אבסולוטיזם פוליטי

אבסולוטיזם פוליטי (גם "מונרכיה אבסולוטית") הוא צורת שלטון בה כל סמכויות המדינה נתונות תחת שלטונו של אדם אחד באופן מוחלט (מהמילה הלטינית Absolvere או Absolutus שמשמעותה למחול או לפטור, כלומר השליט פטור מלציית להוראות החוק או יש למחול לשליט אם הוא עובר על החוק), והוא אינו חולק את השלטון עם אף גורם אחר (כמו אצולה או כנסייה).

משטרים אוטוקרטיים שיש בהם שליט אחד הם דוגמה לאבסולוטיזם פוליטי. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם - השלטון מהגדרתו אינו דמוקרטי או שוויוני. דוגמה לאוטוקרטיה היא ספרד תחת שלטונו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בין שנות ה-30 לשנות ה-70 במאה ה-20. בימינו אוטוקרטיה משמשת מושג נרדף לדיקטטורה, אף-על-פי שהיא מציינת כל סוג של שלטון יחיד, כולל מונרכיה (מלוכה).

מונרכיות (גם "ממלכות") בהן למונרך עדיין יש בכוח אבסולוטי בימינו כוללות את ברוניי, אסוואטיני, עומאן, ערב הסעודית, קטר וקריית הוותיקן.

פילוסופיה

תומאס הובס, אחד מהפילוסופים הדוגלים בשיטה זו, האמין, כחלק מהפילוסופיה שלו על אודות "חוק הטבע", כי שליטים אבסולוטיים מופיעים בכפוף לדחפים היסודיים ביותר של האדם. לפי טענתו, לא ייתכן סדר חברתי ללא ויתור על הכוח לידיו של אדם יחיד שיפעל לריסון אלימות ומגמות אנטי-חברתיות של אנשים. יש לציין, שהובס לא טען כי הכוח השולט יהיה האל, אלא אדם בעל סמכויות שיוצא מן המדינה והוא אחראי לביטחון האישי של כל פרט. אותה התאגדות של מדינה שבה מוותר היחיד על חלק מזכויותיו על מנת שכל היחידים יוכלו לחיות בשלום, נקראת, על פי הובס, "לווייתן".

בעיני אלה המאמינים כי השליט האבסולוטי נבחר בידי אלוהים, בגידה במונרך כמוה כבגידה באל. לפיכך, השלטון נחשב אבסולוטי, בכך שהשליט לא יכול להתחלף.

צרפת

משטר אבסולוטי היה נפוץ בצרפת במאה ה-17 ו-ה-18. השלטון האבסולוטי הונהג בצרפת למעשה עד למהפכה הצרפתית ב-1789. במאה ה-17 הלך והתגבש בצרפת משטר חדש שנקרא "המשטר האבסולוטי". משטר זה ביקש לפתור בעיות מדיניות, כלכליות וחברתיות קשות בצרפת. בצורת משטר זו ניתנות כל סמכויות השלטון למלך, הנחשב לשליחו של אלוהים. לכן באותו זמן ציות למלך היה נחשב ציות לאל. השלטון האבסולוטי הצרפתי נתפרסם בשל פער המעמדות החריף בין המעמד השלישי למעמד האצולה. רשמית הוא אמנם ביטל את סמכויותיהם השלטוניות של האצילים, אך למעשה הותיר בידם זכויות-יתר רבות (התחמקות מתשלום מיסים, תפקידים שלטוניים שהיו פתוחים רק בפניהם וכו'), כך שמבחינות מסוימות הפיאודליזם היה עדיין קיים. השלטון האבסולוטי בצרפת הוא זה שהוביל למהפכה הצרפתית.

אבסולוטיזם, כביטוי, לא מופיע עד למאה ה-19, עת חלף העידן המסורתי של האבסולוטיזם.

ראו גם

אבסולוטיזם

אַבְּסוֹלוּטִיזְם הוא החלטיות.

האם התכוונתם ל...

אנטוניו אנריקס גומז

אנטוניו אנריקו גומז (בספרדית: Antonio Enriquez Gomez; סביבות 1600 - 19 במרץ 1663), מחזאי, סופר, משורר לירי בספרד של תקופת תור הזהב. היה ידוע גם בשם Don Fernando de Zárate, ובמחקרים חדשים, טוען פרופ' Michael McGaha כי הוא השתמש בשם בדוי נוסף, Francisco de Villegas. נולד בקואנקה בשנת 1600. לפי מקורות אחרים תאריך לידתו של אנריקו גומז היה בין השנים 1600 ל-1602.

האימפריה הספרדית

האימפריה הספרדית (בספרדית: Imperio Español) היא כינוי לספרד ולמושבותיה מסוף המאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-20. שורשיה של האימפריה הספרדית נטועים בעידן התגליות אשר החל במאה ה-15. ספרד, יחד עם פורטוגל, היו לחלוצות הקולוניאליזם האירופאי, אשר ניצחו על שלביה הראשונים של הקמת המערכת הקולוניאלית בעולם החדש. "תור הזהב" של האימפריה היה בתקופת שלטונם של מלכי בית הבסבורג, עת הפכה ספרד לכוח הגלובאלי הדומיננטי באירופה.

בתום מלחמת הירושה הקסטיליאנית התאחדה ספרד לישות פוליטית אחת באוניה פרסונלית, וזאת בעקבות נישואיהם של מלכת קסטיליה ומלך אראגון. בשנת 1492 השלימו שליטי ספרד את הרקונקיסטה עם כיבושה של ממלכת גרנדה המוסלמית, ובאותה השנה אושר מסעו של כריסטופר קולומבוס מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי, והוביל, בסופו של דבר, לגילויה של יבשת אמריקה. בעקבות גילוי זה, הפכה היבשת לחשובה מבין מטרותיהם הקולוניאליות של שליטי ספרד.

בתחילתה של המאה ה-16, יישבה ספרד את האנטילים הגדולים שבקריבים, והשתלטה על שטחים נרחבים ביבשת אמריקה תוך כיבוש ושיעבוד שבטי האינקה והאצטקים. בשנת 1522 השלימה ספרד את הקפת כדור הארץ ואת מציאת הנתיב הימי המערבי להודו ולאיי התבלינים. בשנת 1525 הוקמה מלכות המשנה של ספרד החדשה, שחלשה על מרכז אמריקה, חצי האי פלורידה ועל חלקה העיקרי של מה שידועה היום כארצות הברית (אזור טקסס וקליפורניה). בין המאות ה-16 וה-18 הניבו המושבות הספרדיות בעולם החדש עושר עצום לספרד, תוך כדי שיעבוד וניצול התושבים המקומיים ועבדים אפריקאים, והפכו אותה למדינה החזקה והעשירה באירופה.

על מנת לשלוט על נתיבי המסחר בין אמריקה למזרח הרחוק, ספרד יישבה ב-1565 את גואם, מיקרונזיה, האיים הפיליפינים וחלקים מאינדונזיה. בנוסף לשטחים הקולוניאליים ברחבי העולם, שלטה האימפריה על מספר טריטוריות באירופה: ארצות השפלה וחלקים מצרפת, גרמניה ואיטליה המודרניות, בנוסף למספר מעוזים לחופי אפריקה. בתחילת המאה ה-17 חלשה ספרד על אימפריה שמעולם לא נראתה כמותה בגודלה, עושרה ועוצמתה. היא שלטה על שטחים במערב אירופה, צפון אמריקה, צפון אפריקה, דרום מזרח אסיה ובעיקר בדרום ומרכז אמריקה (אמריקה הספרדית) שם השפעת תרבותה והשפה הספרדית נשמרו עד היום.

בשוך קרבות מלחמת הירושה הספרדית ב-1713, הטריטוריות הספרדיות באירופה נמסרו למעצמות אירופה האחרות, להן הפסידה ספרד. ב-1741, ניצחון גדול על הכוחות הבריטיים בקולומביה נתן הארכה נוספת להגמוניה הספרדית באמריקה עד למאה ה-19. בשלהי המאה ה-18, משלחות ספרדיות לצפון מערב האוקיינוס השקט הובילו להתיישבויות באלסקה ובאיי ונקובר.

במהלכה של המאה ה-18 איבדה ספרד את שטחיה בצפון אמריקה לצרפת ובחוזה 1819 מכרה את פלורידה לארצות הברית. כיבושה של ספרד בידי צרפת הנפוליאונית ומלחמות שלטוניות במלוכה הובילו לניתוק עם הקולוניות באמריקה. חולשה זו של ספרד נתנה את האות לתנועות הלאומיות באמריקה. סדרת מלחמות עצמאות של מדינות דרום ומרכז אמריקה הובילו לאיבוד רוב שטחה של האימפריה. מה שנותר מהאימפריה הספרדית הגדולה בת 400 השנים באותה העת היו קובה, פוארטו ריקו, איי הודו המזרחית הספרדיים ושטחים באפריקה. את מושבותיה האחרונות באמריקה איבדה ספרד בסוף המאה ה-19, לאחר שסופחו, בנוסף לאיי הודו המזרחיים, לארצות הברית בתום המלחמה איתה. את האיים האחרונים שהחזיקה האימפריה באוקיינוס השקט מכרה לגרמניה. ולכן, עם בוא המאה ה-20, כל שנותר לאימפריה הספרדית היו מושבותיה האפריקאיות: גינאה המשוונית, סהרה המערבית ומרוקו הספרדית אשר צורפו לאימפריה בעת המרוץ לאפריקה. טריטוריות אחרונות אלו נותרו בתחומי האימפריה עד לאמצע המאה ה-20, עת הגיעה לשיאה תנועת הדה-קולוניזציה.

כיום שולטת ספרד באיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי, ובסאוטה ומלייה - שתי ערים אוטונומיות על חופה הצפוני של מרוקו.

היסטוריה של דנמרק

ההיסטוריה של דנמרק כוללת היסטוריה ארוכת שנים באזור של ממלכת דנמרק של היום.

דנמרק יושבה כבר לפני כ-100,000 שנה. בסביבות המאה ה-8 לספירה החלה האימפריה הפרנקית להתפשט לכיוון דנמרק, כתוצאה מכך התאחדו הדנים עם הנורווגים ועם הגיטים, והקבוצה האתנית שנוצרה מאיחוד זה נקראה ויקינגים. הוויקינגים היו בעלי השפעה רבה במסחר באירופה וכבשו שטחים רבים.

דנמרק אוחדה כממלכה בשנת 980 לערך על ידי האראלד כחול-השן, שהתנצר יחד עם תושבי הממלכה. בשנים שלאחר מכן הספיקה דנמרק להתפרק, להתאחד מחדש, להתעצם ולכבוש שטחים נרחבים כשאז הגיעה המפלה והיא נאלצה להחזיר שטחים רבים. דנמרק חזרה לאחר מכן לגדולתה, אך בעקבות סכסוך בינה לבין שוודיה וברית ערי הנזה נפלה שנית.

ב-1397 אוחדו דנמרק, שוודיה, נורווגיה והשטחים שבחסותם, תחת שלטונה של מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק, ונקראו איחוד קאלמאר. בעקבות מתחים רבים בין דנמרק ונורווגיה לבין שוודיה, יצאה שוודיה מן האיחוד בשנת 1521. כשעזבה שוודיה, דנמרק ונורווגיה המשיכו לשתף פעולה בתור אוניה פרסונלית שנקראה, דנמרק-נורווגיה. במאה ה-16 החלה תנועת הלותרניזם לשלוט בדנמרק, דבר שגרם להתנגדות הקתולים ולמרד שדוכא ביד קשה על ידי השלטונות הדנים.

במאה ה-17 השתתפה דנמרק במלחמת שלושים השנים והובסה בה קשות. ב-1657, הצטרפה דנמרק למלחמה הצפונית השנייה, וגם בה נחלה מפלה. בסוף המלחמה נחתם הסכם קופנהגן שקבע את הגבולות בין דנמרק, נורווגיה ושוודיה, וגבולות אלו תקפים עד היום.

מונרכיה העוברת בירושה

מונרכיה העוברת בירושה היא הסגנון הנפוץ ביותר של מונרכיה וצורתן של כמעט כל המונרכיות הקיימות כיום בעולם.

תחת מונרכיה העוברת בירושה מגיעים כל המלכים מאותה משפחה, והכתר עובר ישירות מחבר אחד של המשפחה לחבר אחר במשפחה. לשיטת הירושה יש יתרונות בהיותה יציבה, מתמשכת וצפויה מראש, כמו גם הגורמים הפנימיים המייצבים של חיבת המשפחה והנאמנות המשפחתית.

למשל, כאשר המלך או המלכה במונרכיה העוברת בירושה מת או מתפטר, הכתר עובר בדרך כלל לדור הבא, כלומר, צאצאם, בדרך כלל על פי סדר הבכורה. כשצאצא זה מת קודם לכך, עובר הכתר לצאצאו, או אם אין לו צאצאים, הכתר עובר לאחות, אח, אחיינית, אחיין, בן-דוד, או קרוב משפחה אחר. בדרך כלל נקבע היורש במונרכיות העוברות בירושה באמצעות חוק המגדיר את סדר היורשים, כך שידוע היטב מראש מי יהיה המונרך הבא, גם אם מתרחשים מקרי מוות פתאומיים. סדר היורשים האופייני במונרכיות העוברות בירושה מבוסס על צורה כלשהי של זכות הבכורה, אך קיימות שיטות אחרות כמו העברת הירושה לגברים בלבד על פי גילם (קודם אחיו של המונרך ואחר כך בניו), בחירה (באירלנד כך היו נבחרים ראשי השבטים והמלכים תהליך הקרוי באנגלית tanistry) והסכם רוטציה, שהיו נפוצים יותר בעבר.

בעבר היו הבדלים בשיטות הירושה, בעיקר סביב לשאלה האם הירושה מוגבלת לזכרים בלבד, או האם גם הנקבות ראויות למלוך. ירושה אגנאטית מתייחסת למערכות בהן לנקבות אסור למלוך או להעביר את זכויות הירושה לצאצאיהן הזכריים (ראו החוק הסאלי). "אגנאט" מוגדר כסוג מיוחד של קרוב משפחה של אדם כאשר קיים אב קדמון משותף שממנו יש לכל אחד משניהם שושלת רצופה של בנים זכרים בלבד. לעומתה, ירושה קוגנאטית התייחסה פעם לכל סוג של ירושת ממלכה או ירושה אחרת שבה התאפשר גם לזכרים וגם לנקבות להיות יורשים, אם כי כיום המונח מתייחס במפורש לירושה שווה על פי הבכורה בלא קשר למגדר.

מלוכה נבחרת יכולה לפעול באופן מעשי כמו מונרכיה העוברת בירושה, למשל כאשר הזכות להיבחר מוגבלת לבני משפחה אחת בלבד (ואף מוגבלת יותר אם הדבר מותר על פי חוקי הקדימות בבחירה). דבר זה אירע בעבר, בדרך כלל בצורה איטית, במונרכיות שבמקור היו מונרכיות נבחרות. צורה אחרת של מלוכה העוברת בירושה, על אף שהייתה כביכול נבחרת, היא כאשר המונרך המכהן מביא לבחירה במהלך חייו את יורשו הנבחר (בן, בת, אח, אחות, או קרוב משפחה אחר) כשעדיין יש ביכולתו להפעיל את מלוא השפעתו על מנת לכוון את הבחירה לתוצאה הרצויה מבחינתו.

ברבות ממדינות אירופה של סוף ימי הביניים היו מונרכיות נבחרות באופן רשמי, אבל אותה משפחה אחזה בהגה השלטון כבר במשך מאות בשנים, ואת מצב כלאיים זה ניתן לכנות כמונרכיה פסאודו-נבחרת, העוברת בפועל בירושה, כאשר שיטת הירושה עוברת שינוי בצורה איטית. רובן של המונרכיות הנבחרות מסוג זה הפכו רשמית למונרכיה העוברת בירושה בתחילת העידן המודרני.

פוליטיקה של צרפת

צרפת היא רפובליקה בעלת משטר פרלמנטרי-נשיאותי. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו על אירופה ועל העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות. רעיונות המהפכה הצרפתית פעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליאון.

פולין הקונגרסאית

פולין הקונגרסאית, או פולין של הקונגרס (בפולנית: Królestwo Polskie; ברוסית: Царство Польское) הוא כינויה המקובל של "ממלכת פולין", ישות מדינית שנוצרה לאחר פירוק דוכסות ורשה על חלק משטחה. פולין הקונגרסאית התקיימה בשנים 1815–1863, כאשר הייתה למעשה פרוטקטורט של האימפריה הרוסית. בתקופה זו פולין הייתה במעמד של מלוכה חוקתית, עם צבא ובית מחוקקים משלה, כשהצאר הרוסי הוא גם מלך פולין באוניה פרסונלית.

השם "פולין הקונגרסאית" על שם קונגרס וינה שיצר אותה.

פילוסופיה - מונחים

המונחים הפילוסופיים נוצרו מאז העת העתיקה ביוונית עתיקה, שפות סינו-טיבטיות, סנסקריט, פאלי, ערבית, לטינית, ומאז העת החדשה בגרמנית, צרפתית ואנגלית. לרוב, השפה המקורית בה נטבעו לראשונה היא השפה בה הם כונו בהמשך לאורך ההיסטוריה האקדמית. חלק מהמושגים קיבלו מובנים נוספים על ידי הוגים שחידשו אותם או השתמשו בהם.

מונחים פילוסופיים הופיעו בעברית בספרות הולכת וגדלה של כתבים מקוריים ומתורגמים מאז תחיית הלשון העברית. למרות זאת, עד כה לא הוסכם על תרגום מקובל למונחים בסיסיים רבים. ועדת המינוח של האקדמיה ללשון העברית הוציאה לאור מספר מילוני מונחים, אולם עבודתה בתחום הפילוסופיה נמשכת שנים רבות ועדיין לא נסתיימה. יחד עם זאת, מונחים רבים השתרשו בשפה העברית, אם על פי המקובל באקדמיה ואם בתרגומים של חיבורים פילוסופיים מקוריים.

המונחים בערך זה ממויינים על פי:

סדר האלפבית

תחומים

פילוסופים

רוברט פילמר

סר רוברט פילמר (באנגלית: Robert Filmer;‏ 1588 - 26 במאי 1653) היה סופר, פילוסוף, תאולוג ומשפטן אנגלי. בימי חייו של פילמר פרצו משברים חמורים בין המלוכה באנגליה לבין הפרלמנט. בתגובה למשברים אלה כתב פילמר מספר חיבורים העוסקים בשאלות פוליטיות ותאולוגיות, שהחשוב ביניהם הוא ספרו "פטריארכה". פילמר השלים את כתיבת הספר ב-1631, אך הספר נאסר לפרסום, ויצא לאור רק לאחר מותו ב-1680. בחיבוריו פילמר טען לזכותם של מלכים לשלוט מכוח הירושה ומכוח האל ויצר הקבלה בין השלטון המדיני לבין סמכות האב במשפחה הפטריארכלית. כתביו הפכו למשפיעים במיוחד לאחר מותו בעת משבר ההחרגה באנגליה (1681-1679). בתקופה זו התומכים בזכות לכתר של יורש העצר הקתולי, ג'יימס, הסתמכו על פילמר לצורך טיעוניהם, ואילו התומכים בזכות הפרלמנט למנוע מיורש העצר את המלוכה, פרסמו ביקורות רבות על הגישה של פילמר. החשוב מבין חיבורים אלה הוא שתי מסכתות על ממשל מדיני של ג'ון לוק. המסכת הראשונה של לוק מוקדשת כולה לביקורת על פטריארכה. לחיבור של לוק, שתקף את פילמר, הייתה השפעה מכרעת על האופן שבו הובן פילמר במאות הבאות.

ריכוז

האם התכוונתם ל...

שלום קר

שלום קר הוא מצב שבו בין שתי מדינות שורר שלום באופן רשמי, בעוד הממשלה או האוכלוסייה, לפחות במדינה אחת, מסתייגים מהסכם השלום ונמנעים מליישמו.

בוטרוס בוטרוס ראלי, שר החוץ של מצרים, טבע את הביטוי "שלום קר" בסוף שנת 1982. הביטוי נטבע כהיפוכה של "מלחמה קרה", שבה שתי מדינות אינן נלחמות בגלוי זו בזו, אך בחשאי כל אחת מהן מנסה לפגוע בשנייה.שלום קר מאופיין ברמות גבוהות של חוסר אמון בין הצדדים, וגישה שלילית של הממשלות והאוכלוסיות, לפחות באחת מהמדינות, כלפי המדינה השנייה.

פרופ' בנימין מילר מאוניברסיטת חיפה פרסם מספר מאמרים בהם חקר את התהליכים שמובילים ממצב של מלחמה למצב של שלום, באזורים שונים בעולם ובתקופות שונות. במאמריו הוא מגדיר שלוש רמות של שלום: שלום "קר", שלום "נורמלי" ושלום "חם". הוא יוצר מסגרת תאורטית המשלבת את נקודות המבט האזוריות והבינלאומיות על תהליכי שלום, ומזהה זיקה בין מנגנונים שונים שיוצרים רמות שונות של שלום. מהניתוח שלו עולה כי תהליכי שלום מצליחים רק אם קיימים התנאים האזוריים המתאימים לכך. הדוגמאות המרכזיות במאמריו הן המזרח התיכון (השלום הקר ביחסי ישראל-מצרים), אמריקה הלטינית (התפתחות תנאי שלום בין המדינות במהלך המאה העשרים) ומערב אירופה (התחממות היחסים בין המדינות מאז שנות החמישים).

תומאס הובס

תומאס הובס (אנגלית: Thomas Hobbes;‏ 5 באפריל 1588 – 4 בדצמבר 1679) היה הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, אשר התפרסם בעיקר בזכות ספרו "לויתן" אשר עוסק במקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית.

הובס הביע בספרו לויתן תמיכה בשלטון ריבוני אבסולוטי, אך התפיסה המוצגת בו השפיעה רבות גם על עולם המושגים הפוליטי המערבי המודרני ועל ההגות הליברלית. הרעיון המטריאליסטי שלפיו האדם אינו אלא גוף פיזי, חומרי ומורכב המצוי בתנועה, השפיע רבות על הדמיון המודרני. ההנחה שלפיה בני אדם מונעים על ידי אינטרסים ושואפים לשרוד, וכן המסקנה כי ניתן לחקור את עולם הפוליטיקה דרך נקודת מבט רציונלית אינסטרומנטלית, הושפעה גם היא מהגותו של הובס. כך גם תפיסת החירות השלילית, שהפכה לרעיון מרכזי בהתפתחות הליברליזם, הושפעה מהגותו של הובס. הובס קידם גם את התפיסה שלפיה מקור הסמכות והלגיטימציה של השלטון הוא בברית ראשונית בין האזרחים, ובכך תרם לרעיון של האמנה החברתית. הובס השפיע על עיצוב המחשבה המערבית באמצעות מושג המדינה והריבונות. תיאור מצב הטבע בפילוסופיה של הובס, וכן הדרך שבה הובס הבין את התנהגותם של בני אדם ושל מדינות, השפיעו על מושג האנרכיה ועל הגישה הריאליסטית הקלאסית בתחום היחסים הבינלאומיים במדע המדינה.הובס עסק גם בנושאים הקשורים לדת, לתאולוגיה, וליחסי דת ומדינה. תרומתו בנושאים אלה, ותפיסתו המוסרית הדטרמיניסטית שלפיה הרצון של האדם הוא תמיד תוצאה של גורמים חיצוניים, היו רדיקליות לזמנן והביאו לביקורת חריפה כלפיו.

בנוסף לכתיבתו הפוליטית ולעיסוקו בנושאי דת ומוסר, תרם הובס גם למדעי הטבע ולמחקר על גוף האדם, ועסק בין השאר גם במתמטיקה, בגאומטריה, באופטיקה ובקינמטיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.