אבות דרבי נתן

אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָןראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 פרקים (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 פרקים (בנוסחה ב').

זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

טעם קריאת שם המסכת אבות דרבי נתן איננה ברורה. רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, כותב: ברייתא זו קורין אבות דרבי נתן ולא ידעתי על מה. ויש לומר שר' נתן [רבי נתן, מזוהה כרבי יונתן] סדרהּ, וכך מסורת בידם".

הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על אדר"נ פירוש בשם "כיסא רחמים", והרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב על אדר"נ פירוש המכיל שלושה חלקים בשם "אבות הראש".

לראשונה נדפסה המסכת יחד עם הדפסת התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף, יחד עם מסכת עבודה זרה.

במהדורות התלמוד פורסמה המסכת בין המסכתות הקטנות, והיא מודפסת על פי רוב בסוף סדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר לנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא "נוסחא א' ", שעליה הוסיף תיקונים מכתבי יד קרובים אליה, ובמקביל לו פרסם נוסח חדש מכתב יד, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שלו קרא "נוסחא ב' ". שכטר הבחין שגרסת כתב היד הזה (ואחרים הקרובים אליו) מקבילה לנוסח שהיה ידוע עד אז ("נוסחא א' "), אך שונה ממנו במקומות רבים, במעט או בהרבה.

מנחם קיסטר הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לבדיקת דרכי העריכה והנוסח של אבות דרבי נתן, והגיע למסקנה כי אמנם אפשר שביסודה המסכת היא תנאית (על כך מרמזת העובדה שלמסכת אין הרחבות לקטעים במסכת אבות שהן תוספות שנוספו בתקופה האמוראית, וכן היעדרם המוחלט של שמות אמוראים), אך נוסחה עבר שינויי נוסח ועריכה מהותיים כה רבים במהלך השנים, עד שקשה ולעיתים בלתי אפשרי לשער מה הייתה צורתו המקורית של החומר. בדיקתו העלתה ששני הנוסחים רחוקים מאוד מן המקור, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב', באופן כללי.

בעקבות עבודתו הוציא קיסטר מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" בשנת 1997, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, עם הרחבות וציוני מקורות.

אבות דרבי נתן
Adran shechter
מידע כללי
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט אבות דרבי נתן

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבות

האם התכוונתם ל...

בית רימה

בית רימה (גם: בית רמה) היה יישוב יהודי בארץ ישראל בתקופת בית שני, ממנו הועלו לבית המקדש מנחות של יין.

היישוב נזכר במשנה: "ומניין היו מביאין את היין, קרוחיין וחטוליין אלפא ליין, שנייה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סגנה בבקעה".

כמו כן, נזכר היישוב בחיבור אבות דרבי נתן: "מעשה באדם אחד מבית רמה שהיה נוהג בעצמו מדת חסידות. שלח אליו רבן יוחנן בן זכאי תלמיד אחד לבודקו, הלך ומצאו שנטל שמן ונתנו על גבי כירים ונטלו מעל הכירים ונתנו לתוך של גריסין. אמר לו מה אתה עושה, אמר לו כהן גדול אני ותרומה בטהרה אני אוכל".

היישוב הקדום מזוהה כיום עם הכפר הערבי בית רימא שבהר אפרים, כ-3 ק"מ מזרחית לבית אריה. חיזוק לזיהוי זה, פרט לשימור השם, הוא קרבתו של כפר זה לכפר א-לובן, המשמר לפי הסברה את שמה של בית לבן הקדומה.

הולך בדרכו עקיבא

הולך בדרכו עקיבא הוא שיר ילדים חרדי, מהאלבום "יהודים הם בני מלכים". השירים באלבום נכתבו על ידי יהודית שיקמן והולחנו על ידי חיים בנט.

השיר מבוסס על סיפור חז"ל הידועה על התנא רבי עקיבא, שמקורו באבות דרבי נתן:

השיר מכיל בית ופזמון המתארים בקצרה את המעשה, כאשר הפזמון מדגיש את כח התורה כמים שבכוחם לחלחל אפילו באבן כך דברי התורה יכולים אף לחדור ללב אבן.

השיר מתקשר בעיקר לימי ספירת העומר בהם נוהגים להשתדל להתחזק באהבת ישראל על פי מאמרו של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".

הכנסת כלה

הכנסת כלה היא המצווה לסייע לחתן ולכלה כדי שיוכלו להינשא, כחלק ממצוות גמילות חסדים, וכן ללוות את החתן והכלה לחופה ולשמחם, כחלק ממצוות ואהבת לרעך כמוך.

מצוות הכנסת כלה מצוינת בברייתא האומרת:

ההלכה היא שאם אין מספיק אנשים שמלווים את הכלה לחופה, צריך להפסיק אפילו באמצע לימוד תורה כדי ללוות את הכלה.

בעניין הריקוד שנהגו לרקוד לפני הכלה כשליוו אותה לחופה ישנה מחלוקת בתלמוד:

מפאת חשיבותה של המצווה, ונחיצותה הריאלית בחייהם של בני זוג צעירים שאין ידם משגת, שקדו קהילות ישראל במשך הדורות על מוסדות וקרנות צדקה המיועדים לצורך ספציפי זה. כך למשל, הרב יוסף אירגס התיישב במפנה המאות 18-17 בעיר פיזה ויסד שם קרן צדקה ייעודית לצורך הכנסת כלה, תחת השם: "מוהר הבתולות".

ילקוט שמעוני

ילקוט שמעוני הוא לקט מדרשים קדומים על התנ"ך.

לא ידוע רבות על מחבר הילקוט או על זמן יצירתו. מדפיס הילקוט בוונציה בשנת 1566 רבי מאיר פרינץ, ייחסו לרבנו שמעון ראש הדרשנים מפרנקפורט, וכן ייחסו החיד"א בספרו שם הגדולים. לדעת החוקרים צונץ ואברהם אפשטיין הילקוט חובר בפרנקפורט בתחילת המאה ה-13.

מדרשי הילקוט מלוקטים מהתלמוד הבבלי והירושלמי, מהספרא המכילתא, מדרש רבה ומדרש תהילים, אבות דרבי נתן, פרקי דרבי אליעזר ומסכתות קטנות, פסיקתא ותנחומא ועוד מדרשים שנעלמו במשך השנים וזהו למעשה השריד היחיד שלהם, כדוגמת מדרש ויסעו, מדרש אספה, מדרש אבכיר, ספרי זוטא, והוא מקור מרכזי בשחזור אותם מדרשים אבודים.

פירוש על הילקוט, בשם "זית רענן", חיבר הרב אברהם גומבינר, בעל "המגן אברהם". הפירוש היה קיים בשלמותו רק בפני עצמו, אך בצמוד לילקוט נדפס ברוב המהדורות רק תקציר ממנו.

הילקוט נדפס לראשונה בשנת ה'רפ"א וזכה לכתריסר מהדורות מודפסות. בשנת תשל"ג (1973) החל מוסד הרב קוק להוציא לאור מהדורה מדעית של הספר בעריכת דוב היימן ויצחק שילוני. עד עתה (2015) יצאו לאור תשעה כרכים על התורה, ושני כרכים על נביאים. מבוא לספר מהרב בצלאל לנדוי נדפס בתחילת כרך ראשון על נביאים.

משנת 1998 החלה לצאת בירושלים, על ידי הרב רפאל לוין, מהדורה חדשה ומוערת, המביאה גם גרסאות של המכונה כתב יד אוקספורד של הילקוט, שהוא בכיר כתבי היד שלו, וכן לשאר המדרשים המובאים בילקוט. במהדורה זו מובא גם פירוש זית רענן השלם, שבמהדורות הקודמות נדפס רק תקציר שלו. עד היום הודפסו 13 כרכים, הכוללים את חמשת חומשי תורה ומגילות איכה, רות ואסתר.

כיעור

כיעור הוא תכונה של אובייקט (כולל עצמים חיים) או מבנה מסוים: חזותי, קולי, מילולי או רעיוני, שבשל תצורתו וארגונו גורם לאדם לחוויה הנחשבת לרוב לבלתי נעימה.

בפתח ספרו "תולדות הכיעור" מציין אומברטו אקו:

בכל תקופה סיפקו פילוסופים ואמנים הגדרות ליופי, והודות לעבודתם ניתן לשחזר את תולדות הרעיונות האסתטיים לאורך הדורות. לא כך קרה עם הכיעור. רוב הזמן הוגד הכיעור כהיפוכו של היופי, אך מעולם לא הוקדש לו מחקר ייחודי משלו, והוא נדון להערות אגב בעבודות מחקר שוליות.פילוסופים אחדים, ובהם קסנופנס מקולופון, ג'יימס מוויטרי, וולטר והגל, ציינו שהקביעה לפיה אובייקט מסוים הוא מכוער מתאפיינת בסובייקטיביות השונה בהגדרתו מחברה לחברה, מתקופה לתקופה ומאדם לאדם. בדומה לאימרה "היופי הוא בעיני המתבונן", ניתן לקבוע שגם "הכיעור הוא בעיני המתבונן".

בנוסף להתייחסות לאובייקט כמכוער, מתקיימת גם התייחסות להתנהגות כמכוערת, כפי שמשתקף בהנחיה "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור".

מכל מלמדי השכלתי

מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי הוא ביטוי רווח שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי. מקור הביטוי בספר תהילים: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי." (קי"ט, צ"ט), והוא מופיע במשמעותו זו כבר במסכת אבות, שם הובא מאמרו של בן זומא: "איזהו חכם? - הלומד מכל אדם, שנאמר: 'מכל מלמדי השכלתי'".לפי פשט הפסוק, כפי שפירשו למשל רבי אברהם אבן עזרא, המ' היא מ' היתרון והכוונה הפוכה: השכלתי יותר מכל מלמדיי. פירוש זה משתלב היטב גם כהקבלה לפסוק הקודם: "מאויבי תחכמני מצוותיך" (כלומר - מצוותיך עשו אותי חכם מאויבי) וכהקבלה לפסוק הבא - "מזקנים אתבונן" אשר גם אותו ניתן לפרש כהיטבתי להבין מזקנים (כלומר חכמים).

מסכת אבות

מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים, אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.

למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה, ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.

נסים שאירעו בבית המקדש

לפי מקורות שונים בספרות חז"ל, בבית המקדש אירעו מספר נסים באופן קבוע. בדרך כלל מאוחדים הנסים שנעשו בירושלים עם הנסים שאירעו במקדש.

נתן

האם התכוונתם ל...

ספר האגדה

סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.

המוטו של הספר, בעמוד השער: "'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם" (מכילתא, בשלח).

רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הוּרקנוּס (במקורות חז"ל - רבי אליעזר או רבי אליעזר הגדול) היה מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, אשר כינה אותו "בור סוּד שאינו מאבד טיפה" בשל יכולות הלימוד שלו. היה עמיתו וגיסו של רבן גמליאל דיבנה ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה. ישב בעיר לוד ועמד בראש ישיבה ובית דין בה.

רבי אלעזר בן ערך

רבי אלעזר בן ערך היה תנא בדור השני של התנאים והיה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי.

רבי יונתן

רבי יונתן היה תנא מהדור הרביעי של התקופה - אמצע המאה ה-2. חברו ובר-הפלוגתא של רבי יאשיה, ושניהם למדו אצל רבי ישמעאל.רבי יונתן היה כהן. רבי יונתן מוזכר במשנה פעם אחת בלבד, ופעם אחת בתוספתא. לעומת זאת הוא מופיע מספר פעמים בספרא, ובספרי על ספר דברים, ובעיקר במדרשי ההלכה כדוגמת הספרי לבמדבר והמכילתא. שמו מופיע תדיר במחלוקות עם רבי יאשיה, וברוב מוחלט של הפעמים הם נחלקים במדרש המקרא, למעט פעם אחת בה הם נחלקים בהלכה, לגבי מכסת האנשים שצריכים להיות בעיר הנידחת.רבי יונתן החליט לעזוב את ארץ ישראל יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש, ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד בר כוכבא, אך כאשר הגיעו לסולמה של צור התחרטו, ושבו לגור בארץ.

רבי יוסי הכהן

רבי יוסֵי הכהן היה תנא שחי בשלהי המאה הראשונה לספירה, בן הדור השני של התנאים ותלמידו של רבן יוחנן בן זכאי.בענייני הלכה נמסרו דבריו במשנה רק פעם אחת (אולי משום חסידותו, ראו להלן), בתלמוד הבבלי נאמר עליו כי עסק במעשה מרכבה יחד עם רבי יהושע, וכי רבו, רבן יוחנן בן זכאי, שיבחו על כוחו בחכמת הנסתרבמשנה נאמר על אודותיו כי רבו ובני דורו כינוהו "חסיד". (בהתאם לכך יש שזיהו אותו עם רבי יוסי "קטנותא" שעליו נאמר במשנה שמשעה שמת פסקו חסידים). יש התולים בחסידותו את היעדרם של דברי הלכה משמו, שכן דרכם של חסידים הייתה לא להתבלט בתורתם. בתלמוד הבבלי נאמר על אודותיו כי "לא נמצא כתב ידו בידי גוי מעולם" משום הזהירות בהלכות שבת.מלבד זאת נזכר שמו בדברי חז"ל במספר הקשרים נוספים; בפרשנות המקראות - הוא מוזכר במקום אחד כמפרש פסוקים מוקשים בפני רבן גמליאל, בענייני מוסר - הוא מוזכר במקום אחר, בו הוא נשאל על ידי רבו, רבן יוחנן בן זכאי, "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?" ועל כך הוא משיב "שכן טוב", ועל השאלה ההפוכה; "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם?" הוא משיב בהתאם: "שכן רע". וכן בניחום אבלים, כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

רבי עקיבא

רבי עקיבא בן יוסף (רבי עקיבא, לעיתים נכתב רַבִּי עֲקִיבָה) (נפטר 136 לספירה, ג'תתצ"ו) היה תנא ארץ ישראלי, בן הדור השלישי של התנאים, מגדולי חכמי ישראל. מתומכי מרד בר כוכבא.

היה בר פלוגתא של רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוחנן בן נורי ואחרים. הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. מוזכר בתלמוד הבבלי כ-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. נהרג על קידוש השם כאחד מעשרת הרוגי מלכות.

רבן יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי (חי במאה ה-1 לספירה) היה, לפי מסורת חז"ל, מגדולי התנאים בתקופה שסביב חורבן בית שני. נמלט מירושלים הנצורה ושיכנע את אספסיאנוס להתיר לו להקים את הסנהדרין מחדש ביבנה. שם הנהיג את שרידי החכמים, שיקם את חיי התורה בארץ ישראל, והיה מהראשונים שתיקנו תקנות המתאימות למציאות ללא מקדש. המחקר המודרני ממעיט מאוד בהשפעה שהייתה לאנשי יבנה בפועל על יהודי ארץ ישראל. לפי המסורת, התואר "רבן" ניתן לו משום שכיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין, על אף שלא השתייך למשפחת נשיאי בית הלל הזקן. הוא היה תלמידם של הלל ושמאי, ועל פי המסופר במדרש חי מאה ועשרים שנה.

רחל בת כלבא שבוע

רחל בת כלבא שבוע הייתה אשתו של התנא רבי עקיבא. לפי סיפורי חז"ל, חייתה בסוף תקופת בית שני. בדרומה של העיר טבריה, סמוך לבית הקברות העירוני, שוכן מבנה קבר אשר לפי חלק מהמסורות מיוחס למקום קבורתה.

מסכתות קטנות
אבות דרבי נתן • מסכת סופריםאבל רבתימסכת כלהמסכת כלה רבתידרך ארץ רבהדרך ארץ זוטאמסכת עבדיםמסכת גריםמסכת כותים • מסכת ספר תורה • מסכת מזוזה • מסכת תפילין • מסכת ציצית
ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוני • אבות דרבי נתן • תנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.