אבל מחולה

אָבֵל מְחוֹלָה הייתה עיר בעמק הירדן בתקופת המקרא. השתייכה לנחלת שבט יששכר.

Kingdom of Israel 1020 he
מפת ממלכת שלמה
מפת ממלכת שלמה
מפת ממלכת שלמה
The-Decapolis-map-HE
מפת ערי הדקפוליס

אזכורים בתנ"ך

בספר שופטים היא מוזכרת כגבול מתחם המערכה הגדולה בין כוחות הצבא של שבטי ישראל בראשותו של גדעון לבין "מחנה מדין" - כוחות הצבא של המדינים אשר באמצעות הרעשה כבדה הוטלה בהם מהומה ולבסוף נמלטו לכל עבר:[1]
"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן: וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים: ... וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל טַבָּת:"

היא הייתה אחת מערי מחוז בממלכת שלמה אשר עליו הופקד בענא בן אחילוד, כמסופר בספר מלכים:[2]

"בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם."

באבל מחולה נולד הנביא אלישע כמסופר בספר מלכים:[3]

"וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:"

משמעות השם

הקידומת "אבל" משמעה מישור עשיר במים ובירק רב[4].

זיהוי

על פי הרמזים בתנ"ך, אבל מחולה נמצאת במחוז הכולל את יזרעאל ובית שאן, במסלול הבריחה של המדיינים מעמק יזרעאל. בנוסף, אלישע מתואר כחורש במקום, ועל כן יש לחפש מקום המוקף באדמה חקלאית מתאימה לחרישה.

בהתאם לכך הוצאו הזיהויים הבאים:

  • אבסביוס טען כי אבל מחולה היא בית מלח, השוכנת 10 מילין דרומית לבית שאן. אולברייט, אלט ואחרים זיהו את המקום עם תל אבו ספרי ('תל חילו') הצופה על נחל מאליח[4], במרחק 12 מילין מבית שאן.
  • זיהוי דומה הוא תל אבו צוף אשר נמצאת בגדה המערבית של הירדן קרוב למעברות הירדן.[5]

אולם זיהויים אלו אינם באזורים חקלאיים ועל כן היו שהעדיפו לחפש את אבל מחולה בעבר הירדן המזרחי, במסלול של אליהו בדרכו מחורב לדמשק. תמיכה נוספת להיות אבל מחולה בעבר הירדן המזרחי נובעת מהיותו של עדריאל המחולתי, בנו של ברזילי הגלעדי.[6] כן מוזכר שבספר "חיי הנביאים" (vitae prophetarum) שהועבר דרך אפיפניוס מסלמיס מופיע אלישע כמגיע מאבל מחולה שבארץ ראובן, שנחלתו בעבר הירדן המזרחי.

זיהויים אפשריים בעבר הירדן הם[7]:

  • תל אבל המזוהה עם העיר אבילה, אחת מערי הדקפוליס, ונמצאת באזור חקלאי פורה. על פי זיהוי זה, ייתכן שאבל מחולה היא יַבְּלימַ הנזכרת ברשימת ערי צפון הגלעד והגולן במכתבי אל עמרנה, המזוהה בתל אבל.[8]
  • תל אל מקלוב המשקיף על ואדי יאבס.

יש המשערים שאבל מחולה היא אבל כרמים הנזכרת בספר שופטים יא, ל"ג. לדעת יהוסף שוורץ בספרו תבואות הארץ, זיהוי זה אינו נכון. לשיטתו אבל כרמים היא אבל ערב הנזכרת במסכת פסחים דף ע"ב עמוד א'.[9]

על שם אבל מחולה המקראית נקראו היישובים מחולה ושדמות מחולה (שהתפלג ממנו בשנות השמונים).

לקריאה נוספת

  • הערך: אבל מחולה, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 7.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 76, 113, 128, 129, 143.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ז', פסוקים ט"ו-כ"ב.
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק י"ב.
  3. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ט"ז.
  4. ^ 4.0 4.1 צבי גרסטנר, התלים שלנו, הצופה, 17 באוגוסט 1948
  5. ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 117.
  6. ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 143.
  7. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך אבל מחולה
  8. ^ אברהם נגב, אבל מחולה, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 7.
  9. ^ יהוסף שוורץ, תבואות הארץ
אבל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אבל כרמים

אָבֵל כְּרָמִים היא עיר בקרבת רבת-עמון הנזכרת בסיפור יפתח הגלעדי אשר רדף אחרי העמונים. בתרגום יונתן: "מישר כרמיא".

חמי טבריה

חמי טבריה הוא אתר מרחצאות בסמוך לעיר טבריה. ליד טבריה נובעים 17 מעיינות, מהם אחדים גלויים לעין ליד האתר. המים הטרמומינרליים, המכילים מיני מינרלים ומלחים, מגיעים לבריכות, אמבטיות ומקוואות, כשהם בטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס ועוברים קירור לטמפרטורה של 37-38 מעלות. הטבילה במרחצאות מקובלת בין השאר על חולי שגרון, מחלות מערכת העצבים ומחלות עור. בימי החורף והאביב באים מתרחצים רבים למרחצאות.

האתר נמצא בבעלות הקבלן יחזקאל מורד בעל הקומפלקס של "חמי טבריה SPA" הכולל ארבעה מתקנים: הפארק הלאומי חמת טבריה, האתר בו נחנך הספא הראשון בשנת 1929 ובו נמצא חמאם טורקי עתיק, המרכז לטיפולים רפואיים ומתחם הנופש והספא - "מעיינות חמי טבריה" - המנוהל מחודש אפריל 2013 על ידי חברת מעיינות חמשת החושים בע"מ.

מתחם מעיינות חמי טבריה כולל בריכת מים טרמומינרלית מקורה, בריכת מים טרמומינרלית חיצונית, מוקדי ג'קוזי בבריכות הטרמומינרליות, סאונות (יבשה ורטובה) ואגף ספא וטיפולים, יחד עם בריכה חצי אולימפית חיצונית וחדר כושר חדיש.

מחולה

מְחוֹלָה היא התנחלות ומושב דתי על קו התפר שבין בקעת הירדן לבקעת בית שאן, כ-18 ק"מ דרומית לעיר בית שאן. היישוב שוכן על כביש 90, בין הירדן ממזרח ואזור בקעת בזק ממערב.

היישוב הוקם כהיאחזות נח"ל ב-6 בפברואר 1968, ז' בשבט תשכ"ח, ואוזרח ב-13 בנובמבר 1969, ג' בכסלו תש"ל. מבחינה ארגונית שייך המושב לאיגוד המושבים של "הפועל המזרחי" והוא הראשון שהוקם בבקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים.

משכיות

מַשְׂכִּיּוֹת היא התנחלות בצפון בקעת הירדן. זהו יישוב קהילתי, דתי ומאוגד כאגודה שיתופית חקלאית. הוא שוכן על חלקו הצפוני של כביש אלון.

ב-1982 הוקמה במקום היאחזות נח"ל, אך זו ננטשה בהמשך. ב-2002 הקים הרב שלמה אזואלוס, רבה של מועצה אזורית עמק המעיינות, מכינה קדם צבאית ביישוב הנטוש, בה למדו כ-60 תלמידים.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, החליטו תושבי שירת הים ממפוני גוש קטיף להתיישב ביישוב זה. בחודש דצמבר 2006, נתן שר הביטחון, עמיר פרץ, את האישור הסופי להרחבת היישוב בכ-30 בתים צמודי קרקע חדשים. ההחלטה קוממה את מחלקת המדינה האמריקנית, ואת האיחוד האירופי, אשר מיהרו לפרסם הודעות המבקרות את ההחלטה. בספטמבר 2009 החלו במקום עבודות לבניית 20 בתי קבע.

ביישוב מתגוררות כיום 40 משפחות, במקום שכונת בתי קבע וקרוואנים לדיור זמני.

ליישוב ענפים חקלאיים משותפים כגון מטע תמרים ומטע זיתים לשמן, וכן משקים פרטיים כגון מטע ארגן, דיר כבשים, טחנת קמח מלא ועוד. ביישוב קיימת מכינה קדם צבאית וכן גן ילדים ופעוטון.

בקרבת היישוב ישנם מספר מעיינות הנובעים כל השנה. בסמוך ליישוב, מצפון לו שוכן 'תל חילו' (אלישע) - במקום אתר ארכאולוגי ותצפית על נחל אל-מאליח ועל האזור כולו. על פי חלק מהחוקרים תל זה הוא אבל מחולה המקראי בו התגורר הנביא אלישע ושם פגש בו אליהו הנביא לראשונה. תושבי היישוב סללו שביל היוצא משער היישוב אל עבר התל.

סקר הר מנשה

סקר הר מנשה ("סקר השומרון") הוא סקר ארכאולוגי שנערך על ידי הארכאולוג פרופסור אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה באזורים החופפים לנחלה המקראית של שבט מנשה בהר המרכזי. הסקר החל בשנת 1978.

במהלך שלושים שנות הסקר, נתגלו כ-1,530 אתרים מכל התקופות, וכ-450 מהם תוארכו לתקופת הברזל א' 1000 לפנה"ס - 1250 לפנה"ס, היא תקופת ההתנחלות וגיבוש עם ישראל בארץ ישראל.

קרוב ל-90% מן האתרים שנתגלו בסקר לא היו ידועים קודם. מן הסקר מצטיירת מפה ארכאולוגית והיסטורית חדשה של ארץ ישראל התנ"כית. עורך הסקר, זרטל, טוען כי לאור ממצאיו מתחזקת תקפותו של הסיפור המקראי - יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען דרך עבר הירדן היא תקופת ההתנחלות, התגבשות העם, והכיבוש, וזאת בניגוד לדעת חוקרים אחרים הסבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התחולל בשונה מן המתואר בספר יהושע, וכי אין לסיפור כיבוש הארץ המקראי הוכחות בממצאים הארכאולוגיים שנמצאו עד כה ובמקורות היסטוריים חיצוניים.

בסקר נמצאו אתרים בולטים הקשורים לתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בארץ כנען:

אתר המזבח בהר עיבל. המקרא מציין כי שם התרחש טקס הברכה והקללה בעת כניסת שבטי ישראל לארץ כנען (ספר דברים, פרק כ"ז, ספר יהושע, פרק ח').

מערכת של שישה אתרי פולחן מסוג הגילגלים בבקעת הירדן ובמזרח גב ההר.

נרבתא - עיר מחוז של אחד מנציבי שלמה המלך ועיר מימי בית שני עם מערכת מצור רומית.

אל-אחוואט - שרידי עיר מבוצרת ליד נחל עירון, שהסקר משייך לשבט השרדנה מגויי הים שמוצאם מסרדיניה. האתר מזוהה עם חרושת הגויים משירת דבורה הנביאה.הסקר מיועד לכלול שישה כרכים בעברית (לפי אזורי משנה), מהם פורסמו חמישה, וכן שני כרכים באנגלית.

עדריאל המחולתי

עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, דמות מקראית, שמו מופיע בספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י"ט.

צרדה

צְרֵדָה מוזכרת בתנ"ך, כעירו של ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים.

צרתן

צָרְתָן (גם: צָרְתַנָה, צְרֵרָתָה ו- צְרֵדָתָה) הייתה עיר מקראית בעבר הירדן, ששכנה בסמוך לשפך נחל יבוק לנהר הירדן ובקרבת העיר אדם.

העיר נזכרת לראשונה בתיאור מעבר הירדן בספר יהושע: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן".

לאחר מכן, העיר נזכר בסיפור רדיפת גדעון בן יואש אחרי המדיינים: "וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל טַבָּת".

כמו כן, נזכרת העיר כמקום שבו יצק שלמה המלך את כלי בית המקדש הראשון: "בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן".

בתיאור מקביל של האירוע בספר דברי הימים נזכרת העיר בצורה "צרדתה": "בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה".

כמו כן, נזכרת העיר בצורה "צרתנה", בתיאור נפות שלמה המלך: "בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמְעָם".

כמו כן, העיר נזכרת אצל חז"ל בדיון על סיפור חציית הירדן במקום: "אמר ר' יוחנן אדם קרייה וצרתן קרייה - שנים עשר מיל מזו לזו".

לעיר הקדומה מספר הצעות זיהוי כיום:

החוקר ויליאם פוקסוול אולברייט הציע לזהות את העיר הקדומה עם "תל צליחאת", כ- 15 ק"מ צפונית לתל דיר עלא (המזוהה עם סוכות המקראית).

החוקר בנימין מזר הציע לזהותה עם "תל אם-חמאד", כשישה ק"מ צפונית מערבית לגשר דאמיה (המזוהה עם אדם המקראית).

החוקר נלסון גליק הציע לזהות את העיר עם "תל א-סעידיה", כ- 18 ק"מ צפונית לגשר דאמיה, ותשעה ק"מ צפונית מערבית ל"תל דיר עלא". זאת, באופן התואם לתיאור חז"ל בדבר המרחק בין אדם וצרתן - 12 מיל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.