארצית לפי חוק המים.

החברה מספקת מים למגזר הביתי, לחקלאות ולתעשייה, וכן לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית, בהתאם למחויבויותיה בהסכמים מדיניים. "מקורות" מתפעלת כ-3,000 מתקנים בפריסה ארצית בתחומי אספקת מים, איכות מים, תשתיות, מכונים לטיפול בשפכים, התפלה ועוד.

בשנת 1962 הוקם בניין ההנהלה הראשי של "מקורות" (בית לינקולן) ברחוב לינקולן 9 בתל אביב.

פרנץ אופנהיימר

פרופ' פרנץ אופנהיימר (Franz Oppenheimer; ‏30 במרץ 1864 ברלין - 30 בספטמבר 1943 בלוס אנג'לס), היה רופא, כלכלן וסוציולוג יהודי-גרמני. הוגה רעיון הסוציאליזם הליברלי, ציוני, ומניח היסודות להתיישבות השיתופית הקואופרציה במרחביה.

קרן קיימת לישראל

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

רסקו

רסקו, חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (שמה העברי של החברה הוא תעתיק של ראשי התיבות של שמה האנגלי - Rural And Suburban Settlement Company), היא חברת מקרקעין ובנייה ישראלית שנוסדה בשנת 1934.

שמחה בלאס

שמחה בְּלַאס (27 בנובמבר 1897 – 18 ביולי 1982) היה מהנדס מים ישראלי, פעיל ציוני, מתכנן מפעלי מים עיקריים של היישוב בשנות ה-30 ובשנות ה-40, ממייסדי מקורות ויוזם תוכניותיה עד למוביל הארצי, "יועץ הממשלה לענייני המים" בישראל בשנותיה הראשונות, מייסד תה"ל, ראש המתכננים של מוביל המים הארצי, יוזם ההשקיה בטפטוף וממציא הטפטפות, יחד עם בנו ישעיהו. הוא אחיו של משה בלאס וסבו של אורי בלאס.

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבוים • אברהם גרנות • אליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.