אביה (מלך יהודה)

אֲבִיָּה (אֲבִיָּם[1]) מלך על ממלכת יהודה בשנים 911 לפנה"ס עד 908 לפנה"ס.

אֲבִיָּה
אֲבִיָּם
Abijam
אביה, מלך יהודה
לידה המאה ה-10 לפנה"ס
ירושלים, ממלכת ישראל המאוחדת
פטירה 908 לפנה"ס
ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה ממלכת יהודה
מקום קבורה ישראל עיר דוד, ירושלים
בת זוג ארבע עשרה נשים
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב רחבעם
אם מעכה בת אבישלום
צאצאים עֶשְׂרִים ושנים בנים ושש עשרה בנות ובהם: אסא
יורש העצר אסא
מלך יהודה ה־2
911 לפנה"ס – 908 לפנה"ס
(כ־3 שנים)
אסא

תפיסת השלטון

כאשר מת רחבעם מלך יהודה ב-911 לפנה"ס, אביה בנו תפס את מקומו, למרות שלא היה בכור הבנים. הוא נבחר בשל היותו בכור בניה של מעכה, שהייתה האשה האהובה על רחבעם:

וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת-מַעֲכָה בַת-אַבְשָלוֹם מִכָּל-נָשָיו וּפִילַגְשָיו כִּי נָשִים שְמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִים ששִּים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְמוֹנָה בָּנִים וְשִשִּים בָּנוֹת. וַיַּעֲמֵד לָרֹאש רְחַבְעָם אֶת-אֲבִיָּה בֶן-מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ

מלכותו ומלחמתו

אביה הפיח רוח תנופה חדשה במלחמת האחים הממושכת בין יהודה לממלכת ישראל, ויזם את חידוש המלחמה נגד ירבעם בן נבט: "...וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם. וַיֶּאְסֹר אֲבִיָּה אֶת-הַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה אַרְבַּע-מֵאוֹת אֶלֶף אִיש בָּחוּר. וְיָרָבְעָם עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בִּשְמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִיש בָּחוּר גִּבּוֹר חָיִל".[2] במלחמה זו הצליח אביה לכבוש לא רק את שארית שטחו של בנימין, שהשתייך מבחינה מדינית ליהודה, אלא גם חלק ניכר מדרום אפרים: בית אל (ביתילו), יְשָנָה (בורג' אל איסאנה), עפרון (טייבה) והגיע עד הר צמרים אשר בהר אפרים. (החוקר יהודה אליצור מזהה את הר צמרים כראס א-טחונה שמצפון לאל-בירה).[3]

מותו

אביה מלך שלוש שנים ומת ב-908 לפנה"ס. בנו אסא מלך תחתיו דברי הימים ב', יג' ב' : שלוש שנים מלך בירושלים

בחז"ל

על פי ספר מלכים וחז"ל, אביה היה דמות שלילית, השטופה בעבודה זרה (בניגוד לבנו, אסא). לאחריותו נזקף רצח הנביא אחיה השילוני.[4] כמו כן נמתחה ביקורת על אביה על כי חירף ברבים את ירבעם בן נבט בעת שנלחם עמו.[5] מותו של אביה לאחר תקופת מלוכה קצרה נחשב כעונש על חטאיו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בצורה זו מופיע השם בספר מלכים, בניגוד לאֲבִיָּה שבדברי הימים. בצורה אֲבִיָּם, היסוד התאופורי מתייחס כנראה לאל הכנעני ים.[דרוש מקור]. לחלופין, ייתכן שהשם אבים בא כדי להבדיל בין אביה בן ירבעם המופיע במלכים א יד לבין אביה מלך יהודה המופיע בסוף אותו פרק (כך לפי: Burney, C.F., Notes on the Hebrew Text of the Books of Kings (Oxford: Clarendon Press, 1903)).
  2. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוקים ב'-ג'.
  3. ^ זיהוי האתרים על פי: יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, עמ' 251-250.
  4. ^ מדרש אגדה (בובר), במדבר, ל', ט"ו.
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ט"ז, הלכה ג'.
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586
900-909 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 909 - 900 לפני הספירה

910-919 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 919 - 910 לפני הספירה

אביהו

האם התכוונתם ל...

אבשלום

במקרא, אַבְשָׁלוֹם היה בנו השלישי של דוד המלך. סיפורו מסופר בספר שמואל ב' פרקים י"ג-י"ט. אמו הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה בגולן. אבשלום נולד בחברון עם תחילת מלכות דוד ביהודה והוא מתואר כגבר יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. חייו היו קצרים וסוערים. הוא הרג את אחיו למחצה אמנון לאחר שאנס את אחותו תמר. לאחר חזרתו מגשור, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות יואב בן צרויה.

סיפור חייו ומותו של אבשלום עורר עניין ומחלוקת בקרב חוקרי המקרא. מערכת היחסים המורכבת והאינטנסיבית של אבשלום עם אביו דוד, שסופם במרד ובגידה, הפכה את אבשלום לסמל לבן סורר שבא על עונשו. כפי שמסכם מדרש רבה: "כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה ושכב עם נשי אביו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל כמה אלפים מישראל, וגרם לו דברים רעים שאין להם סוף". מאידך, הסיפור המקראי התמציתי מתאפיין בעמימות ואף ברב-משמעות, שבה נשמעים קולות אחדים בתיאור מעשיו של אבשלום. רב המשמעות פתחה פתח לפרשנותו של הסיפור על ידי פרשנים רבים במספר רבדים: פשט (המובן הראשוני של הכתוב), רמז (פרשנות), דרש (פרשנות מרחיבה) וסוד (מיסטיקה).

המאה ה-10 לפנה"ס

המאה ה-10 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 901 לפני הספירה. זוהי המאה העשירית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הר אפרים

הר אפרים מוזכר במקרא מספר פעמים, אך לא ברור אם מדובר על הר יחיד, רכס הרים או אזור הררי בנחלת שבט אפרים. יש סוברים על פי האזכור במקרא "הר צמרים אשר בהר אפרים" (עליו עמד המלך אביה במלחמה מול עשרת השבטים) כי מדובר על אזור ולא על הר יחיד.

ירבעם בן נבט

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

עמרי

עָמְרִי מלך על ממלכת ישראל בשנים 882 עד 878 לפנה"ס כעוצר ומ-878 עד 871 לפנה"ס כמלך ישראל. עמרי הוא אביו של אחאב מלך ישראל.

תלמי מלך גשור

תלמי מלך גשור, מלך בגשור במהלך המאה ה-11 לפנה"ס. הוא ירש את אביו עמיהוד במלוכה ובימיו גשור הפכה למעין מדינת חסות של ממלכת ישראל המאוחדת. אבשלום נכדו קיבל אצלו מקלט מדיני כשברח מדוד אביו לאחר שרצח את אחיו אמנון, ותיכנן שם את מרד אבשלום.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.