אבדילמג'יט הראשון

אַבְּדִילְמֵגִ'יט הָרִאשׁוֹןטורקית: I. Abdülmecit; בטורקית עות'מאנית: عبد المجيد اول,‏ 25 באפריל 182325 ביוני 1861) היה הסולטאן ה-31 של האימפריה העות'מאנית, שלט בה מ-2 ביולי 1839 ועד יום מותו. היה בנו של הסולטאן מהמוט השני אשר קדם לו.

אבדילמג'יט הראשון
Sultan Abdülmecid - Google Art Project
שושלת השושלת העות'מאנית
פרסים והוקרה

הרפורמות והטנזימאט

אבדילמג'יט זכה לחינוך אירופי והתעניין בספרות ובמוזיקה. בדומה לאביו, החזיק ברעיונות מודרניים, ורווחת האימפריה ונתיניה נגעו לו. הוא היה הסולטאן הראשון שקיבל קהל והאזין לנתיניו באופן אישי וללא מתווכים, והוא אף סייר ברחבי האימפריה במספר הזדמנויות כדי להתרשם באופן אישי ממצבה.

בהכירו בכך שהממסד הדתי והצבאי הישן שוב לא התאים לצרכיה של האימפריה בעולם המודרני, שהתהווה החל בראשית המאה ה-19, הוא ביקש להמשיך ברפורמות שבהן החל אביו ולאמץ תהליכים אירופיים קיימים. אנשי הממשל שלו, דוגמת אלי פאשה (Mehmed Emin Âli Paşa) ומיטהט פאשה (Mithat Paşa), תמכו בצעדיו, אך הוא גם נאלץ להיאבק באופוזיציה שמרנית, שהתנגדה לרפורמות ואף זממה להתנקש בחייו מספר פעמים.

במטרה להגביר את הזהות העות'מאנית של תושבי האימפריה, אשר החלו לגלות שאיפות להגדרה לאומית, וכפועל יוצא מכך לעצור את תהליך שקיעתה של האימפריה ואת צמצום גבולותיה, פרסם אבדילמג'יט הראשון ביום 3 בנובמבר 1839, חודשים ספורים לאחר שעלה לשלטון, את הצהרת הטנזימאט, שמטרתה "להביא את יתרונות הממשל התקין לרחבי האימפריה באמצעות הקמתם של מוסדות חדשים". ההצהרה, שפתחה את תקופת הטנזימאט, הביאה עמה שורה של חידושים שנמשכו עד אמצע חלקה השני של המאה ה-19, וכללו, בין היתר, את ההתחייבות לשלומם, כבודם ושלום רכושם של כל תושבי האימפריה, ארגון המערכת הפיננסית בהתאם לדגם הצרפתי, ארגון מחדש של הצבא, רפורמה חקיקתית שכללה את אימוץ החוק האזרחי והפלילי הצרפתי ואת הקמתה של אספה (Meclis−i Maarif−i Umumiye), שהייתה אב הטיפוס של הפרלמנט העות'מאני הראשון.

בית המלוכה אימץ סטנדרטים אירופיים גם בלבושו, והטורבן נאסר והוחלף בתרבוש. הסולטאן הורה גם על בנייתו של ארמון דולמאבהצ'ה החדש ב-1856, אשר לא היה בנוי עוד סביב חצרות פנימיות, אלא לפי תוכנית מתאר אירופית יותר.

יחסי חוץ

בשנות שלטונו הראשונות נאלץ אבדילמג'יט הראשון להתמודד עם פלישת המצרים בהנהגת אבראהים פאשא, אשר הגיעו לסביבות איסטנבול, בעוד שהצי העות'מאני, שהיה בדרכו לאלכסנדריה, ערק לצד המצרי. הכוח הפולש נעצר רק בשל התערבות בינלאומית, וב-1841 הושבו לאימפריה נכסיה בסוריה, לבנון ובארץ ישראל.

השקט היחסי ביחסי החוץ, שנמשך למעלה מעשור, הופר על ידי מלחמת קרים בין השנים 18541856. הגורם למלחמה היה פלישת רוסיה לנסיכות מולדובה ולוולאכיה, לאחר ויכוח בין רוסיה לבין האימפריה העות'מאנית באשר למשמורת על מספר ערים קדושות בארץ ישראל ולביטחונם של הנוצרים האורתודוקסים. הרוסים הטביעו חלק מהצי העות'מאני בסינופ ב-30 בנובמבר 1853, ואל העות'מאנים הצטרפו בריטניה וצרפת, ומאוחר יותר גם סרדיניה. משא ומתן לסיום המלחמה החל לאחר כיבוש העיר סבסטופול והכתרתו של אלכסנדר השני לצאר. המלחמה הסתיימה ב-30 במרץ 1856 עם חתימת חוזה השלום בפריז, בעיקר בשל עייפות שני הצדדים וההכרה ההדדית בחוסר היכולת להשיג הכרעה במלחמה.

כמו אביו, גם אבדילמג'יט הראשון מת משחפת בשנת 1861. אחיו, אבדילאזיז, ירש אותו, אולם לאחריו שלטו באימפריה בניו של אבדילמג'יט הראשון, מורט החמישי, עבדול חמיד השני, מהמט החמישי ומהמט השישי זה אחר זה.

קישורים חיצוניים

הקודם:
מהמוט השני
שליטי האימפריה העות'מאנית
18391861
הבא:
אבדילאזיז
1823

שנת 1823 היא השנה ה-23 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1823 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

23 באפריל

23 באפריל הוא היום ה-113 בשנה (114 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני בשבוע ה-17. עד לסיום השנה נשארו עוד 252 ימים.

אבדילאזיז

אַבְּדִילְאָזִיז (בטורקית: Abdülaziz;‏ בטורקית עות'מאנית: عبد العزيز, 8 בפברואר 1830–4 ביוני 1876) היה הסולטאן ה-32 של האימפריה העות'מאנית, שלט עליה מ-25 ביוני 1861 ועד 30 במאי 1876.

בדל אי אסכרי

בֶּדֶל אִי אָסְכֶּרִי (בטורקית: bedel-i askeri) היה מס שהונהג בתקופת הטנזימאט באימפריה העות'מאנית כתשלום עבור פטור משירות צבאי בצבא האימפריה. מס זה היה בתוקף בין השנים 1857–1909.

בתקופת שלטונו של אבדילמג'יט הראשון הייתה האימפריה העות'מאנית בעיצומן של רפורמות הטנזימאט. במסגרת זו בוטל ב-1856 מס הגולגולת-הג'יזיה, אותו נדרשו לשלם נתיני האימפריה שאינם מוסלמים ובכלל זה יהודי האימפריה העות'מאנית. במסגרת זו הוטל גיוס חובה בקרב כלל נתיני האימפריה, מוסלמים ולא מוסלמים לפי מכסה נדרשת בכל וילאייט שנעה בין 5 ל-6 אחוזים מקרב הגברים בגיל גיוס. צעד זה גרר התנגדות של הממסד הצבאי העות'מאני וב-1857, הורשו כל ברי הגיוס לקבל פטור משירות בצבא העות'מאני. תמורת קבלת פטור משירות צבאי, נדרשו לשלם מס פטור מיוחד שכונה בֶּדֶל אִי אָסְכֶּרִי (מטורקית: מחיר הצבא). המס אשר שילמו האוכלוסיות הלא מוסלמיות היה נמוך במידה רבה מהמס ששילמו המוסלמים עבור הפטור ועמד על 50 לירות עות'מאניות למבקש הפטור. בקהילות מאורגנות וממוסדות כגון הקהילות היהודיות ביישובים השונים, חולק המס באופן אחיד או פרוגרסיבי ושולם על ידי כל ראשי המשפחות בקהילה.מעת לעת היו העות'מאנים משנים את גובה המס אם בהחלטת השער הנשגב או בהחלטה של הוואלי המקומי. כך למשל, בשנות ה-70 של המאה ה-19 העלה הממשל העות'מאני את המס ליהודי מונסטיר בשיעור של 150 אחוזים. הקהילה, אשר נפגעה קשות בשריפת הענק שהתחוללה בעיר ב-1863 התקשתה לעמוד בנטל התשלום. מעטים מבני הקהילה יכלו לשלם מיסים. לרבים לא היה כלל כסף.ב-1909, לאחר הפיכת הטורקים הצעירים בוטל מס הבדל אי אסכרי, והונהג גיוס חובה ללא פטור ברחבי האימפריה.

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית (בטורקית עות'מאנית: دولت علیۂ عثمانیہ, בטורקית מודרנית: Osmanlı İmparatorluğu, בערבית: الدولة العثمانية) הייתה אימפריה טורקית שהתקיימה למשך 624 שנים, משלהי המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-20, השתרעה מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב. האימפריה העות'מאנית הייתה בין הכוחות הפוליטיים העיקריים בעולם מהמאה ה-15 עד תחילת המאה ה-18, והיוותה איום על מדינות אירופה עד שהתפרקה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה לטורקיה המודרנית. ארץ ישראל נכללה גם היא בתחומיה של האימפריה העות'מאנית.

הסכם לונדון (1840)

הסכם לונדון משנת 1840 (באנגלית: Convention for the Pacification of the Levant) הוא הסכם בינלאומי אשר שמו הרשמי "הסכם להשכנת שלום בלבנט" ואשר נחתם ב-15 ביולי 1840 בין המעצמות האירופיות בריטניה, אוסטריה, פרוסיה, ורוסיה מצד אחד, והאימפריה העות'מאנית מן הצד השני.

הסכם זה מתמצת הסכמים קודמים הנוגעים לאימפריה העות'מאנית ומלחמתה במצרים בראשות מוחמד עלי ואשר היו יוזמת המעצמות האירופיות מחשש שמא התמוטטות האימפריה העות'מאנית תגרום לחוסר יציבות באירופה.

החתומות על ההסכם הבטיחו למוחמד עלי וליורשיו שלטון קבוע במצרים ובסנג'ק עכו (מחוז עכו), בתנאי שאזורים אלה יוותרו חלק מן האימפריה העות'מאנית. תחומי "מחוז עכו" כפי שהובטח לו נרחבים מאוד, והם כוללים את רוב ארץ ישראל המערבית. ההסכם מפרט במדויק את תחומי השטח שהוצעו לו, והנה הם (בתרגום חופשי): "מראש הנקרה יוצא קו לעבר שפך נהר חצבאני, משם לאורך החוף המערבי של הכנרת, לאורך הגדה של נהר הירדן, לאורך החוף המערבי של ים המלח, משם לקצה הצפוני של מפרץ עקבה (=מפרץ אילת), ואז לאורך החוף המערבי של מפרץ עקבה והחוף המזרחי של מפרץ סואץ, עד סואץ".

בתמורה היה על מוחמד עלי לסגת בתוך עשרה ימים משאר אזורי סוריה ולהשיבם לשלטונו של אבדילמג'יט הראשון, כמו גם את ספינות הצי העות'מאני אשר ערקו לנמל אלכסנדריה. מוחמד עלי אף היה צריך להסיג באופן מיידי את כוחותיו מחצי האי ערב, מן הערים הקדושות לאסלאם, כרתים, מחוז אדנה וכל שאר שטחי האימפריה העות'מאנית. מוחמד עלי היה צריך לכבד את ההתחייבויות שקיבלה בריטניה בהסכם באלטה לימאן ובמיוחד את סעיף 6 המציין במפורש את מצרים.

המעצמות האירופיות התחייבו לעשות כל מאמץ אפשרי ליישם את תנאי ההסכם בדרכי שכנוע, אולם מוחמד עלי, בתמיכתה של צרפת, סירב לקבל את תנאי ההסכם. עמדתו של מוחמד עלי הובילה לקונפליקט צבאי בשנת 1840 במזרח התיכון שבמהלכו התקיפו כוחות בריטים ואוסטרים את העיר עכו והביסו את כוחותיו של מוחמד עלי. תבוסה זו הייתה תחילתה של ירידת כוחו של מוחמד עלי במזרח התיכון אשר לוותה בהתקוממויות מקומיות בשטחים שבהם שלט.

לבסוף, בהיותו בעמדת מגננה, הסכים מוחמד עלי לקבל את תנאי הסכם לונדון והפירמנים שהסולטאן קבע לאחריו. הסכמתו קבעה את שלטונו על מצרים וסודן. הוא נסוג מסוריה ומכרתים ושלח אל הסולטאן את הצי העות'מאני. הסכם לונדון והפירמנים שנוספו לו היוו את הבסיס החוקי למעמדה של מצרים כפרובינציה בעלת זכויות יתר במסגרת האימפריה העות'מאנית. במאה ה-20 הזכירו חברי תנועת הלאומיות המצרית את הסכם לונדון בתמיכה לטענתם כי לבריטניה אין זכות להחזיק במצרים.

התקוממות הרצגובינה

התקוממות הרצגובינה בשנים 1875-1878 (בסרבית ובקרואטית: Hercegovački ustanak; בסרבית בקירילית: Херцеговачки устанак) היא הגדולה שבהתקוממויות נגד משטר העותמאני בהרצגובינה. ההתקוממות נבעה מהיחס הנוקשה שהביעו הביי והאע'אים העותמאניים לאוכלוסיות הקתוליות והאורתודוקסיות בהרצגובינה.

הרפורמות שהנהיג הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, שבמסגרתן ניתנו זכויות חדשות לתושביו הנוצרים ובוטלה מערכת המיסים הישנה, נדחו על ידי בעלי האדמות הבוסנים. להפך, הם נקטו בצעדים מדכאים כלפי נתיניהם הנוצרים, ורף המיסים לחקלאים הנוצרים עלה לעיתים קרובות.

ב-19 ביוני 1875 פתחו הנוצרים הקתולים בהנהגתו של איוון מוזיק במרד בשלטונות העותמאניים במחוזות הדרומיים גבלה והרסנו. התקוממות אורתודוקסית פרצה ב-9 ביולי בסביבות הכפר נבסינייה שבמזרח הרצגובינה. כתוצאה מכך פרצה התקוממות כוללת בקרב האוכלוסייה הנוצרית בהרצגובינה. מעל ל-150,000 תושבים נמלטו לקרואטיה בעקבות ההתקוממויות. תגובה צבאית עותמאנית הגיע גם מצד השלטונות וגם מצד בעלי האחוזות המקומיים, אך הניסיונות לדיכוי המהומות נכשלו.

המתיחות התפשטה בקרב האוכלוסיות הנוצריות בשאר הפרובינציות העותמאניות בבלקן (במיוחד בבולגריה, שם פרץ מרד אפריל הבולגרי). כישלונותיה של האימפריה העותמאנית בדיכוי המהומות בבלקן הובילו בסופו של דבר לפרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). המלחמה נגמרה בתבוסתה של האימפריה העותמאנית, ובחתימתו של חוזה סאן סטפנו במרץ 1878, ולאחריו גם חתימת קונגרס ברלין ביולי אותה השנה, שצימצם במידה קשה את שטחי השליטה העותמאניים באירופה. קונגרס ברלין קבע שבוסניה והרצגובינה, תישאר להלכה בלבד תחת ריבונות עותמאנית, אך תוחזק ותישלט בידי הקיסרות האוסטרו-הונגרית.

טנזימאט

התנט'ימאת או תנזימאת (טורקית Tanzimat, טורקית עות'מאנית تنظيمات - "ארגון מחדש") הייתה תקופה של התחדשות ורפורמה בתולדות האימפריה העות'מאנית, אשר החלה בשנת 1839 והסתיימה עם קבלתה של החוקה הראשונה ב-1876.

מדג'ידיה

מדג'ידיה (ברומנית: Medgidia) היא עיר נמל על תעלת דנובה-הים השחור בחבל דוברוג'ה, רומניה.

היישוב נוסד ב-1848, כאשר השולטן אבדילמג'יט הראשון הושיב במקום, שהיה יריד דגנים, טטרים יוצאי חצי האי קרים - שם היישוב נגזר משמו של השולטן, לפי דרך הביטוי שלו ברומנית. ב-1878 החבל עבר לשלטון רומני לאחר קונגרס ברלין.

ב-17 בפברואר 1968 הוענק ליישוב מעמד של עיר. מדג'ידיה נמצאת במרחק של 41 קילומטרים מקונסטנצה, אליה היא מחוברת בכביש, במסילת ברזל וגם בדרך שיט, באמצעות תעלת דנובה-הים השחור. לפי נתוני 2010 חיים בעיר 44,034 תושבים. מרבית תושבי המקום, יותר מ-72% הם נוצרים אורתודוקסים ורק כ-17% מוסלמים (טטרים וטורקים).

בעיר יש מסגד וכנסייה מהמאה ה-19.

מדליית קרים הטורקית

מדליית מלחמת קרים הטורקית (בטורקית: Kırım Harbi Madalyası) הייתה מדליית מערכה אשר הוענקה על ידי אבדילמג'יט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית למשרתים בצבא בריטניה, צרפת וסרדיניה; בעלות בריתה של האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת קרים.

מהמוט השני

מהמוט השני (בטורקית II. Mahmut, בטורקית עות'מאנית: محمود ثانى;‏ 20 ביולי 1785 - 2 ביולי 1839) היה הסולטאן השלושים של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-28 ביולי 1808 ועד יום מותו. הוא היה בנו של הסולטאן אבדילהמיט הראשון.

מהמט החמישי

מהמט החמישי (בטורקית: Mehmed V Reşad או Reşat Mehmet; בטורקית עות'מאנית محمد خامس رشاد; בערבית: محمد الخامس رشاد, 2 בנובמבר 1844 - 3 ביולי 1918) היה הסולטאן ה-35 של האימפריה העות'מאנית.

מהמט השישי

מהמט השישי (או מהמט וחידטין) (טורקית VI. Mehmet, Vahidettin; טורקית עות'מאנית محمد السادس או محمد وحيد الدين, ‏14 בינואר 1861 - 16 במאי 1926) היה הסולטאן ה-36 והאחרון של האימפריה העות'מאנית, החל ב-4 ביולי 1918 ועד ביטול הסולטנות על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ב-1 בנובמבר 1922.

מוראט החמישי

מוראט החמישי (בטורקית: V. Murat; בטורקית עות'מאנית: مراد خامس,‏ 21 בספטמבר 1840 - 29 באוגוסט 1904) היה הסולטאן ה-33 של האימפריה העות'מאנית, ששלט בין 30 במאי ל-31 באוגוסט 1876.

מסגד אורטאקוי

מסגד אורטאקוי (בטורקית: Büyük Mecidiye Camii או Ortaköy Camii) הוא מסגד השוכן בשכונת אורטאקוי שברובע בשיקטש בעיר איסטנבול שבטורקיה. שמו הרשמי של המסגד הוא "המסגד הקיסרי הגדול על שם הסולטאן אבדילמג'יט הראשון".

המסגד הראשון במקום נבנה במאה ה-18, והמבנה הנוכחי הוקם בהוראת הסולטאן אבדילמג'יט הראשון בשנים 1854–1856. המסגד הוקם על גדת הבוספורוס, והוא מהווה יעד תיירותי פופולרי בעיר.

האדריכל הטורקי ממוצא ארמני, ניגואוס בליאן (Nigoğos Balyan; בנו של האדריכל אשר תכנן את ארמון דולמאבהצ'ה), תכנן את המסגד בסגנון הבארוק. פנים המסגד מקושט ברישומי קליגרפיה, בין היתר, מעשי ידיו של הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, אשר היה אומן בתחום זה. המסגד תוכנן כך שחלונותיו הרחבים והגדולים יקלטו אל תוכם את השתקפות האור המגיעה ממי הבוספורוס.

מסדר המג'ידיה

מסדר המג'ידיה (מֶדְזִ'ידֵיֶה) (בטורקית: Kılıçlı Mecidi Nişanı, ובשפה העממית: mecidiye nişanı, תרגום מילולי: מסדר ועיטור החרב של אבדילמג'יט) הוא מסדר הצטיינות במערכה צבאית של האימפריה העות'מאנית, אשר הוענק בשנים: 1852-‏1922. האות והמסדר נוסדו על ידי הסולטאן אבדילמג'יט הראשון בשנת 1851. על המדליה רשומות בטורקית המילים: "להט, כבוד, נאמנות".

סולטאן עות'מאני

הסולטאן העות'מאני, או פאדישאה (טורקית Osmanlı padişahı), היה שליטה של האימפריה העות'מאנית (פרט לשלושת שליטיה הראשונים - עות'מאן הראשון, אורהן הראשון ומוראט הראשון - שנקראו ביי (Bey)). סולטאן הוא תואר של שליט מוסלמי בעל משמעות דתית ומוסרית המוגדרות בקוראן, והסולטאנים העות'מאנים נטלו לעצמם את התואר חליף ב-1517; אך למרות זאת, נוצרה הפרדה בין תפקיד הסולטאן, שפעל בכל תחומי האימפריה, לבין הח'ליפה, שהיה בעל תפקיד דתי בעיקר. דמות הסולטאן באימפריה העות'מאנית הייתה אוטוריטטיבית ומרכזית, והוא שימש כשליט חילוני בעל סמכויות צבאיות ומנהלתיות.

עבדול חמיד השני

עבד אל-חמיד השני, או עבדול חמיד השני, (בטורקית: II. Abdülhamit אבדילהמיט השני; בטורקית עות'מאנית: عبد الحميد ثانی, 21 בספטמבר 1842, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית – 10 בפברואר 1918, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית), היה סולטאן טורקי ושליטה ה-34 של האימפריה העות'מאנית, עלה לשלטון ב-1 בספטמבר 1876 במקום אחיו, מורט החמישי והודח בהפיכת הטורקים הצעירים ב-27 באפריל 1909. עבדול חמיד היה בנו של אבדילמג'יט הראשון ונכדו של מהמוט השני. שנות שלטונו היו מכוננות בתולדות האימפריה העות'מאנית וסמנו את סופה. תקופת הטנזימאט, תקופת הרפורמות והארגון מחדש שהחלה בשנת 1839 תחת שלטון אביו, הגיעה לשיאה ולסיומה עם קבלת החוקה הראשונה ב-23 בנובמבר 1876. החוקה שכונתה "החוק הבסיסי" העניקה חירויות פרט ושוויון לכל אזרחי האימפריה אך התקיימה במשך שנתיים בלבד עד 1878, עת הושעתה והפרלמנט פוזר. בתקופתו איבדה האימפריה העות'מאנית שטחים נרחבים בחבל הבלקנים, את מצרים לאימפריה הבריטית, תוניסיה לצרפת ולמעשה בסוף כהונתו רוב שטחה היה ביבשת אסיה ובמזרח התיכון. עבדול חמיד אחראי לרצח העם הארמני הראשון (1894–1896), אם כי נתונה מחלוקת בין היסטוריונים האם אחריותו הייתה שלטונית מכך שידע על המתרחש והתעלם, או שהוביל בעצמו את האירועים.

פירמאן

פירמאן (מפרסית فرمان; טורקית Ferman) הוא צו מלכותי שנהג במספר מדינות מוסלמיות בתקופות שונות בהיסטוריה, ובהן האימפריה העות'מאנית, האימפריה המוגולית ובאיראן בתקופתו של השאה מוחמד רזא שאה פהלווי. פירמנים הוצאו לעיתים גם על ידי שליטים שאינם המונרך, או על ידי עושי דברו. משמעות נוספת שקיבלה המילה פירמאן היא "זיכיון" או חזקה. למשל, הזיכיון שניתן לקהילות דתיות שונות לניהול המקומות הקדושים ניתן כצו והובן כזכיון.

באימפריה העות'מאנית עסקו הפירמאנים בנושאים חילונים, שכן סמכותו הדתית של הסולטאן הייתה טבועה בו מהיותו הח'ליפה. הפירמנים קובצו לקודקס, או קנון (Kanun), שהיה מעין קובץ צווים וחיקוקים.

מקורו של המושג במילה הפרסית שמשמעותה "צו" או "פקודה".

הסולטאנים העות'מאנים (1922-1299)
עות'מאן הראשוןאורהן הראשוןמוראט הראשוןבאיזיט הראשוןמהמט הראשוןמוראט השנימהמט השניבאיזיט השניסלים הראשוןסולימאן הראשוןסלים השנימוראט השלישימהמט השלישיאהמט הראשוןמוסטפא הראשוןעות'מאן השנימוראט הרביעיאיברהים הראשוןמהמט הרביעיסולימאן השניאהמט השנימוסטפא השניאהמט השלישימהמוט הראשוןעות'מאן השלישימוסטפא השלישיאבדילהמיט הראשוןסלים השלישימוסטפא הרביעימהמוט השני • אבדילמג'יט הראשון • אבדילאזיזמוראט החמישיעבדול חמיד השנימהמט החמישימהמט השישיאבדילמג'יט השני
Osmanli-nisani

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.