אברהם בייגה שוחט

אברהם בייגה שוחט (נולד ב-14 ביוני 1936) הוא איש ציבור ישראלי. היה חבר בצוות ההקמה הראשון של ערד, ראש המועצה הנבחר הראשון שלה וכיהן בתפקיד זה במשך 22 שנים (1967-1989). כיהן כחבר כנסת במשך 18 שנים (1988-2006) והיה יו״ר ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת. כיהן פעמיים כשר אוצר, בממשלות רבין ופרס (1992-1996) ובממשלת אהוד ברק (1999-2001).[1]

אברהם בייגה שוחט
Avraham Sochat 1
אברהם בייגה שוחט, 2006
לידה 14 ביוני 1936 (בן 83)
תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל  ישראל
השכלה הטכניון
סיעה המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
שר האוצר ה־14
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
6 ביולי 19997 במרץ 2001
(שנה ו-35 שבועות)
שר התשתיות הלאומיות ה־13
11 באוקטובר 20007 במרץ 2001
(21 שבועות ויום)
חבר הכנסת
10 במאי 198811 בינואר 2006
(17 שנים)
כנסות 1116
יו"ר ועדת הכספים ה־8
4 באפריל 198913 בפברואר 1991
(שנה ו-45 שבועות)
יו"ר ועדת הכלכלה ה־9
24 בינואר 19894 באפריל 1989
(10 שבועות ויום)
ראש המועצה המקומית ערד ה־1
25 באוקטובר 196726 במרץ 1989
(21 שנים)
בצלאל טביב ←

ביוגרפיה

שוחט נולד בתל אביב ב-1936 לפניה (לבית פרל) וצבי שוחט, מנהל עבודה ב"סולל בונה", שהיה בנו של שוחט מנטורי קרתא שחזר בשאלה[2]. למד בת״א והיה פעיל בתנועת הנוער התנועה המאוחדת. שירת בצה״ל בנח"ל המוצנח. לאחר השחרור הצטרף יחד עם הגרעין אליו היה שייך לקיבוץ נחל עוז. שוחט היה חבר קיבוץ נחל עוז בין השנים 1956-1957. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית מטעם הטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון.

ראש מועצה בערד

היה חבר בצוות ההקמה של ערד בתחילת שנות ה-60 והשתתף כמהנדס בצוות ההקמה בראשות אריה ״לובה״ אליאב.[3] שוחט עבד בצוות במשך 3 שנים בתור מהנדס. בשנים 19641967 היה מנהל סניף סולל בונה בערד, במסגרת זאת בנו בערד, עין גדי, נווה זוהר ופרויקטים שונים באזור ים המלח. לקראת סוף 1967 היה שוחט בין המוחים נגד כוונת משרד הפנים שלא לקיים בחירות למועצה המקומית.[4] בשנת 1967 היה מועמד המערך לראשות המועצה.[5][6] בבחירות הרשמיות הראשונות לראשות המועצה בערד קבלה רשימתו של שוחט 6 מתוך 9 המקומות במועצה והוא נבחר לראש המועצה המקומית.[7] בבחירות בסוף 1973 זכתה רשימתו ל-8 מתוך 9 מקומות במועצה ובבחירות של 1978 נבחר לראשות המועצה ברוב של 85% מהקולות ורשימתו זכתה ל-8 מתוך 11 מקומות.[8][9] בשנת 1983 נבחר שוב לראשות המועצה ברוב של 88%, שזהו שיא ארצי.[10] במקביל לתפקידו בערד כיהן שוחט כסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי וכיו"ר ועדת ערי הפיתוח.

כניסה לפוליטיקה לאומית

בראשית שנות ה-80 הצטרף שוחט ל״מחנה רבין״ במפלגת העבודה. בשנת 1982 ניהל שוחט את מפקד חברי המפלגה. בבחירות של 1984 רץ כמספר 52 ברשימת המערך לכנסת ה-11 אך נותר מחוץ לכנסת. במאי 1988 מונה בתור חבר כנסת לאחר שאהרן הראל, שמונה ליו"ר רשות השידור, התפטר מהכנסת.[11]

פעילות בכנסת ובממשלה

שוחט נכנס לכנסת בשלהי כהונת הכנסת האחת עשרה (ב-10 במאי 1988) מטעם סיעת המערך (מאוחר יותר מפלגת העבודה). כחבר הכנסת עסק בעיקר בנושאים כלכליים וכיהן בתור יו״ר ועדת הכלכלה ויו״ר ועדת הכספים. לאחר נפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש, במהלך "התרגיל המסריח", הורכבה מחדש הקואליציה ללא המערך. שוחט מצא את עצמו באופוזיציה, אך באופן נדיר, בהסכמה רחבה ובתמיכת ראש הממשלה שמיר, המשיך לכהן בתפקידו בתור יו״ר ועדת הכספים.[12]

בממשלתו השנייה של יצחק רבין 1992-1995 מונה שוחט לשר האוצר. ב-1994 היה שוחט הנציג של מדינת ישראל במשא ומתן וכן בחתימה על הפרוטוקולים הכלכליים של פריז ב-1994, שהיוו את הנספח הכלכלי להסכמי אוסלו.[13]

בתקופת כהונתו הראשונה כשר האוצר עלה התוצר המקומי הגולמי בשיעור ממוצע של כ-5.8% לשנה, הואץ פיתוח התשתיות וגדל בשיעור ניכר היקף התחלות הבנייה. שיעור האבטלה ירד מכ-11.5% לכ-6.5%. נוספו כ-400,000 מקומות עבודה והואץ במאות אחוזים קצב הגידול בהשקעות הון זר (להסכמי אוסלו הייתה גם כן השפעה ניכרת על הגידול בהשקעות אלה). למרות ההתנגדות התקיפה של הפקידות הבכירה במשרד האוצר תמך ברפורמה במערכת הבריאות ובחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שיזם שר הבריאות חיים רמון) והעמיד את התקציב הדרוש לכך. סקטורים רבים במגזר הציבורי זכו לתוספות שכר נדיבות, שתרמו לעלייה ברמת החיים. הורדת המיסוי על מוצרי יבוא רבים הביא להוזלות ניכרות. מצד שני, הדבר השפיע על הגידול בגירעונות בתקציב המדינה. שוחט הוביל את המו״מ של הממשלה עם ועדי העובדים של רפא״ל והתעשייה האווירית לאחר קריסת פרויקט הלביא. שוחט נאלץ לגנוז את תוכניתו להטיל מס על הרווחים בבורסה בשל התנגדותו של ראש הממשלה רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה בחילוקי דעות בינו לבין נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, על רקע שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. בקדנציה השנייה שלו בממשלת ברק פעל להרחבת נטל המס גם על ההון ונקט מדיניות כלכלית פחות מרחיבה.

לאחר רצח יצחק רבין המשיך שוחט לכהן בתור שר אוצר גם בממשלת ישראל העשרים ושש בראשותו של שמעון פרס. הוא החזיק בתפקיד זה עד השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו בשנת 1996. שלוש שנים לאחר מכן מילא תפקיד זה גם בממשלתו של אהוד ברק עד נפילתה בשנת 2001. בחודשים האחרונים לכהונת ממשלה זו שימש גם כשר התשתיות.

מבחינה מדינית נמצא שוחט משמאל למרכז הקשת הפוליטית. תמך בהסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין, והצביע בעד קבלת מתווה קלינטון בשלהי ממשלת ברק, אך דרש שבתמורה יוותרו הפלסטינים במפורש על מימוש זכות השיבה.

לאחר פרישתו מהפוליטיקה

ב-9 באוקטובר 2005 הודיע שוחט על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בישיבת הפרידה שקיימה לכבודו ועדת הכספים של הכנסת ב-11 בנובמבר 2005, ציינו כל הנוכחים, נציגי כל המפלגות, את היותו איש עקרונות הוגן והגון, ישר וישיר[14]. הוא החליט לדחות את פרישתו בשלושה חודשים ולהשתתף בישיבות וועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון, מינוי שהתנגד לו. התפטר מהכנסת ב-11 בינואר 2006.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים התמנה להיות דירקטור בשורה של חברות כמו כיל, מזרחי טפחות, באלון USA, ביטוח ישיר, ויבואנית הרכב קרסו. כמו כן נתמנה ליושב ראש קרן ספידן, ויושב ראש ועדת ההשקעות של קרן התשתיות של קבוצת הראל השקעות. כיהן כדירקטור בכיל בין התאריכים 26 בינואר 2006 ל-25 בינואר 2015. וכיהן כדירקטור במזרחי טפחות עד 2012 עד שפרש ממנה בשל ניגוד עניינים.

בנובמבר 2006 מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל[15].

קיבל אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2009[16]. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-31 והאחרון ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת עיריית תל אביב-יפו.

שוחט מכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת "סיטיפס" וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל[17]. הוא גם מכהן בהתנדבות בקרן הכספים של הטכניון ובמועצה ובוועד המנהל של הקרן הלאומית למדע בישראל.

חיים אישיים

את כינויו "בייגה" קיבל בילדותו אצל חבריו, בעקבות אמו, שהייתה קוראת לו "פייגלה" (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז.[18] לימים הוא הפך את הכינוי לחלק משמו הרשמי.

ב-1959 נישא לתמה שוחט, בתו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. בתחילת 1965 נבחרה תמה שוחט לרשימת המועמדים המומלצים מטעם תושבי ערד למועצה המקומית. לימים הייתה לאחת מנציגות המערך במועצה הממונה.[19]

בעשור השני של המאה ה-21 שוחט מתגורר בתל אביב, אב לשלושה, סב לשבעה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראשי עיר ומקימים, עיריית ערד
  2. ^ ומכאן מקור שם המשפחה. המערכניק // ראיון עם אברהם (בייגה) שוחט // מאת נחמה דואק
  3. ^ א. יהל, פשוטי עם - טובים יותר, מעריב, 6 באפריל 1967
  4. ^ שלמה גבעון, המערך בערד: נילחם נגד החלטת שר הפנים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  5. ^ א. שוחט מועמד המערך לראשות מועצת ערד, דבר, 29 בינואר 1967
    משולם עד, מועצה נבחרת ראשונה בערד, דבר, 22 בספטמבר 1967
  6. ^ א. שוחט מהמערך נבחר ראש מועצת ערד, דבר, 25 באוקטובר 1967
  7. ^ המערך זכה בבחירות בערד לא יהיה זקוק לקואליציה, דבר, 28 בספטמבר 1967
  8. ^ א. שוחט מועמד עבודה בערד, דבר, 21 באוגוסט 1978
  9. ^ אברהם שוחט – לקדנציה רביעית, מעריב, 8 בנובמבר 1978
  10. ^ בערד שבר אברהם שוחט (מערך) השיא של עצמו, דבר, 27 באוקטובר 1983
  11. ^ אברהם (בייגה) שוחט (תיק אישי), Ynet כסף
  12. ^ זאב קליין, לראשונה בתולדות הכנסת: ועדת הכנסת תצביע מחר על הדחת יו"ר ועדת הכספים, גלובס, ‏5 במרץ 2007
  13. ^ ד״ר אפרים לביא, פרוטוקול פריז והשלכותיו הכלכליות על הפלסטינים (2000-1994), מולד, ‏27.11.2012
  14. ^ [1]פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת, 7 בנובמבר 2005
  15. ^ דוח הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל - דוח ועדת שוחט באתר האקדמיה הלאומית למדעים
  16. ^ יואב זיתון, יקירי ת"א: אחראית לאסון אקולוגי ונאשם במרמה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 26 באוקטובר 2010
  17. ^ חברי המועצה הבינלאומית - ישראל, באתר הקרן החדשה לישראל
  18. ^ יעקב בר-און, אברהם בייגה שוחט חוגג 80, מעריב, 14 ביוני 2016
  19. ^ נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965
14 ביוני

14 ביוני הוא היום ה־165 בשנה (166 בשנה מעוברת), בשבוע ה־24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 200 ימים.

1936 בארץ ישראל

להלן אירועים בולטים שהתרחשו במהלך שנת 1936 בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי.

1992 בישראל

1992 בישראל (ה'תשנ"ב - ה'תשנ"ג) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 44 שנה מיום היווסדה.

1995 בישראל

אירועים בשנת 1995 בישראל.

1995 בישראל (ה'תשנ"ה-ה'תשנ"ו), הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 47 שנה מיום היווסדה.

1999 בישראל

1999 בישראל (ה'תשנ"ט-ה'תש"ס) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 51 שנה מיום היווסדה.

אליהו סויסה

אליהו סויסה (נולד ב-1 בינואר 1956) הוא לשעבר חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל מטעם מפלגת ש"ס.

ה'תרצ"ו

ה'תרצ"ו (5696) או בקיצור תרצ"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-28 בספטמבר 1935, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 16 בספטמבר 1936. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

המערך

המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת (המערך השני) היה רשימה משותפת וסיעה משותפת בכנסת של שתי מפלגות: מפלגת העבודה ומפ"ם, ואליו הצטרפו בסוף דרכו רצ, הליברלים העצמאים ויחד.

ועדת הכלכלה

ועדת הכלכלה היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות.

לפי סעיף 100 (א) (3) לתקנון הכנסת, תחומי עיסוקה הם מסחר ותעשייה; אספקה וקיצוב; חקלאות ודיג; תחבורה על כל ענפיה; איגוד שיתופי; תכנון ותיאום כלכלי; פיתוח; זיכיונות המדינה ואפוטרופסות על הרכוש; רכוש הערבים הנעדרים; רכוש היהודים מארצות האויב; רכוש היהודים שאינם בחיים; עבודות ציבוריות; שיכון; תקשורת; מינהל מקרקעי ישראל; אנרגיה ותשתית; מים.

הוועדה מקדמת חקיקה ראשית וחקיקה משנית בכל תחומי פעילותה, מקיימת סיורים ודנה במגוון רב של נושאים שוטפים. כך למשל דנה במהלך הכנסת ה-16, בין היתר, בייקור תעריפי השיחות בטלפונים ניידים, בהיערכות הממשלה להתפרצות שפעת העופות ובהקמת מתקנים להתפלת מים. ישנו מנהג שתפקיד יו"ר הוועדה ניתן לחבר אופוזיציה. עם זאת, בכנסת ה-18 עמדו בראשות הוועדה חברי הכנסת אופיר אקוניס וכרמל שאמה הכהן, שניהם חברי קואליציה. זאת מכורח הסכם עם האופוזיציה בעד ראשות ועדת החוץ והביטחון.

בוועדה פועלות ועדות משנה רבות לנושאים מגוונים. לדוגמה, בכנסת ה-17 פעלו בה:

ועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים

ועדת משנה לעניין הטרמינל החדש בנתב"ג (נתב"ג 2000)

ועדת משנה לעניין חישוב תמלוגים לבעלי זכויות יוצרים ומבצעים

ועדת משנה לעניין סעיפים בתקנות הגז

ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לעניין הפעלת כביש חוצה ישראל והמשך סלילתו

ועדת משנה לנושא כוונת משרד הביטחון לבטל את נסיעות החיילים ברכבת

ועדת משנה לעניין צו הבזק

ועדת משנה לעניין סיום המשא ומתן עם העובדים להקמת מע"צ החדשה

ועדת משנה לעניין תקינות מערכות הלייזר של המשטרה.בין הוועדות המשותפות לוועדת הכלכלה ולוועדות אחרות מצויות ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך לעניין חוק הרשות השנייה וועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים לעניין משק המים.

ועדת הכספים

ועדת הכספים היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות, ונחשבת לאחת החשובות והמשפיעות שבהן, ביחד עם ועדת החוץ והביטחון. סעיף 100(2) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עניינה הם "תקציב המדינה; מיסים לכל סוגיהם; מכס ובלו; מילוות; ענייני מטבע ומטבע חוץ; בנקאות ושטרי כסף; הכנסות והוצאות המדינה".

הוועדה דנה בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים ומכינה אותם לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, וביכולתה להשפיע אפוא השפעה מרחיקת לכת על הרכב התקציב, ובכלל זה על העברת תמיכות כספיות לסקטורים וגופים שונים. משום כך נודע לה משקל פוליטי רב. כמו כן דנה הוועדה בחוקים כלכליים, ובפרט בחוקי המיסים. תקנות בענייני מיסים מובאות לאישור הוועדה.

בכנסות האחרונות כיהנו כמחצית מהזמן חברי כנסת מהסיעות החרדיות (אגודת ישראל) בראשות ועדת הכספים, ואף הסתפקו בתפקיד זה כתמורה לחברותן בקואליציה, משום שליושב ראש הוועדה יש לעיתים כוח רב אף יותר מלשר מכהן, שכן הוא יכול לעכב או לקדם החלטות תקציביות של מאות מיליוני שקלים על פי שיקול דעתו, אם כי בכפוף להחלטת שאר חברי הוועדה. זו הסיבה כי באופן קבוע כמעט יושב ראש הוועדה הוא ממפלגה החברה הקואליציה או ממפלגה התומכת בה מבחוץ, כדי לאפשר קידום תקציב המדינה והעברת החלטות ממשלה באופן סדיר.

הוועדה מאשרת גם את הצעתו של מבקר המדינה לתקציב משרדו, כדי להבטיח את אי-התלות שלו בתקציב המדינה שמכין משרד האוצר.

ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה

ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה היא ועדה ציבורית שהוקמה באוקטובר 2006 בראשות שר האוצר לשעבר, אברהם בייגה שוחט. הוועדה הוקמה על ידי משרדי החינוך והאוצר בכפוף להתחייבות משרד האוצר לבטל את קיצוצם של 1.2 מיליארד שקלים מתקציב ההשכלה הגבוהה, אם מסקנות הוועדה ייושמו. הוועדה החלה את עבודתה בינואר 2007 במטרה לבחון את תפקוד מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולהמליץ על רפורמות בניהולה. הוועדה הגישה את מסקנותיה הסופיות ב-16 ביולי 2007[1]. בשל מחאות נרחבות מצד ארגוני הסטודנטים וחוסר נכונות מצד משרד האוצר לתקצב את הרפורמה, נגנז למעשה דו"ח הוועדה והמלצותיה לא יצאו לפועל.

ישראל אחת

ישראל אחת היא רשימה שהוקמה על ידי מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה. הרשימה המאוחדת כללה את מפלגת העבודה, את מימד, ואת מפלגת "גשר" של פורשי הליכוד בראשות דוד לוי.

מטרת הקמת הרשימה הייתה למצב את העבודה כמפלגת מרכז הזוכה לתמיכה מרבדים שונים בציבור. בבחירות ב-1999 זכתה ישראל אחת זכתה ב-26 מנדטים: היא הייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת אך כמות המנדטים הייתה נמוכה מ-33 המנדטים שצפו לה הסקרים ומהדרוש להרכיב קואליציה יציבה.

אהוד ברק, ראש "ישראל אחת", שנבחר לראשות הממשלה בבחירות הישירות, בנה ממשלה וקואליציה שהתבססה על "ישראל אחת" בצירוף ש"ס, מרצ, מפד"ל, יהדות התורה, מפלגת המרכז וישראל בעליה. קואליציה זו החלה להתפורר כבר בחודשים הראשונים מאז הקמתה וקרסה לגמרי בעקבות נסיעתו של ברק למשא ומתן עם יאסר ערפאת בקמפ דייוויד בקיץ 2000. בעקבות התנגדות "גשר" לתוצאות הוועידה התפרקה הרשימה וגשר אף תמכה במועמדתו של אריאל שרון בבחירות 2001. מאז הפירוק ועד הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009) רצה הרשימה תחת השם עבודה-מימד. לאחר קריסת המפלגה נחקר ברק ומספר ממקורביו ב"פרשת עמותות ברק" בחשד כי ביצעו עבירות על חוק מימון מפלגות במהלך קמפיין הבחירות של ישראל אחת.

כ"ד בסיוון

כ"ד בסיוון הוא היום העשרים וארבעה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ד בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

ממשלת ישראל העשרים ושמונה

הממשלה ה-28 היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק ראש ישראל אחת, וכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.

ממשלת ישראל העשרים ושש

ממשלת ישראל העשרים ושש בראשות שמעון פרס הושבעה ב-22 בנובמבר 1995, וכוננה בעקבות הרצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על בסיס הרכב דומה לממשלה העשרים וחמש. הממשלה סיימה את כהונתה ב-18 ביוני 1996. אירועים מרכזיים בימי הממשלה ה-26 הם מבצע ענבי זעם וחיסולו של יחיא עיאש.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

שוחט (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שם חיבה

שם חיבה הוא שם שניתן לאדם על ידי בני משפחתו או ידידיו, בנוסף לשמו הרשמי, כדרך להבעת חיבה כלפיו. פעמים רבות ניתן שם החיבה לפעוטות, ולעיתים נפסק או מצטמצם השימוש בשם החיבה עם ההתבגרות. פעמים אחרות הופך שם חיבה לנחלת הכלל, עד כי האדם מזוהה בעיקר בשם החיבה שלו.

שם חיבה הוא במרבית המקרים צורת הקטנה של השם הפרטי המקורי. כך, למשל, "ישראל" הופך ל"שרוליק", "אברהם" הופך ל"אבי" או ל"אברום" וכדומה. התופעה קיימת בשפות רבות. באנגלית, למשל, מקובל שם החיבה "ביל" למי ששמו הרשמי הוא "ויליאם", ו"בוב" הוא כינוי ל"רוברט". ברוסית השם הנשי "יקטרינה", הופך לשם החיבה "קטיה" וזה הופך לשם החיבה "קטיושה".

לעיתים נוספת לשמו המקורי של האדם סיומת קצרה המביעה חיבה כלפיו כגון: דבירי, דבירוש, דבירצ'וק וכדומה (שימו לב ששתי הסיומות האחרונות באות משפות סלביות).

לעיתים נגזר שם החיבה משם משפחתו של האדם. שם החיבה של וינסטון צ'רצ'יל היה "צ'רצ'י".

לעיתים נוצר שם החיבה בעקבות אירוע בולט כלשהו. לרחבעם זאבי ניתן שם החיבה "גנדי" לאחר שהגיע לחדר האוכל בבית הספר שבו התחנך, כשהוא קירח, יחף, ומגבת למותניו, הופעה שהזכירה לחבריו את המנהיג ההודי מהאטמה גנדי.

פוליטיקאים ישראלים אחדים, ששם החיבה שלהם הפך לנחלת הכלל, הפכו את שם החיבה לחלק משמם הרשמי. כך למשל אברהם בייגה שוחט, יוסף (טומי) לפיד, בנימין (ביבי) נתניהו. אחד המניעים לכך הוא לאפשר את הופעת שם החיבה בפרסומים רשמיים, כגון רשימת המועמדים לכנסת, שבהם נרשמים אנשים רק לפי שמם הרשמי המופיע במרשם האוכלוסין.

בכתב אישום שהוגש ביולי 2015 נגד ראש עיריית אור יהודה, דוד יוסף, נטען שבהמלצתו נקרא אחד מרחובות עירו בשם "באלי", שם החיבה של מי שהייתה המאהבת שלו.

תוכנית יוזמה

תוכנית יוזמה הייתה תוכנית ממשלתית לעידוד השקעות הון סיכון במדינת ישראל. התוכנית נוסדה ב-1993 על ידי שר האוצר דאז אברהם בייגה שוחט והמדען הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, יגאל ארליך וייושמה בשנים 1993–1998. התוכנית נועדה לעודד את צמיחת תעשיית ההיי-טק על ידי השקעה ממשלתית בקרנות הון סיכון. הממשלה השקיעה באופן ישיר כ-100 מיליון דולר ב-10 קרנות הון סיכון, כאשר הקרנות יכלו לבחור להפוך את הממשלה לשותף בקרן או להחזיר לממשלה את הסכום שהשקיעה בתוספת ריבית. הממשלה החזיקה בתחילה ב-40% מכל קרן, אך איפשרה לשותפים הפרטיים לרכוש את חלקה כעבור חמש שנים בתנאים נוחים. אמנם ההשקעה הממשלתית לא הייתה גדולה אך היא היוותה איתות מעודד באמצעותו יכלה הקרן לגייס הון בחו"ל. התוכנית נתנה דחיפה משמעותית לתעשיית הון הסיכון בישראל ויצרה אקלים המעודד השקעות בתחום ההי טק הישראלי.

כל קרן הון סיכון במסגרת יוזמה הורכבה ממשקיעי הון סיכון ישראלים ("מתלמדים"), חברת הון סיכון זרה וחברת אחזקות או בנק ישראלי. אחת מקרנות הון הסיכון הייתה "קרן יוזמה" בהיקף של 20 מיליון דולר עבור השקעה בחממות טכנולוגיות וחברות טכנולוגיה צעירות. בראשית הפרויקט השקיעה הממשלה בקרנות תוכנית יוזמה ביחס של 1:1.5 כלומר אם הקרן הצליחה לגייס עבור חברה מסוימת 12 מיליון דולר, הממשלה השקיעה 8 מיליון נוספים. בהמשך עלה היחס ל-1:2.

בסיכום שערך אתר ynet בשנת 2004, כ-12 שנים לאחר התחלת התוכנית עלה כי קרנות יוזמה השקיעו ב-168 חברות הזנק ("סטארט-אפ"). 13 זרות, ו-153 ישראליות. נכון לעת הסיכום, 30 חברות נרכשו על ידי גופים אחרים (12 מתוכן סגרו את מרכז הפיתוח שלהן בישראל). 26 מהחברות הפכו לחברות ציבוריות, 49 נשארו חברות פרטיות ו-47 חברות נסגרו. 12 שנים לאחר ההשקע שרדו 103 חברות פעילות מתוך 153 הישראליות (שני שלישים), ynet מציין שזהו שיעור שרידות גבוה מאוד, כשהאחוז המקובל בעולם הוא שליש עד חצי.

התוכנית, שזכתה לכינוי "הדגם הישראלי" היוותה השראה לפרויקטים לאומיים במדינות אחרות כגון Innovation Fund באירלנד ו-NKTH בהונגריה.

ראשי עיריית ערד
ראשי המועצה המקומית: יצחק פונדק, אברהם בייגה שוחט • בצלאל טביב

ראשי העירייה: בצלאל טביב • מרדכי בריל • גדעון בר לב (ראש ועדה קרואה) • טלי פלוסקובניסן בן חמו

שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיר • אברהם בייגה שוחט • דן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןמאיר שטריתסילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלות ישראל
שרי האנרגיה והתשתית יצחק מודעייצחק ברמןמשה שחליובל נאמןאמנון רובינשטייןגונן שגביצחק לוי סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות אריאל שרוןאליהו סויסה • אברהם בייגה שוחט • אביגדור ליברמןאפי איתםיוסף פריצקיאליעזר זנדברגבנימין בן אליעזררוני בר-און
שרי האנרגיה והמים עוזי לנדאו
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלוםיובל שטייניץ
יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל
דוד צבי פנקסישראל גורי, דוד צבי פנקסישראל גוריישראל קרגמן, יוסף קרמרמןישראל קרגמןשלמה לורינץ, ישראל קרגמןשלמה לורינץאברהם יוסף שפיראמיכה חריש, משה זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט • גדליה גלאברהם רביץאלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחוןאברהם הירשזון, יעקב ליצמןאבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקובמשה גפניניסן סלומינסקימשה גפני
יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינו • אברהם בייגה שוחט • צחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמןאיתן כבל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.