אביי

אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נכדתו של רב יהודה.

אביי
Tomb of Tannaim Abaye and Rava ap 002
מערה שיוחסה כ"מערת אביי ורבא"
דור דור רביעי לאמוראי בבל
בית מדרש ישיבת פומבדיתא
רבותיו רב יוסף, רבה בר נחמני
חבריו רבא, רבי זירא

תולדותיו

אביי היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה[1] והיה עני רוב ימיו. אביי נולד כבן יחיד לכייליל[2]. אביו מת טרם שאביי נולד, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני.

שמו

אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני". לפי סברה אחת, המובאת לראשונה ברש"י, נקרא נחמני כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני, אך לפי סברה אחרת, שמו המקורי היה דווקא נחמני, וכדי להימנע משם הדומה לשם אביו המאמץ, קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: "אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם" (הושע י"ד, ד) – כך הסביר המהרש"א במסכת קידושין בשם "ספר יוחסין" והאר"י בשער הגלגולים.

לעומתם, יש המסבירים שנקרא אביי משום שהשם דומה למלה "אבא", היינו שרצה לומר ש"שמו כשם אבי"[3]. סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בארמית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני.[4]

בתלמוד מובא כי אף בשמים הוא נקרא "נחמני": מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם[5].

ילדותו ורבותיו

רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.

מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו"[6].

אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב במסכת ברכות דף מ"ח ע"א:

אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה. אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא; אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו - היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע.

תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).

כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.

אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם".

חבריו

נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא "אביי ורבא דאמרי תרוויהו…" (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.

על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם[7] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה[8], והוא אף חלוק עליהם לפעמים[9]

כראש הישיבה

מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף. באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא[10]. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.[11]

אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.

אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה).

שימש גם כדיין ומסופר בתלמוד שזיהה זייפני שטרות על פי סגנון הכתב[12].

בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא

בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת אלה של רבא לרעה. התלמוד במסכת ברכות[13] מספר על סדרה של חלומות כאלה. דוגמה: אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק "שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ".[14] לרבא פתר בר הדיא שהוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.

משפחתו

אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.

אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.[15]

אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.

מקום קבורתו

על מקום קבורתו, מופיע בספר הגלגולים[16]: "בכפר אבני"ת יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום ג"כ, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם". בעקבות דברים אלו של האריז"ל, שלפי המקובל נכתבו על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל ברוח הקודש, הייתה ידועה מערה זו כ"מערת אביי ורבא".

ב-2008 נתגלתה מערה בכפר אבנית אשר מתאימה לתיאורו המדויק של רבי חיים ויטאל, למערת אביי ורבא. וכן במערה אשר יוחסה למערתם, התגלה שאינה אף מערת כוכים.[17]

מתורתו

קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה[18].

לקריאה נוספת

  • הרב זאב פרנק, ספר "דבר קטן" - איפיון כלל מחלוקות אביי ורבא בתלמוד הבבלי, ירושלים ה'תשע"א
  • י"ל מימון, אביי ורבא: תולדותיהם ומסכת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה, ירושלים, תשכ"ה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח, עמוד ב'
  3. ^ תוספות הרא"ש הרמ"ה בסוף מסכת הוריות
  4. ^ יעקב רייפמן, פשר דבר, עמוד 8. הובא גם בספר תולדות תנאים ואמוראים, אות א, אביי (בר כייליל הכהן).
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד ב'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג, עמוד א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ז, עמוד א', מסכת קידושין, דף מ"ח, עמוד ב'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ט"ז, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ט"ו, עמוד א', מסכת זבחים, דף ס"ט, עמוד א'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ד, עמוד א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד ב'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ו, עמוד א'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו, עמוד א'
  14. ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ל"א
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד ב'
  16. ^ הקדמה ל"ז
  17. ^ ובזמנו העיד הרב מרגליות, על מערה זו, שאינה מערת אביי ורבא
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד ב'
גאונים

גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.

הרחקת נזיקין

במשפט העברי, הרחקת נזיקין הוא כלל יסוד האומר, כי גם בביתו של אדם ובשטח פרטי שלו, אסור לאדם להציב דבר המזיק לאדם אחר המתגורר בשכנות. בתלמוד נקבעה סוגיא תלמודית זו בפרק השני "לא יחפור" שבמסכת בבא בתרא (העוסקת בדיני בעלות, קניין ומכירה), ובהלכה נקבעו הלכות אלו בשם "נזקי שכנים".

יש אומרים[דרוש מקור] שדינים אלו הם תקנת חכמים להבדיל מדיני נזיקין במסכת בבא קמא (העוסקת בדיני מזיק, גנב וגזלן) שהם אסורים מהתורה. ההבדל בין המקרים הוא שארבעה אבות נזיקין הם היזק מחוץ לרשותו של האדם ואילו דיני הרחקת נזיקין הם ברשותו של האדם ולכן אינם בגדר היזק אלא בכלל תקנות שכנים למען שמירת היושר והסדר. אך החזון איש ואחרים כותבים כי מדובר בדין מזיק רגיל מהתורה, אלא שמסרה התורה דין מזיק לחכמים לקבוע מי הוא מזיק ברשות שאינו מזיק.

הכלל אומר, כי אין לאדם להציב מזיק בביתו, ואין לו לומר להגנתו שזהו שטח פרטי שלו ולכן מותר לו לעשות בו כטוב בעיניו. עם זאת, מותר לו לאדם לבצע בביתו שימושים רגילים המקובלים בבית, שהרי אין לו להימנע מלהתגורר בביתו באופן רגיל כיוון שהדבר מפריע לשכנו, אין דמו של שכנו סמוק מדמו הוא.

יצחק בן אלישיב

רבי יצחק בן אלישיב היה אמורא שחי בדור הרביעי, בזמנם של אביי ורבא. ייתכן והשתייך למשפחת בר אלישיב - משפחה עשירה ומכובדת. מוזכר פעמים אחדות בלבד בתלמוד.

היה ידוע כפועל ישועות. בהקשר זה מסופר בתלמוד, כי אחד מתלמידיו בשם רבי מנא התאונן לפניו, כי הוא חתן במשפחה עשירה, וגיסיו העשירים מצערים אותו. נענה רבי יצחק: יהפכו כולם לעניים, ואכן כך היה, ועושרם המופלג נלקח מהם, והם הפכו לעניים מרודים המחזרים על הפתחים. אך החל מאז, ציערו אותו גיסיו בבקשות שונות שיעזור להם כספית, דבר שהעיק עליו כבתחילה, וכאשר סיפר זאת לפני רבו רבי יצחק, הוא הגיב: אם כן, שיתעשרו כבתחילה, ואכן כך היה.

מעשה דומה מסופר בקשר לאותו אמורא רבי מני, שהתאונן לפני רבו רבי יצחק כי אשתו מכוערת, ואינו מסוגל לסובלה. בירכו רבי יצחק שתתיפה אשתו. אך כאשר ברכתו של רבו התקיימה ואשתו נהפכה להיות נאה, הוא החלה להתגנדר ולהתגאות עליו, ושוב לא הייתה כנועה אליו, וכאשר שמע זאת רבי יצחק רבו הוא נענה: אם כך, תחזור חנה לשחרוריתה ואכן כך היה.

כאשר שמעו ממעשים אלו שניים מתלמידיו האחרים, הם ביקשו ממנו שיברכם שיחכימו. נענה להם רבי יצחק: נלקח ממני כח זה שכל מה שאבקש יתקבל לפני האלוקים, ושוב אין תפילתי מקובלת כל כך.

ישיבת פומבדיתא

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים והתקיימה לאורכה של תקופת הגאונים, כ-800 שנה כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.

מנחם (זוגות)

מנחם היה תנא שחי בדור האחרון של תקופת הזוגות. הוא היה בן זוגו של הלל הזקן, ושימש כאב בית הדין. המשנה במסכת חגיגה (ב, ב) מספרת שהוא "יצא", ובעקבות זאת הוחלף על ידי שמאי הזקן שהיה מכאן ואילך בן זוגו של הלל.

בתלמוד בבלי (מסכת חגיגה דף טז עמוד ב) נחלקו חכמים לאן יצא מנחם. אביי סובר שהביטוי יצא משמש במובן רוחני "יצא לתרבות רעה", כלומר - כפר, ואילו רבא טוען שמנחם יצא "לעבודת המלך". הגמרא מביאה ברייתא שתומכת בדעת רבא: "יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון (בגדי מלכות)".

בתלמוד הירושלמי מובאת דעה נוספת, שמנחם הסכים להתמנות לשר כדי שיוכל לבטל גזרות נגד לימוד התורה. (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב' הלכה ב')

יש המזהים את מנחם שהוזכר במשנה עם המובא אצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, ספר טו, פרק י, ה), שם מסופר על מנחם מכת האיסיים. על פי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, פגש מנחם את הורדוס בילדותו וניבא לו שיהיה מלך, למרות שלא היה מזרע המלוכה. כאשר התמנה הורדוס למלך, הוא ביקש לדעת את מספר השנים שימלוך. מנחם סירב בתחילה, והורדוס הוסיף לשאול "האם אמלוך עשר שנים?". מנחם השיב שהורדוס ימלוך לפחות 30 שנה, אך לא נקט מספר מדויק. הורדוס היה מרוצה מתשובתו של מנחם, לחץ את ידו ושילח אותו לדרכו, ומאותו יום כיבד את כל האיסיים.

התפארת ישראל חגיגה פ"ב יז מפרש שבגלל נבואת מנחם להורדוס שימלוך, כשנתמנה הורדוס למלך קראו לשמש בעבודת המלך שהזכירה הברייתא הנ"ל.

במדרש זוטא (סוף שיר השירים) כתוב שמנחם נהרג על ידי חנן בן מטרון ובעינן בן יהודה אחיו של מנחם.

עדים זוממים

במשפט העברי עדים זוממים הם שני עדים שעדותם התבררה כעדות שקר, בשל העובדה כי עדים אחרים העידו עליהם שלא יכלו להיות במקום שבו הם מעידים שהמקרה התרחש בזמן בו הם מעידים שהמקרה התרחש. 'זוממים' משמע שזממו שאדם אחר יענש שלא כדין. במקרה זה קובע המקרא שייגזר על העדים אותו גזר הדין שהיה אמור להעשות לאדם עליו העידו ("ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"). לרוב פסק דין זה מתקיים במדויק, אך קיימים חריגים.הלכות עדים זוממים טומנות בחובן עיקרון יסודי בהלכות עדות משפט העברי: "עדות שאי-אתה יכול להזימה - אינה עדות". על כל עדות להיות בת הזמה, ועדות שאינה עומדת בקריטריון זה אינה עדות כשרה.

עלי הכהן

עלי הכהן הוא דמות מקראית, נחשב לאחרון הכהנים הגדולים במשכן שילה. שימש כשופט ומנהיג של עם ישראל במשך ארבעים שנה. על פי ספר דברי הימים, עלי היה מצאצאי איתמר בן אהרן הכהן. הוא נפטר בגיל 98.

רב אדא בר אבא

רב אדא בר אבא (או רב אדא בר אהבה השני) הוא אמורא שחי בדור החמישי לאמוראי בבל, תלמידו המובהק של רבא.

רב אחא בר יעקב

רב אחא בר יעקב - אמורא בבלי מן הדור השלישי-רביעי. מתלמידי רב הונא. היה מראשי היהודים בפפוניא. בתלמוד מסופר עליו שהיה חסיד וחכם גדול.

רב אחא בריה דרבא

רב אחא בריה דרבא היה אמורא ידוע בדור השביעי לאמוראי בבל, שימש כראש ישיבת פומבדיתא.

רב אחא נולד בבבל, בנו של רבא, שהיה כהן, ויש אומרים שהוא רבא הידוע, חבירו של אביי, אך יש אומרים שרבא הידוע לא היה כהן ומדובר רבא אחר.

על רבותיו נמנו רב כהנא (השני), רב אשי, אמימר ומר זוטרא. על חבריו נמנו רבינא. לאחר פטירתו של מר זוטרא, ששימש כראש ישיבת פומבדיתא, הוא מילא את מקומו אחריו.

רב אידי בר אבין

רב אידי בר אבין הוא אמורא בבלי בדור הרביעי, בנו של רבי אבין, ואחיו של רבי חייא בר אבין.

רב דימי מנהרדעא

רב דימי מנהרדעא היה אמורא בבלי בדור הרביעי לאמוראי בבל, מגדולי חכמי ישיבת נהרדעא.

רב הונא (הכהן)

רב הונא (השני) היה אמורא שחי בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל. הוא היה כהן, בניגוד לרב הונא הידוע שהיה "ישראל".

רב הונא נולד למשה בר עצרי העשיר שהתגורר בבבל. הוא למד בישיבתו של רב הונא (האמורא הידוע רבו של רב חסדא). התגורר בבבל, ועלה לארץ ישראל שם קיבל תורה מפי גדולי החכמים - רבי אלעזר רבי אמי רבי אבהו ורבי חייא בר אבא.

הוא למד גם אצל רב הונא בר חיננא. מסופר כי בצעירותו בתקופת שהותו בבבל, הוא היה עני מאוד. אביי יעץ שיגרש את אשתו ויגבה מאביו - שהיה עשיר מופלג והיה הערב - את כתובתה, ואחרי זה יחזירנה. אף על פי שבמשנה מובא כי המגרש את אשתו בבית דין במקרה כזה שכתובתה על אחרים, צריך לידור ממנה הנאה כדי שלא יחזירנה לאחר הגירושין, וזאת מפני חשש שמא מערים הוא לגרש אותה כדי שתגבה את כתובתה ותתעשר, נענה אביי שיכול הוא לגרש את אשתו בצנעא ללא התערבות בית דין וממילא לא יכריחוהו לעשות כך. לבסוף התברר שהוא כהן ואינו יכול לגרש את אשתו כי אז יהיה אסור לו להחזיר אותה. אמר על כך אביי: ""בתר ענייא אזלא עניותא" - אחרי עני הולכת העניות אף על פי שהיה עני ואף על פי שהותר לו לאכול מעשר - בתור כהן, הוא סירב לאכול מעשר שני.

רב הונא בריה דרב יהושע

רב הונא בריה דרב יהושע נמנה עם הדור החמישי של אמוראי בבל, ומן הבולטים שבהם. למד תורה מפי אביי ורבא בישיבת פומבדיתא. חברו ובר הפלוגתא שלו הוא רב פפא.

כשחברו הקרוב ושכנו, רב פפא, הקים את הישיבה בעיר נרש שבבבל, הצטרף אליו רב הונא בריה דרב יהושע ושימש בישיבה כראש כלה (נושא הדרשות בחודשי אדר ואלול, שאז הגיעו האנשים שעבדו לפרנסתם ולא הזדמנו לישיבה עד חודשים אלו, הנקראים ירחי כלה).

בזמן לימודו אצל רבא התפרנס רב הונא בריה דרב יהושע מקרקע קטנה שהייתה לו וכך יכול היה להשקיע זמנו בלימוד. בשלב מאוחר יותר עשה שותפות עם ידידו רב פפא והתפרנס ממכירת שומשמין.

רב הונא בריה דרב יהושע היה ותרן ומעביר על מידותיו. פעם אחת חלה רב הונא בריה דרב יהושע, וכשהגיע רב פפא לבקרו ראה כי הוא גוסס והורה להכין לו תכריכים. בסוף החלים רב הונא בריה דרב יהושע מחוליו, ואמר כי אמנם נקנסה עליו מיתה, אך מאחר שהוא נהג כל חייו בוותרנות ולא העמיד על מידותיו, אף הקב"ה לא דקדק אחריו וויתר לו. כמו שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע'; למי נושא עון? - לעובר פשע.

רב יוסף

רב יוסף בר חייא היה אמורא בבלי בן הדור השלישי. היה תלמידו של רב יהודה בר יחזקאל, רבו של אביי, ובר פלוגתא של רבה בר נחמני – ראש ישיבת פומבדיתא.

כשנפטר רבו, רב יהודה בר יחזקאל, היה רב יוסף המועמד המוביל להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא, משום שהצטיין בבקיאות וידע הרבה שמועות (בניגוד לרבה, שהצטיין דווקא בפלפול). רב יוסף לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן מונה רבה, שהיה באותו זמן בן 18 שנה, ועמד בראשות הישיבה עד מותו, בגיל 40. לאחר מכן הסכים רב יוסף להתמנות לראש הישיבה, ובתפקיד זה הוא כיהן במשך שנתיים עד מותו. היה נוהג לומר את הדרשה בשבת, לפני תפילת מוסף.

כאמור, הצטיין רב יוסף בבקיאותו הרבה. למרות עיוורונו היה ידוע בתור בקיא גדול בתורה שבכתב, והיה יכול למנות פסוקים בעל-פה. גם בתורה שבעל פה הוא היה בקיא גדול, ובשל כך היה מכונה "סיני". באופן טרגי לקה רב יוסף במחלה שגרמה לו לשכח את תלמודו, ותלמידו המובהק, אביי, סייע בידו לשחזר את תורתו שלמד.רב יוסף כובד מאוד על ידי תלמידיו, מסופר על רבא שכשהיה נפטר ממנו "הוה קא אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווספן אסקופתא דרב יוסף דמא", היה הולך לאחוריו מבלי להביט קדימה עד שהיו האסקופות של רב יוסף מתמלאות בדם. כמו כן מסופר על אביי שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו".

רב יוסף היה עניו גדול. כאשר הוא הגיע לגיל שישים הוא ערך סעודה על כך שניצל ממיתת כרת, שהיא עד גיל שישים. אף הוא העיד על עצמו שהוא ענוותן: "שנינו: משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני ענווה, דאיכא אנא".

הוא היה תמיד אוסף צדקה לעניים, ושימש כגבאי צדקה בעיר פומבדיתא. רבים מהתרגומים על התנ"ך, בין השאר על ספר איוב נשתכחו, והוא החזירן על פי זכרונו.

רב יוסף היה סומא. הוא גרם לעצמו את עוורונו, לפי הגרסה המובאת בספר מקור חיים הוא ישב במקום אפל ארבעים יום ואז הביט באופן פתאומי באבני שיש מאירות. הסיבה לכך מובאת ברמב"ן ורבינו גרשום, שרצה לנהוג במנהגו של רב שלא להביט מחוץ לארבע אמותיו, ומכיוון שלא יכול היה לעשות זאת הוא סימא את עצמו.

רב משרשיא

רב משרשיא היה אמורא בדור החמישי לאמוראי בבל.

היה תלמיד מובהק של רבא, והם מוזכרים בתלמוד עשרות פעמים יחדיו. ייתכן כי היה גם תלמידו של אביי. היה חברו הקרוב של רב פפא, גם הוא תלמיד של רבא, ואף שלח את בנו ללמוד לפני רב פפא. גם רב יוסף בריה דרב עילאי נמנה עם חבריו.

חמיו, מוזכר על שמו כ"רב כהנא חמוה דרב משרשיא".

שלושת בניו של רב משרשיא היו אמוראים, ולמדו בבית מדרשו של רב אשי. שמותיהם: רבא, רב סמא ורב יצחק, שהיה אדם נכבד ונשוא פנים התלמוד מספר כי רב משרשיא עצמו עודד אותם ללמוד בבית מדרש זה.

כאשר נפטר רב משרשיא התמלאו הדקלים בקוצים במקום תמרים לאות אבל על פטירתו.

רב ספרא

רב ספרא (280 לערך – 338 לערך) היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי.

רבא

רָבָא (280 בקירוב - 355), היה מראשי הדור הרביעי של אמוראי בבל במאה הרביעית, ולפי גירסת הילקוט שמעוני נמנה ככהן (ראה למטה). מפורסם במחלוקותיו המרובות בגמרא עם אביי, שבהן נפסקה ההלכה על פיו כמעט בכל מחלוקת. דיוניהם ידועים בשם "הוויות אביי ורבא", ו"הם שיא בדרכי העיון של ההלכה והמשפט התלמודי". אביו היה רב יוסף בר חמא, ורבו המובהק היה רב נחמן. לאחר פטירתו של אביי עברה ישיבת פומבדיתא, שהייתה המרכז לפעילות ההלכתית באותה העת, למחוזא, עירו של רבא, והוא כיהן בה 14 שנה כראש הישיבה.

רבה

רַבָּה בר נחמני (270 בערך - 310 או 330 בערך) הקרוי בדרך כלל "רבה", היה כהן, אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו, ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה.

תקופת חייו של הרב אביי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביי • רבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.