אבא הלל סילבר

הרב אַבָּא הִלֵּל סִילְבֶר (Abba Hillel Silver;‏ 28 בינואר 1893, ולדיסלבוב, מחוז וילנה, האימפריה הרוסית (ליטא) – 28 בנובמבר 1963, קליבלנד, אוהיו) היה רב רפורמי ומדינאי יהודי, מראשי התנועה הציונית בארצות הברית, אשר פעל רבות במישור הדיפלומטי למען הקמת מדינת ישראל.

אבא הלל סילבר
אבא הלל סילבר בשנות ה-50

ביוגרפיה

אבא הלל סילבר נולד בעיירה ולדיסלבוב שבמחוז וילנה של האימפריה הרוסית (באזור ליטא) בשנת 1893, בנם של הרב משה ודינה סילבר. מנעוריו, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, היה ציוני פעיל בניו יורק, שבה השתקעו הוריו כשהיה בן עשר שנים. נמנה עם חבורת עסקנים ציוניים שהתלכדו סביב השופט לואי ברנדייס.

משנת 1917, ועד לפטירתו בשנת 1963, כיהן כרב בקהילה רפורמית בבית הכנסת תפארת ישראל (ביצ'ווד) בקליבלנד שבמדינת אוהיו ונודע כנואם חוצב להבות. בקהילתו פעל רבות למען מטרות דתיות וחברתיות, זאת בלי להזניח, כדרכם של רבים מעמיתיו מהזרם הרפורמי באותם ימים, את הדגשת הלאומיות היהודית בתוך כור ההיתוך האמריקני. בניגוד לנטייה המסורתית של עמיתיו בקרב המנהיגים של יהדות ארצות הברית לתמוך במפלגה הדמוקרטית, סילבר היה חבר המפלגה הרפובליקנית, מתוך שיקול מפוכח ומתוך השקפת עולם גם יחד.

בעשר השנים שבין 1938–1948 מילא תפקידים מרכזיים בחיים הקהילתיים ובזירה הציונית. היה יושב ראש ארגון ציוני אמריקה, המגבית היהודית המאוחדת, ועידת הרבנים ומוסדות אחרים. הוא התנגד בתקיפות למדיניות ההבלגה, תמך בתנועות המחתרת בארץ ישראל, האצ"ל והלח"י, והאמין בזקיפות קומה אישית וציבורית. הוא תבע באופן בלתי מתפשר את פירוק המנדט הבריטי והקמת מדינה עברית לאלתר. עמדותיו אלו הביאוהו לעימות חריף עם סטפן וייז שדגל במדיניות אחרת[1].

במסגרת תפקידיו הציבוריים נטל סילבר חלק במאבק היהודי-אמריקני להצלת יהודי אירופה בתקופת השואה. עם תום המלחמה הפעיל לחצים רבים על ממשל טרומן ועל הנשיא טרומן עצמו כדי שיקבלו את העמדות הציוניות ויתנו את הסכמתם להקמת מדינה יהודית. דעותיו אלו הביאו אותו לעיתים לידי פולמוס סוער עם עמיתים מתונים יותר ואקטיביים פחות בתנועה הציונית, ופעמים אף פרש במחאה מרת-נפש.

אבא הלל סילבר דגל עוד בזמן מלחמת העולם השנייה בהעתקת מרכז הכובד של הפעילות המדינית מלונדון לניו יורק, כשם שגם הוכיחה את עצמה תפיסתו שיש לגייס את כל המשאבים של מיליוני יהודים אמריקאים ואת כל כובד משקלם לניצול שעת הכושר המלהיבה והחד-פעמית להגשמת חזונו של הרצל. הרגע הדרמטי ביותר בחיי הדיפלומט בא ביום 8 במאי 1947, כאשר התייצב כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית בניו יורק בפני האומות המאוחדות, בשם העם היהודי כולו. אולם, בהופעתו זו לפני הפורום הבינלאומי לא ראה סוף פסוק, ועיקר המאמץ עוד היה לפניו. לקראת הכרעת כ"ט בנובמבר נטל על עצמו את האחריות הכבדה לניהול המערכה עם שתי הסיעות בקונגרס האמריקני, עם הממשל, עם ההססנים בתוך המחנה היהודי ובפרוזדורי האו"ם. על תוצאות המתקפה המדינית המשולבת הזאת פסק ידידו ד"ר עמנואל ניומן:

אלמלא מלחמת הקוממיות לא הייתה קמה מדינת ישראל, אך אלמלא הגושפנקא הבינלאומית שהעניק הניצחון בעצרת האו"ם, ייתכן שמלחמת העצמאות לא הייתה ניטשת כלל.

בשנת 1947 קיבל אזרחות כבוד ברמת גן, אירוע שהונצח ביומן כרמל.[2]

הנצחתו

במדינת ישראל רחובות רבים שנקראים על שמו, למשל רחוב אבא הלל סילבר בשכונת נווה שאנן שבעיר חיפה ורחוב מרכזי ברמת גן. ברובם הוא אינו מכונה 'רב', בשל העובדה שיש מחלוקת בישראל על שימוש בכינוי 'רב' לגבי רבנים רפורמיים.[דרוש מקור] ליד אשקלון יש צומת על שמו ובה כפר נוער פנימייתי לילדי האזור ולעולים חדשים בשם "כפר סילבר" על שמו. עם פטירתו נגלה בחלום ליהודי שומר תורה ומצוות בשם יחיא ערוסי בן ה 67 שהתגורר באשקלון. הנ"ל לא הכיר אותו ולא ידע עליו דבר ועם הופעתו בחלום שנית ובו ביקש מיחיא להגיע לבית הכנסת שבכפר סילבר וללמוד שם את הזוהר ולקרוא פרקי תהילים לעילוי נשמתו, עם שחר, החליט יחיא לנסוע לכפר סילבר, ניגש לבית הכנסת וכשראה שסגור, ניגש למזכיר צבי ברגמן ששמו נאמר בחלום על ידי א.ה. סילבר ובקש את רשותו ללמוד בבית הכנסת שבכפר. לאחר בירור של המזכיר שתמה על הסיפור שבפי האיש שעומד מולו, החל יחיא ללמוד בבית הכנסת משעה 08:00 עד 17:00 בכל יום. כשנתיים וחצי לאחר המקרה, ערך א. צייטלין בירור בעניין ובמכתב שכתב לו מנהל הכפר מר א. בילאוס ציין "הגיבור הראשי יחיא ערוסי עדיין מתפלל ואומר פרקי תהילים בבית הכנסת שלנו יום יום בשעות שלפני הצהריים"

כתביו שתורגמו לעברית

  • במה נבדלת היהדות: מחקר על אופיה של היהדות (תרגם מאנגלית בהשגחת המחבר: ברוך קרוא), תל אביב: מסדה, תשכ"א.
  • בפני כס משפט העולם, ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ז.
  • במערכה למדינה יהודית: אוסף נאומים ומאמרים עם רשימה ביוגרפית מאת ה' מנסון (תרגם: חיים שקט; ליקט והביא לדפוס משה שרף), ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ח.

לקריאה נוספת

  • נח אוריין, המייסד הנשכח: א. ה. סילבר והמערכה המדינית לתקומת ישראל, חממה ספרותית, 2012.
  • עופר שיף, הציונות של המנוצחים - המסע של אבא הלל סילבר אל מעבר ללאומיות, רסלינג, 2010.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העתונות היהודית באמריקה תומכת בסילבר, הצופה, 9 בינואר 1945
  2. ^ יומן כרמל I-247 1947
ארגון ציוני אמריקה

ארגון ציוני אמריקה (באנגלית: Zionist Organization of America - ZOA) (הוקם ב-1897) הוא הארגון היהודי ציוני הראשון שהוקם בארצות הברית. היה אחד הקולות העיקריים של הציונות במדינה זו בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל וגורם מרכזי בגיוס תמיכת הממשל האמריקאי בהקמת מדינת ישראל, במיוחד כאשר קבוצות יהודיות רבות לא תמכו בציונות. בין מנהיגי הארגון המפורסמים ביותר: לואי ברנדייס, סטיבן שמואל וייז, אבא הלל סילבר, ריצ'רד גוטהייל ועוד. יו"ר הארגון מאז 1994 ונכון ל-2018 הוא מורטון קליין.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

כביש 482

כביש 482 הוא ציר אורך בין עירוני בישראל, המקשר בין צומת עלית ברמת גן לבין צומת הרחובות ארלוזורוב, הרב קוק ושדרות בן-גוריון בהרצליה - צומת בו הוא מתחבר לציר הרוחב כביש 541. הכביש נחשב לאחד החשובים בגוש דן ומשמש ציר כניסה לתל אביב מכיוון צפון מזרח.

כפר סילבר

כְּפַר סִילְבֶר הוא ככפר נוער, הכולל בתוכו בית ספר על יסודי (כיתות ז'-י"ב), פנימייה ומשק חקלאי. הכפר שוכן ליד העיר אשקלון, בתחום המועצה אזורית חוף אשקלון.

מגדל ששון חוגי

מגדל ששון חוגי הוא מגדל משרדים ממוקם ברחוב אבא הלל סילבר 12 ברמת גן בפינת רחוב הרי הגלעד.

המגדל תוכנן על ידי יסקי-מור-סיון אדריכלים. בנייתו הסתיימה ב-2009 והוא מונה 21 קומות. בכל קומה לובי קומתי המעוצב בקווי הלובי הראשי של המגדל. מתחת למגדל ישנו חניון תת-קרקעי בן ארבע קומות. למגדל זה, ולבית איילון ביטוח ישנה רחבה משותפת ובה פסל ואנדרטה לחללי פרעות בעיראק.

במגדל שוכנות מספר שגרירויות, בהן שגרירויות דרום אפריקה, אוסטריה, בלגיה, ליטא, גאנה וקולומביה.בשנת 2018 הצטרף לבניין משרד היח״צ המוביל דני לוי תקשורת.

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו החום

הקו החום הוא קו רכבת קלה עתידי בין לוד, רמלה, באר יעקב וראשון לציון, המתוכנן כחלק מהמערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. קו זה עתיד להיות הקו הרביעי שיחנך על פי הצפי ב-2028.

אורכו של קו זה עתיד להיות כ-30 קילומטרים, תוכננו לאורכו 46 תחנות והוא צפוי להסיע כ-37 מיליון איש בשנה. ביולי 2018 הוחלט כי הקו יוארך מאזור התעשייה בצפון לוד לעבר נמל התעופה בן-גוריון.

מתחם הבורסה

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של רמת גן, על גבול תל אביב וגבעתיים. האזור מרכז מספר רב של מגדלי משרדים ובהם בורסת היהלומים הישראלית - אחת מהמובילות בעולם בתחומה, ואשר סביבה התפתח המתחם ועסקים נוספים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. המתחם תחום על ידי רחוב אבא הלל סילבר ממזרח, רחוב ז'בוטינסקי מדרום, רחוב ביאליק מצפון, ומקושר לנתיבי איילון ממערב.

סילבר

סילבר (Silver) הוא שם משפחה שמקורו באנגלית ומשמעותו כסף.

האם התכוונתם ל...

עופר שיף

עופר שיף (נולד ב-22 בדצמבר 1956), הוא היסטוריון חברתי-תרבותי של הציונות והחברה בישראל, חבר סגל במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

פרס הרצל (הסתדרות ציוני אמריקה)

פרס הרצל של הסתדרות ציוני אמריקה הוא מדליית זהב שהוענקה לראשונה ב-1959 לאישיות שהצטיינה במעשים למען הציונות. רבים רואים בפרס זה את "פרס נובל של הציונות".

הזוכה הראשון בפרס, ביוני 1959, היה נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי.

בין הזוכים נמנו:

הלורד בלפור (המדליה נמסרה לאחיינו לאחר מותו) (1959)

אבא הלל סילבר (1960),

עמנואל ניומן (1961) ושוב בשנת 1973

לואי ליפסקי (1962)

וינסטון צ'רצ'יל (1964),

הארי טרומן (1965),

זלמן שזר (1967),

נחום גולדמן (1968),

לסטר פירסון (1969)

אבא אבן (1971)

האנס הייב

דוד בן-גוריון (1972)

אל שווימר (1976)

גולדה מאיר (1977)

ג'ורג' מיני, מנהיג תנועת העבודה האמריקנית על תמיכתו רבת השנים בישראל (1978)

מנחם בגין (1980)שלדון אדלסון (2009).

ציונות מדינית

הציונות המדינית היה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.

מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.

שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.

ציוני ציון

ציוני ציון היה זרם בתנועה הציונית שדגל בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד ונאבק בשנים 1905-1903 בתוכנית אוגנדה שהתקבלה בקונגרס הציוני השישי.

בראש קבוצה זו, שמרביתם היו יהודים ממזרח אירופה, עמדו מנחם אוסישקין, ד"ר יחיאל צלנוב, ד"ר שמריהו לוין, ד"ר אברהם פריידנברג ואחרים. הם דגלו בריכוז העבודה הציונית בארץ ישראל, התנגדו לכל פתרון זמני בכל מקום אחר בעולם וקראו להגברת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. עוד בלטו בקרב תועמלני ציוני ציון דב בר בורוכוב, זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית בן-צבי.

בקונגרס הציוני ה-7 שהתקיים בבזל בשנת 1905 גברה דעתם של 'ציוני ציון' והתקבלה החלטה עקרונית הדוחה את תוכנית אוגנדה וקובעת כי התנועה הציונית קשורה אך ורק בארץ ישראל.

רפאל בשן

רְפאל בשן (בלומנשטיין) (20 בדצמבר 1930 – 9 בנובמבר 2001) היה עיתונאי ומראיין ב"מעריב" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות". בלט בעיתונות הישראלית בראיונותיו הייחודיים, שבהם הביא בין הטקסטים גם תיאור של הבעת ותגובת מרואייניו.

תוכנית בילטמור

תוכנית בילטמור היא תוכנית שהתקבלה בוועידה של הארגונים הציוניים, אשר נקראה על שם מלון בילטמור בניו יורק, שבו התכנסה במאי 1942. הוועידה, שאורגנה על ידי נשיא ארגון ציוני אמריקה, הרב אבא הלל סילבר, בשיתוף עם נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, חיים ויצמן, ויו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון, כונסה בהיעדר אפשרות לקיים את הקונגרס הציוני בתקופת מלחמת העולם השנייה, אולם נעשה מאמץ משמעותי לדמות אותה ככל האפשר לקונגרס, והשתתפו בה כ-600 צירים מ-18 מדינות.

ועידת בילטמור סימנה את פתיחת המאבק שהוביל בן-גוריון להקמת המדינה היהודית לאלתר, על רקע אכזבה בתנועה הציונית מהספר הלבן של 1939, שהשלים את הנסיגה ההדרגתית של בריטניה ממחויבותה לעקרון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. נוכח תלותה של בריטניה בסיוע האמריקני בזמן המלחמה, חשב בן-גוריון ב-1941 כי כל החלטה שתתקבל בעניין ארץ ישראל לאחר המלחמה תיעשה תוך מעורבות מכרעת של ארצות הברית, ולכן החל לחזק את קשריו עם המנהיגות הציונית שם, על מנת שזו תגביר את השפעתה על הממשל האמריקני כדי שיתמוך בתוכנית הציונית.

הוועידה התכנסה בין 9 במאי ל-11 במאי 1942, והתוכנית שהתקבלה בה כללה הצעת פתרון בת שלושה סעיפים לשאלת ארץ ישראל:

פתיחת שערי הארץ לעלייה יהודית חופשית.

מסירת הפיקוח על העלייה ועל פיתוח הארץ באזורים הבלתי מיושבים לסוכנות היהודית.

דרישה להקמת "קהיליה יהודית" ("Jewish Commonwealth") ולמעשה, מדינה יהודית ריבונית בכל שטחה של ארץ ישראל (ללא חלוקה) שתשולב במערך הדמוקרטי שיכון בעולם עם תום המלחמה.לתוכנית קמו מתנגדים, הן מבין אלה שהאמינו בשלמות הארץ, הן מקרב אלה שתמכו ברעיון הדו-לאומיות - דהיינו, ארץ ישראל כמדינה אחת לשני עמים. בן-גוריון הוסיף לקדם את התוכנית שיזם, על אף התנגדות רבה גם במפלגתו, מפא"י.

בנובמבר אותה שנה אישר הוועד הפועל הציוני בירושלים, ברוב גדול, את עיקרי התוכנית שהפכה למצע המדיני הרשמי של התנועה הציונית.

היה זה רק ב-5 באוגוסט 1946 שבן-גוריון נאות לשלוח את ד"ר נחום גולדמן לארצות הברית עם הסכמה לחלוקת הארץ, דבר שהוביל לביטול תוכנית מוריסון-גריידי על ידי טרומן וסלל את הדרך למשלחת אונסקו"פ ובעקיפין להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.

בפתח תקווה ובתל אביב-יפו רחוב על שם תוכנית בילטמור.

תחנת הרכבת אשקלון

תחנת הרכבת אשקלון היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את העיר אשקלון ואת כפר סילבר. התחנה ממוקמת על מסילת לוד - אשקלון ועל מסילת רעננה מערב - באר שבע ומהווה את תחנת הקצה של הקו הפרברי בנימינה – אשקלון וכן תחנת ביניים בקו רעננה מערב – באר שבע, דרומית לעיר אשקלון יש מפלגים ליד מבקיעים ומשם היא מתפצלת לקריית גת ולתחנת הכוח רוטנברג.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.