אברהם אבן עזרא

רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב"ע; ד'תתמ"ט, 1089-א' באדר[1] ד'תתקכ"ד, 23 בינואר 1164 או ד'תתנ"ב, 1092-ד'תתקכ"ז, 1167) משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. הוגה יהודי בולט בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח: "Abenezra"). נולד בטודלה שבספרד. רבים מספריו נכתבו בעברית.

רבי אברהם אבן עזרא
לידה 1089 או 1092
ד'תתמ"ט או ד'תתנ"ב
טודלה, אמירות סרגוסה
פטירה 1164 או 1167
א' באדר ד'תתקכ"ד או ד'תתקכ"ז
כינוי האבן עזרא, ראב"ע
מקום פעילות ספרד, איטליה, צרפת, אנגליה
השתייכות רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק תנ"ך, דקדוק עברי, פילוסופיה, שירה, מתמטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה
חיבוריו פירוש קצר לתורה, פירוש ארוך לתורה (רק על בראשית ושמות), פירוש לנ"ך (כולל שני פירושים למגילות אסתר ושיר השירים ולדניאל - קצר וארוך), "מאזני לשון קודש", "שפה ברורה", "שפת יתר", "ספר צחות" (ארבעת האחרונים על דקדוק עברי), "ספר היסוד", "ספר העיבור", "ספר המספר", "ספר האחד" (שני האחרונים על מתמטיקה ואריתמטיקה), "יסוד מורא", "אגרת השבת", דיוואן שירים.

תולדות חייו

בספרד המוסלמית

אבן עזרא נולד בעיר טודלה שבספרד בשנת ד'תתמ"ט (1089) או בשנת ד'תתנ"ב (1092). הוא עזב את טודלה כנראה בצעירותו, נדד ברחבי ספרד, ועבר בערים טולדו, אליסנה וקורדובה שהייתה מרכז השכלה וחוכמה בתקופה זו ובה שהה שהייה ממושכת. הוא עסק באותה תקופה כנראה בעיקר בשירה, ונהנה מאוד משהייתו בספרד[2]. ככל הנראה אבן עזרא לא הצליח כלכלית באותה תקופה, אף על פי שניסה למצוא מקצוע מכניס[3].

המעבר לארצות הנוצרים

בשנות הארבעים לחייו עזב אבן עזרא את ספרד, והתחיל במסע נדודים בקהילות היהודיות בדרום אירופה ובמערבה. השנה המדויקת בה יצא מספרד אינה ידועה, אך נראה שיצא לנדודיו סביב שנת ד'תתק"ה (1145) או אף קודם לכן בשנת ד'תת"ק (1140). ישנם אף תיאורים כי אבן עזרא יצא מספרד עוד בשנת ד'תתצ"ח (1138) וחזר אליה שוב מעט לאחר מכן, ויציאתו הידועה לנו היא היציאה השנייה, אך כמו פרטים רבים הנוגעים לחייו האישיים העובדות חסרות. הסיבה לנדודיו אינה ברורה, אך לפי דבריו "הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים"[4], כמו גם בהתאמה למציאות השלטונית בחצי האי האיברי המתוארת היטב, סביר כי נאלץ להימלט מספרד עקב הרדיפות האנטי-יהודיות של השושלת המוסלמית אל-מוואחידון הקיצונית, שעלתה לשלטון במרוקו ובאנדלוסיה באותה עת.

במכתב ששלח לרבי שמואל אבן ג'אמע כתב אבן עזרא: "...ואשמע את השם מדבר אליי, ביד הנדוד נפשך מסורה". ד"ר יוסף כהן העלה השערה כי אבן עזרא האמין שהכוכבים קבעו כי ייגזר עליו לנדוד[5]. אין זה בלתי סביר להניח כי צירוף של גורמים הביאו לנדודיו, בהם גם תקווה לרווחה כלכלית, בהמשך לחיי דוחק למיטב המידע ההיסטורי.

בנדודיו הוא נשא בגאון את הכינוי "אברהם הספרדי", הקפיד לכתוב בעברית צחה ומדויקת, וכך הפיץ את חוכמת יהדות ספרד, אשר הייתה כתובה ברובה בערבית יהודית. כמעט כל ספריו נכתבו במהלך נדודיו.

באיטליה

בשנת ד'תתק"ד (1145) שהה אבן עזרא ברומא שבאיטליה. מהעיר רומא נדד לעיר סלרנו, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. אבן עזרא לא התקבל בכבוד אצל יהודי סלרנו, שלא העריכו את ידיעתו בתנ"ך ובמדעים, ובאותו זמן קיבלו אדם אחר בכבוד גדול. רק עשיר אחד, בשם אליקים, תמך בו כלכלית. הוא העריך מאוד את אליקים וכתב עליו תשבחות רבות בשל היחס שהעניק לו. אבן עזרא התרעם מאוד על יחסם של יהודי סלרנו, וכתב שבגלל כך לא יכתוב ספרים ולא יפרסם דברי חוכמה בעירם[6]. לאחר מכן נדד אבן עזרא ברחבי איטליה ועבר בערים לוקה ומנטובה. במנטובה חלה אבן עזרא במחלה קשה ואף נטה למות, אך לבסוף החלים. כשחלה נדר לפרש את התורה לפי הפשט[7]. לאחר מכן המשיך בנדודיו לוורונה. בנדודיו ברחבי איטליה התחיל אבן עזרא לכתוב ספרים רבים[7].

בפרובנס ובצפון צרפת

לאחר שהותו באיטליה, עבר אבן עזרא לצרפת ולפרובנס, כנראה בשנת ד'תתק"ח (1148). בצרפת התגורר בתחילה בעיר בדרש (כיום: בזייה), שם קיבלוהו יהודי המקום בכבוד גדול והוא אף חיבר לכבודם את "ספר השם". לאחר שהותו בבדרש המשיך לכיוון נרבונה בחבל לנגדוק שבדרום צרפת, ואחר כך לרואן בחבל נורמנדי שבצפון צרפת. בשהותו בצרפת התיידד אבן עזרא עם רבנו תם, והחליף עמו מכתבים[8].

ארץ ישראל

ישנה מסורת שאבן עזרא הגיע בנדודיו גם לארץ ישראל[9], אך מסורה זו חסרה מקורות.

סוף נדודיו ומותו

אבן עזרא
ציון הקבר המיוחס לאבן עזרא ביישוב כאבול

בשנת ד'תתקי"ח (1158) שהה אבן עזרא בלונדון שבאנגליה, שם היה למורו של ר' יוסף בר' יעקב ממורויל אך מעט מאוד ידוע על שהות זו. בשנת ד'תתקכ"א (1161) חזר אבן עזרא לנרבונה שבצרפת, ומאז קשה לשחזר את קורותיו.

ראב"ע נפטר בא' באדר א' ד'תתקכ"ד (27 בינואר 1164) או בד'תתקכ"ז (23 בינואר 1167), בגיל 75. מקום פטירתו אינו ידוע. הייתה סברה כי נפטר בקלהורה שבספרד, אך סברה זו הופרכה[10]. יש הטוענים כי נפטר ברומא, על פי השיר לדור דורים, שבו כתב בפירוש כי שהה ברומי בשנתו האחרונה. בסוף השיר מופיעה רק השנה בה נפטר, וייתכן כי שם המקום בו נפטר לא נכתב מכיוון שהוא מוזכר בשיר.

יש הטוענים שנפטר בארץ ישראל, על פי דברי צפנת פענח לעיל ועל פי טקסט שכתב וממנו עולה כי שהה בארץ ישראל:[11] "ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמישה עשר מזקניהם ששלוש פעמים הסתכלו כל מילה וכל נקודה...". כמו כן אבן עזרא כתב בשיר אחר "...השואל לצאת אל אדמתך"[12]. לדעת נפתלי בן מנחם, "אדמתך" היא ארץ ישראל, וסביר כי הצליח להגיע לשם[13].

לפי דעה אחרת[14] נפטר באנגליה, על פי דברי בן דורו רבי משה בן חסדאי שכתב: "...מבני אינגלאנט ששם מת ביניהם". נראה שרבי משה קיבל את המידע מאותם אנשים שנתנו לו את כתביו של אבן עזרא והם אף פגשו אותו.

המקור הכתוב המקורב ביותר לשנת מותו שנמצא בידינו נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית בווינה, ושם התווסף בסוף פירושו לספר שמות: "ביום שני בר"ח אדר ראשון שנת ד'תתקכ"ז נפטר אבן עזרא ז"ל והוא בן ע"ה וכתב סימן לעצמו בשנת פטירתו כתיבת ידו: ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון אף. תנצב"ה". נראה שכותב טקסט זה אכן הכיר את אבן עזרא, אך לא ידוע באיזה מקום נכתב.

רבי אברהם זכות בספר יוחסין כותב: "ואני שמעתי שהוא קבור בארץ ישראל בלי ספק ונפטר שנת תתקנ"ד." עוד הוא מוסיף עדות לכך שמקום קבורתו בארץ ישראל: "וכן שלחו לר' שלמה בן שמעון מארץ ישראל שראה בעיניו קבר ראב"ע שם."

ישנה מסורת כי אבן עזרא קבור ביישוב כאבול שבגליל, ושם אף נמצא ציון קבר, אך אין כל עדות לכך שהוא קבור שם.

במרץ 2017 נמצא קבר בבית העלמין העתיק של צפת ועליו מצבה שבה נכתב "הציון של הישיש, החכם הרופא אברהם אבן עזרא"[15]. אך ייתכן כי מדובר בקבר של אדם בעל שם זהה, רופא שחי בצפת בתקופת הבית יוסף המופיע בשו"ת הרלב"ח[16].

קשרים וידידים

אבן עזרא הכיר היכרות אישית והיה מיודד עם כמה מחכמי דורו. עוד בספרד הוא פגש את רבי יהודה הלוי, איתו הייתה לו ידידות עמוקה וקשרים לימודיים. יש טענה (אברבנאל בשמות לב, א) כי אבן עזרא וריה"ל היו מחותנים (בנו של ראב"ע התחתן עם בתו של ריה"ל), דבר זה נתון במחלוקת בין החוקרים. לאחר מותו של ריה"ל כתב עליו אבן עזרא שהוא נגלה לו בחלום והציע לו להצטרף אליו בעולם האמת[17].

מספרים כי אבן עזרא פגש את רבינו תם והדגים לו יצירת גולם על ידי צירוף אותיות[18].

אבן עזרא פגש בקורדובה גם את רבי יוסף אבן צדיק, שהיה רב, משורר ופילוסוף. בין שניהם שררה ידידות גדולה, עד כדי כך שרבי יוסף מכנה את אבן עזרא "אחי". נראה שההערכה של אבן עזרא לרבי יוסף לא נפלה מהערכתו של האחרון אליו לפי תשובותיו במכתבים ששלח לו, ובהם ביטויים כגון "אבי בשיר כליל החכמה". נראה שרבי יוסף אף תרם כסף לאבן עזרא[19]. כהנא טוען, על סמך שיריו של אבן עזרא, כי יוסף אבן צדיק התרעם על ראב"ע בזמן מסוים, אך לא נמצא מקור שטוען כך במפורש ואף השירים שכהנא מביא כראיה לא ברורים כל צורכם בהקשר זה[20].

גם רבי משה אבן עזרא היה מידידיו של אבן עזרא (אין קרבה משפחתית), ואבן עזרא העריך אותו מאוד כחוקר וכמשורר.

לאבן עזרא כנראה היו חמישה ילדים[21], רק אחד מהם, יצחק, ידוע לנו בשמו. לא ידוע מה קרה לשאר ילדיו. בנו יצחק היה משורר בעצמו. יש אגדה שהוא היה נשוי לבתו של רבי יהודה הלוי, כאמור לעיל, ואף עלה עמו לארץ ישראל, אך מידת האמת שבאגדה זו קלושה. יצחק כנראה התאסלם בעקבות מורו ומיטיבו נתנאל מבגדד שהתאסלם[22] אך לא ידוע בבירור אם התאסלם באמת או רק למראית עין. נראה שיצחק חזר לדת היהודית לאחר התאסלמותו, אך זמן קצר לאחר אירוע זה נפטר. אסון זה היה מכה קשה לאבן עזרא. הוא אף חיבר קינה על בנו.

פירושיו למקרא

Exodus w commentary by Abraham ibn Ezra 1488
פירושו של אברהם אבן עזרא לספר שמות, נפולי 1488

הראב"ע הוא מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות, ופירושיו מצטיינים בנטייה חזקה לפשט. פירושיו מקוריים ומצטיינים בסגנונם הקצר והתמציתי, הקשה לעיתים להבנה. אבן עזרא שם דגש חזק על פירוש לפי כללי הדקדוק. פעמים רבות הוא מפרש על פי עקרונות האסטרולוגיה, בה ראה חכמה אמיתית וחשובה. הוא מרבה לעסוק בשאלות כרונולוגיות ובבירור המציאות הממשית המתוארת במקרא. הראב"ע מרבה להביא מפירושי הקדמונים - רבניים וקראים, פעמים שהוא מסכים עמם ופעמים שהוא חולק עליהם, לעיתים בעוקצנות.

יש בידינו פירושים של אבן עזרא לחמישה חומשי תורה, לחמש מגילות, לישעיהו, לתרי עשר, לתהלים, לאיוב ולדניאל. כנראה הפירושים למשלי ולעזרא ונחמיה, המיוחסים לו, אינם שלו, ומי שכתבם הוא רבי משה קמחי[23]. אבן עזרא מזכיר את פירושיו לנביאים ראשונים ולמשלי, אך אלה לא הגיעו לידינו.

הקדמתו לפירוש התורה

אבן עזרא כתב הקדמה נרחבת לפירוש התורה ובה הוא מפרט חמש שיטות לפירוש התורה. לצורך הדגמה של שיטותיו הוא משתמש במשל מתחום המתמטיקה - נקודה בתוך עיגול, כשהנקודה היא הפירוש האמיתי ושאר הפירושים ממוקמים ביחס אליה[24].

חמש הגישות לפירוש התורה הן:

  1. דרכם של כמה גאונים, המאריכים בפירושיהם ומכניסים את כל הידע האנושי לתוך פירושם לתורה. אבן עזרא יוצא נגד דרך זו ומחשיב אותה לעיגול המקיף את הנקודה. הוא אינו יוצא כנגד לימוד דברים שאינם כלולים בתורה, אלא טוען כי אין להכניס לתורה דברים שאינם נמצאים בה בפשט. כלשונו: "והרוצה לעמוד על חכמות החיצונות, ילמדם מספרי אנשי תבונות, אז יתבונן בראיותם אם הן נכונות."
  2. דרכם של הפרשנים הקראים, המפרשים את המקרא ללא התחשבות במסורת ההלכה של חז"ל, במה שלטענתם הוא הפשט. אבן עזרא יוצא נגד דרך זו בחריפות ומביא דוגמאות רבות לכך שאי אפשר לפרש בצורה כזו מכיוון שפעמים רבות ניתן לפרש את התורה בכמה דרכים. במשל הנקודה הוא ממקם דרך זו כאנשים שחשבו שהם מצאו את הנקודה, אך בעצם הם רחוקים ממנה מאוד.
  3. דרכם של הפרשנים הנוצרים, המפרשים את התורה כאלגוריה, ושוללים את פשט הכתובים. נגד דרך זו טוען אבן עזרא כי היא ממקומת מחוץ לעיגול ובדרך זו רק שוטים הולכים: "...ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא נחלקו."
  4. דרכם של חכמי ישראל בארצות הנוצרים, שפירושיהם אינם אלא העתקה של מדרשי חז"ל על הכתובים. אבן עזרא טוען כי פירושים אלו מיותרים - מי שרוצה ללמוד את דברי חז"ל יכול פשוט לפתוח את מדרשי חז"ל. למרות זאת דרך זו היא קרובה לנקודה והיא הכי אמיתית עד עכשיו.
  5. דרך זו היא דרך אבן עזרא והיא לשיטתו הנקודה עצמה. לפי דרך זו יש להתבונן היטב ב"דקדוק כל מילה" וצריך לפרשה לפי מיקומה בפסוק ולפי הפעמים האחרות בהם מופיעה מילה זו בתנ"ך, תוך התעלמות מדרשות שאינם לפי הפשט, מלבד בענייני הלכה, בהם יש ללכת אחרי "המעתיקים" - הלוא הם חז"ל, שקבלתם אמיתית. כלשונו: "אשר ממנו לבדו אירא, ולא אשא פנים בתורה, ואחפש היטב דקדוק כל מילה בכל מאודי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי, וכל מילה שתבקשנה - בפירוש המילה הראשונה תמצאנה..."

פירושו לתורה

אבן עזרא כתב את פירושו לתורה תמורת תשלום ומסיבה זו הוא כתב את הפירוש כמה פעמים, כל פעם מחדש לאדם ששילם לו.

שתי מערכות פירושים לחמשת חומשי תורה. אחת מכונה 'הפירוש הארוך', והשנייה 'הפירוש הקצר'[25], וזאת בשל היותם של 'דיבורי המתחיל' בפירוש המכונה 'ארוך' ארוכים יותר, בדרך כלל, מאלה של הפירוש המכונה 'קצר'. הפירושים לפסוקים פעמים רבות דומים מאוד בין שתי מערכות הפירושים, אך לעיתים גם חלוקים.

כאמור, ר' אברהם מגדיר בהקדמתו הארוכה לפירושו לתורה את דרכו הייחודית בפירוש המקרא. חז"ל הבינו שישנם ארבעה רבדים מקבילים בפירוש פסוקי התורה: פשט, דרש, רמז וסוד. פרשנים רבים בני התקופה בללו בפירושיהם את רבדים אלו יחד. לעומתם, ר' אברהם שאף למצוא את הפשט הפשוט של כל פסוק ולהפריד בינו ובין דרשתו של הפסוק. מתוך שאיפה זו - לאורך פירושו לתורה מתעמת עם פירושיהם של פרשנים שונים מכלל קשת פרשני המקרא, החל מחז"ל במדרש ובתלמוד וכלה בפירושיהם של חכמי הקראים. לגבי חלקם טען שהם דרש ולא הפשט של הפסוק, ואילו כנגד חלקם טען שהם לא הפשט האמיתי של הפסוק. למרות זאת, קיבל ר' אברהם שהלכה למעשה נעשית ע"פ דרשתם של חז"ל.

את פירושו לתורה, כתב ר' אברהם בלשון קצרה, תמציתית ופיוטית, לכן נכתבו ספרים רבים כדי לפרש את כוונתו, כמו שניתן לראות בהרחבה בפרק הבא. הרבה 'דיבורי המתחיל' מכילים מילים בודדות ואף, לפעמים, מילה אחת. עם זאת, במקומות בהם הזכיר עניין עקרוני - הרחיב ר' אברהם אפילו מספר דפים רק על 'דיבור מתחיל' אחד[26]. בנוסף ללשון הפיוטית והתמציתית, ביטא ר' אברהם את כשרונו בשירה בפירושו לתורה גם בדרך נוספת. בחלק מן הפרשות פתח ר' אברהם בכמה שורות של שירה, לדוגמה, את פרשת בשלח, פתח:

אויל מורד בעושהו היצלח, בשליתו כבדו חץ יפלח; ראה שובב ושים אל לבך, כל דבר פרעה בפרשת בשלח

דבר נוסף הבולט בפירושו, למעט השאיפה לרובד הפשט, היא בלשנות עברית. רבים מפירושיו של ר' אברהם בן עזרא עוסקים בעניינים לשוניים, בפירוש מילים וכללי דקדוק ייחודים בלשון המקרא. מהיקפם ותוכנם של אלה - משתקפת גאוניותו של ר' אברהם בן עזרא גם בתחום הבלשנות.

פירושים על פירושו

על פירושו לתורה נכתבו עשרות רבות של פירושים בגלל סגנונו הקשה להבנה, כתיבתו המלאה ברמזים ומעמדו החשוב. בין פירושים אלו ניתן למנות:

  • "צפנת פענח" (אוהל יוסף) מאת רבי יוסף טוב עלם הספרדי
  • פירוש "מקור חיים"
  • "מאמר יום טוב", לבעל התוספות יום טוב
  • "מחוקקי יהודה" מהרב יהודה ליב קרינסקי, וילנא תרס"ז - תרפ"ח
  • "באר יצחק"/״הדר עזר״ לר' יצחק שרים מארם צובא, ליוורנו תרכ"ד
  • פירוש מאת אשר וייזר במהדורתו לפירוש ראב"ע לתורה, הוצאת מוסד הרב קוק
  • "אבי עזר" מאת הרב שלמה הכהן מליסא[27] - בפירוש זה מופיעה טענה שדברים אחדים בפירוש ראב"ע כלל לא נכתבו על ידיו: "לכן האמנתי לדברי רבים וכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר (ש)אינם מפיו רק באו זרים וחללוהו ותלמידים טועים כתבו בשמו למען חלל את שם קדשו ... כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו דבריהם אצל המון כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל"[28].
  • "דעת עזרא" מאת נחמיה שינפלד בהוצאת מוסד הרב קוק. הפירוש מקיף וכתוב בצורה קריאה ובעברית עכשווית. בשולי הדף הובאו שיטות הראשונים המסכימים או נחלקים על הראב"ע. כמו כן הובאו מקומות בהן עומדים דבריו בסתירה למדרשי חז״ל וההלכה הפסוקה. לעת עתה (2014) יצאו ארבעה חומשים. ספר שמות עדיין בעריכה.

היחס לכתיבת התורה

אבן עזרא מנה בפירושו לספר דברים שנים עשר פסוקים הנחזים ככאלו שנכתבו לאחר מותו של משה ובכך מהווים קושיה על האמונה שהתורה הוכתבה למשה על ידי הקב"ה. על פסוקים אלו כותב אבן עזרא: "ואם תבין סוד השנים עשר — גם "ויכתוב משה", "והכנעני אז בארץ", "בהר ה' יראה", גם "והנה ערשו ערש ברזל" — תכיר האמת." (פירושו לדברים א ב). ובפירושו על הפסוק "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית יב ו) כותב אבן עזרא: "ייתכן שארץ כנען - תפסה כנען מיד אחר. ואם אינו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום" (פירושו לבראשית יב ו). לעומת זאת, בהתייחס לפסוק "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלֹך מלך לבני ישראל"[29] התייחס בחריפות רבה לפירושו של פרשן בשם יצחקי[30] וכתב: "ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה, ... וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף"[31].
מפרשי אבן עזרא נחלקו בשאלה מה הוא אותו סוד. יוסף בן עלם הספרדי טען שהסוד הוא שפסוקים מסוימים הוספו לתורה לאחר מות משה[32], והתנגדותו של אבן עזרא לפירוש היצחקי נוגעת להוספת פרשה שלמה: "כי המוסיף מילה או פסוק לפרש מה שכתב משה להוסיף בו ביאור אין זה דומה למוסיף פרשה שלמה כי מילה או פסוק הוא פירוש אבל פרשה שלמה היא תוספת"[33]. לעומתו, שמואל הספרדי טען שהסוד הוא שהדברים נכתבו בנבואה על ידי משה רבנו[34]. [דרוש מקור].

עיסוקו בדקדוק

תחום עניין מרכזי בכתיבתו של אבן עזרא היה דקדוק ובלשנות. ניתן לחלק עיסוק זה לתרגומים (ספרי הדקדוק הערביים), לחיבורים, ולפירושי המקרא ושירתו. מחיבוריו שרדו את השנים שמונה ספרים:

  • מאזנים - מילון דקדוקי ובו פרק על תולדות תורת הלשון ורשימות חכמי הלשון
  • יסוד דקדוק (נ"א "בסוד דקדוק")
  • שפה ברורה - נכתב בערוב ימיו
  • ספר ההגנה על רס"ג - מוכר בכינוי "שפת יתר" ובו יוצא אבן עזרא נגד השגות דונש על רס"ג
  • ספר יסוד מספר - על שם המספר
  • ספר השם - חיבור על שם הויה
  • ספר יסוד מורא - בו פרק אחד עוסק בדקדוק

נוסף על אלה יש הסוברים כי ספר הדקדוק המקיף ביותר של אבן עזרא בשם "ספר היסוד" אבד, אחרים מזהים אותו כאחד החיבורים הנ"ל[35].

את חיבוריו כתב אבן עזרא בעברית, גם עבור בני קהילות שלא דיבר בלשונן. בכך תרם רבות להעברת הדקדוק הספרדי של חיוג' וממשיכי דרכו לבני ארצות אירופה הנוצרית אשר לא קראו ערבית.

מקובלת הדעה שעיקר פעילותו של אבן עזרא בתחום זה עסקה יותר בארגון מחדש של החומר שהניחו קודמיו לכדי מערכת מתודית, שיטתית ומסודרת אשר תהווה בסיס להוראת הדקדוק בקרב דוברי העברית - כפי שאכן קרה - ופחות בחלק המחקרי התאורטי. עם זאת, לא מהסס אבן עזרא לבקר את קודמיו, ללבן, לחלוק, להכריע, להוסיף ולפתח את דבריהם תוך כדי הרצאה עיונית, מדויקת ומסכמת של חידושיהם - ואף חידושים משלו לא חסרים בספריו. גישתו לוקחת מקשת רחבה של מדקדקים ובלשנים, שעל כל אחד מהם חלק בסוגיות אחרות.

בשני השערים הראשונים ב"ספר צחות" עוסק אבן עזרא באופן חדשני ומרחיב במהות התנועות והאותיות, צורתן ותכונותיהן. כך למשל מסביר שם אבן עזרא את שמו של החיריק בכך "שבהוצאתו מן הפה נראה הקורא כחורק שיניו"[36].

דוגמה אופיינית לגישתו העצמאית והביקורתית של אבן עזרא היא התייחסותו המקורית לסוגיית השורש של בעלי ע"ו/י. בעוד חיוג' וממשיכיו התאמצו להחיל את עיקרון שלשיות השורש על הגזרות הנחשלות (חסרים, נחים וכפולים) ללא יוצא מן הכלל, לדעת אבן עזרא שורשי ע"ו/י, דוגמת הפעלים קם, שב, גר וכו', אינם אלא בעלי שתי אותיות שורש בלבד (ק"ם, ש"ב, ג"ר) ומכונים בכתביו "הפעלים השניים".

שלל ידיעות, עקרונות ומונחים מתחום הדקדוק שזורים בפירושיו למקרא ברוב חן, בקיצור נמרץ ובשפת רמזים פיוטית, אלו תורמים ללא ספק עוד לתדמיתם הגאונית והעמוקה של פירושיו ומהווים מן הסתם סיבה נוספת לריבוי המפרשים שקמו לפירושיו.

הגותו הפילוסופית

אבן עזרא מעולם לא כתב ספר פילוסופיה מסודר, אך בספריו הרבים מובאים קטעים פילוסופיים רבים. קטעים אלו מביא אבן עזרא פעמים רבות אגב אמירה פיוטית וכשהם מרומזים בלבד, ונאמרים כסודות. השאלה האם הייתה לאבן עזרא הגות פילוסופית מסודרת עומדת במחלוקת עזה, כאשר מצד אחד עומד רבי נחמן קרוכמל, הרואה באבן עזרא פילוסוף מעמיק בעל משנה סדרה ואף כותב עליו:

"שיטה אחת שלמה ומושכלת, מסכמת ונערכת עם עצמה"[37].

מן העבר השני נמצא הרב אורבך שמוקיע מכל וכל את שיטת הרנ"ק וטוען שאבן עזרא היה לא יותר מפילוסוף חובב שלא בכך היה מקצועו:

"אין מחסור בסתירות אצל אבן עזרא, המערב תורות שונות ומרכיב מין בשאינו מינו, והכל נמסר אצלו במקוטעין ובצמצום רב"[38]

נראה שאבן עזרא חילק את האדם, בהתאם לגישה ההנאופלטונית, לשלושה חלקים:

  1. נפש - כוח החיות
  2. רוח - כוח החישה וכן הרגשות.
  3. נשמה - החוכמה העליונה.

שאלת המשפיעים על אבן עזרא במשנתו הפילוסופית (אם זו קיימת), נתונה במחלוקת. כאשר אבן עזרא מזכיר רק פילוסופים בודדים בספריו, בהם רבי יהודה הלוי, רבי סעדיה גאון ורבי שלמה אבן גבירול.

מרבית החוקרים מעריכים כי אבן עזרא היה פילוסוף ניאואפלטוני[39], אך דעה זו נתונה במחלוקת ויש חוקרים שמעריכים כי אבן עזרא יסד את תפיסתו על פי הגישה האריסטוטלית[40].

ספריו המתמטיים

חיבורו המתמטי המובהק של אבן עזרא הוא "ספר המספר", העוסק באריתמטיקה. הספר עוסק בהרחבה בשיטה העשרונית ובאופן השימוש בה, ובכך קדם אבן עזרא לפיבונאצ'י, התורם העיקרי להפצת שיטה זו בעולם המערבי. במקום הספרות ההודיות השתמש אבן עזרא באותיות העבריות א-ט, ואת האפס סימן בעיגול, וכינה אותו "גלגל". בספר שבעה שערים: שער הכפל, שער החילוק, שער החיבור, שער החיסור, שער השברים, שער הערכים ושער השורשים.

להלן דוגמה לתרגיל חיסור המופיע בספר. בצד ימין, בכתיב של אבן עזרא, ובצד שמאל, בספרות השיטה העשרונית

בגדה 5432
טזגב 2379
---- ----
גה0ג 3053 

בנוסף לאריתמטיקה, עוסק הספר, בשער השורשים, במעגל ובתכונותיו[41].

ספר מתמטי נוסף של אבן עזרא הוא "ספר האחד"; הספר קצר מספריו האחרים ונחשב לפחות מוכר ומשפיע. הספר עוסק בתכונות המספרים השלמים 1 עד 9, מנקודת מבטן של האריתמטיקה, הגאומטריה, האסטרולוגיה והמיסטיקה[42].

שירת אברהם אבן עזרא

אבן עזרא הרבה לכתוב שירה והיה מהמשוררים הפורים ביותר בתקופתו. שרדו לנו משיריו למעלה משלוש מאות שירים[43], ונראה ששירים רבים נוספים חוברו על ידיו ולא הגיעו לידינו[44].

שיריו הנם המקור העיקרי למידע על מהלך חייו ובין היתר מספקים מידע על המקומות בהם עבר ועל דברים שעשה[45] אבן עזרא כתב בעיקר בסגנון השירה הערבי, רבי מאיר אבן עזרא אמר : "הם (ראב"ע וריה"ל) הגיעו למעלות השירה היותר רמה על פי דרך הערבים". שיריו מתפרשים על מגוון רחב של נושאים, חלק עיקרי בשירתו היא שירת קודש והגות ובה גם שירת געגועים לציון, חלק עיקרי לא פחות שירת החול שחיבר, כמקובל בשירת ספרד, מהם מכתבים שנכתבו לידידים, שירת שבח, קינות, שירת יין, אהבה וחשק. בין השירים המיוחדים לו, השירים שחיבר על חוסר המזל שלו בפרנסתו, דוגמת ההלצה "לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי לֹא יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדִי מוֹתִי"[46]. לעיתים שילב ממגוון הסוגות בשיר אחד[47].

נראה שאבן עזרא החל לחבר את שירתו כבר בזמן שהותו בטודילה ובקורדובה, ושם הרבה לחבר שירת חול. נראה שהשירה בתקופה זו הייתה עיקר עיסוקו. על פי עיסוקו וחיבתו לעיסוק זה כינה את עצמו "אברהם השׁר". באותן שנים חיבר את רוב שירי השבח והידידות שנכללו ב"דיוואן" (ספר שירה) שלו.

משיריו הידועים

שנינותו של אבן עזרא

ביצירותיו ניתן למצוא שנינות רבה והומור חריף. דוגמה לכך מופיעה בפירושו לפסוק "וכי יגוף שור איש את שור רעהו" (שמות כא, לה), שבו כתב: "אמר בן זוטא כי 'רעהו' - תואר לשור, ולא ראה כי 'שור איש' סמוך הוא, וכן הוא 'שור רעהו', ואין לשור רֵעַ רק בן זוטא לבדו" (בן זוטא היה קראי, ולכן זכה לתגובה כה חריפה). פרשן אחר כונה בידי אבן עזרא "היצחקי המהביל"[48].

ראב"ע שלל את השימוש במילה "פתרון" לחידות וכדומה. הסיבה לכך היא כי הוא הקפיד מאוד על כללי העברית המקראית, שעל-פיה המילה פתרון קשורה אך ורק לחלומות: "ולא מצאנו מלת 'פתרון' כי אם על חלום" (פירושו לבר' מ, יב).

אבן עזרא עסק גם בחיבור חידות ובפתרון חידות. על-פי המסופר, ניצלו חייו וחיי תלמידיו בזכות פתרון שמצא לבעיית יוספוס הכללית.

דוגמה אופיינית לאחת מחידותיו, בה מסתתר שם אדם ובה נראית שליטתו בעברית:

עשירית הכף בראש השם
עשירית הכף באחריתו
והשנית בחשבון כף
בחסרון כף ומחציתו
והאות השלישי כף
ותבוא עד תכונתו.

הפתרון הוא - יעקב. 'עשירית הכף בראש השם' - המילה כף בגימטריה: 100. עשירית הכף: 100/10 שזה 10, שזה י' בגימטריה; 'עשירית הכף באחריתו' - המילה כף מסמלת את האות כ' שהיא בגימטריה: 20. עשירית הכף 20/10 שזה 2, שזה ב' בגימטריה; 'והשנית בחשבון כף בחסרון כף ומחציתו' - הכף הראשון הוא בגימטריה 100 פחות הכף השני שמסמל את האות כ': 100-20 שזה 80, פחות מחציתו שזה מחצית האות כ': 80-10 שזה 70, שזה האות ע' בגימטריה; 'והאות השלישית כף' - כף בגימטריה 100 היא האות ק'.

ראב"ע חיבב מאוד שחמט ואף כתב שיר חידה על משחק זה, שמסתיים במילים:

ארץ בלי אדמה
מלכיה ושריה הולכים בלי נשמה
אם המלך שממה
לא תחיה כל נשמה.

בנוסף לכל האמור לעיל כתב ראב"ע פלינדרומים מעניינים רבים. מהידועים שבהם:

"אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא ?"
"דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד"

"פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף" (המשמעות: לדבש יש תכונות שגורמות לו לעכל את מה ששוקע בתוכו (כמו הזבוב הרעבתן)). משפט זה הוא גם ריבוע קסם מסדר 5:

  פ ר ש נ ו
  ר ע ב ת נ
  ש ב ד ב ש
  נ ת ב ע ר

ספריו

חוברו ברומא :

חוברו בלוקה:

  • פירושו הקצר על התורה.
  • פירוש על נביאים ראשונים (אבד).
  • פירוש על ספר ישעיהו.
  • ספר היסוד (אבד).
  • "שפת יתר", ספר דקדוק בכתב יד (שנקרא בטעות "ספר היסוד").
  • ספר הגנה על רס"ג מפני תלמידו דונש בן לברט (שנקרא בטעות "שפת יתר").[49]

במנטובה חיבר את "ספר צחות" (ד'תתק"ה), שהוא ספר דקדוק.

חוברו בוורונה:

חוברו בצרפת:

  • "ספר הלוחות": לוחות אסטרונומיים.
  • "ספר השם".
  • פירושו הארוך על התורה, ממנו נותרו קטעים מספר בראשית וספר שמות בשלמותו (אפשר שגם אותו לא סיים).
  • פירוש על דניאל, תהילים, תרי עשר, פירוש שני על מגילת אסתר ופירוש שני על שיר השירים.
  • "יסוד מספר": ספר דקדוק העוסק בשמות המספר.
  • "ספר המספר": עוסק באריתמטיקה.
  • "ספר האחד": על המספרים 1–9.
  • ספריו האסטרולוגיים: ראשית חכמה, ספר הטעמים, משפטי המזלות, ספר המולדות, ספר המבחרים, ספר המאורות, ספר העולם, ספר מפתח שלמה (מהם נדפסו רק ראשית חכמה, ספר המבחרים, ספר המאורעות וספר העולם).

חוברו בלונדון:

אזכורים חיצוניים לדמותו וליצירותיו

המשורר והמחזאי הבריטי רוברט בראונינג, פרסם ב-1864 פואמה בשם 'Rabbi Ben Ezra'. הפואמה שואבת השראה מדמותו של רבי בן עזרא, מיצירותיו ומהגותו. יצירה זו של בראונינג זכתה לאזכורים, ושימשה השראה בפני עצמה, ביצירות מאוחרות יותר, ובכך הידהדה את דמותו של רבי אברהם אבן עזרא:

  • השורה השנייה בפואמה, "The Best Is Yet to Be", היא המוטו (סיסמה תמציתית) של בית הספר האנגלו-סיני בסינגפור ובג'קרטה.
  • סיפור קצר בשם "Grow Old with Me", של סופר המד"ב אייזק אסימוב, נקרא על פי השורה הראשונה בפואמה של בראונינג. מאוחר יותר הורחב הסיפור על ידי אסימוב לכדי נובלה בשם "Pebble in the Sky", שבה מצוטטת הפואמה.
  • היוצר ג'ון לנון עיבד ושילב חלק מהפואמה בשירו "Grow Old with Me".
  • הפואמה מצוטטת בפרק "The Tradeins", מתוך הסדרה "אזור הדמדומים".

ראו גם

לקריאה נוספת

כתביו
  • ישראל לוין, שירי החול של אברהם אבן עזרא, הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, 2016.
  • ישראל לוין (עורך), אברהם אבן עזרא - שירים, ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב, 2011.
  • אוריאל סימון ויוסף כהן, מהדורה מדעית מבוארת של הספר 'יסוד מורא וסוד תורה' מאת ר' אברהם אבן עזרא, אוניברסיטת בר-אילן.
  • ישראל לוין (ליקט, ההדיר, הקדים מבואות ופירש), ילקוט אבן עזרא, הוצאת קרן ישראל מץ, 1985
מחקר על יצירתו
  • אוריאל סימון, אזן מלין תבחן: מחקרים בדרכו הפרשנית של ר' אברהם אבן עזרא, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
  • מנחם רצון, תיאוקרטיה והומניות - העקרונות המדיניים והחברתיים בהגותו של אברהם אבן עזרא, רסלינג, 2012.
  • לובה חרל"פ, תורת הלשון של רבי אברהם אבן עזרא מסורת וחידוש, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ט.
  • שלמה סלע, אסטרולוגיה ופרשנות המקרא בהגותו של אברהם אבן עזרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1999.
  • גד בן-עמי צרפתי, אברהם אבן עזרא והספרות הערביות, אלף אפס, 1999.
  • גד בן-עמי צרפתי, מונחי המתמטיקה בספרות המדעית העברית של ימי הביניים, הוצאת מאגנס, תשכ"ט, עמ' 130–155.
  • אברהם בן עזרא, אמר אברהם המחבר, הוצאת אקדמון. על חכמתו וגישתו המדעית של ראב"ע בעיקר על פי פירושו לתורה, כולל ניתוחים מתמטיים.
  • כהן, י' הגותו הפילוסופית של ראב"ע, שי הוצאה לאור
  • רבינוביץ, א.ז., ר, אברהם אבן עזרא המדקדק, תל אביב, תרצ"א
עליו

קישורים חיצוניים

כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ כן הוא בלוח "דבר בעתו" וכן הוא על פי עדות המכתב, ראו לקמן
  2. ^ לפי השיר נדוד הסיר אוני
  3. ^ על פי השירים "גלגל ומזלות" ו"אשכים לבית השר".
  4. ^ הקדמתו למגילת איכה
  5. ^ הגותו הפילוסופית של ראב"ע, י' כהן, עמוד 53
  6. ^ ראו בשיר נדוד הסיר אוני
  7. ^ 7.0 7.1 ראה פרק
  8. ^ ראו מה שהקשה ראב"ע את רבנו תם בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ג, עמוד א', תוספות, ד"ה דאקריבו
  9. ^ על פי דברי מפרשו "צפנת פענח" שמסר שאבן עזרא שהה בסוף ימיו בארץ ישראל ושם גם נפטר
  10. ^ ראו תולדות ראב"ע, כהנא עמוד 70
  11. ^ פירושו לשמות כה לב
  12. ^ שירו "אפרוש כף"
  13. ^ מחקרי ראב"ע, בן מנחם נ' עמוד רעו
  14. ^ המאמר "איפה מת ראב"ע" מתוך קובץ מאמרים, פליישר י', עמוד 71
  15. ^ אלירן קרסנטי, האם נמצא קברו של רבי אברהם אבן עזרא?, באתר ערוץ 20, 22 במרץ 2017.
  16. ^ בו ביום העיד החכם המעולה כה"ר אברהם נ' עזרא הרופא בפנינו בית דין חתומי מטה שהחכם מורנו כמה"ר יעקב בי רב כתב ש..., שו"ת הרלב"ח סימן צ"ג
  17. ^ השיר ערבה שנתי לי ואהבתיך
  18. ^ ספר יצירה, ‏פירוש המיוחס לרב סעדיה גאון, באתר HebrewBooks
  19. ^ כהנא אברהם אבן עזרא עמודים 38-41
  20. ^ השירים שמש ביום וצורה החייתני
  21. ^ על פי פירושו לשמות, ב, ב
  22. ^ אמנם כהנא חלק על הערכה זו על פי שיריו של אבן עזרא, אך הוא יחיד בדעתו
  23. ^ אבן עזרא אברהם, אתר דעת
  24. ^ הקדמתו לתורה באתר ויקיטקסט.
  25. ^ רוב הדפוסים בימינו מכילים את 'הפירוש הארוך' בלבד, ניתן למצוא את 'הפירוש הקצר', לצידו של 'הארוך', במהדורות כמו: 'מקור חיים' ו'מחוקקי יהודה'.
  26. ^ לדוגמה: בנושא עשרת הדיברות בתחילת שמות כ', או על המילים 'אהיה אשר אהיה' (בעניין שמותיו של הא-ל) בשמות ג', י"ד.
  27. ^ הרב יעקב לויפר, פירוש 'אבי עזר' על פירוש ראב"ע על התורה, המעין, תשרי תש"ע
  28. ^ הרב שלמה הכהן מליסא, אבי עזר, עמוד ראשון
  29. ^ בראשית לו לא
  30. ^ בפירוש "עזרה להבין" מר' יצחק בן משה יהודה הוא מביא ש"היצחקי הוא אחד מהקראים וקראו בכל מקום המהביל" http://hebrewbooks.org/39253
  31. ^ הגם שרש"י שלפנינו מייחס את המלכים לימי דוד עד יהושפט, הטענה שהפרשה נכתבה בימי יהושפט אינה ברש"י שלפנינו ועל כן מניחים שמדובר בפרשן אחר
  32. ^ יוסף הספרדי, צפנת פענח, קרקא תרע"ב, עמודים 65-66
  33. ^ יוסף הספרדי, צפנת פענח, בראשית ל"ו, עמוד 149
  34. ^ מקור חיים, תחילת ספר דברים, בתוך מרגליות טובה, אמשטרדם, תפב. וכן סבר גם הרב מרדכי ברויאר.(אמונה ומדע בפרשנות התורה, דעות יא, ר"ה תש"ך).
  35. ^ סדר הופעה לפי הרשימה בספר "תורת הלשון של רבי אברהם אבן עזרא מסורת וחידוש" מאת לובּה ר' חרל"פ
  36. ^ ראב"ע, צחות, מהד' פיורדא, א, ב
  37. ^ "כתבי רנ"ק" עמוד 242
  38. ^ "קובץ מאמרים" עמוד 185
  39. ^ עיין לוין "האחזי בסולם החוכמה" תעודה ח עמוד 42
  40. ^ greive, herman "die religionsphilosphie des abraham ibn ezra
  41. ^ בשנת תרנ"ה (1895) יצא לאור בפרנקפורט תרגום של הספר לגרמנית
  42. ^ בשנת תרפ"א (1921) יצא לאור בברלין תרגום של הספר לגרמנית
  43. ^ רשימת שיריו של אבן עזרא באתר ויקיטקסט
  44. ^ הגותו הפילוסופית של ראב"ע, י' כהן, עמוד 56
  45. ^ לדוגמה נדוד הסיר אוני ואבי הבן.
  46. ^ לדוגמה אשכים לבית השר, גלגל ומזלות.
  47. ^ כגון בשיר זמר לשבת חנוכה.
  48. ^ ראב"ע וישלח פרק לו פסוק לב, באתר "דעת"
  49. ^ שפת יתר - מהדורת וורשה, אתר דעת.
אבני יקר

אבני יקר הוא פיוט לחנוכה שחיבר רבי אברהם אבן עזרא. הפיוט התקבל במיוחד אצל יהודי תימן. תוכן הפיוט מתאר את השפל של יהודי ארץ ישראל והמקדש עד השלב בו התחזקו החשמונאים כנגד מלכות יון, כאשר ניצחו את ממלכת יון חנכו מחדש את בית המקדש, ונקבעו הימים להודאה לה'.

אגדלך אלהי כל נשמה

"אֲגַדֶּלְךָ אֱלהֵי כָל נְשָׁמָה" (או בקיצור "אֲגַדֶּלְךָ") הוא פיוט שנכתב על ידי הרב אברהם אבן עזרא.

מחבר הפיוט מתאר יהודי העומד למול אלוהיו בפחד ואימה, ומתקשה להסביר את גודלו של האל, מכיוון שאין אפשרות לתאר את גודלו האינסופי, והלא ניתן להשגה או תיאור במילים, הוא מסביר את הגיחוך בסברה האנושית שאדם בן תמותה יוכל לתאר את מי שברא אותו; אך הוא בכל זאת פונה לשבח את הבורא ומתאר את החלק אותו הוא יכול להשיג וכפי שאר בני האדם, שאצלם האל מרומם ומשובח הוא בפי כל פה על חכמתו הנפלאה שניכרת במעשיו ובברואיו.

הפיוט מסיים בתפילה המיוסדת על תפילת קדיש, שיתגדל ויתקדש שמו של הבורא בעמו - עם ישראל, ולעיני כל העולם כולו. הפיוט, שמסיים בתפילה המבוססת על הקדיש, משמש גם כפתיח לקדיש בקהילות מסוימות לפני תפילת שחרית.

פיוטו זה של אבן עזרא נפוץ בקרב קהילות עדות המזרח, בין השאר אצל יהודי חלב, שחותמים את השיר בשירת הבקשות, לפי מנגינות מתחלפות בהתאם לאותה שבת; יהודי בבל שנוהגים לשירו לאחר תפילת שיר הכבוד של יום ראשון.

אוריאל סימון

אוריאל סימון (נולד ב-1929) הוא חוקר ופרשן מקרא ישראלי, פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן.

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת תל אביב. ההוצאה לאור נוסדה בשנת 2001, ביוזמת רקטור האוניברסיטה, פרופ' נילי כהן.מנהל ההוצאה מאז היווסדה הוא פרופ' אביעד קליינברג. באתר האינטרנט של ההוצאה מציג פרופ' קליינברג את חזונה:

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין פותחת את שעריה בפני כל מה שמעורר מחשבה ודיון, כל מה שמבטא את המיטב שבהגות האנושית, כל מה שמכבד את קהל הקוראים אוהבי הספר ושוחרי הדעת.

אנו מבקשים לסייע ביצירתו ובחיזוקו של מקום מפגש שבו יצרני התרבות וצרכניה יוכלו לנהל רב-שיח. כאשר המקום הזה, 'רשות הרבים התרבותית', מתערער, נוצר נתק בין המלומדים לחברה, נתק המדלדל את חיותן של שתי הקבוצות.

ייסוד הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב הוא ביטוי לדאגה ולסולידריות חברתית, לרצונה של האוניברסיטה לחבר את מה שנפרם בתרבות הישראלית, לגשר על פערים, לפתוח ולהיפתח.ההוצאה לאור מפרסמת בעיקר ספרי עיון, מרביתם מאת חוקרים ישראלים, וכן יצירות, מתורגמות ומקוריות, מהקלאסיקה העולמית והיהודית, ובהן "פאוסט" מאת גתה (בתרגומה של ניצה בן-ארי), "דוקטור פאוסטוס" מאת כריסטופר מארלו (בתרגומו של מאיר ויזלטיר), הקוראן (בתרגומו של אורי רובין), "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם (בתרגומו של מיכאל שורץ) סדרת שירת תור הזהב של יהדות ספרד ועוד.

במסגרת ההוצאה יוצאות לאור סדרות אחדות:

שירת תור הזהב: שירים מאת אברהם אבן עזרא, טודרוס בן יהודה אבולעפיה, יהודה אלחריזי, יהודה הלוי, ישראל נג'ארה ועוד.

דתות העולם: ספרי מבוא על אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם, וודו, יהדות.

החומרים המרכיבים אותנו: קובצי מאמרים בעריכת אביעד קליינברג: "בטן מלאה - מבט אחר על אוכל וחברה", "לא להאמין - מבט אחר על דתיות וחילוניות", "על אהבת אם ועל מורא אב - מבט אחר על המשפחה".

חידונאי

חידונאי הוא אדם העוסק בחיבור חידות ובהצגתן הפומבית.

כבר בתנ"ך רווח הנוהג לחוד חידות. שמשון חד לפלשתים חידה לא פתירה ("חידת חמיצר" בלשון ימינו) כדי למצוא תואנה להכות בהם. מלכת שבא באה לביקור אצל שלמה המלך ומנסה אותו בחידות כדי לעמוד מקרוב על גודל חכמתו.

במאה ה-12 עסק אברהם אבן עזרא בחיבור חידות ובפתרון חידות. על-פי המסופר, ניצלו חייו וחיי תלמידיו בזכות פתרון שמצא לבעיית יוספוס הכללית.

בשנות השישים של המאה ה-20 זכה להצלחה רבה בישראל החידונאי שמוליק רוזן, שהציג את חידותיו (בעיקר חידות לשוניות וחידות דעת) בתוכנית הרדיו השבועית "קפד ראשו", וכן ערך חידונים פומביים. חידונאי נוסף שפעל באותה עת הוא שבח וייס, לימים יו"ר הכנסת, שעסק בתחום זה בעת שהיה סטודנט.

יהודה חיוג'

רבי יהודה בן דוד אבן חיוג' (945–1012 לערך) היה ממדקדקי העברית והפרשנים הפילולוגיים למקרא בספרד המוסלמית. תגליתו העיקרית, שבלשון העברית השורשים הם שלשיים, כלומר בני שלושה יסודות, הביאה לקפיצת דרך משמעותית, הן בחקר השפה העברית והן בפרשנות המקרא.

רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתהלים (פרק קב פסוק כז) מביא מדברי רבי יהודה ומכתיר אותו בתואר: "המדקדק הראשון שהיה בארץ מערב".

ים סוף (אתר מקראי)

יַם סוּף הוא גוף מים גדול (ים או אגם), אותו לפי הסיפור המקראי חצו בני ישראל במהלך יציאת מצרים, בדרכם מארץ גושן לארץ כנען. הזיהוי של ים סוף כיום אינו ודאי, ולפי מספר גישות הוא מזוהה עם אחד האגמים הגדולים במזרח הדלתא של הנילוס, אשר התקיימו בתקופת הברונזה תיכונה ומאוחרת באזור ובפרט עם ימת בלה, אשר דומה לימת תמסח והאגמים המרים בעת המודרנית. לחלופין, יש המזהים את מקום קריעת ים סוף עם חוף הים התיכון בצפון חצי האי סיני (ימת ברדוויל) או עם החלק הצפוני של מפרץ אילת של הים האדום. על פי כתביו של רבי אברהם אבן עזרא, גם החלק הצפוני של מפרץ סואץ הוא מיקום אפשרי לחציה.

ישראל לוין (חוקר ספרות)

ישראל לוין (בלועזית: Israel Levin; נולד בשנת 1924 בזמושץ', פולין), הוא מורה וחוקר ספרות עברית ושירת ימי הביניים, ממקימי המחלקה לספרות עברית ומכון כץ באוניברסיטת תל אביב, וחתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית, לשנת ה'תשס"ט.

כי אשמרה שבת

"כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת" הוא פיוט לשבת שחיבר רבי אברהם אבן עזרא במאה ה-12. הפיוט הפך פופולרי בקהילות ישראל השונות, וחוברו לו לחנים רבים.

תוכן הפיוט נסוב על אודות הדברים שאסור לעשות בשבת, כדוגמת דיבור בענייני חולין וסחורה – למול המעשים החיוביים, כדוגמת הגייה בתורה ואכילת מאכלים משובחים. הפיוט בנוי מחמישה בתים ובצורת אקרוסטיכון, כך שחמש האותיות הראשונות שבכל אחד מחמשת הבתים יוצרות את המילה "אברהם", שם המחבר. הרפרן (הפזמון החוזר) של הפיוט הוא "כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי, אות הִיא לְעולְמֵי עַד בֵּינו וּבֵינִי".

כתונת (בגד כהונה)

הכתונת היא כמין חלוק מפשתן לבן שלבשו הכהנים במקדש, אחד מארבעה בגדי הכהונה אותם לובש כל כהן ("כהן הדיוט". לכהן הגדול יש ארבעה בגדים נוספים). הכתונת מכסה את גוף הכהן מהכתפיים ועד הקרסוליים, בהתאם למידת גופו המדויקת של הכהן, ויש לה שרוולים המכסים את הזרועות עד הפרק המחבר את כף היד לזרוע. סדר לבישת בגדי הכהונה הוא: תחילה לבשו מכנסיים, לאחר מכן כתונת, ולאחריה מצנפת ואבנט.

לך אלי תשוקתי

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי הוא פיוט אשר חיבורו מיוחס לרבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) בן המאה ה-12, אם כי יש המייחסים אותו לרבי יהודה הלוי..

פיוט זה נאמר ביום כיפור על ידי כל הקהל כאיש אחד, על ידי החזן וקהל המתפללים לסירוגין או על ידי החזן בלבד. נהוג לומר את הפיוט בישיבה (אף על פי שהוא ממלא את מקומו של הווידוי, ועל פי ההלכה יש לעמוד בשעת אמירת הווידוי, ואכן יש שהצריכו מטעם זה לומר את הפיוט בעמידה).

נפתלי בן-מנחם

נפתלי בן מנחם (בלועזית: Naftali, or Naphtali Ben Menachem, or Ben Menahem; נולד בשם נפתלי פריעד (Fried, קרי: פְרִיד; י"ג בטבת, תרע"א, 13 בינואר 1911 – י' באדר תשל"ד, 4 במרץ 1974) היה חוקר ספרות עברית, ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן ספרים. פרסם מאות רשימות ביקורת על ספרים ומחבריהם, עמד בראש מפעל הביבליוגרפיה העברית במשך חמש עשרה שנה (עד ליום מותו), וכן היה חבר בהנהלת מוסד הרב קוק וחבר ההנהלה הראשונה של גנזך הציונות הדתית.

על מאמריו הראשונים חתם בשם נפתלי פריעד או פריד, על חלק אחר חתם בשם נפתלי אילון ועל חלק א. אמיתי, אך על מרבית מאמריו ועל כל ספריו חתם בשם נפתלי בן מנחם.

ספרות עבריות

מערכת הספרות העבריות משמשת בשיטת ספירה שהספרות מסומנות בה באותיות האלפבית העברי. בשיטה זו ניתנות אותיות, על פי סדר האלפבית, לכל המספרים מאחד עד עשר, לאחר מכן לכל הכפולות של 10 עד 90, ולאחר מכן לכל הכפולות של מאה עד ארבע מאות.

השיטה הייתה נפוצה בעבר בקרב דוברי עברית, בטרם הוכנסו לשימוש הספרות ההודיות-ערביות. לשיטה שימושים גם בימינו, כשהשימושים העיקריים הם בציון תאריכים עבריים ובגימטריה.

בסיס 32 יכול להיכתב עם כל האותיות העבריות וכל הספרות ההודיות-ערביות (גימטריה פוזיציונלית).

ערכו המספרי של צירוף אותיות נקבע על ידי סיכום ערכיהן של כל האותיות בצירוף. לדוגמה, הצירוף רמ"ח שווה ל-200+40+8=248. עבור מספרים הקטנים מחמש מאות, די בשלוש אותיות לכל היותר - אחת למאות, אחת לעשרות ואחת לאחדות. על מנת להשיג מספרים הגדולים מחמש מאות מוסיפים ספרת מאות נוספת. לדוגמה, תשס"ו=400+300+60+6=766. לעיתים רחוקות יותר משתמשים גם בחמש האותיות הסופיות, על פי סדר הופעתן באלף בית, לציון המאות 500 - 900.

על מנת לספור אלפים, נהוג לכתוב את מספר האלפים מימין לשאר המספר. כך לדוגמה ה'תשס"ו מייצג את 5,766 (ה' פעמים אלף, כלומר 5,000, ואחר כך תשס"ו, המייצג את 766). הדבר עלול לגרום לדו משמעות, אך לרוב הכוונה ברורה מההקשר. כאשר כותבים את השנה הנוכחית נהוג לרוב להשמיט את מספר האלפים.

קיימות מספר שיטות הדומות למערכת הספרות העבריות. לדוגמה, הספרות היווניות. בדומה מערכת הספרות העבריות היא שיטת ספירה שאינה פוזיציונלית, כלומר ערכה של הספרה אינו תלוי במיקומה, ולכן את המספרים 4, 40, 400 מייצגות שלוש אותיות שונות: ד', מ', ת' בהתאמה. שיטה כזו אינה נוחה לעריכת ארבע פעולות החשבון (ובוודאי אינה נוחה לפעולות מורכבות יותר). אברהם אבן עזרא, שהיה מראשוני המשתמשים באירופה (שמחוץ לספרד) בשיטה העשרונית, השתמש באותיות העבריות א - ט לציון הספרות 1 - 9, ואת האפס ציין באמצעות עיגול.

פיוט

הפיוט הוא שירת קודש שבמקורה נועדה להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מקור המילה פיוט בשורש היווני ποιητής (יוצר, משורר). הפיוט התפתח החל מסוף תקופת התלמוד ועד ימינו. בתקופות מאוחרות יותר נכתבו גם פיוטים שלא נועדו להחליף את נוסח הקבע של התפילה אלא להתוסף לו, ואף פיוטים שלא נועדו למסגרת ליטורגית מחייבת כלשהי.

חוקרים שונים הציעו הגדרות שונות לפיוט:

עזרא פליישר סקר את תולדות הפיוט החל מהפייטנות הקדם-קלאסית, פייטנות קלאסית, הפייטנות מזרחית מאוחרת, האסכולה הפייטנית בספרד והאסכולה האיטלקית-אשכנזית ואפיין את הפיוט כשירת קודש שמטרתה לשרת טקסים דתיים ותפילות בבתי הכנסת על ידי שליחי הציבור או מפי הציבור עצמו.אפרים חזן ציין את מקורה היווני של המילה, וטען שמשמעות המילה התפתחה לציין יצירה שירית בכלל. בתקופה הקדומה (עד למאה ה-16) היצירה השירית הייתה שירת הקודש בבית הכנסת, והחל מהמאה ה-16 נוצרו גם מסגרות נוספות מחוץ לבתי הכנסת לשירת הקודש, ומכאן ואילך כוללת המילה 'פיוט' בתוכה את כלל שירת הקודש.אהרן מירסקי הגדיר את הפיוט כשירה עברית שלאחר המקרא, אשר ניצניה במקרא. המאפיין הבולט של הפיוט הוא הבאת דברים שיש בהם פירוש והסברים למקרא במטרה ללמוד באמצעותם מוסר. מירסקי סקר את התקופות שקדמו לפיוט הארץ ישראלי הקדום במאה החמישית והשישית והצביע על ניצני הפיוט במקרא, השירה לאחר תקופת המקרא והשירה בתקופת התלמוד.סוגי הפיוטים הנפוצים ביותר הם:

קרובות

סליחות

קינות

צמאה נפשי

"צָמְאָה נַפְשִׁי" הוא פיוט שכתב אברהם אבן עזרא במאה ה-12. במקורו הפיוט נכתב כ"רשות" ל"נשמת" של שמיני עצרת (המילים המסיימות של הפיוט הם: 'עת כי אפתח פי בנשמת כל חי'), אך כיום הוא מוכר בעיקר כאחד מזמירות ליל שבת של יהדות אשכנז.

קוראי מגילה

קוראי מגילה הוא פיוט לפורים שחיבר המשורר רבי אברהם אבן עזרא, המתאר בקצרה את סיפור מגילת אסתר.

רואן

רואן (בצרפתית: Rouen) היא בירת מחוז סן-מריטים וחבל נורמנדי בצפון צרפת ועיר נמל על גדת הסן, העיר השנייה בגודלה וחשיבותה לאורך הסן לאחר פריז.

רואן, העיר שנבנתה על ידי הגאלים (בני שבט וליוקס) ונקראה רוטומגוס (Rotomagus) בתקופתו של אוגוסטוס קיסר, היא הבירה ההיסטורית של חבל נורמנדי ובשנת 2007 היו בה כ-114,000 תושבים. רואן היא הנמל המסחרי החמישי בגודלו (לפי המטענים שעברו דרכו) בצרפת הנמצא על הנהר. כנקודה העמוקה ביותר ביבשה, אליה ניתן להגיע עם ספינות גדולות דרך הנהר, שגשג הנמל במשך שנים רבות ממסחר ישיר עם ארצות רחוקות ועם העיר פריז שבמעלה הנהר. בנוסף לסן, חוצים את רואן גם שלושה יובלים של הסן.

בשנת 1100 הייתה בעיר ישיבה וחיו בה כששת אלפים יהודים, שהיוו 20% מאוכלוסייתה.

בראש הישיבה עמד הרשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, והורה בה גם אברהם אבן עזרא. בשנת 1976 נתגלו באקראי שרידי בנין הישיבה, מתחת לחצר המבנה הגותי של בית המשפט המחוזי. על קירות האבן שלו נמצאו חרותות מילים עבריות, לרבות הפסוק "הבית הזה יהיה עליון". הקהילה היהודית ברואן הייתה חשובה ומשגשגת, עד לגרוש יהודי צרפת על ידי המלך פיליפ "היפה" (Philippe le Bel) בשנת 1306.

בשנת 1431 הועלתה בכיכר העיר על המוקד, הגיבורה הצרפתיה ז'אן ד'ארק שהואשמה על ידי האנגלים בכישוף ובכפירה.

שלושה מהאתרים החשובים ביותר בעיר הם קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן וכנסיית ז'אן ד'ארק. קתדרלת רואן היא מן המפורסמות שבקתדרלות הגותיות ואף הייתה בעבר המבנה הגבוה ביותר בעולם.

שירת ימי הביניים של יהדות ספרד

שירת ימי הביניים של יהדות ספרד היא שירה שנכתבה בעברית על ידי יהודים מספרד המוסלמית, אל-אנדלוס, בתקופת ח'ליפות קורדובה, פחות או יותר סביב השנים 912 עד 1031. יש המתייחסים לשירה כסוגה על פי מאפיינה הצורניים והתוכניים ולכן לא בהכרח שנכתבה במסגרת הזמנים המוזכרת, כמו כן לא הייתה מוגבלת לערי אנדלוסיה וזרחה ברחבי העולם המוסלמי, באיטליה ובצרפת. לשירים שנכתבו בתקופה זו מאפיינים כללים במבנה ובנושאים. מקובל שנושאי השירה נחלקים לשירת הקודש ולשירת החול כאשר שירת הקודש עוסקת באל ובדת וכיום מהווה חלק ממחזור התפילה בבית הכנסת ושירת החול עוסקת במגוון רחב של נושאים מחיי השגרה וההגות.

שיריהם של משוררי ספרד זכו ללחנים רבים בכל תפוצות ישראל לאורך השנים וגם בתקופה המודרנית. ייחודה של שירה זו, שחוברה על ידי מי שעברית לא הייתה שפת אמם אלא בגדר לשון קודש ותפילה ובשגרתם דיברו ופעלו בערבית, כמו כן שורשיה הצורניים בשירה הערבית ואילו נושאיה ומושאיה מן ההווי של אותם משוררים כיהודים החיים בגולה. כמו כן שירת ספרד העברית לא פרחה על לוח חלק אלא נטועה בהתפתחות כלכלית ותרבותית שראשיתה במיסוד ישיבות התלמוד באנדלוסיה ואיתה העלאה תקדימית על הכתב של מחקר השפה העברית, ייסוד הדקדוק העברי, ולמשורריה תפיסה אסתטית שהייתה ריאקציונרית באופייה לשירה העברית שקדמה להם, המכונה גם שירת הפיוט הארצישראלי בעוד זה דגל בלשון חז"ל השטופה דרש ואלגוריה על חשבון הדיוק הלשוני והצורני, השירה החדשה ביקשה לשוב ליסודות העברית במקרא, אם כי לא מתוך ניכור להשפעה זרה ואף ניתן למצוא דוגמאות לשזירת השפה הערבית בשירה העברית לכדי שירה מעורבת, ייתכן מתוך תפיסה לשונית שלשפות אלה קירבה או מקור משותף (ראו אברהם אבן עזרא).

שלמה פרחון

רבי שלמה בן אברהם בן פרחון, מילונאי יליד 'מצודת בני חמאד' שבאלג'יריה שהיגר לאיטליה, והיה ממפיצי תורת הלשון הספרדית באיטליה במאה ה-12, בן דורו של רבנו תם.

שם משפחתו יחיד במינו, אך מכך שהוא כותב בצמוד לשם משפחתו "הידוע" נראה שהיה מוכר בשם זה. בן פרחון נולד לפי דבריו במצודת בני חמאד. לימים היגר לסלרנו שבדרום איטליה, ושם השלים את מילון המקרא שלו, מחברת הערוך.

בן פרחון בדבריו קורא לספרו 'הערוך', ומזכיר שם את מילוניהם של מנחם בן סרוק ורבי נתן מרומי בן יחיאל. הספר נקרא בפי כל "מחברת הערוך" כדי להבדילו מספר הערוך, אף על פי ש"מחברת" הוא שם הניתן לכל אוסף כתבים. הספר מקיף את הלקסיקוגרפיה העברית של ימי הביניים לאחר רבי יונה אבן ג'נאח, והוא גם מודיע בהקדמתו כי שאב מספרי יונה אבן ג'נאח ויהודה חיוג' וספר השרשים הוא הבסיס שעליו הוא ייסד את מילונו. לא ידוע תאריך לידתו או תאריך פטירתו, אך לפי דבריו בסיום ספרו הוא מעיד שסיים את ספר הדקדוק שלו בשנת 1161 בעיר סלרנו שעל שפת הים (בדרום איטליה).

לפי דבריו קיבל בן פרחון תורה מפי שלשה חכמים גדולים – רבי אברהם אבן עזרא, רבי יהודה הלוי, ורבי אפרים מקלעה (תלמידו של הרי"ף); אך נראה שלא היה תלמידם של רבי אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי ממש, אלא דן אתם בסוגיות מספר כדבריו: "וכל מה שהוקשה לי בקשתי פירושו מרבותיי", אך לרבי אפרים מקלעה היה תלמיד חבר.

ב-1170 טען רבי יהודה אבן תיבון ש"הערוך" אינו אלא פלגיאט של מילון אבן ג'אנח; אך טענה זו אינה צודקת, הואיל ובימי הביניים מקובל היה יחס ליברלי לגבי השימוש בספרי אחרים. בנוסף לכך, מכיל ספרו של פרחון חומר מקורי, בין היתר חומר בעל עניין היסטורי-ספרותי והלכתי, וכן פירושים מקוריים לקטעים מקראיים.

עיקר חשיבותו של ספרו בהיותו כתוב עברית – עבור היהודים שישבו בעולם הנוצרי – ומביא להם את הישגי הבלשנות העברית שהושפעה מהבלשנים הערביים בספרד. זוהי גם מטרתו המוצהרת של פרחון, ובכך הלך בעקבות מורו אבן עזרא. הספר זכה לתפוצה רבה בשל בהירותו, רהיטותו וסגנונו המלוטש.

את החיבור העתיק והוציא לאור זלמן בן גוטליב בן כוכב טוב בשנת תר"ד (1844). בעמוד האחרון של הספר כותב המעתיק:

ולסיום מוסיף מעתיק הספר בשמו של מ"א גינזבורג: "טוב מעתיק דברים מועילים, ממחבר דברים בטלים".

תקופת חייו של הרב אברהם אבן עזרא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח שמואל בן חפני הכהן גאוןרס"גאברהם בן הרמב"ם
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעםתנחום הירושלמי
פרשני ספרד יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידהאברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"דעובדיה המוןרקנאטיספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמהזכריה הרופאסעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.