אבו גוש

אַבּוּ גוֹשׁערבית: أبو غوش, תעתיק מדויק: אַבּוּ ע'וֹשׁ) היא מועצה מקומית במחוז ירושלים בישראל, השוכנת בהרי יהודה, מערבית ליישוב מבשרת ציון, לאורך צדו הצפוני של כביש 1 וברום ממוצע של 800 מטר מעל פני הים. בשנת 1992 הוכרז היישוב כמועצה מקומית. אבו גוש ידועה בזכות החומוסיות שבה, המסגד החדש שהוקם בה שהוא מהגדולים בישראל, ופסטיבל אבו גוש - פסטיבל מוזיקה ווקאלית שנערך פעמיים בשנה במנזרים העתיקים במקום. ביישוב מסעדות רבות והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים. על אף המנזר והכנסיות בו, כלל תושבי אבו גוש כיום הם מוסלמים.[1]

אבו גוש
Abu Ghosh flag
אבו גוש

בתי היישוב והמסגד החדש
שם בערבית أبو غوش
מחוז ירושלים
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה סלים ג'בר
גובה ממוצע[1] ‎686 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 7,543 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 196
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.9% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 3,842 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 48
תחום שיפוט[2] 1,900 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 237
(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area
 
אבו גוש
אבו גוש
31°48′22″N 35°06′36″E / 31.8060622945945°N 35.1101380326115°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3402
    - דירוג מדד ג'יני 245
פרופיל אבו גוש נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
Inscription of the Roman Legion in the Crusader Church in Abu Ghosh
הכתובת הרומית במנזר הבנדיקטיני
NDamdada019
החזית המערבית של כנסיית "גבירתנו של ארון הברית" ופסל המדונה והילד הצופה מזרחה
וCrusader Church in Abu Ghosh
הכנסייה הצלבנית
Mescid 124
המסגד באבו גוש ומאחוריו המנזר הבנדיקטיני

היסטוריה

במקום התגלו שרידים מיישוב שהתקיים בשלושה שלבים במהלך תקופת האבן החדשה. מקובל לזהות את קריית יערים/בעלה המקראית באבו גוש.

מהתקופה הרומית התגלו שלוש כתובות של הלגיון העשירי פרטנסיס שהובא לארץ ישראל בשנת 66 כדי לדכא את המרד הגדול, ולאחר מכן נותר בירושלים ובסביבתה. אחת מהכתובות קבועה כיום על הקיר החיצוני ליד הכניסה לקריפטה של כנסיית המנזר הבנדיקטיני.

קוהורטה של הלגיון העשירי פרטנסיס ישבה באבו גוש, הממוקמת באמצע הדרך בין ירושלים ואמאוס, והייתה תחנת דרכים חשובה.[3] חשיבותה של אבו גוש נבעה לא רק ממיקומה המועדף, אלא גם משפע המעיינות באזור.[4] אחת מהכתובות - שהוקדשה על ידי אחת הקוהרטות של הלגיון העשירי פרטנסיס ועל ידי סקסטוס יוליוס באסוס (מושל יהודה בשנים 7173 וכובש הרודיון בשנת 72) לכבוד אספסיאנוס וטיטוס - מוכיחה כי הלגיון העשירי פרטנסיס ישב באבו גוש לכל המאוחר משנת 73.[5]

תל קריית יערים בצדו המערבי של היישוב זוהה החל בתקופה הביזנטית עם קריית יערים העתיקה, שאליה הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים.[6] עובדה זו קידשה את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כנסייה על התל, אולם היא נהרסה בעת כיבוש הארץ בידי הסאסאנים בשנת 614 במהלך מלחמת פרס-האימפריה הביזנטית (602 - 628). באמצע המאה ה-7 הוקמה הכנסייה מחדש, אך היא הייתה קטנה וצנועה מקודמתה, והיא נהרסה באופן סופי בראשית המאה ה-11 וקיומה נשכח. בתקופה המוסלמית נקרא היישוב קַרְיַת אלְ-עִנַבּ ("קריית ענבים").[7] סמל היישוב כיום כולל גם הוא גפנים כמוטיב.

ב-1141 עבר השטח, שעליו שוכן כיום אבו גוש, לידי ההוספיטלרים, ואלה הקימו כנסייה אחרת, כ-400 מטר ממזרח לכנסיית גבירתנו של ארון הברית. כנסייה זו, הידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש, הייתה בשימוש עד 1187, ושוב מסוף המאה ה-14 עת הוקם סביבה מנזר פרנציסקני. הנוכחות הנוצרית במקום פסקה בסוף המאה ה-15, ולפי אחת הגרסאות פרעו תושבי הכפר המוסלמיים בנזירים והרסו את המנזר. אף שקיים ספק באשר לאמיתותה של גרסה זו, ברי שהיישוב הנזירי באבו גוש אכן פסק, והמבנים המשיכו ושימשו אך ורק כתחנת מעבר לצליינים בדרכם לירושלים. החל במאה ה-16 החל נוהג זיהויו של אבו גוש עם ענתות, עיר הולדתו של ירמיהו, אך מסורת זו נדחתה באופן סופי במאה ה-19. כיום שוב מקובל זיהויו של אבו גוש עם קריית יערים המקראית.

מוצאם של תושבי אבו גוש הנוכחיים הוא, על פי טענתם, מהקווקז,[8] מאינגושטיה ומשיבוש השם "אבו אינגוש" נוצר שם היישוב, אבו גוש.[9][10] עד כיבושו של אבראהים פאשה את ארץ ישראל ב-1831, נהגו אנשי אבו גוש לגבות "מס מעבר" מכל מי שביקש לעבור לירושלים מאזור השפלה. אבראהים פאשה ביטל נוהג זה במסגרת גזרות שהוטלו על האוכלוסייה המוסלמית. עם זאת, משפחת אבו גוש והשייח' שלה נזכרים בספרות הנוסעים של אמצע המאה ה-19, כמטילים את אימתם על תושבי האזור שממערב לירושלים וגובים מהם כספים.[11] בשלב מסוים בתקופה זו, מונה שייח' אבו גוש על ידי השלטונות העות'מאניים לראש-מחוז, האחראי על גביית המיסים לממשלה. בחלק גדול מהכסף שהיה אמור להעביר לממשלה, הקים לעצמו משמר חזק, כדי שיוכל להתמודד עם מושל ירושלים, לו היה כפוף ואיתו היה במאבק. כתוצאה מכך, נתפס ונשלח לאיסטנבול, שם נכלא, אולם ניצל מעונש קשה, השתחרר וחזר לארץ ישראל. לאחר שובו, קיבל את מרותו של מושל ירושלים והיה אחראי במחוזו על שמירת הסדר וביטחון הנוסעים.[12]

לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התחדשה האחיזה הנוצרית בכפר, בכנסיית גבירתנו של ארון הקודש ובמנזר הבנדיקטיני.

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת ירושלים, נקרא ברישומים קריית אל-ענב ובמפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 נמנו בו 601 תושבים (מתוכם 25 נוצרים) ו-138 בתים.

בכל תקופת המנדט, נמנעה חמולת אבו גוש מלקחת חלק במאבק הלאומי הערבי בארץ ישראל.[13] במהלך מלחמת העצמאות היה אבו גוש הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על נייטרליות, ואף סייע ללוחמים היהודיים ולצה"ל. למרות זאת, חלק מתושבי הכפר גורשו ממנו לאחר המלחמה. לעזרתם יצא הוועד למען גולי אבו גוש, בו היו חברים עמוס קינן, אורי אבנרי, ר' בנימין, ערי ז'בוטינסקי, ראובן גרינברג ואחרים,[14] ולבסוף רובם המכריע של המגורשים הורשו לשוב אליו.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים באבו גוש 7,543 תושבים (מקום 196 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לאבו גוש דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 45.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,591 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[15]

הדירוג הפריפריאלי של אבו גוש הוא 6 מתוך 10. ניתן לראות כי בהשוואה ליישובים ערביים אחרים, אבו גוש מדורג באשכול גבוה יחסית.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים ביישוב

כנסיית גבירתנו של ארון הברית

במערב היישוב, על פסגת תל גבעת יערים, ניצבת כנסיית גבירתנו של ארון הברית (Notre Dame de l'Arche d'Alliance), ובראשה פסל של המדונה והילד. המקום מזוהה עם קריית יערים העתיקה, לשם הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים. סיפור זה קידש את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כאן כנסייה שנהרסה בכיבוש הסאסאני בשנת 614. על שרידי כנסייה זו הוקמו בשנת 1924 כנסייה ומנזר הנשים של מסדר האחיות הצרפתי של "יוסף הקדוש של ההתגלות". במלחמת העצמאות שימש המנזר בית חולים של חטיבת הראל. בכנסייה נערכים מדי פעם פסטיבלי מוזיקה.

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש והכנסייה הצלבנית

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש שוכן במרכז היישוב, והוא ידוע בעיקר בזכות הכנסייה הצלבנית שבו שבה שרידי פרסקאות מהמאה ה-12. הכנסייה הוקמה מעל מעיין הנובע עד היום בקריפטה שלה, ומאוחר יותר נוסד במקום גם מנזר, אשר תפקד עד סוף המאה ה-15. בתחילת המאה ה-20 חודש היישוב הבנדיקטיני במקום, הכנסייה שופצה והוקמו מבני המנזר. בצמוד למנזר שוכן המסגד המרכזי ביישוב.

הבסיס הצבאי

במערב היישוב שוכנת משטרת אבו גוש מתקופת המנדט הבריטי, על שטח של יותר מ-17 דונם, אשר נבנתה במודל של מצודות טגארט בשנות ה-30 של המאה העשרים על קרקעות תושבי הכפר. ערב נסיגת הכוחות הבריטים נמסרה התחנה לתושבי הכפר על הנשק שהיה בה. תושבי היישוב אשר סייעו לכוחות הפלמ"ח, אפשרו להם להשתמש בבסיס במלחמת העצמאות, ולאחר מכן הוא שימש כמפקדת חטיבת הראל. לאחר קום המדינה שימש המקום כבסיס צבאי פעיל, ואחר-כך ננטש והועבר להחזקת מינהל מקרקעי ישראל. כיום המבנה נטוש, ומאז שנות ה-90 של המאה ה-20 מתנהל מאבק על עתידו.

המסגד החדש

במרץ 2014 נחנך ביישוב מסגד, מהגדולים והמפוארים במדינת ישראל. המסגד משתרע על פני 4,000 מטרים רבועים והוא בעל ארבעה צריחים שראשיהם מוזהבים, כמקובל בקווקז. על אף שהקמת המסגד החלה כיוזמה פרטית של התושבים, בנייתו הופסקה ב-2010, כשנה לאחר שהחלה, מחוסר תקציב. נציגים מממשלת צ'צ'ניה סייעו במימון לבניית המסגד, בשל טענת הקרבה בן תושבי אבו גוש לצ'צ'נים, ונשיא צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, רואה בפרויקט חידוש של הקשרים ההיסטוריים בין תושבי אבו גוש למולדתם.[9][16]

תיירות ומוקדי עניין בכפר

בין מסעדות החומוס העתיקות והמסורתיות שביישוב, שהן מהמובחרות בארץ, פזורות עוד אטרקציות תיירותיות רבות. ביישוב יש כמה בתי אירוח, חנויות ססגוניות ובהן מוצרי זכוכית, חנות נרות ובתי ממכר לבקלוואה ודברי מתיקה. סביב הכפר יש כמה וכמה אתרים שבהם אפשר לבקר, כמו הגן הלאומי "עין חמד", הר הרוח ועוד.[2]

כ-2 ק"מ מערבה, על הר רפיד, נמצאו שרידים של התקופה הביזנטית.

על הכביש המוביל לנטף נחנך ב-2019 מרכז המבקרים סאקסום של אגודת אופוס דאי, הפונה לקהל צליינים ומורי דרך.

ספורט

במועצה המקומית אבו גוש פועלים חוגי ספורט בתחומים שונים, בהם כדורסל (לכיתות א-ז), רכיבה על סוסים, קפוארה, טניס שולחן (א-ח), אופניים, כדורגל ושחייה.

בנוסף ישנם שירותים ספורטיביים כגון חדר כושר ומחנה כדורגל, בשיתוף עם מבשרת ציון בתקופת הקיץ.[3]

פוליטיקה עירונית

בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2013 נבחר עיסא ג'בר לכהונה ראשונה כראש המועצה המקומית, זאת לאחר שבן בריתו סלים ג'בר פרש לאחר שלוש כהונות רצופות. שלוש הסיעות שנבחרו חברות בקואליציה. הסיעה הגדולה היא סיעת "הפיתוח והשוויון" שמחזיקה בארבעה מושבים, לאחריה סיעת "אבו גוש המאוחדת" עם שלושה מושבים ול"אלפרג'" ייצוג של שני חברים במועצה.

לקריאה נוספת

  • Werner Eck, Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh, Scripta classica israelica 18, 1999, pp. 109-120.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ שלוש כתובות של הלגיון העשירי התגלו באבו גוש, ראו: Roll,I., There, There; Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n. 213), p.120
  4. ^ Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n.213), p.117
  5. ^ Werner Eck, 'Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh', SCI 18,‏ 1999, עמ' 109-120
  6. ^ יואל אליצור, ‏זמני הפורים בישובים החדשים ביהודה, שומרון ובארץ בנימין, באתר "דעת"
  7. ^ Abu Ghosh (Israel)
  8. ^ מסורת מקומית על מוצאה של משפחת אבו גוש, ניתן למצוא אצל ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 141-140.
  9. ^ 9.0 9.1 ניר חסוןממשלת צ'צ'ניה הפכה מסגד באבו גוש לאחד הגדולים בארץ, באתר הארץ, 28 במאי 2013
  10. ^ נירית שלו-כליפא, אל גן נעול, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2005, עמ' 135
  11. ^ למשל: אצל אלפונס דה למרטין, שביקר בארץ ישראל ב-1833-1832; ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח (1848), עמ' 300, 305-304; ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 73, 143-142.
  12. ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 73, 205-203.
  13. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 302.
  14. ^ הוקם ועד למען גולי אבו גוש, מעריב, 7 בספטמבר 1953
  15. ^ פרופיל אבו גוש באתר הלמ"ס
  16. ^ ניר חסוןנשיא צ'צ'ניה חנך מסגד עותמאני מפואר באבו-גוש, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
אחמד אבו גוש

אחמד אבו גוש (בערבית: أحمد أبو غوش; תעתיק: אחמד אבו ע'וש ; הגייה: "אבו ר'וש"; נולד ב-1 בפברואר 1996) הוא לוחם טאקוונדו ירדני. האלוף האולימפי (ריו דה ז'ניירו 2016), במשקל עד 68 ק"ג. אבו גוש זכה במדליה היחידה בתולדות ירדן במשחקים האולימפיים. אלוף העולם לנוער במשקל עד 63 ק"ג (שארם א-שייח' 2012).

אמאוס

אמאוס (יוונית Ἐμμαούς; לטינית Emmaus) הוא יישוב קדום על הדרך בין ירושלים לשפלה שבו, לפי האמונה הנוצרית, פגש ישו שניים מתלמידיו, לאחר שקם לתחייה.

ד' בסיוון

ד' בסיוון הוא היום הרביעי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הרביעי בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. ד' בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

הפועל קטמון ירושלים

הפועל קטמון ירושלים היא קבוצת כדורגל ישראלית מירושלים, המשחקת בליגה הלאומית. המועדון הוקם על ידי אוהדי הפועל ירושלים שהתנגדו לאופי הניהולי של המועדון, והוא מועדון הכדורגל הראשון בישראל הנמצא בבעלות אוהדיו. המועדון קרוי על שם מגרש קטמון ששימש בעבר את הפועל ירושלים.

המועדון מנוהל על ידי ועד מנהל המונה 7 חברים, מתוכם ארבעה הם נציגי האוהדים, אשר נבחרים מדי שנה בבחירות דמוקרטיות בין כלל חברי העמותה, ומתוכם בוחר הוועד את היו"ר. אל שלושת המקומות הנותרים הוועד יכול להזמין גורמים אשר תורמים לקבוצה למשך אותה עונת משחקים.

הר צובה

הר צובה הוא גן לאומי בישראל סמוך לקיבוץ צובה, ממוקם מעל כביש 395, בין צומת אשתאול לירושלים בגובה 769 מטר מעל פני הים. על ראש ההר נמצאים שרידי מצודת בלמונט, מבצר צלבני משנת 1170. עד למלחמת העצמאות היה במקום הכפר הערבי צוּבַא שנכבש ב-13 ביולי 1948 על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח במסגרת מבצע דני.

הגישה אל ההר היא במעלה שביל (מסומן בירוק), שראשיתו בין קיבוץ צובה לעין צובה. השביל מקיף את שרידי החומה ונוף הרי יהודה הנשקף ממנו מצדיק את שמו של המבצר הצלבני. הכניסה לגן אינה מוסדרת ואין בו כל שירותים או שלטי הסבר והכוונה. הביקור בו מחייב משנה זהירות בשל בורות פתוחים וסכנת התמוטטות של מבנים.

בתל עצמו ניתן למצוא שרידים רבים של הכפר הערבי סובא, ששכן במקום עד מלחמת העצמאות, וכן של המבצר הצלבני. ממבצר זה נותרו שרידי החומה החיצונית המקיפה את המבצר בצורת מתומן עם חלקלקה ושער גדול, שרידי החומה הפנימית עם מספר שערים שנבנו במתכונת של סבכת ברזל יורדת בשילוב דלתות עץ, שרידי כנסייה ועוד. בראש התל חצר גדולה ובה בורות מים ומתקנים שונים. מהגגות הגבוהים בתל נשקפת תצפית פנורמית של כל הרי יהודה עם נוף מרהיב, כשבימים בעלי ראות טובה ניתן לראות את הים.

למרגלות ההר צומח אלון עתיק, שגילו מוערך בין 500 ל-1200 שנה. יערני קק"ל משמרים אותו על ידי תמיכת ענפיו הראשיים בעמודי חשמל, כדי שלא יקרסו. זית עתיק בעל גזע חלול שגילו מוערך בכ-500 עד 800 שנה צומח לידו. אלו הם שניים מן העצים העתיקים בארץ ישראל.

כ-500 מטרים משם נמצא מעיין עין צובה. הגישה אליו היא דרך נקבה צרה באורך כ-40 מטר, שקיבוץ צובה אחראי לשמירתה. בראשיתה הנקבה נמוכה מאד, אך תקרתה מתרוממת בהמשך והיא מסתיימת במבנה אבן גדול, שבתוכו נובע המעיין. המעיין נשפך לבריכה קטנה ורדודה שממנה מובילה תעלה חצובה בסלע לבריכת אגירה גדולה החצובה בסלע אף היא.

נקבת עין צובה סגורה עד להודעה חדשה. ניתן לגשת למדשאה הסמוכה למעיין, אך הכניסה על אחריות המטיילים בלבד.

מצפון-מערב לתל ישנה במת סלע הצופה לכיוון אבו גוש, ובה שרידי מתקנים חקלאיים כגת וגורן. ניתן למצוא בה גם משחק קדמון מסותת בסלע בסגנון "מנקלה". למרגלות הבמה כמה מערות קבורה מתקופת בית ראשון ושני.

התזמורת הקאמרית הישראלית

התזמורת הקאמרית הישראלית נוסדה בשנת 1965 כאנסמבל הקאמרי הישראלי על ידי גארי ברתיני, אשר

שימש כמנהלה המוזיקלי ומנצחה במשך 10 שנים.

בשנים שלאחר מכן שמשו בתפקיד זה: לוצ'אנו בריו, רודולף ברשאי, אורי סגל, יואב תלמי, שלמה מינץ, פיליפ אנטרמון (אשר מונה כמנצח כבוד של התזמורת), סלבדור מאס קונדה, נעם שריף, גיל שוחט, רוברטו פטרנוסטרו ויואב תלמי, אשר סיים את תפקידו ביולי 2014.

המנצח והחלילן אריאל צוקרמן הוא המנהל המוזיקלי של התזמורת החל משנת 2015.

במשך שנות קיומה הופיעו עם התזמורת מנצחים ואמנים ידועי שם כמו: אייזק שטרן, מסטיסלב רוסטרופוביץ', ולדימיר אשכנזי, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, יפים ברונפמן, יוסף קליכשטיין, קשישטוף פנדרצקי, ז'אן-פייר רמפל, דוד שלון, טביאה צימרמן ועוד רבים אחרים.

אולם החזרות והמשרדים של התזמורת ממוקמים במרכז המוזיקה העירוני, ברחוב שארית ישראל בתל אביב.

התזמורת הופיעה עם מקהלות מפורסמות רבות מהארץ ומחו"ל בשפע תוכניות ווקאליות, החביבות על הקהל לאורך כל השנים.

בנוסף להופעותיה הקבועות בתל אביב, מוזמנת התזמורת להופיע בתוכניות מגוונות בכל רחבי הארץ ובפסטיבלי מוזיקה שונים בארץ, בהם: פסטיבל קלאסיקאמרי בשיתוף עם רשת מלונות ישרוטל, פסטיבל אבו גוש, פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, פסטיבל צלילים במדבר ועוד. כמו כן, עורכת התזמורת בקביעות סיורי קונצרטים בחו"ל: ברחבי אירופה, ארצות הברית, קנדה, אמריקה הדרומית והמזרח הרחוק. התזמורת משתתפת בפסטיבלים יוקרתיים, בהם: זלצבורג, הלסינקי, איסטנבול, אתונה, מרכז אירופה והונג קונג.

התזמורת הקליטה עבור החברות צ'אנדוס, נקסוס, מוזיק מאסטרכט, קוץ', הוצאת המוזיקה הישראלית וטלדק.

התזמורת הקאמרית הישראלית מקדישה בתוכניותיה מחשבה ודמיון במטרה לקיים קונצרטים שייהנו הן את חובבי המוזיקה הקאמרית הקלאסית המושבעים והן את אלה המוכנים להתנסות בחוויה מוזיקלית שונה, כפי שבא לידי ביטוי בסדרות הקונצרטים המגוונות ובפרויקטים המיוחדים שלה.

התזמורת הקאמרית הישראלית נתמכת על ידי משרד התרבות והספורט/מינהל התרבות ועל ידי עיריית תל אביב-יפו.

ידידה

ידידה הוא מערך דיור ומעון לחינוך מיוחד. נמצא בהרי ירושלים בדרך מעלה החמישה.

מעון ידידה, הפועל ככפר פנימייתי, מטפל באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ובאוכלוסייה על רצף האוטיזם, מגיל 21 ומעלה. המעון הוקם ב-1960 והוכר כיישוב מוסדי ב-1964.

מערך הדיור כולל מספר מסגרות:

מעון בו נמצאים כ-176 דיירים בדרך מעלה החמישה.

שלוחות ודיור בקהילה במבשרת ציון עם כ-40 דיירים נוספים.

הוסטל "בית הזית" לאוכלוסייה על רצף האוטיזם.מערך הדיור והמעון כוללים שירותים וצוות רחב בתחומי הרפואה, הפרא רפואי, השיקום, החינוך המיוחד ופעילויות הפנאי.

ירדן במשחקים האולימפיים

ירדן משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת מוסקבה (1980).

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), זכתה ירדן במדליה האולימפית הראשונה שלה, לאחר שלוחם הטקוואנדו אחמד אבו גוש זכה במדליית הזהב בתחרות במשקל עד 68 ק"ג. באותם משחקים העפיל המתאגרף חוסיין אישאיש לשלב רבע הגמר. לוחם טאקוונדו אחר זכה אמנם במדליית ארד כבר באולימפיאדת סיאול (1988), ואולם אז נערכו בענף זה תחרויות ראווה בלבד, והן לא היו חלק מהתחרויות הרשמיות. באולימפיאדת אתונה (2004) הפסיד לוחם הטאקוונדו איברהים כמאל בקרב על מדליית הארד ליריב צרפתי.

ירדן לא השתתפה מעולם באולימפיאדת חורף.

כביש 1

כביש 1 הוא כביש מהיר ראשי בישראל המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים–תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57).

אורכו של הכביש 96 קילומטרים, וחלק הדרך ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף ענבה הוא כביש מהיר. ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף בן שמן וממחלף ענבה עד מחלף שער מוריה, כביש 1 הוא בן שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון; רובו של יתר הכביש הוא בן שני נתיבי נסיעה. בעשור הראשון של המאה ה-21 נסלל בחלקו המערבי של הכביש נתיב מהיר לכיוון תל אביב.

מחוז ירושלים

מחוז ירושלים הוא אחד מששת המחוזות של מדינת ישראל. בירת המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא ירושלים. במחוז יש רק נפה אחת, היא נפת ירושלים. שטח המחוז (והנפה) 653 קמ"ר. יש בו שני אזורים טבעיים: הרי יהודה, ששטחו 316 קמ"ר ושפלת יהודה ששטחו 337 קמ"ר. מחוז ירושלים הוא היחיד בישראל ללא חוף-ים כלל (למחוז יהודה ושומרון יש חוף בים המלח).

במחוז יש שתי ערים ושלושה יישובים באחריות מועצות מקומיות. שאר היישובים במחוז תחת אחריות מועצה אזורית מטה יהודה.

מחוז ירושלים (משטרה)

מחוז ירושלים הוא המטה במשטרת ישראל, האחראי על שטחו של מחוז ירושלים והסביבה. גבולות המחוז הם גבולותיה המוניציפליים של ירושלים, בית שמש, מבשרת ציון, אבו גוש, קריית יערים, הר אדר, גבעת זאב וגבעון ויישובי המועצה האזורית מטה יהודה. בשטח המחוז 734,000 תושבים. מתוכם כ-68% יהודים, כ-28% מוסלמים וכ-2% נוצרים.

מחלף חמד

מחלף חמד הוא מחלף המחבר את כביש 1 וכביש 3975 וממוקם סמוך ליישובים אבו גוש, בית נקופה, ועין נקובא. סמוך למחלף נמצא מעיין עין חמד ומכאן שמו. המחלף הוא מטיפוס מחלף יהלום ומורכב מרמפות לכיוון מערב ומזרח. הגשר בנוי בתוואי הדרך המשנית וחולף מעל כביש 1. המחלף נפתח לתנועה ב-1972‏ במקביל לפרויקט ההרחבה של כביש 1 שהחל בסוף שנות ה-60.

בשנת 2014 הוקם ממערב לגשר הישן, גשר חדש, גבוה יותר, כחלק מפרויקט הרחבת כביש 1 לשלושה נתיבים. הגשר הישן נהרס בשנת 2016.

ברמפה לכיוון מערב ממוקם מעגל תנועה ובו ארבע יציאות - לכיוון בית נקופה בצפון, לכביש 3975 מערב, יציאה לכביש 1 מערב, ויציאה לכביש 3975 מזרח. ברמפה לכיוון מזרח היה צומת, לכביש 3975 מזרח, ובחזרה לכביש 1 מזרח. לאחר השדרוג גם בצד זה הוקם מעגל תנועה.

מעלה החמישה

מעלה החמישה (מַעֲלֵה-הַחֲמִשָּׁה) הוא קיבוץ הממוקם בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים, מדרום מזרח להר רפיד, מעל קיבוץ קריית ענבים והכפר אבו גוש ולצד היישוב הקהילתי הר אדר.

נווה אילן

נווה אילן (נְוֵה אִילָן) הוא מושב שיתופי ליד אבו גוש וירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

פסטיבל אבו גוש

פסטיבל אבו גוש הוא פסטיבל מוזיקה ווקאלית, המתקיים כיום בסוכות ובשבועות, בכנסיית גבירתנו של ארון הברית ובשטחים שסביבה, בכפר אבו גוש שבהרי יהודה.

ראשיתו של הפסטיבל בשנת 1957. מספר חובבי מוזיקה ובראשם ד"ר פליכס זולמן, מרצה לרוקחות מבית הספר לרפואה בירושלים וזיגי שטדרמן, פסנתרן ומנצח, גילו את מעלותיה האקוסטיות של הכנסייה שבראש ההר. הפסטיבל התקיים אותן שנים בארבע השבתות של חודש מאי, שני קונצרטים בכל שבת בצהריים. הקהל היה מגיע מצויד בסלי פיקניק, ובין הקונצרטים ותוך ישיבה על שמיכות אל מול הכנסייה, היה מצטרף לשירת המקהלה בכוראלים ומדריגלים. בשנת 1970 כלל הפסטיבל עשרה קונצרטים, שבעה באבו גוש ושלושה נוספים בחיפה, בית צבי ברמת גן וקיבוץ דפנה.

הפסטיבל ענה בזמנו על הצורך בהשמעת מוזיקה כנסייתית, שהוחרמה אז באולמות אחרים בלחץ יהודים דתיים, ובמשך שנים היה זה המקום היחיד שאפשר היה לשמוע בו בישראל יצירות כמו פסיונים, מיסות וקנטטות.

כל מפעל הפסטיבל דאז נעשה בהתנדבות מלאה. הנגנים, הסולנים וזמרי המקהלות, הן מישראל והן מחוצה לה, עשו את המלאכה ללא תמורה ומתוך אהבת המוזיקה לשמה, וגם הכנסייה העמידה את המקום לרשות הפסטיבל ללא תשלום. הקהל שילם מחיר מוזל, לכיסוי ההוצאות בלבד. עבור אמנים שבאו לפסטיבל מחוץ לישראל התקבל אישור לפטור ממס נסיעות מפקיד בכיר במשרד האוצר, אוהד הפסטיבל, כדי לעקוף את הוועדה במשרד החינוך שהתנגד לפסטיבל.

בשנת 1968 הוכלל הפסטיבל בתוכנית של חגיגות 20 שנים למדינת ישראל.

בשנת 1971, לאחר 14 שנים של קיום הפסטיבל בתנאים אלה, התחלפה הנהלת המסדר שהחזיק את הכנסייה והאחראים החדשים לא הביעו עניין להמשיך במפעל, שלא הביא להם תמורה כספית ולא מיסיונרית. זיגי שטדרמן ניסה להעביר את הפסטיבל לקיבוץ עין השופט, אך לא עמד בנטל ההוצאות. בקשה להשמיע פסיון של באך במסגרת הפסטיבל בהיכל התרבות נדחתה, בנימוק שליצירה תוכן אנטי-יהודי. פנייתו לבג"ץ נגד משרד החינוך בדרישה לתמיכה כספית נדחתה ברב דעות. הפסטיבל התקיים בשנת 1972 וכעבור זמן מה עזב שטדרמן את ישראל. הוא לימד מוזיקה בניו יורק, שם נפטר ב-21 ביולי 2011.

בשנת 1992 חודש הפסטיבל ביוזמת דליה מרוז שהביאה את חנה צור המנהלת המוזיקלית וגרשון כהן המפיק ומאז הוא מנוהל על ידי העמותה לקידום מוזיקה ותרבות באבו גוש והרי יהודה שמזכירה הוא בנימין גדליהו. הפסטיבל מושך אליו אוהבי מוזיקה רבים מכל הארץ בשל איכות התוכנית האמנותית הכוללת מיטב המקהלות מהארץ ומקהלות מחו"ל, בשילוב אקוסטיקה משובחת ונוף מרהיב.

המנצחת וזמרת האלט חנה צור הייתה במשך 10 שנים מנצחת משנה לצד זיגי שטדרמן במתכונתו הקודמת של הפסטיבל וכיום היא המנהלת המוזיקלית של הפסטיבל בדמותו החדשה.

פרוזדור ירושלים

פרוזדור ירושלים הוא השטח המחבר בין השפלה לירושלים ונמצא בגבולות הקו הירוק. אזור זה נכבש במלחמת העצמאות, במהלך פריצת הדרך לירושלים, והיה מוקף עד למלחמת ששת הימים בשטח ממלכת ירדן.

פרוזדור ירושלים אינו נבדל מבחינה משמעותית מאזורים גאוגרפים סמוכים לו מצפון ומדרום, והגדרת אזור זה היא צבאית-מדינית ולא גאוגרפית.

קריית ענבים

קִרְיַת עֲנָבִים הוא קיבוץ בהרי יהודה, כ-10 ק"מ ממערב לירושלים, ליד הכפר אבו גוש. הקיבוץ נוסד בשנת 1920 על ידי עולים מאוקראינה. במרוצת הזמן הצטרפו אליהם עולים מפולין, מגליציה, מגרמניה ומארגנטינה. שטח הקיבוץ כ-4,600 דונם ומספר חבריו כ-133 (נכון ל-2019).

קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הררי; הקיבוץ היה ממקימי "תנובתנו" ("תנובה"), שיאן תפוקת חלב ושיווקו המאורגן בשנות העשרים, ובסיס עיקרי להגנה, לפלמ"ח ולצה"ל במאבק על הדרך לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במקום בית קברות צבאי ואתר הנצחה לחללי הקרבות במאבק זה.

ענפי החקלאות: כרם, גידולי שדה (לא בשטח הקיבוץ). תעשייה: מפעל למוצרי בידוד "ענביד".

בשנת 2007 הקיבוץ השלים את תהליך ההפרטה.

כיום הקיבוץ נמצא בתהליך הרחבה וקליטה של חברים חדשים ובנים חוזרים.

ב-כ' בתמוז 2019 (100 שנה אחרי איחוד הקבוצות ל-"קואופרטיב ארץ ישראל", לימים "קריית ענבים"), פתח הקיבוץ את שנת ה-100 להיווסדו, שעתידה להסתיים ב-כ' בתמוז 2020 (100 שנה אחרי יום העלייה לקרקע).

שוד

שוד הוא לקיחת חפץ מבעליו בניגוד לרצונו ולא על פי חוק בכוח הזרוע תוך שימוש באלימות או באיומים, לעיתים תוך שימוש בכלי נשק. בניגוד לגניבה שנעשית בסתר וללא ידיעת בעל הרכוש בזמן ביצוע הדבר, בשוד הבעלים מודע ללקיחת רכושו, אך איננו יכול להתנגד בשל החשש לנזק גופני שלו או הקרובים אליו. השוד נחשב לעבירה פלילית בכל מדינות העולם.

במאות הקודמות כנופיות של שודדים בארץ ישראל היו חולשות על הדרכים בעיקר בנקודות מפתח, ו"גובות" "מיסי מעבר" מהעוברים ושבים. בין הכפרים הידועים שעסקו בכך היו כפר סילוואד הסמוך לרמאללה וכפר אבו גוש בדרך לירושלים. בעולם הרחב התפתח במאה העשרים שוד ימי בעיקר במזרח הרחוק.

לעיתים משמשת המילה "שוד" לתיאור מעשים של גניבה רבת רושם, שלא לוו באלימות או באיום באלימות, כך שמבחינה משפטית אינם שוד אלא גניבה בלבד. כך, למשל, "שוד הכספות הגדול" שבוצע בישראל ב-1985 או "שוד הרכבות הגדול", שבוצע בבריטניה ב-1855. "שוד עתיקות" אף הוא בדרך כלל גניבה ולא שוד.

תל קריית יערים

תל קריית יערים הוא תל ארכאולוגי מערבית לירושלים. התל ממוקם בתוך הכפר אבו גוש (שנקרא בעבר קריית אל ענב), ומזוהה עם היישוב המקראי בשם קריית בעל או בעלה שלאחר מכן נקרא בשם קריית יערים והיה ממוקם על גבול נחלת שבט בנימין ונחלת שבט יהודה, העיר נקראה ככל הנראה על שם היערות, שהיו בסביבתה. ממערב לאתר ההיסטורי הוקם יישוב חדש בשם קריית יערים (טלז סטון).

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 99.8%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0.2%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 10.0%
גילאי 5 - 9 10.1%
גילאי 10 - 14 9.7%
גילאי 15 - 19 9.8%
גילאי 20 - 29 17.7%
גילאי 30 - 44 19.3%
גילאי 45 - 59 14.7%
גילאי 60 - 64 3.3%
גילאי 65 ומעלה 5.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 4
–  על-יסודיים 4
תלמידים 1,235
 –  יסודי 610
 –  על-יסודי 625
מספר כיתות 67
ממוצע תלמידים לכיתה 18.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז ירושלים
נפות נפת ירושלים חופפת את שטח המחוז
מפת מחוז ירושלים
ערים בית שמשירושלים
מועצות מקומיות אבו גוש • מבשרת ציוןקריית יערים
מועצות אזוריות מטה יהודה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.