אבטיח

אֲבַטִּיחַ (שם מדעי: Citrullus lanatus) הוא מין של שיח שרוע חד-שנתי ממשפחת הדלועיים שפרותיו משמשים למאכל.

מוצאו של האבטיח באפריקה המשוונית והדרומית.[1] אף על פי שהאבטיח התרבותי אוגר כמות מים גדולה בפירותיו, הוא גדל ללא השקיה בתנאי בעל. פרחי האבטיח גדולים ובודדים, וצבעם צהוב בהיר. הפריית האבטיח נעשית על פי רוב על ידי חרקים, בעיקר דבורים.

פרי האבטיח הוא ענבה גדולה המכילה זרעים רבים. טעמו, מתוק ועסיסי. משקל הפרי מגיע עד 20 ק"ג ורובו (כ-92%) עשוי מים.

צבע הירק ירוק מבחוץ ואדום או ורוד מבפנים. ניתן גם למצוא אבטיח עם קליפה או ליבה צהובה.

אבטיח תרבותי
Watermelons
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: דלועאים
משפחה: דלועיים
סוג: מלון
מין: אבטיח תרבותי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrullus lanatus
PikiWiki Israel 11676 watermelon in Moshav Tsofit
אבטיחים במקשה במושב צופית.
Citrullus lanatus
אבטיח בעל ציפה צהובה

ערכים תזונתיים

אבטיח
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 91.45 ג'
קלוריות 30 קק"ל
חלבונים 0.61 ג'
פחמימות 7.55 ג'
שומן 0.15 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 28 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.033 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.021 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.178 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.045 מ"ג
 ‑ ויטמין C 8.1 מ"ג
ברזל 0.24 מ"ג
סידן 7 מ"ג
מגנזיום 10 מ"ג
זרחן 11 מ"ג
אשלגן 112 מ"ג
סיבים תזונתיים 0.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

האבטיח מכיל ויטמינים רבים כגון: B5, B3, B6 ובטא קרוטן. בנוסף, האבטיח הוא מקור יעיל לליקופן, בדומה לעגבניות, ולנוגדי חמצון אחרים כמו ויטמין C. מנה של 250 גרם אבטיח מספקת כרבע מהמנה היומית המומלצת לאדם מבוגר של ויטמין C. האבטיח מכיל כ-30 קלוריות ל-100 גרם ושיעור הסוכרים שבו הוא 6.2%. האבטיח משתן ומנקה את מערכת העיכול.

קליפת האבטיח מכילה ריכוזים משמעותיים של ציטרולין.

שימושים

האבטיח הוא אחד ממאכלי הקיץ האהובים בישראל. עונת האבטיחים בישראל מתחילה בחודש יוני, מגיעה לשיאה ביולי ומסתיימת באוגוסט, כאשר מרקמו של האבטיח הופך ספוגי. יש הסבורים כי ניתן לזהות אבטיח איכותי ומתוק (שמרקמו אחיד) אם הוא משמיע צליל עמוק כאשר מכים עליו. אבטיחי קאקון היו ידועים בטיבם ויוצאו דרך נמל מכמורת לעזה ולמצרים.

מלבד אכילת הירק ניתן לקלות את זרעי האבטיח השחורים או הלבנים להכנת פיצוחים, וכן להפיק מהם שמן מאכל. זן אבטיח הגרעינים הנפוץ בארץ נקרא מללי. המללי מכיל גרעינים רבים וגדולים במיוחד. קטיף המללי מתבצע על ידי מכשיר מיוחד המפצח את הירק ומוציא את גרעיניו, בעוד שאת הליבה והקליפה הוא משאיר בשדה.

את קליפת האבטיח ניתן להחמיץ, והיא מאכל אהוב על בהמות.

אבטיח בלי גרעינים

אבטיח בלי גרעינים הוא זן כלאיים מיוחד אשר פירותיו עקרים ונושאים בתוכם רק מספר מועט של מעטפות הזרע – שקיקים לבנים דקיקים וקלים לאכילה. על מנת ליצור אבטיח נטול גרעינים יש לגדל תחילה צמח אבטיח טריפלואידי על ידי הפריה של צמח נקבה של זן טטרפלואידי באבקה של צמח מזן רגיל, דיפלואידי. זרעיו של הצמח הטריפלואידי גדולים יותר מהזרעים של הצמחים הדיפלואידיים וגדלים לצמחי אבטיח טריפלואידיים שהם עקרים בהפריה הדדית. עם זאת, כשפרחים נקביים של צמח טריפלואידי מואבקים באבקה של צמח דיפלואידי רגיל, נוצרים פירות עקרים שהם האבטיחים בלי גרעינים. לפיכך, בשדה שבו זורעים את הצמח הטריפלואידי נזרע בסמוך גם צמח דיפלואידי רגיל שיפרה אותו על ידי האבקה.

אבטיח קובייה

Square Watermelon
אבטיח קובייה

חקלאים יפנים מגדלים אבטיחים בכלי זכוכית בצורת קובייה ומצליחים לייצר כך אבטיח בצורת קובייה, שהוא קל יותר לאחסון ומשמש בעיקר חפץ נוי, כיוון שאינו אכיל. מחירו של האבטיח יכול להאמיר לעד פי ארבעה ממחירו של אבטיח רגיל.

ביהדות

אבטיחים נזכרו פעם אחת במקרא בסמיכות ל'קשואים' בין מיני הירקות שאכלו בני ישראל במצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א, ה'). גידולי המקשה העסיסיים הללו שהושקו במי הנילוס ביטאו את הניגוד למדבר סיני הצחיח, ולפיכך בני ישראל התלוננו: "נפשנו יבשה" (שם, ו').

ה"אבטיחים" מזוהים בקרב רוב התרגומים והפרשנים המאוחרים (רס"ג, רש"י ועוד) עם Citrullus lanatus. שמו של האבטיח השתמר גם בשם הארמי והערבי. המונח היווני pepon, וכן המונח הערבי 'בטיח', הם שמות קיבוציים הכוללים את המלון (melo cucumis).

ישנן עדויות בוטני-ארכאולוגיות רבות לגידולו של האבטיח במצרים מהאלף השני לפנה"ס. זרעים נמצאו גם באזור ארץ ישראל בבאב א-ד'רע (אזור מואב) מתקופת הברונזה הקדומה ובתל ערד מהתקופה הישראלית. גידול האבטיח נזכר רבות גם במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, מימי הביניים ועד העת החדשה. נראה שהאבטיח המקראי היה בעל פרי קטן יחסית וציפה תפלה, בוית כנראה מאבטיח הפקועה, ורק החל מימי הביניים התפשטו בכל העולם הישן אבטיחים בעלי ציפה עסיסית ומתוקה בדומה לזנים המוכרים בימינו[2].

בישראל נוהגים לכנות גאודות המצויות בסלעי גיר ודולומיט במקומות שונים בארץ בשם "אבטיחי אליהו" ויש להם אזכורים רבים בפולקלור המקומי. צבי אילן מביא אגדות מקומיות על מקור האבנים:

פעם עבר במקום אליהו הנביא. היה עייף וצמא. ראה מיקשת-אבטיחים גדולה וישמח לבבו. הוא ניגש אל בעל המקשה ובקש אבטיח להרוות את צמאונו. אך האיש רע-לב סירב, ואליהו קלל אותו ומיד הפכו כל האבטיחים לאבנים.

האנשים היו רעי לב. פעם בא לעיר עובר אורח נכבד ובקש להתארח. הם לא קבלו אותו בסבר פנים יפות. אללה כעס עליהם, הרעיד את האדמה, הציב הר על מקום העיר, שתושביה נהרגו כולם והפכם לאבנים (אכן חלק מהסלעים נראים כגולגולות).

לפי גירסת הקוראן אלה אבנים שרופות ועליהן תו: "הפכנו את עריכם סדום ועמורה הפיכה גמורה והמטרנו עליהם ברציפות גופרית ואש עם אבנים שרופות מסומנות (על סלעים אחדים יש סימנים) לפי צו ריבונך".

ארץ חמדה, עמ' 260

בשירה עברית

בשירה העברית הארץ ישראלית ובמיוחד בגני הילדים, נודע מאוד השיר "אבטיח אבטיח" למילותיו של המשורר שמואל בס ובלחן עממי.

אֲבַטִּיחַ, אֲבַטִּיחַ לֹא עַל עֵץ וְלֹא עַל שִׂיחַ;

עַל הָאָרֶץ הוּא גָּדֵל גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ גַּם בַּצֵּל.

אֲבַטִּיחַ – פְּרִי נֶחְמָד וּמָלֵא הוּא מִיץ וּלְשַׁד,

נַחְתְּכֵהוּ וְנֹאכַל פֶּלַח, פֶּלַח – וַחֲסָל.

אבטיחים בעולם

מגדלות האבטיחים הכי גדולות בעולם הן סין (27.94 מיליון טונות בשנה) ואיראן (3.95 מיליון טונות). היצואניות הגדולות בתחום הן מקסיקו (26.2% מסך היצוא העולמי) וספרד (25.4% מסך היצוא העולמי).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Susanne S. Renner, Aretuza Sousa, Guillaume Chomicki, Chromosome numbers, Sudanese wild forms, and classification of the watermelon genus Citrullus, with 50 names allocated to seven biological species, Taxon 66, 2017-12-22, עמ' 1393–1405 doi: 10.12705/666.7
  2. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 81
אבטיח הפקועה

אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה (שם מדעי: Citrullus Colocynthis), הידוע גם בשם חַנְדַל (בערבית: حنظل), הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הדלועים הצומח באזורי ערבה ומדבר.

אוטיי

אוטיי הוא משקה פירות שמקורו במערב פולינזיה. לרוב מוגש לצד מנות אוכל גדולות.

כיום המשקה מזוהה בעיקר עם המטבח של מדינת טונגה, אם כי גם באיים מסביבו מכינים וצורכים מתכונות דומות של המשקה כגון סמואה, ואליס ופוטונה, טוקלאו, האוואי ופיג'י. על פי אירופאים שהגיעו לסמואה בשנת 1890, את המשקה מכינים מפרי אמברלה מגורד (בסאמואית שמו "וי" ואילו בהאוואית שמו "ווי"), חלב קוקוס, מי קוקוס ופרי הקוקוס עצמו. התערובת נמזגת לתוך כוסות העשויות מקליפת קוקוס אותם משרים במאגרי מים או בריכות מים קרים.

המתכון המודרני יותר, זה שמוגש בטונגה, מכיל תערובת של מים, קרם קוקוס, חתיכות של פרי הקוקוס וכל תערובת מגורדת של פרי טרופי דוגמת מלון, מנגו, אננס או לרוב אבטיח. כמו כן, מוסיפים סוכר כדי להמתיק את המיץ. היסטוריונים של טונגה קבעו שמדובר במתכון מודרני למדי, שכן חלב והפירות שצויינו לא היו מוכרים בטונגה לפני הגעתם של זרים. בעבר, המתכון הטונגי כלל שימוש ב"תפוח הרים" (פיקה).

גאודה (פטרולוגיה)

גאוֹדה (Geode; מיוונית: Γεώδης, "גֵיאוֹדיס" – "דמוי כדור-הארץ") היא תרכיז גאולוגי המתהווה בסלעי משקע ובסוגים מסוימים של סלעי יסוד. גאודות הן במהותן חללים בסלע המרופדים במקבצים או בפסים קונצנטריים של גבישים. החלק החיצוני של רוב הגאודות הנפוצות הוא בדרך כלל אבן גיר או דולומיט, בעוד שהפנים מכיל גבישי קוורץ ו/או משקעי כלקדון.

דלועיים

דלועיים (שם מדעי: Cucurbitaceae) היא משפחת צמחי פרחים מסדרת הדלועאים, הכוללת צמחי תרבות רבים וחשובים כדוגמת המלפפון. זוהי משפחה בינונית בגודלה, המונה כ-125 סוגים וכ-825 מינים. בצמחיית הבר של ארץ ישראל מיוצגת המשפחה על ידי 7 מיני צמחים.

תפוצתם בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים. באופן כללי בני משפחה זו חובבי טמפרטורות ובתי גידול חמים. מיני משפחה זו נפוצים, באופן שווה, בעולם הישן (היבשות אסיה, אפריקה ואירופה) ובעולם החדש (יבשות אמריקה).

טורמלין

טורמלין – קבוצת מינרלים ציקלוסיליקטים (סיליקטים במבנה בצורת טבעת) שיש להם מבנה כימי בין המסובכים ביותר הקיימים במשפחת המינרלים הסיליקטיים. לטורמלין יש מבנה סיליקטי מורכב של אלומיניום ובורון, אבל בשל תהליכי החלפה איזומורפיים הרכבו משתנה בצורה נרחבת כשיסודות דוגמת נתרן, סידן, ברזל, מגנזיום, ליתיום ויסודות נוספים מצטרפים להרכב.

יחידת יפת"ח

יחידת יפת"ח היא יחידה העוסקת בפיתוח אמצעי לחימה לצה"ל. היחידה הוקמה בשנת 1958 במסגרת חיל ההנדסה, ובתחילת המאה ה-21 עברה למפקדת חילות השדה (מפח"ש) ומשם לחטיבה טכנולוגית ליבשה (חט"ל) של זרוע היבשה. על פעילותה זכתה היחידה ארבע פעמים בפרס ביטחון ישראל וציון לשבח. בעיני רבים נחשבת יחידת יפת"ח לטובה ביותר בתחומה בצה"ל ובצבאות זרים בעולם.

ירק

יְרָקוֹת הוא מונח מתחום הקולינריה והתזונה המתאר חלקים אכילים מצמחים. במשמעות הקולינרית של המושגים, מבחינים בין ירקות ופירות על פי הטעם. על פי רוב, פירות הם בעלי טעם מתוק או חמוץ, וירקות הם בעלי טעם מר, חריף, או חסרי טעם. במובן זה, ישנם ירקות שהם פירות מבחינה בוטנית.

יש המתייחסים למונח כשם כולל לקבוצת גידולים חקלאיים חד שנתיים ברובם שמשמשים כמרכיבי מזון מרכזיים בשימוש טרי, מבושל או מעובד בעיבוד תעשייתי. ההפרדה בין קטגורית הירקות לקטגורית הפירות מלאכותית ונובעת בעיקר מאופן השימוש, מה שגדל בגן הירק ומשמש לעיקר הארוחה הוא ירק ומי שמשמש כמנה אחרונה ולארוחות ביניים הוא הפרי כשמבחינה בוטנית ההבחנה שונה ומתייחסת לחלק הנאכל - פרי הוא תוצר הפריה שמכיל זרעים ואילו ירק זה כל השאר.

ירקן (מקצוע)

ירקן הוא אדם העוסק במכירה קמעונאית של ירקות ופירות. ירקן עובד בחנות העוסקת אך ורק במכירת ירקות ופירות, או במחלקה העוסקת בכך במסגרת חנות מזון מקיפה יותר, כגון סופרמרקט. בשוק נמצאים פעמים רבות דוכנים רבים של ירקנים, מהם המוכרים מגוון רחב של ירקות ופירות, ומהם המתמחים בסוג מסוים (כגון פרי הדר או אבטיח).

לעיתים עוסק הירקן ברכישת הסחורה בשוק הסיטונאי והובלתה לחנותו, ולעיתים הוא רוכש את הסחורה מספקים המביאים אותה עד לחנותו. בשני המקרים עוסק הירקן בסידור הסחורה בחנותו, ובזריקת מוצרים שהתקלקלו. משך חיי המדף של ירקות ופירות קצר יחסית (יום אחד או ימים מעטים), ולכן על הירקן לדאוג לטריות הסחורה בחנותו ולתחלופה נאותה שלה (בדרך כלל בשיטת נכנס ראשון יוצא ראשון). כן עליו לתכנן בקפידה את רכש הסחורה לחנותו, משום שרכישת כמות גדולה מדי תביא להתקלקלות חלק ממנה, ורכישת כמות קטנה מדי תביא לחוסר יכולת להיענות לצורכי הלקוחות.

מחירי הירקות והפירות דינמיים ביותר, ונקבעים על ידי הירקן מדי יום, בעיקר כפונקציה של המחיר שהוא שילם תמורתם לסיטונאי. איכות הפירות משפיעה גם היא על מחירם, ומחירם של מוצרים הקרבים לסוף חיי המדף שלהם יורד, לפי שיקול דעתו של הירקן. בישראל מחיר הירקות והפירות הנרכשים נקבע בדרך כלל על-פי משקלם, ולמדידת המשקל משמשים מאזניים הנמצאים בחנות הירקות. לעיתים נקבע מחיר ליחידה (כגון ראש חסה) או לצרור (כגון צרור בצל ירוק), ללא שקילה.

רכישת פירות וירקות אצל הירקן נעשית בדרך כלל באמצעות ביקור בחנותו, ביקור המאפשר לקונה לבחור את המוצרים הנאים בעיניו ומתאימים לצרכיו. בדומה לחנויות מזון אחרות, מאפשרים גם חלק מהירקנים הזמנה של מוצרים בתקשורת (בטלפון, בפקס ואף באינטרנט), אך הזמנה כזו אצל ירקן מצריכה יחסי אמון מיוחדים בין הלקוח לירקן - בעוד שבמוצרי מזון תעשייתיים אין הבדל בין שני מוצרים מאותו סוג, הרי בין ירקות יש הבדלים מבחינת איכות, גודל וטריות, כך שעל הלקוח לבטוח בירקן שיספק לו סחורה נאותה.

לעיתים מגדיל הירקן את מגוון המוצרים בחנותו, ובנוסף לירקות ופירות טריים הוא מוכר גם פירות יבשים, שימורי ירקות ופירות ותבלינים.

רכישת מקצוע זה נעשית בדרך כלל בשיטה של הכשרה תוך כדי עבודה.

מנוחת צהריים (ציור)

"מנוחת צהריים" (1926) הוא ציור שמן על בד מאת הצייר הישראלי נחום גוטמן. הציור מתאר פלאחים ערבים בשדה, ונחשב לאחת היצירות החשובות באמנות הישראלית. החל משנת 1983 מצוי הציור באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.

במרכז הציור דמויותיהם של שני פלאחים ערבים בשדה. הדמות הגברית ישנה, שוכבת על גבה ומכסה את עיניה במטפחת מנוקדת. לרגליה אבטיח. תווי הפנים שלה מודגשים מאוד, כמעט על סף איור או קריקטורה. מאחוריה יושבת דמות נשית, הלבושה בשמלה בצבע תכלת. היא מפנה את פניה בפרופיל. ברקע התיאור דמויות נוספות, תיאור נוף של השדה, וכן תיאור של אזור ירוק, כמעין בוסתן.

סגנון הציור מושפע מן האמנות הפוסט-אימפרסיוניסטית בנוסח אנרי רוסו, פול גוגן ואחרים, בכל הקשור לתיאור אתנוגרפי של דמויות ולסקאלת הצבעים החמה של הציור. הדמויות הכבדות מתוארות בכלליות, ללא התייחסות למבנה אנטומי ברור. ניתוח של הקומפוזיציה עשוי אף להצביע על קשר בין הגוף הכבד של הפלאחים לבין תיאור הנוף. בעיקר מתבטא הדבר בדמיון שבין רגלי הגבר לבין ערמות החציר או הגבעות.

מנטוס

מנטוס הוא ממתק המשווק ברחבי העולם. את המנטוס פיתחה חברת Van Melle בהולנד בשנת 1950, וזהו המוצר המוביל שלה. המנטוס משווק בעיקר בצורת גליל, אך גם בקופסאות. בכל גליל ישנן 14 סוכריות, למעט סדרת "Sour Mix" (טעמים חמוצים משולבים) בה יש 11 סוכריות.

עוד

עוּד (בערבית: عود) הוא כלי מיתר קדום העשוי מעץ. הוא נפוץ בעיקר בחצי האי ערב, במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בחלקים בדרומה ובבלקן. מקור שמו בשפה הערבית, שבה משמעות המילה "עוד" היא "מקל".

ענבה

עֲנָבָה (Berry) הוא שם כללי לפרי המאופיין בתכונות מסוימות: היותו בעל בשר לח ועסיסי; מכיל יותר מזרע אחד; ובעל ציפה גמישה ודקה. השם נלקח ככל הנראה משמם של הענבים (פירות הגפן) שהם מקרה מדגים של ענבה.

בין הצמחים המניבים ענבות נכללים העגבנייה, אסרולה, גפן, אוכמנית, אבטיח, בננה, ורבים אחרים.

פטה

פֶטָה (ביוונית: Φέτα; מילולית: פרוסה) היא גבינה המיוצרת במי מלח. נהוג להכינה מחלב עזים או כבשים או משילוב של שניהם. לגבינה טרייה מלוחה זאת יש בדרך כלל מרקם גבשושי. היא משמשת להכנת סלטים, פסטות ומאפים, ונאכלת גם בפני עצמה. מאכלים רבים המבוססים על הבצק היווני פילו (בצק דק מאוד וללא שמן) מכילים את הגבינה. כך, למשל, spanakopita (פשטידת תרד) ו-tiropita (פשטידת גבינה). הגבינה פופולרית ביוון ומקורה שם, ומספר סוגי גבינות דומים לה מצויים באזור יוון. בנוסף, השימוש בה נפוץ יחסית גם בבולגריה ובטורקיה.הגבינה מומלחת ומשומרת בתמיסה של נוזל ומלח למספר חודשים. הנוזל בתמיסה יכול להיות מים מפוסטרים (למטרת מניעת חיידקים) בלבד או, לפעמים, מי גבינה. מי הגבינה, שהם המים שנשארים בתום תהליך הכנת הגבן, שמנוניים יותר מטבעם. עם זאת, שימוש בהם להכנת הפטה הופך את הגבינה לנימוחה ומתפוררת יותר במרקמה. בשתי השיטות, נפח המלח בתערובת נע בין 10 ל־12 אחוז (נמדד לרוב במד בומה לצפיפות).[דרוש מקור]קשיותה של הגבינה נעה בין רכה לקשה-למחצה, (אז היא גם מתפוררת). ריחה נע בין מתון לחריף. כמו כן, היא חלקה ונטולת קליפה. אחוזי השומן שבה נעים בטווח שבין 20 ל-25 אחוז.

מקובל לחתוך את הפטה לקוביות לפני ההגשה. לעיתים הגבינה מהווה חלק מכריך, ואז היא לרוב נצלית. לפעמים היא מוגשת כתחליף מלוח לגבינות אחרות במנות שונות. היא אף מהווה מרכיב חשוב בסלט היווני ובסלטים נוספים. כמו כן, הפטה נחשבת בעיקר כגבינה מעולה להכנת מאפים (ובפרט פשטידות ובורקס). יחד עם זאת, היא מתאימה למאכל בשילוב פירות. כך, למשל, נהוג להגישה לצדו של אבטיח בקיץ. ניתן גם לגלגל קוביות פטה בתוך לדר, באופן שמזכיר את שיטת ההכנה של סושי.

הגבינה מוכנה למאכל בתום כחודש בלבד מתחילת הכנתה, זמן מהיר יחסית לגבינת כבשים. היא לא עוברת הבחלה ויישון, ולא משתנה או מתקלקלת כל זמן שהיא שרויה במי מלח. תוקף השיווק שלה בחנויות נע בין חצי שנה לשנה.צרכנים רבים קונים במרכולים שלא בידיעתם גבינות פטה כבשים אנלוגיות. גבינות אלה, שנקראות פטינה, הן למעשה חיקוי של גבינות הפטה הטבעיות. הן עשויות מאבקת חלב ומשומן צמחי, וטעמן המעובד שונה בעליל. הן זולות יותר מגבינות הפטה, ולכן יש הקונים אותן בלי שידעו שאין מדובר בגבינה בכלל.הסולטאן באיזיט השני, אשר שלט באימפריה העות'מאנית, בין השנים 1481-1512, היה מנהלן מעולה ופעל להאחדה בתחומי חיים רבים. במערכת החוקים של שנת 1502, פורסמו אפילו שמות אחידים למוצרי מזון וגבינות. כך נולדו שמות של מוצרי מזון הנהוגים עד עצם היום הזה, כגון גבינות קשקבל ופטה.תהליך הגיבון של הפטה תואר כבר באודיסיאה של הומרוס ביוון העתיקה. בבסיס התהליך דאז חיממו את החלב לטמפרטורה של כ-35 מעלות צלזיוס, הוסיפו לגבן רנט (חומר שנועד לזרז את היפרדות מוצקי החלב מהמים) והניחו לתערובת להחמיץ. כיום, לעומת זאת, מפסטרים את הפטה ומחממים אותה לטמפרטורה של 73 מעלות, לפחות מתוך שיקולים בריאותיים.

פיצוחים

פיצוחים הוא כינוי למגוון סוגי אגוזים וזרעים קלויים הנאכלים כחטיף. שמם נובע מכך שחלקם בעלי קליפה המפוצחת כדי לאכלם. בין הפיצוחים הפופולריים והעממיים מצויים "גרעינים שחורים" - גרעיני חמנית; גרעינים לבנים - זרעי דלעת; גרעיני אבטיח - זרעי אבטיח ובוטנים, שמחירם זול יחסית. ה"גרעינים" מקובלים מאוד כפיצוחים באצטדיוני הכדורגל. פיצוחים יקרים יותר, שחלקם נחשבים גם יוקרתיים יותר, הם פיסטוקים, אגוזי ברזיל, אגוזי קשיו, שקדים ועוד.

משרד הבריאות הישראלי ממליץ לא לאפשר לילדים מתחת לגיל חמש לצרוך פיצוחים, בשל סכנת חנק. בנוסף, צריכת כמות גדולה של גרעינים ללא הסרת הקליפה עלולה לגרום לסתימה במעי.פיצוחים נמכרים ארוזים מראש בשקיות פלסטיק, או בתפזורת בפיצוחייה - קיוסק הכולל דוכן פיצוחים. בפיצוחיות נמכרים פיצוחים חמים, לאחר קלייה, המתומחרים לפי משקלם ונארזים לרוב בשקיות נייר חום.

בקרב חלק מעדות המזרח, ובפרט אצל התימנים, מקובל להגיש פיצוחים לאחר סעודות השבת. מנהג זה מכונה "ג'עלה".

פרי

פרי הוא מונח מתחומי הבוטניקה והקולינריה. הפרי במובן הבוטני הוא אחד מהאמצעים של הפרח להפצת זרעיו, ומכיל בתוכו זרעים שמסביבם חומר עסיסי ומזין שעטוף בקליפה.

פירות רבים משמשים למאכל אדם ובעלי חיים אך ההגדרה הקולינארית מהו פרי נקבעה באופן תרבותי והיא מכילה רק חלק מהפירות (במובן הבוטני) האכילים. לרוב, שאר הפירות מוגדרים מבחינה קולינרית כירקות.

פתאום עכשיו, פתאום היום

פתאום עכשיו, פתאום היום (מוכר גם כ"אֲהַבְתִּיהָ") הוא שיר שנכתב על ידי המשוררת תרצה אתר והולחן על ידי יעקב הולנדר. השיר בעיבודו של אריה לבנון בוצע על ידי שלמה ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון 1970 תש"ל והגיע למקום הראשון.

את השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" ביצע ארצי בפסטיבל בטרם השתחרר משירות סדיר בלהקת חיל הים ולתחרות בבנייני האומה הופיע לבוש מדים. השיר זכה בפסטיבל, אך אתר נאלצה להיעדר מהאירוע עקב מותו של אביה נתן אלתרמן מספר שבועות קודם לכן.

השיר הופיע באלבומו של שלמה ארצי וכן במיני אלבום הנושא את שם השיר שיצאו באותה שנה ובאלבומים נוספים שהוציא ארצי מאוחר יותר. השיר זכה להצלחה רבה ובסוף שנת 1970 אף נבחר למקום הראשון במצעד הפזמונים העברי השנתי כשארצי נבחר לזמר השנה. במרוצת השנים התקבע השיר כנכס צאן ברזל: הוא נבחר בין 500 השירים הטובים ביותר בזמר העברי ב"מצעד של המדינה" שנערך בשנת 2009, הגיע למקום השני ברשימת שיריו הטובים ביותר של שלמה ארצי במצעד שנערך בגלגלצ בשנת 2007, ולמקום ה-22 במצעד "פעמוני היובל" לבחירת השירים העבריים האהובים ביותר שנערך בערוץ 1 בשנת 1998 במסגרת חגיגות היובל למדינת ישראל.

בפרפרזה לשם "אהבתיה", קרא ארצי לאלבום שהוציא בשנת 2000 "אהבתיהם", בו הקליט גרסה מחודשת לשיר (בעיבודו של אבי סינגולדה) ממנה השמיט מספר בתים שהופיעו בביצוע המקורי.

השיר בוצע פעמים רבות בגרסאות כיסוי, אחת מהן מופיעה באלבום המופע "כמו ציפור בחדר" בביצוע להקת חינוך מיוחד.

שיבוש המילה "אהבתיה" בשיר וזיהויה בטעות כמילה "אבטיח" הם המקור לשם אתר האינטרנט "אבטיח" המתעד שיבושים דומים בשירים עבריים.

צמח מטפס

צמח מטפס הוא צמח שנאחז או נכרך על עצם אחר. קיימות כמה התאמות מבניות מורפולוגיות שמקנות לצמח את יכולת הטיפוס, כדוגמת קנוקנת שמתלפפת סביב העצם עליו הצמח מטפס, או שורשי אחיזה שנצמדים לעצם אחר. דוגמה לצמח מטפס הוא שיח הגפן.

קינוח

קינוח או מנה אחרונה הוא בדרך כלל מנה מתוקה המוגשת בסופה של ארוחה.

ישנם מטבחים בהם לא נהוג לאכול קינוח, והמנה המתוקה נאכלת באמצע הארוחה - לדוגמה במטבח הסיני.

הקינוח יכול להיות דבר מאפה מתוק, קרם מסוג כלשהו, פירות, גלידה וכיוצא באלה. לעיתים מקנחים גם בדבר מה מלוח כגון פיצוחים או חטיפים אחרים.

שזיף לב אדום

שזיף לב אדום הוא תת-סוג של עץ נשיר ממשפחת הורדיים שפירותיו נאכלים טריים או מבושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.