אברהם ב. יהושע

אברהם גבריאל יהושע (שם עט: א. ב. יהושע, אברהם ב. יהושע, כינוי: בולי, נולד ב-9 בדצמבר 1936) הוא סופר, מסאי ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת ה'תשנ"ה, זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2016 ב- ספרות[1], פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה.

הקלטת קולו של א. ב. יהושע, אפריל 2017
אברהם ב. יהושע
אברהם ב. יהושע, 2017
אברהם ב. יהושע, 2017
לידה 9 בדצמבר 1936 (בן 82)
ירושלים, ארץ ישראל המנדטורית
עיסוק סופר, מסאי, מחזאי
שנות פעילות 1957 ואילך

ביוגרפיה

יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הייתה משפחתו ספרדית ותיקה מירושלים. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, הייתה משפחתו יוצאת מרוקו. סבו אלעזר רוזיליו היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אמו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה."[2] שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה בו שולי הרבה יותר."[3] לעומת זאת היה אביו קשור למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. למד בתיכון הגימנסיה העברית רחביה. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.

לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. כיום פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים וביניהם את מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים והיא ומופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988,1997,2000) ופרינסטון (1992). קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, ויצמן, בן-גוריון, טורינו ואקול נורמל סופרייר.

כיום מתגורר בגבעתיים. היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016, והוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים.

A B Yehoshua and RIvka Yehoshua
א. ב. יהושע ואשתו רבקה בשנות ה-90

יצירתו

יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. העיתון ניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי. ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בתרגומו האנגלי "The Woman from Jerusalem" נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים של השנה של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" לשנת 2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"[4]. בשנת 2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן.

A B Yehoshua Handwriting
כתב ידו של א. ב. יהושע וכתב ידה של אשתו רבקה

פעילות פוליטית

יהושע הביע ביקורת רבה על מדיניותה של ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז 1967 והוא נמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. היה חבר מפלגת העבודה. בבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י, אך אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות העבודה במסגרת חוג 77, היה חבר מרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש[5].

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים[6]. בראיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של עשרה קילומטרים. עם זאת, לאחר מכן הכחיש כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית.[7]

לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, ובתוכה יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי".[8]

בשנת 2002 אמר ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר על ידי הנהלת "יד ושם", הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אי­רציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים"[9].

לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים עם דויד גרוסמן ועמוס עוז בה קראו לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. במאמריו תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדינתיים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים ובספרים נוספים שפרסם מאז.

בבחירות לכנסת ה-19 בינואר 2013 הוצב יהושע במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת.

בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי C ביהודה ושומרון, תושבות ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי C עצמם[10].

יהושע חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם".[11]

ספריו

GLAM National Library of Israel Tour P1100251
דפי יצירתו "מר מאני" של א.ב. יהושע בכתב ידו - מתוך אוסף הספרייה הלאומית

רומנים

ספרי סיפורים קצרים

  • מות הזקן (1963) - סיפורים
  • מול היערות (1968) - סיפורים, כולל בתוכו את שלושה ימים וילד
  • בתחילת קיץ - 1970 (1971)
  • עד חורף 1974 - (1975) סיפורים
  • כל הסיפורים (1993)
  • מסע הערב של יתיר (סדרת הספרייה הקטנה, הספריה החדשה, 2009) - שלוש נובלות בנוסח חדש.

מחזות

  • מאי - ערב, לילה ושחר (מחזה - 1969)
  • לילה במאי (1975) - 2 מחזות: לילה במאי, טיפולים אחרונים
  • חפצים (מחזה - 1986)
  • הילכו שניים יחדיו (מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) (2012)

ספרי ילדים

  • העכבר של תמר וגאיה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005)
  • חיית המחמד של עפרי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007)

ספרי עיון

עיבודים לספריו

חלק מספריו של יהושע עובדו לקולנוע וסדרות טלוויזיה:

בין ספריו שעובד למחזה לתיאטרון: "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ספרו מסע אל תום האלף היה הבסיס לאופרה שהועלתה באופרה הישראלית החדשה, יהושע כתב את הליברית.

לקריאה נוספת

  • אברהם בלבן, מר מולכו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
  • ניצה בן-דב, בכיוון הנגדי - קובץ מחקרים על מר מאני של א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • יאיר קוטלר, סופר לכל עת - דו-שיח אקטואלי עם הסופר אברהם ב. יהושע, י. גולן הוצאה לאור, 1999 .
  • ניצה בן-דב, והיא תהילתֶךָ: עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז, הוצאת שוקן, 2006.
  • אמיר בנבג'י, ניצה בן-דב, זיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים - עיונית ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • ישראל ברטל, בורות המים וככר השוק, , דימוי 3 (1991), עמ' 27-26.
  • נורית גוברין. "א.ב. יהושע והוריו: 'סיום מלא מתיקות ואהבה'". בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015.
  • דן מירון, תשע וחצי של א.ב. יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "א.ב. יהושע - מסתורין, אהבה וזוגיות", עמ' 186-179
  • יצחקי ידידיה, הפסוקים הסמויים מן העין, עיונים ביצירת א"ב יהושע, אוניברסיטת בר-אילן, 1992
  • גלעד מורג, החמלה והזעם: על הסיפורת של א"ב יהושע, הוצאת דביר, 2014.
  • זיוה שמיר, סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר, הוצאת ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.

קישורים חיצוניים

מכּתביו

על יצירתו

על חסד ספרדי:

על המנהרה:

הערות שוליים

  1. ^ אב יהושע באתר א.מ.ת
  2. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 230
  3. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 231
  4. ^ שירי לב-אריפרס "לוס אנג'לס טיימס" לא"ב יהושע, באתר הארץ
  5. ^ ניבה לניר-פבלסקי, חוזרים בתשובה, דבר, 18 במאי 1979
  6. ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 397.
  7. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 383; עמ' 527, הערה 22.
  8. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 132.
  9. ^ איתי אשר, "אנחנו צריכים להבין למה שונאים אותנו", באתר nrg‏, 20 ביוני 2002
  10. ^ "א. ב יהושע מאמץ את תוכנית הסיפוח של בנט?"
  11. ^ אודות בצלם, באתר "בצלם"
  12. ^ פרס "מדיסיס" יוענק לא.ב יהושע, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2012
  13. ^ ביקורת: מרדכי בר און, על ספרו של אברהם ב' יהושע, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 569-562
  14. ^ הסרט באתר הקרן החדשה לקולנוע
הקודם:
נתן שחם
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אבנר טריינין

1989
הבא:
ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן
1936

שנת 1936 היא השנה ה-36 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1936 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

9 בדצמבר

9 בדצמבר הוא היום ה־343 בשנה (344 בשנה מעוברת), בשבוע ה־50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 22 ימים.

אוניברסיטת חיפה

אוניברסיטת חיפה היא אוניברסיטה השוכנת על הר הכרמל בחיפה. האוניברסיטה הוקמה כמכון אוניברסיטאי בשנת 1963, ובשנת 1972 הוכרזה כאוניברסיטה עצמאית, והייתה למוסד האקדמי השישי שהוקם בישראל, ולאוניברסיטה הרביעית. באוניברסיטה שוכנת הספרייה האוניברסיטאית הגדולה בישראל. נכון לשנת 2017 רשומים באוניברסיטת חיפה כ-18,100 סטודנטים.

ה' בטבת

ה' בטבת הוא היום החמישי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' טבת הוא

ברב השנים פרשת ויגש. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת ויחי.

ה'תשנ"ה

ה'תשנ"ה (5755) ובקיצור תשנ"ה –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-6 בספטמבר 1994, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 24 בספטמבר 1995.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 0 שעות ו-235 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג גכז, היא מעוברת, ואורכה 384 ימים.זו שנה ראשונה לשמיטה, ושנת 17 במחזור העיבור ה-303. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 15 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,926 לחורבן הבית, ושנת 2,306 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ה 47 שנות עצמאות.

הילכו שניים יחדיו

"הילכו שניים יחדיו" הוא מחזה היסטורי מאת אברהם ב. יהושע, העוסק בפגישות שנערכו בשנת 1934 בלונדון, בין דוד בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי, ביוזמתו של פנחס רוטנברג. תוכן המחזה הוא פרי רוחו של המחבר, אך הוא מתבסס על עובדות היסטוריות אודות האישים המשתתפים בו.

המחזה יצא לאור כספר בשנת 2012, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובאותה שנה הועלה בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון אנסמבל הרצליה, בבימויו של עודד קוטלר.

המאהב

המאהב הוא הרומן הראשון שכתב הסופר הישראלי אברהם ב. יהושע, וראה אור בשנת 1977 בישראל. הוא תורגם ל-23 שפות, עובד להצגה בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הלאומי הבימה, ופעמיים עובד לסרט באורך מלא בישראל ובאירופה. עלילת הספר מתפתחת באמצעות מונולוגים של ששת גיבורי הספר, המתארים את מחשבותיהם ומעשיהם, כל אחד מנקודת ראותו האישית. בטכניקה דומה השתמש יהושע בספר "גירושים מאוחרים", אלא ששם נוספים למונולוגים השונים גם מונו-דיאלוגים: דיאלוג בו נשמעים (או נכתבים) רק דבריו של דובר אחד. המאזין (או הקורא) משלים את הנאמר בצד השני, שאינו נשמע.

המאהב (סרט קולנוע ישראלי)

המאהב הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1986, המבוסס על הספר "המאהב" מאת אברהם ב. יהושע. את הסרט ביימה מיכל בת-אדם, שגם כיכבה בו לצד יהורם גאון וגם כתבה את התסריט יחד עם צביקה קרצנר. הפיקו מנחם גולן ויורם גלובוס, כשהמפיק בפועל היה איציק קול.

הספריה החדשה

הספריה החדשה, בעריכת מנחם פרי, היא סדרה לסיפורת, מקורית ומתורגמת, פרי שיתוף-פעולה בין הוצאת הקיבוץ המאוחד לספרי סימן קריאה. הסדרה נוסדה בשנת 1990 כסדרה למנויים, בהמשך לסדרת "הספריה", שהוקמה ארבע שנים קודם לכן. בסדרה רואים אור מדי שנה כ-15 ספרים חדשים. "הספריה החדשה" יצרה מוּדעוּת למעמדו של העורך, למעורבותו בעריכת הטקסט ולנחיצותם של יחסי ציבור לספרים. מתוך מתרגמי-הבית ועורכי-המשנה שלה צמחו עורכים מרכזיים של סדרות פרוזה אחרות, כדוגמת נילי מירסקי, משה רון, אילנה המרמן, דנה אולמרט ועוד.

עם סופרי המקור המרכזיים של הספריה החדשה נמנים דויד גרוסמן, אברהם ב. יהושע, יהודית קציר, יוסל בירשטיין, חנוך לוין, אורלי קסטל-בלום, עמליה כהנא-כרמון, יעקב שבתאי, יהודית הנדל, סמי ברדוגו, חגי ליניק, וכן דוד פוגל ולאה גולדברג, ש"הספריה החדשה" הוציאה לאור מכתביהם לאחר פטירתם. בתרגום יוצאים בספריה החדשה ספריהם של אלזה מורנטה, ז'וזה סאראמאגו, נטליה גינצבורג, פרימו לוי, ארי דה לוקה, טוני מוריסון, קלאריס ליספקטור, אנה אנקוויסט, לידיה ז'ורז', אלנה פרנטה, וקלאסיקנים כדוגמת ולדימיר נבוקוב, מרסל פרוסט, תומאס מאן, לב טולסטוי, סמואל בקט, ניקולאי גוגול, מיגל דה סרוואנטס ולואיס קרול. הצלחת תרגומי הסדרה השפיעה על הקאנון הספרותי בארץ, שלפני כן היו בו בעיקר סופרים אנגלו-אמריקנים וצרפתים, והביאה אליו את הספרות האיטלקית והפורטוגזית.

ב-2005 נוסדה "הספריה הקטנה" – סדרת-בת של "הספריה החדשה" המתמקדת בטקסטים קצרים יחסית, מרביתם כאלה שראו אור בעבר, בעיקר נובלות וסיפורים. בין היתר חודשו במסגרת זו "מן המֵצר" של יוסף חיים ברנר, "מומיק" של גרוסמן, "רוץ, חייל טורקי" של נסים אלוני, הנובלה "סונאטת קרויצר" של טולסטוי ו"מוות בוונציה" של תומאס מאן. יצירה שיצאה לאור לראשונה בסדרה זו היא "הרטיטי את לבי" מאת חנוך לוין.

בנוסף לשיווק ספריה באמצעות חנויות הספרים, הקימה הספריה החדשה את "מועדון הספריה החדשה", מועדון מקוון המציע לחבריו את ספרי הסדרה במכירה ישירה.

בינואר 2009 זכתה הספריה החדשה בפרס מטעם משרד התרבות האיטלקי על תרומה ייחודית לקידום הספרות האיטלקית בתרגום.

ב-2015 בחר עיתון "הארץ" שלושה ספרים מן הספריה, ברשימת עשר הקלאסיקות הספרותיות העבריות של כל הזמנים.

יהושע

האם התכוונתם ל...

עיריית חיפה

עיריית חיפה היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר חיפה. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית חיפה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס ברנר

פרס ברנר הוא פרס ספרותי מרכזי בחיי התרבות והספרות בישראל המוענק בתמיכת רחל ומשה ינאי. הפרס מוענק על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. הפרס ניתן מדי שנה מאז שנת 1945 על ידי אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, שהיא גוף המאגד סופרים ומשוררים הכותבים עברית, ואשר חיים בישראל. פרס ברנר ניתן בתמיכת רחל ומשה ינאי. הוא עומד החל משנת 2010 על סך של 50,000 ש"ח, והוא מוענק אחת לשנה לספר פרוזה שיצא לאור בשנת הפרס האחרונה, ואחת לשלוש שנים גם לספר שירה שיצא לאור בשלוש השנים האחרונות שלפני כן.

בוועדת הפרס יושבים שופטים הממונים על ידי אגודת הסופרים העברים וכן משקיף המרכז את פרס ברנר מטעם אגודת הסופרים, ומייצג גם את משפחת ינאי, תורמי הפרס.

הפרס נוסד על ידי משפחת האפט בשנת 1945 לזכר יוסף חיים ברנר.

שלושה ימים וילד

שלושה ימים וילד הוא סיפור קצר מאת אברהם ב. יהושע שפורסם בשנת 1965. אורי זוהר יצר שנתיים מאוחר יותר על בסיס הסיפור את הסרט המצליח "שלושה ימים וילד".

שלושה ימים וילד (סרט)

שלושה ימים וילד הוא סרט קולנוע ישראלי מ-1967 בבימויו של אורי זוהר, המבוסס על הסיפור בעל אותו השם מאת אברהם ב. יהושע. זהו אחד מהסרטים הישראליים הראשונים שהעבירו ביקורת על האדרתם של ערכים ציוניים כגון החלוציות. הוא נחשב לאחד הסרטים החשובים ביותר בקולנוע הישראלי של תקופתו, ובפרט בתנועת "הרגישות החדשה".

הסרט היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן.

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש הוא רומן מאת א. ב. יהושע שיצא לאור בהוצאת הספריה החדשה בשנת 2004. הספר מספר את סיפור הבאתה לקבורה של אישה שנהרגה בפיגוע בירושלים. במשימה עוסק הממונה על משאבי אנוש במאפייה שבה עבדה האישה.

יהושע תיאר את ספרו: "זהו פסיון בשלושה חלקים, שיש בו דילמה מוסרית, לא פוליטית, אלא סוציאלית-דתית".

שם פרטי

שם פרטי הוא שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה. לרוב ניתן שמו הפרטי של אדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות מוכרז שם הבן בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום שבו קוראים בו, או בטקס זבד הבת.

בישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים.

במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים (ולעיתים אף יותר משניים), אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם, בדרך כלל הראשון.

במדינות רבות בעולם, כולל ישראל, השם הפרטי הנפוץ ביותר לבנים הוא "מוחמד".

תום שגב

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.