אאוקן

אֵאוֹקֵן (אנגלית: Eocene) היא תקופה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון. היא קרובה יותר לזמננו מאשר פלאוקן.

את השם טבע הגאולוג הסקוטי צ'ארלס לייל ב-1847. מקור המילה ביוונית, והוא הלחם בסיסים של Ἠώς ("אאוס", אלת השחר במיתולוגיה היוונית) ו-καινός ("קֵנוֹס" - חדש מפתיע), כלומר "השחר החדש". התקופה נקראת כך כי חלק מהמאובנים המצויים בשכבות התקופה הזו הם של מינים הקיימים גם היום. הייתה זו תקופה גאולוגית שראשיתה בעידן שבו התחילו הימים להציף את היבשות ונמשכה 22.1 מיליוני שנים, מלפני 56 מיליוני שנים עד לפני 33.9 מיליוני שנים. היא מחולקת לארבעה גילאים: איפרסיאן (Ypresian), לוטטיאן (Lutetian), ברטוניאן (Bartonian) ופריאבוניאן (Priabonian).

ברוב שטחי כדור הארץ התחיל האאוקן, כשהימים חזרו והציפו את היבשות. באאוקן התרוממו באירופה ההרים הראשונים בקבוצה האלפינית: הפירנאים והאלפים הפרובאנסליים. פעולה טקטונית רבה חלה גם בחלקי עולם אחרים. הפעילות באה לידי ביטוי בשינויים תכופים בדמות הפלאוגאוגרפית של הארץ, כלומר, אירעו תנודות רבות של גבולות הים והיבשה, עם שינויי גובה היבשות ועומק הימים.

באאוקן התיכון התפשטו הימים לכיוון היבשות. באאוקן העליון נסוגו הימים מהיבשות.

בצפון אפריקה מהוות שכבות האאוקן המשך לשכבות הקרטיקון העליון, ובשתיהן יש הרבה חומרים זרחניים (פוספאטים).

המאובנים באאוקן מעידים על תמורות ביולוגיות גדולות: אין באאוקן מאובנים של יצורים רבים שחיו בתקופות קודמות, אך יש מאובנים של יצורים, שנוצרו באאוקן ונכחדו באוליגוקן. היצורים הללו התרבו עד כדי כך, ששלדיהם המאובנים יצרו שכבות עבות ורחבות מאוד. בשכבות התחתונות של האאוקן יש מאובנים של יצורים בעלי מבנה שיניים פרימיטיבי מאוד. יצורים אלה (אבות הפילים ואבות הסוסים ואחרים) נוצרו באמצע המזוזואיקון. מאובנים של צמחים ויצורים באאוקן מעידים על כך שבאזור הים התיכון שרר אקלים טרופי.

Eocene Jay Matternes
יצורים שונים שחיו באאוקן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

קנוזואיקון
פלאוגן נאוגן רביעון
פלאוקן אאוקן אוליגוקן מיוקן פליוקן פליסטוקן הולוקן
גלס פליסטוקן תחתון פליסטוקן תיכון פליסטוקן עליון גרינלנד נורת'גריפיאן מגהליאן
אוליגוקן

אוליגוקן היא התקופה הגאולוגית האחרונה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 12 מיליוני שנים, מלפני 33.9 מיליוני שנים עד לפני 23.03 מיליוני שנים.

השם הוטבע על ידי היינריך ארנסט בייריך, ד"ר לפלאונטולוגיה באוניברסיטת ברלין, בשנת 1854. מקור השם מיוונית עתיקה: ὀλίγος - מעט, καινός - חדש.האוליגוקן נחשבת תקופת זמן חשובה בקשר בין העולם הקדום והטרופי של תקופת אאוקן לבין המערכת האקולוגית המודרנית יותר של המיוקן. בתקופה זו גדל שטח העשב על חשבון היערות הטרופיים, שמעתה שטחם הצטמצם לאזור קו המשווה.

תחילת האוליגוקן מסומן באירוע הכחדה המונית, המכונה Grande Coupure (מצרפתית: "השבר הגדול"), אם כי הכחדה זו קטנה משמעותית מאירועי הכחדה גדולים בהרבה (כמו הכחדת פרם-טריאס ואחרות). בהכחדה זו נפגעו בעיקר בעלי-חיים ימיים (כמו משפחת הלווייתנים הקדומים). סיום האוליגוקן והמעבר למיוקן אינו מוגדר בצורה חד-משמעית, אך בכללות הוא מעבר מתקופת האוליגוקן החמה למיוקן הקרה יותר.

האוליגוקן עצמו מחולק לשני גילים: צ'אטיאן ורופליאן.

הולוקן

הולוקן (מיוונית: ὅλος ("כולו"), καινός ("חדש")) היא התקופה הגאולוגית הנוכחית. התקופה שייכת לתור הרביעון אשר בעידן הקנוזואיקון, והחלה בסוף תקופת הקרח האחרונה - לפני 11,700 שנים. תקופה זו מכסה את כל ההיסטוריה המתועדת של המין האנושי. במהלך התקופה הפכו פעילויות האדם למשמעותיות מבחינה אקולוגית וגלובלית. בשל כך, יש התומכים בהגדרת חלקה המאוחר של התקופה או אף כולה כעידן חדש, האנתרופוקן (עידן האדם).

הר הגלבוע

הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

חבורת עבדת

חבורת עבדת היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל שהוגדרה באזור עבדת על ידי עזרא זילברמן בשנת 1989. החבורה מכונה בעבודות קודמות על ידי זלצמן, (1964) וגולני, (1961) "הקבוצה הגירית" או"הקבוצה האאוקנית".הסלעים המרכיבים את חבורת עבדת הם: גיר וקירטון. הסלעים משתנים, הן בחתך אנכי והן במרחב, מגיר קשה עד גיר קירטוני ועד לקירטון. גיל החבורה הוא אאוקן.

חבורת עבדת מונחת על חבורת הר הצופים. סלעי החבורה שקעו בסביבה ימית ולכן מכילים מאובנים ימיים. מעליהם מופיע רצף של חולות וחלוקים ששקעו באגמים ובנחלים, כלומר בסביבה יבשתית.

חבורת עבדת בונה את קער שכם וסלעיה שולטים במחצית המזרחית של גיליון המפה טופוגרפית של שכם.

מאובן מעבר

מאובני מעבר הם שרידיהן המאובנים של צורות חיים המדגימות מעבר אבולוציוני. ניתן לזהותם באמצעות השמירה על תכונות פרימיטיביות (פלזיומורפיות) מסוימות בהשוואה לקרוביהם, כפי שהם מוגדרים באמצעות הקלדיסטיקה. "החוליה החסרה" הוא המונח הפופולרי לצורות מעבר. דוגמאות רבות מספור למאובנים כאלה קיימות, כולל אלה של פרימטים ושל הומינואידים קדומים המהווים שלבי מעבר באבולוציה של האדם.

מיוקן

מיוקן (אנגלית: Miocene) היא התקופה הקדומה בנאוגן שבעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 18 מיליוני שנים, מ-23 מיליוני שנים לפני זמננו ועד לפני 5.3 מיליוני שנים. היא מחולקת לשישה גילים (תת יחידות זמן של תקופה): אקוויטניאן (Aquitanian), בורדיגליאן (Burdigalian), לנגיאן (Langhian), סרבליאן (Serravallian), טורטוניאן (Tortonian) ומסיניאן (Messinian).

בסוף תקופת המיוקן התרחש האירוע המסיני שבמהלכו התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין כתוצאה מסגירת מצר גיברלטר לזרימת מים מהאוקיינוס.

באמצע תקופה זו הופיעו ההומינידיים הראשונים. גם הסוסים ורוב מכפילי הפרסה התפתחו וגדלו לאורך התקופה.

נאוגן

נאוגן הוא פרק הזמן השני בעידן הקנוזואיקון, בין הפלאוגן לרביעון. בעבר היה שייך לתור השלישון שבוטל. משך תקופתו: 21.75 מיליוני שנים, מלפני 23.5 מיליוני שנים ועד לפני 2.58 מיליוני שנים. בנאוגן נמצאות התקופות: פליוקן ומיוקן.

פלאוגן

פלאוגן היא יחידת זמן גאולוגית בעידן הקנוזואיקון והראשונה שלאחר הקרטיקון מעידן המזוזואיקון. בעבר הייתה שייכת לתור השלישון שבוטל. היא התמשכה על פני 42 מיליוני שנים, מלפני 0.3 ± 65.5 מיליוני שנים ועד לפני 0.05 ± 23.03 מיליוני שנים.

בפלאוגן נמצאות התקופות: אוליגוקן, אאוקן ופלאוקן.

הפלאוגן נודעת בכך שבמשך תקופה זו התפתחו היונקים, מיצורים קטנים ופשוטים למגוון גדול של יצורים מורכבים יותר, וזאת בעקבות ההכחדה ההמונית אשר אירעה בסוף תור הקרטיקון. חלק מיונקים אלה התפתחו לאחר מכן לבעלי החיים הגדולים הנמצאים ביבשה, בעוד שחלק מהם הפכו ליונקים ימיים. בתקופה זו התפתחו גם העופות באופן משמעותי וקיבלו צורה דומה לצורה שיש להן כיום.

בתקופה זו הייתה גם תנועה מסוימת של היבשות. האקלים התקרר במידה מסוימת במשך הפלאוגן, והימות שכיסו חלק מיבשת צפון אמריקה נסוגו בתחילת תקופה זו.

פלאוקן

פלאוקן היא תקופה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון והיא התקופה הקדומה ביותר בעידן זה. משך תקופתה 10 מיליוני שנים, מלפני 66 מיליוני שנים עד לפני 56 מיליוני שנים. היא מחולקת לשלושה גילאים (תת-יחידות זמן של תקופה): דניאן (Danian), סלנדיאן (Selandian) ותנטיאן (Thanetian).

הרבה מהיונקים של התקופה היו קטנים מאוד ועוד טרם מילאו את הגומחות של הדינוזאורים שנכחדו, אך כמה עופות התפתחו לממדים גדולים כמו הגסטורניס, וכך גם כמה זוחלים כמו הטיטאנובואה והוואנגונוסוכוס (Wannaganosuchus). בסוף התקופה התפתחו גם כמה יונקים גדולים כמו הקוריפודון (Coryphodon), הברילמבדה (Barylambda) והטיטאנואידס (Titanoides) מסדרת הכימולסטיים, וכן מינים של דינוצרטים ולווייתנים קדומים. בתקופה זו היה אקלים לח וגשום שגרם לשגשוג של יערות.

מקור השם מיוונית עתיקה: "παλαιός" (פלאיוס) - "עתיק יותר" ו-"καινός" (קאינוס) - "חדש" בהתייחס לבעלי החיים שהופיעו בתקופה זו.

פליוקן

פליוקן (Pliocene) היא תקופה בנאוגן מעידן הקנוזואיקון. משך תקופתה 3.75 מיליוני שנים, מלפני 5.5 מיליוני שנים ועד לפני 2.5 מיליוני שנים.

פליסטוקן

פּלֶיסטוֹקֵן (Pleistocene; סימן: Ps) היא תקופה בתור הרביעון שבעידן הקנוזואיקון, אשר החלה לפני כ-2.588 מיליוני שנה ונמשכה עד לפני 11,700 שנה.

את המונח טבע צ'ארלס לייל ב-1819, בהציגו שכבה בסיציליה שיותר מ-70 אחוז ממיני מאובני הפאונה שלה קיימים גם כיום, ובכך הפריד אותה מהפליוקן. משמעות השם ביוונית – "חדש יותר" (בהתייחסו לפליוקן שמשמעותו "חדש"). משם זה נגזר עידן ה"הולוקן", שמשמעותו "חדש לחלוטין".

הגדרת המונח השתנתה ב-2006, להגדרה המקובלת כיום. עד אז המונח התייחס לתקופה שבין 1.806 מיליון שנים קודם זמננו עד ל-11,700 שנים קודם זמננו. לכן, בפרסומים קודם לכן, ייתכן שישתמשו במונח לתיאור תקופה זו.

בתקופה זו התרחשה מרבית אבולוציית האדם, כשבתחילתה הפרנתרופוס עדיין התהלך על פני האדמה, ובסיומה האדם המודרני כבר היה נפוץ בכל חמש היבשות. תנועת היבשות בתקופה זו היא מזערית, כ-100 ק"מ באופן יחסי מאז תחילת התקופה.

בתקופה זו היו מגוון של יצורים גדולים מאוד (מגפאונה) ביניהם: ממותה, מסטודון, דיפרוטודון, סמילודון, גליפטודון, שור הבר, גיגנטופיתקוס, קרנף צמרי, עצלני קרקע כמו מגתריום, ג'ירפיים גדולים כמו שיוותריום, אייל אירי, דוב המערות, דוב קצר-פנים, זאב בלהות, גומפותריום, עופות כמו מואה, אפיאורניס, עיט האסטי ואף כמה זוחלים כמה מגלניה, קווינקנה ומיאולניה.

מעטים מהיצורים הענקים שרדו עד תחילת ההולוקן.

פרקמבריון

עידן העל פרקמבריון (Precambrian, לפני קמבריון) הוא עידן על המציין את הפרק הקדום ביותר בלוח הזמנים הגאולוגי של כדור הארץ.

משך תקופתו כ-4 מיליארד שנים, החל מהיווצרות כדור הארץ לפני כ-4.54 מיליארד שנה ועד לפני 542 מיליון שנה, תקופה בה הופיעו בעלי חיים נראים לעין.

הסלעים מעידן על זה הם בעיקרם סלעי יסוד וסלעים מותמרים. בפרקמבריון הופיעו (החל מלפני כ-3.5 מיליארדי שנים) האורגניזמים הראשונים בכדור הארץ - כחוליות וחיידקים.

הפרקמבריון מתחלק לשלושה עידנים:

האדן - הקדום ביותר

ארכאיקון

פרוטרוזואיקון

קנוזואיקון

עידן הקנוזואיקון (מיוונית: καινός (קיינוס - חדש) + ζωή (זוי - חיים)) הוא העידן הנוכחי בלוח הזמנים הגאולוגי. תחילתו עם היכחדות הדינוזאורים בסוף הקרטיקון, לפני 65 מיליוני שנים. אירוע ההכחדה של סוף הקרטיקון תרם להתרבות היונקים והפיכתם לבעלי החיים השליטים על האדמה יחד עם העופות השולטים בשמיים והכרישים השולטים בימים. כמו כן הופיעו לראשונה צמחים בעלי פרחים. בסופו של העידן הופיע האדם.

בקנוזואיקון נמצאים התורים: רביעון, הנחלק לפליסטוקן ולתקופה הנוכחית הולוקן, וכן השלישון הנחלק לתקופות נאוגן ופלאוגן.

קסנונולטיים

קסנונולטיים (שם מדעי: Xenungulata) הם סדרת יונקים קדומה דמוית פרסתנים מקבוצת המרידיונגולטיים, אשר חיו בתקופות פלאוקן-אאוקן בדרום אמריקה הקדומה. הם דמו בצורתם בעיקר לטפירים ולחלקם היה אף חדק קטן. בסדרה זו הייתה רק משפחה אחת - הקרדוניים ובה היו כנראה 3 סוגים, אם כי ישנם חוקרים שמכלילים במשפחה רק את הסוג Carodnia.

בני סדרה זו דמו מאוד לפירוטרים או לאסטרפותרים והם היו בעלי ניבים קטנות וגוף קטן. הם הזכירו קרנפים הם ראשים גדולים אך ללא קרניים ובעלי צוואר עבה. כמו כן הם היו בעלי פרסות קטנות. המאובנים שלהם נמצאו בברזיל, ארגנטינה וקולומביה וכולם נכחדו לאחר תקופת האאוקן.

רביעון

רביעון הוא תור בעידן הקנוזואיקון, בו הופיע והתפתח האדם. הרביעון נמשך מלפני כ-2.6 מיליוני שנים עד ההווה. ברביעון נמצאות התקופות פליסטוקן (כמעט כל משך התור) והולוקן (החל מלפני 11,500 שנה). בראשית המאה ה-21 הוצע להוסיף תקופה חדשה - אנתרופוקן (עידן האדם), אך הצעה זו והגדרת האנתרופוקן שנויות מאוד במחלוקת.

רודולף אויקן

רוּדוֹלְף כְּרִיסְטוֹף אוֹיִקֶן (בגרמנית: Rudolf Christoph Eucken)‏ (5 בינואר 1846 – 15 בספטמבר 1926) היה פילוסוף גרמני, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1908.

שלישון

שלישון הוא שם לשעבר של תור בעידן הקנוזואיקון. משך תקופתו: 63.25 מיליוני שנים, מלפני 65 מיליוני שנים עד לפני 1.75 מיליוני שנים. השלישון אינו מוכר יותר כיחידת זמן רשמית על ידי גוף התקינה לנושא, הוועדה הבינלאומית לסטרטיגרפיה (International Commission on Stratigraphy).בשלישון נמצאות שתי יחידות זמן ("תת-תור" ביחס למסגרת של תור שלישון). יחידת הזמן הראשונה-המוקדמת היא פלאוגן, והיחידה השנייה-המאוחרת נאוגן, שלאחריה הסתיים השלישון והחל תור רביעון. יחידת הפלאוגן מתחלקת לתקופות פלאוקן, אאוקן ואוליגוקן, ויחידת הנאוגן מתחלקת לתקופות מיוקן ופליוקן, מהמוקדם למאוחר.

בשלישון החלו היונקים והעופות להתפרש על בתי גידול ונוצרו צורות חיים שונות, לאחר שהתפתחותם הוגבלה בגלל הזוחלים גדולי הממדים.

שמורת אלוני אבא

שמורת טבע אלוני אבא היא שמורת טבע בגליל התחתון המערבי הממוקמת בין מושב בית לחם הגלילית וקיבוץ אלונים בסמיכות למושב אלוני אבא, ובה שרידיו של יער אלונים קדום. שטחה של השמורה הוא כ-960 דונם. שמורת הטבע נקראת על שם היישוב הסמוך אלוני אבא.

תצורת צרעה

תצורת צרעה נקראת על שם המקום בו היא הוגדרה בהרי יהודה ליד קיבוץ צרעה. היא נחשבת לאחת התצורות הנפוצות בארץ. השכבה מורכבת בעיקר מאבן גיר וקירטון עם אופקי צור. היא נכללת בחבורת עבדת.

תצורת צרעה כוללת את פרט עדלם ואת פרט מרשה:

פרט עדלם, הקדום יותר - גילו אאוקן תחתון - ובנוי מסלע גיר ומסלע קירטוני בצבע לבן צהבהב. הסלעים מופיעים בנוף בצורת שכבות. בשכבות בולטים עדשות - מין מבנים אליפסים - של צור. עוביו המשוער 200 מטר.

פרט מרשה נחשף בשטח מערות מרשה. הרכבו הוא אבן קירטון וחוואר. לעיתים מופיעים בו אפקי צור. עוביו המשוער 180 מ' וגילו, מאוחר יותר - אאוקן תיכון. בעת העתיקה היה לו שימוש רב בתור חומר לבנייה. הקירטון איכותי והבלוקים הנחצבים ממנו לא מתפוררים, בתנאי שאין בהם אופקי צור.סלעי התצורה נוצרו בתקופת האאוקן, לפני 44-50 מיליון שנים זאת בזמן הצפה של ארץ-ישראל. בתקופה זו היה האזור כולו מוצף הצפה ימית נרחבת שהגיע עד מרכז ערב הסעודית ודרום מצרים. הסלעים העיקריים ששקעו בתקופה זו היו גיר וקירטון, ובהם כמויות משתנות של צור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.