אביגדור ליברמן

אביגדור (איווט) ליברמן (נולד ב-5 ביולי 1958, י"ז בתמוז ה'תשי"ח[1][2]) הוא חבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, יושב ראש המפלגה ומייסדה. בין היתר היה סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, שר התחבורה, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מנכ"ל תנועת הליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה.

אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן, מרץ 2017
אביגדור ליברמן, מרץ 2017
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק פוליטיקאי
מפלגה האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, הליכוד ביתנו, ישראל ביתנו
סגן ראש ממשלת ישראל
30 באוקטובר 200618 בינואר 2008
(שנה ו-11 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
31 במרץ 200918 בדצמבר 2012
(3 שנים ו-37 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר הביטחון ה־18
בממשלה ה-34
30 במאי 201617 בנובמבר 2018
(שנתיים ו-24 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר החוץ ה־17
31 במרץ 200918 בדצמבר 2012
(3 שנים ו-37 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
11 בנובמבר 20136 במאי 2015
(שנה ו-25 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר התחבורה ה־28
28 בפברואר 20036 ביוני 2004
(שנה ו-14 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
חבר הכנסת
7 ביוני 199926 במרץ 2003
(3 שנים ו-41 שבועות)
17 באפריל 20061 ביוני 2016
(10 שנים)
17 בנובמבר 2018 – מכהן
(43 שבועות ו-6 ימים)
כנסות ה־1516, ה־1720, ה־20–21
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

נולד בשם איווט לבוביץ' ליברמןרוסית: Эве́т Льво́вич Ли́берман) לאסתר פירה וללב ליברמן בעיר קישינב שבמולדובה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. שפתם העיקרית של הוריו כמו גם זו שלו עד גיל 3, הייתה רוסית ויידיש. למד במכון לחקלאות של קישינב וכתב מחזה בשם "סטודנטים"[3]. ליברמן ומשפחתו עלו לישראל ב-18 ביוני 1978, ולאחר מכן הוא שינה את שמו הפרטי ל"אביגדור". הוא למד באולפן עברית. שירת בצה"ל כמש"ק הגנה מרחבית בממשל הצבאי בחברון במסגרת שירות מקוצר של שנה ("שלב ב'")[4]. בשירות המילואים עבר קורס תותחן ושירת כאיש צוות תומ"ת בחיל התותחנים[5].

בתקופת לימודיו הכיר את אלה, שעלתה מטשקנט, והם התחתנו בשנת 1981. בתחילה הם התגוררו בשכונת גילה שבירושלים, וליברמן מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. בתחילת שנת 1988 עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נוקדים. ליברמן הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

תחילת הקריירה הפוליטית

בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 1986–1987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי, שבו התפרסמו גם מאמריו.

ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו, ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות. לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד בבחירות המקדימות ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה. בשנת 1996, לאחר בחירתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר לבסוף[6].

ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד בינואר 1998 חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי.

ישראל ביתנו

Avigdor Lieberman
אביגדור ליברמן. 12 בנובמבר 2006

ב-3 בינואר 1999 הכריז ליברמן על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. המפלגה זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.

ב-7 במרץ 2001 מונה ליברמן לשר התשתיות הלאומיות, וכיהן בתפקיד זה עד 14 במרץ 2002, מועד פרישת "איחוד לאומי - ישראל ביתנו" מממשלת שרון הראשונה. ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מממשלתו של אריאל שרון במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת ראש הממשלה, אריאל שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.

במהלך מערכת הבחירות לכנסת השש עשרה, שהתנהלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אימצה הסיעה המשותפת, שרצה בשם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם "ישראל ביתנו". לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו. ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.

בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית בבחירות לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות. בבחירות אלה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.

ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס. ב-16 בינואר 2008 פרש ליברמן עם מפלגתו מהממשלה בשל משא ומתן שקיימה הממשלה עם הרשות הפלסטינית בסוגיות הליבה.

שר החוץ

Secretary Kerry Meets With Israeli Foreign Minister Lieberman (11728584594)
שר החוץ אביגדור ליברמן עם מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי. 3 בינואר 2014

בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון.

בשנת 2009 נכלל ברשימת 100 המשפיעים של טיים מגזין[7].

ב-25 באוקטובר 2012 הודיע, יחד עם בנימין נתניהו, על הליכה משותפת של "ישראל ביתנו" עם "הליכוד" בבחירות לכנסת התשע עשרה, ברשימה שכונתה "הליכוד - ישראל ביתנו"[8].

באותה עת סייע לראש המוסד מאיר דגן לקבל תרומת כבד להשתלה בבלארוס, בזכות קשריו האישיים עם נשיא המדינה, אלכסנדר לוקשנקו[9][10]. ב-16 בדצמבר 2012 הודיע על התפטרותו מתפקיד שר החוץ, בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להעמידו לדין בפרשת השגריר בבלארוס. בנובמבר 2013 שב ליברמן לכהן כשר החוץ, לאחר שזוכה בבית משפט השלום בירושלים מהעבירות שבהן הואשם[11].

ב-7 ביולי 2014, יום לפני תחילת מבצע צוק איתן, הודיע על פירוק האיחוד הסיעתי עם מפלגת הליכוד, בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרט בנוגע להתנהלות ממשלת ישראל בלחימה בעזה עם החמאס[12]. ב-21 ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, פרסם סטטוס בפייסבוק שקורא לאזרחי המדינה להחרים עסקים ערבים שנענו לקריאת ועדת המעקב של הציבור הערבי לשבות במחאה על "הטבח בשכונת סג'אעיה" (קרב שג'אעיה)[13].

באופוזיציה

ב-4 במאי 2015, יומיים לפני המועד האחרון להצגת ההסכמים הקואליציוניים להקמת ממשלת ישראל השלושים וארבע, הודיע ליברמן כי ילך לאופוזיציה, בשל אי רצונו להצטרף ל"ממשלה שהיא התגלמות האופורטוניזם"[14]. עקב כך נותרה לבנימין נתניהו קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. לאחר ההודעה התפטר מתפקידו כשר החוץ. במהלך שהותו באופוזיציה תקף ליברמן קשות את נתניהו וממשלתו, ובין היתר כינה את ראש הממשלה "שקרן רמאי נוכל"[15].

לקראת סוף חודש מאי 2016 ניהל ליברמן משא ומתן קואליציוני עם הליכוד והגיע להסכמה על הצטרפות סיעתו לקואליציה ומינויו לשר הביטחון. בתגובה לכך, פרשה אורלי לוי-אבקסיס מ"ישראל ביתנו", שר הביטחון הקודם, משה יעלון פרש מהממשלה ומהכנסת, והשר לאיכות הסביבה, אבי גבאי, פרש מהממשלה.

שר הביטחון

Secretary Tillerson Meets With Israeli Defense Minister Lieberman in Washington
שר הביטחון אביגדור ליברמן עם מזכיר המדינה האמריקאי, רקס טילרסון. 8 במרץ 2017

במהלך חודש מאי 2016 לאחר משא ומתן קואליציוני הצטרף ליברמן עם מפלגתו לקואליציה. ליברמן מונה לשר הביטחון וחברת הכנסת סופה לנדבר לשרת העלייה והקליטה. עוד התקבלה במסגרת ההסכם הקואליציוני דרישת המפלגה בעניין תוספת לקצבת הפנסיה ושארים. ליברמן הושבע לתפקיד ב-30 במאי 2016. במקביל הגיש ליושב ראש הכנסת כתב הפסקת חברות לפי סעיף 42ג לחוק יסוד הכנסת ("החוק הנורווגי").

בתור שר הביטחון ליברמן הורה לכבד את החלטת בג"ץ בעניין פינוי עמונה והציג מתווה שכונה "המקל והגזר" המכוון לערביי ישראל ובמהלכו בעת טרור העונשים יוקשחו ובעתות רגיעה תהיה הסכמה לבנייה ערבית ולתוכנית חילופי השטחים. המתווה ספג ביקורת הן משמאל והן מימין.

Lieberman Pentagon Visit April 2018
שר הביטחון ליברמן בפגישה בפנטגון. 26 באפריל 2018.

לפני היותו שר הביטחון ליברמן קרא לשחרר את אלאור אזריה מהמשפט שלו ולאחר שנכנס אמר שיצטרכו לשחרר את אלאור גם אם יורשע. למרות זו לאחר הרשעתו במשפט קרא לכבד את פסק הדין.

ב-2018 החריף הסכסוך האיראני-ישראלי והפך לעימות ישיר. החיכוכים בין המדינות כללו החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בחודש אפריל, מתקפות שיוחסו לישראל ובהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. במאי 2018, כוח קודס האיראני שיגר 20 רקטות לעבר רמת הגולן. בתגובה, ישראל תקפה עשרות מטרות של כוח קודס בסוריה[16].[דרושה הבהרה]

במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה עקב התקרבות של אלפי פלסטינים אל גדר הגבול תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-200 פלסטינים, רבים מהם מחבלים או מזוהים עם ארגוני טרור, מאש צה"ל, ונפצעו אלפים. ישראל נקטה במדיניות של הכלה ותגובה מאופקת לטרור הפלסטיני מרצועת עזה. אחרי מספר סבבים של הסלמה, שכללו ירי של מאות רקטות ופצצות מרגמה, באה ההסלמה בדרום (נובמבר 2018) שבה שיגרו הפלסטינים כ-460 רקטות תוך יממה אחת. ב-13 בנובמבר החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על קבלה של הפסקת אש ונמנע מתגובה צבאית חריפה. למחרת הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקידו כשר הביטחון, ועל פרישת סיעת ישראל ביתנו מהקואליציה[17]. הוא אמר שהחלטת הקבינט היא כניעה לטרור ודרש לערוך בחירות כלליות בהקדם[18].

הכנסת העשרים ואחת

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה[19][20]. נתניהו הצליח להגיע להבנות עם המפלגות שהמליצו עליו, מלבד ישראל ביתנו. סלע המחלוקת היה דרישתו של ליברמן להכניס להסכמים הקואליציוניים את העברתו בקריאה שלישית של החוק להסדרת גיוס בני ישיבות[21] במתכונת המדויקת שבו כבר עבר בקריאה טרומית. המפלגות החרדיות התנגדו לכך. ליברמן דחה הצעות פשרה, כולל אישור החוק כלשונו למעט מכסות המתגייסים, שיעוגנו בהחלטת ממשלה שתגובה בהסכמים הקואליציוניים. כתוצאה מכך נכשלה הקמת הקואליציה, והכנסת העשרים ואחת החליטה על פיזורה, בתמיכת ליברמן[22]. נתניהו האשים את ליברמן ב"הפלה סדרתית" של ממשלות ימין. ליברמן הגיב בטענה שנתניהו נכנע לחרדים ומוביל למדינת הלכה.

עמדותיו הפוליטיות

בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, ליברמן מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים[23]. תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים מאוכלסים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.

בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי (כך למשל בראיון בגלי צה"ל באוקטובר 2007 בו האשים חלק מאנשי השמאל "בכל הקורבנות והצרות" של מדינת ישראל[24], והשוואת אנשי "יש גבול" לקאפו במחנות הריכוז הנאצים בראיון ב"מבט לחדשות"[25].) ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט את חברי הכנסת הערבים הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה[26]. נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה[27].

בשנת 2015 הביע ליברמן תמיכה בחוק עונש מוות למחבלים[28], ובתחילת 2018 ניסה להוביל מחדש את חקיקתו.

דת ומדינה

ליברמן הכניס במצע מפלגתו את העקרונות הבאים:

  1. "גיוס חובה לצבא או לשירות לאומי ללא שחרורים מהדלת האחורית וללא קריצות עין למפלגות החרדיות"[29]. בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, ליברמן עמד על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס, שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישולבו בשירות צבאי או לאומי, או שהסדרי דחיית השירות יפקעו ביחס לכולם[30]. לאחר הבחירות לכנסת העשרים ואחת נמנעה הקמת ממשלה על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא זה.
  2. החזרת השליטה בענייני דת ברבנות הראשית לידי נציגי המגזר הדתי הלאומי.[דרוש מקור] באופן זה תבוטל השליטה החרדית במוסדות הממלכתיים.
  3. הסמכת כל רב עיר לגייר[29].
  4. הנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר רישום זוגיות כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. למרות זאת, בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא[31].

ב-19 בינואר 2018 בעקבות אישור חוק המרכולים בכנסת ערך קניות בפומבי בחנות הפתוחה בניגוד לחוק בשבת בעיר אשדוד והתראיין בעניין לעיתונאים שליוו אותו. הוא ספג על כך ביקורת מהח"כים החרדים.

יחסי חוץ

090416 nmitchell-lieberman 600 1
שר החוץ אביגדור ליברמן וג'ורג' מיטשל בעת ביקורו של מיטשל בירושלים

ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי[32].

עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הצהיר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.

ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009[33].

בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה[34][35].

את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת[36].

ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע ב-2009 לפגישה עם ליברמן[37], ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. חוסני מובארכ הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים. פגישה זו נערכה אף על פי שעם היכנס ליברמן לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו שנאמרו מספר שנים קודם לכן, במהלך הבחירות בשנת 2001, על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, בהם העלה ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, את האפשרות שבמקרה של מלחמה עם מצרים יופצץ סכר אסואן, והאזור הסמוך לו יוטבע במימי אגם נאצר.

במסגרת מדיניותו כשר החוץ, הורה ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי, יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם"[38]. במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את אילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה[39]. לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר אילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש[40][41].

בתקופת כהונתו של ליברמן כשר החוץ נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:

תוכנית חילופי השטחים

תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:

  • חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית
  • האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
  • במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח
  • הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים

עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.

נאמנות למדינת ישראל

אביגדור ליברמן - כנס שדרות לחברה במכללה האקדמית ספיר-2
אביגדור ליברמן בכנס שדרות לחברה, 2015

ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16[43].

עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר[44]. בספטמבר 2017 אמר שכל צעיר בן 18 צריך להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי, כולל חרדים וערבים.

שינוי שיטת הממשל בישראל

ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים[45].

עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה[46].

פלילים

ביוני 1996, בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחקר ליברמן בחשד ששלשל לכיסו מכספי עמותה שעמד בראשה, אך החקירה לא הבשילה לכתב אישום[47].

באפריל 1997 המליצה המשטרה להעמיד לדין את ליברמן בפרשת בר-און חברון, אך הפרקליטות החליטה לא להגיש כתבי אישום כנגד איש מהמעורבים בפרשה[48].

בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שילדים בני 13 ו-14, תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים ליברמן על הילד כי יכהו בשנית אם יחזור ליישוב נוקדים.

בספטמבר 2001 הורשע ליברמן, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת קטין ובאיומים, והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לילד ועוד 7,500 ש"ח קנס[49].

ליברמן נחקר בחשד כי קיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו של ליברמן, כשוחד מאת מיכאל צ'רנוי. חשדות אחרים נוגעים לחברה ל"ייעוץ עסקי" בשם "מ. ל. 1", אותה הקימה ביולי 2004 בתו, מיכל ליברמן, כשהייתה בת 21. לחברה הוזרמו תוך שלוש שנים מאז הוקמה כ-7 מיליון ש"ח מחוץ לארץ[50]. החברה שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו[51][52].

במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו[53]. החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן במינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של משרד החוץ ולשגריר בלטביה[54]. בן אריה עצמו הורשע במסירת מידע לאדם שאינו מוסמך, בגילוי הפרת חובה ובשיבוש הליכי משפט, ובאוקטובר 2012 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות.

בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן (בהמשך לכך נסגרו גם תיקי החקירה נגד יתר החשודים בפרשה)[55] ולהגיש כתב אישום בפרשת השגריר[56]. בעקבות זאת התפטר ליברמן מתפקיד שר החוץ והודיע על הסרת חסינותו[57].

ב-30 בדצמבר 2012 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד ליברמן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר[58].

ב-17 בפברואר 2013 נפתח משפטו של ליברמן.

ב-6 בנובמבר 2013 הוא זוּכה פה אחד[59].

משפחתו

ליברמן נשוי לאלה (לבית ציפקין), עולה מאוזבקיסטן (במקור ממולדובה), לשעבר גננת, עובדת מוסד ביאליק ופעילה בג'וינט, ולהם בת ושני בנים. אלה שומרת מסורת ובתם מיכל חזרה בתשובה. בני הזוג ליברמן מתגוררים בנוקדים שבגוש עציון[60].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אודות אביגדור ליברמן באתר ישראל ביתנו
  2. ^ אביגדור ליברמן, האמת שלי, הד ארצי, 2004, עמ' 126
  3. ^ לילי גלילי, All is heaven with Avigdor Lieberman, מגזין מומנט, פברואר 2007
  4. ^ פוסט, בעמוד הפייסבוק של אביגדור ליברמן, 2 ביוני 2016
  5. ^ ממספר 4 בתומ"ת- למספר 1 בביטחון, ישראל דיפנס, 2 ביוני 2016
  6. ^ ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009.
  7. ^ Benny Morris, The 2009 TIME 100 - Avigdor Lieberman
  8. ^ יובל קרני, נתניהו וליברמן יתמודדו ביחד בבחירות, באתר ynet, 25 באוקטובר 2012.
  9. ^ יוסי מלמן, ‏כך הפכה ישראל לעיניים והאוזניים של המערב בכל הנעשה בסוריה, באתר מעריב השבוע, 14 בספטמבר 2018
  10. ^ ד"ר איתי גל, מאיר דגן נאבק בסרטן: "ראיתי את המוות ואז באה ההשתלה", באתר ynet, 17 במרץ 2015
  11. ^ מורן אזולאי, ליברמן שוב שר החוץ: "מטען חבלה לשלום", באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
  12. ^ מורן אזולאי, ליברמן מפרק את האיחוד עם הליכוד: "למה מחכים מול חמאס?", באתר ynet, 7 ביולי 2014
  13. ^ יאסר עוקבי, שביתת הזדהות במגזר הערבי עם עזה. ליברמן: "להחרים עסקים", 21 ביולי 2014, באתר מעריב
  14. ^ מורן אזולאי, ליברמן: לא נצטרף לקואליציה - בחרנו בעקרונות ולא בכיסאות, באתר ynet, 4 במאי 2015
  15. ^ ליברמן במתקפה על רה"מ: "הוא שקרן רמאי נוכל", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2016
  16. ^ אמיר בוחבוט ואלי אשכנזי‏, כוח איראני שיגר 20 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 במאי 2018
  17. ^ מורן אזולאי, ליברמן התפטר וקרא לבחירות: "נכנענו לטרור", Ynet, ‏14 בנובמבר 2018
  18. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של חדשות 10 ברשת החברתית טוויטר, 14 בנובמבר 2018.
  19. ^ ירון דרוקמן, תוצאות אמת: יתרון גדול לגוש הימין, דרמה סביב אחוז החסימה, באתר ynet, 10 באפריל 2019
  20. ^ יעל פרידסון, נציגי ישראל ביתנו המליצו להטיל את הרכבת הממשלה על רה"מ נתניהו, באתר ynet, 16 באפריל 2019
  21. ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
  22. ^ שחר חי, יובל קרני וקובי נחשוני, הכנסת פוזרה סופית: בחירות ב-17 בספטמבר, באתר ynet, 30 במאי 2019
  23. ^ פנחס וולף‏, ליברמן: "תומך בהקמת מדינה פלסטינית", באתר וואלה! NEWS‏, 26 בפברואר 2009.
  24. ^ אמנון מרנדה, ליברמן: כל הקורבנות והצרות - בגלל השמאל, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
  25. ^ אמנון מרנדה, "הבעיה בברק ואולמרט, לא ב'קאפו' של ליברמן", באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
  26. ^ אילן מרסיאנו, ליברמן: לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג, באתר ynet, 4 במאי 2006.
  27. ^ רועי נחמיאס ו-ynet, "התבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה", באתר ynet, 5 במאי 2006.
  28. ^ מורן אזולאי, ליברמן: "נגיש חוק עונש מוות למחבלים", באתר ynet, 17 בפברואר 2015.
  29. ^ 29.0 29.1 דף ה"אני מאמין" באתר ישראל ביתנו
  30. ^ יובל אזולאי, ‏משרד הביטחון וצה"ל: רוב החרדים יגויסו בתוך עשור, באתר גלובס, 11/06/2018
  31. ^ אריק בנדר, הכנסת דחתה את הצעת חוק ברית הזוגיות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2009.
  32. ^ שירות "הארץ"‏, ליברמן: יש לצרף ישראל לאיחוד האירופי, באתר וואלה! NEWS‏, 1 בינואר 2007.
  33. ^ רוני סופר, ארצות הברית מתרחקת? ליברמן יוביל התקרבות לרוסיה, באתר ynet, 5 ביוני 2009.
  34. ^ AFP, ישראל: ונצואלה סייעה לאיראנים בדרום אמריקה, באתר ynet, 25 ביולי 2009.
  35. ^ ברק רבידמחר: שר החוץ אביגדור ליברמן ייצא לביקור בן 10 ימים בדרום אמריקה, באתר הארץ, 19 ביולי 2009.
  36. ^ ברק רבידשר החוץ אביגדור ליברמן מחרים את ביקורו של נשיא ברזיל דה סילבה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010.
  37. ^ רוני סופר, למרות האיומים: סולימאן נפגש בחשאי עם ליברמן, באתר ynet, 22 באפריל 2009.
  38. ^ אלי ברדנשטיין, ליברמן נזף בשגרירים: הפסיקו להתרפס, באתר nrg‏, 2 בינואר 2010.
  39. ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2
  40. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010.
  41. ^ נוסח ההתנצלות
  42. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
  43. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏השלב הבא של ליברמן: הצהרת נאמנות למדינה - מגיל 16, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2010.
  44. ^ אביגדור ליברמן, "בלי נאמנות - אין אזרחות", אתר הבלוגים של TheMarker, ‏7 בינואר 2009.
  45. ^ אביגדור ליברמן, חייבים משטר נשיאותי, באתר ynet, 7 בספטמבר 2006
  46. ^ ישראל-ביתנו: שיטת הממשל תשונה בפורטל LaIsrael, ב-28 באוגוסט 2009
  47. ^ מעריב, ‏המשטרה פתחה בחקירה נגד אביגדור ליברמן, באתר גלובס, 18 ביוני 1996
  48. ^ יואב יצחק, הדס מגן ונתן רועי, ‏המשטרה: להעמיד לדין את הנגבי, דרעי וליברמן. הפרקליטות: לא להעמיד איש לדין, באתר גלובס, 16 באפריל 1997
  49. ^ פ (י-ם) 2000/01 מדינת ישראל נגד אביגדור ליברמן, ניתן ב-25.9.2001
  50. ^ אורי בלאו, מאיפה הגיעו 7 מיליון שקל לחברה שהקימה בתו של אביגדור ליברמן בגיל 21?, TheMarker, אפריל 2007
  51. ^ אורי בלאוהבוסית, באתר הארץ, 6 באפריל 2007
  52. ^ גיא רולניקהמינוי שצריך לעורר חלחלה, באתר TheMarker‏, 21 במאי 2016
  53. ^ אמיר אורןשר החוץ ממשיך להסתבך: חשוד שקיבל מהשגריר בבלארוס את חומרי החקירה נגדו, באתר הארץ, 3 במרץ 2010.
  54. ^ איתי הר אור, ליברמן נחקר בחשד לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, באתר כלכליסט, 2 במרץ 2010.
  55. ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, נסגר תיק החקירה נגד בתו של אביגדור ליברמן, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
  56. ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין תיק החקירה שנפתח נגד אביגדור ליברמן
  57. ^ אטילה שומפלבי ויובל קרני, בגלל האישום: ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, באתר ynet, 14 בדצמבר 2012
  58. ^ אביאל מגזני, הוגש כתב אישום נגד ליברמן, באתר ynet, 30 בדצמבר 2012
  59. ^ חדשות 2, ‏השופטים קבעו פה אחד: ליברמן זכאי, באתר ‏mako‏‏, ‏6 בנובמבר 2013‏
    ת"פ 62975-27-27 מדינת ישראל נ' אביגדור ליברמן, ניתן ביום 6 בנובמבר 2013
  60. ^ יעל גרינשטיין, ‏האישה שאיתו: אלה ואביגדור ליברמן, באתר ‏mako‏‏, ‏2 ביוני 2009‏
  61. ^ ד"ר יהודה יפרח, ‏הכרוניקה, יוני 2019, השילוח 15, פברואר 2019
האיחוד הלאומי

האיחוד הלאומי הייתה רשימה וסיעה משותפת של מפלגות ימין ישראליות.

הבחירות לכנסת העשרים

הבחירות לכנסת העשרים נערכו ביום שלישי, 17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), והביאו לכינונה של הכנסת העשרים.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-י"ח בחשוון ה'תשע"ח (7 בנובמבר 2017), אך הן הוקדמו בכשנתיים ושמונה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת התשע עשרה ב-8 בדצמבר 2014.אחוז ההצבעה הסופי עמד על 72.33%, עלייה של 4.6% לעומת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגבוה ביותר מאז הבחירות לכנסת החמש עשרה. אחוז ההצבעה הגבוה יחסית, יחד עם אחוז החסימה הגבוה ביותר בתולדות הבחירות לכנסת - 3.25% מכלל הקולות הכשרים, גרמו לכך שנדרשו כמעט 137,000 קולות למפלגה להיכנס לכנסת, מספר חסר תקדים.בבחירות הליכוד הגדילה את כוחה ל-30 מנדטים, והמחנה הציוני הייתה לסיעה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים. הרשימה המשותפת, שאיחדה את המפלגות הערביות העיקריות (חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד), גרמה להגדלת כוחן המאוחד ל-13 מנדטים, והפכה לסיעה השלישית בגודלה. המפלגה החדשה בראשות משה כחלון, מפלגת כולנו, השיגה 10 מנדטים. המפלגות יש עתיד וישראל ביתנו ירדו לכחצי מגודלן בכנסת הקודמת, 11 מנדטים לעומת 19 ו-6 מנדטים לעומת 13, בהתאמה. הבית היהודי וש"ס איבדו 4 מנדטים כל אחת.

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

הבחירות לכנסת השמונה עשרה נערכו ב-10 בפברואר 2009 (ט"ז בשבט ה'תשס"ט). הבחירות הוקדמו בכשנה ו-8 חודשים ממועדן המקורי.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-26 באוקטובר 2010 (י"ח בחשוון ה'תשע"א), אך עקב התפטרותו של אהוד אולמרט מראשות הממשלה וכישלון המגעים להרכבת ממשלה חדשה, הן הוקדמו. הייתה זו הפעם השנייה בתולדות מדינת ישראל שבה ראש הממשלה המכהן לא היה מועמד מפלגתו לראשות הממשלה לאחר הבחירות, כאשר הפעם הקודמת הייתה בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה בבחירות 28 מושבים בכנסת והייתה לסיעה הגדולה בכנסת. גוש הימין יחד עם המפלגות הדתיות התחזק משמעותית ועלה לכדי 65 ח"כים כשבראשו הליכוד עם 27 מושבים. כמו כן התבררה קריסה קשה של השמאל: מפלגת העבודה עם 13 מושבים ומרצ עם 3 מושבים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו עלתה לכדי הסיעה השלישית בכנסת עם 15 מושבים ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט עם 11 מושבים לש"ס ו-5 מושבים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מושבים, לא עברה את אחוז החסימה. בערב יום הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו וציפי לבני וטענו שניהם לניצחון. אולם, כעשרה ימים לאחר הבחירות הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, שעליו המליצו 65 חברי כנסת, לעומת 28 בלבד (חברי קדימה) שהמליצו על ציפי לבני, וזאת לאחר שמפלגות העבודה, מרצ והמפלגות הערביות החליטו שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת. ב-31 במרץ 2009 הושבעה ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, שהורכבה מקואליציה שכללה את סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

המטבח

בפוליטיקה הישראלית, המטבח או המטבחון הוא כינוי לחבורה מצומצמת של אישים בכירים או יועצים לא-פורמליים הפועלת בצדו של הקבינט ומסייעת לו בגיבוש הערכות ביטחוניות ומדיניות לקראת דיון והכרעה במסגרות ממוסדות.

מקורה של מטונימיה זו הוא גם בקונוטציה של "בישול" הנלווית לפעילות המטבח, וגם במנהגה של גולדה מאיר, בתקופת כהונתה בראשות הממשלה החל ב-1969, לזמן התייעצויות שכאלה בביתה במוצאי שבת, לקראת ישיבת הממשלה ביום שלמחרת. היות שנודע כי היא נוהגת לכבד את הבאים בעוגה שאפתה, "התבקש" הדימוי של דיון סביב השולחן במטבחה. "המטבח של גולדה" כלל בדרך כלל את משה דיין, יגאל אלון, ישראל גלילי ויעקב שמשון שפירא, ואליהם הצטרפו בכירים אחדים לפי הצורך.

משתתפי המטבח מעלים אותו על נס[דרוש מקור], כמערכת לשיקול מוקדם. מתנגדיו טוענים שיש בו כדי לרוקן מתוכן את המוסדות המוסמכים ולשבש את סדרי עבודתם.

בממשלת ישראל ה-18 שבראשות מנחם בגין פעל המטבח במתכונת של 7 שרים, והם: ראש הממשלה בגין, שר הביטחון עזר ויצמן, שר האוצר וסגן ראש הממשלה שמחה ארליך, שר החוץ משה דיין, שר החקלאות אריאל שרון, שר התעשייה, המסחר והתיירות יגאל הורביץ ושר הפנים יוסף בורג. הרכב המטבח השתנה בשנת 1979, אז התפטר עזר ויצמן מכהונת שר הביטחון וראש הממשלה בגין מילא גם את תפקיד שר הביטחון, וכן צורף אליו יצחק שמיר, שהחליף את משה דיין כשר החוץ.

בממשלה ה-27 בראשותו של בנימין נתניהו היה קיים הפורום שנקרא המטבחון, אשר כלל שלושה אישים בכירים: ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ דוד לוי ושר הביטחון יצחק מרדכי. קיומו בוטל ביולי 1997 לאחר שהועלתה מועמדותו של אריאל שרון לתפקיד שר האוצר, והוא תבע להצטרף למטבחון לאחר קבלת התפקיד, דרישה שבעטיה החליט דוד לוי לפרוש מן המטבחון. לאחר שפרש דוד לוי מן הממשלה, חודשה פעילות המטבחון בינואר 1998, והרכבו החדש היה: בנימין נתניהו, יצחק מרדכי, אריאל שרון ושר התעשייה נתן שרנסקי (ולפרקים גם יצחק לוי). בינואר 1999, בעקבות חילופי השרים במשרד הביטחון, הודיע נתניהו על ביטול המטבחון ועל החלפתו בצוות שיכלול אותו ואת השרים שרון ושר הביטחון משה ארנס יחד עם היועץ לביטחון לאומי.

בממשלה ה-32, ממשלתו השנייה של בנימין נתניהו, התקיים פורום מצומצם של שרי ממשלה. תחילה כונה הפורום השביעייה, והוא כלל את ראש הממשלה נתניהו ואת השרים אהוד ברק, אביגדור ליברמן, משה יעלון, דן מרידור, בני בגין ואלי ישי. עם צירופו של השר יובל שטייניץ לפורום השרים שונה השם ל-השמינייה. באוגוסט 2012 הצטרף לפורום המצומצם השר אבי דיכטר, ובהתאמה שונה שמו לפורום התשיעייה. עם התפטרותו של השר ליברמן שב הפורום למנות שמונה חברים. "המטבחון המצומצם" כלל בממשלה ה-32 את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן.

המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. המשרד ממונה על תחום האסטרטגיה הביטחונית של ישראל והמאבק נגד מסעות הדה לגיטימציה נגד ישראל בעולם, כמו גם ניסיונות להובלת חרם על ישראל.

המשרד הוקם בשנת 2006 ובראשו עמד אביגדור ליברמן. ב-2008 המשרד פורק, והוא הוקם מחדש בשנת 2009 בראשות משה יעלון. ב-2015, בממשלה ה-34, שונתה תצורתו של המשרד. בראש המשרד בתצורתו החדשה עומד השר גלעד ארדן ומנכ"לית המשרד היא סימה וואקנין-גיל.

יהודה וינשטיין

יהודה וינשטיין (נולד ב־19 באפריל 1944) הוא עורך דין ישראלי שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 2010–2016. הוא החליף את שופט בית המשפט העליון מני מזוז.

יואב סגלוביץ'

יואב סגלוביץ' (נולד ב-23 באפריל 1959, ט"ו בניסן ה'תשי"ט) הוא חבר הכנסת העשרים ואחת מטעם מפלגת "יש עתיד", בסיעת "כחול לבן". בעברו היה ניצב במשטרה, שכיהן כמפקד אגף החקירות והמודיעין מינואר 2009 עד אוגוסט 2013. הקים את יחידת המשטרה להב 433 - היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן.

יוליה מלינובסקי

יוליה מלינובסקי קונין (ברוסית: Юлия Малиновская; נולדה ב-5 בספטמבר 1975) היא פוליטיקאית, חברת הכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו; לשעבר חברת מועצת העיר חולון.

יחסי בלארוס–ישראל

בין מדינת ישראל ורפובליקת בלארוס מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז שנת 1992. לישראל יש שגרירות במינסק, ולבלארוס יש שגרירות בתל אביב-יפו.

יחסי הונדורס–ישראל

בין מדינת ישראל והונדורס מתקיימים יחסים דיפלומטיים. לאורך השנים, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי מדיניות חוץ, פוליטיקה, כלכלה, מסחר, צבא ותרבות.

ב-1947 נמנעה הונדורס בהצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל.

בנובמבר 1948 הודיע הונדורס כי היא מכירה בישראל, והיא הייתה המדינה ה-18 בעולם שהכירה בישראל עד אותה עת. בשנת 1955 הגיש הציר הישראלי הראשון בהונדורס את כתב אמנתו לראש המדינה. בשנת 1985 פתחה הונדורס שגרירות בישראל. בשנת 1986 הגיע שר החוץ של הונדורס לביקור בישראל.בין ישראל להונדרס קיימים הסכמים בתחום המים ופיתוח החקלאות. בסוף 2016 חתמו שר הביטחון של ישראל אביגדור ליברמן ושר ההגנה של הונדורס על הצהרה לשיתוף פעולה ביטחוני בין המדינות. קונסול הכבוד של הונדורס בישראל הוא הזמר יהורם גאון. בהצבעה בעצרת הכללית של האו"ם כנגד ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בדצמבר 2017 הייתה הונדורס אחת מ-9 מדינות שהצביעו נגד ההחלטה (ביחד עם שכנתה גואטמלה). מאוחר יותר הודיע נשיא הורדוס על "בחינת אפשרות העברת השגרירות בישראל לירושלים"נשיא הונדורס חואן אורלנדו ארננדס, בוגר קורס של המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי, ביקר מספר פעמים בישראל, ואף נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ב-2018, אך מאוחר יותר הודיע על ביטול השתתפותו.ב-24 במרץ 2019, הודיע נשיא הונדורס על פתיחה של נציגות דיפלומטית בירושלים. ב-1 בספטמבר באותה שנה הגיע לביקור בישראל על מנת לחנוך את המשרד המסחרי בירושלים.

יחסי ישראל–סן מרינו

יחסי ישראל–סן מרינו הם היחסים הדיפלומטיים שבין מדינת ישראל לבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו. סן מרינו מחזיקה קונסוליה כללית ביישוב סביון שנפתחה ב-28 ביוני 2004, והקונסולים של סן מרינו בישראל הם עו"ד מיכל סרוודיו-אילן. מלבד הקונסוליה הראשית בסביון מחזיקה סן מרינו קונסוליה כללית נוספת, מצומצמת יותר, בהרצליה. הקונסול של הקונסוליה הקטנה יותר הוא דניאל נסימי, והיא נפתחה שנה מוקדם יותר, ב-2003. שגרירות ישראל באיטליה משמשת גם כשגרירות ישראל בסן מרינו.

ישראל ביתנו

ישראל ביתנו היא מפלגת ימין ציונית חילונית בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.

מיכאל צ'רנוי

מיכאל צ'רנוי (ברוסית: Михаил Черной; נולד ב-16 בינואר 1952), הוא איש עסקים ואוליגרך רוסי-ישראלי.

ממשלת ישראל השלושים וארבע

ממשלת ישראל השלושים וארבע היא ממשלת ישראל המכהנת, בראשותו של חבר הכנסת בנימין נתניהו. הממשלה הושבעה ב-14 במאי 2015, וזכתה לאמון הכנסת העשרים, שנבחרה בבחירות שנערכו ב-17 במרץ 2015, בהן זכתה רשימת הליכוד ב-30 מנדטים.

בממשלה כיהנו, בשיא גודלה, מלבד ראש הממשלה, 21 שרים, כאשר שש הסיעות שהרכיבו את הקואליציה הן: הליכוד, כולנו, הבית היהודי (שלאחר מכן התפלגה לימין החדש), ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו.

במהלך כהונתה בתקופת הכנסת העשרים כיהנו בתפקיד יושב ראש הקואליציה: צחי הנגבי, דוד ביטן ודודי אמסלם; ובתפקיד ראש האופוזיציה: יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'.

ממשלה זו היא בעלת תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל (קודם החזיקה בשיא ממשלת ישראל החמש עשרה). זאת עקב פיזור הכנסת ה-21 בטרם הביעה את אמונה בממשלה חדשה, והמשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר עד לאחר השבעת הכנסת העשרים ושתיים לאחר שנערכו הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

ממשלת ישראל השלושים ושלוש

ממשלת ישראל השלושים ושלוש, המכונה גם "ממשלת נתניהו השלישית", היא ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-19 והושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג).

הקואליציה הורכבה על ידי הליכוד - ישראל ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי והתנועה. לראשונה מאז ממשלת ישראל העשרים ושש אף אחת מסיעות החרדים (ש"ס או יהדות התורה) לא הייתה חברה בקואליציה וכן לא מונו סגנים לראש הממשלה. לראשונה מאז ממשלת ישראל הראשונה (שכיהנה בשנים 1949–1950), כל שרי הממשלה היו גם חברי הכנסת (עד פתיחת הכנסת העשרים).

הממשלה הוחלפה בממשלה הבאה ב-14 במאי 2015.

ממשלת ישראל השלושים ושתיים

ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה" הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג ועד בכלל).

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בשבעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה אותו יזמה הממשלה.

נוקדים

נוֹקְדִים או אל-דוד היא התנחלות משותפת לדתיים ולחילונים המשתייכת למועצה אזורית גוש עציון.

ההתנחלות הוקמה בשנת 1982 דרומית-מזרחית לעיר בית לחם, ליד הרודיון על ידי קבוצת משפחות מההתנחלות הסמוכה תקוע. המתנחלים הראשונים קראו ליישובם אל-דוד על שמם של דוד רוזנפלד, שהיה תושב תקוע ונרצח בעת שמירה בהרודיון, ואליהו פרסמן, שהיה אף הוא תושב תקוע, ונהרג במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בתחילה התגוררו תושבי המקום בקראוונים באזור שקיבל את הכינוי "היישוב הזמני", שבו שוכן כיום כפר אלדד. לאחר כעשר שנים, בהן התגוררו התושבים בקראוונים, עברה ההתנחלות למקום הקבע על השפה הצפונית של נחל תקוע. ההתנחלות משקיפה על נוף מדבר יהודה והרי מואב ממזרח, על נופה ההררי של נפת חברון ממערב ועל הרודיון מצפון. שם ההתנחלות שונה ל"נוקדים" (מגדלי צאן), ככתוב על מקצועו של הנביא עמוס אשר היה מתקוע: "דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ" (עמוס, א', א').

בהתנחלות פועלת המכינה הקדם צבאית "מגן שאול", שאליה מגיעים מכל רחבי ישראל צעירים לפני גיוס לשנת לימודים (עם אפשרות לשנת לימודים נוספת) לפני שירותם הצבאי. כמו כן, למכינה יש "תוכנית בוגרים" בשיתוף עם "מכללת הרצוג - גוש עציון" המיועדת לבוגרי צבא הרוצים להמשיך בלימודים תורניים, תוך לימודי הוראה. רב המכינה הוא הרב איתמר כהן.

נוקדים שוכנת ממזרח לכפר תוקוע ולהתנחלות תקוע וממערב למאחז מעלה רחבעם. בקרבת ההתנחלות נמצאים החווה החקלאית "כרי צאן", כפר אלדד (שמבחינה מוניציפלית שכונה של נוקדים), וחוות שדה בר, אשר הוקמה ב-1998 כמאחז, וצורפה בינואר 2011 לנוקדים.

שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וחבר הכנסת לשעבר מיכאל גורלובסקי מתגוררים בנוקדים.

בשנת 2010 החליטה מזכירות היישוב כי היא אוסרת על אזרחים ישראלים ממוצא רוסי שאינם יהודים על פי ההלכה לקנות בית ביישוב, זאת מחשש להתבוללות. בעקבות ההחלטה שלח אביגדור ליברמן, שר החוץ דאז ותושב היישוב, מכתב בו הוא מתרעם על ההחלטה וקורא לה "החלטה בזויה ומקוממת"בשנת 2014 הוקם במקום בית הספר היסודי "קדם". אופיו של בית הספר הוא משלב דתיים וחילונים יחדיו, לפי רוח היישוב. בית הספר משרת את תושבי נוקדים, כפר אלדד ושדה בר.

בית הכנסת הוותיק והמרכזי הוא בית הכנסת הכלל ישראלי שבו מתפללים בכלל הנוסחים (מתחלף מדי תפילה). בנוסף,קיימים ביישוב בית כנסת ספרדי ובית כנסת אשכנזי שפעיל בשבתות. עד לשנת 2016 שימש הרב ירון דוראני כרב היישוב.

סופה לנדבר

סופיה (סוֹפָה) סוניה לַנְדְבֶר (נולדה ב-28 באוקטובר 1949) היא פוליטיקאית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, וכשרת העלייה והקליטה בשנים 2009–2015 ו-2016–2018.

רשות חירום לאומית

רשות חירום לאומית (רח"ל) היא רשות ממשלתית ישראלית שהוקמה כחלק מהפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה. הרשות נועדה לתאם בין הגורמים השונים המטפלים באזרחים בשעת חירום. שעת חירום מוגדרת על ידי הממשלה כאחת מאלו: מלחמה, אסון טבע, מגפה, תקלה תפעולית - אסון פתע רב נפגעים, או פיגוע טרור רחב היקף (כגון פיגוע אב"כ). הוקמה ב-2007 והוכפפה לסגן שר הביטחון, מתן וילנאי, שמונה אחר כך לשר להגנת העורף. בשנת 2009 התמזג מל"ח (משק לשעת חירום) לתוך רח"ל.

בשנת 2012 רח"ל אוחדה לתוך המשרד להגנת העורף, בראש המשרד עמדו השרים - מתן וילנאי, אבי דיכטר וגלעד ארדן, ובהתאמה מנכ"לי המשרד - אלון רוזן, גבי אופיר ודן רונן.

ביוני 2014, בעקבות סגירת המשרד להגנת העורף, הועברו תחומי הפעולה של הרשות למשרד הביטחון, והסמנכ"ל בצלאל טרייבר מונה לעמוד בראשה, שר הביטחון, אביגדור ליברמן, מינה ועדת המומחים, ברשות האלוף במיל' אבי מזרחי, לדיון בהסדרת יחסי הגומלין ותחומי האחריות והסמכות בין רשות הלאומית לחירום (רח"ל) ופיקוד העורף,עם סיום עבודת הוועדה קיבל ליברמן את המלצות הוועדה.

בחודש אוקטובר 2018, מונה תא"ל במיל' זאב צוק-רם בשנית לתפקיד ראש רח"ל ולראש הוועדה הבין-משרדית להיערכות לקראת רעידות אדמה, וזאת לאחר שכיהן בתפקיד ראש רח"ל עם הקמתה בין השנים 2007 - 2011, צוק-רם שימש ב-7 השנים האחרונות, מאז עזיבתו את רח"ל כסגן ראש המל"ל ללוחמה בטרור, ביטחון פנים ועורף.

אביגדור ליברמן - תבניות ניווט
שרי הביטחון בממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןפנחס לבוןדוד בן-גוריוןלוי אשכולמשה דייןשמעון פרסעזר ויצמןמנחם בגיןאריאל שרוןמנחם בגיןמשה ארנסיצחק רביןיצחק שמירמשה ארנסיצחק רביןשמעון פרסיצחק מרדכימשה ארנסאהוד ברקבנימין בן אליעזרשאול מופזעמיר פרץאהוד ברקמשה יעלוןבנימין נתניהו • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו ישראל
שרי החוץ בממשלות ישראל
משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקבנימין נתניהודוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסאריאל שרוןבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבני • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהוישראל כ"ץ סמל מדינת ישראל
השרים לנושאים אסטרטגיים בממשלות ישראל
אביגדור ליברמן • אהוד אולמרטמשה יעלוןיובל שטייניץזאב אלקיןגלעד ארדן סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלות ישראל
שרי האנרגיה והתשתית יצחק מודעייצחק ברמןמשה שחליובל נאמןאמנון רובינשטייןגונן שגביצחק לוי סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות אריאל שרוןאליהו סויסהאברהם בייגה שוחט • אביגדור ליברמן • אפי איתםיוסף פריצקיאליעזר זנדברגבנימין בן אליעזררוני בר-און
שרי האנרגיה והמים עוזי לנדאו
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלוםיובל שטייניץ
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגבי • אביגדור ליברמן • מאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-און • אביגדור ליברמן • זאב אלקיןיריב לויןצחי הנגביאבי דיכטר
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ואחת
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
כחול לבן (35) גנץלפידיעלוןאשכנזיניסנקורןמאיר כהןחיימוביץ'שלחהנדלברביבאיביטוןטרופרגרמןהאוזרפרקש-הכהןאלהררמירב כהןרזבוזובזמירשישטרןלויינקלביץ'תמנו-שטהמריחבן ברקשוסטרסגלוביץ'שפעטופורובסקיפרומןגינזבורגיברקןרוללהב-הרצנו
הליכוד (34) נתניהואדלשטייןישראל כ"ץארדןסעררגבלויןגלנטברקתגמליאלדיכטראלקיןחיים כץהנגביאקוניסשטייניץחוטובליאמסלםאוחנהאופיר כץעטייהקישביטןברקקרעיזוהרהשכלשירשטריתמולאגולןדייןקלנרמארק
ש"ס (8) דרעייצחק כהןנהרימרגיבן צורמלכיאליארבלאזולאי
יהדות התורה (8) ליצמןגפניפרושמקלבטסלראשראייכלרפינדרוס
חד"ש-תע"ל (6) עודהטיביתומא סלימאןסעדיכסיףג'בארין
העבודה (6) גבאירוסושמולייחימוביץ'עמיר פרץמיכאלי
ישראל ביתנו (5) ליברמן • פוררסובהאבידרמלינובסקי
איחוד הימין (5) רפי פרץסמוטריץ'יוגבסופרסילמן
מרצ (4) זנדברגגילאוןרוזיןפריג'
כולנו (4) כחלוןאלי כהןשאשא-ביטוןפולקמן
רע"מ (2) עבאסחאג' יחיא
בל"ד (2) שחאדהיזבק
אח"י (1) בן-דהן

הערות
Emblem of Israel.svg מנכ"לי משרד ראש הממשלה
אהוד אבריאל טדי קולק יעקב הרצוג שמחה דיניץ מרדכי גזית עמוס ערן אליהו בן-אלישר מתתיהו שמואלביץ' אברהם טמיר יוסי בן אהרון
19511952 19521964 19661972 19721973 19731975 19751977 19771980 19801984 19841986 19861992
שמעון שבס צבי אלדרוטי אביגדור ליברמן משה ליאון יוסי קוצ'יק רפי פלד אביגדור יצחקי אילן כהן רענן דינור אייל גבאי
19921995 19951996 19961997 19971999 19992001 20012001 20012004 20042006 20062009 20092011
הראל לוקר אלי גרונר יואב הורוביץ
20112015 2015–2018 2018-

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.